באר הגולה/חושן משפט/עב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

באר הגולהTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png עב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - ביאורים
נתיבות המשפט - חידושים
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
אורים
תומים
באר הגולה
ביאור הגר"א
לבושי שרד


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א) ל' הטור ופשוט הוא ודינים השייכים בסימן זה בריב"ש סי' תנ"ד ושנ"ג:

ב) ואם נשתמש בו מבואר בי"ד בריש סימן קס"ו בענין דר בחצירו וכו' הסמ"ע שהיה בכאן:

ג) משנה אבא שאול אומר מותר וכו' ב"מ דף פ' ע"ב ופסק שמואל הלכתא כוותיה שם דף פ"ב ע"ב וכדמפרש לה שם:

ד) טור מבריית' גבאי צדקה שאין להם עניים פורטי' לאחרים וכו' ב"ב סוף דף ח':

ה) מאוקימת' דגמ' ב"מ דף ע"ב ריש ע"ב וכפרש"י שם:

ו) ודינו מבואר בסי' רצ"ב סעיף א' ובסעיף ה':

ז) ראבי"ה שם דבדיעבד לא מקרי גזלן והביא המרדכי ראיה מהנהו עובדא דקבוראי סנה' דף כז ע"ב ובי"ד סי' קע"ב סעיף א' הביא רמ"א בשם מהרי"ל ואגודה פ' הזהב דאפי' לכתחלה מותרים מהירושלמי לוין בריבית לחבור' מצוה וראיתי בסמ"ע שכ' לתרץ דשם איירי בשהתנה עמו המלוה להשתמש בו בלא נכייתא ותימא הוא לפענ"ד דודאי מיגרע גרע וכ"כ הרשב"א הביאו הב"י מסי"א דכזה הוי רבית קצוצה:

ח) לשון הרמב"ם ריש פ"י מה' שכירות ממשנה שם ד' פ' ע"ב וכת"ק:

ט) טור וכ"פ הרי"ף והגאונים וכ' הר"ן בסוף שבועות הדיינים בשם הרמב"ן לשיטת הגאונים דסברי דכי אמרי' אימור דא"ר יצחק משכנו שלא בשעת הלואתו וכו' דרך דחייה איתמר (שבועות מ"ד ע"א) וקושטא דמלתא אפי' בשעת הלואתו וכן משמע בפ' כל שעה (דף ל' ע"ב) בפ' השולח (דף נ"ז ע"א):

י) כמתני' דב"מ הנז"ל וכר"ע וברייתא שבועות סוף דף מג וכרב יוסף דאמר שומר אבידה כשומר שכר דמי פי' שכר מצוה ומלוה על המשכון נמי מצוה עביד שם דף מ"ד ע"ב וכ"כ הרי"ף שם ושאר גאונים:

כ) כאוקימתא דגמרא שם ריש דף מ"ד בלא שוו שיעור זוזי כ"ע לית להו דשמואל דאמר אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי וכן פסק הרי"ף שם ושאר גאונים וכן כתב הטור בשמם:

ל) גם זו לדעת הרי"ף והגאונים ודלא כשמואל וכן כתב הרמב"ן והרשב"א הרב המגיד שם:

מ) מרדכי בסוף האומנין ובהגהות ראשונות דמרדכי דמציע' מס"ה:

נ) שם שמזה הטעם פסק ר"י כן:

ס) וכתב שם אע"ג ☜דאין אדם יכול למכור ולמשכן בגדי אשתו מכל מקום אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקים ומסתמ' אמרינן ברשותה משכנם:

ע) מ"מ אם ☜לא היתה מחזיר' הבגדים ליד שמטון היתה נאמנת בשבועה שלא משכנם ברשותה פשוט לכ"ע וכ"כ הסמ"ע:

פ) הרשב"א בת' וביאר שם דה"ל כדמי אבידה מסי"א נלע"ד אע"פ שאין כל ההנאה שלו שהרי בשביל מה שהלוהו השאילו מ"מ הכריע בב"י הדעת התשובה שנעשה שואל כיון דאפי' בלא נתן לו רשות להשתמש נעשה עליה ש"ש וכיון שנתן לו רשות להשתמש נוסף עליו כאילו כל הנאה שלו כ' הר"ן בת' ס"ס כ' בדין ראובן שהשאיל לשמעון ספר אחד ושמעון הניח בידו ספר אחר ונלקחו הספרים משניהם באונס והוחזר לראובן ספר שנתן לו שמעון למשכון וכו' ופסק דאין שמעון חייב באונסין כיון שנהנה ראובן במצוה דקא עביד שהשאיל לו ספרו וחייב ראובן להחזיר לשמעון ספרו ושמעון פטור כיון שנאנס מידו:

צ) ג"ז הרשב"א בת' מסי"ג:

ק) וצריך לחזור ולשלם מה שחייב:

ר) שם בת':

ש) נ"י פ' הגוזל ומאכיל בשם הריטב"א בההוא הנאה דתפיס ליה אזוזי מס"ט:

ת) מרדכי בסוף האומנים בשם ר"מ מס"ז:

א2) הגהות מרדכי פ' הכונס עס"י:

ב2) ל' הרמב"ם פי"ג מהלכות מלוה ולוה ממשנה שבועות דף מ"ג ע"א:

ג2) שם במשנה וכדמפרש לה שם ע"ב כדאמר רב אשי וכו':

ד2) כעין דאורייתא בנקיטת חפץ שבועה זו רמוזה במשנה:

ה2) אף על פי ששנינו במשנה שהוא פטור חייב שבועת היסת מתקנת האמוראים:

ו2) שם ושם במשנה וכתב ה"ה ולמדנו ממשנה זו שאם המשכון בעין ואינו שוה שיעור מעותיו שיכול המלוה לכופו לפרוע מעותיו וכו' וכ"כ המחבר בסוף הסימן:

ז2) גם זה שם וכתב ה"ה שהוא פשוט ומבואר בהגוזל ומאכיל הלויתני ואיני יודע אם החזרתי לך וכו' (משנה שם דף קי"א ע"א):

ח2) טור סעיף ה' ופשוט וכ"כ בעל העיטור:

ט2) שם והוא מתקנת הגאונים:

י2) מאוקימת' דגמרא ב"מ דף ל"ה ע"א וכתב ה"ה שם שלא כתבו רבינו שפשוט הוא:

כ2) גם זה שם ממשנה דשבועות שם:

ל2) ל' הטור כאוקימת' דגמ' להא דתנן במשנה שם בשבועות פטור ב"מ דף ל"ה ע"א:

מ2) שם וביאר הב"י טעמו משום דשבועה שלא היתה שוה יותר איתא לעולם [פירוש דאפילו במאמינו שהוא נאבד או שיש עדים] הוא עיקר ועליה כלל שאינה ברשותו ולעד"נ משום דשבועה שלא היתה שוה וכו' היא שבועה דאוריית' כדין מודה במקצת ולכן הוא עיקר אבל שאינו ברשותו היא שבועת המשנה:

נ2) שם והם דברי ר"י ן' מוגא"ש וכתבו בה"ת בשער מ"ט:

ס2) שם וכן כ' הרמב"ם שם ופשוט הוא דה"ל כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור אבל מדין גלגול יש לו לישבע וכו' ה"ה:

ע2) שם ושם וכ' ה"ה זו סברת הר"י ן' מיגש בפרק שבועות הדיינין וכתב הב"י והרא"ש בפרק שבועות הדיינין כ' דעת הרמב"ם ורבו וראיית הרמב"ן לדבריו וע' בהריב"ש סי' שפ"א וסי' שצ"ב.:

פ2) טור וכ"כ בה"ת שער מ"ט בשם בעה"ט:

צ2) שם ושם דברי בעה"ת:

ק2) שם ופשוט הוא:

ר2) שם סעיף י' כמימר' דרב הונא ב"מ דף ל"ד ע"ב כן כתב הרמב"ם ריש פ"ו מהלכות שאלה ופקדון:

ש2) שם ושם וכתב ה"ה שם שאף על גב שהחילוק הזה לא נתבאר בגמר' מ"מ נראה נכון דכל זמן שהדבר מצוי למה יחשד הלה שעיניו נתן בה:

ת2) שם כ"כ בה"ת בשער מ"ט ממשנה מי נשבע מי שהפקדון אצלו וכו' שבועות דף מ"ג ע"א וכדמפ' לה שם בגמרא והשתא ואמר רב אשי שם ע"ב.:

א3) כן כתב כרי"ף והתוס' כתבו שם בשם ר"ת דנראה כפי' ר"ח דנראה כמו שבועה לבטלה וגבאי הוא לישבע היכא שהדבר מתברר אח"כ:

ב3) הרשב"א בת' מסי"ד:

ג3) טור וכ"כ בה"ת בשער מ"ט וכ"כ הרמב"ם שם פי"א מהלכות מלוה ולוה מעובד' דההוא גברא דחבל סכינא דאשכבת' וכו' ב"מ דף קי"ו ע"א מהירושלמי שם וכרבי יוחנן

שם בשם הגאונים וכן כ' הרמב"ם שם וכתב ה"ה שכן הסכמת כל הגאונים ז"ל שכיון שאינו טוען בגוף המשכון שיהיה שלו והא דלא אמרינן שישבע היסת במגו שאם היה טוען לקוחה הוא בידי לא היה נשבע אלא היסת וכו' דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה וכמ"ש הרמב"ם שם ומ"ש הסמ"ע בשם הר"ן שאם בא הלוה להוצי' מיד המלוה אז אמרינן דהמלוה נאמן בכדי דמיו בשבוע' היסת נלע"ד פשוט דלא לדינא כתבו וכן משמע מלשונו שכתב ואפילו בתופס חפץ כתב הר"ן וכו' דסבר' זו ליכא לדעת כל הפוסקים ואומר אני עוד לפענ"ד שמ"ש בטור בשם הראב"ד שהמלוה אינו נשבע אלא היסת צ"ל הרב ר' אפרים כי לא השיג בזה על הרמב"ם שפי' שם בפי"ג אך שכתב שיש שיבוש וטעות בלשון הרמב"ם וכ"כ ה"ה שם וכמ"ש הרב ב"ח אבל נמצא דעה זו להרב ר' אפרים הביאו הר"ן והביאו ב"י בסוף סי' פ"ט שם וסיים שם בודאי שכך נראים הדברים אלא שאין לחלוק על דעת הראשונים:

ד3) שם ושם:

ה3) וכתב הב"י ונראה לי דנשבעים שלא פקדנו אבא וכו' כדין שבועת היורשין:

ו3) טור כלומר כיון דקיי"לן דיכול לטעון עד כדי דמי המשכון וכל החלוקים מבוארים שם:

ז3) ודוקא בדברים אלו יש תקנה שחייב להחזירו ועיין במ"ש בי"ד ס"ס של"ד דיש בזה חרס ר"ת ושאר רבנים) ☜אבל התופס את חבירו במקום שחייב לו א"צ להחזיר במקום שיש לו מגו מרדכי בשם מוהר"ם סמ"ע בשם ד"מ וכן מוכח ת' הרא"ש הביאו הטור בסעיף ט"ו וכמ"ש הב"ח והמחבר בסעיף כ"ה:

ח3) כתב הרא"ש כלל ק"ו ☜פקיד שמסר דבר של ראובן אצל שמעון ועכבן שמעון בשביל ראובן דיכול ראובן לתבוע הפקיד והפקיד יתבע לשמעון סמ"ע בשם ד"מ:

ט3) שם:

י3) וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מהלכות טוען מהא דמשני אמר לך רבא סכינא דאשכבתא (פי' של קצבים) הכי נמי כיון דמפגמא קפדי אינשי ב"מ דף קט"ז ע"א:

כ3) ממ"ש הרי"ף שם דכל היכא דאישלי' או אגרי' באפי סהדי אף ע"ג דליתי' מדברים העשוים להשאיל ולהשכיר אי איכא סהדי דגביה הוא אם אמר חזרתי ולקחתי ממנו אינו נאמן והביא ראיה מפרק חזקת דף מ"ו ע"א:

ל3) הם דברי הרא"ש שם:

מ3) כהא דשלח רב הונא בר אבין דברים העשוין להשאיל וכו' שם וכ"כ הרמב"ם שם:

נ3) כתב ה"ה זה פשוט דכולא סוגיא שם אינה אלא ברא' וכ"כ הרמב"ן וכן מוכיח פ' חזקת הבתים (דף צו ע"ב):

ס3) ע' בסעיף כ"ג ובמ"ש שם ראובן ☜שטען על שמעון יש לי בידך ספרים ושמעון משיב נכנסתי ערב בעדך וכשתבע המלוה מסרתי בידו הספרים שימשכנם להתפרע מהם ופסק אפי' אם תדינו אותם כדברים העשוים להשאיל ולהשכיר עכשיו אינן תחת יד שמעון וממי שהן בידו עכשיו אין לו יכולת להוציאם עד שיפרע לו כל מה שהלוה לשמעון עליהם משום תקנת השוק הרשב"א בתשובה (ב"י מס"ח):

ע3) פי' שנתחייב לו מצד אחר ולא שהלוהו עליו ומבואר בסוף בהגה:

פ3) אדסמיך ליה קאי ור"ל שאין שמעון טוען שידוע הוא לו שלקוח הוא ביד ראובן אלא שנתן לו ראובן למשכון והלוהו עליו:

צ3) ל' הטור סי' ד':

ק3) שם בסי"ח ומפר' שם כגון היורות הגדולות של נחשת שמבשלין בהן בבתי משתאות וכלי נחשת הטוחי' בזהב ששוכרין אותם לכלה להתקשט בהן שעשיי' אלו הכלים וכו' אינן אלא להשאילן לאחרים כדי ליהנות בהן וכן אם היה לאדם משאר כלים ויש לו עדים שהוא משכירו תמיד ומשאילו וכו':

ר3) שם בס"פ המקבל:

ש3) שם בב"מ בתוס':

ת3) וכן כתב הרא"ש והר"ן שם בשם ר"ת וכ"כ הרי"ף בתשובה:

א4) טור סט"ו בשם בה"ת בשער מ"ט והביא ראיה מהירושלמי ולזה הסכים הב"י וכתב שא"א לו' שיטול הכלי שהרי אלו היה אומר לקוח הוא בידי היה נוטלו בע"כ של שני גם עתה יקחנו וכו' כדעת הי"א שהביא בה"ת והסכים הטור דזה אינו כיון דלפי דבריו דהשתא אינו יכול ליטלו בע"כ של בעל החפץ האיך נזכה אותו ביותר ממה שהוא טוען במגו דאי בעי אמר לקוח הוא בידי ולפעד"נ עוד טעם אחר שהמוחזק אומר לדידי שוה ולכך הלויתי עליו הרבה:

ב4) וכ"כ בה"ת בשם הרמב"ם והראב"ד ומבואר במ"ש לעיל:

ג4) ל' הטור ממשנה חזקת עבדים ב"ב דף צ"ח ע"א וממימרא דריש לקיש וכדמפ' רבא שם דף ל"ו ע"א:

ד4) שם בשם בעל העיטור:

ה4) הרמב"ן בת' סי' פ"ד מסט"ו

פי' על העשרה דינרים שכפר ראובן ואם אין לשמעון ראיה ישבע ראובן היסת וכו':

ו4) ומפרש שם משום דבשע' שטען עליו בב"ד שיש לו עליו כ' דינרים מיד נאמן במגו דאי בעי אמר החזרתיו וכיון שכן אע"פ שהוציאו לבסוף וראינוהו תחת ידו לא הפסיד נאמנותו הראשון:

ז4) הרמב"ן בת' סי' פ"ה מסכ"ב:

ח4) טור סי' פ"ו בשם ת' הרא"ש:

ט4) נ"י סוף מציעא מסל"ט וכתב הרמ"א בסי' ע"ג סעיף י"ז בהג"ה:

י4) טור סעיף כ' והם דברי בה"ת בשער מ"ט:

כ4) דלא חייבה התורה לישבע אלא כשטוען שנגנב או שנאבד או מיתה או שבורה דומיא דמית' דכלת' לגמרי מה שאין כן בכהאי גוונא שהוא עדיין בעין אלא שנפחת' ועדיין שם הבעלים עליו כל' אחרון שכתב הסמ"ע:

ל4) אף על גב דהמלוה מודה ללוה מקצת טענתו אינו נשבע אלא היס' כיון דהמשכון עדיין שוה יותר מכדי הודאתו וה"ל כהילך ובמשכון כזה כ"ע מודים דהוי הילך:

מ4) הם דברי בעה"ט כתבם בה"ת בשער הנזכר וראיתי בספר התרומות שנדפסו מחדש עם פי' גדולי תרומה ויש שם דילוג וחסרון בדין זה:

נ4) שהרי השבועה אינה באה אלא לפטור כיון שהלוה מודה לו בעיקר ההלואה.:

ס4) שם בשם בעה"ת וכתבו בעה"ת שם בשער מ"ט:

ע4) ואף על פי שאחד מהם יבא לידי שבועת שוא הא קי"ל כתנא קמא דבן ננס דאמר שניהם נשבעים ונוטלים מבעה"ב שם בבעה"ת:

פ4) כן הוא בטור ושם בבעה"ת בשער הנזכר חלק ב':

צ4) שם סעיף כ"ג בשם הר"י ברצלוני וכ"כ בעה"ת שם בשם י"א:

ק4) שם כ"כ בה"ת בשער הנזכר חלק ג' וכ"כ בת' הגאונים:

ר4) כ"כ בעה"ת שם בשם ה"ר יעקב מהא דאמרינן לימא ליה לאמיה זיל שלים (ב"מ דף מ"ב ע"ב) היינו משום שהיא חייבת לבניה שמסרה לה תדע דאם לא כן כל הפקדונות שיפקיד אדם לחבירו ימכרם לאשתו ותאכלם אשתו וחדי והא נמי דכוותא היא שאם אין ללוי לשלם ישלם שמעון תחתיו שמסרם לו:

ש4) בשם ת' אביו הרא"ש

המחבר כתב ל' ת' הרא"ש שכ"כ אמעשה שהיה כן והשיב דאפי' אם היה הבן גדול מחשב פשיעה סמ"ע:

ת4) וכ"כ הב"י בסי' ש"מ בשם הרשב"א וכן כתב הרמ"א שם בסעיף א' בהג"ה וכ' הב"ח דה"ה בחזרת הפקדון נמי דעת בעלים בעי' ומ"ש המרדכי בפ' המפקיד והביאו הרמ"א בסי' רצ"א סעיף כ"א דאם החזיר הנפקד הפקדון לאשת המפקיד דפטור התם מיירי באשה בת דעת הנושאת ונותנת בתוך הבית וכמ"ש המרדכי שם בפי' וסיים שם דהא לאשתו מהימן טפי וכל אשר יש לו נתן בידה והרמ"א כתב שם בקצרה והיה לו לפר' ואפשר שסמך על מה שכתב בס"ס ק"כ דאם פרע לאשת המלוה אם היא בת דעת נפטר הלוה בכך וכו' ור"ל בבת דעת שהיא נושאת ונותנ' בתוך הבית כמפור' שם בת' הרשב"א סי' אלף צ"י וילמוד הסתום מן המפור':

א5) גם זה שם ושם בשם ת' אביו סוף כלל צ':

ב5) גם זה שם בשם ת' הנ"ל כלל צג סי' ב':

ג5) ומפרש שם דהו"ל בגוזל ומאכיל לאחר רצה מזה גובה רצה מזה גובה (ב"ק קי"א ע"ב):

ד5) שם סעיף כ"ח כ"כ בה"ת בשער מ"ט בשם ה"ר יצחק

פי' שטוען שמא נאנס ומפ' שם כיון שהגיע ליד המוריש משכון כנגד הלואתו וספק נאבד באונס או בפשיעה לפיכך השטר בטל:

ה5) שם ושם בבעה"ת בשם הר"י יצחק ז"ל ובת' הגאונים היא בשם ת' רב אלפס וכתב עוד שם וכר' ירוחם נכ"ו ח"ג שהלוה ☜היה טוען שישבעו הקרובים שצוה המת שהיו בידו מאה ופסק ה"ר יצחק שאין עליהם שבועה ולא חרם סתם שהאפוטרופוס של יתומים חובה עליו לטעון כל טענה שיוכל לטעון כדאמרי' מאן דאוקים אפוטרופס לוקים כי האי וכו' כתובות דף ק"ח ע"ב וע' בסי' קנו סעיף ו' איזה שבועה צריך לישבע האפטרופוס

(ואע"ג דבקטן שהגדיל א"צ לישבע שלא פקדנו אבא דלאו בר צוואה הוא כדלקמן סי' צ"ח ס"ס ה' הכא מיירי בקטנים פקחים דבני צוואה נינהו ש"ך בשם ב"ח):

ו5) מימרא דרבא ב"ק דף מ"ט ע"ב כתבו הרי"ף פ' חזקת והרמב"ם בפ"ב מה' זכיה:

ז5) שם ממימרא דרבה הנז':

ח5) שם בשם מהר"ם מרוטנבורג וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו בשמו מרדכי פ' חזקת בשם רא"ם: ☜ (מז' אומות):

ט5) ואם בא לו' משום קדושת השם אחזירנו לעכו"ם יקדש השם בשלו לא בשל אחרים ☜אם נחלט המשכון לחלוטין ביד העכו"ם כגון שעלה הקרן והריבית יותר משויו זכה בו המוצאו שם בתשו':

י5) ר' ירוחם נתיב נ' ח"ב כ"כ הבית יוסף ואני בענ"ד חפשתי שם כדי לעמוד על טעמו ולא מצאתיו שם:

כ5) שם במימרא דרבה:

ל5) טור סעי' ל"ב וכן פירשו התו' שם בשם ר"י מהא דמסיק והלכתא דליתי' בחצר:

מ5) שם בשם ת' אביו הרא"ש כלל פ"ט סי' ל"ד:

נ5) וביאר שם משום דאין מגו אלא במה שבידו לטעון חבל מה שביד אחר לטעון אין כאן מגו כי שמא חבירו לא היה רוצה לשקר ולומר להד"ם או החזרתיו לו וע' בתה"ד סי' של"ה בדין ☜לוי שנתן פקדון לראובן ולשמעון ונשתבע לוי את פקדונו מהם השיב ראובן כו"כ הוצאתי ע"פ כתבך וכן שמעון טען כן שהוציא ע"פ כתבו בפני עצמו ולוי מכחישם בסך ההוצא' ע"ש:

ס5) מרדכי פ' חזקת מסל"ב

וכתב הסמ"ע ☜דה"ה אם משכנו אצל ישראל חבירו בריבית בלא צווי העכו"ם ומת העכו"ם ואין לו יורשים היודעים מזה המשכון זכה ישראל השני בכל המשכון דכיון דנסתלק ממנו כח העכו"ם נסתלק ג"כ מהבא מכחו:

ע5) שם במרדכי:

פ5) בעה"ת בשער מ"ט ח"ו ד"ג מסל"ו:

צ5) וביאר שם דקרקע בחזקת בעלים עומדת:

ק5) כדעת בעה"ת וכ' דה"ל כההיא דרב יהודה פ' המקבל דף ק"י ע"א דאמר מלוה נאמן במגו דאי בעי אמר לקוחין הן בידי

שם בעה"ת לא כ' מפירי דארעא ונלע"ד דלפי נוסחאות המחבר היה המעשה במשכנתא דסורא במשלם שנין אילן תיפוק ארעא דא בלא כסף כמבואר בי"ד סי' קע"ב והיו מחולקים בזמן שני המשכנתא:

ר5) טור סל"ד בשם ת' אביו הרא"ש כלל צ' סי' ג':

ש5) וביאר שם משום דאז הוי כשאר פקדון שאין הנפקד חייב לנערו כיון שברשות המפקיד לבא וליקח אותו ולנערו ואין לו בו משום שכר דהא קי"ל כרב יוסף כמ"ש לעיל סעיף א':

ת5) מרדכי פרק השואל ת' ר"מ:

א6) נתבאר במש"ל בסעיף י"א:

ב6) דיני משכון במהרי"ק שורש קצ"ד ובת' הרא"ש כלל ק"ו כולו וכ' כ"ז סי' א' ב' ג' וכ' צ' סי' א' וב' ובהריב"ש סי' שצ"ג דיני משכנתא דקרקע בת' הרא"ש צ"א סי' א' וסי' ו' ובטור זה סי' קיז וביו"ד סי' קע"ב תשלום דיני משכון בסי' שאחר זה ובסי' קל"ג


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון