ביאור הגר"א/חושן משפט/עג

ביאור הגר"א ‏ חושן משפט עג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) במקום כו'. תוספתא רפ"י דב"מ המלוה את חבירו סתם אין פחות משלשים יום ובמדינה שהיא נוהגת פחות מכן או יותר על כן משנין ממנהג המדינה:

(ב) (ליקוט) שא"י לתובעו קודם. ר"ל דוקא לענין זה כמ"ש ס"ס ע"ח. סמ"ע וש"ך (ע"כ):

(ג) בין כו'. מכות שם:

(ד) בין במשכון בין כו'. שבח קמ"ח א' שואל אדם כו' ומיירי בין במשכון בין בלא משכון דקתני סיפא ואם אינו מאמינו כו' ואמר בגמ' שם מ"ש השאילני כו' וערש"י שם ד"ה הלויני כו':

(ה) אבל שאלה כו'. עבה"ג עוד הוכיח הרא"ש שם ממ"ש בשמחות המשאיל חלוק לחבירו לילך לבית האבל אינו רשאי לתבעו עד שיצאו ימי האבל וברגל עד שיצאו ימי הרגל ובמשתה עד שיצאו ימי המשתה מ' הלא"ה יכול לתובעו מיד ועסי' שמ"א ס"א וס"ב:

(ו) מיהו כו'. ב"ק ק"ג א' וזוזי בכדי כו' וכאן לא שייך מ"ש שם קמ"ל וא"ל להכי כו':

(ליקוט) מיהו אם כו'. עש"ך וכ"כ ט"ז ע"ש (ע"כ):

(ז) המלוה כו'. עבה"ג וכמ"ש ג"כ בכתובות ק"י א' ע"ש:

(ח) (ליקוט) וקבע לו כו'. עש"ך שכ' אף לאחר הלואה ועתוס' דב"מ ס"ז ב' ד"ה והלכתא. ונראה כו' ואפ"ה קאמר פשיטא כו'. דלא כרש"י שם ד"ה ואמר לא כו' וכ"ז שהזמן לא על ל' יום (ע"כ):

(ט) בין במלוה ע"פ בין כו' בין כו'. מכות שם מתיב ר"כ אומדין כו' א"ר הב"ע במלוה על המשכון ובמוסר כו' וכ"ש מלוה ע"פ כמ"ש במכות שם סבור מינה כו':

(י) בין שמת לוה. ב"ב ה' ב' והלכתא כר"ל ואפי' מיתמי כו':

(ליקוט) בין שמת לוה. כמ"ש בשאלה כתובות ל"ד ב"ק קי"ב (ע"כ):

(יא) אם יורשיו. עמ"ש ס"י:

(יב) טען המלוה כו'. כדין כפירת ממון וכמ"ש במתני' דמכות שם אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו כו' ועסמ"ע סק"ט:

(יג) זה אומר כו'. בד"א כו'. כנ"ל ועט"ז וש"ך סק"י:

(יד) (ליקוט) בד"א כו' היסת. כ"כ הרמב"ם רק שלא כ' רק אשטר וטור כ' גם במשכון וכ' סתם ישבע ונדחק בבד"ה דהיינו היסת אבל ליתא דבמשכון ודאי נשבע בנק"ח אבל בשטר כיון שאינו טוען פרעתי א"צ רק היסת. ש"ך. אפשר דס"ל להטור כיון שאינו טוען טענה לבטל השטר ג"כ צריך לישבע ועסי' פ"ב סי"א (ע"כ):

(טו) ראובן נשבע כו'. כמ"ש בכתובות פ"ו א' א"ל ר"כ לר"פ כו' ואמרי' בשבועות בכמה מקומות ובנדרים ט"ז א' שאין נשבעין כו':

(טז) ומכין כתובות שם כנ"ל:

(יז) ואם כו'. שבועות כ"ט א' שבועה שאוכל ככר כו' ובירו' שם והביא הרא"ש שם כיצד עושין אומרים לו שיאכלנה מוטב כו' וה"ה כאן לא ימכור:

(יח) ומכין. גם זו היא שבועת שוא שחייבין כו' אלא שבזה"ז אין מלקות דליתא אלא בסמוכים ועש"ך סקט"ז:

(יט) ואם מתוך. דאז אין שבועה ?השניה לבטלה כמ"ש שם כז ב' שאם נשאל על הראשונה כו' ועבי"ד סי' רלח סי"ז שנסתפק הרשב"א בזה וכן מ' דל"ד לשם כמ"ש בגמ' שם חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא כו' ואף בכה"ג ס"ד שם דליתה לשבועה ואינה חיילא כמ"ש שם הכי השתא וכאן אמרו שם כ"ט ב' הרי יצאה שבועה כו':

(כ) הנשבע כו'. ר"ל ועבר הזמן ועסמ"ע וכ"כ בתשו' הרא"ש שם וכמ"ש בב"ב ה' ב' לענין הפירעון וכ' שם ול"ד לנשבע שיאכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה דאינו מחוייב עוד לאכלו משום דשם עיקר השבועה על הזמן משא"כ כאן דעיקר השבועה על כריעת הממון והזמן אינה אלא לזרז למהר לפרוע ועמ"ש בס"ז ובתשו' להרמב"ן סי' רנ"ו חולק ע"ז ומדמי לנשבע שיאכל ככר זו היום כנ"ל:

(כא) הנשבע כו' חייב. דכוונתו היה שיהיה פרוע בזה"ז והולכין אחר הכוונה כמ"ש בקדושין ס"ב תנא לא נתכוונה זו כו' וכמש"ל בס"ס ס"א ואף בנשבע כמ"ש בב"ק פ"א וכן מי שנדר כו' ומעשה באשה כו':

(כב) צריך. דשוה כסף ככסף כמ"ש שם ח' א' ובשאר מקומות. ואע"ג דאין פורעין בשבת כמ"ש בשבת קמט מ"מ אינה אלא מדרבנן משום ממצא חפצך ובכה"ג שרי דחפצי שמים הוא וכמ"ש שם בפט"ו ובפכ"ג ק"נ א' ולא גרע ממשדכין התינוקת כו'. והשבועה חיילא עליו כיון שאינה אלא מדרבנן כמ"ש בנזיר ד' א' וע"ש בתוס' ד"ה מאי לכ"נ לר"ת כו' ובשבועות כ"ד א' בשלמא לר"ל משכחת כו' ואע"ג דאסור מדרבנן וע"ש בתוס' כ"ג ב' ד"ה דמוקי. ועוד דמצי לאוקמי כו':

(כג) וישומו אותו ויתננו כו'. דמשכון לא חשיב פירעון כמ"ש בשבת קמ"ח א' ואם אינו מאמינו ופרעון אסור כנ"ל ועסמ"ע וכן בקדושין ח' ב' מנה אין כאן כו' פריטי אין כאן ואע"ג דמתקדשת וניקנית בש"פ כמ"ש שם במתני' ריש קדושין וכן נקנית כמ"ש שם ח' א':

(כד) מי שנשבע כו'. דשביעית אפקעתא דמלכא היא והוי כאלו מחל לו וכמ"ש בנדרים ס"ג ב' וחכ"א אף זה כו' ואף בזה"ז כמ"ש בגיטין ל"ו ב' רבא אמר הפקר ב"ד הפקר וערש"י שם ד"ה רבא כו':

(כה) הנשבע כו' פטור עד. כיון דלא תבע ליה ה"ל כמאן דאמר ליהוי לי בידך כמ"ש בב"ק ק"ד א' מתני' דכיון דידע כו' הוי גביה פקדון כו' ויצא ידי פרעון ודוקא גבי גוזל ונשבע הצריכוהו להוליך אחריו משום כפרה וכן אין יכול ליתן לאשתו ובניו שהרי אינו נפטר בזה מאחריותו כמ"ש בספ"ק דגיטין וכן לעשות ב"ד דנתינה שלא בפניו לכ"ע לא הוי מחילה כמ"ש בגיטין ע"ה א' ועסמ"ע:

(כו) אבל צריך. שמא יבא ויתבענו. רשב"א ושם:

(כז) וה"מ כו' אבל. דהולכין אחר דעתו כנ"ל בס"ז וכמ"ש בנדרים נ"ה ב' רי"א הכל לפי כו' ושם בגמ' תניא כיצד אר"י כו' ושם ס"ג ב' רי"א קונם יין כו' קונם בשר כו'. היה מסרב בו כו' היה מסרב בו כו' שלא נתכוון זה כו':

(כח) וי"א. דדוקא בהוכחה גדולה אמרי' שאין דעתו כך בשבועה אבל בכה"ג כמ"ש בנדרים כ"ה ב' היה לבוש כו' דדוקא בטעינה מותר אבל בלבישה אסור בכל מיני לבישה ואע"ג שאינו מיצר לו כמו הראשון וכן בהיה טעון כו' א"א שאין אסור לטעון אלא משא כבר וע' בריב"ש סי' קצ"ה וכ"ש בנשבע לחבירו כמ"ש שם ובי"ד סי' רי"ח ס"א בהג"ה:

(כט) מי שנשבע. דהולכין אחר כוונתו כנ"ל ועש"ך ס"ק כ"ח:

(ל) מי שנשבע לשלם כו'. עש"ך וסמ"ע בס"ז בהג"ה וכן חילקו בירושלמי בדברים המותרים ואחרים נהגו בהן אסור שאסור משום לא יחל דברו כמ"ש בנדרים פ"ב ב' וחילק בירושלמי בין דברים שיודע שמותר ונוהג איסור ובין שנהג מפני שהוא סבור שהוא אסור והביאו הרא"ש בפ"ד דפסחים:

(לא) הנשבע לפרוע כו'. כמ"ש בנדרים ס"ב כי איצטריכא לחדש כו' ע"ש:

(לב) מי שיש כו' וכן הדין כו' וה"ה כו'. דעושין תקנה למלוה שלא יפסיד כמ"ש בכתובות פ"ח א' ור"א אפי' בע"ח שלא יהא כו':

(ליקוט) מי כו'. ערא"ש פ"ק דב"ק ס"ה בשם הגאון והרי"ף וע"ש בפ"ק דב"מ סכ"ז מ"ש בשם הרי"ף ומקשין כו' וכ' ר' אלפס כו' ותקנה כו' (ע"כ):

(לג) ואם הנתבע כו' אבל אם. דדוקא במקום פסידא אבל בלא"ה לא כמ"ש בסוף ב"ב קע"ד א' ההוא דיינא כו' נכסוהי דב"נ ערבין ליה כו' וכמש"ל בסי' קכ"ט ס"י ואם אין הלוה כו' או אם הוא גברא כו' ושם סי"א אפי' יש ללוה כו':

(לד) אלא ילך כו'. כמ"ש בב"ק מ"ו ב' דכאיב ליה כו':

(לה) צריכין להודיע. כמ"ש בב"ב שם כנ"ל ובסי' קכ"ט שם ועמ"ש שם ושם:

(לו) מי שהיה. מהא דכתובות שם כנ"ל:

(לז) הקונה כו'. ור"ל ודייש אמצרי שאז א"י לחזור:

(לח) שומעין לו. מטעם הנ"ל וכנ"ל:

(לט) לאחר כו' או כו'. כנ"ל בס"א וס"ב וכ"כ רש"י בשבועות מ"ג ב' ד"ה אבוד:

(מ) יכול למוכרה ע"פ ב"ד. יתב' בסט"ו:

(מא) ואם הלוה כו'. כמ"ש בסוף ב"ב ההוא דיינא דאחתיה כו' נכסוהי דב"ב ערבין ליה וה"ה במשכון שאינן אלא ערבות ולא לחלוטין כמ"ש רש"י בד"ה הנ"ל ודייק רש"י מדקאמר אבד קתא כו' אבל לא נאבד לא ועוד הוכיח בסה"ת שמ"ט ס"ה מדאמרי' בסוף האומנין הלוהו על המשכן ש"ש מ' דבאונסין חייב הלוה לפרוע ואם איתא ה"ל כאפותיקי מפורש דאם שטפה נהר אינו גובה משאר נכסים כדאמרי' בגטין מ"א א' ועבסה"ת שם:

(מב) ואם אינו. עסמ"ע וש"ך. וכמ"ש בסוף המקבל ל"צ למיקם עלה בדינא כו':

(מג) ואם המשכון כו'. כמ"ש באבידה בפ"ב דב"מ ובפקדון בפ"ג שם:

(מד) יש מי שאומר. כמ"ש בפ' המקבל קי"ל א' רשבג"א כו' ומל' יום ואילך מוכרו בב"ד ואע"ג דלית הלכתא כוותיה ה"מ בדברים שמצוה להחזיר אבל בא"צ להחזיר אף ת"ק מודה לו וכ"כ בסה"ת שם והפוסקים אלא שכ' דוקא במשכנו שלא בשעת הלואתו אבל בשעת הלואתו כיון ששהה ל' יום בסתם או כו' כמ"ש בסי"ב והרא"ש ס"ל דאין חילוק:

(מה) וא"צ כו' ואפי'. דל' יום הוא משום זמן ב"ד כמ"ש שם קי"ח א' והוא כדי שיטרח בזוזי כמ"ש בב"ק קי"ב ב' תלתין קמאי כו':

(מו) וי"א כו'. וכ"כ בסה"ת שם משום דינא דמלכותא שהם דנין ע"פ המנהג ודינא דמלכותא דינא אף בהלואות שבין אדם לחבירו כמ"ש בפ"ק דגטין:

(מז) מי שנתן. דלא יהא כח הדיוט חמור כו' כמ"ש בגטין נ"ב א' ובפ"ק דקדושין כ"ט ולמ"ד:

(מח) לא ימכרנו. כמ"ש בפ' המקבל שם מוכרו בב"ד ומיירי מתני' אפי' במשכנו שלא ע"פ ב"ד כמ"ש בפ"ק דערוכין והרי השבת העבוט דרחמנא כו' וכמ"ש תוס' שם ובפ' המקבל שם ד"ה מחזיר ע"ש וכ"ש משכנו בשעת הלואתו דשלא בשעת הלואתו קני ליה למשכון מדר' יצחק משא"כ בשעת הלואתו כמ"ש שם ובשבועות ושם ס"ט א' מאן פלג לך כ"ש בשאינו שלו וכן שם ל"א ול"ב:

(מט) ר"ל ב"ד כו'. כמ"ש שם:

(נ) וישומו. דלהכי נקראין ב"ד שבקיאין בשומא וכמ"ש תוס' בכתובות צ"ח א' ד"ה דאמרי:

(נא) ומשיאין לו עצה כו' כמ"ש תוס' שם ד"ה מוכרת ועוד אומר רבי דהך שבועה כו' ואע"ג שאינה מוכרת אלא בב"ד הדיוטות כנ"ל:

(נב) ואם מכרו כו'. עש"ך ואמרי' נמי בכתובות שם אלמנה ששמה כו' מאן שם ליך כי האי כו':

(נג) ואם הוא. עבהג':

(נד) ואם אין עדים כו'. דהוא נשבע ונפטר כדין כל הנשבעין ואינו כגזלן לפסול משבועה כמ"ש בב"מ ה' ב' ועתוס' שם ד"ה בלא כו':

(נה) ואם אינו יודע כו'. עש"ך:

(נו) וה"ה אם. כנ"ל דכל הנשבעין כו':

(נז) המוכר כו'. כמ"ש בכתובות שם ועתוס' שם בד"ה דאמרי לה כו'. ובב"מ ל"ח א' ומוכרן בב"ד וכשהוא מוכרן מוכרן כו':

(נח) ואם מוכרו. והוכיח הריב"ש ממ"ש בכתובות שם מאן שם ליך כי האי כו' מ' דאם שמו ב"ד מומחין לה ולו ש"ד וע"ש תוס' בד"ה הנ"ל. ותימא לרבי כו' ושמא התם בירושלמי כו' וכמ"ש הריב"ש דכן איירי ההיא דהמפקיד בב"ד הדיוטות וכ' שכ"כ המפרשים וע"ש:

(נט) המלוה כו'. כמ"ש בב"מ ק"ד ב' וערש"י שם ד"ה לא גזים כו' וכן נלמד ממש"ל ואם התנה עמו כו' וכ"ש כאן שאמר בהדיא המותר ועבטור:

(ס) ואם התנה כו' ואם א"ל כו'. שם ס"ו א' הדר אר"נ אפי' כו' אב"א דא"ל כו' ועבתוס' שם:

(סא) ושאם הלוה טוען. כנ"ל בסט"ו:

(סב) מי שיש כו'. דשליחות א"צ קנין ועבכתובות צ"ח צ"ט ובספ"ט דפסחים א"ל צא ושחוט כו' א"ל אם אחרתי כו' וכן בקדושין וגירושין ותרומה ומעילה ושאר מקומות וסוף ב"מ א"ל השואל שלח ביד כו' ואף גילוי דעת מהני כמ"ש בקדושין נ"ב ב' ואף בקדושין היה מהני כלך אצל יפות אי לאו דאמרי' משום כיסופא כו':

(סג) אבל כ"ז כו'. כמ"ש בתרומות בטל אם עד שלא תרם בטל כו' וכמ"ש בקדושין נ"ט ע"ש:

(סד) וכן אם כו'. כמ"ש בב"מ קי"ח א' ה"מ היכא כו':

(סה) אמר המלוה כו'. כמ"ש בכתובות צ"ח א' אלמנה שמכרה שוה במאתים מנה כו' ואע"פ ששמו ב"ד כנ"ל וכן בשליח כמ"ש בגמ' שם מ"ש שוה כו' כאן שנה רבי כו':

(סו) וההוצאות שהוציא כו' אבל שכר כו'. כמ"ש בב"מ צ"ג ב' דהדר שקיל כו' אבל טרחו לא אף בש"ח:

(סז) הבא כו' משום כו'. כמ"ש בפ"ק דקדושין ט"ז א' אמר רבא זאת אומרת כו' והרב כו' ודקדקו בתוס' דפ"ק דסנה' דמחילה א"צ קנין אבל בדבר שגוף הוא שלו לא מהני כנ"ל ועתוס' שם ד"ה והרב כו':

(סח) הבא לפדות כו'. עבה"ג וכמ"ש בקדושין מ"ט נ' וערש"י שם מ"ה ב' ד"ה ודלמא ארצויי כו' ודוקא משום שזכין לאדם שלא בפניו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---