רש"ש/שבת/כא/א
גמרא א"ר פתילות שא"ח א"מ כו' שהאור מסכסכת כו' שא"נ אחר הפתילה. רש"י פי' ואתי להטות והרמב"ם בפיה"מ פי' דמחמת טעמים אלו אור הנר חשוך וחלוש ויניחנו ויצא ותמוה דכי מפני שהאור פה חלוש יניחנו וילך למקום חשוך לגמרי, ועי' ג"כ מה שאכתוב בסמוך בשם השאגת אריה (סי' ד), ועוד ה"ל לאביי להקשות כאן לרבא כדמקשה ליה לקמן (כה ב) על טעמו בדברי רי"ש, ועוד הא רבנן לא חיישי שמא יניחנו ויצא אף מפני ריח רע ויותר הוה ליה לפרש כדפירשו התוספות ישנים לקמן דמפני טעמים אלו חיישינן שמא יכבה ולא יהיה שלום בית או כפשוטו כיון דהאור חלוש אין כאן שלום בית:
[שם פתילות ושמנים כו' אין מדליקין בהם במקדש. עי' בגליון הש"ס ול"נ דאשיגרת לישן הוא וגדולה מזו כתבו התוס' רפ"ג דמכות ועתוי"ט יבמות פ"ט מ"ג]:
רש"י ד"ה זקוק לה. דילמא פשע כו'. הן רבים עמדו למה דייק לפרש דילמא לא ידליק בזדון, ואולי דהיה קשה לו דהיאך שייך לומר שיבטלו חז"ל עתה בודאי מצות הדלקת נר חנוכה (דמשמע דאפילו אין לו שמנים ופתילות אחרים לא ידלק מאלו) משום חשש ספק שמא לא ידליק כשתכבה וכהאי גוונא הקשה השאגת אריה בתשובה ד' על תלמידי רבנו יונה בריש ברכות (ב.) שפירשו דלחכמים משום סייג לא יקרא אחר חצות כלל ע"ש, ועוד קושיית התוס' (ד"ה ומותר) דילמא בשבת גם כן הטעם משום כבתה זקוק לה, לכן פירש דילמא פשע ויבטל במזיד, מה שאין כן עתה הוא אנוס מפני תקנת חכמים או משום שבת.
אבל העיקר נראה דלשון פשע לאו דווקא, עיין מש"כ בריש חגיגה (ב:) בתד"ה כופין, ועיין ברישד פ"ב דביצה (טו:) אהא דקאמר שם שמא יפשע פירש"י ישכח כו' ע"ש, וכן בפסחים (ו:)[1] דילמא פשע, פירוש ישכח ויבא לידי פשע:
- ↑ בנדפס (בפסחים סד) ושם אינו.