אילת השחר/שבת/כא/א
למאי נפק"מ למקח וממכר. דאם אחד הבטיחו לתת שעוה יכול ליתן לו פסולת דבש דלא מתוקן להיות שעוה. ולכאורה יש לשאול כדפריך הגמ' בריש פ' המניח אי כל האנשים קורין לשעוה פסולת של דבש פשיטא ואי לא למה באמת יכול ליתן לו בלתי מתוקן, וצ"ל דמיירי דמיעוט אנשים קורין כן ולא הולכין אחר הרוב כשמואל.
כרך דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין מדליקין בו וכו'. יש להסתפק בפתילות ושמנים שאין מדליקין אם האיסור הוא מעשה ההדלקה ואפילו אח"כ לא היה בבית שם באופן דלא הי' שייך להטות מ"מ על מעשה ההדלקה עבר איסור או דהאיסור הוא לשהות במקום שיש חשש שיַטה.
והנה בכרך דבר שמדליקין על דבר שאין מדליקין דמבואר בגמ' דיש נפק"מ אי כונתו להקפות או להדליק, והנה אם האיסור "להדליק" שייך לחלק מה היתה כונתו להקפות או להדליק, אבל אי האיסור הוא היותו נמצא אח"כ במקום שיש חשש להטות, א"כ ממ"נ אי יש לחשוש שמא יטה יהי' אסור ואם לאו לא אסור, ומה זה תלוי בכונתו בשעת הדלקה.
פתילות ושמנים וכו' אין מדליקין בהן במקדש. נראה דגם להך תנא דס"ל במנחות (דף צ"ט א') שבכל העשרה מנורות של שלמה היו מדליקין מ"מ צריכים להדליק דומיא דמנורת משה. והנה הגרע"א נתקשה בלשון "שמנים" דהול"ל שמן דהא במקדש אין מדליקין רק בשמן זית זך. ואכן ברי"ף וברמב"ם (פ"ג מתמידין ומוספין הט"ו) אין תיבת שמנים רק פתילות, וגם לגירסא דידן בגמ' י"ל דאגב שבת נקט לה.
מבלאי מכנסי כהנים כו'. יל"ע דהרי שם היה פתילות עבות מאד, וא"כ יש לזה דין מדורה שאין בה חשש הטיה ולא יצטרכו להטות.
קסבר כבתה זקוק לה. ופרש"י הלכך צריך לכתחלה לעשות יפה דלמא פשע ולא מתקן לה. צ"ב למה הוצרך לזה, ולא פירש בפשוטו שצריך שידלק יפה, ובאמת דגם אם כבתה אין זקוק לה הרי ודאי שצריך להדליק ושידלק חצי שעה, וזה כבר סיבה לאסור להדליק פתילות שאין דולקין יפה שהרי יכולים לכבות.
ומותר להשתמש לאורה. ופרש"י הלכך בשבת אסור שמא יטה. הנה התוס' לעיל (ד"ה מפני) כתבו דלענין חשש שמא יטה כל שיש נר אחד כשר כבר אין חשש, וא"כ גם לענין נ"ח בשבת היה לנו לומר דדי בנר אחד כשר, ושוב אין חשש, ובגמ' משמע דכל הנרות פסולין בזה.
כבתה אין זקוק לה. נראה דזה רק סגי להכשיר בפסולי שמנים האמורים במתני', אבל בצמר ושער דלא איצטריך כלל למתני כדאמר לעיל דף כ' ב' שאין שלהבת נתפסת בו כלל לא יהא מותר להדליק.
כבתה אין זקוק לה. הקשו למה אין זקוק לה מפני החשד ומ"ש מאיש שיש לו שני פתחים משני רוחות דחייב משום חשדא.
ואפשר דכל מה שחייב משום חשדא הוי רק משום דיש אנשים שיראו שבמשך זמן מצות הדלקה לא הי' כל הזמן מודלק נר חנוכה, אבל באם אינו כן אין חשד דמצוי שהרבה פעמים הנר כבה, בפרט בזמן הגמ' שהדליקו בחוץ לבית. [ושוב הראו שכ"כ בשערי תשובה סי' תרע"ג ס"ק י"ב].
תוד"ה ומותר. דסבר כבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת. יל"ע דהא דעת הרבה ראשונים דמותר להכניס עצמו לאונס כגון שנוסע בספינה בע"ש ויצטרך לחלל שבת מפני פקו"נ ועוד כהנה. וא"כ מה בכך שיתכבה ולא יוכל להדליק. ונראה דכל ההיתר להכניס עצמו לאונס הוא בעבירת ל"ת, אבל במ"ע ודאי אסור להכניס עצמו לאונס, דא"כ אדם לא יכין תפילין וד' מינים וכשיגיע חיובו יאמר שהוא אנוס, וע"כ שאדם חייב שלא להכניס עצמו לאונס מ"ע, וה"נ דכוותה. והא דמותר להכניס עצמו לאונס חילול שבת אף שיש בשבת גם עשה, הוא משום דזה איסור עשה ודינו בזה כל"ת.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |