הר המוריה/קרבן פסח/א

הר המוריה ‏ קרבן פסח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אחר

חצות וכו'. פסחים ה' א' נ"ח א' ס"א א' צ"ז ב' צ"ח א' ק"ז א' ק"ח א' זבחים י"א ב' י"ב א' צ"א א' ק' א' ב' קי"ד ב' ירושלמי פ"ט דפסחים ה"ו.

מן

הכבשים וכו'. פסחים ע' א' ב' זבחים ז' ב' ח' ב' ט' א' מנחות פ"ג ב' ג' א' בכורות י"ב א' ה' ב' כריתות ד' א' תוספתא דפסחים פ"ה ופ"ח ירושלמי שם פ"ה ה"ב ספרי ראה פיסקא קכ"ט מכילתא בא פרשה ד' ופי"א.

זכר. פסחים ע' א' צ"ז ב' קדושין נ"ה ב' זבחים ע"ה ב' ט' א' תמורה י"ט א' כ' א'.

בן

שנה. שם ושם פסחים ס"ב ב' צ"ז א' זבחים י' א' ט' א' מנחות ג' א' פ"ג ב' תוספתא דפסחים פ"ד.

האשה

חייבים וכו'. פסחים צ"ה א' ב' צ"ג א' ע"ט ב' (ומש"כ מרן מהא דסנהדרין י"ב ב' משום דאזלא אליבא דר"ש יעו"ש כ"כ התוס' התם ד"ה ונשים וכו' ובפסחים ע"ט ב' ד"ה קסבר וכו') ועיין ירושלמי פסחים פ"ח ה"א ובחלה פ"ד ובקדושין פ"א הלכה ב' מכילתא שם פרשה ג' תוספתא דפסחים פ"ח.

ב

חייב

כרת. עירובין צ"ז א' פסחים נ"ט א' ס"ו א' ס"ט א' ב' צ"ב א' ב' צ"ג א' ב' צ"ד ב' יבמות ז' ב' מכות י"ג ב' זבחים ל"ב ב' ק"ו ב' כריתות ב' א' ז' א' תוספתא פ"ד ופ"ח דפסחים ספרי בהעלותך פיסקא ע' (פסחים צ"א ב').

בשגגה

פטור. ואינו חייב חטאת כדאיתא בכריתות שם ושם ובמכות שם ועיין במל"מ שתמה על תוס' דכתבו דבחו"ל פטור יעו"ש ולכאורה יש ראיה מהא דפסחים ע' ב' דבן דורתאי פירש לדרום יעוין שם ואם איתא אכתי מאי הועיל בפרישתו אבל י"ל דהתם עיקר פרישתו היה בשביל חגיגה ולכן הרחיק עצמו ולא בא לפסח ראשון רק לפסח שני ובפסח שני אין כאן חגיגה כדאיתא לקמן פ"י ולכאורה יש ראיה קצת מהא דתענית ד' ב' יעו"ש אבל גם זה אינו דאטו מי נזכר שם דלדידן לית לן עולי רגלים יעו"ש היטב אבל לכאורה יש קצת ראיה מההיא דגיטין ד' ב' וע"ע בסנהדרין י"א א' יעו"ש ג"כ משמע קצת דפטורים הם וע"ע ב"מ כ"ח א' וע"ע תענית י' א' (אבל מהתם י"ל דמיירי בסוכות אבל בפסח כולהו הוו מסקי) ועי' בר"ה ו' ב' ובחגיגה. והנה הרבה יש לי לדבר מזה אך הנה פקחתי עיני וראיתי כי דברים רבים אשר עלו בלבי מזה כבר הלכו בהם נימושות עיין בספר אור חדש מש"כ בזה והרבה מדבריו אינם מוכרחים יעו"ש היטב (גם מה שהביא מהרע"ב סוף חלה יעו"ש בזה לא היטב לראות לענ"ד דהרע"ב מיירי מבניו (ועיין תוספתא פסחים פ"ח והא דאשתו מפורש התם בירושלמי דס"ל נשים בראשון חובה ובשני רשות יעו"ש היטב והבן) גם שאר דבריו אינם מוכרחים ודברי הצל"ח מש"כ שם לענ"ד מגומגמים הם מאד. ופקחתי עיני וראיתי בספר קהלת יעקב שהאריך קצת מזה והנה בכלל דבריו דבריי ובמה שכתבתי תמצא סתירה לדבריו ומה שהביא ראיה מירושלמי דפסחים פ"ז ה"ו לראיה הלכו וכו' ועו"ש (וכ"ה בהוריות פ"ק ה"ב וכן משמע במדרש רבה פרשת ויצא פ' ע' יעו"ש היטב) עיי"ש בקרבן העדה שהגיה להוראה (וכ"ה בהוריות ג' א' יעו"ש) ואף לדבריו מ"מ י"ל דוקא מראיה פטורים אבל לא מפסח (ועוד י"ל שכונת התוס' דהקשו אמאי לא הגיד ר' יהודה בן בתירא בעצמו כשהיה בירושלים והלא היה מחויב לעלות בשביל ראיה ובשביל פסח וע"ז תירצו שהיה פטור מראיה ומפסח ראשון ואי משום שהיה יכול לעשות פסח שני מ"מ בני חבורת הגוי שהיה אוכל עמהם כבר הלכו לדרכם ולא היה לו למי להגיד לכן עשה תחבולה אחרת וק"ל) ועוד יש לדבר בזה ולקצר באתי.

ג

אלא

בעזרה וכו'. פסחים ס"ג ב' ס"ד א' ס"ז ב' צ"ג ב' צ"ה ב' זבחים נ"ו ב' ק"ט א' מנחות צ"ה ב'. והוצרך רבינו לכתוב זה משום דבפסח מצרים לא היה עזרה לכן הוצרך לכך.

בבמת

יחיד. מגילה ט' ב' זבחים קי"ז א' קי"ח א' וכבר הארכתי לעיל פ"א מהל' בית הבחירה ה"ג מזה יעו"ש היטב ועיין בספר ברכת אברהם (לבנו של רבינו) בסימן ו'.

לוקה

שנאמר וכו'. פסחים צ"א א' זבחים קי"ד ב' וירושלמי פ"ק דמגילה הי"א ספרי ראה פיסקא קל"ב והא דאיכא לאו היינו אחר חצות אבל קודם חצות ליכא לאו כמבואר בש"ס בזבחים שם ועיין לח"מ. ומצאתי בספר קהלת יעקב שכתב דלדעת רבינו אף קודם חצות לוקה יעו"ש היטב. ועיין מש"כ מרן בשם רבינו ר' אברהם בנו של רבינו יעו"ש ולכאורה דברי התוס' דזבחים קי"ט ב' ד"ה הקדישו וכו' הם נגדו יעו"ש וי"ל דהתוס' קאמרי התם דיש בזה לאו הבא מכלל עשה דאין לוקין עליו ורבינו אברהם קאמר דאין בו לאו ממש אבל מ"מ י"ל דמודה דלאו מכלל עשה יש בו ועיין במל"מ שמאריך כאן בדיני במה והרבה כתבתי מזה בפ"א מהל' בית הבחירה ה"ג יעו"ש היטב.

ד

אחר

חצות. עיין לעיל הלכה א' ועיין לעיל פ"א מהל' תמידין ומוספין ה"ד.

שמטיבין

את וכו'. פסחים נ"ט א' כברייתא שניה ועי' שם בירושלמי ה"א מייתי ברייתא דהפסח היה נשחט בין קטורת לנרות (ועיי"ש בש"ק שמוחק תיבת בע"פ יעו"ש בד"ה אלא הפסח וכו' אבל באמת נ"ל כי ט"ס בירושלמי וכצ"ל אלא הקטורת והפסח בע"פ וכ"ה בתוספתא שם פ"ד יעו"ש) ועיין תוספתא פ"ד דמשמע קצת כרבינו יעוין שם אף המפרש לא כ"כ יעו"ש ירושלמי הלכה ג'.

כשר. פסחים ס"א א' זבחים צ"א א' ומש"כ ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד וכו' אבל א"צ להמתין עד שיקרבו אברי התמיד ירושלמי שם ה"ג יעו"ש בקרבן העדה. ודע דיש לעיין קצת לפי המתבאר בזבחים שם ולפי פסק רבינו לעיל בפ"ט מהל' תמידין ומוספין ה"ג דאם עבר ושחט המאוחר תחלה לא יהא אחר ממרס בדמו רק יקריבנו למאוחר תחלה יעו"ש א"כ הכא נמי הו"ל לזרוק מקודם דם הפסח קודם שחיטת התמיד והא דאיתא התם ימרס בדמו היינו אי קדים ושחט התמיד קודם זריקת דם הפסח והיה לו לרבינו לבאר זה ואולי מדכתב עד שיזרק דם התמיד ולא כתב עד שישחט ויזרק דם התמיד מבואר מזה דמיירי בקדם ושחט התמיד וכמו דאיתא שם בש"ס. ולפ"ז צ"ל מש"כ ואם נזרק דם הפסח קודם התמיד וכו' מיירי אף לאחר שנשחט התמיד שדינו שיהא ממרס בדם הפסח והוא לא עשה כן רק זרק דם הפסח מקודם נמי כשר. שוב מצאתי בספר קהלת יעקב שכתב דהכא גבי פסח שאני משום דגלי קרא דיהא מאוחר לתמיד של בין הערבים יעו"ש היטב דבזה תירץ קושיית התוס' פסחים נ"ט א' ד"ה יאוחר וכו' יעו"ש היטב ויש לעיין בזה (ועיין בסדר פסח ראשון הנדפס בש"ס נ"ז ב' דאיתא שם ויהא אחד ממרס בדמו שלא יקרוש עד שיזרוק דם התמיד עכ"ל ולא נזכר שם מקודם דמיירי בנשחט קודם התמיד והוא טעות סופר דמוכח והוא חסרון בדפוס יעו"ש). ועיין במל"מ מש"כ לענין פסח שני אימת נשחט. וכבר כתבתי מזה לעיל בפ"א מהל' תמידין ומוספין יעו"ש.

ה

הפסח

בזמנו וכו'. פסחים ס"ג א' מנחות ע"ח ב' ותוספתא דפסחים פרק ד' וע"ע פסחים ד' א' ובמכילתא פרשת בא פרשה ח' ובמשפטים פרשה כ' ודוקא בזמנו אבל שלא בזמנו שלמים הוא ואינו עובר עליו עיין שם במשנה ור"ש הוא דס"ל דבכל ימות הפסח עובר על כל הזבחים יעו"ש ור' יהודה ס"ל דגם על התמיד עוברין יעו"ש ורבינו פסק דהלכה כחכמים.

הדם

ואחד וכו'. שם בפסחים ע"ב ובתוספתא שם ועי' בירושלמי שם ה"ד איכא מחלוקת בהקטרת אימורים אם חייב עלה או לא וכ"ה בש"ס דידן יעוין שם ורבינו פסק כרב פפא דסוגיין וכברייתא דמסייע ליה אבל המקבל והמוליך הדם פטור לכו"ע כדאיתא בירושלמי שם.

אחד

מבני וכו'. שם ושם.

והפסח

כשר. תוספתא פרק ד' ובירושלמי שם ועי' בתוס' שם ד"ה השוחט וכו' ובתמורה ד' ב' ד"ה רבא וכו' (והנה מדברי התוספות דתמורה ומדברי מרן כאן מבואר דהא דתני חזקיה בירושלמי לא תשחט על חמץ דם זבחי התורה קראת אותו זבח עכ"ל היינו דמהך קרא מבואר להכשר וכפי' השני של הקרבן העדה יעו"ש היטב) ועיי"ש בשיירי קרבן (ומראה הפנים) שפלפלו בזה והשיגו על הרש"א יעו"ש היטב ואין עסקי לפלפל בזה כעת (ועיין באור זרוע ח"ב נ"ט א' (בפי' הפיוט אלהי כל בשר) פסק דפסול הפסח יעו"ש וצ"ע) ולענין אם זרק או הקטיר פסח פסול עיין במל"מ שאינו חייב עליו יעו"ש היטב ומה שהקשה מהסוגיא דמנחות נ"ג א' דמשם מוכח דבעינן קרא לפסול עיין בש"ק שם מה שכתב עליו (ובמראה הפנים שם) יעו"ש היטב ולענין מה שתמה השיירי קרבן על התוס' דפסחים עיי"ש בצל"ח מש"כ על זה (ואין עסקי כעת בזה) יעו"ש היטב וע"ע בספר שער המלך מש"כ בזה יעו"ש היטב ומה שכתב דבקדשים לא אמרינן כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני יעו"ש יש לעיין מהא דתמורה ה' ב' יעו"ש היטב. ועיין בלח"מ שכתב כאן להקשות הא רבינו ס"ל דהתראת ספק לא שמיה התראה ותירץ דמיירי שאומר בפי' אע"פ כן אני עושה יעו"ש שהכריח דאל"כ למה ליה לר"י טעמא אחרינא לימא טעמא משום התראת ספק אלא ודאי מיירי בכה"ג יעו"ש היטב (ולשונו מגומגם קצת) ומאד תמוה הוא דהא רבינו פסק בהדיא בפרק ט"ז מהל' סנהדרין דהתראת ספק שמה התראה יעו"ש היטב (והבאתיו לעיל פי"ח מהל' פסולי המוקדשין ה"כ יעו"ש) גם סוף דבריו שכתב ל"ל לר"י טעמא וכו' הוא תמוה דהא ר"י סבירא ליה דהתראת ספק שמיה התראה יעו"ש ובירושלמי פרק ח' דנזיר הלכה א' וביבמות פרק י"א ה"ז (אבל יש לומר כי טעות סופר הוא וצ"ל ר"ל) ועיין בפ"ה מהל' שבועות ה"ב ובלח"מ שם וצ"ע.

ועוד לא ידעתי מה התמהון הזה הא שם בש"ס איתא פלוגתתם בלא היו עמו בתוך העזרה יעו"ש וכאן לא זכר רבינו מזה ואולי מיירי כאן בהיה עמו בעזרה. אבל באמת מיירי כאן אפילו לא היה עמו בעזרה וכמש"כ רבינו בפי' המשניות ולשיטתו דפסק דהתראת ספק שמיה התראה ויש לומר דגם רבינו כאן כיון לזה מדכתב אם היה ברשות אחד מהן או ברשות אחד מבני חבורה וכו' דמשמע בכל מקום שהוא וע"ז סמך הלח"מ להקשות ופשוט. שוב ראיתי שגם בספר קהלת יעקב נמשך אחר הלח"מ יעוין שם ופליאה גדולה היא.

ודע דמש"כ רבינו דשיעור החמץ בכזית. מרן לא הערה מקורו. וברור הוא כי מקורו מהירושלמי שם הלכה ד' וזה לשונו תמן תנינן ב"ש אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת וב"ה אומרים זה וזה בכזית ר' זריקן בשם ר' יוסה בן חנינא לא שנו אלא לביעורו אבל לאכילה כזית ר' אבהו בשם ר' יוחנן בין לביעורו בין לאכילה (ככותבת, קרבן העדה) קם ר' מנא עם ר' חזקיה א"ל מנן שמע רבי הדא מילתא א"ל מן ר' אבהו א"ל ואנן אמרינין ר' אבהו בשם ר' יוחנן בין לביעורו בין לאכילה כזית (הקרבן העדה הגיה שכצ"ל לביעורו בככותבת לאכילה בכזית. והפני משה גורס אוף אנן אמרין וכו' בין לביעורו בין לאכילה כזית) שחטו על חמץ אחר מי את מהלך אחר אכילתו או אחר ביעורו עד כאן לשונו והנה כתבו המבארים דהבעיא הוא אליבא דב"ש יעו"ש ממילא אליבא דב"ה ודאי דשיעורו כזית וכן מוכח עוד שם מהא דאיתא התם תמן אמר ר' ירמיה בשם ר' זעירא שני חצאי זתים בתוך הבית אין הבית מצטרף בתוך הכלי הכלי מצטרף שחטו עליהן מאחר שאילו בתוך הבית ואין הבית מצטרף פטור או מאחר שאילו בתוך הכלי והכלי מצטרף חייב עכ"ל מבואר מזה הא כזית שלם חייב בודאי וזה ברור. וראיתי לחכם אחד שכתב דלירושלמי מספקא ליה כמה שיעורו כביצה או כזית וליתא.

ו

שפיכה

כנגד וכו'. עי' בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ז ובמש"כ שם ועיין עוד בירושלמי פרק ה' הלכה ו' ועיין בתוספתא פ"ד.

מפשיטין

אותו וכו'. בפסחים ס"ד א' ועיין שבת קט"ז ב' קל"ג ב' מנחות ס"ג ב' ועיין לעיל פ"ז מהל' מעה"ק ה"א ומש"כ דלאחר שפיכת דמו היו מפשיטין אותו עיין שם פי"ט מהל' פסולי המוקדשין ה"ט.

כל

זבח וכו'. עיין לעיל פ"י מהל' תמידין ומוספין הט"ז ומש"כ שם.

עם

העור וכו'. שם ס"ה ב' ועיי"ש בתוספתא דמשמע דרק בשבת היה עושה כן וכן משמע לכאורה בש"ס שם ורבינו מיירי כאן בחול מדכתב דלא מיירי אכתי משבת עד הלכה ט"ז לכן כתב דנוטל פסחו עם העור שלו ולא כתב דכורך העור סביב הפסח.

ואוכל

לערב. האי לערב אאכילה קאי אבל הצלייה היה קודם לערב כמבואר בפסחים נ"ח א' ובשבת קט"ז ב' קל"ג ב' מנחות ס"ג ב'.

ז

ולא

הקטירן וכו'. עיין מל"מ מה שהאריך בזה.

שאין

בו וכו'. עיין לעיל פי"ח מהל' פסולי המוקדשין ה"ט ומש"כ שם.

ח

כל

הלילה וכו'. פסחים נ"ט ב' ועיין ירושלמי פ"ו הלכה א' ועיין לעיל פ"א מהל' תמידין ומוספין ה"ז וה"ח יעו"ש.

ט

בשלש

כתות וכו'. פסחים ס"ד א' ובתוספתא פ"ד ובמכילתא פרשת בא פרשה ה' ודוקא פסח ראשון נשחט בשלש כתות אבל לא השני כמבואר בתוספתא שם והובא בתוס' שם צ"ה א' ד"ה מה בין וכו' (ועיין יומא כ"ט א' ד"ה אלא וכו' ותוס' מנחות מ"ט א' ד"ה ת"ל וערך וכו' וצע"ק).

משלושים

בני וכו'. שם ע"ב מימרא דר' יצחק.

י

חמשים

נכנסים וכו'. שם וקשה לכאורה הא עיקר הטעם דבעינן שלשים בכל פעם הוא משום דמספקא לן אי בבת אחת אי בזה אחר זה א"כ ליסגי בפעם ראשון שלשים בני אדם ובפעם שניה ושלישית ליסגי בכל חד עשרה בנ"א דממנ"פ אי בבת אחת הרי איכא ואי בזה אחר זה איכא וי"ל דה"ק דילמא אסור לשחוט בפחות משלשים בני אדם וכן אסור לשחוט בפחות משלש כתות ובכל פעם יהיו שלשים בני אדם דאל"כ אסור לשחוט דילמא בעינן בכל זמן שישחוט דוקא שלשים בני אדם ופשוט.

יא

כשר. הנך שלש תיבות ואם שחטו כשר המה מוקפין בשני חצאי לבנה וכנראה לענ"ד לכאורה כי ט"ס הוא כיון שרבינו פסק דאם שחטו בב"א כשר כ"ש אם היה פחות מחמשים. אבל לכאורה י"ל דטעם רבינו שהכשיר דהא דבעינן שלש כתות ובכל פעם שלשים בנ"א הוא מטעם ספק וידוע דעת רבינו בכל דבר שמחמת ספק בדיעבד אם לא עשה כן כשר דמספק לא מייתינן חולין לעזרה והנה אם שחטו בשלש פעמים והיה פחות מחמשים א"כ בכל פעם היה פחות משלשים כשר דילמא בעינן בזא"ז ולא בבת אחת וכן אם היו שלשים אנשים ושחטן בפעם אחת נמי כשר דילמא לא בעינן רק בבת אחת ולא בזא"ז וכן כתב מתחלה דאם היה פחות מחמישים ושחטן בשלש פעמים כשר ושוב כתב דאם היה שלשים ושחטן רק בפעם אחת נמי כשר אבל אם היה בפחות משלשים ושחטן בבת אחת דהוי כאן תרתי לריעותא לכאורה י"ל דפסול נמי הוא וא"כ יש ליישב גירסא דידן ואינו מיותר כלל. אבל באמת נ"ל כי טעם רבינו הא דכשר בדיעבד משום דבקדשים בעינן שינה הכתוב עליו לעכב במקום דליכא ביה לאו מפורש ועיין בכל המקומות שציינתי בהלכה ה' ד"ה והפסח יעו"ש היטב וא"כ אפי' שחטן בב"א והיו פחות משלשים ג"כ כשר ומ"מ יש ליישב נוסחא זו ותרתי קמ"ל בין אם שחטו פחות משלשים בני אדם ובין אם שחטו בב"א כשר בכל גוונא כי כל הני דברים אינן אלא לכתחלה ובדיעבד כשר בלא זה.

ונועלין

דלתות וכו'. שם בפסחים ובברכות י"ט א' ובעדיות פ"ה מ"ו ופסק רבינו כרבא דפסחים (ע"ב) שם דלא סמכינן אניסא.

הלוים

את וכו'. כ"ה בתוספתא פ"ד והובא בתוס' בפסחים בד"ה קראו וכו' יעו"ש.

ומעולם

לא וכו'. היינו שלא גמרו כל ההלל בפעם השלישי אבל מ"מ התחילו לקרות בפעם השלישית ולא השלימוהו. רש"י בסוכה נ"ד ב'.

יב

תוקעין

שלשה וכו'. שם בפסחים ובסוכה שם והתקיעות היו קודם הקריאה כמו שמבואר במשנה דפסחים ובסוכה שם.

ואין

לו וכו'. כ"ה בירושלמי פ"ה ה"ה ובזה מיושב מה שהקשו תוס' בפסחים שם ד"ה קראו וכו' דמה דקאמר אין אומרים שירה אלא על היין היינו במקום שיש נסכים אבל במקום שאין נסכים אומרים על השחיטה.

יג

שיהיה

להם וכו'. הכי מסקנת הש"ס בפסחים שם ע"ב אמנם בירושלמי המסקנא מפני הרמאין דילמא יגנובו ויחליף של זהב בשל כסף והש"ס דידן לא חייש לזה כדפריך דא"כ יחליף כבדה בקלה (עיי"ש בשיירי קרבן דלא כרש"י יעו"ש היטב).

למזרקין

שוליים וכו'. עיין לעיל פ"ה מהל' תמידין ומוספין ה"ב יעו"ש.

יד

וקבל

הכהן. דמקבלה ואילך מצות כהונה שם בפסחים ע"ב ועיין לעיל פ"ט מהל' ביאת מקדש ה"ו ופ"ה מהל' מעשה הקרבנות ה"א.

וחבירו

לחבירו וכו'. אבל כל אחד היה נייד פורתא דאל"כ הולכה שלא ברגל לא שמיה הולכה שם בפסחים ע"ב ובזבחים י"ד ב' ועיין לעיל פ"א מהל' פסולי המוקדשין הכ"ג יעו"ש ועיין לח"מ כאן ועיין בס' קהלת יעקב מש"כ בזה יעו"ש היטב.

שפיכה

אחת וכו'. לעיל סעיף וא"ו ובתוספתא פ"ד אי' כן ובפ"ו דזבחים יעו"ש וצ"ל בתוספתא דפסחים כמו שהוא בזבחים יעו"ש.

ומקבל

מזרק אחד וכו'. עיין לעיל פ"ד ה"ב מש"כ שם מזה.

ותולים

ומפשיטים וכו'. עיין לעיל פ"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ה יעו"ש.

את

כולו וכו'. עיין מש"כ מרן ז"ל ועיין בלח"מ מש"כ בזה והנה מש"כ דאפשר דעת רבינו דס"ל דהא דאמר התם שקיל לה בברזי היינו לדבריו דר' ישמעאל קאמרי יעו"ש עיין בתוספות שבת קי"ז א' ד"ה דשקיל לה וכו' שכ"כ בהדיא יעו"ש היטב (והנה אגב אורחין אמרתי לבאר דבר אחד מה שהשיגו התוספות דיומא ל"ה א' על הערוך דמתיר פסיק רישיה דלא ניחא ליה והביא ראיה מהך דשקיל בברזי וכתבו התוס' וז"ל ואינו ראיה כמו שפי' רש"י שם דלאו מלאכה היא דאין דרך הפשט בכך עוד יש לפרש דשקיל ליה בחתיכות קטנות כ"כ שאין בהם באחד מהם לעשות קמיע הלכך לא חשיב עור ואין זה הפשט עכ"ל וכ"כ הרא"ש בפי"ב דשבת יעו"ש היטב י"ל דהערוך לשיטתו בערך ברז דכתב שהיה מפשיט כולו רק שהיה נוקב בו נקבים להראות דלא בעי ליה ואינו נהנה ממנו יעו"ש היטב רק דהרא"ש מייתי בשם הערוך דמפשיט ליה בחתיכות קטנות יעו"ש אבל עיינתי בערוך ערך פסק ולא כתב לזה ואזיל שפיר לשיטתו והבן) וכן ראיתי באוצר נחמד להרמב"ן בשבת קל"ג ב' וזהו ברור דעת רבינו וכ"מ קצת מהא דמנחות ס"ג ב' יעו"ש היטב שוב ראיתי בס' שער המלך שכתב מזה ועיי"ש שהאריך עוד בזה. ועיי"ש עוד שהאריך להקשות בזה איך מותר לרבנן כיון שפירש ידיו מההפשט והאנן קי"ל שפירש בציצין שאין מעכבין אינו חוזר יעו"ש שהאריך בזה והנה ראיתי להרמב"ן שם בחי' שכתב דלרבנן גומר ההפשט משום האליה יעו"ש אך הא תינח בכבש אבל בעז הדרא קושיית שעה"מ לדוכתא ועיי"ש שכתב דבפסח היה ההפשט מכל העור קודם הוצאת אימורין יעו"ש היטב (וע"ע בפ"ו ה"א בירושלמי דפסחים ובמראה הפנים שם יעו"ש היטב) שוב ראיתי שגם התוס' יו"ט כאן הרגיש בזה וע"ע בס' קהלת יעקב מש"כ בזה.

וממחה

את וכו'. שם בפסחים ס"ה ב' וס"ח א' והנה בשער המלך שם הקשה דלריב"ב דלא חייש למסרח א"כ ה"נ יהא אסור וא"כ ע"כ הך משנה לא אתי כר"י ב"ב ומתוך כך הקשה אתוס' דשבת קי"ז א' דכתב דבפלוגתא לא מיירי יעוין שם מה שכתב בזה והנה לפי המבואר בירושלמי פ"ו דפסחים הלכה א' דמתוך כך הותר מיחוי קרביים משום שלא יהא נראה כנוטל אימורים מזבח מנוול יעו"ש א"כ הוא צורך האימורים שהוא צורך גבוה ולק"מ יעו"ש היטב והבן.

הצואה

והפרש וכו'. בסדר פסח הראשון איתא הצואר והוא טעות סופר (שוב ראיתי בש"ס החדשים שתיקנו זה).

ונותנם

בכלי וכו'. עיין לעיל פ"ז מהל' מעשה הקרבנות ה"א וה"ב יעו"ש.

טו

רוחצים

את וכו'. בתוספתא פרק ד' איתא וז"ל כיצד מדיחין את העזרה היו פוקקין אותה ומרגילין לה אמת המים עד שנעשית נקייה כחלב עד כאן לשונו.

טז

כך

מעשהו וכו'. שם ס"ד א' ובתוספתא פרק ד'. והנה לענין ההפשט כבר כתבתי בס"ק מ"ב ולענין הא דאיתא שם דבשבת לא היו תולין על המקלות רק אחד היה מניח ידו על כתף חבירו ויד חבירו על כתפו ותולה ומפשיט לית הלכתא הכי דבשבת קכ"ג ב' איתא דזה נשנה קודם התרת כלים יעו"ש וכ"ה בירושלמי כאן ה"ט יעו"ש ועיין בפי' המשניות לרבינו כאן דכתב דפליגי ר' אליעזר וחכמים דר"א ס"ל דיש שבות במקדש וחכמים פליגי עליו וסבירי להו דאין שבות במקדש יעו"ש והלכה כחכמים יעו"ש ולכאורה הא מבואר בשבת דכולי עלמא מודו בזה דקודם התרת כלים היה אסור ולאח"כ הותר ואי משום דאין שבות במקדש כבר כתב התוס' שם יעו"ש היטב ואולי דרבינו מפרש דפליגי קודם התרת כלים וחכמים סבירא להו דאף אז לא גזרו במקדש ופליג אדר"א. אך יש לעיין מאי שנא מסידור קנים דבמנחות צ"ו א' דמשמע דכו"ע סבירי להו הכי אבל באמת לק"מ דרבינו סבירא ליה כרבה דשבת קכ"ד א' וכמו שכתבתי לעיל פ"ה מהל' תמידין ומוספין הי"א וסבירא להו דבקנים גזרו ולא במקלות דר"א יחידאה הוא במקלות דסבירא ליה הכי ורבנן פליגי עליו והבן.

שאינו

צורך וכו'. עיין מרן מה שכתב בזה (ורבי יונתן דירושלמי שם הוא ר' נתן דש"ס דידן יעוין שם) ועיין תוספות חדשים שם יעוין שם ודע דמה שכתבו רבינו כאן דגם שבות שאינו צריך התירו לא תקשה מכאן על מה שכתב מרן בפ"ח מהל' בית הבחירה הי"ב יעו"ש היטב דלא דמי להתם דהתם כיון דאפשר לעשות אותו דבר עצמו הנעשית בשבת על ידי נרות הדולקים מבעוד יום משא"כ הכא, ופשוט.

יז

מוליך

את וכו'. אע"ג דירושלים היא מוקפת חומה ודלתותיה נעולות בלילה מכל מקום לא היתה מעורבת מפני שהיתה עיר של רבים עיין בתוס' יו"ט פ"י דעירובין מ"ט יעו"ש.

עומדין

במקומן וכו'. כ"ה בלשון המשנה בש"ס דידן אמנם בירושלמי שם ה"י משמע דל"ג עמדה במקומה רק והשלישית במקומה יעו"ש ובקרבן העדה ודע כי בתוספתא פרק ד' איתא דר' אליעזר בן יעקב סבירא ליה דהשלישית היתה יושבת בעזרת נשים אמנם בש"ס דידן ובירושלמי לא הובאת דעתו לכן גם רבינו לא הזכירה.

יח

וזריקת

דמו וכו'. שם בפסחים ס"ה ב' ועיי"ש בתוס' דזריקת דמו אגב שחיטה נקטיה יעו"ש ויש ליישב דגם בזה איכא משום שבות עיין לעיל פט"ו מהל' פסולי המוקדשין הי"ט יעו"ש ועיין ירושלמי שבת פ"ב ה"ה בסופו וע"ע לקמן פ"ב מהל' שגגות הי"ד.

הרכבתו

והבאתו וכו'. כתב רבינו בפי' המשניות וז"ל ומה שאסר חתיכת יבלתו הוא שיחתוך אותה בכלי אם יש שם יבלת אבל ביד מותר לחתכה בשבת כאשר נתבאר בסוף עירובין הרכבתו והבאתו הוא מלאכה לפי שהוא משאוי לדעת חכמים אבל לדעת בן בתירה אינו משוי כאשר נתבאר מדעתו בפ"ד מזו המסכתא והבאתו מחוץ לתחום ג"כ אסור מדאורייתא אצל ר' עקיבא לפי שהוא סובר איסור תחומין מדאורייתא ור' אליעזר סבר איסור תחומין מדרבנן והחי נושא את עצמו ואפי' בהמה כבן בתירא ולפיכך היו אלו הדברים לפי סברתו כולן משום שבות לבד עכ"ל. והנה מבואר שדעתו דדבר שהוא משום שבות גם לרבנן דחי שבת ולא פליגי עם ר"א רק שהם סברי דדברים אלו מה"ת אסור לכן אינם דוחים ור"א ס"ל דזה משום שבות ולכן דחי והנה בש"ס משמע דגם בשבות אסרי רבנן דהא מביאין ראיה מהזאה דהיא שבות ועיי"ש ס"ו ב' תוס' ד"ה הנח וכו' ועיין עירובין ק"ג א' דשם מתקיף לה רב יוסף דמדקתני גבי שבות אלמא משום שבות אסור יעו"ש אבל בירושלמי דפסחים פ"ו ה"ו מבואר כדברי רבינו במשניות דשבות לכו"ע דוחה שבת ולא פליגי רק בדבר שהיא מלאכה גמורה יעו"ש היטב והא דאמר ר"א אלו שהן משום שבות וכו' היינו לדבריו קאמר וכמש"כ רבינו ומיושב בזה קושיית השיירי קרבן שם בד"ה הא חוץ וכו' יעו"ש היטב ועוד יבואר לפנינו אי"ה.

וחתיכת

יבלתו וכו'. הצל"ח שם בפסחים נסתפק אם נולדה היבלת בשבת אם מותר לחותכה יעו"ש היטב ותמיהני אמאי לא מייתי דברי רש"י בעירובין ק"ג ב' ד"ה אילימא רבנן וכו' דשרי יעו"ש היטב ובירושלמי כאן ה"ג מבואר לאיסור יעו"ש (וע"ע בפי"ט דשבת ה"א) היטב וצ"ע בזה וי"ל דרש"י לא התיר רק בדבר שהוא משום שבות ולא במלאכה מן התורה וצ"ע.

יבלתו

בידו וכו'. כאן מיירי אפי' בלחה דאילו יבשה אפי' בכלי שרי וכמו דמסיק והנה בפסחים ס"ח ב' איתא בזה פלוגתא ופסק כמ"ד אידי ואידי בלחה ולא קשיא כאן ביד וכאן בכלי וכסתם מתניתין דעירובין ק"ג א' דבכלי כאן וכאן אסור ור' אליעזר שרי אף בכלי וס"ל דמכשירי מצוה דחי שבת אף באפשר למיעבד מאתמול וכשיטתו ברפי"ט דשבת והא דקאמר אינו אלא משום שבות לא קאי אחתיכת יבלתו כי אם אהרכבתו וחוץ לתחום ולכן לא מייתי רבינו בפירוש המשניות הא דחתיכת יבלתו דנימא עלה ר"א משום שבות וס"ל לרבינו כמש"כ בפי' המשנה דלא אסרי רבנן רק בדבר שהוא מה"ת ולהכי לא פריך כאן בסוגיין כל מה שהקשה שם בעירובין דהא מה שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו שהן משום שבות וכו' דמפרש כמו שהוא מפרש בפי' המשנה וכסוגיית הירושלמי לכן פסק כן רבינו וס"ל דהסוגיות חלוקות אהדדי ובהרכבתו ס"ל לרבינו דלא כר' נתן עיין בהל' שבת פי"ח ובהבאתו מחוץ לתחום אסור משום דלא התירו שבות רק במקדש ולא במדינה וכדאיתא בעירובין שם, ובזה יבואר הכל על מכונו בעזה"י.

גם י"ל דר' אליעזר לא פליג על הא דחתיכת יבלתו וס"ל דכל דאפשר לשנויי משנינן וס"ל דבכלי אסור וביד שרי וכדעת רבא בערובין התם וי"ל עוד דמפרש דרבא לאו אוקימתא אחרינא קאמר וכרש"י רק לרבא י"ל דמפרש דל"ת דפליגי ר"א ורבנן בחתיכת יבלתו כדאמר לעיל דבעי לאשמעינן פלוגתא דר"א ור"י רק ה"ק לעולם הא ביד והא בכלי ואי קשה הא נקט כאן דבכלי כאן וכאן אסור לק"מ דהא קמ"ל דאפי' לר"א אסור כיון דאפשר לשנות משנה והבן (ובהכי אפשר ליישב ולדחוק קצת לשון הירושלמי דאיתא התם וז"ל חתיכת יבלתו בכלי שבות א"ר אבהו לא תני ר' יוסי בר חנינא אלא הרכבתו והבאתו הא חתיכת יבלתו לא מן בגין דהוא סבר בכלי הא אין לא סבר בכלי שבות לא כן א"ר אבהו בשם ר"י בר חנינא מה פליגין בשנטלן הוא אבל אם נטלן אחר מאוסין הן והדין זבח כאחר הוא א"ר יוסי שנייא היא הכא דכתיב זבח (צ"ל זבחי עיין קרבן העדה) ועיין קרבן העדה ודחוק ונ"ל דה"פ חתיכת יבלתו בכלי שבות ופריך אדר"י בר חנינא דמוקי לה בכלי וא"כ למה פליג עלה ר"א ומשני דבאמת לא עלה פליג ר"א רק אהרכבתו והבאתו מחוץ לתחום אבל זה לא קאמר דאין בו רק משום שבות. ופריך עוד דמשמע דמשו"ה קאמר דר"א לא מיירי בחתיכת יבלתו משום דמיירי בכלי אבל אם היה מיירי ביד אתי שפיר הא דאר"א אלו שהם משום שבות והא ר"א בפ"י דשבת ס"ל דגם ביד הוי בו משום אב מלאכה וא"כ איך קאמר שהוא משום שבות והא ר"א דקאמר שהוא משום שבות היינו לשיטתו הוא משום שבות כדאיתא בפי' המשניות לרבינו הובא לעיל ס"ק נ"ב ומשני לא כן אמר וכו' א"כ שפיר הוי משום שבות ור' יוסה קאמר שאני הכא דכתיב זבח א"כ לא שייך הכא לומר דמאוסין ור"ל והוי תיקון גמור אף לאחר הלכך לא מיקרי שבות והא דשרי ביד משום דהוי מכשירי מצוה ומ"מ בסכין אסור דכל דאפשר לשנויי משנינן ועם כל זה הוא דחוק קצת.

והנה כל מה שכתב הוא נכון ליישב דברי רבינו כאן, אבל לעולם בלחה ובכלי איקרי זה מלאכה גמורה אבל רבינו כתב בפרק ט' מהל' שבת ה"ח דאין בו משום מלאכה רק משום שבות יעו"ש ובהה"מ שהקשה מהסוגייא דעירובין הנ"ל וראיתי בספר מחנה לוי באופן הראשון שתירץ לחלק בין יבלת דאדם דאף בכלי אינו אלא משום שבות משא"כ ביבלת דבהמה הוי מלאכה יעו"ש היטב. ובאמת כ"ה בפירוש המשניות לרבינו בעירובין שם דמיירי התם באדם (וכן משמע בירושלמי בפסחים שם ובעירובין פ"י הי"ב דמפרש מפני קלקול הפייסות יעוין שם היטב ודלא כהק"ע שם. ובעזר ה' מצאתי כן בפי' הפני משה בירושלמי החדש ונהניתי) אבל יש לעיין לכאורה א"כ הו"ל לש"ס לשנויי בפשיטות דהמשנה דעירובין מיירי באדם אבל המשנה דפסחים ע"כ מיירי בבהמה. אבל באמת לק"מ דעד כאן לא מפליג בין אדם לבהמה רק בכלי אבל ביד שוה אדם לבהמה וא"כ שפיר לא מפליג הש"ס לתרץ רומיא דמשניות אהדדי והבן. וע"ע בירושלמי דתלי מחלוקת דאוקימתות אי מיירי בלחה אי ביבשה בהא דהמקלקל בחבורה אי בעינן צריך לדם עיין בעירובין שם ובפסחים כאן (וטעות סופר הוא בירושלמי דפסחים וכצ"ל אתיא דר"ש בר יקים כבר קפרא ודר"י ב"ח כר' יוחנן יעו"ש וכמו דאיתא בעירובין יעו"ש היטב) ורבינו ס"ל להלכה כר"י יעו"ש היטב בהלכות שבת פ"ח ה"ז. ובזה פליגי הסוגיות הסוגיא דעירובין ס"ל דבחתיכת יבלת אית ביה משום גוזז ולכן אף שאין צריך לדם בכלי ובלחה יש בו משום מלאכה גמורה מה שאין כן הך סוגיא דפסחים סבירא ליה דהטעם משום חבורה ולכן לא מקשה הש"ס בפסחים הקושיא משום שבות דבזה נמי אין בו רק משום שבות גרידא והרבה אריכות דברים יש לי בזה ולקצר באתי ודוק היטב וע"ע שבת ק"ו א' וקל"ו א' ומשם ג"כ משמע דאין במילה משום גוזז ודוק.

צלייתו

והדחת וכו'. שם ועיין בלח"מ מש"כ בזה להקשות מהקטר חלביו ואיבריו. ולא ידעתי התחלת קושיא דהתם צורך גבוה היא משא"כ הכא ומש"כ רבינו הטעם דאפשר בלאחר שבת ה"ט דאי לאו הכי היה מותר בשבת כיון דמצותן בכך ועיקרן לאכילה ודומיא דטומאה דאיתא לקמן פ"ז ה"ז יעו"ש. ומה שהקשה עוד על הא דהתיר משום שבות יעוין שם שהאריך קצת בזה לפי מש"כ לעיל לק"מ דעד כאן לא אסור שבות בדבר שאפשר לעשות מאתמול רק חוץ למקדש אבל במקדש הכל שרי עיין לעיל ס"ק נ"ד יעו"ש.

יט

לא

יביאנה וכו'. פסחים ס"ו א' ירושלמי שם ה"א ותוספתא פ"ד (ובירושלמי פי"ט דשבת ה"א).

ומקדישו

שם. כ"ה שם ע"ב אבל בירושלמי שם איתא דכיון שהסכין לצורך שחיטתו לא מיקרי עבודה בקדשים והובא שם בתוס' ד"ה והא וכו' יעו"ש ורבינו פסק כש"ס דידן. ומש"כ רבינו בין קרני הכבש או בצמרו לכאורה אינו מדוקדק דבש"ס שם ובתוספתא ובירושלמי שם איתא דבטלה היה נותן בצמרו ובגדי בין קרניו יעו"ש היטב (ויש לחלק בין טלה קטן לכבש גדול דהאי כבש היינו זכר ואצלו יש קרנים כידוע מקרני איל (ועי' לעיל פ"ב מהל' איסורי מזבח ה"ד) ולכן כלל רבינו תרווייהו היינו צמר וקרנים הכל בכבש.

להקדישו

בשבת וכו'. שם בפסחים ובשבת קמ"ח ב'.

כ

בע"מ

או וכו'. עיין פסחים ע"א ב' פ"ח ב' ועוד יבואר מזה אי"ה בפרקים הבאים לפנינו.

· הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.