אור שמח/איסורי ביאה/יז

אור שמח ‏ איסורי ביאה יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

אבל זונה וחללה וגרושה הרי הן מחוללות ועומדות קודם בעילתו כו':

הנה בכולהו ניחא, אולם בגרושה לא א"ש שהרי היתה מותרת לאכול בתרומה, ועכשיו ע"י שנבעלה בעילת איסור אסורה לאכול בתרומה ומ"ש מאלמנה, אטו חילול לכהונה כתיב בהאי קרא, אימא חילול לתרומה ג"כ נכלל בכוונת התורה, ואולי יתכן משום דקיי"ל כחכמים דאמרי בתרומות ומייתי לה בריש ד' מיתות, דאם ניסת לאחד מן הפסולין ואכלה בתרומה אינה משלמת חומש, נמצא דאינה מחוללת לתרומה למיחשב אותה כזרה גמורה, ולדידהו ודאי דליכא בה מיתה אם אכלה תרומה במזיד, רק מלקות לחודא מלאו דבתרומת הקדשים לא תאכל וכמדומה שהעירו בזה האחרונים, ולכן לא לקי משום בל יחלל שכבר נתחללה לענין נשואין ולענין תרומה גם עכשיו אינה כזרה וכחלל שנולד, דחלל שנולד בודאי משלם חומש וחייב מיתה כמו זר, וטעמא דרבנן דבעינן שיהא זר מעיקרא וכמו שפירשו בפ"ק דכריתות עיי"ש, ולפ"ז א"ש הא דמשני בסוגיין אלמנה וגרושה לוקה משום שני שמות כו' לא שני שמות ע"ז ושני שמות ע"ז, וגם על גרושה לוקה משום לא יחלל וטעמא דמחללה מתרומה וכר' מאיר דנעשית כמו זרה גמורה דמשלמת החומש וחייבת מיתה לכן שפיר לקי על לא יחלל, ופריך אי הכי דכר' מאיר מוקמית גרושה וחלוצה כו' אמאי אינו חייב שתים, אבל לדידן לא לקי על לא יחלל בגרושה וכמו דפרשתי בס"ד:

יג

מצות עשה על כ"ג שישא נערה בתולה כו':

המשנה למלך הביא חקירה חדשה בנבעלה ע"י הטיה מי הויא בעולה כיון דלא היה השרת בתולים, ופשיט דהוי כשלא כדרכה ועדיפא מינה. והנה בירושלמי ריש פרק הבא ע"י, יבמה יבוא עליה ביאה גמורה, היינו משיפלוט ש"ז, ולקחה לו לאשה, ביאה שאינה גמורה, ויבמה אפילו בהעראה, יבמה יבוא עליה כדרכה, ולקחה לו לאשה שלא כדרכה, ויבמה אפילו מן הצד, ופירושו ע"י הטיה וכדשמואל דבועל בלא דם, וכדפרש"י כהטיה שמטין לצדדים בלא דם, הרי מוכח דמן הצד גרע מביאה שלא כדרכה, דצריך קרא לרבות מן הצד אחר דמרבינן שלא כדרכה. אולם הא דמייתי מסוגיא דחגיגה דבן זומא אמר דכשירה לכ"ג, הנה פשטיות הסוגיא הכי. בתולה שעיברה מהו לכ"ג מי חיישינן לדשמואל דאמר שמואל יכול אני לבעול כמה בתולות בלא דם, לכן אף כי מצאה כשהיא בתולה אמרינן דע"י הטיה נבעלה ואסורה לו, או דילמא דשמואל לא שכיחא ואמרינן דבאמבטי עיברה וכשרה לכה"ג. א"ל דשמואל לא שכיחא וחיישינן שמא באמבטי עיברה פירוש לקולא, וראיתי להב"ח בהגהות שמגיה הרבה בדברי התוספות ומפרש ג"כ כמו דפרישית יעו"ש, נמצא דהך סוגיא סובר דאסורה לכה"ג:

והנה בפסק רבינו ז"ל דבוגרת אסורה לכה"ג ונבעלה שלא כדרכה ג"כ אסורה לו, תמהו, דזה מתנגד אל מסקנת הגמרא בפרק הבא ע"י דלר"מ דסבר דבוגרת אסורה לכה"ג מכשיר בשלא כדרכה, ולרבנן דמכשירים בבוגרת אסורה בשלא כדרכה ורבינו פסק לתרווייהו וזה לא יתכן, דכיון דבתולה אפילו מקצת בתולים ובתוליה עד דאיכא כל הבתולים ואיתמעיט בוגרת, כש"כ בעולה שלא כדרכה הילכך כי אתא קרא דבבתוליה היינו להתיר בשלא כדרכה ולא לאסור דאל"כ הוא מיותר, ונראה עפ"י דברי הירושלמי בזה, וז"ל. ר"א ור"ש מכשירין בבוגרת ושוין שלא יקח מוכת עץ, מה בין בוגרת למוכ"ע, בוגרת כלו בתוליה במעיה מוכ"ע יצאו בתוליה לחוץ, ואית דמחלפין ר"א ור"ש מכשירין במוכ"ע ושוין שלא ישא הבוגרת מה בין כו' בוגרת עברו ימי הנעורים, מוכ"ע לא עברו ימי הנעורים, וזה הוי סברא הפוכה, והפשוט דפליגי בהא, דמר סבר דקטנה כשירה לכה"ג, ורק אבתולים שיהיו לה קפיד הכתוב, א"כ ודאי מוכ"ע גרוע יותר מבוגרת מסברא, אבל אית דמחלפין סברי דכהן אסור בקטנה אע"ג דהיא בתולה שלימה, א"כ קפיד הכתוב על שנים שיהיו שני הנעורים ומסתברא יותר לרבות מוכ"ע מבוגרת, שזאת לא כלו ימי הנעורים רק ע"י מקרה כלו בתוליה משא"כ בוגרת, ועיין בירושלמי שם לא ישא את הקטנה, ובבלי גבי טומאה מרבה יותר בוגרת ממוכ"ע כמוש"כ תוספות שם דף ס' בד"ה אליו, דכיון דלא איתעביד בה מעשה עדיפא לרבות בוגרת משום דשם לא קפיד אשנים, וא"כ א"ש דהא דקא מפרש בסוגיא דלמאן דאוסר בבוגרת ליכא למימר קרא דבבתוליה אתי לאסור שלא כדרכה דמכש"כ ידענא, זה דוקא לפי הנך תנאי דמתירין כה"ג בקטנה א"כ לא קפיד הכתוב על שנים, ודאי מסתברא יותר דטפי אסור בנבעלה שלא כדרכה מבוגרת דלא איתעביד מעשה בה כלל, אבל לפי פסק רבינו כהך תנא דסבר דכה"ג אסור בקטנה א"כ אשכחן דקפיד רחמנא על שני הנעורים, א"כ הא דאיתמעיט בוגרת היינו משום שכלו ימי הנעורים, משא"כ בשלא כדרכה דעדיין היא נערה רק מקרה הוא שנבעלה שלא כדרכה וכסברת אית דמחלפין בירושלמי, לכן איצטריך קרא דבבתוליה למעט דשלא כדרכה אסורה לו דמבוגרת לא ידעינן ושפיר נתקיים פסק רבינו דפסק כהך סתם משנתנו דאסור בבוגרת ופסק כרב יהודה אמר רב דנבעלה שלא כדרכה פסולה, ולכן אמרינן שם רב ור"י דאמרי תרווייהו בוגרת ומוכ"ע לא ישא, ועיין תוספות שם ד"ה ורב דאמר כר' אלעזר. יהיה איך שיהיה פסק רבינו אמת עפ"י הירושלמי ונכון בסברא:

ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת שנאמר אשה אחת ולא שתים:

לשיטת רבינו מצאנו פסול חדש בכה"ג, והוא שאם נשתטית אשתו, ובאופן שאין לה יד לשמור גיטה או שהיא משתלחת וחוזרת דמה"ת אינה מתגרשת, ואיך יעשה, אם לא ישא אחרת הלא בעינן ביום הכפורים וכפר בעדו ובעד ביתו, ודוקא מי דהוה בר כפרה, הא שוטה אינו בר כפרה, והפריש חטאתו ונשתטה אמר בפ"ק דזבחים דאינה קריבה, רק כשחזר ונתפקח שקיל וטרי אם הקרבן דחוי יעו"ש, וא"כ אינו ראוי לעבוד ביוה"כ, ואי דיקח אחרת הא אשה אחת ולא שתים. ומעתה נמצא פסול חדש בכה"ג, הן דלרבותינו בתוספות ישנים ריש יומא משמע דמספקא להו אם מעכבא נשואי אשה לכה"ג ביוה"כ, משום דלא חשו שמא תמות אשת השני יעו"ש. אמנם לשון רבינו ריש הלכות יוה"כ הכל עשוי בכ"ג נשוי שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו יעו"ש מורה דמעכבא, ובפרט דשנה הכתוב כמה זימני וכפר בעדו ובעד ביתו אף דבביתו נכללין בני אהרן, בכ"ז מסתברא דמעכב:

ולכאורה יש לומר, דעיקרו דהך דינא דכה"ג צריך שיהא לו אשה ביוהכ"פ אינו רק לר"י לטעמיה לבד, משום דשילהי פ"ק דשבועות אמר תרין וידוין לר"ש חד כנגד שעיר הנעשה בפנים וחד כנגד שעיר הנעשה בחוץ כו' אלא לר' יהודה תרי וידוין כו' אחד לו ואחד לביתו כדתנא דבי רי"ש כו' יבוא זכאי ויכפר על החייב כו', א"כ לר' יהודה בפעם הראשון אינו מכפר רק על עצמו ואשתו דהוי כגופו ובזה כוון וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו, ואחר שנעשה זכאי מכפר עליו ועל ביתו זה אחיו הכהנים, אבל לר' שמעון תרי וידוין המה על אחיו הכהנים. דמתכפרין בשאר עבירות בודוי של פר, וכן מתכפרין לתלות, א"כ ליכא קרא דיכפר בעדו ובעד אשתו דשניהם על אחיו הכהנים קאי ועיין תוספות שם ד"ה שני וידוין ודם הפר, ורק ר' יהודה לטעמיה אמר דביתו זו אשתו, ואיהו סבר דודוי שעיר המשתלח אינו מעכב, כן ודאי ודויו של הפר אינו מעכב, וא"כ לא מעכב אם אין לו אשה ואינו מתודה בעד ביתו זו אשתו, וא"כ א"ש, דלר"ש דסבר דודוי מעכב בשעיר המשתלח, כן סבר דודוי בפר מעכב, דאיהו אמר דודוי של פר על אחיו הכהנים הוא במקום וידוי של שעיר המשתלח, דדם הפר הוא מכפר על טומאת מו"ק, והוידוי של פר מכפר על שאר עבירות כמו בוידויו של שעיר המשתלח דדם ליכא ביה, ומשום זה אמר בירושלמי דלדידיה ודוי מעכב כיון דהודוי מכפר בפ"ע והדם בפ"ע, וכן מפורש בהדיא בירושלמי [רק דהגירסא מהופכת וכבר תקנוה המגיהים] א"כ לא בעי כה"ג שיהא נשוי אשה ביוהכ"פ, ולר' יהודה דבעי שיהא נשוי אשה לדידיה אין הוידוי מעכב, ולא שייך לומר דתנאי זה יפסול בכה"ג לשום תנא, הן דלשון הגמרא פ"ב דסוכה ולא חייש ר"י למיתה כו' הא איתמר עלה כו' מעלה עשו בכפרה, משמע קצת דמעכב הכפרה, אמנם בירושלמי הלשון חומר הוא בציבור וא"ש לפ"ז מה שהקשינו:

ואולי יתכן, דהכה"ג רשאי לישא אישה דאתי עשה דפו"ר ודחי לאו הבא מכלל עשה דאשה אחת ולא שתים דלא הוי רק שאינה שוה בכל, ובפרט מצוה דרבים וגדול השלום דדוחה ל"ת דמצורע בתגלחתו כדאמר סוף חולין:

אולם האמת, דגם לר' שמעון בעי וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו דקרא כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו וקרא מדבר על אהרן וא"כ ביה גופיה הוי ביתו גם כל הכהנים שכולם בניו ויוצאי חלציו ונקראים על שמו בית אהרן, וא"כ לדורות כי כתב בסוף הפרשה והיתה לכם לחוקת עולם כו' וכפר הכהן אשר ימשח אותו כו' לכהן תחת אביו, גם בכהן זה צריך לקיים וכפר בעדו ובעד ביתו, ואין זה רק באשתו, אבל הכהנים אינם נקראים ביתו, ורק דכי כתב קרא ועל הכהנים כו' יכפר ואיני יודע אם מתכפרין בשל שעיר או בשל פר שפיר אמר דאצל אהרן הוה כל הכהנים בכלל ביתו ותו ידעינן דמתכפרין בשל פר, וכמו דגבי אהרן מתכפרין בשל פר כן גבי הכהן הבא תחתיו הם מתכפרים בהפר דמתקיים קרא כפשטיה, ושוה כפרה לדורות לכפרת אהרן, אבל מכל מקום בעי לקיים וכפר בעדו ובעד ביתו גם בכל הכה"ג ועל כרחין רק באשתו דהוי ביתו וז"ב. ולענין קושייתנו, ע"כ או כמוש"כ דמותר לישא אחרת או דלר' שמעון הא איהו דריש טעמא דקרא, וטעמא דאסור לישא שתי נשים משום דבעי לגרש ביוהכ"פ דביתו אחת ולא שתים, וא"כ אם יקח לגרש אחת מהן ביוהכ"פ הוי כעין ביאת זנות, ואינו ראוי לישא אשה אשר תתיירא שמא תתגרש מפני שעומדין המה לכך, לפני כה"ג משרת פני עליון, ולכן אם נשתטה אשתו שאינו בידו לגרשה ולאו בת כפרה היא רק השניה, א"כ זו השניה שנושא ובה מקיים וכפר בעדו ובעד ביתו, בזה לא אסרה תורה לו לישא שתי נשים ודוק:

הן דמסתפקנא, דבכפרת דבר שאינו ידוע אם בעי שיהא בר דעת, דהגע בעצמך, דאטו מי שנשתטה ביוהכ"פ ונתפקח אחרי יוהכ"פ, האם חייב אשם תלוי שנתחייב קודם יוהכ"פ, וגם במבעט ביוהכ"פ פליגי בפ"ק דכריתות ובירושלמי יומא אם מכפר, והיכי שהיה מומר כל יוהכ"פ פשיטא שם דנהי דקרבן אידחי גברא מי אידחי ומכפר עליו יוהכ"פ על עבירות שמקמי המרתו, ולכן אם היה שוטה ביוהכ"פ פשיטא דאינו מביא אשם תלוי וכפר יוהכ"פ על כל חטאיו שקודם שנשתטה, בכ"ז כאן דלשון כפרה כתיב עליה לבד וכפר בעדו ובעד ביתו אם נאמר דמעכבא שיהיה לו אשה א"כ אפשר דאעפ"י שאין כפרתו ידוע על מה, בכ"ז בעיא שתהא ראויה לכפרה, ובקרבנות מחוסרי כפרה כתיב וכפר גם על שוטה וקטנה וצ"ע בזה:

אולם דא ברור, דכמו דאם נשא אלמנה בעודו כהן הדיוט אינו מגרשה אחר שנתמנה להיות כה"ג, כן אם נשא שתי נשים בעודו כהן הדיוט ונתמנה להיות כ"ג מותר בהן, דע"ז רבי רחמנא יקח אשה, דרק היכי דגופה אישתני שפיר בעי, אבל לא על זה, וכמו אם נשא בעולה ואלמנה בעודו כהן הדיוט דאינו מגרש כשנתמנה להיות כה"ג, ולפ"ז א"ש מש"כ רבינו בפ"ה מהלכות כלי המקדש ואינו נושא שתי נשים, ואם נשא שתי נשים אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת, דזה פלא לשיטת רבינו עובר כל השנה כולה בלאו הבא מכלל עשה דאשה אחת ולא שתים, ולפ"ז הכוונה, דאם קידש בעודו כהן הדיוט שתי נשים, שאז מותר לישא אותן ולבוא עליהן, וביום הצום צריך לגרש לאחת, וז"פ בכוונתו, ודוק בכ"ז:

טז

אנס נערה בתולה כו' כשהוא כהן הדיוט ונתמנה כה"ג קודם שיכנוס ה"ז לא יכנוס:

זהו פשוט דלא עדיפא משומרת יבם ונתמנה להיות כ"ג דלא יכנוס שהביא בהלכה י"ב, אמנם מפורש הוא למעיין בסוגיא דף נ"ט ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכ"ה, ואם נפרש שאנס אותה כשהיה כה"ג הרי בעל אלמנה וחללה ותו הואי חללה ואסורה אחר זה אף לכ"ה, דכה"ג שבא על אלמנה חללה בכל אופן שבא עליה אף בשלא כדרכה או העראה לבד, וצריך לפרש דאנס אותה כשהיה כהן הדיוט ואחר זה נתמנה להיות כה"ג ולכך אסורה לו משום שהיא אלמנה לבד שכה"ג אסור בה דמעיקרא בשעת ביאה היתה מותרת אליו ובכ"ז אסור לכנוס אותה, וזה מפורש כדברי רבינו ופשוט. ולפ"ז הא דפריך מאי איריא משום אלמנה ת"ל דהוה בעולה, הוא ג"כ בשאנס כשהיה כ"ה כדברי רבינו ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.