צרור המור/שמות/יד

צרור המור ‏ שמות יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה. כי זהו כבוד גדול לשם שנשארו בביתם ובארצם. והם עצמם באו לשלם חובם. ולכן ויאסור את רכבו ויקח שש מאות רכב בחור. לרמוז שכל מה שעשה היה כנגד ישראל. כנגד שש מאות אלף רגלי. לקח שש מאות רכב בחור. כנגד לבד מטף. לקח כל רכב מצרים. וכנגד וחמושים עלו בני ישראל. אמר ושלישים על כולו. והש"י סכל עצתו לרדוף אחריהם. אחרי שלא יצאו כדמות בורחים אלא ביד רמה ובדגל פרושה כמו שפירשתי למעלה. ואמר לפני בעל צפון. להורות שלא נסעו משם כמאמר הש"י. בענין שיטעה פרעה לומר כי בעל צפון סגר עליהם המדבר. ואולי לפי שזה נשאר מכל אלהי מצרים לקחוהו לראש לילך לפניהם. וזהו לפני בעל צפון ובסבתו נתחזק פרעה. וזהו ופרעה הקריב. ורז"ל אמרו ופרעה הקריב. הקריב את ישראל לאביהם שבשמים יותר מכל דברי משה. וכמו שאמרו גדולה הסרת טבעת אחשורוש וכו'. ולכן ויצעקו בני ישראל אל ה'. ויאמרו המבלי אין קברים במצרים. בלבול אלו הדברים יורו שהיו בהם רבים אומרים נשוב למצרים. ובזה רבו הפירושים וכל דבריהם בין דברי רז"ל מפוזרים. ובירושלמי אמרו מהם התפללו וצעקו. ומהם היו אומרים נלחם כנגדם. ומהם אומרים נשוב למצרים. ומהם אומרים נצחון כנגדם. ולכן משה השיב לכולם. כנגד הצועקים. אמר אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה'. כנגד האומרים נשוב למצרים. אמר כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד. וכנגד האומרים ללחום עמהם. אמר ה' ילחם לכם. וכנגד האומרים נצחון כנגדם בקולי קולות. אמר ואתם תחרישון. ובמדרש אמרו באותה שעה נעשו ישראל ד' כתות. האחד האמינה וצעקה. השנית אמרה נחזור למצרים. הם שאמרו טוב לנו עבוד את מצרים. הג' אמרו נפיל עצמנו לים. הד' אמר נלחם להם. לכת שאמרה נפיל עצמנו לים. אמר להם התיצבו וראו. הכת שאמרו נחזור למצרים. אמר להם כי אשר ראיתם את מצרים. הכת שאמרו נלחם עמהם. אמר להם ה' ילחם לכם. הכת שאמרו ויצעקו. השיב להם הש"י מה תצעק אלי וגו':

טז

ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. אם ביבשה למה בים. אלא לומר לך שלא נקרע להם עד שנכנסו לתוכו עד חוטמיהם. ואח"כ נעשה להם יבשה. ובאותה שעה היו ישראל מריבין מי ירד. עד שקפץ נחשון וירד. דכתיב בצאת ישראל ממצרים היתה יהודה לקדשו. ואחזו שבט בנימן. וכשראו שבט יהודה כך התחילו לרגום אותם. שנאמר שם בנימן צעיר רודם שרי יהודה רגמתם. וזה שאמר ראש שבטי ישראל אתה. וכי ראש שבטי ישראל היה אלא שהיה ראשון ליורדי הים. ולפי הפשט נחלקו ישראל לשני כתות. האנשים הפושעים וערב רב שנקראו העם. והצדיקים שנקראו בני ישראל. ולכן בני ישראל וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. והערב רב שהוציא משה עמו אמרו המבלי אין קברים וגו'. מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים שתלו ההוצאה בו. והאנשים הפושעים אמרו הלא זה הדבר וגו'. ולכן השיב משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום. כי הוא העושה והמוציא ולא אני. וכנגד הפושעים שאמרו חדל ממנו. אמר להם כי כאשר ראיתם וגו'. ולבני ישראל הצועקים אמר ה' ילחם לכם ואתם וגו'. ולכן א"ל הש"י מה תצעק אלי. אחר שאתה אומר להם שיחרישו. למה אתה עומד ומתפלל. דבר אל בני ישראל ויסעו בראשונה. כי בזכותם ינצלו כולם. וזה כענין שלש מאות איש המלקקים. ואתה הרם את מטך ונטה את ידך. לעוזרם על הים ובקעהו. ויבואו בני ישראל בראשונה ואחריהם כל העם. וכל זה לפי שאני רוצה שידעו מצרים את שמי הגדול. וזהו וידעו מצרים כי אני ה':

יט

ויסע מלאך האלהים. כבר רמזתי לך כי בכח שמו הגדול הוא שם המפורש של ע"ב ב"ה היוצא מאלו הג' פסוקים נבקע הים. ולכן יש בויסע ע"ב אותיות. ובויבא ע"ב אותיות. ובויט ע"ב אותיות. והם כולם עולים למספר רי"ו כמנין ארי"ה שאג. וזהו סוד ויעבור ה' שיש בו ע"ב. כנגד ע"ב שמות של שם המפורש ורי"ו אותיות. כי מכל פסוק לוקחים אות אחת כזה וה"ו יל"י סי"ט על"ם. כי אות הראשונה היא וא"ו של ויסע. והאות הב' היא אות אל"ף של ויבא. וה"י אחרונה של פסוק זה שהיא הלילה לפי שמתחילים בו מסוף הפסוק למפרע לפי שהוא דין. והוא"ו האחרונה של וה"ו היא וא"ו של ויט וכן כולם ע"ז הדרך. ואלו הג' פסוקים הם כנגד האבות. ויסע מלאך האלהים הוא כנגד אברהם שהוא רחמים. ויבא בין מחנה מצרים כנגד פחד יצחק וזהו הענן והחשך. ויט משה את ידו כנגד יעקב שהוא רחמים ודין באמצע כדי שלא יצא לקטרג. וזהו סוד העקידה כמו שרמזתי במקומו. וזהו סוד תקיעה תרועה תקיעה. וסוד ובכן ובכן ובכן. וכל זה לרמוז כי בכח שמו הגדול ובזכות האבות נבקע הים. והזכיר בכאן מלאך האלהים שהוא דין. לפי שהיו ישראל בדין שמדת הדין היתה מקטרגת עליהם ואומרת אלו עובדי ע"ז [כו']. ומשלו משל במדרש הנעלם לרועה שהיה רועה צאנו אצל שפת הנהר ובאו זאבים אל העדר. מה עשה נטל תיש אחד גדול והשליכו לזאבים. בענין שבעוד שלוחמים עמו מעביר צאנו. כן הקב"ה רועה ישראל היו צאנו על שפת הים. והזאבים אחריו והוא השטן שמשטין לישראל. מה עשה הקב"ה א"ל השמת לבך אל עבדי איוב. נתן לו תיש אחד להתעסק בו וביני ביני עבר צאנו. ומזה נתרעם איוב ואמר שלו הייתי ויפרפרני וגו' ויקימני לו למטרא. ר"ל למשמרת ישראל כי תרגום משמרת מטרא. ובכח רחמי הש"י ובזכות האבות. העביר הש"י מדת הדין מלפני ישראל. בענין שלא ישטין עליהם:

וילך מאחריהם ויבא בין מחנה מצרים. להשטין לצד מצרים. וזהו ויהי הענן והחשך של מדת הדין למצרים. ויאר את הלילה לישראל. לפי שהלך מדת הדין מלפניהם. באופן שלא קרב זה אל זה מדת הדין למדת רחמים כל הלילה. ויט משה את ידו בכח הרחמים על הים. הוא זעף הים ומדת דינו. ויבקעו המים. וכשנחלק הדין נחלק הים. ויבואו בני ישראל בתוך הים. בתוקף הדין בלי יראה. כי הרחמים גברו. וירדפו מצרים ויבואו אחריהם בתוך הים. ובתוך דינו. באופן כי צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. ולפי שהלילה הוא מדת הדין פחד לילה. היו ישראל בצרה. וכשהאיר היום ובאו הרחמים ניצולו ישראל ונאבדו המצריים. וזהו ויהי באשמורת הבקר ויהם את מחנה מצרים של מעלה. ובזה ויסר את אופן מרכבותיו כי מכח האש נשרפו הגלגלים. לפי שהיו של עץ. ולכן תמצא כי סיסרא נזהר מזה ולקח תשע מאות רכב ברזל. כדי שלא תשלוט בהם האש. ולא ידע כי נחל קישון גרפם. וכן רמז ויסר את אופן מרכבותיו. הוא סמאל שכך עולה חשבונו כמו אופן. ואחר שהסיר אופנם וחזקם של מעלה. וינהגהו בכבדות. ולא היה להם קיום למטה. ומיד אמרו אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם. בכאן הכירו שם ה' שהיה נלחם עמם במצרים ולא הכירוהו:

כז

ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו. הרצון בזה לפי שלמעלה אמר ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל. להשטין עליהם. וילך מאחריהם בכח הרחמים. לכן אמר שעכשיו וישב הים לפנות בקר לאיתנו ולתקפו הראשון. וחזרה מדת הדין למקומה. ומצרים בבלבול שכלם נסים לקראתו וינער ה' את מצרים בתוך הים. כי הם היו אצל שפת הים. וישובו המים ויכסו את הרכב. ואולי וינער ה' את מצרים. הם ההולכים לרגל המלאכה איש רגלי. אבל ההולכים על הרכב לא כסה אותם הים לפי שהסוסים והרכב היו צפים על פני המים. ועכשיו וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה. ודעתי עוד בזה כמו שפירשתי כי וישב הים לפנות בקר לאיתנו ששב מדת הדין לתוקפו הראשון. באופן שבזעף הים ומדת הדין וינער ה' את מצרים בתוך הים וזעפו. ואח"כ וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לא נשאר עד אחד. ועוד נס אחר כי המצריים היו נטבעים מצד אחד. וישראל הלכו ביבשה בתוך הים מצד אחר. ובזה ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. כי עד עכשיו לא היו נושעים. אבל היו בסכנה מיראת המצריים שיבואו אחריהם ויהרגום. או למעט ישיבום למצרים וישתעבדו בהם עבודת פרך. ובזה פתה והסית לעמו דכתיב ואת עמו לקח עמו. וזהו שאמרו הם בנבואת השירה אמר אויב ארדוף אשיג באחת משני פנים. או אשיבם למצרים ואשבע מהם. וזהו תמלאמו נפשי. או אריק חרבי ואהרגם. או יהיה תמלאמו נפשי כמו אכריתם ברצוני בחרבי. והוא כמו בלא יומו תמלא. וכן וזרעו יהיה מלא הגוים כורת הגוים. תורישמו ידי בירושה לאחוזת עולם. באופן שעד היום לא היו נושעים מכל וכל. ולכן אמר ויושע ה' ביום ההוא ולא קודם לכן. וזה הטעם בעצמו שלא אמרו שירה בצאתם ממצרים. כי ראוי היה ליוצאים מעבדות לחירות לשיר שירה מיד. ולתת הודאה למי שהוציאם משעבוד לגאולה. אבל לא היו יכולין לומר שירה לפי שלא היה להם שמחה שלימה. אבל עכשיו שראו אותם פגרים מתים כבר אבדו היראה. ושמחו בה' ובישועתו ואמרו שירה. וזהו אז ישיר משה ולא קודם לכן. ומה היא הישועה וירא ישראל את מצרים מת שפלטן הים על שפתו. כדאמרינן בפסחים על פסוק ואמת ה' לעולם הללויה. שרו של ים אמרו לפי שלא היה רוצה לפולטן ליבשה. לפי שאמר יש מלך שנותן מתנה לעבדו וחוזר ונוטלה ממנו. א"ל אני אתן לך בעבורם אחד ומחצה. בכאן היו שש מאות רכב. ובסיסרא כתיב תשע מאות רכב ברזל. א"ל יש עבד שואל מרבו א"ל נחל קישון יהיה ערב בדבר. דכתיב נחל קדומים נחל קישון. מאי נחל קדומים שנעשה ערב מלקדמין ואז נחל קישון גרפם לים. ואז אמר שרו של ים ואמת ה' לעולם הללויה. וזהו וירא ישראל את היד הגדולה. כי הכל הולך אחר החיתום. ובזה וייראו העם את ה'. אפי' אותם ערב רב והפושעים שנקראו העם האמינו בה' וייראו את ה'. ובמשה עבדו שהיו מרננין אחריו ואמרו מה זאת עשית לנו. ורמז בזה ג"כ שבזה האמינו המהרהרים אחרי ה' ואחרי משה במה שאמר להם התיצבו וראו. כי כנגד מה שאמרו בחסרון תקוה ובטחון המבלי אין קברים. אמר ויושע ה' ביום ההוא וכנגד מה שאמרו חדל ממנו ונעבדה את מצרים. אמר וירא ישראל את מצרים מת. למלאת מה שאמר לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. וכנגד מה שאמרו מה זאת עשית לנו כאילו הוא העושה. אמר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה'. ולא עשאו משה מדעתו. ולזה אמר וירא ישראל את היד הגדולה. כי מה ענין לכאן מה שעשה במצרים. אבל נראה בזה שאולי היה להם ספק באותות מצרים אם היו בחכמת משה או בשליחות השם. ועכשיו שראו מיתת המצריים בים. ראו בעין שכלם את היד הגדולה של מצרים שהיה מעשה ה' נורא מאד. וזהו אשר עשה ה'. ובזה וייראו העם ויאמינו בה'. שכל מה שנעשה במצרים היה בכח ידו של הקב"ה. ובמשה עבדו. שכל מה שעשה הוא על פי רבו ולא מדעתו. ולכן אחר שראה משה שני דברים מחודשים בישראל שקנו שני תשועות. תשועת הגוף ותשועת הנפש. תשועת הגוף אשר הצילם מיד רודפיהם ולהם רמה בים. תשועת נפשיית שקנו קנין האמונה בנפש ויראת ה' אוצרו. אשר על שתיהן תסוב התורה בכללה. העבודה והתורה. המדע והמעשה. וז"ש הכתוב תשועת עולמים עוה"ז ועוה"ב. סמך מיד אז ישיר משה ובני ישראל ולא קודם לכן:

ובמדרש אמרו מה טעם פתח משה בשירה בל' אז לפי שאמר דור אנוש חטא בל' אז דכתיב אז הוחל לקרוא בשם ה' ובא אוקינוס ושטפם. עכשיו שנטבעו המצריים וניצולו ישראל. ראוי לומר שירה בל' אז. באופן שבלשון שנתקלקל העולם באותו לשון נתקן. וכן אמרו טעם שני משה חטא בלשון אז. דכתיב ומאז באתי אל פרעה. ורצה לתקן חטאו בלשון אז ג"כ. דכתיב אז ישיר משה וגו'. ואמר ובני ישראל. לדעת רבים כי משה המחבר השירה. וישראל היו עונין אחר משה. על כל דבור ודבור של השירה אשירה לה' כי גאה גאה. והעד ותען להם מרים שאמרו שם שירו לה' כי גאה גאה. ולא דברו נכונה כי הכתוב לא אמר אלא אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. ועוד מה מעלה השיגו ישראל בים. שאמרו ראתה שפחה על הים כו'. סוף דבר אין להאריך בזה אלא להאמין האמת כפשוטו של מקרא. וכמו מה שכתבו בסתרי התורה. כי זה היה מהנסים הגדולים שהיו בישראל שראו כבוד השם וידו הגדולה. עד שזכו כולם למעלת הנבואה ולומר שירה עם משה. כולם בשוה איש באחיו ידובקו ולא יתפרדו. וכולם אמרו השירה אות באות תיבה בתיבה עם משה כולם בשוה. כאלו יצא הכל מפה אחד בלי חלוק. וזה פלא גדול. אבל בחק ישראל ולפי השגתם שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה לא היה כ"כ פלא. שהרי בימי תלמי המלך הסכימו שבעים חכמים איש בחדרי משכיתו. לשנות בתורה עשרה דברים כמוזכר בדבריהם. כ"ש ישראל בים שקנו שלימות הנפש והגוף. שיסכימו כולם לדבר אחד. ולזה תמצא שפירשתי בפי' שיר השירים כי כל עשר שירות שנזכרו בתורה רמוזים בה. וזהו שיר השירים שכל השירים כלולים בו. ובאומרו לסוסתי ברכבי פרעה התחיל בשירת הים שכתוב בו סוס ורוכבו רמה בים. וכן להורות על מעלת ישראל באותה שירה. אמר נאוו לחייך בתורים צוארך וכו'. שזה רמז על השירה. כי כל שירה היא שקולה. והמשורר אותם מרים צוארו ביתדות החרוזים של השירה לנגן ולסדר אותם היטב. וכשראה השם דקות שכלם וסדר שירתם להשיג דבר כזה להסכים כולם לדבר אחד. ובפרט עם שהיו עבים בשכלם ויגעים ומוכים מעבודת פרך. ועכ"ז היה להם הכנה טובה להשיג דבר זה. אמר שהיו ראויין בעבור זה לקיבול התורה בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה. וזהו שסמך מיד תורי זהב נעשה לך. שהם שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה. והתורה היתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. וזהו זהב עם נקודות הכסף. שרמז בזה נקודות ותגין וכתרי אותיות וכל סתרי המסורה. ולהיות זה דבר גדול. תמצא שאמרו בכתובות על פסוק ה' ממקור ישראל. שאפילו עוברין שבמעי אמם אמרו שירה. וזה להורות על רוב מעלתם. שאפילו הקטנים שבהם השיגו מעלה זו. כאומרם ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. שנאמר זה אלי ואנוהו. לרמוז שמצד השגתם בשכינה השיגו דבר גדול כזה. לומר כולם שירה בשוה עם משה רבם. ופירוש זה המאמר גלו רז"ל במקום אחר לפי שנראה דבר זר מאד. כי איך עלה על הדעת שעוברין שבמעי אמם אמרו שירה. לכן אמר מנין שאפילו עוברין שבמעים אמרו שירה שנא' ה' ממקור ישראל. ממקור ישראל ולא ממקור ערב רב שהפילו נשותיהם. והרצון בזה לפי שידוע שהאשה ההרה היא מוכנת לקבל איזה התפעלות להפיל עוברה. הן מצד רעש או רעם או קול גדול. ובכאן היו נשים רבות הרות מששים רבוא שהיו בישראל. וכאן היו ראויות לקבל נזק ולהפיל הריונם. בין מצער אבני בליסטרא שהיו זורקין המצריים. בין מצד הרעש והמהומה. דכתיב ויהם את מחנה מצרים. בין מצד זעף הים והמונו. ואמר שאף גם זאת לא הפילה אשה עוברה מנשי בני ישראל. ושכולם מתאימות ושכולה אין בהם. וזהו מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה. וזכו כולם לצאת לאויר העולם בקיום גמור בלי נזק. ונתגדלו ואמרו שירה והודאה למי שעשה להם את כל הנסים האלו. וזהו ה' ממקור ישראל במקהלות ברכו אלהים. ונתנו הודאה לה'. אותם עוברין שיצאו ממקור ישראל שלא הפילו אמותיהם. אבל נשי ערב רב שהיו שם. לא זכו עובריהם לומר שירה. לפי שהפילו אמותיהם. וזהו ה' ממקור ישראל. ולא ממקור ערב רב שהפילו נשותיהם ולא נעשה להם נס גדול כזה. אבל מיד קבלו שנוי והתפעלות ונזק עד שהפילו נשותיהם. וזהו פי' המאמר מה שחסר זה גלה זה. לפי שד"ת דלות ורשות במקום אחד ועשירות במקום אחר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.