פתחי תשובה/חושן משפט/מב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ואם כתבו עליו פסול. עש"ך סק"א ועי' בתשובת משכנות יעקב סימן י"ט מ"ש בזה:
(ב) לגבות בו לאלתר. עבה"ט ועי' בספר קרבן נתנאל פ"ב דגיטין אות ס"ב וס"ד מ"ש בזה:
(ג) אחר התחתון. עיין באר היטב ועיין בתשו' חוט השני ס"ס ל"ח שכתב דיש להסתפק אם דין זה שייך בכל מילי שאפשר שאינו שייך אלא במנה ומאתים שיש בכלל מאתים מנה אבל אם כ' למעלה חבית של יין ולמטה של שמן אפשר שהוא פסול. וכתב עוד דנראה לחלק ולומר דוקא חזרה התלוי בבעלי הדבר אמרינן אבל חזרה התלוי בעדים (כמו בנדון דידיה שהיה שינוי בזמן) לא אמרינן שהרי מה שהתחיל לכתוב שנת שמ"ז הוא זיוף ומוקדם ולא שייך לומר חזר בו דמ"מ מתחלה לא ניתן לכתוב וכן עיקר ע"ש:
(ד) על התחתונה. עבה"ט עד ופסק דיש לחוש שקנה בקנין אחר כו' ועיין בט"ז שחולק ופסק דהשטר כשר דמסתמא נעשה בדרך רוב קנינים כו' עיין שם והגאון ח"צ ז"ל בהגהותיו כתב דגם מהרא"י מודה לזה אלא דבעובדא דידיה היה ענין דלא מועיל קנין חליפין כגון מטבע כו' ע"ש והסכימו לזה התומים והנה"מ ע"ש ויובא לקמן סי' קצ"ה ס"ב ס"ק ב' באריכות. (ודע דמ"ש הגאון ח"צ ז"ל פשיטא ופשיטא דסתם קנין חליפין היינו קנין סודר בדכשר למיקנא ביה ולא חיישינן שמא קנה בדבר הפחות מש"פ או במוריקא או בדבר שאינו כלי עכ"ל אגב שיטפא כתב כן דהא קיי"ל קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה כדלקמן סי' קצ"ה ס"ב) . ועיין בתשובת שבו"י ח"ב סי' קנ"ב שכתב דאף דכותבין בכל נוסחי השטרות בשד"א ובח"ח בת"כ בפועל ממש וספק שבועה או חרם ות"כ ראוי להחמיר מ"מ לענין ממון אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ואין מוציאין מיד המוחזק ותו דאף שכותבין בשטרות שנעשו בפועל ממש מ"מ הכל יודעין שאין עושין שום שבועה ות"כ כלל ומ"מ אין בזה משום עדות שקר דבעל השטר מקבל על עצמו לקיים כאילו נשבע בפו"מ דלא יהא בו משום אסמכתא וקנין דברים אבל לא שיהא בו משום חומר שבועה ממש כו' ע"ש. ועיין בתשו' רע"ק איגר ז"ל ס"ס קכ"ט בענין שטר ח"ז שכותבים בו דהכל יהיה נדרש לטובת בעל השטר. וכ' המ"מ יש לחלק דהיינו בספק בפי' ל' השטר אבל לא בספיקא דדינא ומוכח כן מדברי תשובת שב יעקב שלא יסתרו דבריו בסי' י"ד לדבריו בסי' כ"א ושוב כ' די"ל דגם בספיקא דדינא אם שורש הספק תלוי בפי' השטר אמרינן יד בעל השטר על העליונה זולת היכא שהוא נגד המנהג ע"ש:
(ה) אי תפיס. עמ"ש לקמן סי' ס"ו ס"ק א' בענין אם מכר שטר זה לאחר וזה האחר תפס אי מועיל תפיסתו ע"ש:
(ו) דלא כיש חולקין. עבה"ט בשם ש"ך ובגש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב ע' בשו"ת הרא"ש כלל ו' סי' מ"ט ובתשו' הרמ"א סי' ד' ובתשו' עבוה"ג סי' ש"ח:
(ז) שהשטר בטל בו לא. עיין בתשו' הרב מו"ה משה רוטנבורג (חח"מ סי' ח') ובהגה שם ודדוקא גבי שטר אמרינן הכי אבל בדבר הנקנה בע"פ בדיבורא אם יש ספק בענין אמרינן תמיד יד המוציא עה"ת אפילו היכא דנתבטל דיבורו לגמרי דדוקא שטר דעביד מעשה לכתוב ולחתום כו' ע"ש ועמ"ש לקמן סי' רמ"ה ס"א ס"ק א':
(ח) בפסח הבא ראשון. עיין בתשו' בית אפרים (חח"מ סי' ע"ה) שכ' בשטר שכתוב בו שנתחייב לפרוע אחר כמה שנים לכאורה יש לדמות למתחייב לפרוע בפסח שמחוייב בפסח הבא ראשון ואינו יכול לומר אפרענו בפסח הבא אחר כמה שנים דאם כן השטר בטל לגמרי ובכה"ג לא אמרינן יד בעל השטר עה"ת וה"נ יהיה מחוייב לפרוע אחר שלש שנים שהוא הפחות שבל' זה (עמש"ל סי' ס' ס"ג ס"ק ז') אולם יש לחלק בין הך דהכא לההיא דפסח וגם וגם שכתבו שם הטעם דמסתמא מתחייב לעשות בזמן ראשון משא"כ הכא ל"ש הך טעמא ונראה דיש לדון בזה לפי מנהג המקום ולשער כפי הרגילות שמאחרין הלואה כזו לפי ערך הממון ולפי מה שהוא אדם ואם הוא בענין שאין לתלות במנהג המקום נראה דמחוייב לשלם לו עכ"פ אחר תשעה שנים דכל שהוא מגיע לסכום עשר אסוכי מסכי להו וכה"ג אמרינן בב"ב דף קע"ו לענין אסתרי וזוזי כו' עכ"ד עש"ה:
(ט) שאפשר שטעה בו. עבה"ט עד אבל בלשון אתננו דליכא למ"ד דמהני אין לומר שהנותן טעה כו' וע' בתומים ובנה"מ שכתבו על זה דצ"ע מהך דלעיל סימן נ"ט סי"ב דג"כ ליכא למ"ד דמהני דהא רוב הפוסקים לא ס"ל כשמואל ע"ש ועיין בתשו' שבו"י (ח"ג סימן קע"ג) אודות בכור מאם שיש לו שטר מתנה מאמו שנכתב בכל אופן המועיל עם כל שופרא דשטרא כנהוג וכתוב בו בזה"ל שנתנה לו במתנה עבור חלק בכורה שלו ועכשיו טוענת האם שהשטר מתנה בטל שנעשה בטענת שהיתה סבורה שבכור מאם יש לו חלק בכורה כמו בכור מאב לכך נתנה לו מתנה זו בשביל חלק בכורה והבן טוען שאמו נתנה לו מתנה פסוקה לא משום בכורה רק הסופר טעה וכיון שכתוב בשטר מתנה שלא יגרע כח השטר משום חסר או יתיר יהא הכל נדרש לטובת בעל השטר גם זה בכלל ועוד כיון שכתוב בשטר מתנה אחריות הוי כמכר. והשיב דהדין עם האם כי זה שטר ושוברו עמו דהוא טעות דמוכח ולא מהני אפילו אם כ' בשטר. כל שופרא דשטרא כמבואר בתשובת שארית יוסף סי' א' ובנ"ש סי' ג' אות ח' ודאי אם היה כתוב בשטר בזה"ל בשביל בכורה שלו או סתם בשביל בכורה הייתי יכול לפרש בשביל קדושה שבו שהרי לא הוצרך לפדיון ובא"ח סי' קכ"ח דאם אין לוי יונק בכור מאם מים לכהנים לכהנים לכן היה חביב עליה (והיה מועיל לזה שופרא דשטרא שיהא נדרש לטובת בעל השטר) אבל כאן כתוב עבור חלק בכורה שלו הרי שטעתה וסברה דגם בכור מאם יש לו חלק ירושה יותר בשביל בכורה שלו וזה היא טעות גמור גם מה שטען הבן דשטר מתנה זו הוי כמכר אדרבה מזה יותר מכח שטעתה שסברה שיש לו ע"פ הדין חלק בכורה לכך כתבה לו אחריות שהרי אין דרך לכתוב במתנה אחריות כמ"ש הסמ"ע סי' ר"ה סק"י וכיון שזה הכל בטעות נתבטל המתנה מעיקרו ומ"מ תקבל האם על עצמה בחב"ד שלא נתכוונה למתנה גמורה רק בשביל שסברה שיש לו חלק בכורה על פי הדין עכ"ד ע"ש (ושם הלשון מגומגם קצת וצריך תיקון). ועיין בתשובת הרב מו"ה משה רוטנבורג (סימן ח') שכתב דנראה דאף לדעת מהרי"ק דס"ל דהיכא דאיכא למתלי בטעות אמרינן יד בעל השטר עה"ת אף היכא דנתבטל השטר מכל מקום הכל לפי הסופרים והעדים כו' וע"כ נראה דמחלוקת הסמ"ע והש"ך באתננו ג"כ ישתנה לפי האדם ובודאי לאו כ"ע דינא גמירי ואם הוא ע"ה ובור אף בקנין אתן אמרינן יד בעה"ש עה"ת דזיל בתר טעמא דל"א יד בעה"ש על התחתונה בביטול השטר דאם כן למה כתב השטר כלל וכיון דהוא ע"ה עבר ומקנה לו בזה האופן ובאמת הוא טועה דאינו קנין. וא"כ בהאי דנ"ד (בעובדא דשם) דהמתחייב הוא גדול הדור וכל הנכתב והחתימה הוא כ"י ממש ודאי דלא אמרינן דטעה בדבר פשוט ומצאתי בתשובת כנ"י סימן צ"א דהרב השואל שם כתב ג"כ סברא זו מפני שהיה מסדר השטר ת"ח ובודאי לא טעה והרב בעל כנ"י לא חולק עליו בסברא זו ואין לדחות ולומר דדוקא בנדון הכנ"י שם דהמסדר לא היה בעל השטר אמרינן דלא טעה כיון שהוא ת"ח אבל הכא כיון דהכותב עצמו הוא המתחייב אפשר דלא טעה אלא עשה בכוונה כן כדי להטעותו דזה בודאי לא אמרינן ולא חשדינן ליה לת"ח לבא בנכלי דתות וערמומית לרמות ב"א והמטעותן ואפילו אם אמר כן אח"כ לא מהימנינן ליה וכן מפורש בתשובת מהרי"ט סימן ס"ט והביא ראיה מפרק איזהו נשך רב עילש גברא רבה הוא ואיסורא לאינשי לא הוה ספי ובלאו טעמא דגברא רבה לאו כל כמיניה לומר הטעותיו דאין אדם מע"ר דגם עדים שאמרו אמנה היה דברינו א"נ דאעוולה לא חתמי ע"ש:
(י) הרבה מהמפרשים כו'. עיין בתשובת כנ"י סי' ק"א שכ' דהרבה דעות חולקין על זה וגם בכנה"ג מביא הרבה פוסקים ותשובות דלית להו האי פיסקא ומל' המחבר משמע נמי שלא החליט הדבר. וע"ש עוד אודות ראובן שכתב לבנו בעת נישואו בנו שטר מתנה על חצי מהבית שלו רק שייר לעצמי שידור בו כל ימי חייו ובשטר הנ"ל נאמר עוד בזה"ל גם התחייב ראובן אם ירצו הזוג ליתן ליורשי ראובן חצי שעה קודם מיתת ראובן סך פלוני בעד החצי השניה מהבית הנ"ל ולשלם סך הנ"ל חצי שעה קודם מיתת ראובן אז שייך גם החצי שניה מהבית הנ"ל ג"כ להזווג הנ"ל בלי שום שיור כלל כו' וראובן שבק חיים והניח ג' יורשים דהיינו בנו הנ"ל ועוד ב' יורשים והבנים אומרים דפירוש ליורשו הנאמר בשטר היינו להאחרים זולת הבן הנ"ל והבן מפרש לכלל יורשי ואף הוא יקח חלק שליש. והשיב הא ודאי דאם הזוג לא לקחו הברירה לסלק בעד החצי השניה נשאר חצי הבית בחזקת כל היורשים ויש להבן חלק כחלק עם אחיו וגם זה ודאי דאם לא גילו הזוג לב"ד קודם מיתת ראובן שהמה מוכנים לשלם אז החצי בית שייך לכלל עזבון ויתחלק לשלשה חלקים כפי שישומו היום הבית אך אם כבר אמרו בב"ד או בסהדי קודם מיתת ראובן שהמה מוכנים לשלם אז שייך הספק הנ"ל בחלוקת המעות. ויש לפסוק בזה לילך אחר המוחזק כי מבואר בגמרא ב"ב קל"ח דדייקינן לישנא יתירא לטפויי וכן מבואר בכמה תשובות ע' בת' מהרש"ל סי' מ"ט וסי' ע"ד ובת' מהר"ם טראני ח"א סי' קנ"ד ובמשפטי שמואל סי' פ"ז וגם במהרי"ק שהביא ב"י סי' זה וא"כ בנ"ד שנכתב בשטר אם ירצו הזוג ליתן ליורשי ראובן כו' תיבת ליורשי יתירא דיכתוב סתם ירצו ליתן דאטו מאן יירש ומכ"ש מאחר שהתנאי היה שיתנו וישלמו קודם מיתתו אז הנתינה לרשותו וה"ל לכתוב סתם ליתן א"ו לאטפויי שיתנו לשאר יורשים אך הב"י בס"ס ס"א מביא דעת הרשב"א דאין כח בידינו לומר לישנא יתירא לטפויי כ"א אלו המבוארים בגמרא ואחריו נטו כמה תשובות אמנם הקשו דברי הרשב"א אהדדי כי נמצא בכמה תשובות להרשב"א שדרש לישנא יתירא והנכון בזה מה שתירץ הרדב"ז דלהוציא אין לומר לטפוי כ"א הנזכר בגמרא אבל למוחזק ודאי אמרינן לטפויי (ע' בתשו' נו"ב סי' ג' הובא לעיל סי' י"ג ס"א ועיין בתשובת מהרי"ט סי' קי"ט ובתשובת שער אפרים סי' קכ"ט ובתשו' מהר"ר משה רוטנבורג (חח"מ סי' ח')) ומעתה ניחזי בנ"ד מי מוחזק הנה ודאי הבית בחזקת אביהם אף שיש לבן חזקה בבית אביו אם אינו סמוך על שולחנו (כמו שכתבתי בשולחן ערוך סימן קמ"ט סעיף ד') אך משמעות השטר שראובן היה דר בה כל ימי חייו ואף אם גם הבן דר בה אין חזקה. ואם אחר מות ראובן שלשה שנים דר בו הבן בלי מחאה אז ודאי אם היורשים גדולים נקרא מוחזק ויקח זה הבן חלק שליש מן המעות. אך אם היורשים קטנים דלאו בני מחאה נינהו ואף שבמשך הזמן נתגדלו מסקנת המפה (שם סעיף י ט) דאין חזקה נגדם אם כן הבית בחזקת היתומים ואין לו לבן הנ"ל כלל במעות. ואם אחד גדול ואחד קטן אז נגד הגדול נקרא הבן מוחזק ונגד הקטן נקרא מוציא ואז יקח הקטן חצי מן הסך המעות והגדול שליש ובן הנ"ל חלק ששית. ואם אחד מן היורשים בכור יחלוק לפי ערך הנ"ל לד' חלקים עכ"ד עיין שם ועיין בתשובה שב יעקב חח"מ סימן י"ז יובא לקמן סימן רע"ו ס"ה סק"ד:
(יא) וסתמא משמע כך. עיין בתשובת עבודת הגרשוני סימן ג' מ"ש בזה:
(יב) דעת השומעים. עבה"ט עד והסופר אומר שכוונתו היתה על כל העליות הדין עם המלוה כו' ועיין בתשובת הרב מו"ה משה רוטנבורג (סי' ח') אודות שטען המתחייב על השטר שנתן שמה שנאמר בו כשאגבה הוועקסלין אמסור החצי לפ' הוי דבר שאינו ברשותו כו' ומה שרוצים לחייב אותו מלשון שייך לפ' הנאמר שם שהוא ל' הודאה טען החכם נותן הכתב הנ"ל דלשון שייך יש לו שני ביאורים הא' שהוא שלו בהחלט והב' שיש לו שייכות בגוה דהיינו שיש לו שעבוד ע"ז והיאך יכולים לחייבו מספק ומה שנאמר בפוסקים שהולכים בשטרות אחר ל' ב"א היינו דוקא בדבר שבדיבורו נגמר איזה עשיה כמו מקח וקדושין ונדרים אבל במה שאנחנו מחייבים אותו בהודאתו יכול זה לפרש דבריו אף בפי' דחוק והביא ראיה מתשובת ראנ"ח סי' ק"א דהביא ראיה מהאי דמסכת ב"ב דטען של אבהתיה הוא דיכול לתרץ דבריו דסמוך עליה כדאבהתי' והוא בח"מ סי' קמ"ו כו'. והוא ז"ל האריך בביטול דבריו ואח"ז כ' וז"ל ומה שהביא ראיה ממה דיכול לתרץ דבריו דהי' כוונתו דסמיך עליה כדאבהתיה אין החילוק כמו שדימה החכם הטוען הנ"ל רק החילוק הנכון הוא דהיכא שבא לחייב א"ע באיזה דבר או בהודה על איזה דבר וכן בבא להקנות ומכ"ש כשכתב הודאתו או חיובו והקנאתו בשטר מידק דייק בו ואין חילוק בין כתב בכ"י ממש או דעדים כתבו הכתב מ"מ המה כתבו ע"פ צווי שלו ואמרי' דודאי דייק ואם בא להכחיש השטר אי לפרש בו פירוש דחוק אינו נאמן דמסתמא כוונתו בלשון ב"א ולפי דעת השומעים אבל כשאינו מכוון להתחייב א"ע ולא להקנות ולא להודאה רק טוען טענותיו לפני ב"ד דרך טענה בעלמא דאף דא"י לחזור מטענותיו לגמרי מ"מ כשמתרץ דבריו ונותן אמתלא לדבריו אף אם האמתלא רחוקה קצת לא מקרי חוזר וטוען. וגדולה מזו אני אומר אף במי שטען לפני ב"ד משכנתי לו בית עד סוף העליה שיכול אח"כ לפרש דבריו שלא כוון רק לעליה אחת ולא מקרי חוזר וטוען כו' ומה שהביא ראיה מתשובת הראנ"ח ג"כ אינו ראיה דשם הנידון הי' בכתב פשר שכתבו הפשרנים ונפל ספק וטען הנתבע שזה לא נכלל בפשר וע"ז דן שם הראנ"ח דיכול לפרש הכתב אף בפירוש דחוק וא"כ אין ראיה לכ"י או לשטר שכתבו העדים דע"כ לא קאמרינן אלא בשכתב בכ"י או שהעדים כתבו ע"פ צווי שלו אמרי' דמידק דייק ביה ובודאי הי' כוונתו לפי דעת השומעים דאם הי' כוונתו בהיפך הו"ל לפרושי וזה לא שייך בפשר הנ"ל כיון שלא נכתב ע"פ צווי שלו אלא כפי אומד דעתם של הפשרנים שפיר יכול לומר דלזה לא כיוונו הפשרנים ואף שהפי' דחוק קצת והדרינן בזה לכללא דהממע"ה וע"ז הביא הראנ"ח ראיה ויכול לתרץ דבריו ומה שאמר דאבהתי' דסמיך עליה כדאבהתי' ומשום דלא שייך התם ג"כ מידק דייק כיון שאינו בא לחייב א"ע בכתב או בהודאה כ"א דרך טענה א"כ אף שם כיון דהוא לא כתבו ולא שייך לו' דדייק יכול לפרש אף בפירוש דחוק. וע"ש בהראנ"ח שרצה לחלק בין הוא עצמו מפרש אח"כ כוונתו ובין נידון שלו שהבע"ד רוצה לפרש כוונת הפשרנים עכ"ד ע"ש וע' עוד בבה"ט מ"ש. וע' בתשובת מהראנ"ח סימן כ"א ובמהרי"ט סי' קכ"ב כו'. ובגליון ש"ע דהגר"ע זצ"ל נ"ב וע' עוד במהרי"ט ח"ב סי' פ"א ובשו"ת לחם רב סי' י' ובשו"ת חכם צבי סי' ד' ובשו"ת מהרח"ש ח"א סי' ג'. וע' בתשובת שבות יעקב ח"ג סי' קנ"ו בראובן שלוה משמעון סך מה ונתן לו אפותיקי מפורש על מקומו בבה"כ שאם לא יפרע תוך שני שנים יגבה מהמקום והתנו בפירוש שלא יוכל ראובן למכור או להשכן המקום הנ"ל עד שישלם תחלה חוב זה ועתה רוצה ראובן להשכיר המקום עד שיגיע זמן פרעון חובו אי רשות בידו או לא והשיב דראובן יכול להשכיר המקום כל ימי משך זמן ההלואה אף די"ל שכירות ליומא ממכר הוא ואפילו אם כתב בשטר אפותיקי דלא כאסמכתא ודלא כטפסי דשטרי דאז לדעת הרבה פוסקים יד בעל השטר על העליונה מ"מ בשטרות הולכין אחר לשון בני אדם ואחר כוונתו דהיינו מכירה ממש או להשכין המקום דאז מורע כח אפותיקי שלו שיצטרך לטרוח לטרוף מלוקח או להמציא מקומו הממושכן ואין בלשון ב"א השכירות דמה גריעותא יש לבע"ח אם הלוה יושב על מקומו עד זמן פרעון או שיושב עליה אחר אין זה אלא מדת סדום ע"ש:
(יג) הואיל וגדלוהו. ע' בתומים שהביא בשם הכנה"ג שמחלק דדוקא באין להמגדל בנים והא ז"ל כתב עליו ולא ידעתי מנ"ל לחלק כי הטעם שנתן שם בתשובת מיימוני לפי דהמגדל יתום בתוך ביתו כו' וגם משום חביבות כדכתיב בני הט אזנך כו' שייך הכל אף ביש לו בנים ע"ש וע' בתשובת חתם סופר חאה"ע סי' ע"ו שכתב שסברת הכנה"ג נכון דבשלמא כשאין לו בנים עביד אינש דמחמת חבה קורא לו בנו ולא חייש דנפיק מיניה חורבה והפסד ליורשיו בנחלתו שיבא זה לירש בנחלתו דלא איכפת ליה כולי האי ואפשר דנוח לו שירש בן אשתו האהוב את נכסיו מאשר ירשו אחיו וקרוביו ומעשים בכל יום יוכיחו משא"כ כשיש לו בנים של עצמו אזי חושש טובא שלא יבא מזה טעות והפסד להפקיע בניו מנחלתו וחזק' לא שביק אינש בריה ויהיב לאחריני ולכן שטר שנכתב כן פסול וע"פ חילוק זה מיושב דברי התוספות בפסחים נ"ד ע"א כו' ע"ש עוד והבאתי בפתחי תשו' לאבן העזר סי' י"ט סק"ג וע' מה שכ' בפ"ת ליו"ד סי' רי"ו סק"א:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |