בכור שור/שמות/לד

בכור שור שמות לד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה

ויקרא בשם ה'. בשם שילך עמו:

ו

ה' ה'. אני שהייתי בלא תחלה אני הוא שאהיה באין סוף ותכלית ובשם זה אני משלם גמול טוב לצדיקים ונפרע מן הרשעים ולכך אמרו ב' פעמים נפרע מן הרשעים דכתיב (נחום א') נקם ה' ובעל חמה, ומשלם שכר טוב לצדיקים דכתיב (תהלים קמ"ו) ה' אוהב צדיקים ודרך רשעים יעות וכתיב (לעיל ט"ו) ה' איש מלחמה אלא שהק' פורע מן הרשעים בשם זה וכתיב (תהלים קמ"ז) מעודד ענוים ה' משפיל רשעים עדי ארץ הא' מדת הדין והא' מדת הרחמים ואני אדון בעולם הזה ובעולם הבא. ואגדה אומרת אני ארחם קודם דין אני ארחם לאחר גמר דין ולכך י"מ שהם שתי מדות וארך אפים מדה אחת וי"מ ארך אפים שתי מדות וזו מדה אחת:

אל. דין שופט צדק כמו עד האלהים יבא דבר שניהם:

רחום. שמרחם על העניים ומצילם זו היא מדת רחמנות:

חנון. שייך לומר אפי' לעשירים ושאינם מצילם כמו (תהלים ל"ז) צדיק חונן ונותן שמי שנותן מתנה חונן כמו (בראש' מ"ג) אלהים יחנך בי וכמו (במדבר ו') יאר ה' פניו אליך ויחונך שאני נותן לכל חי די מחסורו:

ארך אפים. לרשעים שאיני ממהר ליפרע מהם אולי ישובו ויבקשו רחמים ונסלח להם וארך אפים לצדיקים שאני מאריך ומגדיל עליהם כדי לזכותם לחיי העולם הבא:

ארך אפים. לפי הפשט שאיני ממהר ליקח נקמתי מן החוטא שאיני ירא שינצל מידי כי כל זמן שארצה אקח נקמתי שאין מידי מציל אבל עני בן אדם כשהוא שולט על חבירו שעה לו רעה לוקח מיד נקמתו אם יוכל לפי שאינו יודע אם יהיה יכולת בידו למחר:

ורב חסד. שאני מרבה מדת חסד על מדת פורענות כמו שאמרו רבות' מרובה מדה טובה ממידת פורענות ואני מכריע כף החסד לזכות בני אדם:

ואמת. שאני מבטיח אני מקיים וכל דברי אמת אם אין אדם פושע בעצמו:

ז

נוצר חסד לאלפים. אם אדם עושה חסד אני מזכירו לבני בניו לטוב אפי' לכמה אלפים:

נושא עון. נושא שבדי"ר (supporter, ertragen) בלע"ז:

עון. זה אדם שחוטא ע"י יצר הרע שמכריחו לחטא:

ופשע. מרד שמורד להכעיס כמו (מ"ב ג') ומלך מואב פשע בי:

וחטאה. שוגג כמו (ויקרא ד') נפש כי תחטא בשגגה כל אלה אני נושא ואיני פורע מהם מיד שופרי"ש (soufrir, ertragen) בלע"ז אבל איני מנקה אותו לגמרי אם לא ע"י תשובה ומעשים טובים וכן דרשו רבות' מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים אלא פוקד עון אבות שאני נושא הרשעים עד דור רביעי וכיון שהוחזקו אני מכלה דור רביעי מן העולם ולא יהיה ושם חמישי ועון אבותיו גרמו לו להיות רביעי והק' פורע עונותיו ממנו אבל עון אבותיו אינו פורע ממנו דכת' איש בחטאו יומתו וכן פי' בוישמע יתרו ורבות' פי' נושא עון שנושא כף העוונות כדי שיכריעו הזכיות וי"ל ונקה לא ינקה שלא ינקה ויעביר מן העולם את החוטא עד דור ד' כמו (ירמיה ל') ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך מן העולם:

ח

וימהר משה. כיון ששמע אלו מדות תרומיות שהק' חנון רחום וארך אפים נתיישבה דעתו ממה שאר לו הק' אכלך והודה והשתחווה ולפיכך חזר ואמר

ט

אם נא מצאתי חן בעיניך ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא. כלומר מאותו טעם שאמרת שלא תלך עמנו לפי שעם קשה עורף הוא ואתה רחום וחנון וסלחת לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו שנהיה לך לנחלה וי"מ וימהר משה לפי שאמר על שלשים ועל רבעים מהר שלא יאמר על חמשיים וששיים כי סברתם שהוא פוקד עון אבות על בנים עד דור ד' פורע עון האב בשביל שאוחזים מעשה אבות בידיהם אבל לפי מה שפי' שאינו פורע עון האבות מן הבן אלא שמונה עד הד' ופורע מן הד' עוונותיו שלו ומעבירו מן העולם אין לפרש כן שיאן שם חמישי ועוד הלואי שימתין עד העשירי:

י

הנה אנכי כורת ברית. שאלך עמך ומה שאמרת ובמה יודע כי נפלינו נגד כל עמך אעשה נפלאות:

אשר אני עושה עמך. בשבילך ונראה לפרש אשר אני עושה עמך שאקרין עור פני שלא נשמע ולא נברא ולא נראה מעולם כך וזהו וראה דכתיב וירא אהרן וכל בני ישראל כי קרן עור פני משה ונגד כל עמך אעשה נפלאות זהו שכתב ביהושע מחר יעשה ה' בקרבכם נפלאות ועל אותם נפלאות מבטיחם עתה:

יא

שמר לך את אשר אני מצוך. שלא תכרות ברית ליושבי הארץ ולא תתחתן בם ותועבותם תאבד כי לא תשתחוה לאל אחר כי הק' קנא הוא ומאחר שלא תשתחוה להם למה תשאירם:

יג

אלהי מסכה לא תעשה לך. לפי שעשו את העגל חזר והזהירם שלא יוסיפו לעשות שטות כה:

טו

פן תכרת ברית ליושב הארץ. ואכלת מזבחו מתוך כך תבא להתחתן בהם ויעבדו בניך ע"ז ויחרה אפי:

יח

את חג המצות תשמור. לא תוסיף לבדות חג מעצמך כמו שאמרתם חג לה' מחר אלא חג המצות אשר צויתי לך אותו תשמור:

יט

כל פטר רחם לי. כל זה תלוי ביציאת מצרים:

תזכר. אם תלד זכר אלדיי"א בלע"ז:

כא

בחריש ובקציר תשבות. קרא יתרה הוא ודרשי ליה רבות' איכא דדריש מצות תוספת שביעית וא"ד קצירת העומר דוחה שבת:

כד

כי אוריש גוים מפניך. ולכך לא יחמוד איש את ארצך כי יאמרו אותם שהיו מוחזקים הוריש אלהיהם מפניהם כ"ש שלא נוכל לקחת ארצם כיון שעוסקין במצותו:

ולא יחמוד איש את ארצך. אל תירא שמא ילכדו גוים את ארצך בהיותך שם ויתקצר גבולך שיקחו שנים או ג' כרכים בעודך שם אך בשכר מצוה זו אוריש גוים מפניך וארחיב את גבלך ולא יחמוד איש את ארצך שתהא תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזקתה פרתך רועה באפר ואין חיב מזקתה את הכל קרוי איש כמו שכתב בנח איש ואשתו גבי בהמות:

כו

לא תבשל גדי בחלב אמו. לפי הפשט לא תעזבנו עד שיגמור גדולו בחלב אמו, בשול משמע גמר כמו הבשילו אשכלותיה ענבים וכן בלשון תלמוד קצה לבשל פירותיה והוא דומיא דרישא דקרא ראשית ביכורי אדמתך משמע שמתבכרות שלא תאחר עד גמר הפירות [והאמת שאסור לבשל בשר בחלב ומצוה זו דומיא דלא תקח האם על הבנים ודומיא דאותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד שנראה מדת אכזריות ולא משום שהק' חס על הבהמה וכן כאן לא תבשל גדי הבשר בחלב שגדלה הימנו ועכשיו תתבשל בו כי גם זדה מדת שאכזריות ואין הק' רוצה שינהגו ישראל מדת אכזריות ולא מפני שהק' חס על הבהמה הגה"ה]:

ל

והנה קרן עור פני משה. שהבהיק אותו מזיו השכינה וכן (חבקוק ג') קרנים מידו לו ופירש לפי שכשהאור יוצא מפניו ועמוד הזריחה עולה לנגדו נראה כקרנים וכן אילת השחר שזריחת השחר נראה כאילת זה שקרניה מפוצלות ולכך אמר קרן לפי שלוחות הראשונות נתנו בקולי קולות ואלו בחשאי הראה הק' שגם אילו קדושות מפיו ומידו שהרי הבהיק זיו משה מזיו שכינה כשקבלם וגם י"ל לפי שרצו להעמיד ראש אחר במקום משה הראה להם הק' שהוא מלא מזיו שכינה ואין להעמיד אחר במקומו אלא על פי שכינה שאין לו תמורה:

לד

ובבא משה לפני ה' לדבר אתו. כשהשכינה בא לדבר אתו היה מסיר את המסוה ולא היה משים אותו עד שהיה עושה שליחותו של מקום ומדבר עם ישראל בלא מסוה ואז וראו בני ישראל את פני משה כשהיה אומר להם שליחות המקום ואח"כ משיב את המסוה:

מלכי רם ונשא, אשר הודו שמים כסה, חמול על עמך וחוסה, פשעיהם סלח ושא, ומחול חטא הנעשה, ואויבי תן למשיסה, בסיימי כי תשא.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.