מראי מקומות על הרמב"ם/קרבן פסח/א

מראי מקומות על הרמב"ם ‏ קרבן פסח א

הלכה טז

הרמב"ם פסק שמותר לרחוץ העזרה ששבות הותרה במקדש, ובגמרא בפסחים (סה.) על המבואר במשנה שם שעשו כן שלא ברצון חכמים, נחלקו אמוראים אם היינו שלא ברצון ר' אליעזר שכיבוד אסור מדאורייתא או אף שלא ברצון חכמים וכדרבי נתן שלא התירו שבות במקדש אלא לצורך.

הכסף משנה מבאר שהרמב"ם למד שדווקא רבי נתן סובר ששבות צריכה התירו, שבות שאינה צריכה לא התירו, ואילו חכמים חולקים וסוברים שהתירו הכל. והצל"ח (שם) הקשה היכן מצא הרמב"ם שחכמים חולקים על רבי נתן.

וביאר הצל"ח שהרמב"ם למד שנדון זה תלוי במחלוקת רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה וחכמים במסכת שבת (קטז:) לגבי הפשטת הפסח, שלדעת ר"י בריב"ב מותר להפשיטו רק עד החזה שהוא צורך הקרבן ולדעת חכמים מותר אף יותר משום כל פעל ה' למענהו שלא יהיו קדשי שמים מוטלים כנבילה. והרמב"ם תלה בכל הנדון אם מותר לרחוץ את העזרה, שאין זה צורך הקרבן אך אין זה כבוד הבית, וכיון ששם פסקינן כחכמים שמותר להפשיט משום ביזוי קדשים ה"ה כאן מותר לרחוץ העזרה מפני כבוד הבית.

· מעבר לתחילת הדף