מהר"צ חיות/שבת/כא/א
מהר"צ חיות 
שבת כא א
גמרא. פתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהן במקדש. נ"ב קשה לי דהרי במתניתין נזכר ג"כ שמן שריפה דהוא שמן של תרומה שנטמאת, כמו שאמרו לקמן כ"ג ע"ב והטעם משום דמצוה עליו לשורפו גזירה שמא יטה. או מפני שאין שורפין קדשים ביו"ט. וזה לא שייך במקדש דמיירי בחול. וכה"ג הקשה הב"י לקמן לענין חנוכה. ובפרט דנקט הטעם שתהא שלהבת עולה מאליה. וזה לא שייך בשמן שריפה דבזה עולה מאליה דהרי הוא שמן טוב אלא שנטמאה:
גמרא. פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה. נ"ב עי' פני יהושע שהקשה בשמן שריפה מאי איכא למימר. ונ"ל דהנה בש"ס לקמן כ"ג אמרו הטעם דאין מדליקין בשמן שריפה משום שמצוה עליו לבערו. גזירה שמא יטה. ופירש"י כיון דשמן שריפה הוא. וחש שמא יבא לאוכלה. ומש"ה יטה כדי שיתבער מהר. ולכאורה קשה א"כ איך שרי להדליק נר חנוכה בשבת. אפילו בשמן טוב. והרי קי"ל דשמן שבנר אסור בהנאה. כיון דאקצייה למצותן עיין או"ח סי' תרע"ג. וא"כ ניחוש מפני שאסור לאוכלו ויטה את הנר כדי שיתבער מהר. וצ"ל דבכל הדלקת נר חנוכה לא גזרו. כיון דאמרינן (פסחים י' ע"ב) הוא עצמו מחזיר עליו לשורפו לא גזרינן שמא יאכל ע"ש. ה"נ לא שייך כאן שמא יטה. דכל עיקר מחזיר לקיים מצות נר חנוכה. וכיון דקי"ל דכבתה זקוק לה. וצריך שידליק כשעור ואם יתבער מהר לא ידליק כשעור. וזה דוקא בשמן סתם אבל בשמן שריפה כיון דיש עוד איסור אכילה דשמן שריפה, והוא איסור אחד, שייך שמא ישכח כיון דאיכא עוד איסור בשמן שריפה, ויבא לשכוח את איסור ע"י מצות הדלקת נר חנוכה. וא"כ שוב בחול אסור להדליק בשמן שריפה. מפני דמחזיר עליו לשרפו ויבא להטות ולא ידליק כשיעור. ואנן קי"ל כבתה זקוק לה. ועפ"ז מיושב קושית התוס' דלמה ליה הטעם דמותר להשתמש לאורה. דלמא אסור להשתמש לאורה ורק דס"ל כבתה זקוק לה. ושמנים אלו לא ידליקו כשעור משום דשמנים גרועים הם. אבל לפי הנ"ל ניחא, דצריך להך דמותר להשתמש לאורה, משום שמן שריפה, דהוא שמן טוב ולא יכבה מאליהם. ואם אסור להשתמש לאורה, מ"ט אסור בשמן שריפה כקושית הפני יהושע. אבל אי אמרינן מותר להשתמש לאורה, שוב שייך בחול גם כן שיטה כדי שיתבער מהר, ולא ידליק כשעור וזה נכון:
ומה שיש להתעורר בסוגיא זו דבאיזה אופן מיירי. אם אין לו שמן טוב על נר שבת שוב קי"ל לקמן נר חנוכה ונר ביתו נר ביתו עדיף משום שלום בית. ואם יש לו שמן טוב על נר ביתו, א"כ לא שייך כלל שמא יטה, כמ"ש התוס' ישנים כאן. והוא ג"כ בש"ע הל' שבת (סי' רס"ד). עיין בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ל"ט וסי' מ' באריכות. ועיין נתיב החיים (סי' רס"ד ס"א) דהתעורר ג"כ בזה:
ועוד יש לי להתעורר קושיא חמורה לשיטת התוס' ישנים בהך דלגזור חלב מהותך וקרבי דגים שנתן בתוכו שמן משום שלא נתן בהם שמן. ומשני הש"ס דהוי גזירה לגזירה. והקשו הרי אכתי הוי גזרה לגזרה, דמהותך אטו אינו מהותך, ואינו מהותך משום שמא יטה. ותרצו בשם ריב"ן דהא דאמר לעיל שאין נמשכין אחר הפתילה, לא משום שמא יטה, אלא משום שמא יכבה וליכא שלום בית ע"ש. ולשיטת ריב"ן איך יפרנס הא דאמרו בש"ס דמותר להדליק בהם בחול. אבל לא בשבת משום דס"ל מותר להשתמש לאורה. וחיישינן שמא יטה. והרי לא גזרינן באלו השמנים כלל שמא יטה לשטתו ורק משום שמא יכבה וליכא שלום בית. וזה לא שייך בנר חנוכה דאינו רק למצותו וצריך עיון גדול:
גמרא. מדליקין בהם בחול אבל לא בשבת. נ"ב קשה לפי דמפרש שמואל לעיל דשמן קיק היינו שמן של עוף אשר קיק שמו. ובש"ס (חולין ס"ג ע"א) מחשב קיק בין עופות טמאים. ועיין ערוך ערך קיק כפי שרמז עליו מהרי"פ שם בהגהותיו ולחולין. ועיין רא"ש כאן דהביא בשם ירושלמי, תני דבי רבי ישמעאל ואת הקאת זו הקיק. אם כן איך אפשר להדליק בו בחנוכה. הרי קי"ל דלא הוכשר לכל מלאכת שמים רק דבר טהור בלבד לקמן דף כ"ח ע"ב. ואיך אפשר להכשיר שמן קיק. דהוא עוף טמא למצות נר חנוכה. ועי' במג"א אורח חיים הל' ר"ה (סימן תרפ"ו ס"ג). ובעקר הדבר עי' בתשובות נודע ביהודה (מה"ת סי' ג' חאו"ח), מה שהאריך בזה דלא נאמר דין דלא הוכשרו למלאכת שמים רק דבר המותר בפיך, רק בס"ת תפילין ורצועות, ולא בשאר כל התורה ע"ש. ויש להוסיף עוד דוקא תפילין ורצועות דמקרי תשמישי קדושה, ואתקש לתורה, אבל בשאר מצות לא נקראו רק תשמישי מצות. וקילו בזה דמותר בהם אף דבר האסור שאסור בפיך. ועי' (מגלה כ"ו ע"ב) תשמישי מצוה נזרקין. ועיין (מנחות מ"ג ע"ב) דרצועות מקרי תשמישי מצוה:
רש"י ד"ה זקוק לה. לתקנה דלמא פשע ולא מתקן לה. נ"ב עיין פני יהושע דכתב דרש"י בא לתרץ קושית התוס'. ועי' רמב"ן על שבת מכונה אוצר נחמד, נדפס זה לא כביר בעיר פרעשבורג, שכתב ג"כ כדברי הפני יהושע אלא שכתב דמן לשון הרי"ף לא משמע כן: