ביאור הגר"א/חושן משפט/עב

ביאור הגר"א ‏ חושן משפט עב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) צריך ליזהר. ב"מ קי"ד ב':

(ב) כמו רבית. ע"ש ס"ד ב' וע"ש ברי"ף ורא"ש והלכתא כלישנא קמא כו' אבל להוציא בדיינין כו' אבל כו':

(ג) ויש מי. עב"מ ל"ח א' וכשהוא מוכרן כו':

(ליקוט) ויש כו'. עש"ך והב"ח כו' ואישתמיטתיה גמ' דב"מ ל"ח א' (ע"כ):

(ד) (ליקוט) משום חשדא. פי' שמשכיר לעצמו בפחות וכמ"ש מוכרן לאחרים ואין כו' פורטן כו' כמ"ש בטור וכ"כ בש"ך ולכן בהתנה שרי דלא כסמ"ע ס"ק ג"ד (ע"כ):

(ה) ודוקא שלא. ור"ל בשכר וקאי על הי"א ועסמ"ע מרדכי מהא דב"מ פ"ב ושבועות מ"ד במלוה צריך כו':

(ליקוט) ודוקא כו'. מה שהקשה ש"ך דא"א לפרש בשהתנה דא"כ ה"ל שוכר ליתא דמיירי דעדיין לא נשתמש אלא שהתנה כשיצטרך שיהא רשאי ואע"ג דבס"פ המפקיד קי"ל דהוי ש"ש אף בלא נשתמש בהן וכ"כ לקמן בס"ד כיון דשרי לאשתמושי בגוה וכן בפ"ב שם שאני שם דמשתמש בחנם והוי שואל שכל הנאה שלו (ע"כ):

(ו) י"א דאין חילוק. ב"מ כ"ט ב' וכן המפקיד כו' ומשכון נק' פקדון שבועות מ"ג א' מי שהפקדון אצלו:

(ז) שולח יד. דקי"ל א"צ חסרון שם מ"א א':

(ח) ויש מחלקין. ר"ל בדיעבד ועבה"ג:

(ט) בין שהלוהו. כת"ק ואף ר"י לא נחלק עליו אלא במלוה צריך למשכון. שם:

(י) בין שמשכנו. כדרב יוסף דקי"ל כוותיה דת"ק ור' יהודה ור"א ור"ע הכל אליביה שם ושבועות שם:

(יא) בין שמשכנו. מדר' יצחק אף לרבה שם ושם:

(ליקוט) בין שמשכנו אחר כו'. דלא כרש"י שפי' דקונה מדר"י אפי' באונסין דהא בעי לאוקמיה פלוגתא דר"א ור"ע ומתני' כר"י ובב"ק ל"ו ב' כגון שתפסו כו' ונעשה כו' ורב אסי ס"ל דאומן קונה בשבח כלי ואפ"ה תנן האומנין ש"ש הן ולא מצינו שיהא אסור להשתמש וחייב באונסין ומ"ש במכות ט"ז א' כיון דחייב כו' היינו למ"ד בטלו ולא בטלו וצ"ל ששרפו בידים ועתוס' שם ד"ה התם ועבמלחמות ס"פ הדיינים וכ"ד הרמב"ם וכמ"ש בסי' צ"ז סי"ד וש"ך תי' דשם כיון שמשכנו שלח ברשות כמש"ש דרחמנא אמר כו' הלכך חייב אף באונסין ופי' נכון בפרט לגי' הרי"ף דר"י ס"ל קיימו ולא קיימו ולא תי' בזה לר"י כלום רק דמ"מ קשה קו' תוס' הנ"ל אבל קשה לר"ל כו' וגם דברי הרמב"ם וש"ע הנ"ל ח"א לפרש אלא כפי' הרמב"ן דהא התם ג"כ שלא ברשות ובהנ"ל מתורץ קו' תוס' דב"מ קט"ו ד"ה וחייב ותימא כו' וזהו סיוע לפסק הרי"ף ורמב"ם קיימו ולא קיימו דע"כ רב יהודה ור"ה ס"ל כן ותניא כוותיה שם. אבל דברי הרמב"ם בפ"ג מה' מלוה שם הל' ד' שכ' לוקה ומחשב דמי המשכון כו' צע"ג וכבר תמה המ"מ שם ושם באמת מ' כדברי הש"ך וכ"כ המ"מ שם דחייב באונסין ונ"ל דרמב"ם סובר כיון דאין מחזיר לו המשכון ודאי עבר הל"ת שהרי אם נותן לו דבר אחר במקום המשכון לא עשה כלום ומש"ש התם כיון כו' ר"ל משום דקי"ל כרבנן דאינו לוקה ומשלם ואף שתוס' שם בד"ה הנ"ל דחו פי' זה והקשו שם דא"כ כו' ועוד כו' י"ל קושייתם דוק ולא משום דקיימו העשה וזה דוקא למ"ד בטלו דבאין התשלומין והמלקות יחד אבל למ"ד קיימו המלקות חייל למפרע וכמ"ש בב"מ צ"א א' וכתובות ל"ד ב' וז"ש התם כו' אין לוקה ומשלם וז"ש הרמב"ם אבד דבאבידה ודאי חייב וצדקו דברי ש"ך אבל בזה צריך מ"מ לדברי הרמב"ן דסוגיא שם למ"ד בטלו ולא בטלו (ע"כ):

(ליקוט) בין שמשכנו כו'. דלא כרש"י שכ' אפי' באונסין וראיה ממ"ש ברפ"ד דב"ק כגון שתפסו כו' ונעשה ש"ש רמב"ן בשבועות שם ע"ש במלחמות שהאריך שם ועש"ך שחולק וס"ל כרש"י ע"ש. ופ' כרב יוסף וכ"ש לפי' הרמב"ן ורשב"א שכ' דמ"ש אימור דא"ר יצחק שלא כו' דיחוייא הוא דסוגיא דפ"ב דפסחים ופ"א דקדושין ופ"ד דגטין וש"מ אפי' בשעת הלואה א"ר יצחק (ע"כ):

(יב) ואין חילוק. דלא כשמואל מדאמרי' שם ושם דכ"ע ל"ל דשמואל:

(יג) שקבלו למשכון עמ"ש בהגה שניה:

(יד) לפיכך. מתני' בב"מ שם כדין ש"ש ומתני' דשבועות שם:

(טו) ואם היה כו' ואם החוב כו' ואם דמי כו'. כן הוא במתני' דשבועות:

(טז) וי"א דאם. כשמואל דה' כוותיה בדיני ור"ן ונהרדעי ס"ל כוותיה והא דלא אוקים גמ' פלוגתא דת"ק ור"י ור"א ור"ע אליביה ובדלא פירש משום דלשמואל כיון דפירש אבד כולה אף בדלא פירש נגד החוב ודאי אבד דנגדו כאלו פירש:

(יז) דאם פירש. כגי' ר"ח ור"ת:

(יח) ואמר בשעת. כפי' ר"ת:

(יט) ואם נאנס. שם במתני' דב"מ ה"ז ש"ש ואפי' שלא בשעת הלואה כמ"ש תוס' שם ושם ושאר מקומות מדבעי לאוקמי מתני' דב"מ שלא בשעת הלואתו:

(כ) שנלקח בלסטים כו'. צ"ג ב' מתני' וגמ':

(כא) ישבע. שם א':

(כב) וי"א דמלוה. כרבה כמ"ש בב"ב קמג ב' וערש"י שם ד"ה והלכתא כו' וכמ"ש בגטין ע"ד ב' והא דמוקים להו כרב יוסף משום דבעי למדחי דלא לוקים כתנאי אבל באמת פלוגתייהו בדשמואל ובדלא פירש דת"ק ור"ע ס"ל כשמואל וא"כ הלכתא כשמואל כן הלכה כרבה ועתוס' דפ"ב דב"מ כ"ט א':

(ליקוט) וי"א דמלוה כו'. דוקא מלוה אבל שלא בשעת הלואתו דקני ליה מדר"י ודאי הוי ש"ש על הכל דבזה ל"פ תוס' ארי"ף דרבה ור"י ל"פ בזה כמש"ש ודלא כמ"ש הג"מ ס' משפטים סי' נ"ו וכ"כ ש"ך וראיה ממ"ש בב"ק ל"ו ב' הב"ע כגון כו' א"ה יש כו' וכ"כ בשערים דר"י (ע"כ):

(כג) אלא אבד. כנ"ל דהוי כפירש:

(כד) ומספיקא. עסי' כ"ה ס"ב בהגה ועגמ' דב"ק צ"ט ב':

(כה) ואם נאבד. כן מפ' תוס' למתני' דשבועות ע"ש ושם:

(כו) המלוה כו'. עב"מ ל"ה ב' פעמים כו':

(ליקוט) המלוה כו'. כמ"ש בב"מ קט"ו א' טעמא כו' חריץ כו' וערש"י שם ד"ה למה כו' וכי כו' ואע"ג דשם במשכנו שלא בשעת הלואתו דקנייא אבל בשעת הלואה לא היינו כשהחזירו בתורת חזרה משא"כ כאן בתורת פקדון. מרדכי שם וז"ש כיון דבתורת כו' (ע"כ):

(כז) (ליקוט) ומזה הטעם כו'. דודאי מסתמא ברשותה: השכינה דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן מרדכי שם ואפי' היה בידה היתה צריך ליתן לו דלא כסמ"ע ועבא"ע ס"ס ע"ג אלא כאן דמת ראובן ואם היה מחזיר לה בחזרה גמורה היתה היא תופסת בעד כתובתה ואף שנתנה אח"כ לשמעון א"י לתופסן וכן מפורש במרדכי שם להדיא וז"ש ומת במועד כו' והוא מגמ' הנ"ל שאין נעשין מטלטלין אצל בניו ושומטו כו' וה"ה כאן כיון שלא החזיר בתורת חזרה ועסמ"ע ס"ק כ' רק מדברי הרשב"א שהביא ב"י בא"ע ס"ס ע"ג שכ' דמאן לימא לן דלא אפקיה מדעתה למשכוניה מ' לכאורה כסמ"ע וכן מ' שם לשון הש"ע ומ"מ אינו מוכרח וגם שטעם השני שנתן שם מפני תקנת השוק ג"כ שלא כדבריו ועב"ש שם (ע"כ):

(כח) ראובן שנתן כו'. דלשיטת הרי"ף משום מצוה שהלוהו כאן לא עשה לו טובה אבל לשיטת התוס' משום דקביל בעד דמיו ה"ה כאן נגד משכונו ומספיקא כו' כנ"ל ע"ש וא"ל משום פרוטה דרב יוסף שצריך לשטחה מלנערה כאן א"צ כיון שסובר שהוא ביד עכו"ם וכמ"ש בס"ס רצ"ב ועש"ך:

(כט) ונתן לו כו'. ב"מ כ"ט א' ואף ששם מ"ג ח' אר"נ נאנסו לא ע"ש מה שתי' הרא"ש שם דבאבידה כיון שבלא"ה הוי ש"ש וכן כאן לשיטת הרי"ף וש"ע ועוד תי' שם תי' אחר ע"ש:

(ליקוט) ונתן כו'. בלא שכר כנ"ל דאל"כ לא הוי שואל וכ' בלשון אפשר משום שיש כמה תי' על סתי' שני הסוגיות ובלא"ה י"ל כאן דהוי שואל דרשות הוי כמו משיכה כמ"ש בר"ס ר' משא"כ בס"א שאמר לכשיצטרך וכמש"ש (ע"כ):

(ל) אפשר. עש"ך:

(לא) אין לקהל. דהא אין להם דין מלוה על המשכון דאין חייבים זל"ז כלום דכ"א פורע חלקו ועב"ק קי"ג ב'. אבל שתא כו' וערש"י שם:

(לב) ולא לנאמן. אע"ג דהוא אפוטרופס וחייב כמ"ש בב"מ מ"ב ב' חדא דוקא לטובתם האפטרופוס חייב אבל לטובת העולם לא כמ"ש בב"ק ל"ט א' וע"ש בתוס' ובב"מ שם ועוד דאף אפוטרופס אינו חייב רק בפשיעה כש"ח ולא כש"ש מדאמרי' בגטין נ"ב ב' אייתת קבא כו' ועסי' ר"ץ ס"ך ועוד דטעמא דחייב דנפק קלא דאינש מהימנא משא"כ בנאמני הקהל:

(לג) אא"כ יש. ב"מ פ"ג א' ב':

(ליקוט) אא"כ יש כו'. עש"ך שהקשה כיון שהוא נגד הדין כו' ואיני מבין שיחתו הלא פריך בר"פ הפועלים וליחזי היכי נהיגי כו' אף דיליף מקרא ובירושלמי שם זאת אומרת מנהג מבטל הלכה וכמה מקומות ואינו ענין זה למנהג גרוע (ע"כ):

(לד) המלוה כו' אף בנו. פ' ב' בההוא הנאה כו' ריטב"א ועתוס' שם ד"ה דקא כו' ועש"ך:

(ליקוט) המלוה כו'. אף שכ' תוס' בב"מ פ"ב ד"ה דקא כו' וי"ל כו' כ' הש"ך דוקא בשעת הלוואתו משא"כ בנו ועוד כ' דלשיטת הרי"ף בלא"ה הוי ש"ש משום פרוטה דרב יוסף דשייך ג"כ בבנו דהא צריך ג"כ לנערה ע"ש (ע"כ):

(לה) המלוה כו' ופטור. עש"ך וכמ"ש במנחות ק"ט א' נעשה כאומר כו':

(ליקוט) המלוה כו' ובשעת כו'. וצ"ע מפ"ק דר"ה האומר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותה עובר בבל תאחר ולדברי הר"ם מותר להרגה (ע"כ):

(לו) ראובן כו' אלא. ב"ק ס"ב הנותן דינר זהב כו' ועש"ך:

(לז) (ליקוט) כמו שנתבאר. לשיטתו ועסי"ב בהג"ה (ע"כ):

(לח) הרי המלוה. טעו בסיפא דרישא בס"י אחר התקנה דר"ן:

(לט) (ליקוט) שבועת השומרים כו'. ר"ל דרבנן (ע"כ):

(מ) ישבע המלוה. שבועות שם וב"מ ל"ה א':

(מא) ישבע מלוה כו' שהרי כו'. ואף שבועה אינו חייב כמש"ל רק ע"י גלגול כמ"ש בב"מ שם מגו דמשתבע כו':

(מב) ואם יש למלוה. שם א"ר שיש עדים כו':

(מג) נוטל שקל. שם במתני' דב"ק האומר כו' חייב לשלם ואף היסת אין משביעין אותו כמ"ש בב"מ כ"ו ב' וע"ש רש"י ד"ה ואי כו' ובב"ב ל"ג א' תוס' ד"ה מיגו:

(מד) אלא שמחרים. ע' רי"ן ס"פ כל הנשבעין:

(מה) ומיירי שאבדו. תוס' שבועות שם וב"מ ס"פ האומנין:

(ליקוט) ומיירי כו'. משא"כ בדינין הקודמין דא"צ לזה (ע"כ):

(מו) אם הלוה. אבל בשני בבי דרישא לא מהני מאמינו משום שלא יתחלל ש"ש כפי' הרי"ף שם כ"כ בה"ת שמ"ט סוף ח"א והר"ן ובזה מתורץ קו' תוס' שבועות שם ד"ה והשתא וב"מ שם ד"ה תהא ועסט"ו:

(מז) או שיש. גמ' שם:

(מח) ואם אין הלוה. שם:

(מט) וכולל. טור כיון שמודה מקצת נשבע מה"ת ושאינה ברשותו הוא מדרבנן ועש"ך:

(נ) ואם אמר. ב"מ ד' א' כר"ש ועספ"ח:

(נא) או שאמר. תוספתא ועסי' ע"ה ס"ז:

(נב) אם כנ"ל:

(נג) אמר הלוה. סיפא דמתני' דב"ק שם אבל אם אמר כו' ועבה"ג:

(ליקוט) אמר הלוה סלע כו' א"י כו'. נלמד ג"כ מהירושלמי שם תמן איתמר לית כו' וכה כו' ומזה נלמד ג"כ הדין דסי"א כמו שמדמה כאן לרישא כן שם דמי לסיפא (ע"כ):

(נד) (ליקוט) ויכלול כו'. כשיטת הרמב"ם דבגלגול לא אמרי' משואיל"מ אבל נשבע ע"י גלגול וכ"כ בסי' שד"מ ס"ד אף שעיקר שבועה הוא ש"ד כ"ש אם עיקר שבועה הוא שבועה דרבנן דלא אמרי' משואיל"מ בדרבנן כמ"ש בסי' ע"ה סי"ד ועסי' צ"ג סי"ג וסי' רצ"ח ס"ב אבל לס' הראשונה דסי' ע"ה סט"ו אין מגלגל כלל רק נשבע היסת כמ"ש בטור שם ועבה"ג שם ובהג"ה שם אלא ישבע כו' או כו' ר"ל היסת ולכן הוא מהפכה וכן בסי' צ"ד ס"ט ולס' שניה דסי' ע"ה סט"ו בדאורייתא ה"ל משואיל"מ ומ"מ כאן מודה כיון שאינו רק מדרבנן ועסי' צ"ד ס"ב שיטת התוס' דאין מגלגלין שבועת ספק כלל והוא מסכים לדינא לס' ראשונה דסי' ע"ה הנ"ל (ע"כ):

(נה) (ליקוט) שאינו יודע כו'. אף שבפקדון עשו תקנת נגזל כמ"ש סי' צ' ס"י וסי' רצ"ח ס"א במשכון לא עשו ועש"ך (ע"כ):

(נו) ואם יש עדים. ערש"י שם ד"ה פטור ומיהו ישבע כו':

(נז) ואם השיב. ירושלמי דשבועות שם והביאו הרא"ש שם וע"ש:

(ליקוט) ואם השיב כו'. ירושלמי וכמ"ש הרמב"ן דאין זה משיב דבר שאינו במנין וכמ"ש בסי' ע"ה סי"ט וי"א כו' וכן סתם בסי' צ' ס"י וסי' רצ"ב סי"ד וסי' שפ"ח ס"א וגם דלא כהתוס' וש"פ דס"ל דבדבר דלא ה"ל לידע א"א משואיל"מ ועמ"ש בסי' צ' ס"י (ע"כ):

(נח) ה"ל מחוייב. שבועות מ"ז א' ב' ב"מ צ"ח א':

(נט) ואם רצה. כנ"ל אבל שבועה אין לו עליו כמו שהוכיח הראב"ן מהא דשבועות ל"ב ב' הכל מודים בשכנגדו כו' אילימא כו' אלא כו':

(ס) אם שניהם. כ"כ הרמב"ם אהא דריש ב"מ שנים אוחזין זה נשבע כו' ואמרי' שם בגמ' ד' א' דמאי דתפיס כו' וע"ש בתוס' ב' א' ד"ה ויחלוקו:

(סא) והמלוה נשבע. תחלה קודם הלוה כנ"ל:

(סב) ואם היה. עסמ"ע וש"ך:

(ליקוט) ואם היה כו' גם כו'. ר"ל קודם שנשבע הלוה ואם לא חיישי' שמא יוציא דלא ישבע לבטלה. סמ"ע וש"ך (ע"כ):

(סג) היו שניהם. ב"מ ל"ד ב':

(סד) היו עדים. שהרי דין שומר יש לו כמ"ש בס"א וס"ב:

(ליקוט) היו כו' ושהיה כו'. דוקא עדים דאל"כ נאמן במגו שלא היה שוה יותר וכשיטתו בסי' רצ"ו ס"א וי"א כו' ועש"ך (ע"כ):

(סה) (ליקוט) למ"ד כו'. כשיטתו ולכן השמיטו בש"ע (ע"כ):

(סו) (ליקוט) ישבע המלוה כו'. כשיטתו בסי' רצ"ד ס"ב וי"א כו' וכן כאן מגלגלין עלי' שלא שלח בו יד וכ' שלא פשע דר"ל דוקא שאין עדים ע"ז אבל ביש עדים ע"ז א"צ לישבע גם על שלא שלח בה יד כמש"ש וז"ש היה עדים כו' ר"ל אע"פ שיש עדים שנגנב מ"מ נשבע כו' כשיטתו כנ"ל (ע"כ):

(סז) ישבע המלוה. כדין שומר ב"ק ק"ז וב"מ ו' א':

(סח) וגובה. עסמ"ע:

(סט) (ליקוט) שהרי אין הלוה כו'. דאם הלוה מכחישו בברי הוא נשבע היסת כמ"ש בסכ"ט דאין שבועת השומרים בברי כמ"ש בסכ"ז ועמש"ש ור"ל כשאר תביעה ועוד שאין שבועת השומרין אלא להפטר ולא ליטול כמ"ש רפ"ז דשבועות ופ"ט דכתובות וש"מ כל הנשבעין שבתורה כו' ואף בשבועת השותפין שהתקינו כעין שבועת שומרין הדין כן כמ"ש בסי' צ"ג סי"ג ולכן צריך לטעם וה"ל כהלויתני כו' שנוטל בלא שבועה כמ"ש בסי' ע"ה ס"ט ואינו נשבע אלא שבועת השומרים (ע"כ):

(ע) (ליקוט) דמלוה כו' והוי כו'. דהוא מן הנשבעין ונוטלין בנק"ח כמ"ש בסי"ז וכמ"ש הרא"ש בפ"ז דשבועות ס"ד ועוד אמרו הגאונים ט"א כיון כו' והביאו ראיה מב"ק כו' (ע"כ):

(עא) ואין אדם. כמש"ל בסי"א ע"ש:

(עב) ואם עד. כמ"ש בסי' ע"ה סך"ג ע"ש:

(עג) (ליקוט) הואיל כו'. הלא"ה היה נוטל המלוה בלא שבועה כמש"ל סי' פ"ז ס"ו בהג"ה וי"א דה"ה כו'. מ"ש ש"ך דנשבע שבועת המשנה ל"נ כיון דלאו אגופא דמשכון קא טעין אלא אממונא להפטר וכמ"ש הרא"ש הנ"ל דלהכי המלוה נשבע בנק"ח כנ"ל ול"ד למ"ש הרשב"א והביאו ב"י מחו' כ"ד דשם אגופא דחפץ קטעין ולשון ב"י שם שכ' ואע"פ שזה כו' שיש ללמוד ממנו לענין מש? אטעיתיה שלאו לענין זה אמר אלא דצריך לישבע ע"פ העד לפסק הרי"ף ואף שלכאורה מ' בב"י כמ"ש הש"ך מ"מ נראה כמ"ש (ע"כ):

(עד) (ליקוט) ואם היה כו'. ערש"י בב"מ כ"ט ב' ד"ה בי בר כו' (ע"כ):

(עה) בד"א כו'. מכח קו' תוס' כמ"ש בסי"ב:

(ליקוט) בד"א כו' לבד ואין כו'. מ' דוקא מלוה לבדו וצ"ע שזה סותר למ"ש בססי"ב ואם היה הלוה מאמינו כו' ועסמ"ע שם (ע"כ):

(עו) (ליקוט) כדי ליטול. ר"ל כשהפכה המלוה על הלוה ור"ל בזה דל"ת כיון שמי נשבע כו' קאי ארישא דוקא למה הוזכר בסיפא דמתני' אלא דקאי אכולה מתני' גם אסיפא שא"י להפכה אף ברצון הלוה אף שעיקרה ארישא (ע"כ):

(עז) (ליקוט) ואפי' מאמין כו'. דהא מתני' איתוקם במאמינו ואפ"ה אר"א זה נשבע כו' ומתוס' שם אין מ' כן ואף שי"ל דתוס' שם פריך ל"ל לרב אשי לומר זה נשבע דהא שפיר איתוקם בדשמואל וכמ"ש הש"ך מ"מ דברי תוס' בשבועות שם ד"ה והשתא כו' מ' דהדר ביה כו' אלמא הדר כו' שכ' בפשיטות דהדר ביה ולפ"ד האיך פשיטא דהדר ביה דלמא לא ס"ל דשמואל כלל בלא קו' הגמ' וז"ש והשתא דא"ר אשי כו' ופליג עליה דשמואל אלא דס"ל דבמאמינו א"א באוקימתא דרב אשי כלל ומ"מ דברי בה"ת ור"ן עיקר דכולה מתני' בחדא מחתא (ע"כ):

(עח) (ליקוט) ונמצא כו'. עבה"ג ובסי' פ"ז סל"ב כ' כדברי תוס' ולדברי רי"ף ליתא ואף שבה"ת הרכיב ב' הפי' יחד וכמ"ש הש"ך מסתמא הרי"ף וטוש"ע לא מ' כן (ע"כ):

(עט) (ליקוט) המלוה כו'. כל הסעי' מיירי שאותו שביד השלחני שוה יותר מחובו ועסמ"ע (ע"כ):

(פ) אבל כו' ואם. כמ"ש בסי"ב (ליקוט): ואם המלוה א"י כו'. קאי על מ"ש אבל כו' והמלוה כו' וקאמר שא"י כו' אבל מודה שאינו פחות מזה שביד השולחני. ש"ך (ע"כ):

(פא) אם הוא בענין. ב"מ קט"ו א' ההוא גברא כו' וירושלמי פ' הדיינין ע"ש:

(ליקוט) אם הוא כו'. ירושלמי חד ב"נ קם על חברוי בשוקא וא"ל תרין דינרין לי בידך ומשכונך שוה תרין דינרין א"ל חד דינר אנא בעי למיתן ומשכוני שוה תרין דינרין אתא עובדא קמי דייני דנהרדעי אמרי כיון דכ"ע מודי דמשכונא שוה תרין דינרין דינרא אחרינא ייתי עלוהי סהדי ולא שמע מאי דא"ר יוחנן נאמן המלוה לומר עד כדי המשכון הלויתיך ועבה"ג (ע"כ):

(פב) ולטעון לקוח. ב"ב ל"ו א':

(פג) או להד"ם. שם מ"ה א':

(פד) או החזרתיו. שם א"ל אביי כו' ובסוף רבה אודי ליה ע"ש:

(פה) בשבועה. כיון שאין טוען על גוף החפץ כמ"ש בב"ק במתני' קי"ד ב' וערא"ש ר"פ כל הנשבעין:

(פו) בנק"ח. כדין הנשבעין ונוטלין וכמ"ש הרא"ש שם במתני' ר"פ:

(ליקוט) בנק"ח. כ"ה דעת הגאונים והקשו עליהם ממ"ש בירושלמי בשכיר היה משכון בידו נוטל בלא שבועה ומ"ש בב"ב ל"ג א' או מהדרנא כו' אלא כו' ואם איתא מאי אהני ליה הא עכ"פ נשבע דבשלמא היסת ניחא כמ"ש תוס' שם בד"ה מיגו כו' אבל אי אמרי' דשבועה להוציא אפי' בשמא נשבע כמו המכיר כליו כו' דילפי' זו משם והמוציא על נכסי אשתו וכמ"ש בסי' צ"א ס"ג בהג"ה וה"ה כו' ועש"ך ס"ק ס"ז ועוד הקשו ממ"ש בשבועות מ"ו א' הנותן טליתו כו' נתנה כו' ואם איתא הלא אף כשהוא בידו נשבע ונוטל והנה הרמב"ן והר"ן האריכו לחלק בין אומן למשכון דבאומן א"צ לישבע בנק"ח ע"ש אבל הרמב"ם וש"ע בסי' פ"ט ס"ה פ' בהדיא דנשבע בנק"ח ונר' לתרץ דכל הנ"ל הוא כסוגיא דשם מ"ה ב' דאומרים מגו לאפטורי משבועה אבל כבר דחו הסוגיא דשם כמ"ש הרא"ש והר"ן וש"פ שם וש"ך תי' שם דוקא במשכון שבלתו לא היה נאמן אף בשבועה אבל בכל הנ"ל שבלתי המשכון היה נשבע ונוטל כמו בב"ב שם שה"ל שטר כמש"ש אי מהדרנא כו' הבא כו' וכן בשכיר וכן בשבועות שם כיון דאף נתנה לו בזמנו נשבע ונוטל לכן אנן דקי"ל דנתנה לו אינו נאמן כרבנן וכמש"ש בס' הנ"ל לכן פ' שצריך שבועה בנק"ח וכ"כ רי"ו בשם הר"י וכ' הש"ך דאדרבה מהירושלמי הנ"ל ראיה לדבריו מדאמר הדין בשכיר ה"ל משכון כו'. וכ"ז כפסק הרי"ם והרמב"ם דא"א מגו לאפטורי משבועה כמ"ש בסי' צ"ג ס"ב ובר"ס רצ"ו ומ"ש הש"ך ס"ק ס"ט דאף לפסוק הרא"ש ניחא כמש"ש משום דלאו אגופא לכאורה מ' ברא"ש כדבריו שם ועוד ט"א כו' אבל ליתא דמ"מ כיון שי"ל מגו ליהמניה במגו דאפי' במקום שאינו נאמן כלל נאמן במגו כ"ש כה"ג אלא שא"א מגו לאפטוריה משבועה והוצרך ג"כ לטעם דלאו אגופא כו' דל"ת דאף בלא מגו כיון דמוחזק א"צ אלא היסת כמו בכל טענה וכן מבואר להדיא בדברי הרמב"ם פי"ג מה' מלוה ה"ג ומ"מ אינו נשבע היסת לפי כו' שא"א מגו כו' וביאר שם שאלו היו עדים שבמשכון באה. לא היה יכול ליטול אלא בשבועה כיון שאינו טוען על גופו של חפץ עכשיו שאף שאין שם עדים א"א מגו כו' כ"כ המ"מ שם. וגם דברי הב"ח ליתא כיון שעכ"פ חייב שבועת היסת א"א מגו כו' דהא ביתומים בלקוח אין עליהם שבועה כלל דטוענין ליתומין ואפ"ה נשבעין כמ"ש בסל"ה ועבה"ג ס"ק ה' וש"ך ס"ק ע"ב ולפיכך דברי הרב בר"ס רצ"ו צ"ע כיון דקי"ל הלכה רווחת כדברי הגאונים במשכון כמ"ש כל הפוסקים (ע"כ):

(ליקוט) בנק"ח. כדין כל הנשבעין ונוטלין כמ"ש בירושלמי פ' הכותב ופ' כל הנשבעין וכמ"ש בסי' פ"ט (ע"כ):

(פז) ודוקא שתפס. תוספתא כמש"ל בסי"ב:

(פח) ואפי'. עסמ"ע:

(ליקוט) ואפי' מת כו'. בגטין ל"ז א' ההיא ב"ש כו' שאני משכון כו' אלמא משכון לכ"ע כגבוי דמי וערש"י שם ד"ה דקני כו' מ"ש לענין שביעית ר"ל לאפוקי דלא קני לגמרי לחייב אף באונסין כמ"ש אימור דא"ר יצחק כו' אבל בכל מילי כגבוי דמי כמו שטר לב"ש ועסי' ס"ו ס"ח ובשבועות מ"ח ב' הא מני ב"ש כו' ועתוס' דב"ב ע"ב סד"ה מ"ד כו' (ע"כ):

(פט) ונשבע על כו' ועל השאר. כמש"ל סי"ב ממתני' דשנים אוחזין:

(צ) ואפי'. ב"מ קטז א':

(צא) או בגד. נלמד משם:

(צב) שיש תקנה. תקנת ר"ת:

(צג) אע"פ. כנ"ל:

(צד) י"א דבכ"מ. שבועות מ"ב א' א"ל רב"ח והא את כו' וכ' הרא"ש מכאן מ' שהאומר פרעתיך א"צ לברר כו' ע"ש:

(צה) מיהו. עסי' ע"ה ס"א:

(צו) והא כו'. דהא אף מממון לממון י"א דלא אמרי' מיגו כמ"ש בסי' ק"ן ס"ד:

(ליקוט) והא דיכול כו'. די"א דאפי' מממון לממון לא אמרי' מיגו והן דברי מרדכי ריש ב"מ בשם ר"ת לתרץ קו' תוס' שם ב' א' ד"ה וזה כו' וא"ת כו' והגמ"ר שם האריך בזה ואף דאמרי' שם ג' א' וש"מ מ"מ אמרה תורה כו' שם ליפטר משבועה אמרי' דבמגו כ"ד פטרינן משבועה וכ"כ בהגמ"ר שם אבל לא קי"ל כר"ת כמ"ש בכמה מקומות (ע"כ):

(צז) וכל מי כו'. כמ"ש בכתובות צ"ח א' אלמנה ששמה כו' אע"ג שתופסת בחובה ובב"מ ס"ט א' אמרו מאן פלג לך אפי' בדבר שהוא שלו וכמ"ש בפסחים ל"א א' מכאן ולהבא כו' ופי' הרמב"ן מעת ששמו לו ב"ד דע"כ יכול לסלוקי בזוזי ועסי' ק"ג ס"ו:

(צח) ואם הוא. ב"מ קטז א':

(צט) (ליקוט) נשבע הלוה כו'. הל' מהופך וכ"ה בסכ"ג. ש"ך ע"ש ונשבע ש"ד וכמ"ש בסמ"ב: (ע"כ):

(ק) כיצד. שם:

(קא) ואין עדים לומר האיך. ב"ב מ"ו א' הא אחר כו' וע"ש תוס' מ"ה א' ד"ה אבל כו' וי"ל כגון שמסר כו' וז"ש האיך כו':

(קב) אפי' ראה. ע"ש מ"ו א' תוס' ד"ה אי דאיכא כו':

(קג) וכן אפי' כו' או כו'. שם בתוס' וכן הסכמת כל הגאונים לבד מהרי"ף שבכולם בעינן ראה וכמ"ש שם ראה תניא והוכיחו משבועות מ"ו א' מתבי הנותן טליתו לאומן כו' וע"כ בששכרו בעדים איירי כמ"ש שם מ"ה ב' ואפ"ה נאמן האומן ודברים העשוין לו"ל דינו כאומן וכמ"ש שם לעולם דליכא עדים והוא כו':

(קד) אבל דברים. ב"מ שם ושבועות מ"ו ב' וב"ב נ"ב ב':

(קה) ויש עדים. כנ"ל:

(קו) או החזרתים. שהרי ראה ולכך בעינן ראה שלא יוכל לומר במגו דהחזרתים כמ"ש שם:

(קז) י"א דלא בעינן. שם ואי חכים משוי כו' ואם איתא עדיין יוכל לומר החזרתיו לך אח"כ:

(ליקוט) י"א דלא בעינן כו' ודוקא כו'. ע"ש מ"ו שפיר קאמר כו' ועתוס' שם שהקשו כיון שטוען להד"ם מאי אמר ראה כו' ע"ש שדחקו בזה ונראה שודאי לא היה זה בב"ד דבב"ד ה"ל להכריח אותו להראותו האמת אתו ועסי' רצ"ז בהג"ה אמר כו' ועוד מאי שפיר שאמר אלא חוץ לב"ד ובב"ד היה טוען שחייב לו עליו או כיוצא והראה בב"ד והכירו שהוא של בע"ה רק כיון שהראה לאחר הטענות נאמן אבל זה היה חפץ שיראה קודם שיבא לב"ד דליהוי ראה וז"ש שפיר קאמר כו' וגם מ"ש להד"ם לאו רמאות כי עביד אינש דלא מגלי טענתיה אלא בב"ד ונראה שזה חידש רבא ראה תניא דוקא שראה קודם שבא לב"ד וז"ש ג"כ ואי חכים כו' ואי בב"ד זה כבר טען להד"ם ועוד כיון שיודה בב"ד שחייב לו ע"כ ישלם לו חוץ לב"ד י"ל משטה בך וכיוצא ואף שהנ"י שם יישבה ע"ש דוחק הוא ועוד מאי קאמר כבר כו' מאן שם ליה אלא כ"ז חוץ לב"ד ואי משוי ליה ראה אז לא יוכל לומר אח"כ החזרתי וז"ש ג"כ ודוקא כו' כי ע"כ בב"ד הראה כנ"ל (ע"כ):

(קח) וכן אם הוא מפורסם. עתוס' שם ד"ה שפיר ושם ל"ג א' ד"ה לקוחה כו':

(קט) ואפי' אמר. שם ואי חכים כו'. תשו' הרא"ש:

(ליקוט) ואפי' אמר בשעה כו'. וכ"כ בסי' קל"ג ס"ג וצ"ע כיון דעומד וצווח שחייב לו ועסכ"ג או בפני עדים כו' מ' דגם בפני עדים דוקא קודם כו' וראייתו ממש"ש ראה תניא ומפרש חוץ לב"ד כנ"ל אין ראיה דשם אילו ראו חוץ לב"ד היה טענתו בטילה כיון שטען להד"ם וכמ"ש אי חכים כו' כיון שטען תחלה להד"ם ובכה"ג שפיר מ"ש למעלה י"א כו' וטען אז כו' ר"ל שבטענתו אז מפסיד בב"ד וטוען עכשיו טענה אחרת כה"ג דשם ועש"ך ס"ק צ' משא"כ כאן ועש"ך ס"ק צ"א שהקשה ועוד דאל"כ כו' וחילק שם ותי' דחוק ועוד ק' ששם ובסי' קל"ג ס"ג כ' ויתרה בו כו' וזה סותר למ"ש כאן י"א כו' (ע"כ):

(קי) ודוקא שראוהו. דאז לא אמרי' מיגו למפרע ועתוס' ל"א ד"ה לאו:

(קיא) ואם יש עד. שם ל"ד א' וע"ש בתוס' ד"ה הוי לכך נר' כמו שפירש ריב"ם כו':

(ליקוט) ואם יש עד כו'. ר"ל שבא לידו בתורת משכון וכמ"ש בסכ"ג ובסי' ע"ה סי"ג בהג"ה אבל אם מעיד שבא לידו בתורת שאלה לכ"ע הוי משוילו"מ ואם א"י האיך בא לידו אפי' בב' עדים נאמן כמ"ש בש"ע (ע"כ):

(קיב) (ליקוט) וה"ל כו'. שאם היה מכחישו ואומר לקוח וכיוצא היה מחוייב שבועה דאורייתא וערשב"א שם (ע"כ):

(קיג) וי"א דהמלוה. ע"ש שכ' שאפי' בשני עדים שראו המלוה נאמן דקי"ל בע"ח קונה משכון מדר' יצחק ה"ל המוציא ועליו הראיה ול"ד לאומן דאינו קונה הכלי ובב"מ מ"ח א' ואילו תשומת יד כו' דמחסרא משיכה אבל אם משך קנה ומייתי ראיה דמשיכה קנה וב"ה לא העתיק אלא ראשית דבריו:

(ליקוט) וי"א כו'. אפי' בב' עדים שבא לידו בתורת משכון דקני למשכון מדר' יצחק וכמ"ש בב"מ מ"ח א' דקני במשיכה וכשמחזיר למלוה ה"ל כפקדון בידו והוא כשיטתו דס"ל דאף בשעת הלואתו קונה מדר' יצחק וכמ"ש הרמב"ן דמ"ש אימת אר"י שלא כו' דיחוייא היא דכל הסוגיות אינן מורות כן כמ"ש בפ"ב דפסחים ופ"ק דקדושין ופ"ד דגטין ?וס"מ ואף לדעת תוס' כיון דקנו ליה מ"מ להנך דברים לקדושין וכיוצא ה"ה דיכול לטעון עליו אפי' בעדים וכ"כ הרמב"ם להדיא בפי"ג הל' ג' כנ"ל וצ"ע שמה כ' הרב דוקא בע"א וכן בסי' ע"ה סי"ג וכן תמה הט"ז וש"ך ונראה שהרב לא כ' משום ה"ט שלא נ"ל בזה כוותיה אלא משום ט"א שכ' בסי' תתקצ"ח של"ד לנסכא דר"א דהתם משום דחטף ושלא כדין בא לידו וה"ל כגזלן וכ' ובזה מתורץ קו' תוס' על עובדא דאבימי דלא הוי משוילו"מ וז"ש בסי' ע"ה י"א דוקא כו' וצ"ע דא"כ ה"ל על הרמב"ם וש"ע שם שכ' בהלואה ג"כ וכן בכמה וכ"ד כל הפוסקים וכ"ד הרשב"א ג"כ בכמה מקומות והתשובה ההיא חסר וקיצר הרבה ומיירי שהעד מעיד על המלוה והוא אומר שעוד חייב לו חמשים שכה"ג לא הוי משוילו"מ כיון שאינו רק מדרבנן וכמ"ש בסי' אלף מ"ם ע"ש וזהו שמחלק בההיא דאבימי ושם ג"כ מדרבנן ול"ד לנסכא דר"א דה"ל כגזלן וה"ל מחיייב שבועה דאורייתא שב' עדים מחייבין ממון ודוק אבל עיקר דכה"ג אף בב' עדים וכ"פ ש"ך ומה שהקשה בט"ז הא קי"ל בסי' פ"ט ס"ג וסי' צ' ס"ג דכל שבב' עדים אין מחייבין אלא בשבועה א"א משוילו"מ טעה בזה דכאן מחזיר בלא שבועה אלא שאח"כ נשבע היסת כמו בכל תביעה וכמ"ש ש"ך ס"ק פ"ב (ע"כ):

(קיד) והא כו' אבל כו'. ב"ב מ"ו ביוצא מתחת יד אחר כו'. מ' דוקא שהוא בידו אבל אם אין בידו אין האחר נאמן ואע"ג שיש לדחות דאם הוא ביד האומן כיון שאין האומן עצמו נאמן מ"מ מ' שם דוקא ביוצא מתחת ידי אחר וקאמר אותו האחר וכמ"ש רשב"ם שם:

(ליקוט) והא דאדם כו'. ב"ב מ"ו ב' כיוצא כו' וקאמר כו' אבל אם האומן אומר שהוא לקחו לא ולהכי לא אוקים בכה"ג בפני כו' שהאומן אומר כך על עצמו ואף שהאומן אין לו חזקה היינו כשהוא בידו אבל כשהוא ביד אחר אין חילוק בין אומן לאחר כיון שזיכה מחמת תפיסת האחר והוא אינו אומן וכמ"ש בסיפא שכ' אבל אם שמעון כו' אפי' אם ראובן אומן ודברי הרב לקוחים מתשו' הרא"ש שהביא הטור סל"ג וסיים שם כיון שאין יודע כי אם ע"פ חבירו מ' אבל אם היה יודע בעצמו שכ"ה נאמן וזה שכ' הרב אבל אם שמעון כו' דלא כש"ך שהבין שלקח מתשו' הרשב"א והקשה עליו וליתא (ע"כ):

(קטו) אבל אם שמעון. שם מ"ש רישא ומ"ש סיפא. מ' דוקא משום שהאומן אינו נאמן על עצמו אינו נאמן ג"כ על אחר אבל באחר נאמן בכ"ע וז"ש מ"ש כו' כיון דברישא אינו נאמן גם בסיפא כן:

(קטז) להרמב"ם. דייק לשון עשויין:

(קיז) ולהרי"ף ור"ת. מדאמרי' בב"מ שם כיון דמיפגמא כו' ומדקא' האי נמי כיון כו' משמע דבלא מיפגמא נמי יש דברים שאין עשויין והוא מפני חשיבותו:

(קיח) והוא שיהיה כו' וזה הכל כו'. כן הוכיחו תוס' שם ובשבועות מ"ו ב' מדאפיק ספרא דאגדתא מ' דכ"ש שאר ספרים ובב"ק קי"ד ב' המכיר כליו וספריו כו' ולקחן הימנו ואמאי הא אין נאמן בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר וא"ל דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כיון שאין טוען שהוא גנב דכמה גנבים איכא ועסי' שנ"ז ס"א ותי' דמיירי באדם שאינו רגיל כו' ע"ש:

(קיט) המוחזק במשכון כו'. והביא בעה"ת ראיה מהירושלמי דכתובות והביאו הרא"ש פ"ד דכתובות סכ"ט חדא איתתא הוה פורנא כו' כמ"ש עד כדי דמי' דוקא וס' אחרונה ס"ל דוקא להוציא אמרו כן משא"כ כה"ג דהא אלו היה טוען לקוח היה נאמן ה"ה דנאמן במגו ומכתובות אין ראיה דשם ידוע שחייב לו אבל כאן י"ל כס' הראשונה:

(קכ) וי"א שהדין. כ"כ בה"ת בשם הרמב"ן וירושלמי הנ"ל פי' לענין שכירות מדור אלמנה וכ"פ הרא"ש שם והביא ראיה דהדין עם המחזיק מכתובות צ"א ב' א"ל רבא כו' הכא מי אית ליה פסידא כו' משמע דאם אין מסלקו בכל החוב אין יכול לסלקו אע"ג דרבא ס"ל דהלוקח יכול לסלקו לבע"ח כמ"ש תוס' שם ד"ה מאי:

(ליקוט) וי"א כו'. עסי' ק"ט ס"א ונראה שהרב לא הגיה שם לפי שהיורש הוא המוחזק אבל צ"ע שם מגמ' דכתובות הנ"ל צ"א ב' ואף לס' הש"ע כאן משום דל"ד לשם דכאן מכחישו שאינו חייב לו כ"כ ועש"ך שם (ע"כ):

(קכא) אין כו'. הכל שם. וכדעת י"א סי' קל"ה ס"א בהג"ה וכ"כ בהת"ר

(קכב) ואם החזיק כו' ויש לו כו' וישבע היסת. עסי' ק"מ ס"א ומ"ש שם:

(קכג) (ליקוט) וישבע היסת שלקחה כו'. דוקא כה"ג אבל לענין החוב נשבע בנק"ח (ע"כ):

(קכד) אם המלוה. כמש"ל סי"ב:

(קכה) (ליקוט) נשבע שמשכונו כו'. ש"ד (ע"כ):

(קכו) ראובן כו' קודם שנפלה כו' וכיון כו' אבל אם כו'. הכל נת' בסי"ח:

(קכז) (ליקוט) או בפני כו'. עמ"ש בסי"ח אף שלכאורה ראיה לדברי הרא"ש מדלא טעין האי פומבדיתאה לקוח וכיוצא אבל י"ל דלא מגלי טענתיה כו' כנ"ל (ע"כ):

(קכח) (ליקוט) היסת. דהמשכון הילך כמש"ל (ע"כ):

(קכט) מי שיש. ב"מ ק"ח א' טעמא דפנינהו כו' אבל הכא כו':

(ליקוט) מי כו'. בב"מ קי"ח א' טעמא דפנינהו כו' וכ' הרשב"א מדלא קתני בסיפא הילך יציאותך ש"מ דלא בעי פנינהו אלא ברישא בלחוד וטעמא כיון שאין דרך לפנות אבנים מיד סמכא דעתיה כו' והר"ן חלק עליו ממש"ש וצריכא כו' ש"מ דשוין הן ויש שלמדו מכאן למשכ' כו' וכ' נ"י שלפ"ד הרשב"א במשכון קני מיד ועסי' של"ו ס"ב ששם פ' בטוש"ע כרשב"א וע"ש בב"ח וסמ"ע שכ' טעם אחר לחלק בין פועל לגינה ונעלמו מהם דברי רשב"א הנ"ל ומ"מ צ"ע ונראה שסמך אסוף דברי נ"י שכ' שם ונוכל לומר כו' ועוד כו' (ע"כ):

(קל) בריא לי. ר"ל ברי לי שנפחת בפשיעה:

(קלא) ונשבע היסת. דאין נשבע שבועת השומרים אלא באינו יודע בעל הפקדון ועש"ך ומיירי שאין המשכון שוה יותר מחובו:

(ליקוט) ונשבע היסת כו'. לפי שאין שבועת שומרים אלא בתובע ספק אבל בודאי דינו ככל התביעות ועתוס' דב"ק ק"ז א' ונר' כפי' ריב"א כו' והסכימו הפוסקים לפי' וכמ"ש ר"ס פ"ז (ע"כ):

(ליקוט) משכון כו' ונשבע היסת כו'. כ' הסמ"ע דלא חייבה התורה לישבע כו' והביאו בה"ג ושגה דא"כ אמאי אמר בסעי' ל' וכן הדין אם נפחת כו' הא אין מחוייב שבועה דאורייתא ולא אמרי' משוילו"מ ועסמ"ע ס"ק ל"ח וכמ"ש בסי' ע"ה סי"ד (ע"כ):

(קלב) (ליקוט) ונפטר. וגובה כל חובו ומ"מ א"צ רק היסת כיון דאגופא דמשכון קא טעין וז"ש ונפטר (ע"כ):

(קלג) ואם מודה. כמש"ל ס"ב וכ"ש בפשיעה שאף יותר על חובו חייב אף למ"ד ש"ח בש' שם:

(קלד) ואם יש מחלוקת. הכל ע"ד שנת' לעיל דעל המוחזק השבועה:

(ליקוט) ואם יש. קאי אדסמיך ואם מודה כו' (ע"כ):

(קלה) (ליקוט) שהרי המשכון כו'. עש"ך שהקשה הא בסי' פ"ז פ' שמשכון לאו הילך וברמב"ם פ"ד מה"ט מפורש אף שהלוה עליו ולא דק דכאן מיירי שנותן לו המשכון בחובו כמש"ל ושואל ממנו חמשה וכן לקמן ושואל ממנו עשרה כו' ועסמ"ע שם ואף שהש"ך חולק עליו וכ' דאין מחוייב ליטול המשכון מ"מ כ' דמיירי שמרוצה בכך וע"ש ס"ק קי"ט וס"ק קכ"ב (ע"כ):

(קלו) (ליקוט) ומנכה. צ"ל ומגבה ר"ל שמגבה ללוה ה' מתוך המשכון והשאר מחזיק לעצמו (ע"כ):

(קלז) נאמן בשבועה. בנק"ח:

(ליקוט) נאמן בשבועה. לא נחית כאן אלא ליתן טעם למה נאמן אבל כל השבועות הללו אינן אלא היסת כמש"ו וכ"ש כו' וכן בר"ס זה ונשבע היסת כו' וכמ"ש כיון שאין חלוקין בהלואה כלל אלא בגופא דמשכון א"צ לישבע רק היסת דלא כש"ך שהאריך כאן בחנם ודבריו דברי תימה וא"צ להאריך בזה (ע"כ):

(קלח) שבועת היסת. ומ"ש באיני יודע. הגיה בט"ז איני יודע אם נפחת ר"ל אם נפחת כלל דאל"כ הוי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם וע"ל סעי' י"ב:

(ליקוט) איני יודע כמה כו'. אף שמודה לו שנפחת סך מה לא הוי משוילו"מ דמה שמודה לו נותן לו המשכון עצמו כנ"ל ומגבה לו כו' והמשכון בפקדון בידו כמ"ש במתני' מי נשבע מי שהפקדון כו' והילך הוא כמ"ש המ"מ ועסי' פ"ז בבה"ג ס"ק ע' והוכיחו כן ממ"ש בב"מ ה' א' ומתו כולהו ול"ק דקיימא באגם ועסי' פ"ח סכ"ד וכגון שהרקיבו כו' (ע"כ):

(קלט) מלוה כו'. עסי"ב ועבה"ג:

(קמ) (ליקוט) זה נשבע כו'. עש"ך אבל אין המלוה נשבע כו' וכמ"ש בב"מ ה' ב' ונימא כו' ומי יהיבינן כו' (ע"כ):

(קמא) ואם רצו. ע"ס קל"ח ס"א:

(קמב) (ליקוט) ואם הם חולקים כו'. עסי' קל"ח ס"א ועש"ך (ע"כ):

(קמג) מלוה שטוען. דוקא בריא כמ"ש בסי"ד. סמ"ע וש"ך:

(ליקוט) בריא כו'. דוקא ברי שאז הוא כשאר התביעות ונאמן הלוה במגו שא"ל בידי כלום שאין שבועת השומרין להוציא משא"כ בשמא כמ"ש בסי"ד (ע"כ):

(קמד) (ליקוט) נמצא שמעון כו'. פשט דבריהם מ' שצריך לשלם כל הב' דינרים אבל לדינא דברי הש"ך דאין מחייבין בע"א יותר מב' עדים ולפ"ד מ"ש בסי' ע"ה סט"ו וי"א שכיון כו' דוקא על הגלגולים אבל על עיקר השבועה נשבע וכ"כ ש"ך שם (ע"כ):

(קמה) וזה א"א כו' ולוי כו'. ב"מ ל"ו ב':

(קמו) הלכך ה"ל. ר"ל אף על הדינר הב' וכמ"ש בירו' הביאו הרי"ף סוף שבועות או הב לי' כו' וכ"ש אם אין מחמת גלגול וסובר שאף במחוייב שוי"ל הדין כן ועסי' ע"ה וסי' צ"ה:

(ליקוט) הלכך ה"ל שמעון משוילו"מ. פשט הלשון מ' על כל הב' דינרים דעל דינר הא' לא שייך משוילו"מ וכן כל הסעי' מיותר ולא קמ"ל כאן אלא דין שומר שמסר לשומר ומה שהקשה ש"ך דלא יהא ע"א חמור מב' עדים ליתא דע"כ ס"ל לבעל סברא זו דאף שא"י לישבע אעפ"כ כאלו השבועה מוטלת עליו ומגלגלין עליו ועסי' צ"ד ס"ז וע"ש ס"ה כשמגלגלין כו' ואלו ה"ל עדים על טענה ראשונה לא היה צריך לשבע על השניה ועכשיו שיש ע"א על הראשונה וצריך לישבע צריך לישבע על השניה או ישלם וכן בסי' ע"ה סט"י וי"א שכיון כו' ואילו ה"ל ב' עדים על טענה הראשונה לא היה צריך לשלם על הב' (ע"כ):

(קמז) וכן. כנ"ל:

(קמח) ואם יש. עתוס' שם בב"ב ד"ה את המנית כו':

(קמט) (ליקוט) ונאנס כו'. כשיטתו בס"ב ובהג"ה כ' ואם פשע כו'. כשיטתו שם (ע"כ):

(קנ) אם דרך. גמ' שם א':

(קנא) ואם פשע. תוס' שם מ"ב ב' ד"ה כל כו' והוכיחו כן מדאמרי' ומשתבעה אמיה כו' דמ' דאי לאו משתבעה חייב דלמא פשעה ומ' דמשום פטור דידיה משתבעה מדקא' משתבע כו' ומשתבעה אימיה כו' ופטור דמ' דאינו פטור עד דמשתבעה:

(קנב) (ליקוט) חייב כו'. עש"ך (ע"כ):

(קנג) שמעון פושע. שם א' במתני':

(קנד) אפי' אם היה גדול. דבמפקיד כה"ג פטור כמ"ש שם ל"ו א' ב' כאן חייב כמש"ו שהממשכן או כו'. כמ"ש שם צ"ח ב' וכן בשעה שמחזירה ר"ל אם שילח ביד בנו של משאיל חייב כל שלא אמרו לו המשאיל:

(ליקוט) ראובן כו' אפי' כו'. עמ"ש בס"ס ק"ך ועש"ך שכן הסכים ג"כ וכ"ד כל האחרונים (ע"כ):

(קנה) (ליקוט) דין מלוה כו' ?ומיהו כו'. עסמ"ע וש"ך (ע"כ):

(קנו) ואם נאבדו. עסמ"ע:

(קנז) (ליקוט) ואם הוא כו'. דהמע"ה (ע"כ):

(קנח) (ליקוט) ושיש כצ"ל דלא כש"ך כיון שא"י מה היה במשכון אין עליהם כלום והשטר בתקפו משא"כ בשכתוב בתוך השטר (ע"כ):

(קנט) וטוען היורש. עבה"ג ועש"ך:

(ליקוט) וטוען כו'. ר"ל בספק דבטענת ודאי היה נשבע וגובה חובו כמ"ש בסי"ד (ע"כ):

(קס) (ליקוט) נשבע הנתבע כו'. כדעת הרא"ש בפ"ג דב"ב סי"ז דמשבעינן לנתבע בטענת שמא אף שאין על הנתבע רק היסת כמש"ש דלא כתוס' שם וכמ"ש בסי' קל"ג ס"ה בהג"ה דלא כש"ך ונעלמה ממנו דברי הרא"ש הנ"ל דאף אם טוען לקוחה בידו והחזיק ג"ש ואפ"ה ס"ל דמשבעינן היסת לנתבע והשבועה כאן משום דטענינן להו החזרתי כמ"ש בב"ב ע' לכן נשבע שלא החזיר לו אבל נאנסו לא טענינן לא מיבעיא לס' ראשונה דסי' ק"ח ס"ד אלא אפי' לס' האחרונה מ"מ אין טוענין להן שישלם זה שכנגדו מספק. ומ"מ אין דעת התוס' ורמב"ם כן וכמ"ש בסי' קל"ג ס"ה בש"ע ועסי' ק"ן ס"ו ששם כ' שני הדיעות ועסי' רצ"ז שסתם וכ' אפי' בלא שבועה ולא הגיה בם הרב שם ועמ"ש בסי' קל"ג שם ב' הראב"ד ועבה"ג שם (ע"כ):

(קסא) (ליקוט) וטוענים היתומים. טענת ודאי דבספק אין מוציאין כמ"ש בסכ"ד וה"ה ביורשין כמ"ש בסי' ע"ה ס"ך דוקא בשטר נשבעין שהשטר בחזקתו וז"ש בד"א כו' ישבע היסת וכ"כ ש"ך (ע"כ):

(קסב) (ליקוט) וישבעו כו'. כמ"ש בשטר כיון שבאין ליטול (ע"כ):

(קסג) בד"א. כמ"ש ב"מ קטז א' עד כדי דמיהם:

(קסד) בד"א. שם:

(קסה) (ליקוט) אבל אם כו'. ונשבע היסת לכ"ע כיון שטוענין ברי וכמ"ש בסי"ח (ע"כ):

(קסו) (ליקוט) מדברים כו'. וראוהו בידו דלא כסמ"ע וכבר השיגוהו כל האחרונים ועמ"ש בסי' רצ"ז (ע"כ):

(קסז) וכן הדין. במכ"ש ועסי' ס"ו ס"ח:

(ליקוט) וכן כו'. קמ"ל דאין חזקתו שבחיי הגר מועיל עתה (ע"כ):

(קסח) חייב להשיבו. נלמד מהנ"ל וע' סמ"ע:

(קסט) ויש מי. עש"ך וי"ל דס"ל דאין הנכרי קונה במשיכה ועדיין של ישראל הוא:

(קע) (ליקוט) וכבר יצאו כו'. דישראל כבר אסתלק ליה וקני נכרי אף דבמטלטלין י"א דאינו קונה במשיכה (ע"כ):

(קעא) בד"א. עבה"ג וכמ"ש בב"מ י"א:

(ליקוט) בד"א כו'. כפי' תוס' שם והרמב"ם מפ' כפירש"י וכ"כ בסי' ער"ה סכ"ח ומ"מ אין נ"מ לדינא כמ"ש תוס' אפירש"י שם וצ"ל דאיירי כו' וכ"כ המ"מ אדברי הרמב"ם שם ואין נ"מ אלא בפי' הגמ' שהרמב"ם העתיק כפי' דאמשכון והטור כאן העתיק כפי' תוס' דאבעל חצר קאי (ע"כ):

(קעב) ראובן. עסי"ח בהג"ה:

(קעג) משכונו של. כנ"ל בסל"ט ועש"ך:

(קעד) (ליקוט) ונתן כו'. כנ"ל דאפי' בלא הלוה זכה במותר וכן כאן זכתה לו חצירו ועש"ך וכ"כ ט"ז (ע"כ):

(קעה) משכון של. ג"כ כנ"ל:

(קעו) יש להסתפק. עש"ך:

(ליקוט) יש כו'. כבר כ' ש"ך דאין כאן ספק דודאי זכה (ע"כ):

(קעז) המחזיק כו' אבל. עבה"ג ועגמ' דב"ב ל"ג בעובדא דרבה בר שרשום וע"ש ברא"ש ופי' הר' יונה דבריו כו':

(קעח) (ליקוט) וישבע ש"ד. שאם כפר הכל היה נשבע היסת ושבועתו ליפטר כדין כל הנשבעין ונוטל קרקעו קודם שנשבע וכמ"ש ש"ך ס"ק פ"ב כיון שאין לו חזקה צריך להחזיר וחזרה תביעתו כתביעת בע"פ (ע"כ):

(קעט) (ליקוט) נאמן כו'. אע"ג דבמשכון נשבע בנק"ח שם שאינו נפרע מגוף המשכון ודאי ליטול משא"כ כאן שנפרע מהפירות וכמ"ש בסי"ז בהג"ה ודוקא שתפס חפץ אבל כו' ומ"ל מעות או פירות כיון שנפרע מהן דדוקא במשכון מטלטלין שא"י להחזיק לעצמו בע"כ של לוה משא"כ כאן וז"ש מפירי דארעא דלא כסמ"ע וכ"כ הרמב"ם וש"ע בסי' קמ"ט סכ"ב וגובה אותו מהפירות וגובה כו' ר"ל כיון שגובה מהפירות אילו היה אביהם חי אין לו עליו אלא היסת עכשיו שמת אין נשבע היסת כשיטתו כדעת תוס' שם וכמ"ש בסי' קל"ג ס"ה וכן בס"א שם כ' וגובה משבחה דלא כמ"מ שכ' לחלק בין קרקע למטלטלין וכ"כ סמ"ע דהא שבועת המשנה נשבעין ג"כ על הקרקעות כמ"ש בפ' הכותב שמשם למדו שבועה דרבנן על הקרקעות וכן הקשה ש"ך אלא כמ"ש כיון שמוחזק בקרקע ורוצה להשתלם מפירותיה אין זה ליטול ומוכח כן בעובדא דרבה בר שרשום וכמו שהקשו תוס' שם דעכ"פ צריך לישבע ותי' דאין נשבעין מספק היסת וכבר כ' בסי"ז דליטול נשבעין אף מן הספק וא"כ הדק"ל מאי אמר דמגו דאי כו' כי אמינא כו' אלא כמ"ש דאין זה ליטול ואין נשבע אלא היסת להחזיק ולכן אין נשבע מספק ועסי' ק"ן ס"ו (ע"כ):

(קפ) המלוה את כו'. עבה"ג ועגמ' דב"מ פ"ב ופ"א א':

(ליקוט) המלוה כו' אם כו'. דחייב עדיין לנערה ואיכא פרוטה דר"י ועסמ"ע וש"ך וזה לשיטת הרא"ש אבל לפימ"ש הרמב"ן והרשב"א והר"ן שאפי' בשעת הלואתו קני ליה מדר' יצחק וסוגיא דשם דיחוייא היא ושכן מוכח כמה סוגיות ומטעם זה אמרו במתני' דהוא ש"ש א"כ כאן היה פטור אף קודם הזמן וכמ"ש בהג"ה למ"ד ש"ח אבל ליתא דמ"מ לא גרע מאבידה וכמש"ש בסוגיא אלא דרמב"ן כ' דא"צ לזה (ע"כ):

(קפא) (ליקוט) אבל למ"ד כו'. ואינו ש"ש אלא נגד מעותיו דהוי כאלו פירש משא"כ כאן דפרע (ע"כ):

(קפב) לא מחייב. כיון שאין עליו כלום:

(קפג) ראובן כו' פטור. עסמ"ע וש"ך ומשמיא הוא דרחימו עליה כמ"ש בב"ק קטז א':

(ליקוט) ראובן כו'. חדא דהא לא משך וכל השומרין אינן חייבין אלא במשיכה ועוד שגם בלא הלואתו היה נשרף ועסי' ש"מ ס"א בהג"ה (ע"כ):

(קפד) אם המשכון. רש"י בשבועות מ"ג ב' ד"ה אבוד כו' וכ"מ שם בגמ' דקא' אבד המשכון אבד אלפא זוזי משמע הא כ"ז שהן בעין א"צ שיקבלנו דאל"כ לשמעינן בכה"ג:

(קפה) (ליקוט) ואינו שוה כו'. ל"ד דה"ה אם שוה ועמ"ש בסי' ע"ד ס"ה מפ"ד דגטין (ע"כ):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---