שערי תשובה/אורח חיים/תרעג

שערי תשובה אורח חיים תרעג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) כשרים. עבה"ט מ"ש בשם שער אפרים והעתיק זה מלקט הקמח שכ"כ ובמ"כ מ"ש בשמו מותר אפי' הוא להפך דבאמת אוסר במסקנתו שם להדליק בהנר חנוכה שאסור להשתמש לאורה ואין כאן רק הנאת המצות ומצות לאו ליהנות ניתנו מכל מקום אסור להדליק בה אע"ג דלא קי"ל כהרז"ה דסבר דמצוה דרבנן להנות נתנו מ"מ י"ל כיון דנ"ח בעי שיעור דהיינו שיתן שמן בנר שידליק כשיעור וכיון דבב"ח אסור בהנאה כתותי מיכתת שיעורא ולכן אסור להדליק בשמן של ערלה גם כן וא"ל דדוקא בשל ערלה שהוא מהנשרפים (וע') [אבל] בב"ח שהוא מנקברים לא אמרי' כתותי וא"ל בזה כל הנקברים לא ישרופו דהתם טעמא משום אפר משא"כ בהדלקת נ"ח שאין כאן אפר רק אפר הפתילה והפתילה לא נאסרה בהנאה. מכל מקום יש לאסור שאף אם הטעם דאפר לא שייך כאן מ"מ לא בטל הדין דכל הנקברים לא ישרופו כדמוכח בכמה דוכתי דבשביל ביטול הטעם לא יתבטל הדין וכמ"ש בריב"ש סי' ל"ד וגם י"ל דנקברים כששורפו אותם גם כן שייך בהו כתותי ע' שם וע' באליה זוטא תמה ע"ז דבלא"ה אסור מחמת בישול בב"ח דהא בסי' שי"ח ק"ל דיש בישול אחר בישול עיין שם ובשו"ת שבו"י ח"א סי' ל"ח נשאל ע"ז מחכם א' שהשיב על דברי הא"ז דכאן כשראש הפתילה הוא מבעיר הוא שורף וקלי איסורי' ואין ע"ז שם בישול דבב"ח דהיינו בישול שיכול לאכול ע"י כדאיתא בחולין דף כ"ח והשבו"י השיב דקודם דמקלי קלי האיסור ראוי לאכילה מחמת החימום דהא אפי' חימום דכ"ש מיקרי בישול לענין בב"ח (והדברים תמוהים לענ"ד ע' שם עוד שכ' דבחולין דף כ"ד משמע כן לאסור מדאורייתא וגדולה מזו מצינו בתוחב כף וכו' ועיין ביש"ש פרק ג"ה סימן מ"ה ובפ"מ בפתיחה לבב"ח דחם בחם בלא רוטב אין איסור מה"ת ומותר בהנאה עיין שם ואין כאן מקומו) ועוד אף אם יש לפקפק ולומר דלא הוי בישל גמור מכל מקום יפה תמה בא"ז שלא העירו בחשש זה כלל עכ"ל ועיין בפ"מ י"ד סימן פ"ז וכאן סימן זה שהעיר על דברי שער אפרים דהא זה טיגון וטיגון כת' מהר"מ שי"ף בחדושים לחולין דהו' דרבנן וכן בסולת למנחה כלל פ"ה כ' בחמאה מעורב עם חלב מותר להדליק דטיגון אין איסור מה"ת ע"ש ובפתיחה וא"ל דהבלוע שבקדירה נאסר בהנאה וחוזר ונפלט לתוך החמאה ואסרה דז"א דבלוע של בב"ח אין אוסר את החמאה בהנאה כיון שאין נהנה בהדלקה מבליע זו וכדאמרי' גבי כריא דחיטי כו' עיין בפתיחה לבב"ח בפ"מ שם ועיין בא"ח הלכות פסח לענין חיטה שנמצא בתרנגולת ובמ"א הארכתי בזה ומ"ש בה"ט בשם השבו"י בקצרה ע"ש שמבואר שאפי' דרכו תמיד להדליק בשמן זית ובא לביתו ולא מצא שמן זית והתחיל להכין עצמו עם נרות שעוה יגמור המצוה בנרות של שעוה כיון שכבר התחיל בה משום מצוה מן המובחר אין לבזות הראשונה כדמשמע ביומא ד"ז היה עומד ומקריב מנחת העומר כו' וכיוצא בזה כת' בית יעקב סי' ך"ו לענין חליצה כשבא הגדול וכבר התחילו בסדר חליצה לקטן עיין שם ובח"צ דחה ראייתו דהכא לא מקרי התחיל במצוה אלא הכנה והזמנה בעלמא עשה שידבק הנרות בכותל ועוד כו' ולכן נראה שצריך למשוך ידיו מן הנרות שעוה אף שכבר הדביקם במקומם ולהדליק בשמן זית וראיה מיומא פרק הוציאו לו ר"פ אמר ראשון משלח כו' והאריך הרבה וכת' דל"ד למנחות דף פ"ט הואיל והתחיל במתנות גומר דהתם הואיל והתחיל במצוה ממש אין לו לדחות זו בשביל האחרת אבל לקיים המצוה עצמו מן המובחר כו' ומפרש למהרי"ל דס"ל שלא יצא בנ"ח בשעוה ואף כשנוהגין כרמ"א הטעם שאין שמן זית מצוי להם כ"כ משא"כ כשישנו תו אין להסתפק כו' ואין חילוק בין הורגל עתה בשמן זית או לא ומ"ש בשבו"י בהידור מצוה עד שליש היינו שלא התחיל עדיין במצוה ליתא דאם כן מי שבידו אתרוג והביאו לו אחר אפילו בחנם והוא מהודר מן הראשון אלף פעמים אסור לו להניח הראשון דהא בפרק התדיר אמרינין דמטי זימני הו"ל כשחוט וה"נ כשהאיר המזרח יום א' כו'. ועוד אם כבר לקח אתרוג שאינו מהודר בידו לברך ועד שלא בירך הביאו לו במתנת חנם יפה שאין כמוהו יברך על הראשון שאינו מהודר ישתקע הדבר והדבר ברור בין באתרוג ובין בחנוכה ובכל המצות שבעולם מברך על היפה והמהודר אף שבא באחרונה ובשבו"י ח"ב סימן ל"ה נעשה קצת סנגורי' לדבריו כת' דהך הכנה ודאי התחלה גדולה היא כדאמרינן לענין תספורת משיניח סודר וכו' ומכל מקום מבורר שם דמודה שמי שרוצה לעשות המצוה מן המובחר הרשות בידו וכת' שראיותיו בח"א אינם רק לומר שא"צ לבזות מצוה ראשונה כו' ע' שם ובבה"ט הביא בקצרה וראיתי להעתיק שרשי הדברים וטעמם ונימוקם ונראה דאם כבר התחיל הברכה אף על פי שכבר מוכן לפניו השמן זית עם הפתילה וא"צ לעסוק בה מכל מקום כיון שהתחיל לברך ע"ז גומר וגם יש בזה ספק אם צריך לברך מחדש כמבואר סי' ר"ו עיין שם וה"ה לענין אתרוג כה"ג וגם נראה דבאתרוג ביום ראשון וזה שאינו מהודר הוא שלו ולקחו בידו לברך ובתוך כך בא חבירו ורוצה ליתן לו מהודר יותר במתנה על מנת להחזיר שפיר יש לסמוך על השבו"י דאף דמהני המתנ' על מנת להחזיר מכל מקום טפי עדיף שיקיים המצוה בשלו ממש ונראה שגם הח"צ מודה בזה ומ"ש בה"ט בשם תשובת שער אפרים עיין בבר"י שמפקפק בזה וכת' כיון דלא שייך ביה לצרכו אדלקי' רק שיאמרו שאינו מן המהדרין כו' אין לגזור וגם כיון שכ"א הניח נרותיו במקום מיוחד וגם כיון דההיכר לבני בית מידע ידעו וכן נ"ל להקל ועיין סימן תרע"ה בב"י בשם מהר"י אבוהב עד כאן לשונו ועיין באליה זוטא דמכל מקום ראוי להדליק לילה אחד בשעוה ולילה א' בשמן עיין שם. ומ"ש משם השבו"י במקום ששמן זית ביוקר כו' נראה מזה שחולק על מ"ש תחלה בשם השער אפרים שאין להדליק מקצת משמן זית ומקצת משאר שמנים ובתשו' שבו"י שם דבריו מגומגמים וכצ"ל ומה"ט מי שתפוס בין העכו"ם ולא יוכל להדליק נרות ידליק בכל ליל' אחת (ר"ל שאף שיש לו שמן לח' ימים לא ידליק ביום השני כמהדרים וכן בשאר הלילות רק ידליק בכל לילה אחת) ומ"ש בשער אפרים סימן ל"ט שאין לדמות לגידוד חמשה כו' מכל מקום כיון דכאן עיקר מצוה רק בנר אחד וגם אין הדבר ניכר כל כך בשעת הדלקה כו' עיין שם כצ"ל:

(ב) מעות. עבה"ט ועיין בפר"ח בשם מהריק"ש דלילך לאור נ"ח לראות שלא יכשל שרי דלא מחויב להעצים עיניו דלא מיקרי תשמיש ועיין בשו"ת פני אריה סימן מ"ז שלא אסרו אלא להשתמש אבל כל שאינו משמש כלום רשאי לישב בביתו בשעה שנ"ח דולקות עיין שם שהביא מדברי הפר"ח אלו ובאמת שכן מבואר במג"א לקמן סימן תרע"ח במ"ש דעכשיו שמדליקין יקנה לנ"ח ועכ"פ לא ישב בחושך כו' ומשם מוכח ג"כ כמ"ש מהריק"ש דהא עיקר שלום ביתו הוא בהליכה שלא יכשל ועיין לעיל סימן רס"ג במג"א ס"ק י"ג וי"ד עיין שם:

(ג) קדושה עבה"ט ובט"ז מ"ש בזה וע' שו"ת שבוי"י ח"א סי' ל"ט מ"ש בזה ושם בסימן מ"ם תשו' הגאון מוהר"ד אופנהי' ז"ל מ"ש בקונטרס מועד דיד הנדפס בספר בית יהודה עיין שם ועיין בשו"ת שמש צדקה סי' למד שני תשו' בדבר ושם מבואר בדיני ספק ברכות ועיין בר"י בשם מהר"י מולכו שאם צריך לעיין איזה דין בספק שנפל לו בנרות שהדליק ואין לו נר אחר שרי לעיין הדין ההוא לנר אור חנוכה דכמה רבוותא התירו בתשמיש מצוה ואף מאן דאוסר מכל מקום לצורכה יש להתיר דומיא דישינים בבה"כ בליל יה"כ לצורך בה"כ וכן בפרה אדומה כל לצורכה לאו עבודה היא עיין שם וראייתו יש לדחות אך כיון שהוא דרך עראי נראה פשוט דמותר:

(ד) השמש. עבה"ט ע' בהלק"ט דלכאורה לא סגי בחד שמש מאחר דהנרות מאירים ומזהירים בכל הבית והשמש בטל לגבייהו והיה צריך כ"כ שמשים כמו הנרות שיאירו כמו נ"ח וזוז"ג הוא והתירו בדרבנן ושוב כת' דאפשר שלענין זה אין להחשיב התו' כעיקר דאין הכל יכולים לעשות שמשים כנגדם ור"ל דנר הנוסף אינו חומרא כ"כ לענין השימוש לאורו ע"ש ואע"ג דלעיל ס"ק ב' הביא הבה"ט בשם גן המלך דגם בנר הנוסף אסור להשתמש לאורו מכל מקום כיון דאיכא שמש א' שמאיר גם כן סגי בהכי לתלות שאין השימוש מחמת הראשון ולא מחמת הנוספים לבד שהרי גם אור נר השמש שמה ומקילים בהו שלא נאמר שאור השמש בטל לגבייהו כצ"ל לדעת הלק"ט אבל באמת נראה דעיקר איסור השימוש היינו לפי שצריך להתקרב לאור הנר ועיין בט"ז וכשיש כאן שמש והוא צריך לתשמיש שצריך לקרב לאור הנר אז כשיש שמש הוא מקרב עצמו לעיין לאור נר השמש ושוב לא איכפת לן מה ששאר הנרות מאירים ומזהירים ג"כ כיון שלא לאורה הוא צריך שפיר נשארים בהיכר שלהם לשם מצות חנוכה משא"כ כשישתמשו שם כשאין שם ממש אין היכר למצות חנוכה וכן מבואר בלשון הש"ע כדי שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף כו'. ויותר מבואר בלשון הרמ"א ויש לעשותו יותר ארוך שאם בא כו' עיין שם ולכן נראה דהרוצה להשתמש נגד נ"ח אף על פי שהשמש שם יש לו להטות ענין הדבר שמשמש שם אל נר השמש שיהיה ניכר שאין לו חפץ להשתמש בנרות של מצוה ואז אף על פי שהם גורמים יתרון ראות עיניו לית לן בה:

(ה) של מנין. עבה"ט עיין בפמ"א שם שמחזיק בדעת התה"ד דאזלי' בתר קודם הביטול דהוי נר חנוכה חשיב דבר שבמנין וגם השיג על הט"ז דכת' דלא בטל מטעם קבוע דלא שייך בזה כיון שלדעתו אינו דבר שבמנין שהוא קבוע דרבנן וקבוע דאורייתא אין כאן כל שאין האיסור ניכר וידוע במקומו דומיא דט"ח עיין שם ובשבו"י סימן ל"ב השיג על הראיות הפמ"א ומכל מקום כת' שדברי התה"ד נכונים שלא בא להביא ראיה ע"ז דאזלינן בתר קודם הביטול דע"ז א"צ ראיה דאפילו בשעת הביטול לא היה ראוי להתכבד ואחר הביטול יהיה ראוי להתכבד לא בטל מכ"ש להיפך אם בשעת הביטול ראוי לא נטל אף אם אחר הביטול לא יהיה ראוי (ולענ"ד אין זה מוכרח דבכה"ג דראוי בשעת הביטול שפיר י"ל דבטל דמכל מקום בטל כבודו מאליו מחמת התערובות שהרי לא ניכר מי הוא וגלה כבוד ממנו וכיון שאם תאמר כשבטל לא יהיה להתכבד מועיל התערובות לבטלו משא"כ היכי שאחר הביטול יהיה ראוי להתכבד י"ל דלא מהני ליה הביטול לעשות מאינו ראוי ראוי וצ"ע) רק ראיית התה"ד לומר דנ"ח קרוי דבר שבמנין אף על גב דכנגדו בנרות חול אין נמכרין במנין כמו בחתיכה דבטלה כו' ע"ש ומ"ש הפמ"א דלא הוי קבוע ע"ז השיב השבו"י דדמי לט' חניות אלא שהמקילין נתערבו שהוא א"י איזה טריפה דמקרי ג"כ קבוע. ועיין שם במ"י כלל מ"ג דזה דלא כדעת בעל ספר כריתות ועיין מ"ש בספרי בית אפרים על טריפות בקונטרס התשובה סי' ב' ובשו"ת בית אפרים חלק אה"ע בענין זה קבוע:

(ו) (בש"ע סעיף ב') ואפילו כבתה בע"ש כו' עבט"ז מ"ש על התה"ד בזה ועיין בספרי שו"ת בית אפרים סימן ע"ג ליישב דברי הט"ז והתה"ד ממה שיש לתמוה עליהם ובישוב דברי הרא"ש והרי"ף ליישב דברי התוספות ובקושיא המהרש"א עיין שם ותמצא מרגוע:

(ז) להחמיר. עבה"ט ועיין שבו"י ח"ג סימן מ"ח דאע"ג דאין זקוק לה מכל מקום צריך להניח את הנותר מנ"ח של שעוה או של שמן כל זמן עת ההדלקה אם לא יעשה כן חיישינן לחשדא שלא הדליק כלל וראיה מדאמרינן חצר שיש לה ב' פתחים כו' משום חשדא וקשה מאי חשדא איכא לידינוהו לכף זכות ולומר דהדליק אלא שכבתה ואין זקוק לה כהסכמת הפוסקים אלא ודאי כשלא הניח הנותר באותו מקום איכא חשדא לו' שלא הדליק כלל עיין שם ועיין שם שכת' ליישב קושית הב"י אהך דחצר מברכות וגם קושית הח"צ סימן צ"א אהא דפריך ומנא תימרא דחיישי' לחשדא דאמאי פריך הכא טפי מכל דוכתי וע"ז כת' דלחשדא שלא יעשה כלל לא חיישינן רק החשד כיון דאמרינן הרואה מברך כו' חשדוהו שרוצה לצאת חובתו בראיותו ולא הדליק בפתחו ולזה פריך ומנא תימרא דאיכא חשדא בכה"ג ומייתי מפאה דגם כן איכא חשדא שלא נתן מן הקמה שהיא עיקר המצוה כו' וע"ש ונ"מ לדינא דגם בכה"ג שיחשדוהו שאינו עושה מן המובחר גם כן יש להשמר מזה משום והייתם נקיים כו':

(ח) חרס. עבה"ט ועיין בר"י בענין קליפי בצים לנ"ח בשם אדמת קודש שהביא בשם בעל חסד לאברהם דקליפי בצים ובצלים אין מדליקין בהם ועיין בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קמ"ט שכ' שמה"ט עדיף טפי להדליק נ"ח בפנס שיש לו דפנות של זכוכית שאין הרוח שולט שתכבה מהר והביא מהא דעששית שהיה דולקת כו' וסתם עששית הוא לנטירנא כמ"ש רש"י וכן מוכח מערוה בעששית כו' והביאו בר"י ולא ראינו מי שנוהג כן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף