הטור הארוך/שמות/יד

הטור הארוך שמות יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

וחזקתי את לב פרעה. כי כל כך נכנע לבו מכובד המכות עד שלא שם בלבו לרדוף אחריהם אף אם יברחו ועל כן הוצרך השם לחזק לבו:

ה

ויוגד למלך מצרים כי ברח העם. שהיו משחיתים בכל מקום שהיו הולכים ובזה ניכר שלא היה דעתם לחזור. אי נמי שהיו הולכים נבוכים כאדם הבורח התועה שהרי הלכו לאחוריהם נבוכים ובזה היה ניכר שברחו שלא הלכו למקום ידוע לזבוח כאשר אמרו. אי נמי הכיר במה שיצאו ביד רמה שעשו להן דגל ונס להתנוסס ויוצאים בשמחה ותוף וכנור ולא כעבדים העתידים לשוב לעבודתם. ובמדרש יש ששלח שלוחים עמהם ורש"י הביאו וכיון שהגיעו ג' ימים שקבעו לחזור ולא חזרו באו והגידו לפרעה. וק' שהרי יום ג' חזרו לאחוריהם א"כ מנין ידעו השלוחים ביום ג' שדעתם לברוח ומיהו זה אינו קשה דודאי חזרו יום ג' ויום ד' כשראו שלא חזרו יותר ידעו שדעתם לברוח. ומיהו קשה אם חזרו יום ג' א"כ בתחלת יום ב' לא היו רחוקים אלא מהלך יום אחד ובמדרש יש שפרעה הלך מהלך ו' ימים שהלכו ישראל הכל בב' ימים וי"ל שכך היה הענין לפי מה שאומר ג"כ במדרש שהלכו ביום הראשון ק"ך מילין שהם מהלך ג' ימים וביום ב' הרחיקו עוד מהלך יום אחד וביום ג' חזרו לאחוריהם מה שהלכו ביום ב' הרי שהיו רחוקים מהלך ג' ימים שהלכו ביום הראשון וביום ד' כשראו השלוחים שלא חזרו עוד יותר לאחוריהם הלכו והגידו לפרעה ביום ד' וביום ה' רדף אחריהם ובאלו הג' ימים הרחיקו ישראל עוד ג' ימים הרי שהי' רחוקים מהלך ו' ימים וכל זה הלך פרעה ביום ו' והשיגם בליל ז' ואז ירדו לים:

ז

ויקח שש מאות רכב. פירש"י ואיתא נמי במכילתא שהיו מהירא דבר ה' מכאן אמר ר' טוב שבגוים הרוג ובירושלמי מוקי לה במלחמה דווקא דהא אמרינן הגוים לא מעלין ולא מורידין. ולפ"ז מה שפירש"י לעיל שלא מתו אלא שבשדות לא היה צריך לומר שהי' מהירא דבר ה' שאיפשר שהי' מהנשארים בבתיהם וכן דרך להיות בבית הסוסים והפרדים שהן לרכיבה:

כל סוס רכב פרעה. פי' ר' אברהם שלא הי' הולכים מפוזרים אלא כלם יחד:

י

ויראו מאוד. תמה ר' אברהם איך יראו מחנה גדול של שש מאות אלף רגלי מהרודפים אחריהם ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם ותירץ כי היו המצרים אדונים של ישראל ומנעוריהם למדו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה ולא יכול להלחם עם אדוניו והי' ישראל נרדפים ולא מלומדי מלחמה הלא תראה כי בא עמלק בעם מעט ולולא תפלת משה הי' חולש את ישראל ועל כן מתו כל העם היוצא ממצרים שאין בהם כח להלחם בכנענים עד שקם דור המדבר שלא ראו גלות והי' להם נפש גבוהה ויכלו לעמוד במלחמה. ואלו ראה הדרש שדרשו רבותינו בפסוק ושלשים על כלו שכנגד אחד מישראל היו ג' מצריים ואיכא למ"ד ש' לא היה מפליג עליו ולא היה תימא ומי הגיד לו שלא בא עמלק בעם כבד מאוד:

ויצעקו בני ישראל אל ה'

יא

ויאמרו אל משה המבלי אין קברים. פי' הרמב"ן ודאי לאחר שצעקו אל ה' להושיעם לא היו בועטים בו לומר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים אלא כתות כתות היו כת אחת צועקת בתפלה והאחת מכחשת בנס ואינה בוחרת בישועה ועל זה הכתוב כתיב וימרו על ים בים סוף ועל כן חזר לומר בני ישראל כי בני ישראל היא שם ליחידים הטובים שבהם צעקו אבל העם הוא שם להמון ולכן כתיב למטה ויראו העם את ה' ולא אמר ויראו בני ישראל כמן שאמר וירא ישראל את היד הגדולה שכולם חזרו ליראה את ה' ולהאמין במשה נביאו ואונקלוס תרגם וזעיקו בני ישראל עשאו ענין תרעומת לומר שלא הי' מתפללין אלא מתרעמין לפניו על שהוציאם. ובמכילתא מפרש שמתחלה צעקו לה' לתת בלב פרעה לשוב מעליהם וכשראו שלא היה חוזר וקרב אליהם אמרו לא נתקבלה תפלתינו ונכנסה בלבם להרהר אחר משה:

לקחתנו למות במדבר. ולא אמר לקחתנו למות במלחמה וכן אמרו ממותינו במדבר. ופי' הרמב"ן אמרו כי אף אם לא היו רואים מלחמה לא היו רוצים ללכת אל המדבר למות שם ברעב ובצמא. ויתכן שאמרו לו כן מיד בצאתם ממצרים כשהסיבם דרך המדבר ים סוף. או שאמרו לו אנה נצא אם דרך ארץ פלשתים ילחמו בנו ואם דרך המדבר ים סוף טוב לנו לעבוד את מצרים ממותינו שם ונראה לי שעל שניהם היו מתרעמים על המלחמה ועל המדבר והזכיר המדבר לומר שהיו מתים במלחמה ואין קובר כי אם היו ביישוב איפשר שיהיו נקברים וכן מוכח ממה שאמרו תחלה המבלי אין קברים:

יג

לא תוסיפו לראותם עוד. כתב הרמב"ן על דעת רבותינו הוא מצות לא תעשה לדורות והכי פי' התיצבו וראו את ישועת ה' ואל תיראו מהם ועוד מצוה אתכם שלא תוסיפו לראותם עד עולם:

טו

מה תצעק אלי. כתב ר' אברהם כי משה לא היה צועק כי כבר אמר ואכבדה בפרעה אלא על ישראל אמר ומשה כנגד כל ישראל שהם היו צועקים. והקשה הרמב"ן א"כ ראוי היה להם לצעוק ולמה אמר מה תצעק. ורבותינו אמרו שמשה היה צועק ומתפלל והוא הנכון כי לא ידע מה יעשה אע"פ שכבר אמר לו ואכבדה בפרעה לא ידע איך יתנהג כי הים מלפנים והאויב מאחור והיה מתפלל שיורנו השם הדרך יבחר ופי' מה תצעק אלי שהיה לך לשאול דרך מה תעשה ואין לך צורך לצעוק כי כבר הודעתיך ואכבדה ולא סיפר הכתוב צעקת משה כי היא בכלל ישראל:

טז

הרם את מטך. י"מ הרם כמו הסר ודומה לו הרם המצנפת שאמר לו הסר המטה ולנטות בידו ולכן כתיב ויט משה את ידו ולמאי שפירשתי למעלה שברוב המכות שינה מעשים לצוואה ואינו חושש א"כ נאמר כן גם בכאן:

יט

ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל. י"מ שזה מלאך האלהים הוא עמוד האש ההולך לפניהם בלילה להאיר וקורהו מלאך שיורד מהשמים כמלאך ובאותו לילה הלך מאחריהם להגן עליהם וכשנסע עמוד האש מפניהם מיד גם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם להפסיק בין עמוד האש למחנה מצרים להחשיך להם על כן אומר בעמוד הענן ויעמוד שעמד שם על עמדו ולא נסתלק כמו בשאר הלילות כדי להחשיך למצרים. ור' אברהם פי' שהוא השר הגדול ההולך לפניהם בענן והוא שכתוב בו וה' הולך וגו'. וזהו:

כד

וישקף ה' על מחנה מצרים בעמוד אש וענן. שהסיר עמוד האש מלפני מחנה ישראל כמנהג שאר הימים ושמו היום משקיף על מחנה מצרים בינם ובין עמוד הענן אשר ישתמשו בו ישראל היום:

ויהם את מחנה מצרים. בהגיע אליהם החום של עמוד האש:

כה

ויסר את אופן. ולא אמר אופני שאלו הסיר ב' האופנים לא היה כל כך כבידות שהיתה העגלה נגררת בארץ אבל כשהסיר רק האחד היו יושביה נופלים זה על זה ומשתברים. ור' אברהם כתב ויסר את אופן מרכבותיו שהתיר קשר האופן והסוסים לברוח בהיותם קלים ומהומת השם הכתוב למעלה נעלה עליהם ועל הסוסים ולא יכלו לברוח כדי לנהגם בכבידות:

כז

ויט משה את ידו על הים. כתב הרמב"ן היה הרצון לפניו יתברך לבקע הים ברוח קדים שיראה כאלו החום מחרבת ים להשגיא למצרים ולאבדם שיחשבו שהרוח שמה הים לחרבה ולא יד ה' עשתה זאת. ור' יוסף קמחי כתב אלו שני הפסוקים נראין מכחישין זה את זה פסוק אחד אומר שנבקע הים מפני ידו של משה דרך נס והב' אומר שנבקע ברוח קדים. ויש ליישב שניהם שמשה בקעו במטהו דרך נס ועדיין נשאר בקרקע הים טיט ורפש ולולי שבא הרוח והקפאו היו ישראל טובעים בטיט לכך פי' הפסוק ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה לייבש הטיט והרפש ויבקע המים כבר על ידי משה:

כח

לכל חיל פרעה. פירש"י ל' יתירה וכן דרך המקראות. ואמר הרמב"ן שאינו כן במקום הזה אלא פירושו לכל חיל פרעה כי החיל אינו הרכב והפרשים אלא הם הם עמו אשר לקח עמו כאשר אמר כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו:

לא נשאר בהם עד אחד. כתב ר' אברהם פי' אפילו אחד כמו והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד:

כט

ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. כתב ר' אברהם הזכיר זה פעם אחרת לומר כי בעוד שפרעה טובע בים נשארו עדיין מישראל עוברים וזהו פלא גדול שבמקום שהיו ישראל עוברים היה שם רוח קדים מיבש ובמקום פרעה וחילו הביא שם רוח אחרת לחמם המים שנקרשו ונעשו חומות וראיה לזה הפי' מה שכתוב בשירה וברוח אפך נערמו מים וזאת היתה עם ישראל וכתיב נשפת ברוחך כסמו ים וזאת היא שטיבעה את מצרים ועל כן כתיב בסוף השירה וישב ה' עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה:

ל

ויושע ה' ביום ההוא. שעד עתה לא היו נושעים שהיה עליהם אימת פרעה:

וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. לאו אמצרים קאי שלא השליכם הים אל היבשה שבמקומם נבלעו דכתיב תבלעמו ארץ אלא על ישראל קאי שמעל שפת הים ראו אותם מת כשטבעו ואין זו דעת רבותינו:

לא

את היד הגדולה. פי' ר' אברהם את המכה הגדולה כמו הנה יד ה' הויה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.