אבן האזל/קרבן פסח/א

אבן האזל ‏ קרבן פסח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

-הערות רבנו בגיליון ספרו-

בדברי הרמב"ם פ"א מקרבן פסח הל' ג' אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה כשאר הקדשים, והלח"מ כתב וז"ל קשה דלמה לא פירש רבינו דהיינו דוקא לאחר חצות אבל קודם חצות ליכא איסורא כלל כדאמרו בזבחים דף קי"ד יכול אף בשעת היתר הבמות כן ת"ל באחת שעריך, ויש לומר דסתמו כפירושו דאין נקרא פסח אלא מאחר חצות ואילך אבל קודם לכן הוי שלמים עכ"ל. והנה מה שהביא הלח"מ הגמ' דזבחים דאמר יכול אף בשעת היתר הבמות כונתו לפ"מ דמסיק הגמ' דהוא על אחר חצות וכמו שפרש"י בד"ה היתר במה וז"ל וסיפא ה"ק יכול אף בשעה שהוא מותר בבמה כגון קודם חצות שהוא לשלמים, וכן כתבו שם התוס' בד"ה היתר במה לחבירו וז"ל ושעת היתר הבמות דקתני היינו קודם חצות דכשר בבמה שלא לשמו, אכן מש"כ הלח"מ לתרץ דסתמו כפירושו דאין נקרא פסח אלא מאחר חצות ואילך אבל קודם לכן הוי שלמים, אינו מבואר תירוצו דהא קיי"ל דגם קודם חצות אם שחטו שלא לשמו פסול וכבן בתירא במשנה בזבחים דף י"א ע"ב וכמו דמפרש בדף י"ב משום דמקצתו ראוי א"כ עכ"פ אינו לגמרי שלמים אלא אם שחטו בסתם כשר דהוי שלמים, א"כ כשכתב הרמב"ם אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה הא משמע אפילו שחטו לשם פסח ובזה אין הוכחה דאינו עובר קודם חצות, אלא דבאמת מדברי רש"י ותוס' שהבאתי אין הכרח דקודם חצות ליכא איסורא דיש לומר במה שכתבו כגון קודם חצות שהוא לשלמים היינו בסתם שהוא שלמים אבל בשחטו בפי' לשם פסח אפשר דעובר על לא תזבח אלא דיש לומר דכיון דקיי"ל כבן בתירא דפסול גם אם שחטו לשם פסח כדאמר הגמ' פוסל הי' בן בתירה בין לשמו בין שלא לשמו אפשר דבאמת מטעם זה אינו עובר על לא תזבח. אכן עיקר דינו של הרמב"ם מה שהביא זה להלכה צריך ביאור דלמה הביא זה כיון דעכשיו כבר איסור הבמות בין במות יחיד בין במות צבור וממילא מי שמקריב קרבן חוץ לעזרה עובר על שחוטי חוץ וכמו שכתב כאן הרמב"ם בתחילת דבריו אין שוחטין את הפסח בעזרה כשאר הקדשים, וא"כ כל חדוש הדין בזה הוא רק בשעת היתר הבמות וכמו שכתב אף בשעת היתר הבמות לא היו מקריבין את הפסח בבמת יחיד, וא"כ מה שכתב אח"כ וכל המקריב את הפסח בבמת יחיד לוקה שנאמר וכו' וסיים אפילו בשעת היתר הבמות, צריך לבאר דמה שכתב אפילו היינו דבשעת איסור הבמות פשיטא דהוי שחוטי חוץ, אמנם המנ"ח במצוה תפ"ז כתב בדעת הרמב"ם דלבד מה שעובר כשמקריב פסח בבמת יחיד משום שחוטי חוץ עובר ג"כ משום לאו דלא תוכל לזבוח את הפסח, ולוקה גם בשביל לאו זה, אבל ממה ששנה הרמב"ם בפי"ט מהל' סנהדרין כל הלאוין ולא מנה לאו זה מוכח דאינו סובר דחייב גם משום לאו זה עכשיו אחר איסור הבמות דהוי שחוטי חוץ ואף שמנה שם הלאוין שאין בהם כרת אבל אח"כ כתב נמצא כל הלוקים כ"ז שנכנס בחשבון זה כל הלוקים גם הלוקים שיש בהם כרת וכיון שלא מנה לאו זה מוכח דלאחר איסור הבמות ליכא לאו דלא תוכל לזבוח את הפסח, ומה שכתב הרמב"ם הלכה זו כאן אף שכבר אינה להלכה צריך לומר דבא לפרש דכל הלאו הוא דוקא בשעת היתר הבמות וממילא לאחר איסור הבמות ליכא ומיושב מה שלא כתב כאן החילוק בין קודם לאחר חצות כיון דאין זה עתה להלכה.

בתשו' הגרעק"א סי' ח' כתב מדברי התוס' שבת דאם שחט בחוץ בהמת קדשים וכסבור שהוא חולין פטור משום בה פרט למתעסק ומטעם זה הקשה דאמאי חייב לר' ישמעאל על העלם מקדש הא הוי מתעסק, והנה במקום שציין הגרעק"א מד' התוס' דף ע"ב ד"ה נתכוין שם לא נמצא דבר זה, אך בדף ע"ג ע"א בד"ה אלא כתבו וז"ל וליכא לאוקמי כו' כגון שהיה לחתוך מה שחתך אלא שהי' סבור שהי' תלוש ונמצא שהוא מחובר דבכה"ג אם פטור לענין שבת מאשר חטא בה פטור נמי לענין חוץ עכ"ל ולכאורה מפורש כדברי הגרע"ק.

אכן דבריו צריכים עיון מגמ' וסברא, דאין מקום בסברא לומר דיהי' מתעסק דמתעסק אינו אלא שלא נתכוין לעשות מלאכה זו, וה"נ תלוש לגבי מחובר לא הוי מלאכה וא"כ לא נתכוין כלל שתעשה מלאכת קצירה ממחובר, אבל שחט חולין ונמצא קדשים הא אין כאן במעשיו שום טעות והתעסקות אלא טעות בדין שחשב שהוא דבר מותר ונמצא שהוא דבר אסור ואין זה מתעסק אלא כשאר שוגג.

ועוד ראי' ברורה ממשנה מפורשת בפסחים דף ע"א ע"ב ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח אם אינם ראויים חייב ואם ראויים הם ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר וטעמא דר' יהושע משום דהוי טועה בדבר מצוה הא לאו הכי חייב ואוקימנא בגמ' בטועה, וא"כ הא הוי מתעסק שטעה וסבר שהוא פסח, ואין מקום בסברא לומר דחולין לגבי קדשים הוא כמו גוף אחר משא"כ קדשים לגבי קדשים דלא מצינו בגמ' סברא זו.

ולכן נראה דעלינו לומר דגם התוס' לא כיוונו לזה וכונתם באופן אחר אלא שקצרו בדבריהם דבעיקר רצו לומר דלא נוכל לחלק משבת לענין שאר מצוות ולכן כתבו דמשום סברא זו דאשר חטא בה בשחוטי חוץ נמי מיפטר דפטורא דאשר חטא בה לא בשבת לחוד, ומשכחת לה בשחוטי חוץ בכה"ג דסבור שהוא תלוש ונמצא מחובר כגון שסבור שהיתה שחוטה שלא ראה כגון בלילה ושחט בצואר פעם שנית, ואף דבשחיטת קדשים כה"ג הוי מפסל משום מתעסק אבל מכיון דבשחיטת חולין כה"ג הוי שחיטה כשרה הוי חייב לענין שחוטי חוץ אילולא פטורא דאשר חטא בה פרט למתעסק.

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.