בית נתן/ברכות/ט/א
לקמיה דריב"ל וא"ל מהו למקרי ק"ש האידנא וא"ל כדאי הוא ר"ש ן' יוחאי לסמוך וכו':
מעשה שבאו בניו ובני ר"ג עד השתא לא שמיע להו מאבוהון הכי קאמרי וכו':
מן העבירה אמר להו רבן גמליאל כוותי סבירא להו והאי דקאמרי וכו' (וערש"י חייבין אתם גרסינן ול"ג מותרים דאפילו וכו' ובכ"י ל"ג לא תיבת חייבין אתם ולא מותרים אתם[1]):
ולא זו בלבד וכו' ואלו אכילת פסחים לא קתני ורמינהי ק"ש והלל שבלילי פסחים וכו' (וכל זה שכתוב אצלינו מר"ג מי קאמר עד כדי להרחיק אדם מן העבירה ל"ג בכ"י ובאמת גי' זו שבספרינו קשה להלמו כאשר האריך בזה הרב הגאון דקיניגשבערג בס' קונטרס הראיות (בעה"מ ס' אור השנים) דף ל"ז ע"א כי שאלתי לכמה נחותי ים התלמו' לפרש לי דברי הש"ס ואין פורש אותם לי וז"ל שם בתר דקאמר ועד השתא לא שמיע להו לר"ג וכו' אי' בגמרות שלנו שתי נקודות הפסק כאלו הוא ציון בגמרה וז"ל ולא זו בלבד אמרו אלא וכו' ור"ג מי קאמר עד חצות דקתני ולא זו בלבד אמרו הכי קאמר להו ר"ג אפילו לרבנן וכו' ע"ש ולא ידעו הבין מה זה שמקשה ור"ג מי קאמר עד חצות מה זו קושי' וכו' ע"ש מה שנכנס בדוחקים ועיין בס' מעון הברכות שכתב כל דברי ש"ס דהכא אך למותר ורבים מגיהים ומוחקים ע"ש[2]):
שיכול יהא נאכל כקדשים שנאכלין ביום ובלילה ת"ל וכו':
לר"ע האי הזה למעוטי מאי למעוטי לילה אחרת והא מהכא נפקא מולא תותירו ממנו עד בקר נפקא לא דאי מהתם הוה אמינא מאי בקר בקר שני יכול שיהא נאכל בקדשים ביום תלמוד לומר בלילה בלילה הוא נאכל ואינו נאכל ביום ור' עקיבא האי הזה מאי עביד ליה מיבעי ליה למעוטי לילה אחד דסלקא דעתא אמינא הואיל ופסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים מה שלמים קדשים קלים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף פסח נוקים לילות כשני ימים ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד קמ"ל למעוטי לילה אחד ורבי אלעזר בן עזריה דמפיק בלילה הזה לגזירה שוה למעוטי לילה אחד מנא ליה נפקי ליה מוהנותר ממנו עד בקר דכל היכא דכתיב בקר בקר ראשון היא[3] ואזדו לטעמייהו דתניא שם תזבח את הפסח בערב ר' אליעזר אומר בערב אתה זובח וכבוא השמש אתה אוכל ועד מתי אתה שורף עד מועד צאתך ממצרים ר' עקיבא[4] אומר בערב אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל ועד מתי אתה אוכל ושורף[5] עד מועד צאתך ממצרים אמר רבי אבא הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בלילה[6] וכשיצאו לא יצאו אלא ביום שנאמר יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים על מה נחלקו וכו', העתקתי כל הלשון מפני השינוים הרבים שבה (עי' בס' נצח ישראל דף י"ז[7] אריכות דברים בזה הסוגיא ובעטרת ראש ובס' זהב שיבה ובס' סמיכת חכמים ושם פילפול ארוך בדברי שו"ת מהר"י לבית הלוי שגם הוא האריך ע"ש):
הקב"ה למשה לך ואמור להם לישראל שאלו ממצרים (ול"ג תיבות בבקשה ממך ולא תי' בבקשה מכם וכמה דיות נשפכו בזה בחנם בדברי הדרשנים עיין בס' ראש דוד דף נ"א ובספר דברים אחדים דף קי"ח ע"ג[8]):
- ↑ וכ"ה ברוב עדי הנוסח לבד מן הנדפס וכ"י פירנצה.
- ↑ וכ"ל בכי"מ (ואיתא בגליון). וגי' הדפוס אינה מתפרשת אלא בדוחק גדול דהגמ' הביאה ראיה להאוקימתא שלה רבנן כוותי ס"ל כו' מסיפא דדברי ר"ג דאמר להו ולא זו בלבד ויוקשה ור"ג מי קאמר עד חצות דקאמר כו' אלא ה"ק להו ר"ג לבניה כו'. ובאמת בכל הדפוסים הישנים כתוב אלא ה"ק והמהרש"ל הוא שמחקו ולא זכיתי לירד בזה לסוף דעתו (דק"ס). כל הקטע ליתא בכ"י פריס וכמה קטעי גניזה, ובאמת מכתה"י נראה ששני הקטעים אינם אלא שני מסורות שונות של אותו קטע ואין כמעט מי שגורס שניהם כאחד מלבד ספרי אשכנז (רינת אהרן).
בנדפס וכ"י פירנצה גורס שני הקטעים (וכן נוסף הקטע השני בגליון כי"מ), ובשאר כת"י ליתא הקטע השני, מלבד כת"י גניזה א' הגורס רק כקטע השני אבל עם שינויים. - ↑ בכי"מ גורס כעין גי' הב"נ כאן והאי מהכא נפקא מולא תותירו וכו', וכ' ע"ז בדק"ס, וגי' הדפוס מרווח יותר דלגי' הכ"י הא דקאמר בתר הכי ור"ע אי מהתם כו' ור"א אי מהתם כו' הוא כפול ומיותר, עכ"ל. אבל כ"ז לגי' כי"מ הגורס בהמשך כגי' הדפוסים ור"ע אי מהתם וכו', אבל על גי' הב"נ וראב"ע דמפיק וכו' והשאר ליתא כ' בדק"ס וגי' ישרה היא לפי גירסתו לעיל עכ"ל.
- ↑ הנוסח ואזדא כו' מוטעת אף לפי גירסתו גם כאן ר"ע הול"ל ואזדא ר"ע לטעמיה (דק"ס, ודבריו תמוהים כי בב"נ הגי' ואזדו לטעמייהו וצ"ב).
- ↑ וכ"ה ועד מתי אתה שורף כו' בילקוט פ' ראה רמז תתק"ג וצ"ל גם כאן בב"נ כמו שהוא שם ומתי אתה שורף מועד צאתך כו' ועד מתי אתה אוכל והולך עד כו' (דק"ס).
- ↑ וישר הוא (דק"ס). אמנם להלן איתא "שהתחילה להם גאולה מבערב", ויתכן שגי' הב"נ הוא הגהה מסברא.
- ↑ לר' ישראל מזאמושץ.
- ↑ וט"ס דהא נא קדריש (דק"ס). וברוב כתה"י כולל כ"י מינכן ליתא לתיבות "בבקשה ממך", ובכ"י פירנצה כן גורס "בבקשה ממך" אבל ליתא לתיבות "בבקשה ממכם" (בקטע גניזה אחד גורס "בבקשה מינך" וההמשך חסר) (מפורום אוצה"ח). וז"ל הדק"ס ורש"י בחומש פ' בא לא העתיק רק בבקשה ממך הזהירם על כך כו' וגי' הכ"י נר' כי היא הנכונה דלישראל נאמרה בלשון נא כמו שאמרו ולואי שנצא בעצמנו אבל למשה היה צווי ודבור כלכל המצות עכ"ל.