אלשיך/שמות/לד

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

אלשיך TriangleArrow-Left.svg שמות TriangleArrow-Left.svg לד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך



מכילתא דרשב"י


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
רבנו בחיי


אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

ויאמר ה' אל משה פסל לך כו'. ההערות וייתורים שבכתובים נכרים למבין כי טרם יודיעו דרכיו אשר שאל שהם י"ג מדותיו צוה לעשות לו הכנה לכך וצוהו לפסול שני לוחות אבנים ויעלם השמים ושם על ידי זה ישמיעהו את דבריו ויתכן שיעור הכתוב לפ"ז הנה אמרתי לך והיה בעבור כבודי שמורה כי אני מעותד לעבור ואז מדי עוברי ע"פ דרכי ושמתיך כו' שאם לא כן מהראוי יאמר הנה יעבור כבודי ושמתיך אך הוא שבעבור כבודי על דבר אחר אעשה זאת שושמתיך כו' ע"כ פירש ואמר פסל לך כו' כי אז תהיה הירידה להר סיני ואז יעבור כבודו כמבואר בכתובים ולהורות לו שלא היה מרחיק הזמן ע"כ אמר למעלה הנה מקום כו' כי אומרו הנה הוא כי הדבר מוכן ומזומן ע"כ פסל לך כו' כלו' עתה בלי איחור וביאור הכתוב שאמר לו הקב"ה פסל לך כלו' להנאתך ולמעלת גדולתך ומה היא ההנאה זו שוכתבתי על הלוחות הנעשות על ידך עם היותך בעל חומר ואין לך שלמות ואושר גדול מזה לייחד הקב"ה פעולה נעשי' על ידו ממש כביכו"ל בדבר שהוא מעשה ידי אדם ובא להגזים ולפרש מה הוא גודל היתרון הזה והוא כי וכתבתי כו' כלומר מה שאכתוב אינו מה שהוא עתה בשברי לוחות אף שהיו שם כל האותיות חקוקות ורשומות אלא מה שהיו מתחלה בראשונות אשר שברתו לא במה שאחר השיבור והוא כי בראשונות היתה רוחניות גדולה באותיותיהן ואותו הרוחניות הוא מה שפרח ונסתלק כמ"ש ז"ל (ש"ר פ' מ"ו) שראה אותיות פורחות באויר ואמר כי אשר היו מאז ברוחניותן כך אכתבם באופן שלא חסרו מהראשונות רק מה שאין גם הלוחות מעשה אלקים:

ג[edit]

והיה נכון לבוקר כו'. הורה ההפרש שבין נתינת הראשונות לאחרונות כי בראשונות קדמה שכינה להר סיני טרם בא ישראל נגד ההר ומההר בא הוא ית' להקביל פניהם כחתן היוצא לקראת כלה כמשז"ל על פסוק ויוצא משה את העם כו'. ובפסוק ה' מסיני בא ולא אמר לסיני בא והיה זה סיבה לסייע את ישראל לייחד את לבם לאביהם שבשמים בבואם נגד ההר כאומרו ויחן שם ישראל נגד ההר אך בפעם הזאת השנית לא זכו לכך רק שאמר למשה ונצבת לי כלו' התיצב אתה בשבילי עד אייחד שכינתי שם וכן היה שאחר עמוד משה שם אמר וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם כו' ואע"פ כן ואיש לא יעלה עמך כו' כי אף גם עתה לא יבצר משם שפע גדול מאד:

ד[edit]

ויפסול שני לוחות כו'. הנה טרם עליית משה להר לקח הלוחות בידו והעלם וא"כ הל"ל ויקח בידו כו' ואח"כ ויעל אל הר סיני וגם הל"ל ויקחם בידו וידוע כי על שני לוחות אבנים ידבר:

אך הנה בא להורו' מעלת השפע אשר היה בהר והיתרון שקנו הלוחות אחר העלותם שמה שכתבם ה' והוא כי אין ספק כי שני לוחות אבנים כמדת הראשונים יכבדו בידי משה להוליכם ביד א' כמשז"ל (שם) שאפי' אותם שהיו מעשה אלקים כאשר פרחו האותיות נשארו כבדות בידו ומה גם השניות טרם יכתב בהן דבר וגם היה כל א' ששה טפחים על ששה טפחים ואיך תאחוז יד א' י"ב טפחים ומה גם שהיו שנים ולא אחד שקשה יותר לתופס ביד מאשר אם היו אבן א' בת י"ב טפחי' וגם בהיותם חלקי המשוש וא"כ הדעת שופט שהעלם בשתי ידיו ואמר עתה כי אחר שעלה להר קנו שפע וקירוב אל הרוחניות שלקחם משה בידו שהוא בידו א' עם היותם שני לוחות אבנים והיה סובלם בטוב הכנתו לכך ומה גם אם יאמר כשנכתבו מאתו ית' כי כרגע היה או יהיה שיעור הכתובים שלמעל' פסל לך כו' בדרך אחרת (א) בשום לב אל מלת לך זולת התירוץ הקודם (ב) האם קצרה ידו חלילה אשר ברא והמציא אבני סנפרינון ההם לבוראם חלקים וזכים נאותים לכתוב בהם מבלי יצטרך משה לפסול אותם שאם הוא להעשיר את משה כמשז"ל (שם) פסל לך הפסולת שלך זה איננו שוה כי המבלי אין דרכים אחרים להעשירו זולת זה (ג) שארז"ל משל לפדגוג הכלה שקרע שטר כתובתה אמר לו המלך ע"כ בכתובה השנית אתה תתן הנייר משלך. כך אמר לו הקב"ה למשה פסל לך כו' תחת אשר שברת לוחות ראשונו' תן אתה הלוחות והלא יקשה כי משה לא נתן משלו דבר אלא שפסל אותן (ד) היפלא מה' מלעשות לוחות מעשה אלקים לכתוב עליהן מכתב אלקים כבראשונה ולא להמציא אבנים בארץ ושיפסול אותן משה ויעלם למעלה (ה) היפלא מה' אשר ברא באהלו של משה אבני סנפרינון אלו אשר עדן לא היו והו"ל לרפא לשבורי הלוחות אשר שבר משה ולא יצטרכו זולתם מחדש. (ו) אומרו וכתבתי על הלוחות כי בלוחות מבעי ליה וכן מלת את מיותרת באומרו את הדברים וכן או' אשר שברת (ז) אומרו והיה נכון לבקר ועלית בבקר כי אומרו פעם ב' בבקר הוא מיותרת (ח) או' ונצבת לי כי מלת לי מיותרת. (ט) כי בכלל אומרו איש אל ירא בכל ההר הוא שאיש לא יעלה עמו ולמה נאמר. (י) או' גם הצאן והבקר אל ירעו הראוי יאמר את הצאן והבקר אל תרעו שהוא ציוי אל בעליהם והנה לבא אל הביאור נעור עוד קושיא אחרת והיא איך יתכן יהיה מבא אל אלקים חיים לכתוב מכתב אלקים על אבן גשמי גם כי סנפרינון יהיה אמנם לבא אל הענין נקדים תחלה הקדמה א' והוא כי אין דבר רוחני מברואיו ית' נמצא בעולם השפל הלז אם לא יתלבש בהגיעו אל אויר העולם הלזה התלבשות מה כי ע"כ יראו פה מלאכי אלהים בדמות אנשים אך הוא מלבוש דק וזך בלתי מפלש אל תוכיותו רק חוצה לו יען כי אין העולם משועבד אליו שלא יתפעל בו לפי איכותו כי זה אחשוב כיוונו רז"ל (שם פ' מ"ה) באחת מכוונתם באומר הנה מקום אתי שהוא המקום אתי ואין אני במקום כלומר בעבור כבודי על הצור איני כמלאך אשר בראתי שאין העולם משועבד אליו שעל כן מתלבש מאיכותו בצד מה אך אני ה' המקום אתי משועבד אלי וע"כ אני ה' לא שניתי והיה בעבור כבודי אצטרך לשומך בנקרת הצור ולשכך בכפי עליך עד עברי משא"כ מלאך כמדובר. וההיקש בזה בכל דבר רוחני אשר ימצא פה לא יבצר ממנו התלבשות מה. הקדמה שנית והיא כתובה אצלינו בקצת מקומות והוא כי העשר דברים שנבראו בין השמשות אינן דברים גשמים מאש ולא רוחניים לגמרי רק בינוניים קרובים יותר אל הרוחניות בפנימיותן עם שיש בהם התלבשות גשמי להיותן בעולם השפל וכמאמרנו על דבר קרח כי פי הארץ לא בקוע גשמי בארץ היה שאם כן איך היה לו כח להתפשט בכל מחנה ישראל ולבלוע כל כלי אשר להם מושאל ביד כל איש ואיש מכל אישי ישראל אשר במחנה ולהבחין בין כליהם לשם זולתם וגם לא נאמר רק ל' בלועה כי לא היה שנבקעה הארץ ונפלו בבקוע רק שכטבע פי האדם השואב ובולע כך פי הארץ היה שואב ובולע אותם כפי בעל חי ממש ואין זה כ"א כח חיוני כי על בראו ית' ערב שבת בין השמשות זמן שהתחיל רוחניות השבת להופיע בעולם אשר לא כזמן שאר ששת ימי בראשית שהנברא בהם גשמי' עצם ואיכות וכן פי האתון שנברא גם הוא אז לולא היה בו כח חיונית רוחני למעלה מכל פי בהמה וחיה לא היתה אתון בלעם מוכיחתו ע"ד אומרם ז"ל (ברכות דף ז) שבתוכחת אתונו לא יכול לעמוד וההיקש בזה בכל שאר עשרת הדברים שנבראו בין השמשות. וידוע כי מכללם הלוחות אשר אין ספק אצלי כי לא על לוחות ראשונות ידבר כי אותם מעשה אלהים היו רוחניים בתכלית שלא נתגשמו עד רדתם אל הר סיני וכמשז"ל (ש"ר פ' כ"ח) שהדברות שדבר ה' בסיני היו הולכים ונחקקים למעלה בלוחות שנאמר קול ה' חוצב להבות אש הרי שקראו את הלוחות להבות אש יורה שרוחניות בתכלית היו ומה גם לספר הזוהר שהפליג במעלת רוחניותם העליון ואינן הדברים שנבראו בין השמשות לכן ודאי אין אומרם ז"ל שהלוחות נבראו ביה"ש אלא בלוחות שניות שהיו בעלי רוחניות מלובשים גשמות מעין העולם השפל כמדובר הקדמה ג' והוא נזכרת אצלינו גם היא בזולת מקום זה כי שיבור לוחות היה טוב לישראל שעל ידי כן חזרו למקומם גליות ומות מה שאין כן בראשונות וגם נמצא ברז"ל שאמרו שאלו זכו ישראל ללוחות ראשונות לא היה להם לא גליות ולא מות ע"כ כל הטוב המעותד לאחר התחיה בגוף ונפש מעין אשר היה באדם לא היה בא אל הפועל כי עכירות החומר לא היה חוזר לזיכוכו כאשר ע"י מות במירוק הארץ כי ע"כ בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב והנה טוב מאד והנה טוב מות וגם הנפש לא תמלא אם לא ע"י גליות במקום גיהנם ע"כ בהשתברם נתקן שקלקלת הגליות ומות היא תקנתנו כמדובר וע"כ החזיק הוא ית' טובה למשה ששיברם ובזה נחה שקטה הקושי' הד' שהקשינו כי הנה בראשונ' שפסקה זוהמתן שע"כ היו זוכים לבלתי היות עוד מות וגליות ע"כ ברא אלהים לוחות רוחניות מעול' עליון נורא הראויים לזכים משוללי עכירות. אך כאשר חטאו והחזירו הזוהמא למקומה לא היה להם תקנה להיות בלוחות ההם מהטעם האמור ע"כ אלהים חיים היודע כל אשר יהיה בארץ אשר יעשו את העגל ואין לוחות ראשונות טובות למו ואדרבה העדרם ושיבורם יפה להם ע"כ גם כי ידיעתו לא תכריח מאז ברא ע"ש בין השמשות למטה בארץ לוחות אבנים יאותו למו זכי האיכות אשר גם שלהיותם בעה"ז יש בם התלבשות גשם עם כל זה למה שנבראו בעת ההיא ואיכותם מעין רוחניות יש כח בהם לקבל זכות ובהירות ע"י הכנות שנכתוב בס"ד להיותם ראוים לבא בם מכתב אלהים. ונבא אל הענין והוא כי אמר אלהים אל משה פסל לך כו' לומר הנה כאשר פסקה זוהמת ישראל עשיתי להם מעשה ידי להתפאר לוחות רוחניות מעולם העליון להשלים ספיריות איכות קדושתם להיות להם בהם חירו' ממלאך המות שהוא ענין חרות על הלוחות כמו שאמרו רז"ל אך עתה צריך לפי איכותם לוחות אחרות שלא יהיו מלמעלה ויתלבשו ברדתם כאשר כתבנו על בהר סיני לוחו' אבן שנעשו בהר סיני לוחות אבן להתפש ביד משה האיש אך עתה נהפוך הוא שצריך יהיו אבן מלמטה ושיוכנו לעלות אל האלהים יקבלו רוחניות ראו לכתוב עליהם י"ה אלהים מהטעם האמור בהקדמה ג' כי שיבור לחות אשר היו מלמעלה היה טוב להם בל ישוב ית' לתת להם שניו' מלמעלה כי אם מלמטה ושיהיה בדרך שנכתוב שהמה יעלו במעלות. והענין פן יאמר נא ישראל מה יושיעונו לוחות אבנים מעוה"ז להקנות בנו שלמות כאשר היו הראשונים מעשה אלהים מעולם העליון ע"כ אמר אלהים פסל לך לו' הנה לך ב' לוחות אבנים אשר הם כקבלת חכמי המשנה אשר נבראו בין השמשות זמן הכנסת שבת לעולם אשר הן מעין רוחניות כעין ההקדמה הב' אלא שלהיותם בארץ יש להם התלבשות גשמי אך מבחוץ כהקדמ' הראשונה שאפי' המלאך המתראה כאיש הוא שמתלבש גשמי בחצוניותו משא"כ בפנימיותו ע"ד זה היה בלוחות אלו תוכיותם מעין רוחניו' וחצוניותם מעין מלבוש גשמי ואמר לו הקב"ה למשה פסל לך אתה אשר קדוש וזך אתה תכינם בשני דברים אחד במה שתפסול אותם שתקלף כל התלבשות החיצון הגשמי אשר הוא קשה מעין איכות גשם אבן סנפרינון ותשאיר האיכות הזך מעין רוחניות למען בזה תהיה התחלת הכנה לקבל כתיבתו ית' בהם. וזהו פסל לך שתשאיר הפסולת לך. ומה מתקו דברי רז"ל באמרם הפסולת יהי' שלך ולא אמרו הפיסולין לרמוז לנו כי לפי האמת הוא פסולת שהוא עכירו' הגשמיות שעם היותו סנפרינון בערך הנשאר הוא פסולת הוא גשמיו' ויומתק בזה אומרו לך ויצדק בזה ג"כ אומרם ז"ל (ש"ר פ' מ"ו) שאמר לו הקב"ה אתה שברת הראשונ' עליך לתת האחרונות כמשל נייר הכתובה שהוא כי אמר אליו אתה הטיבות להם ששברת הראשונות כענין הקדמה הג' עתה תזכה שיהי' הנייר משלך שהוא אם היה נשאר המסך גשמי העליון לא היה לו להקב"ה נייר לכתוב בו כי לא יפעל אל בגשם נמצא כי מי נתן הנייר שקלף המסך העליון להיות נייר מוכן לכתוב יה אלהים אם לא זה משה שפסל הלוחות ואמר ע"י מה שתפסול אותם תעשה שיהיו כראשונים בעלי רוחניות ויוכנו בזה לשוכתבתי על הלוחות וכו' שיוסר גשמיותם ולא שכל ההכנות יספיקו שתהיה הכתיבה דוגמת הלוחות כי מה שאכתוב הוא למעלה מאיכות' שהוא רוחניות עצום מאד וז"א על הלוחות ולא אמר בלוחות והנה עדיין אין הכנתך זו לבדה מספק' לכל הרוחניות אשר אני חפץ להשפיע רוחניות בכתיבה זו כי הלא כל הרוחניות אשר היו בלוחות הראשונים אשים באלו שהוא מ"ש ז"ל (ש"ר פ' שם) שראה משה אותיות פורחות באויר אז השליכן והלא האותיות במקומם נשארו אך הוא כי כנשמה שבאדם כך היה רוח קדוש עליון נורא מאד בקרב כל אות ואות ואורות נשמת רוח חיים שבכל אות ואות הם אשר פרחו למקורן ואת כל זה הרבה פה באומרו את כל הדברים וכו' ולא מה שאחר השיבור רק אשר היו תחלה וזהו אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת שהוא כי אמרו רבותינו ז"ל שאחר שפרחו האותיות שברם ואשר פרחו הוא רוחניות של מעלה מאיכותן וזה יאמר אינו או' שאכתוב מה שהיה בלוחות אשר שברת שהוא האותיות הנותרות במקומם שהוא מעין הלוחות כ"א אכתוב מה שהיה על הלוחות שהוא מה שהיה למעלה מהם שהוא איכות הנפשיי הרוחני שפרח וזהו אשר היו על הלוחות שהוא מה שעליהם ולא מה שבהם שהוא למעלה מאשר שברת שהוא גם הרוחנית שפרח ואחר שרצוני הוא לכתוב בכל הרוחניות ההוא לא יספיק מה שהכינות בפסול לך הלוחות לכן צריך יותר שהוא והיה נכון וכו' וז"א וכתבתי וכו' את כל הדברים אשר היו וכו' ועל כן איכה נעשה כדי שיזדככו יותר הלא הוא כי והיה נכון לבקר כלו' מתבודד בקדושה ונשמר מקרי לילה לבקר ואז שהיא עת רצון ועלית בבקר והוא כי אור בקר הולך ואור כך תעשה אתה בעלותך אלי להר שתהיה עולה עם הבקר שכמו שהשחר עולה תעלה גם אתה הולך ואור עד נכון היום כי בי"ת בבקר במקום עם כד"א (תהילים י״ח:ל׳) כי בך ארוץ גדור ועוד תזדכך כי ונצבת לי שהתייצבותך יקרבוך לי ולפי הכנתו העולה תמיד יעלה איכות הלוחות שבידו כמו שגלה אח"כ בפירוש כמו שכתבנו למעלה שאחר עלותו לקח ב' האבנים בידו א' כאומרו ויעל וכו' ויקח בידו שהוא שאחר עלותו שנזדכך הוא והם לקחם בידו א' עם היותם ששה טפחים אורך וששה רוחב והיותם שנים וחלקים תפסם משה ביד אחת וכדבר הזה אשר הפך ה' הסדר שתחת היות הלוחות מעשה אלהים מלמעלה והוריד' יתברך להר ונתגשמו שיקבלם משה עתה היפך שלוחות אבנים גשמיים מן הארץ יופשט גשמות' ע"י משה ובעלות השמימה אל האלהים הוכנו עד קרבת אלהים לייחס כתיבתו ית' בהם כך ע"י התורה אשר בהן שע"י משה כאשר יופשט חומרו ממנו ויעלה אל האלהים ידבק הוא יתב' כאשר הלוחות ע"י משה הוכנו שע"י הפשיט פסולת גשמותן עלו עד ה' ויתקרבו אליו ואמר לו הוא ית' עוד ואיש לא יעלה עמך לומר אל יקל בעיניך ענין לוחות שניות אלו על שראשית' מן הארץ שהמעלה אשר אתה עולה בהם איש לא יעלה עמך וגם אני מצוה שגם איש אל ירא בכל ההר והראיה כי יש אלהים עתה גם במקום הזה מעין מעמד הר סיני כי הלא אאלפך מבהמות ארץ כי הצאן והבקר מאליהן ימנעו מלרעו' אצ"ל בכל ההר כ"א אל מול ההר ההוא ואין זה כ"א שגודל הקדושה מטלת מורא גם בבעלי חיים בלתי שכליים כדבר טבעי:

ט[edit]

ויאמר וכו'. למעלה שאל ואמר אם אין פניך הולכים והיה הענין שיתלוה אתם שפע אור פניו מאתו ית' וינהגם אך עתה בראות שהיה עת רצון שאל שאלה גדולה מזו והוא ילך נא ה' בקרבנו והוא שיראה ממש שכינתו בתוכם וזהו בקרבנו ונתן טעם ואמר כי עם קשה עורף הוא כלו' ולא יבצר ממנו חטא או עון ואלו ילך המלאך לבד עמהם תבצר הסליחה ועוד נרויח שע"י כך וסלחת לעוננו ולחטאתנו שהוא שלא נסגל עונות וחטאים רק אתה תסלח א' א' וזהו לעוננו ולחטאתנו שהוא לשון יחיד שאין בהן יו"ד הרבוי משא"כ בלכתם עם המלאך כי כל אשר יחטאו בעודם עמו יתקבץ יחד עד יום פקודה כי לא ישא לפשעם ויהיה למקרה האיבוד ח"ו אך בהקל מעליהם והעביר ראשון ראשון ימהרו החלאת העבירות ויהיו קדושים לה' ע"י הזכיות ונקות' מהעונות וזהו אושר גדול בקש עליו שלמה המלך ע"ה באומרו (מלכים א ח׳:נ״ט) לעשות משפט עבדו וכו' דבר יום ביומו וכן פירשו ז"ל על פסוק רק אתכם וכו' ועל פסוק (ירמיה מו) ויסרתי' למשפט וכו' ואמר ונחלתנו כלו' כי מזה ימשך יתנחל הקב"ה לעולם מישראל כמה דאת אמר ונחל ה' את יהודה שיהיו תמיד עמו בלתי מתפרדים ממנו כי יקלו מהעונות והחטאים כאשר כתבנו:

י[edit]

ויאמר הנה אנכי כרת ברית וכו'. הנה פסוק זה אומר דורשני ראשונ' אמר עמך ואח"כ אמר העם אשר אתה בקרבו והכל עם אחד ובשום פעם אינו מייחסו לעמו ית' כ"א עמו של משה ועוד מה שהיא נגד כל עמו ודאי שיראה כל העם ומה חידש באומרו וראה כל העם וכו' ועוד שאומר אשר אני עושה עמך והלא הנסים לכל ישראל המה ולמה יאמר שעושה עם משה ועוד אומרו נגד כל עמך מי לא ידע שיהיו נגד כל העם אך רצה הקב"ה להיות בקרב ישראל כשאלת מרע"ה ושעין בעין יראו כי בתוכם ה'. עוד דבר שני והוא כי לא אעשה רק למענך. עוד ג' והיא כי יתרון מעלת למשה תראה לעיני כל אשר כח בהם לראותה ולא לעיני כל ההמון וזהו הנה אנכי אנכי כורת ברית על שאלתך בקרבם ולמען יכירו זה נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר יכירו כי לא מכח שר משרי מעלה הוא כ"א כח ה' שבקרבם והוא כי הם אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים ששרים עליהם ועל השנית אמר עמך שהיא להיותם עמו שמזכותו הם אוכלים ואמר נגד כל עמך וכו' לומר מה שכתבנו על פסוק (תהלים ק"ו) יודו לה' חסדו וכו' שהוא בל יעלה על לב איש שכאשר הנפלאות הם פלאים לעיני בני אדם כך הם פלאים בעיני המקו' כי לא כן הוא חלילה כי הפלא אינו רק לעיני בני אדם אך לפניו ית' כפלא כטבע אחד הוא כי אין לך פלא גדול מבריאת יש מאין ואע"פ כן לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את העולם כ"א בדבר ה' וכבר שמים נעשו באופן כי בהיותו ית' עושה פלא לא נייחסהו לפלא רק בערכנו אך בערכו ית' לא נאמר כ"א שעושה חסד וז"א יודו לה' חסדו שהוא בחינת חסד כי מה שהם נפלאותיו הם לבני אדם כי בעיניהם יפלא וזה יאמר פה הוא יתברך נגד כל עמך שהוא מלראות עיניהם הוא מה שאעשה נפלאות אך לא נגדי עם היות אשר לא נבראו וכו'. ועל השלישית שהיא עשותו ית' מעלה יתירה למשה אמר וראה כל העם וכו' והוא לומר הנפלאות הכוללות נגד כל כללות עמך אעשה אך עוד אעשה עמך בפרטות מה שלא יהיה גלוי לעיני כל העם רק וראה כל העם אותם אשר אתה בקרבו יחידי סגולה הקרובים ודבקים עמך כאהרן ובניו ויהושע ונשיאי העדה גדולי השלמות אך לא כל ההמון וזה וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' אשר אני עושה עמך בייחוד ולמה לא יראו הדבר כל יתר העם לז"א כי נורא היא ותפול אליהם אימה הוא ענין הקירון פנים שהיה נורא בעיני ההמון ויראו מגשת אניו אך השלמים לבדם בלי חברת ההמון ראו ולא יראו כמאה"כ כי אחר אומר שכל העדה יראו מגשת הוא אומר ויקרא אליהם משה וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה שהוא העם אשר משה בקרבו בייחוד אך יתר העם לא עצרו כח לראות רק עוד מצוה להם את דברי התורה אך אחרי כן ישים על פניו מסוה כאשר יבא ביאורו בס"ד בסמוך:

יא[edit]

שמר לך כו' אמר אל העם הלא אמרתי למשה נגד כל עמך אעשה נפלאות כו' הנה באתי להשכילך כוונתי באומרי נגד כל עמך שהוא לומר לו כי לא יהי לך כן רק בהיות עמו של משה כי מה שאמרתי הוא אך בזאת שתשמור לך להנאתך את אשר אנכי מצוך היום שהוא פן תכרות ברית ליושב הארץ כו' וקודם שיאמר הצווי הקדים ואמר הנני גורש כו' לומ' אל ישיאך לבך כי טוב לכרות להם ברית פן יגברו עליך או גם כי תכבש לא יבצר מלמות קצת מעם בני ישראל במלחמה על כן אמר הנני גורש מפניך את הכנעני כו' כי גם כבוש תכבוש ואומרו הנני גורש מפניך יהיה הענין מאמרו על פסוק ומוראכם וחתכם יהיה כו' כי איך ארי אוכל אדם אך הוא אשר לו צלם אלהים בפניו אור פניו יפיל מורא על חית השדה אך אשר אין צלמו בו בעונו כבהמה נדמה לעיני החיה ותמיתהו נמצא כי פני הצדיק הם המבעיתים את חיות השדה ובזה יאמר עתה שאתם צדיקים שע"כ אני מייחס את כלכם לאחד ומדבר בכם בלשון יחיד כי צלם אלהים על פניכם הנני גורש מפניך מהפנים שלך שצלם אלהים בה את הכנעני כו' שהמה בהמה המה לפניך ויראו ויתגרשו מפניך שתפול חתת פניך עליהם אך בזאת שתשמר לך פן תכרות כו' כי אז תשוה למו גם אתה ואמרו לך שהוא להנאתך הנני מפרש שהוא פן יהיה למוקש וגם שלא תחטא במעשה על ידם לא יבצר מהיות לך מוקש בקרבך שהוא להרהר בלבך:

יב[edit]

כי את מזבחותם תתוצון כו' ראוי לשום לב שבפסוק הקודם דבר בלשון יחיד ובזה בל' רבים. אך יאמר הלא אמרתי לך שני דברים א' השמר לך פן תכרות ברית כו' ועוד אמרתי שהמוקש שלך לא יהיה רק בקרבך ולא בפועל והלא תוכל להשיב כי אחר אשר צויתיך לא תחיה כל נשמה איך יתכן מכרות להם ברית ועל השנית שלא יכשילוני במעשה מי יערב לי שלא יספיקו לי להחטיאני בפועל לז"א על הא' כי את מזבחותם תתוצון כו' ל' רבים לומ' תדע איך תתפתה מהם כי תחשיבם לגרי צדק כי הלא בהרסך במותיהם יתלוה אליך יושב הארץ להרוס עמך באופן שאת מזבחותם תתוצון אתה ויושב הארץ הנזכר ואת מצבותם תשברון וכו' אתה והוא באופן תחשיבם לגרי צדק ותבא לכרות להם ברית ומה שאמרתי שלא תחטא בפועל הוא כי ידעתי כי לא תשתחוה אתה הכובש הארץ לאל אחר בפועל כי הלא תירא כי ה' אלהיך קנא שמו ואע"פ שהוא שמו ג"כ אל שמור' על החסד עם זה קנא הוא וז"א אל קנא הוא אך מה שאפשר שתעשה בפועל הוא בשוגג זולת ההרהור שאמר למעלה והוא פן תכרות ברית ליושב הארץ שהוא כי יתגיירו ויקבלו אלהותו ית' אלא שוזנו וכו' כאשה המזנה שתחת אישה תקח את זרים כן אלו תחת אלהי ישראל שקבלו דרך זנות יעבדו את אלהיהם הראשונים בהחבא וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואתה לתומך לא יעלה על רוחך כי לשם אלהיהם היה הזבח באשר הוא יהודי בעיניך ובכן ואכלת מזבחו נמצאת בשוגג אוכל זבחי מתים וזה מוכרח בכתוב מאומר וזנו כי אין תואר זנות במשל כ"א בבוגדת בבעלה או בנמשל בבוגד באלהיו אך הוא כמדובר כי תכרות להם ברית ותגיירם ויזנו אחרי אלהיהם הראשונים ויטעוך ואכלת מזבחו ומה שאמרתי כי אין פחד לחטא על ידו רק בהרהור או שוגג הוא לך ישראל דור הנוחל כי דור שני גם במעשה יזנו אחרי אלהיהם ע"י חיתון כי הנה ולקחת מבנותיו וכו' והזנו את בניך שהם דור שני אחרי אלהיהם. או יאמר הלא מעט מעט יגרשוך מחקת אלהיך כי תחלה וקרא לך לבד ואחרי כן ימשך לך שתאכל מזבחו ולא זה בלבד כי אם ולקחת מבנותיו לבניך באומרך הלא נתגיירו ולבם נכון כי הלא יזנו בנותיו אחרי אלהיהן וימשיכו את בעליהן אחריהן כאשר קרה לשלמה כי אין ספק גייר את נשיו הנכריות בקחתו אותן והמה זנו אחרי אלהיהן והמה הטו את לבבו באשר לא כהה בם ואם כה תעשה להזהר והשמר מדבר הנזכר אלהי מסכה לא תעשה לך אך אם לא תשמר בכל אשר אמרתי לא לבד תשתחוה לאלהיהם כ"א גם בידך תעשה לעבדו וזהו סמיכות אלהי מסכה אל הקודם או יאמר אלהי מסכה וכו' בשום לב גם אל סמיכות עם פסוק שאחריו וגם אל התכת כל תיבות שבפסוק את חג המצות וכו' שיש בו תיבות יתרות ובלתי מסודרות וגם ענין הבכורות ואשר סמך אומרו ולא יראו פני ריקם שאין לו שייכות כלל פה. וגם למה הפסיק בין פסח לשבועות בשביתת שבת וגם אומרו בחריש ובקציר תשבות שהוא משולל הבנה וקשר. וידוע דרשות רז"ל (ר"ה דף ט') למ"ד על ענין שביעית ולמ"ד להתיר קציר העומר כי עם כל זה אין הסמיכות מתקשר אך לזה נשים לב אל מלת מסכה מה ענינה כי רז"ל (ש"ר פ' מ"ב) הוצרכו לומ' בעגל מסכה שהיו בו קנטרין כמנין מסכה ואחשוב הוא כי יש עובד אלהי כסף והשתחוה למו בלי השכלה ויש מתחכמים להרע ואומרים כי לא את אלו יעבדו רק אל צבא המרום במרום ואלו הם דוגמתם ומעלים על עצמם כאלו ישתחיו אל מי שאלה דוגמתם כי אין התחתונים רק כמסך בין העובד לנעבד אשר למעלה הימנו ומשתחוים אל המסך רמז אל השר הרוחני העליון וזה יהיה ענין עגל מסכה כי אל תבנית שור העליון היו עובדים כמשז"ל (ש"ר פ' מ"ב) והיה העגל כמסך אל הכח העליון וע"ד זה יאמר אלהי מסכה כו' לומר אם תאמר נא ישראל לא אעבוד את פסילי אלהיהם עץ ואבן אך אעשה מסכה הוא דוגמת שר ומזל ויהיה זה כמסך ביני ובינו לז"א אלהי מסכה לא תעשה לך כי גם השרים והוברי השמים וכסיליהם לאפס ותוהו נחשבו לו והוא כמשז"ל בשמות רבה פ' בא אל פרעה כי אשר נצטוינו לחוג את חג המצות שבעת ימים הוא על אשר מיו' צאת ישראל ממצרי' עד קריעת ים סוף היו ז' ימים כשם שבריאת העולם היה בשבעה ימים וענינם להיות כי מעשה נסי מצרים הם המאמתים לעיני הכל חדוש העולם כי אין משנה הטבעים כ"א אשר חידש העולם והטביע בו הטבעים אשר בו וכאשר נברא הכל ביום ראשון והיה יוצא אל הפועל קצת ממנו בכל יום ונגמר בשביעי כדבר שנא' ויכל אלהים ביום השביעי כן עיקר הדבר היה צאת ישראל ממצרים כמ"ש הכתוב זכור את היום הזה אשר יצאתם וכו' והוא כאמור אצלנו בשערים כי מכות בכורות שביום יציאה היה לעומת יום ראשון של בריאה כי ע"כ בלילה ההוא היה ה' ולא מלאך כאשר ביום הראשון הכל מודים שלא נברא בו מלאך שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וכו' וכמו שבו נבראו שמים הכוללים עולם המלאכים והגלגלים כך שיבר המזל במכת בכורות והשר ועל כנפי מלאכים הוליכם ביום צאתם ממצרי' וכאשר נבראת אז הארץ שתכלול בעל חי מדבר ובלתי מדבר וצומח ודומם כך ביום ההוא שלט ית' בבכור אדם ובכור בהמה ובאלהיהם עשה שפטים שארז"ל (שם פ' ט"ו) של עץ היה נרקב של אבן היה נימוח וכאשר ברגע א' נברא בראשון הכל אלא שהיה יוצא אל הפועל דבר יום ביומו כך ברגע חצי הלילה היתה מכת בכורות ונגמר הדבר בשביעי ע"י קריעת ים סוף כי אז נגמר ההכרה כדברי יתרו ורחב ועל הכל כי שם הפיל ה' שרו של מצרים כמ"ש ז"ל (שם פ' כ"א) וירא ישראל את מצרים מת מתים לא נאמר אלא מת מלמד שראו שרו של מצרים אשר מצרים שמו מת על שפת הים וע"כ צונו הוא ית' יהיה יום ז' הרי מזה כי בהיות הפסח ז' ימים יש זכר אל קריעת הים שהיו בז' כי אז נגמר הדבר בנפילת השר. וזה ירמוז פה באומרו את חג המצות תשמור ז' ימים וכו' כי בהיות ז' ימים זכור תזכור אשר הפלתי שר מצרים ולא עמד לפני וגם שם ראית אשר שידדתי המזל הוא מזל טלה ברום ממשלת בחדש ניסן וזהו אשר צויתיך למועד חדש האביב כי בחדש האביב יצאת וכו' ולא לבד הכנעתי המזל בל יעכב אתכם מלצאת כ"א גם הרגתי בכורי מצרים המתייחסים אליו כי גם הוא בכור למזלות והצלתי את בכוריהם כי ע"כ כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר אשר תלד זכר פטר שור ושה כי בזה תזכור אשר הצלתי בכוריכם ובכורות מקניכם וכאשר פטר חמור תעריפנו אם לא תפדה אותו בשה יהיה לך לרמז אשר הערפתי בכורי מצרים ואין לו פדיון אלא בשה הוא דמיון שה פזורה ישראל לרמוז כי ישראל אשר המה מצד הקדושה חלה בהם הקדושה משא"כ לעו"ג הרי מזה יתאמת לך כי שרי מעלה והוברי השמים כאין לפני ויתאמת לך אשר אני חדשתי העולם ואגב אורחיה או' ולא יראו פני ריקם לו' אל תתמה אם בכורך תפדה בה' סלעים כי הלא מזער הוא כי צא ולמד מעולת ראיה שהיא מעה כסף להראות לפני קונך אך אין זה כ"א שאין חפצו ית' רק שלא יראו פניו ריקם כן להורות כי אינך כפוי טובה גם פה הוא ע"ד זה. כלל הדברים כי על ידי המצות האמורות תכיר חידוש העולם ושידוד שרים ומזלות וש"ת הלא במצות שבת יש זכר לחידוש העולם ודי לי אותו הרמז לז"א ו' ימים כו' לו' כי אמת הוא שמצות שבת היא הוראת האמונה. אך לא תכריחנה. וע"כ ירפו ידי השובת בכל ז' ימים א' ויתבטל ממלאכתו ומה גם בחריש ובקציר שיקשה בלב איש לשבות מחרישו וקצירו כי הן חייו אך על מצות פסח ובכור המורה על הכרת החידוש על ידי נפלאותיו ית' ושידד שר ומזל אז יחזק לבבך לשבו' ביום השבת שהיא הוראת החידוש בראותך הוראת ההכרח וזהו שהפסיק בין פסח לעצרת במצות שבת לומר ע"י מצות אלו המורות על חידוש העולם מעצמך ו' ימים בלבד תעבוד וביום הז' תשבות ואפי' בחריש ובקציר תשבות ולא תחוש ע"י ראותך הכרת על הוראת שבת:

כב[edit]

וחג שבועות תעשה לך וכו'. הנה אין בכל הכתובים האלה הבאים כא' קשר איש אחיו זולת דקדוקים אין מספר ואומר כי אחרי אומרו כי כל אלהי העמים אלילים ואך את ה' נעבוד כי אלהים אמת הוא והלא לא יבצר פתחון פה מנמהרי לב לדבר ולו' כי אחר שה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם כי הוא בראו ומקיימו כי מלא כל הארץ כבודו א"כ איפה למה יעשה כה לעבדיו לצוות להם ג' פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה'. כמדובר פ' משפטים כי אשר שמלא כל הארץ כבודו ית' בכל מקום אשר יזכיר האדם את שמו ית' שם הוא לז"א הנה הגדתי לך את אשר הטיב הוא ית' עמך בחג המצות כי בו יצאת ממצרים באופן שע"י כן שיצאת בו בן חורין במועד ההוא לא תשית לב בשמחתך לגיל ברעדה רק ברוב שמחתך תמשוך ביין את בשרך ותאכל למעדנים וימשך קלות ראש ופחיזות וכן חג שבועות הנה תעשה לך כלו' לא יהיה אפילו חציו לה' וחציו לך כ"א כולו לך להנאת גופך וזה כי הלא הוא בכורי קציר חטים וברוב שמחתך על קציר שדותיך כי ירבו תעשה שמחה יתירה להנאת הגוף ותשליך אחר גויך הנוגע אל ה'. ושמחת מתן תורתו וכן וחג האסיף אל הבית כל תבואתיך וגם הוא תקופת השנה הבאה שתשמח בהתחלת הגשם והבאת הזרע אשר תזרע לשנה הבאה באופן תהיה שמחתך יתירה באכול משמנים ושתות ממתקים ושכחת את ה' אלהיך ע"כ אנכי מצוך שלש פעמים בשנה יראה וכו' אל פני האדון וכו' למען תהיה יראתו ית' על פניכם בבית ה' לבלתי תחטאו. אך אשר היה מקום לחשוב כי יצוה ה' לעלות לראות את פני האדון ה' להיותו שם ולא במקום אחר חלילה אל יעלה על רוחך כדבר הרע הזה. והנה לך ראיה מוחשת נגדה והוא כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך באופן ירחק הדרך מרבים מישראל ההולכים לבית ה' וכפי המרחק יהיה קרוב להיזק חמוד את עריהם אשר רחקו כל אנשיהם עד ירושלים כי יהיו בטוחים לכבוש אותם לאטם כי רחוקים המה מעריהם ועד עבור הכסא לא יבא אל ביתם ומה גם בהיות שלש פעמים בשנה כי אשר לא יזדמן בא' יזדמן בשנית עם כל זה בעיניך תביט כי לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות וכו' ואם חלילה וחס לא היה ית' רק בירושלים איך משגיח ומשמר ארצך בעלותך לראות וכו' אך אין זה כ"א שהוא ית' משגיח ומשמר את כל גבולי ארצך וא"כ איפה תסכים ותאמר אין זה כ"א שעם שהוא ית' שם את שמו בבית אשר בירושלים עכ"ז מלא כל הארץ כבודו ובכל מקום עיני ה' צופות כי אין מקום פנוי משכינה והוא מה שסיפרו רז"ל מגוים לסטים שחמדו הון ועושר שכיניהם היהודים ויכינו עצמם לזמן הרגל שילכו ויעזבו בתיהם מלאים כל טוב וימן להם הוא ית' מלאכים בביתם כדמותם נכנסים ויוצאים יום יום לעיני הגוים ההם ויהי היום ויבואו היהודים מירושלים וכל העם באו לבקר' על בואם ויתמהו הגוים ההם ויאמרו להם מאין באתם והלא בכל יום ויום הייתם בבתיכם יוצאים ובאים כדרככם תמיד אז הכירו כי מלאכיו צוה ה' לשמור בתיהם וא"כ זו הוראה כי לא מבלי אין כבודו ית' בכל הארץ מצוה לעלות אל הבית אשר שכן שמו ית' שם אם לא מהטעם האמור. והנה התוארים הנזכר באומרו האדון ה' אלהי ישראל יתכן רמז בחינות ג' רגלים על חג הפסח אמר האדון כי אז קנה אותנו לעבדים (ויקרא כ״ה:ל״ח) כד"א כי לי בני ישראל עבדים וכו' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וכן ארז"ל בש"ר פ' משפטים כי תקנה וכו' אמר הקב"ה אני קניתי אתכם בעשר מכות וכו' ועל היות גם הליכתו אז להחזיק טובה על הדבר ההוא אמר האדון ועל חג השבועות שאז במתן תורה היתה שמחת ה' הגדול כמאמרם ז"ל בספר הזוהר שהיה אז כשמחת חתן וכלה אמר שם הגדול של הויה עם שם אדנות וע"כ אחר שאמר האדון שהוא על שם אדנות אמר שם ה' ועל חג הסוכות כי אז היה ברצון בעצם הוא ית' עם ישראל שנתייחדו ממחרת יוה"כ על מעשה המשכן לכפר על מעשה העגל לייחס ולכנות שמו ית' עליהם וגם הסוכות גם לדורות הוא הוראה כי נצחו ישראל בראש השנה כמ"ש ז"ל (ויקרא רבה פ' ו') שע"י מצות לולב ניכר שהוא אלהי ישראל ביחוד וניתן להם הנצחון אמר אלקי ישראל:

כה[edit]

לא תשחט על חמץ דם זבחי וכו'. הנה פסוקים אלו בלתי מתקשרים לא עם מה שלמעלה ולא עם מה שלמטה והפסוק השני בלתי מקושר לא עם הקודם ולא ראשו עם סופו. והנה על קושיא השנית שאינו מקושר ראשו עם סופו ארז"ל (בספרי) שהוא לומר שבזכות מה שראשית בכורי אדמתך תביא וכו' לא יתבשלו החטים עודם בחלב שיתייבש חלבו עודנו בלחותו ויהיו החטים צומקים ונפסדים ומעין ענין זה יתכן בדרך אחרת:

והוא כי הנה נתן טעם אל מצות שלש רגלים שהוא לבל יגבה לבם ברוב שמחת חגם ומועדים. עוד טעם ב' רמוז באומרו האדון ה' אלהי ישראל בא עתה ויאמר עוד טעם ג' והוא על חג המצות בשביל אכילת הפסח כי הלא קרבן קדוש הוא שע"כ לא יזבח על חמץ. וגם לא ילין וגו' א"כ מוכרח הוא ללכת שמה אל בית ה' להקריבו לפני מזבח ה' כי פסח מצרים הוראת שעה היתה וגם על חג שבועות הוא מוכרח ג"כ להוליך הבכורים בזמן ההוא ע"פ דרכו וזהו ראשית בכורי אדמתך תביא וכו' ועל חג הסוכות צריך לבקש במקום ההוא רחמים על תבואת השנה כנודע כי בחג נדונין על המים ועל גשמי ברכה והעדר הפכן אז יהיה וע"כ טוב הוא לראות את פני ה' בזמן הסכות לבקש שם רחמים פן יתבשל גדי בחלב אמו הוא כליות חטה שיגיע אל גמר בישולן ולא טרם זמנן על דרך מאמרם ז"ל לפי דרכם:

כז[edit]

ויאמר ה' וכו'. ראוי לשום לב על איזה ענין אמר כתוב לך וכו'. אם הוא על כל דברי התורה שמבראשית עד סופה אין כאן מקום הצווי הזה ומה טעם לדבר זה הוא אומרו כי על פי הדברים האלה. ועוד שמהראוי יאמר כי על הדברים האלה ולא ע"פ והנה פירשו ז"ל (ש"ר פ' מז) שאומרו ע"פ הוא כאומר על פה. לו' שעל תורה שבעל פה כרת ברית ועם שדבריהם אמת עוד צריך לבקש דבר לפי פשוטו שיצדק היותו טעם אל האמור כתוב לך וכו' וע"פ דרכנו נדקדק אל מלת לך שנראה מיותרת ועוד אומרו ויהי שם עם ה' מ' יום ומ' לילה וכו'. כי הנה למעלה כתבנו כי מה שבלוחות ראשונות היה למעלה מ' יום היה להזדכך עד היות ראוי לקבל הלוחו' מידו ית' וע"כ היו מ' יום כי ע"כ כאשר להתהוות החומר הלז הוצרכו מ' יום של יצירת הולד כן להתהפך איכות החומר אל רוחניות צריך ג"כ מ' יום והרי נזדכך אז ולמה גם עתה בשביל השניות הוצרכו עוד מ' יום ועוד אומרו ויכתוב על הלחות כו' שמורה כי משה כתבם והלא הוא ית' האו' למעלה וכתבתי על הלוחות כו'. הנה כי הוא ית' כתבם ועוד באומרו ויהי ברדת משה כו' מה ענין הויה זו ומן הראוי יאמר וירד משה כו' וגם או' ברדתו מן ההר הוא מיותר אחר אומרו ברדת ולמה הודיע שמשה לא ידע כו'. ועוד אומרו בדברו אתו שיורה שאחר דברו אתו ידע. ואינו נראה כן אלא שאהרן וישראל ראו טרם ירגיש בדבר. אמנם הנה ארז"ל על מה שהקשינו שמפ' א' יורה כי הוא ית' הכותב הלוחות ובפ' אחר נראה כי משה כתבם אמרו כי היתה יד ה' על יד משה ובין שניהם כתבום ויש אמרו תרוצים אחרים וע"ד הפשט כי אחרי אומרו ית' וכתבתי כו' כי אליו ית' יאתה לכתוב על הלוחות בא ויאמר לו הוא ית' כתב לך להנאתך את הדברים האלה אשר אמרתי לכותבם כי ארצה לזכותך בדבר הגדול הזה ואל יקשה בעיניך איך תעצר כח לכך ומה גם למ"ם וסמ"ך שבלוחות שבנס היו עומדים איך יהיו בנס בהכתבם ע"י ב"ו כי הלא הדברות בעצמן הן יהיו לך מעיר לעזור ליכתב כי רוחניות הן וע"י בואך לכתוב יהיו כנחקקים מאליהן כי כח רוחניות עצמיי להן כי הלא ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית והוא מאמרם ז"ל במדרש חזית על פ' ישקני מנשיקות פיהו כו' כי כל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקב"ה היה מדבר עם כל א' וא' מישר' ואו' לו מקבלני את עליך כך וכך מצות יש בי כו' מקבל את אלהותי כו' ואו' הן מיד הדבור היה נושקו על פיו והיה הדבור הולך ונחקק על הלוח ע"כ:

והנה דבור שכח זה היה לו אין ספק שיחקק מאליו על הלוח כאשר מתחלה או לפחות להיות עזר למשה ליחקק על ידו בזכותו והוא כי גם שאותו הרוחניו' פרח כמשז"ל (שם פ' מ"ו) על פ' וירא את העגל כו' מה ראה אותיו' פורחות באויר ונשארו כבדים אז וישלך מידיו הנה אותו הרוחניות לא נמוק ולא נאבד כ"א היה חיים אלא שע"י משה חזר ונחקק בלוחות שניות והוא הכתוב אצלנו בשערי' כי כל דבור ודבר היוצא מפי הקב"ה שנעשה מלאך כמאמר ר' יוחנן (חגיגה דף י"ד) הדבור עצמי הוא המהוה מה שנדבר בו ואח"כ עולה השמימה כדבר שנא' (ישעיהו נ״ה:י״א) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כ"א עשה את אשר חפצתי כו' יורה כי אחר עשות החפץ שב להיות קיים למעלה והוא אצלי מאמר דוד באומרו (תהילים קי״ט:פ״ט) לעול' ה' דברך נצב בשמים ובדבר הזה גם אנו נאמר כי רוחניות האותיות שפרחו למעלה שהיו קיימים שם הן הן שבו בלוחות שניות ע"י משה. וזה יתכן רמז למעלה באומרו וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו שמרבה האת את הרוחניות ההוא שיחזור וזה מאמרו ית' אל משם כתב לך את הדברי' האלה כי אומרו האלה מורה שהם לפניו וגם אומרו את שמרבה הרוחניות וגם חזר ואמר כי ע"פ הדברים האלה כלו' כי לפניו הם ולא חלפו למו וזאת כונתו ית' לאמר למשה כתב לך וכו' ואל תתמה איך תעצר כח לכתוב בלוחות בדרך רוחני ומה גם שיהיו מ"ם וסמ"ך בנס ע"י בשר ודם כי הלא ראה נא רוחניות הדברים האלה כי הנה על פי הדברים האלה שהיו הדברות עצמם מדברות עם כל א' מישראל ואומר לו מקבלני את עליך וכו' כרתי אתך ברית ועם ישראל שהיו משיבים ואומרים שהיו מקבלים האלהות והמצות וא"כ ודאי שיעצרו כח ליחקק על ידך כאשר בתחלה מאליהן ושמא תאמר הנה גם שהוכן ע"י היות מ' יום למעלה הספיק לוחות ראשונות אך עתה מה הוסיף עוד הכנה להיות גם הוא כותב ושיחזרו על ידו הדברות ברוחניו' הקודם כי עודנו חי וקיים כמדובר לז"א ויהי שם עם ה' מזדכך מ' יום עוד מ' על זיכוך הקודם וע"י כן הוכן עד שויכתוב בעצמו על הלוחות את דבריכ ו' ריבה האת הרוחניות אשר להם וכן באו' עשרת הדברים בה"א הידיעה כיוון אל הידועים כתקנן כראשונים כמדובר:

כט[edit]

ויהי ברדת כו'. ראוי לשים לב כי אין לפסוק זה גיזרה לא לראשיתו ולא לאמצעיתו. אך יאמר כי לא בלבד היתה לו השגת גודל איכות הקדושה עודנו למעלה כ"א שגם נמשכה גם ברדתו מן ההר וז"א ויהי ברדת משה כו' לו' כי גם הויית הקדושה היתה בו ברדת מן ההר ובמה יודע הלא הוא כי ושתי הלוחות עם היותן ו' על ו' טפחים כל א' היו שניהם בידו א' ואין זה דבר טבעי רק מכח קדושה אשר בו וכ"כ הי' זך ורוחני גם איכות גופו כמעט עד גדר שומשה לא ידע כי קרן עור פניו ע"י דברו אתו ואין זה רק להיות איכותו גם מעין רוחניות גדול ע"כ לא הי' מרגיש הקירון כי מן במינו אינו נרגש אך אם היה גשמיותו ככל האדם היה מרגיש התלהבות קירון עור פניו ולא בלבד היה לו קירון בערך העוה"ז הבלתי בהיר מצד עצמו בהיותו פה שמבהיק כל דבר שלמעלה מאיכות העולם כניצוץ השמש המבהיק פה כ"א אפילו בדברו אתו ית' למעלה כי היה הדעת שופטת כי שם לא תצא בהיקת אור פניו כי נהורא עמיה ית' שרא ויהיה האור הנמצא שם גדול מאור פני משה ושם לא יהיה קירון פנים לז"א כי קרן עור פניו בדברו אתו כי גם שם היה לו קירון וע"ז לא ידע כי קרן כו' שאותו הבהיקות שקנו פניו לא היה כ"כ יתרון בו על איכות עצמו שירגיש ויכיר כי ניתנה לו מתנה טובה זו כ"א גם לא ידע כי גם כל איכות עצמותו היה גם הוא זך מאד וע"כ לא הרגיש וזהו לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו:

ובמדרש (ש"ר פ' מ"ז) מהיכן נטל משה קרני ההוד רבנין אמרי מן המערה שנאמר והיה בעבור כבודי כו' (השמטנו ביאור מאמר זה על כי כתבנוהו בשערים):

ל[edit]

וירא אהרן כו'. ראוי לשים לב אם לא יכלו אהרן וכל ישראל לסבול. שע"כ ויראו מגשת איך עצרו כח כאשר קראם ועוד למה לא באו רק אהרן והנשיאים ולא כל ישראל עד אח"כ ואם הוא שכך היה סדר הלימוד לאהרן והנשיאים תחלה ואח"כ לכל ישראל למה למדנו זה פה מבכל שאר מקומו' ועוד כי תחלה אומר ויכל לדבר אתם ויתן כו'. נראה עודנו מדבר אתם אין צריך מסוה ואח"כ אומר ובבא משה לפני ה' לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו נראה כי בצאתו ישים את המסוה גם לדבר עם ישראל וכן אומרו וראו בני ישראל כי קרן כו' הרי נאמר למעלה שראוהו וגם אומרו והשיב את המסוה עד בואו לדבר אתו כבר נאמר זה למעלה ובבוא משה לדבר אתו יסיר את המסוה. אמנם ברדת משה היה אור קירון פניו מכהה עיני המביט בו אף הנה אם היו אהרן וכל הנשיאים לבדם להיותם זכי האיכות מכל ישראל יעצרו כח להביט ולא יזוקו אך בהיותם יחד אהרן וכל בני ישראל יראו מגשת אליו ונזורו אחור ובראות משה כן קראום לשוב עדיו וללמדם דברי התורה אשר קבל שע"י זכות אור תורה שילמדם פנים בפנים יוכנו לסבול עיניהם אור פניו ולא בטחו בעצמם המון העם זולתי אהרן וכל הנשיאים ולהיותם אלה זכי האיכות כי המה חכמים מחוכמים וצדיקים לא הוצרך אל הלימוד שיוכנו בו לסבול אור פניו כ"א וידבר משה אליהם כי אפילו עודנו מדבר עמם מציאות דברים עצרו כח לקבל זיו פניו ואח"כ נגשו כל בנ"י אולי יעצרו כח גם הם כאהרן והנשיאים אך לא יכלו אם לא ע"י היותו מלמדם מפיו תורה ע"כ ויצום את כל אשר דבר ה' אתו שע"י כן יכלו לסבול וז"א למעלה וידבר אלהים ופה נאמר ויצום אך כאשר ויכל משה מדבר אתם את הצויים שהזכיר לא יכלו לסבול ויתן על פניו מסוה וגם שע"י דברי הציווי יכלו להביט לא הספיקה הכנה זו להצטרף עם הכנת מה שיחזור שנית לצוות' שכדי שגם אחר התימו הפעם השנית לצוותם יעצרו כח להביט בו כי הלא ובבא משה כו' ויצא כו' את אשר יצוה בלבד ודוקא בעודו מדבר הצווי הוא כי וראו בנ"י את פני משה וסבלו אך כהתימו מיד והשיב משה את המסוה עד בואו לדבר אתו. וע"פ דרכו הורה בל נאמר כי מה שהיו בלתי סובלים היה בפעם ההיא שירד מן השמים עם הלוחות. אך מאז והלאה יחלש כח אור פניו בהמשך הימים עד שיוכלו להביט בו אפי' אחר בואו מלדבר עם ה' כי אינו דומה הקירון שהי' לו ברדתו מההר אשר עמד שם עם ה' מ' יום ומ' לילה ויקח הלוחות מידו ית' עם מה שיהיה לו אחרי כן גם כי במראה אליו יתודע ע"כ אמר כי לא כן הוא כ"א שגם אחרי כן שהיה יוצא לדבר אל בנ"י את אשר יצוה דוקא עודנו מדבר הצווי הוא שוראו בנ"י כי קרן וכו' אך אחר דברו את אשר יצוה מיד והשיב משה את המסוה עד בואו לדבר אתו כי לא יכלו לסבול רק בדברו הציווי:

והנה יש ששאלו מה צורך היה לעשות הוא ית' קירון פני משה והן אמת שאין זו שאלה כי רצה הקב"ה להורות גדולת תורתו. במקנה קדושה לדבקים בה ולהגיד גדולת משה שזכה לכך ולמען תת חשק בלב אישי ישראל לידבק בתורה כמו שאמרו ז"ל הלא דברי כאש מה אש כל מה שאתה נותן בה נעשה אש כך התורה כל הדבק בה נעשה קדוש וע"פ דעת המצריכים טעם יתכן כי לב' כוונות עשה ית'. (א) פן יאמרו ישראל בשובו אליהם בלוחות שניות רצוננו לראות את מלכנו. (ב) למען יכירו אשר הפסידו בעגל בל ישובו לכסלה על זה עשה להם כעובדא דקיסר עם ר' יהושע שאמר לו שיראהו את אלהינו ית' ואמר לו שיביט בניצוץ השמש וכהו עיניו אמר אם אחד ממשמשיו הקטנים אינך יכול להביט את האלוה ית' לא כ"ש כך עשה הקב"ה קרן עור פני משה ולא יכלו להביט למען ישאו ק"ו אם את ילוד אשה לא יוכלו להביט איך יראו את מלכם ית' לעד ומה מתקו דברי רז"ל (דברים רבה פ' ג') באומר' עד שלא חטאו היו רואים את הפנים עכשו שחטאו אפילו פני הסרסור לא יכלו לראות והוא מאמרנו ובכלנה הכוונה השנית ולבל יתייאשו מהתקון הורה להם כי בעוד שהיו שומעים תורה מפי משה הי' סובלים האור למען ישכילו כי כח התורה רב לקבל אורה ולא יבצר להגיע עד הגדר הראשון בהמשך כשרון. או יהיה דרך הכתובים מפסוק ויהי ברדת משה בשום לב אל ההערות הראויות להעיר. (א) כי באומרו ויהי ברדת משה יראה שבא לו' גיזרה שהיה אז דבר שנתחדש ואיננו. (ב) אומרו ברדתו מן ההר כי ברדת משה ודאי שהי' ברדתו מן ההר. (ג) מה הי' ברדתו מן ההר שאם הוא מה שמשה לא ידע וכו' בדברו אתו כשדבר אתו היה קודם רדתו מן ההר. (ד) איך יתכן שהיו זהרורי אור יוצאים מפניו החוצה כנראה מרז"ל (ש"ר פ' מ"ז) שנעשו לו קרני הוד ועיני משה לא היו רואות ואיך יאמר ומשה לא ידע וכו'. (ה) אומרו זה שלש פעמים משה בזה הפסוק והיה די באחד. (ו) אומרו וירא אהרן וכל בנ"י וכו' והל"ל ויראו. (ז) או' את משה שהוא מיותר והיה די יאמר וירא אהרן וכל בנ"י והנה קרן וגם מלת והנה ויותר היה צודק יאמר כי קרן. (ח) או' ויראו הראוי יאמר שלא יכלו להביט בפניו ולא לייחס אל מורא. (ט) למה לא שבו גם כל בנ"י כשקראם משה. (י) למה לא אמר ל' צווי אל אהרן והנשיאים כאשר לשאר ישראל. (יא) למה בצוותו אותם היה בלי מסוה. (יב) מה חידש לנו שבבא משה לפני ה' לדבר אתו יסיר את המסוה. (יג) שהכתוב סותר קצתו שבאומרו יסיר את המסוה עד צאתו יראה שמיד בצאתו ישיב אותו ומאומרו ודבר אל בנ"י וכו' והשיב את המסוה יראה שלא היה משיב אותו מבואו לדבר אתו עד אחר צאתו ודבר עם ישראל. (יד) או' וראו בנ"י את פני משה כי קרן וכו' כי הרי נאמר למעלה וירא אהרן וכל בנ"י והנה קרן וכו'. (טו) כי אומרו את פני משה הוא מיותר שהראוי יאמר וראו בנ"י כי קרן עור פני משה. (טז) אומרו בפ' זה משה ג' פעמים. אמנם אחרי אומרו ויהי שם עם ה' וכו' אמר ראה חיבתו ית' עמו כי אחר שיצא משה אשר היה שם עם ה' לא נפרד ית' ממנו כ"א ויהי ברדת משה וכו' לומר כי הווית חברתו ית' עמו שם ויהי ג"כ ברדת משה מהר סיני כי היה כמלוה אותו והראיה כי ושני לוחות העדות ביד משה והזכיר את משה שאם היה או' בידו היה אפשר שהיו בידו אך ה' המלוה אותו היה מוליכם עמו אך אמר ביד משה כי משה מצד עצמו לבדו היה מביאם בידו אחת עם היותם ב' לוחות שארכן ששה ורחבן ששה כל א'. וחלקים עד מאד אשר אינו בטבע איש להביאם ביד א' אך הוי אומר כי ההויה שקנה עודנו שם עם ה' עודנה בו ואיך הוא זה ראיה שה' עמו הלא הוא כי מה שהיה שלקחם בידו א' לא היה רק ברדתו מן ההר אך לא בעלותו ההרה עם הב' לוחות כי אז בשתי ידיו היה מוליכם וכמו שהוכרחנו למעלה על או' ויעל אל הר סיני ויקח בידו ב' לוחות אבנים שה"ל להפך ולו' ויקח בידו ב' לוחות ויעל וכו' אך כיוון שאחר שעלה נשתלם עד שבידו א' לקחם אך בעלותו בב' ידיו היה מוליכם וז"א פה ברדתו מן ההר לומר כי ברדתו בלב' הוא מה שהיו בידו א' מה שא"כ בעלותו ומשה למה שהוא משה הידוע ענו מאד עם שלא יבצר שהקרני הוד שהן אורות בולטים מפניו היה רואה אותם עם כל זה לא ידע כי קרן עור פניו כלו' מצד עצמו בשביל דברו אתו כלו' שהעול' על לבו שמהלוחות שבידו היה זה לו וספק זה היה לאהרן ושאר ישראל אם היה מצדו או מחמת הלוחות שבידו ומה עשו אהרן תחלה ואחריו כל ישראל ראו את משה שהוא ב' דברים. (א) הלוחות. (ב) את משה עצמו כי באומרו את משה ריבה האת את הלוחות שבידו ויראו אחרי ראה כי והנה קרן עור פניו של משה כלו' שאם זה לו מן הלוחות למה הלוחות עצמן לא הי' להם קירון אור בולט ומבהיק אך אין זה רק ממנו הוא וזהו והנה קרן עור פני משה על כן ויראו מגשת אליו פן יראו עיניהם ויקרא אליהם משה וישובו אליו והוא כי אומרו וישובו כד"א ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם שהוא ישובו לאיכותך להיות צדיקים כמוך ואתה לא תשוב אליהם להיות כהם בלתי טובים כך וישובו לאיכותו בהתבודדות קדושה כי אהרן היה נביא וגם הנשיאים היו שלמים וחכמים מאד ע"י כן וידבר אליהם משה וסבלו משא"כ שאר ישראל ואחרי כן נגשו בני ישראל ואם היה מדבר עמהם לא סבלו אך ויצום וע"י תורה מפיו סבלו אך כהתימו ויתן על פניו מסוה ועדיין היה ספק אם היה לו זה רק כשבא עם הלוחות אך לא אח"כ לכן אמר כי ובבא משה לשני ה' אחרי כן יסיר את המסוה עד צאתו והוא כי לא כל הפעמים שהי' בא לדבר אתו היה יוצא בדברי צווי ע"כ לא היתה כוונת הסרת המסוה כ"א עד צאתו אך כאשר היה שויצא ודבר שהיה כדי ידבר את אשר יצוה אז וראו וכו' ולא היה משיב המסוה עד אחר הצווי ואמר כי אז שהיה אחר שכבר לא היו לוחות בידו אז ראו בנ"י את פני משה בעצם והכירו כי באמת הוא כי קרן עור פני משה כי לא הי' אז לוחות לתלות בהם:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף


אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.