תורה תמימה/שמות/יד
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תורה תמימה 
שמות יד
ז[עריכה]
שש מאות רכב. דרש רבה בר מרי, מאי דכתיב (תהילים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף, מלמד שהמירו ישראל באותה שעה ואמרו, כשם שאנו עולים מצד אחד כך מצרים עולים בצד אחר, אמר לו הקב"ה לשר של ים, פלוט אותם ליבשה [א], אמר לו, רבש"ע, כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו [ב], אמר לו, אתן לך אחד ומחצה שבהן, מאי היא, דאילו בפרעה כתיב שש מאות רכב, ואילו בסיסרא כתיב (שופטים ד׳:ג׳) תשע מאות רכב [ג]. (פסחים קי"ח ב').
ושלישים על כולו. בראשונה לא היו אלא שתים, דכתיב (פ׳ מקץ) וירכב אותו במרכבת המשנה, עמד פרעה ועשה שלש דכתיב ושלישים על כולו, עמדה מלכות הרשעה ועשאה אותן ארבע [ד]. (ירושלמי כלאים פ"ח ה"ב).
יא[עריכה]
המבלי אין קברים. תניא, אמר ר' יהודה, זה אחד מעשרה נסיונות שניסו אבותינו במדבר להקב"ה [ה]. (ערכין ט"ו א').
יג[עריכה]
התיצבו וראו. תניא, ארבע כתות נעשו לאבותינו על הים, אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה עמהם מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן, זו שאמרה נפול לים, אמר להם משה התיצבו וראו את ישועת ה', זו שאמרה נחזור למצרים אמר להם כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם, זו שאמרה נעשה עמהם מלחמה אמר להם ה׳ ילחם לכם, וזו שאמרה נצווח כנגדן אמר להם ואתם תחרישון [ו]. (ירושלמי תענית פ"ב ה"ה).
לא תוסיפו לראותם. תנא ר' שמעון בן יוחאי, זה אחד משלשה מקומות שבהם הוזהרו ישראל שלא לשוב למצרים [ז]. (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א).
טו[עריכה]
מה תצעק אלי. באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקב"ה, ידידי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה, אמר ליה, ומה אעשה, אמר ליה, דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה וגו' [ח]. (סוטה ל"ז א׳).
כ[עריכה]
ולא קרב וגו׳. א"ר יוחנן, מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה, בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר להם הקב"ה, מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה [ט]. (מגילה י׳ ב׳).
כב[עריכה]
בתוך הים. ת"ר, הרואה מעברות הים צריך שיתן שבח והודאה לפני המקום דכתיב ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה [י]. (ברכות נ"ד א׳).
כז[עריכה]
ומצרים נסים לקראתו. מכאן דאע"פ שנשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, הוא אינו מביא, אבל הם באים ונופלים לתוכו, שכן הוא אומר ומצרים נסים לקראתו [י"א]. (סוטה י"א א׳).
וינער ה'. תני משמיה דר' יהושע בן קרחה, פרעה שחרף בעצמו דכתיב (פ׳ שמות) ויאמר פרעה מי ה׳, נפרע ממנו הקב"ה בעצמו, דכתיב וינער ה׳ את מצרים בתוך הים [י"ב]. (סנהדרין צ"ד ב').
בתוך הים. ר׳ אליעזר ור"ש אומרים, מים העליונים והתחתונים היו מנערים את המצרים שנאמר וינער ה׳ את מצרים בתוך הים [י"ג] [אדר"נ פ׳ ל"ג].
כט[עריכה]
והמים להם חומה. [מכאן שהדרך שבאו בה ישראל בתוך הים שביל היה] [י"ד]. (יומא ד׳ ב').
ל[עריכה]
וירא ישראל. דרש רבה בר מרי, מאי דכתיב (תהלים ק"י) וימרו על ים בים סוף, מלמד שהמירו ישראל באותה שעה ואמרו, כשם שאנו עולים מצד זה כך המצרים עולים מצד אחר, אמר לו הקב"ה לשר של ים, פלוט אותם ליבשה, פלטן ליבשה ובאו ישראל וראו אותן שנאמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים [ט"ו]. (פסחים קי"ח ב׳).
לא[עריכה]
את היד הגדולה. דרש ר' שילא, מאי דכתיב (דה"א כ"ט) לך ה׳ הגדולה והגבורה הגדולה זו מעשה בראשית והגבורה זו יציאת מצרים, שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה [ט"ז]. (ברכות נ"ח א׳).
את היד הגדולה. מאי היד – היד שעתידה לפרע מסנחריב [י"ז]. (סנהדרין צ"ה ב׳).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ כדי שיראום ישראל בעיניהם.
- ↑ רומז על הדגים שבים שהפגרים שבים הם להם למאכל.
- ↑ ועיין תשלום דרשה זו ותוספת באור לקמן בפסוק ל' בדרשה וירא ישראל.
- ↑ ר"ל שרצה פרעה להושיב הרבה אנשי חיל, לכן עשה עגלה שלישיה, ומלכות רומי עשתה ארבע, דכן מבואר בדברי הימים לרומים שכך היה מנהגם כשנצחו להשונא והביאוהו לרומי היו עושין מרכבה כזו לאות נצחון. – ועי' בגיטין נ"ו א' כתבו התוס' פי' הלשון עגלא תילתא שהוא שלישי לבטן ודחו פי' זה ופרשו שבאורו בריא וטוב כמו ושלישים על כולו, עכ"ל. וצ"ע דכאן משמע דשלישים מורה על מספר שלש, וא"כ יש סמוכים להפי' שדחו.
- ↑ פרטי העשרה נסיונות יתבאר אי"ה לפנינו בפ' שלח בפסוק וינסו אותי זה עשר פעמים, ובגליון פירש"י בע"י כתב וז"ל נסיונות לשון נסיון, ואית דמפרש לשון כעס כמו והנם זועפים (פ' וישב) כתרגומו נסיסין, עכ"ל. ופירוש זה נראה, יען דלשון נסיון כפשטיה לא יונח בפסוק שלפנינו שלא ניסו רק דאגו מפחד הבא, וכן לקמן בפסוק מי יתן מותנו ביד ה' וגו' ג"כ לא היה שם נסיון רק צער ודאגה אבל לשון כעס יונח על הכל אפי' על אלה הפרטים ששייך בהם ענין נסיון, וע"ע לפנינו בפ' שלח שם.
- ↑ נראה דתכונת ארבע כתות אלו הוא שנתחלקו בדעות שונות, והיו מהם מאמינים אלו שאמרו נעשה עמהם מלחמה ואלו שאמרו נצווח כנגדן ר"ל נצעק להקב"ה שיעננו, ומהם כופרים שאמרו נחזור למצרים, ומהם מתייאשים שאמרו נפול לים ולכל כת וכת השיב משה מענין דעתה.
- ↑ ואע"פ דלפי פשטות הלשון אין לשון זה אזהרה רק הבטחה, צ"ל מדהבטיח כן הקב"ה חייבים ישראל מצדם להשתדל בקיום ההבטחה וממילא מוזהרים שלא לשוב, וכן משמע מהפסוק דפ' שופטים בפרשת המלך וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד ולא מצינו אמירה אחרת זולת בזה הפסוק שלפנינו, ואם כן מבואר דיש בכלל לשון פסוק זה גם אזהרה. – והנה מה שנוגע בענין זה לדינא נבאר אי"ה בפ' שופטים שם, וכאן נעיר רק מה דאיתא בזוהר דאע"פ דכתיב לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ובכ"ז כתיב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, והיינו שהכונה היתה על חיים ולא על מתים, ויש בזה נ"מ לדינא, כשנשבע אחד שלא יראה פני פלוני ומת פלוני מותר לראותו כשהוא מת [כשצריך לזה, כגון לענין עדות עגונה וכדומה].
- ↑ מה שאמר טובעים לאו דוקא טובעים ממש אלא ר"ל עומדים במקום סכנה, וכ"מ במכילתא וז"ל, אמר להו בני טובעים בים והים סוגר [אולי צ"ל סוער] ושונא רודף ואתה מרבה בתפלה, יעו"ש. ומה שמתאר כאן את ישראל בשם ידידי, אפשר לומר דרומז למ"ש בגמרא כאן דשבט בנימין קפץ בתחלה לתוך הים ובנימין נקרא ידיד ה' כמש"כ בפ' ברכה לבנימן אמר ידיד ה'. – והנה משמע מכאן דאי לאו הסבה שעומדים בצרה היה טוב להאריך בתפלה, וכ"מ בילקוט ריש שמואל א' על הפסוק והיה כי הרבתה להתפלל, מכאן שכל המרבה בתפלה נענה, ולפי"ז צ"ע בברכות ל"ב ב' מחלוקת אמוראים אם טוב לקצר או להאריך בתפלה, והגמרא הכריעה בין הדעות הא דמעיין בה והא דלא מעיין בה, יעו"ש ברש"י ותוס', ולמה לא חילקו בגמרא בין מקום שעומדים בצרה וצריך לעשות איזה דבר אז צריך לקצר, ואם לאו ראוי להאריך, וצ"ע, וע"ע לפנינו בס"פ בהעלתך בפסוק אל נא רפא נא לה.
- ↑ מעשה ידי כנוי על מצרים דאיך שהוא הם ברואים ככל האדם. וקצת צ"ע איך אמרו אז משה וישראל שירה וגם איך קורין אנו בשביעי של פסח פרשת השירה אחרי דטביעת מצרים היתה באותו יום, וצ"ל כיון דהטביעה היתה בלילה נכון שלא לאמר בלילה אבל ביום שלמחרתו שרי, ומדויק לפי"ז לשון הגמרא בענין זה בסנהדרין ל"ט ב' באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה וכו', והיינו רק באותה שעה לבד לא הניחם הקב"ה, מפני שאז היתה הטביעה ממש, וכן צ"ל בברכות ט' ב' ק"ג פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים והלל הוי כמו שירה כדילפינן בפסחים לענין חיוב הלל בליל ראשון של פסח מפסוק השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ולכאורה קשה ג"כ איך אמר שירה במפלתן של רשעים, והא חזינן שהקב"ה מקפיד על זה, וצ"ל ג"כ דלאו בעצם שעת המפלה אמר כן. ולפי"ז צ"ע במש"כ מקצת פוסקים בשם מדרש הרנינו [הובא בב"י או"ח סי' ת"צ] טעם שאין גומרים הלל בחוה"מ וביו"ט האחרון של פסח מטעם מעשה ידי טובעים בים וכו', והלא חזינן דמשה וישראל אמרו שירה בשביעי של פסח וגם אנו קוראים השירה באותו היום, והיינו מטעם שכתבנו שאין קפידא שלא לומר רק בלילה, וגם מבואר במכילתא דביום שביעי של פסח אמרו גם המלאכים שירה. ולבד זה לא ידעתי מה דחקום לאלה הפוסקים ומדרש הרנינו לטעם זה אחרי דבערכין י' ב' מפורש הטעם מה שאין גומרים ההלל בחוה"מ ובשביעי של פסח כמו בסכות, מפני שימי הפסח אינם חלוקים בקרבנותיהם כמו חג הסכות והלל שלם בא ביום קרבן מיוחד, וטעם זה יותר נכון מטעם המדרש, משום דלטעם המדרש אינו מבואר כ"כ איזה חילוק בין הלל שלם לחצי הלל, הא זה וזה שירה הוא, וצ"ע. וממוצא דבר תראה דמש"כ בשו"ת חות יאיר סי' רכ"ה טעם מה שאין אנו נוהגין לומר ביוצר לשביעי של פסח והחיות ישוררו משום הא דלא הניח הקב"ה למלאכים לומר שירה – אין טעם זה מספיק כלל, לפי מה שבארנו דעיקר הקפידא בשירת המלאכים היתה רק על הלילה אבל ביום אמרו גם המלאכים ומשה וישראל, כמבואר.[1]
- ↑ ובשאלתות פ' וישלח מביא בענין זה הפסוק המאוחר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, וכתב מורי דודי ז"ל בבאורו העמק שאלה דבמכוון הביא פסוק זה אע"פ שהוא מאוחר ללמדנו שאין לברך אלא על מקום שנגמר הנס ולא במקום שהתחיל, ובקרא דויבאו בני ישראל עוד לא נגמר הנס עד שיצאו ממנו בשלום, משא"כ האי קרא ובני ישראל הלכו ביבשה פירושו שהלכו בכולו עד שיצאו, עכ"ל. ומבואר מדעתו דצריך לברך רק כשרואה מוצא הים בסופו ולא כשרואה מבואו, ולדעתי ספק גדול אם כונת הגמרא כן וכל כי האי הו"ל להגמרא ולפוסקים לפרש, ורש"י פירש מעברות הים מקום שעברו ישראל בים סוף משמע ג"כ כל משך ההעברה, ועיין במג"א ריש סי' רי"ח, וגם הרי קיי"ל שמברך על נסים שונים אע"פ שלא נחלט עוד אז תוצאת הדבר בכולו, כמו הרואה אבן שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק, אע"פ שבעת הישיבה על האבן עדיין לא היתה המלחמה מכרעת לצד ישראל כמבואר בפסוק, וחומת יריחו ועוד, וצ"ע.
- ↑ דעה זו ס"ל דאפילו על אומה אחת אין הקב"ה מביא מבול, אבל לדעת חד מ"ד קאי שבועת הקב"ה על כל העולם ולא על אומה אחת, ולדעה זו א"צ לסברא זו דהם נופלים לתוכו, ועיין בסוגיא ולפנינו לעיל ר"פ שמות בפסוק הבה נתחכמה לו.
- ↑ עיין מש"כ לעיל בפ' שמות בפסוק ויאמר פרעה מי ה'.
- ↑ פשוט דמדייקי הלשון בתוך שפירושו באמצע וכדמתרגם אונקלוס בתוך הגן (פ' בראשית) במציעות גינתא, ומזה אפשר להביא ראיה למש"כ בשו"ת מהרי"ט ח"ג סי' ה' בשם הראנ"ח שהיה [הראנ"ח] נזהר בגט על תנאי לומר אם לא אבא תוך י"ב חודש, משום דלשון תוך פירושו אמצעותא, ואמנם מהרי"ט חולק ע"ז וס"ל דתוך משמע מהתחלה עד יום שבו כלין י"ב חודש זולת יום ראשון ואחרון, וכהאי גונא מצאתי לכסף משנה שכתב דגם לשון אמצע מורה רק לאפוקי תחלתו וסופו אבל לא אמצע ממש, שכן כתב בפ"ב הי"ב מעבודת יוה"כ שהקשה על הרמב"ם שכתב בסדר העבודה ומזה על טהרו של המזבח בצד הדרום ממ"ש בפ"ג שם ובפ"ה ממעה"ק שמזה על אמצעו של מזבח ותירץ בשם ר"י קורקוס דאמצעו לאו דוקא אלא לאפוקי הקרנות, ולפי"ז צריך לפרש בתוך הים ג"כ מעין זה. ונראה לי ראיה לזה ממשנה ה' פ"ג דתרומות, האומר תרומת הכרי הזה בתוכו אינה תרומה עד שיאמר בצפונו או בדרומו, ומפרש שם בירושלמי הטעם דבעינן שיקצוב התרומה במקום מסוים, ואי ס"ד דהלשון אמצע פירושו אמצע ממש ומצומצם, ותוך הלא פירושו אמצעותא כמש"כ א"כ למה אין זה נקרא מסיים, כשאומר בתוך דמשמע באמצעותו ממש, אלא ע"כ דבא לאפוקי רק תחלתו וסופו, ולכן אין זה מקום מסוים, ויש עוד להאריך בזה, וכאן די בזה.
- ↑ ר"ל לא שנתייבש שטח גדול בים אלא רק נחצו המים ונעשה ביניהם שביל מקום הילוך, ואולי היה זה לתפארת הנס שלא יאמרו מקרה היה שנתייבש הים.
- ↑ יתכן דדריש סמיכות הענינים וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ויאמינו בה', משמע שהאמונה באה מחמת הראיה, ועד אז לא האמינו, וע"ע המשך לדרשה זו לעיל בפסוק ז' בדרשה שש מאות רכב.
- ↑ מפרש יד גדולה בהוראת גבורה, והוא מעין הלשון היד החזקה וכדרך שיתארו הקוממיות בשם יד רמה. ורש"י בפסוק זה פירש את היד הגדולה את הגבורה שעשתה ידו של הקב"ה, וכפי הנראה כוון לדרשה שלפנינו, ומש"כ שעשתה ידו הפי' כחו ואונו של הקב"ה ולחנם טענו המפרשים על פירושו זה שהם הבינו שפירש כן מדעתו ולא זכרו מגמרא זו, עיין ברמב"ן ורא"מ.
- ↑ מיתורא דה' קדריש, דבעלמא דרשינן ה' ידיעה כזו, כנודע, אך במקום שדרשינן ה' ידיעה על העבר דרשינן כאן על העתיד, לימות סנחריב.
- ↑ וכבר העיר הערה זו בחות יאיר שם על אתר: "אע"פ דודאי לא דמי דהא דשיתק הי' בלילה וזה ביום..." וביאר דהוא זכר לדבר עיי"ש.