אור שמח/איסורי ביאה/טז

אור שמח ‏ איסורי ביאה טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

נכרת הגיד למעלה מעטרה כקולמוס או כמרזב כשר:

נראה טעמו משום דרבא אמר כוותיה דרב הונא מסתברא האי שליט בה אוירא כו', אי משום גרידותא מידי דהוה אברזא דחביתא אמר ליה רבינא למרימר כו' בין כקולמוס בין כמרזב כשירה כו' ורבינא לשבושי למרימר הוא דבעי כו' וטעמא אמאי כשר כמרזב, מייתי ההוא עובדא דהוי במתא מחסיא שפייה מר בר"א כקולמוס ואכשריה, ולכן כשר אף אם הוא כמרזב מפני דרפואתו הוא פעולה בידי אדם לבד לשפייה ולחתוך הבשר מכל צד, וליטול עובי הדפנות ולעשות כמו קולמוס, ומה דאמר ואכשריה פירוש להוליד, וכיון שע"י זה יוליד תו כשר אף אם לא נחתך, והא דתניא ניקב פסול נסתם כשר כו' וזה פסול שחוזר להכשרו, משמע דכל זמן שלא נסתם פסול משוף שאף לאחר דמסרטין ליה כו' הלא הבשר צריך להתחבר ע"י הדם שיוצא ומתוך כך יעלה ארוכה ובשר עולה נמצא דאין הרפואה בידי אדם לבד רק בצירוף עזר החום והגידול הטבעי אשר יבוא אחרי מפעלות הרופא, לכן כ"ז שלא נעשה הרפואה פסול לבוא בקהל, משא"כ כאן שהדבר הוא בידי אדם לבד פעולה חומרית לא טבעית כלל, לכן אע"ג דלא שפייה כשר. וזה הוא הנכון, ודלא כהרשב"א שתמה בחידושיו על רבינו, דלפרש"י הלא לא ביאר רבינא טעמו מדוע מכשיר כמרזב דשליט בה אוירא ודוק:

ז

נכרתו הביצים או אחת מהן:

עיין הרב המגיד שהביא מחלוקת הקדמונים אי ר"י בנו של ריב"ב קאי בידי אדם או בידי שמים, ובהגהות, וכל המחברים סמכו דבריהם על פירוש הירושלמי וכפי פירושם נראה דמסקנת הירושלמי דעל ידי שמים כשר לכו"ע, ור' ישמעאל בנו של ריב"ב מיירי בידי שמים, ועל ידי חולי הוה כבידי אדם ופסול, וזה היפך דעת רבינו, דע"י חולי הוה בידי שמים יעו"ש, ולענ"ד דהמעיין בירושלמי ובקי בשגירת לשונו יראה כי נתהפך הגירסא אשר זה מצוי בירושלמי וכמוש"כ תוספות פרק מצות חליצה, וכך היא הגירסא הנכונה לדעתי, אית תניי תני בידי בידי אדם פסול בידי שמים כשר, אית תניי תני בין אדם בין בידי שמים פסול, הוון בעון מימר מאן דאמר בידי אדם פסול בידי שמים כשר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא, מאן דאמר בין בידי אדם בין בידי שמים פסול כרבנן א"ר אחא בר פפי כולה כרבנן מאן דאמר בידי אדם פסול בידי שמים כשר יליף ממזר, לא יבוא ממזר לא יבוא פצוע דכא מה ממזר בידי אדם אף פצוע דכא בידי אדם, מאן דאמר בין בידי אדם בין בידי שמים פסול מנן ליה א"ר מנא מהכא לא יבוא פצוע דכא לעולם א"ר יוסי ב"ב עוד הוא יליף לה מממזר, לא יבוא ממזר, לא יבוא פצוע דכא, מה ממזר בידי שמים אף פצוע דכא בידי שמים, וממזר בידי שמים, יצירתו בידי שמים, הרי שעלת חטטין מי מחכך בה או מסיית והרי היא בידי אדם כמי שהוא בידי שמים, כנ"ל הגירסא הברורה אשר הרגיל בירושלמי יעיד על אמיתתה. והא דאמר הרי שעלת חטטין מי מחכך בה או מסיית כו' דינא אמר ולא על זה אמר דבה פליגי תנאי, רק כו"ע מודו דכשר בזה. ופירושו דסריס חמה שאין חסרון באברי הזרע אף דבטל ממנו חום הטבעי זה הוה כמו עקר וזקן ואין לך אדם שלא נעשה סריס חמה קודם מותו, אבל היכי שיש חסרון באברי הזרע כמו שניקב או נידוך או נפצע או נכרת וכיו"ב ור' ישמעאל חזינא דסבר דבעל ביצה אחת אע"ג דבידי אדם ואינו מוליד מכל מקום כשר, הרי חזינא אע"ג דהחסרון לפנינו מוכח ואינו מוליד בכ"ז כשר, לדידיה, יש לומר דאע"ג דנכרתו שניהן בידי שמים והחסרון גלוי לכל, בכ"ז אף דאינו מוליד, כשר כיון דהוא בידי שמים אבל לרבנן דסברי כיון דאינו מוליד דהחסרון גלוי באברי הזרע אסור לבוא בקהל, הוה"ד בידי שמים, ומסיק דאף כרבנן אתיא, וטעמא דמאן דמכשיר משום דמקרא יליף דבעי להיות דומיא דממזר דהוא בידי אדם, דאע"ג דיצירתו בידי שמים, מכל מקום היצירה הוא טבעית ואין בו שנוי משאר בני אדם הנוצרין, רק הפסול בא ע"י אדם מה שבא על אשת רעהו, ובכה"ג שפצוע דכא הוא חסרון באברי הזרע צריך להיות בידי אדם ודוק:

והנה מה שפרשנו בהוון בעי למימר צריך הסבר להטעם. ונראה לנו משום דהא דהקפידה תורה לאסור לבוא בקהל מי שהוא חסר אברי הזרע, סבר ר' ישמעאל דהטעם הוא מפני שאין להאיש הנפסד באברי הזרע תאוה, כמו שיש לאיש שאברי הזרע שלו קיימין, וסבר דעיקר הטעם שאסרה התורה פצוע דכא בקהל כדי לגדור גדר שלא יעשה אדם כן בעצמו וזהו גדר אל הלאו ובארצכם לא תעשו, ודרך העושים כן שמתכוונים להיות סריסים בהיכלי מלך, והוא באופן שיהא כח התאוה אצלם חלש משהוא אצל האדם הבריא, ולכן בעל ביצה אחת אף דאינו מוליד כסריס חמה בכ"ז כח התאוה חזק אצלו כמו שהוא בבריאותו, ובזה אין דרך בני אדם לעשות כן, ולכן לפי טעם זה גם בידי שמים כשר, כיון שהטעם הוא שאסרתו תורה מלבוא בקהל הוא גדר אל המכוון שלא יעשו עצמן סריסים. אמנם רבינו פסק דלא כר' ישמעאל משום דאמר בגמרא דילן דכל דאינו מוליד תו הדין דפסול מלבוא בקהל וכמו דאמר באיסתתום גובתא דש"ז, לכן בעל ביצה אחת דאינו מוליד פסול גם בקהל וזה נכון. ואם כי היא סברא הגיונית ואין דרכנו בכאלה ומצאנוה קצת בספר החינוך, מוכרח הוא לשיטת רבינו דפירש דשל ימין אמר בירושלמי ואפילו כן אינו מוליד, והדבר תמוה דמנ"ל לחלק לר' ישמעאל בין של ימין לשל שמאל כיון דאם נחתך אחת מהן אף של שמאל אינו מוליד וע"כ דגזה"כ הוא ומהיכן ילפינן, ולפי סברא זו א"ש, דהמה ידעו הטבע דאם נשארה ביצה של ימין הוא שלם בתאותו כמו הבריא והמחתך עצמו לסריס אינו עושה כן שיחתוך של שמאל וכמוש"ב לכן תלוי בזה, ויש לנו עוד דברים בזה ואכ"מ ודוק:

ולפי שיטת קדמאי דר' ישמעאל פליג על הני תנאי דאמרי כל שנפצעו הביצים אפילו אחת מהן, וסבר דבאחת מהן לא נעשה סריס ופליג על כריתה ופציעה ודך דבאחת מהן לא מיפסל יעו"ש, צריך לומר הא דאמר בירושלמי ובלבד בשלמין פירושו שהביצה הנשארת צריך שתהיה שלמה, אבל אם היתה ניקבה או נפצעה בידי שמים, ואחרי זה כרתו בידי אדם הביצה השניה לא מתכשר דאז חשיב כרות ואסור לבוא בקהל, ודוקא שהביצה האחת שלימה אז הוי מכשיר ר' ישמעאל, וכן משמע בתוספתא דתנאי פליגי עליה בזה במה דאמרי אפילו אחת מהן, ואף להפוסלים לבוא בקהל בנפצע בביצה אחת והוי סירוס בזה ג"כ נראה דאם היה פצוע באחת בידי שמים ואח"כ נפצע בידי אדם או נכרת בשניה הוי סריס אדם ופסול לבוא בקהל וכמו דאשכחן לענין איסור סירוס דמסרס אחר מסרס חייב, כן לענין פצוע דכא מיקרי סריס בידי אדם אף שכבר הוא סריס בידי שמים וברור, ומכש"כ לר' ישמעאל אם נאמר דסבר דנפצע באחת לא הוי פצוע דכא, כש"כ דאם היה פצוע באחת בידי שמים דלא הוה עליו עדיין שם פצוע כלל [אף דאינו מוליד להירושלמי בביצה אחת גם לר"י] ונעשה אחר זה כרות בביצה השניה בידי אדם דהוי פצוע דכא, ולכן אמר ובלבד שלמין, שתהא הביצה הנשארת שלימה ולא פצוע בידי שמים ודוק היטב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.