שער המלך/איסורי ביאה/יז

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שער המלךTriangleArrow-Left.png איסורי ביאה TriangleArrow-Left.png יז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
מהר"צ חיות
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה"


ב[edit]

כל כהן כו' ואם בא עליה דרך זנות אינו לוקה כו'. כתב ה"ה שדעת רבינו דאע"ג דסוגיין דאיתאמרא על ההוא דרב יהודה משמע דבשארה נמי לוקה אבעל ולא קדש מדאמרינן ב' שמות על זו כו' א"ה אימא סיפא כו' ההיא דלא כהלכתא והביאו לזה מ"ש אביי כ"ג באלמנה כו' ומודה רבא בכ"ג באלמנה כו' ואם איתא למה אמרו כ"ג באלמנה לימרי אינך דאף על גב דאלו מחוללות כבר לוקה כו' יע"ש ודברי' תמוהים לעין כל רואה דאיך אפשר לומר דרבא ס"ל דדווקא על כ"ג באלמנה לוקה אבל אשארה לא הרי רבא גופיה הוא דפריך לעיל לרב יהודה ממתני' דקתני אלמנה וגרושה לוקה משום ב' שמות מאי לאו ב' שמות ותו לא והשתא אם איתא דרבא ס"ל דאשארה לא מחייב כמו שהכריח ה"ה ז"ל מדקאמר ומודה רבא בכ"ג באלמנה כו' א"כ מאי פריך הא התם כיון דהו"ל גרושה אינו חייב משום לא יחלל והוא פלא לא ידענ' מאי אידון ביה ואפשר לומר בדוחק דס"ל לה"ה ז"ל דרבא מגופא דמתניתין לא ק"ל דכיון דבאלמנה שהיא גרושה עסקינן אינו חייב משום לא יחלל אלא דרבא הכי קא פריך דס"ל דב' שמות דקאמר במתניתין ב' מלקיות לבד קאמר ומש"ה ק"ל דא"כ מדקתני במתניתין דבאלמנה וגרושה חייב ב' מלקיות משמע דכ"ג באלמנה אינו לוקה אלא א' דאי לא אמאי קתני מתניתין דאלמנה וגרושה לוקה ב' מלקיות כי היכי דנטעי דבאלמנה לחודה אינו לוקה אלא אחת וטפי הו"ל למתניתין לאשמועינן דבאלמנה לחודה לוקה ב' ובתר הכי לישמועי' דאם היתה אלמנה וגרושה חייבים עליה משום ב' שמות דאיסור גרושה חל על האלמנה דהוי איסור מוסיף ואהא משני דב' שמות דקתני מתניתין לאו למימרא ב' מלקיות גרידא אלא ב' שמות על זה וב' שמות על זה והיא גופה קתני מתניתין דהשתא מתניתין בהך בבא תרתי אשמועינן דכ"ג באלמנה לוקה ב' ואלמנה שהיתה גרושה נמי לוקה ב' דס"ל השתא להתרצן דאפילו בשארה נמי מיחייב בבעל ולא קידש והשתא היינו דפריך שפיר א"ה אימא סיפא גרושה וחלוצה כו' דלפום פשטא דשמעתת' קשה מאי א"ה דקאמר דמשמע דקו' זו לא שייכ' אלא לפום מאי דמתרצינן ב' שמות על זה כו' ובלא"ה ת"ל מסיפ' והכי הו"ל להש"ס למימר ת"ש מסיפ' כדקאמר בדוכתי טובא אכן לפי האמור הנה נכון דמעיקר' לא הוה ק"ל מסיפא משום דס"ל לרבא דדוקא כ"ג באלמנה לוקה בבעל ולא קידש אבל אשארה לא מיחייב אלא בקידש ובעל ואינו חייב אלא אחת ומשו"ה קתני מתניתין שפיר דגרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת אמנם מריש' דמתני' ק"ל כמ"ש והוצרך לשנויי דאשארה נמי מיחייב ב' וב' שמות דקתני ב' שמות על זה כו' ואהא פריך א"ה כו' ודו"ק כי נכון הוא ועוד אפשר ליישב דרבינו ז"ל מפרש להך דמתניתין דקתני אלמנה וגרושה לוקה משום ב' שמות שלא כפרש"י ז"ל שפי' בא על האלמנה שהיא גרושה ובאשה א' משום דק"ל דאי תנא עיקר דינא דאיסור מוסיף אתא לאשמועינן הו"ל לאשמועינן בכלהו דאם היתה אלמנה וגרושה וחללה זונה לוקה ד' כדאשמועינן בבריית' דלעיל ולעיל פרכינן אלא זונה מאי איסור מוסיף איכא ומשנינן הואיל ושם זנות פוסל כ"ש וא"כ כל כי האי הו"ל לתנא לאשמועינן אלא הוא מפרש דמתניתין בתרתי נשי מיירי וקאמר דאם בא על האלמנה ועל הגרושה חייב משום ב' שמות והיינו דפריך רבא שפיר מאי לאו ב' שמות ותו לא כלומר דבאלמנה מיהא לילקי ב' ועל הגרושה א' וא"כ הול"ל ג' מלקיות ותריץ יתיב דב' שמות על זה קאמר ואהא פריך שפיר א"ה כדרך האמור לעיל וניחא השתא להאי פי' הא דפריך בגמרא וחלוצה דרבנן כו' דקשה דאפילו נימא דחלוצה דאוריית' אפי"ה שפיר קתני מתניתין דאינו חייב אלא אחת משום דאין אח"עא ואין כאן לא איסור כולל ולא איסור מוסיף וכמו שנתקשו בזה מוהרימ"ט ז"ל והרב ע"י אכן לפי פי' זה הנה נכון וכמובן וכ"ת אם איתא להאי פי' אם כן מאי אשמועינן מתניתין פשיטא דחייב דהם גופין מוחלקין ושמות מחולקין הן הא לא תיקשי דהא אתא לאשמועינן דלא תימא דאינו חייב אלא אחת משום דהו"ל לאו שבכללות ועיין בהריטב"א ובס' המצות לרבינו האמנם בגירסא דמתניתין דידן בפרק אלו הן הלוקין גרסינן חייבין עליה משום ב' שמות ולפי הך גירסא אין מקום לפי' זה כלל דא"ה חייבין עליהן משום ב' שמות הו"ל למיתני ואולם בתלמודא דידן דמייתי להך מתני' לוקה משום ב' שמות קתני משמע דלא גרסי עליה ודו"ק ודעת ה"ה דכ"ג אפילו אשארה לוקה בבעל ולא קדש ובכ"ה דוקא בקדש ובעל לוקה אבל בעל ולא קדש אינו לוקה יע"ש וק"ל לפי דעתו ז"ל דא"כ היכי קאמר בבריית' דלעיל לא יאמר גרושה בכ"ג ותיתי בק"ו מכ"ה דאנא אמינא השתא לכ"ה אסורה לכ"ג מבעי' למה נאמרה כו' והשתא מאי קו' הא אי מייתינן מק"ו מכ"ה י"ל דאינו לוקה אלא בקדש ובעל דומיא דכ"ה דדיו לבא מ"ה להיות כנדון להכי כתיב גרושה לאשמועינן דאפילו בעל ולא קידש לוקה וליכא למימר דק"ו הכי דכי מייתינן ומה אלמנה שמותרת לכ"ה לגמרי אסורה לכ"ג אפילו בעל גרושה שאסורה לכ"ה בקידש ובעל אינו דין שאסורה לכ"ג אפי' בבעילה וכ"כ הרא"ם ז"ל בס' אמור דאכתי תקשי דאין מזהירין מן הדין וכבר הרא"ם ז"ל נרגש מזה וכתב וז"ל וליכא למימר משום דאין מזהירין מ"ה דאטו מגרע גרע מפני שנעשה כ"ג נתמעט קדושתו שבהדיוטותו נאסרה עליו ובגדולתו תהיה מותרת לו יע"ש והשתא לדעת ה"ה לא ניתן ליאמר תי' זה שהרי בהדיוטותו אינו מוזהר אלא בקדש ובעל דוקא וא"כ כי מייתי' מק"ו לומר דאפי' בבעל ולא קידש לוקה הו"ל אין מזהירין מ"ה ואפשר ליישב דכיון דאפילו בכהן הדיוט דאמרינן דאם בעל ולא קדש אינו לוקה לאו למימרא דמותר לגמרי אלא שאינו לוקה משום לאו דגרושה אבל איסורא מיהו איכא משום לאו דלא תהיה קדשה לדעת רבינו ז"ל א"כ בהא ודאי מזהירין מ"ה כיון דבלא ק"ו איכא איסור' דומה למ"ש ה"ה בפ"א מה' מאכלות אסורות דכל דאיכא לאו הבא מכלל עשה מזהירין מן הדין ע"ש אלא דלא דמי דשאני התם דהוי ממניניה ודוק:

ח[edit]

כלל גדול הוא בכל איסורין שאין איסור חל על איסור כו' או שהיה איסור האחד מוסיף כו' או אם הוא כולל כו'. כתב ה"ה ז"ל דין זה דאיסור חל על איסור הוא מחלוקת בגמרא בהרבה מקומות ופסק רבינו דאין איסור חל על איסור אלא באחד מג' דרכים וכן משמע במתניתין ובגמ' בכריתו' עד כאן אמר המחבר יען שורש זה דאין איסור חל על איסור רבו סוגיאות בתלמוד ולא ראיתי לשום אחד מהראשונים נ"נ שקדמוני במה שיש לעמוד בענין זה על כן אמרתי אעלה על ספר מה שקוצר דעתי דעת הדיוט קלה מגעת וזה החלי בסיעתא דשמיא. הנה דעת ר"ש דאפילו באיסור כולל אין איסור חל על איסור וזה מבואר בבריית' הובאה בהרבה מקומות ובפרק עשרה יוחסין תניא ר"ש אומר האוכל נבלה ביום הכפורים פטור ובפרש"י ז"ל דאפילו בנתנבלה ביוה"כ אפי' הכי פטור מאיסור יוה"כ לר"ש משום דכבר היה אסורה עליו מבערב משום אמ"ה כו' והריטב"א ז"ל בחי' תמה עליו דאכתי בשנתנבלה ביוה"כ ופקע מיניה אמ"ה אמאי לא חיילי כי הדדי איסור נבלה ויוה"כ דדכוותא אמרינן ביבמות גבי זר שאכל מליקה כו' וכן תמהו עליו התוס' ז"ל פ"ג דשבועות יע"ש וכתב עוד הריטב"א והראב"ד ז"ל פי' דלעולם קדם איסור נבילה ליוה"כ שאין דנין בענין זו בחתיכה עצמה אלא בחתיכה כיוצא בה והאי גברא משעה שנעשה גדול קודם יוה"כ נתחייב באיסור נבלה ואע"ג דעדיין לא נתנבלה זו הא איכא כמה נבלות בעלמא דמיתסר בהו ולא חל עליו איסור יוה"כ עד עכשיו שהרי לא היה שם יוה"כ בעולם משנעשה גדול עד עכשיו יע"ש וק"ל טובא מסוגיא דשמעתין דאמרינן דאלמנה ונעשית גרושה הו"ל איסור מוסיף דאלמנה מותרת לכ"ה נתגרשה מיגו דאיתוסף כו' ואם איתא הרי איסור גרושה קדים דמשעה שהביא ב' שערות נאסר בגרושות דעלמ' מדין כ"ה ואיסור אלמנה לא חייל אלא משעה שנעשה כ"ג וכיון שכן הי"ל לומר דאינו חייב אלא משום אלמנה וליכא למימר דמיירי בשמינוהו לכ"ג משעה שהביא ב' שערות דכגון דא הי"ל לפרש ובר מן דין קשה דהיכי קתני בבריית' דאם זנתה ונתחללה אינו חייב אלא אחת הא הו"ל לחייבו משום גרושה וחללה ג"כ דמשעה שהביא ב' שערות נאסר בגרושות וחללות דעלמ' וכההיא דזר שאכל מליקה ומהתי' על הריטב"א אמאי הוצרך להביא עצות מרחוק לדחות סברת הראב"ד מההיא דפ' ד"א ודפ' ג"ה מסוגיא דשמעתין גופה הי"ל לדחותו וצ"ע ותו קשה לדעת הראב"ד ז"ל מההיא דגרסינן בפרק ג"ה דק"א ע"ב דשגג ועשה מלאכה בשבת ויוה"כ חשיב איסור בת א' וחייב ב' ולדעת הראב"ד הא איסור שבת קדים דמשעה שהביא ב' שערות נאסר בשבת קודם שיבא שם יוה"כ עליו וכההיא דנבילה ממש וליכא למימר דהתם מיירי בשהביא ב' שערות בשבת והוא יוה"כ דכל כי האי היל"ל ותו דהא ודאי ליתא דמי הגיד לו לרבא דר"י מיירי בהכי אדתקשי ליה עוד כתב הריטב"א ז"ל וז"ל לפיכך יש לפרש האוכל נבלה ביו"ה שהוא פטור מן האחרון שאם נתנבלה מעי"ה פטור מיו"ה וחייב משום נבלה דקדים ואם נתנבלה ביו"ה מעיקרא חייל עליה איסור יו"ה ולא חייל עליה השתא איסור נבלה כו' ורבנן מודו בנתנבלה ביו"ה ופליגי עליה בנתנבלה מעיו"ה כו' עד ובמקצת נוסחאות מדוייקות אשכחן במס' חולין רש"א כו' אינו חייב אלא אחת פי' אלא מסייעא דפעמים חייב משום נבלה ופעמים חייב משום י"ה כו' ע"ש וק"ל שהרי בנתנבלה בי"ה הו"ל איסור מוסיף דקודם שנתנבלה לא נאסר בי"ה אלא להדיוט אבל לגבוה שרי וכשנתנבלה נאסר לגבוה וכן כתבו התוספות פג"ה דק"א ד"ה מאן דג"ה של נבלה חשיב איסור מוסיף מטעמ' דאיתוסף ביה איסור לגבוה והכי אמרינן בהדיא בכריתות פרק אמרו לו דנותר חשיב איסור מוסיף מה"ט דאיתסר לגבוה ואע"ג דאמרינן בשמעתין דכ"ג הבא על אחותו אלמנה אפילו רבנן מודו דלא חייל איסור קל על איסור חמור אפילו באיסור מוסיף וא"כ ה"נ גבי נבלה אע"ג דאיסור מוסיף הוא לא חייל לרבנן משום דהוי איסור קל על חמור מ"מ אכתי קשה מה שהקשה הריטב"א שם בסמוך וז"ל ואיכא למידק מעיקרא היכי אוקימנא כר"ש דאי משום ההיא דאוכל נבלה בי"ה לא דמי דההיא איסור כולל והא דהכא איסור מוסיף ואע"ג דלית ליה לר"ש איסור כולל אפשר דמודה באיסור מוסיף כו' וכ"ת דקים ליה לתלמודא דלית ליה לר"ש לא איסור כולל ולא איסור מוסיף אלא איסור בת א' כדאיתא פ' ד"א מ"מ הו"ל לפרושי הכי ולא למינקט סתמא ממתני' דהאוכל נבלה דההיא לא מכרעא ואיכא למימר דאי (לא) אתי תלמודא להכריח דהא ר"ש ה"נ דהו"ל לאתויי ההיא דפד"א להוכיח דלי' לי' לר"ש אח"עא כלל אבל לא אתא תלמוד' הכא אלא לומר דהא לאו רבנן היא כו' יע"ש והשתא קשה דלפי מה שפי' הוא ז"ל מאי ק"ל הא מדפטר ר"ש בנתנבלה ביו"ה משום נבלה ע"כ דלית ליה איסור מוסיף ולומר דקו' היא לפי' רש"י והראב"ד ז"ל הא ודאי דחיקא מלתא טובא מאחר שהוא ז"ל כבר דחאם וכתב שהפירוש הנכון כמ"ש (גם מה שתי' הריטב"א ז"ל קשה דמה יענה לסוגייא דפ' דם שחיטה דפריך התם מדר"ש אדר"ש ולא שייכא תי' ז"ל והמעיין בדברי התוספות שם יתיישב) וכן קשה ג"כ על מש"כ התוס' פ' ד"א דל"ג ע"ב ד"ה אמר ר"י דאף על גב דבאיסור מוסיף ס"ל לר"י דחייל איסור קל על חמור באיסור כולל סבירא ליה כו' דלכ"ע לא חייל קל על חמור והקשו וז"ל וא"ת דאמרינן בחולין התורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב והיינו קל על חמור באיסור כולל וק"ט שהרי נבלה איסור מוסיף הוא כמ"ש ז"ל בחולין והוא מוכרח מההיא דכריתות ובאיסור מוסיף הרי כתבו ז"ל דלר"ש חייל איסור קל על חמור והיה נראה לומר דהתוס' ז"ל דפד"א פליגי על מה שכתבו בחולין וס"ל דמשום טעמא דנאסר לגבוה לא חשיב איסור מוסיף דסתם בהמה לאו למזבח קאי והאי דכריתות שאני דמיירי בבהמת קדשים ובהכי נתיישבו דברי הריטב"א ז"ל:
האמנם דברי התוס' דזבחים פרק חטאת העוף ד"ע ד"ה יבא איסור נבלה נכונים שכתבו וז"ל תימא למאן דאי' ליה איסור מוסיף למה לי קרא וכ"ת מהכא יליף בעלמא שאני הכא דאיסור חלב קל הוא דהותר מכללו ולכן אתי איסור נבלה וחייל עד כאן הנה מבואר בהדייא דס"ל דנבלה הוי איסור מוסיף וכבר ראיתי להרמ"ע מפאנו ז"ל בתשובה סימן ק"ך שכתב דאיסור מוסיף שכתבו לאו דוקא דלא שייך בנבלה אלא איסור כולל יעיין שם ולדעתי דבריהם ז"ל מדוייקים ואדרבא דברי התוס' דיבמו' צ"ע ובהכי ניחא מ"ש וכ"ת שאני חלב דקיל כו' ודבריהם תמוהים דאע"ג דחלב אית ביה קולא דהותר מכללו לא מפני זה יקרא נבלה איסור חמור על איסור קל שהרי בחלב נמי אית ביה חומרא דאיסור כרת הוא ולפחות מיהא שוין הן. והתוספות ז"ל בפרק ד"א כתבו וז"ל ועוד יש חומרא בנבלה שכן מטמאה ואע"ג דיש חומרא בחלב דליכא בנבלה אין לחוש בכך כדאמרינן בג"ה מאי חזית דטומא' הגוף חמורה שכן א"ב כרת דילמא טומאת בשר חמורה שכן אין לה טהרה במקוה כו' ודבריהם סתומים לכאורה במה שהביאו ראיה מפ' ג"ה דהתם אדרבא מאי חזית דטומאת הגוף חמורה כי היכי דלא ליחול איסור טומאת הגוף אטומאת בשר וא"כ ה"נ נימא מאי חזית דאיסור נבלה חמורה דילמא חלב חמור ולא ליחול על איסור חלב וכבר ראיתי להרב בעל חידושי הלכות במהדורא בתרא שהקשה כן האמנם כונתם מבוארת דבפ' ג"ה אליבא דר"י הגלילי קאי התם דלית ליה איסור כולל אפילו בשהאיסורין שוין אלא דוקא באיסור חמור על קל ומש"ה קאמר התם דטומא' הגוף לא חשוב איסור חמור כי היכי דתיחול אטומאת בשר מטעמא דמאי חזית כו' וכיון שכן הו"ל כשוין ומש"ה לא חייל אמנם הכא התוס' ז"ל קיימי אליבא דמאן דס"ל איסור כולל אפי' באיסורין שוין אלא דוקא באיסור קל על חמור הוא דלית ליה ואהא כתבו שפיר דנבלה וחלב לא חשיב קל על חמור מטעמא דמאי חזית כו' וכיון שכן הו"ל כשוין ומש"ה חייל ודוק:
ואולם דברי התוס' ז"ל דזבחים קשים לשמוע שכתבו בפשיטות דאיסור חלב חשיב קל מטעמא דהותר מכללו כיון דאיכ' למימר מאי חזית כו' היכי פסיקא להו הכי אכן כפי מ"ש הנה נכון דק"ל למאן דס"ל איסור מוסיף ואפילו באיסור קל על חמור אליבא דר"י וכמו שאמרו ביבמות למה לי קרא וכ"ת דיליף מהכא אכתי מנ"ל דקל על חמור חייל שאני חלב דהותר מכללו וכיון שכן הוה ליה כשוין אבל בקל על חמור מנא ליה ודוק אך אמנם דברי התוס' בזבחים שם באותה סוגייא קיימי באנפין הפך מה שכתבו שם בדף הקודם ד"ה ור"י וז"ל תימא אפילו נבלה גמורה לא תטמא לר"י דלא חייל אאיסור קדשים כדדריש ר"י בגמרא דנבלת עוף אינו מטמא בגדים כו' מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה כו' ובפ' ג"ה דייקינן מינה דס"ל לר"י דאין איסור חל על איסור היל"ל דדוקא עוף טמא שאין במינו משום בל תאכל נבלה קממעט כו' יע"ש ודבריהם תמוהים בעיני דמאי קושייא הא אע"ג דבפ' ג"ה מוכחינן דס"ל לר"י דאין אחע"א היינו דוקא בא"חעא גרידא אבל באיסו' מוסיף ה"נ דס"ל לר"י דהא אפילו מאן דלית ליה איסור כולל אית ליה איסור מוסיף וה"נ גבי נביל' אי' מוסיף מגו דאיתוסף איסורא לגבוה ודבריהם סתרי אסוגייא דפרק אמרו לו ולא שייכא תירוץ שכתבנו לעיל דהכא בבהמת קדשים קיימינן וצריך עיון ובעיקר תירוץ שתירץ דלא ממעטינן אלא עוף טמא שאין במינו נבלה ראיתי להרב בעל צאן קדשים שם שהק' וז"ל ודבריהם קשים להולמם דהא עיקר קושיית התוס' לר"ש דס"ל דאין אחע"א אפילו נבלה גמורה על הטמא וא"כ מאי מתרצי בזה הא ע"כ הטע' שאין במינו משום נבלה הוא משום דאין אחע"א כמו שפי' רש"י בחולין ולפ"ז הדק"ל וצ"ע ולע"ד הקו' יש ליישב באופן אח' דר"י ס"ל כמאן דאמ' דבקדשי' איסור חל על איסור אפי' איסור קל על חמור כדאמרי' בכריתות דכ"ג עכ"ל ואני אומר שדבריו קשים להולמם ודברי התוספו' ברורים שהרי טעמא דאין אחע"א לא שייך אלא דווקא גבי אכילה שאם אכל נבלת עוף טמא אינו חייב משום נבלה למאן דסבירא ליה אין איסור חל על איסור וה"נ ודאי דס"ל ז"ל דאם אכל נבלת קדשי' דאינו חייב משום נבלה אע"ג שיש במינו נבלה מטעמא דאין איסור חל על איסור אמנם גבי טומאה לא שייכא כלל לומר שלא יטמא נבלת עוף טמא משום נבלה מטעמא דאין איסור חל על איסור שהרי גבי טומאה בעוף טמא אין כאן משום טומאה אלא משום שהקישן הכתוב איסור טומאה באיסור אכילה כדכתב נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה הוא דקאמר ר"י מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה כו' וזה מוכרח דאל"כ אמאי הוצרך ר"י למילף מקרא דנבלה וטרפה כו' דאין נבלת עוף מטמא ות"ל משום דאין אחע"א אלא ודאי כדכתיבנא וא"כ אהא כתבו התו' שפיר דדוקא עוף טמא שאין במינו משום נבלה הוא דממעטינן מטומאה אבל נבלת קדשים כיון שיש במינו ה"נ דמטמא וזה פשוט גם מה שתי' הוא ז"ל דר"י ס"ל כמ"ד דבקדשים אחע"א הא נמי ליתא דעד כאן לא אמרה ר"ש אלא כשהאיסור אחרון ישנו במוקדשין דוקא כגון מעילה וכמ"ש הרמ"ע מפאנו בס"ס קכ"ג ודבריו פשוטים מההיא דפ' ג"ה ועיין בספר לשון למודים למו"ה ה"י הלכות בשר בחלב די"ב וכן מוכח גם כן מההיא דכ"ה דקי"ד ע"א דפריך התם מברייתא דהפיגול והנותר כו' ומשני האי תנא סבר איסור חל על איסור ולא משני שאני קדשים דאיסור ח"ע איסור וה"מ רבי שמעון היא אלא משמע ודאי שלא אמרו כן אלא בשהאיסור אחרון הוא מוקדשין וז"פ:
ודע שמדברי התוס' דפ' ד"א שכתבנו לעיל נר' דס"ל דהא דאמרינן התורה אמרה יבא איסור נבלה כו' אינו אלא אליבא דמאן דס"ל אחע"א באיסור כולל אבל לר"ש דלי' ליה אחע"א כלל אלא באיסור בת א' לית ליה האי דרשא וכן מוכח מפשט לשון רבינו פ"א מה' מאכלו' אסורות ד"ב ושלא כדעת ה"ה ז"ל שם שכתב דבדין זה אפילו מאן דלית ליה איסור מוסיף מודה מדכתיב וחלב נבלה כו' דגזרת הכתוב היא דאי ס"ל כדע' ה"ה מאי ק"ל הא אע"ג דנבלה הוי קל על חמור ובעלמא לא חייל איסור' דקל על חמור בכולל הכא שאני דגזרת הכתוב היא כדס"ל לר"ש ועיין בתוס' פרק אלו הן הלוקין ד"ט ובפרק קדשי מזבח שכתבו דלוי ס"ל דאיסור נבלה חייל אאיסור טומאה אפילו למאן דלית ליה כולל הכא שאני דגלי קרא דנבלה חל על חלב וה"ה על טומאה הנה מבואר דס"ל הפך ממ"ש בפרק ד"א דגבי נבלה כולי עלמא מודו דגזרת הכתוב הוא גם מ"ש דלוי ס"ל דאיסור נבלה חל על הטומאה צריך עיון שהרי בפרק גיד הנשה סבירא ליה לר"י דאין איסור נבלה חל על הטומאה ומוכחינן מינה דס"ל דאין אחע"א הפך מ"ש ז"ל וא"כ אדמותבינן התם פ' ק"מ לרב ולר"א מברייתא דאכל חצי זית פרה כו' אמאי לא מותבינן ללוי מהך ברייתא ומסייעינן מניה לרב וכבר ראיתי למוהרש"ל ז"ל בספר יש"ש שהקשה כן מההיא דפרק אלו הן הלוקין ומה שתירץ הן דברים דחוקים והרב ח"ה ז"ל כתב עליו דנעלם ממנו דברי התוס' שם דפרק אלו הן הלוקין שכתבו וז"ל אבל ק' איך יצטרף אותו שלם לכזית נבלה והא אין איסור נבלה חל כו' וי"ל דהכא אתיי' כמ"ד אחע"א כו' יע"ש ולא ידעתי האיך נתיישבה דעתו ז"ל בזה שהרי עלי' אנו דנין למאן דס"ל דאיסור נבלה חל על איסור טומאה תקשי ליה מהך ברייתא ושוב ראיתי לה"ה ז"ל פ"ד מה' הנז' הלכה ב' שהקשה כקו' מוהרש"ל ז"ל והניחה בצ"ע ולדידי יש ליישב דברי התוספות ז"ל דודאי למאן דס"ל בעלמא דאח"עא בכולל ובמוסיף ודאי לית לן למימר דאיסור נבלה חייל על איסור טומאה מדגלי קרא דחייל על חלב דא"ל דדוקא על חלב חייל משום דהו"ל כולל ומוסיף אבל על טומאה דליכא כולל ומוסיף ה"נ דלא חייל אלא מאי דפליגי רב ולוי אינו אלא למאן דלית ליה אחע"א כלל אפי' כולל ומוסיף דרב ס"ל דדוקא גבי חלב גלי קרא אבל על טומאה לא חייל ולוי ס"ל דכי היכי דגלי קרא דחייל אחלב אע"ג דבעלמא לא חייל ה"נ גבי טומאה מש"ה מותבינן מינה לרב מההיא ברייתא דבשלמא ללוי איכא למימר דהך ברייתא לית ליה אחע"א כלל ומש"ה חייל ומש"ה מהך ברייתא דר"י לא תקשי לן ללוי דאיכא למימר דר"י ס"ל דאחע"א בכולל ומוסיף ומש"ה לא ילפינן מדגלי גבי חלב ודוק כי נכון:
מיהו אכתי קשה מההיא דפ' כ"ה שהביא ה"ה ז"ל וז"ל ומתבאר נמי ממשנה פכ"ה במ"ש ריה"ג את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב ואין בהמה וחי' בכלל זה הרי דריה"ג סביר' ליה דאין איסור נבלה חל על הטומאה אע"ג דריה"ג ל"ל א"כ אלא בא"ח על הקל כדאיתא פג"ה (ואם כן אין חל נבלה על חלב וע"כ דגזה"כ הוא ואם כן נימא דכמו דהתורה אמרה דיחול על חלב כמו כן יחול על טומאה) ולפי מה שכתבתי דנבלה הוי איסור מוסיף כמ"ש תוס' פג"ה ל"ק דא"ל דריה"ג א"כ ל"ל א"מ א"נ ואם כן לא ילפינן מדגלי קרא דנבלה חל על חלב חייל נמי אטומאה דשאני חלב דאיסור מוסיף הוא לגבי' ועוד דהמעיין במשנה פ' כ"ה יראה דלא בא מבואר בדבר דסבירא לר' יוסי הגלילי דאין איסור נבלה חל אטומאה כמ"ש הרב המגיד ז"ל ודוק:
ועל דברי התוס' דפ' ד"א שכתבנו דס"ל דהך דרש' דהתורה אמרה יבא איסור נבלה כו' אינו אלא למאן דס"ל איסור כולל אבל לר"ש לית ליה הך דרש' ק"ט דא"כ בפרק ג"ה דק"ג היכי אמרינן בחד לישנא דר"י ס"ל דאיסור טריפה חייל אאיסור אמ"ה מידי דהוי אחלב כו' ומאי ראיה התם שאני דטריפ' לגבי חלב הוי איסור כולל אבל לגבי אמ"ה דלאו איסור כולל הוא כמ"ש התוס' שם בסוף הדבור מנ"ל דחייל וכן נמי קשה אמאי הוצרך תלמוד' התם לומר ואידך אחלב הוא דחייל דהותר מכללו ואמאי לא קאמר עדיפא מיניה דדווקא אחלב חייל משום דהוי איסור כולל ובשלמא לפי מ"ש התוס' פרק אלו הן הלוקין ופ' ק"מ דהך דרשא דהתורה אמר' כו' אתייא ככ"ע וכמ"ש ה"ה ז"ל א"ל דההו' לישנא דהתם ס"ל לר"י דאין אחע"א אפילו בכולל ומוסיף וכמ"ש התוס' שם בד"ה מסי' דוקא גבי נבלה וחלב גלי קרא ומש"ה קאמר שפיר דכי היכי דגלי קרא בטריפה דאחע"א מה שא"כ הדין בעלמא ה"נ טריפה חייל אאמ"ה אמנם לדעת התוספת דפ' ד"א ליכא למימר הכי דר"י לההוא לישנא לית ליה איסור כולל דאי ס"ל הכי ע"כ לית ליה הך דרשא דהתור' אמרה כמ"ש וצ"ע ותו ק"ל טובא מהא דגרסינן פ"ב דחולין דף ל"ח ע"א דבעי התם מסוכנת מנ"ל דשרייא וקאמר דנפ"ל מהכא דכתיב וחלב נבלה כו' ואמר מר התורה אמרה יבא איסור נבלה כו' יע"ש והשתא אם איתא דלר"ש דלית ליה כולל לית ליה הך דרש' א"כ אכתי תקשי ליה דלר"ש מסוכנת מנ"ל דשרייא ולומר דלר"ש ה"נ דמסוכנת אסירא אין אלו אלא דברי תימא ותו דבהדייא קתני התם אמר רבי שמעון השוחט בלילה כו' הרי דר"ש אית ליה דמותרת וצ"ע ולכן נראה שאף התוס' פ' ד"א ס"ל דבנבלה כ"ע מודו ואפי' ר"ש דגזרת הכתוב היא וכמ"ש בפרק אלו הן הלוקין אלא דק"ל דבשלמא לר"ש כיון דחזינן דס"ל בעלמא דאין אחע"א כלל עכ"ל דס"ל דלא ילפינן מנבלה דגזרת הכתוב היא דוקא בנבלה דר"ש יליף מתרומה דכתיב ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת כדאיתא פ' כ"ה אמנם למאן דס"ל דאחע"א באיסור כולל מנ"ל דבקל על חמור לא חייל ולא נילף מנבלה אימא דאפילו בקל על חמור חייל ונילף מנבלה לכל התורה כולה כיון דלא ילפינן מקרא דומתו בו לכל התורה כולה כנ"ל ודוק: אך ק"ל מההיא דגרסינן פ' ג"ה דק"א ע"ב ור"י הגלילי לית ליה איסור כולל והתני' שבת ויה"כ כו' וכתבו התוס' וז"ל וא"ת ומאי פריך שאני הכא דגלי קרא וי"ל דפריך ולגמר מיניה וליכא למימר דאדרב' נגמר מתרומה כו' דלחומרא מקשי וילפינן מהכא כו' והשתא קשה דאם איתא דגבי נבלה כ"ע מודו ואפי' ר"ש א"כ תקשי מקמי דליגמר מיניה ולא נילף מתרומה דלחומרא מקשינן כי היכי דפריך דלגמר משבת ועיין בתוס' פרק כ"ה דקי"ג ע"ב ד"ה ושאני כו' יע"ש (שם) ויתיישב ודוק ועיין בתוס' כריתות סוף פרק דם שחיטה דבור המתחיל ומי אית ליה כו' עיין שם תו ק"ל על דברי הריטב"א ז"ל דבנתנבלה ביה"ך הו"ל איסור מוסיף שהרי קודם שנתנבלה לא היה אסור אלא ביום הכפורים לבד הא למחר שרי וכשנתנבלה מגו דאיתוסף ביה איסור לשאר יומי איתוסף נמי ליוה"כ והיה נראה ליישב במ"ש רבינו פ"ד מה' שבועות הלכה יו"ד וז"ל וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה ואכלה כו' אינו חייב אלא אחת כו' והראב"ד ז"ל השיגו דאמאי לא חייל בכולל דבתחילה לא נשבע אלא ליומו ולבסוף נשבע לעול' וכתב מרן ז"ל דאין כאן שיבוש דמה לנו אם נשבע לעולם גבי אותו היום אין כאן תוס' כו' ודבריו ז"ל באו סתומים האמנם בתשובות הרדב"ז ז"ל שנדפסו מחדש בהלכות הנזכר מבואר חילוק זה שכתב וז"ל טעמו של רבינו דלא אמרינן איסור מוסיף אלא היכא שאיסור נוסף על החתיכה בעצמה בזמן שעדיין איסור הראשון עליה כגון חמותו ונעשית אשת איש דמגו דאיתוסף עלי' איסור א"א איתוסף נמי משום חמותו ובזמן המגו עדיין שם חמותו עליה אבל הכא בזמן המגו דהיינו שאר הימים מותר היה לאכול הילכך לא אמרינן ביה מגו לאכלה ביום עצמו אלו דבריו ונאים הדברים למי שאמרן ואם כן ממילא מתרצתא היא לדעת הריטב"א ז"ל דה"נ דכוותא וכמובן:
ויש להבי' ראיה לחילוק זה מההיא דגרסינן ברפ"ג דשבועות דכ"ה מתיב רב המנונא לא אכלתי היום ולא הנחתי תפילין היום הרי זה חייב בשלמא לא אכלתי איתיה בלא אוכל אלא לא הנחתי תפילין מי איתיה בלא אניח והשתא קשה דמאי פריך מי איתיה בלא אניח הא איתיה שפיר כגון שנשבע שלא אניח תפילין בין בחול בין בשבת דמיגו דחייל אשבתות וי"ט חייל נמי על ימי החול והתוס' ז"ל הוקשה להו דלוקמא לברייתא בנשבע שלא הנחתי בשבת דאית' שפיר בלא אניח בשבת ותירצו דלמאי קתני לא הנחתי אי לאו לאשמועינן אע"ג דליתיה בלא אניח דהיינו בנשבע שלא הנחתי תפילין בחול אבל מ"מ אכתי תקשי דאפילו בנשבע בחול איתיה שפיר בלא אניח שנשבע שלא אניח בין בחול בין בשבת אלא משמע דס"ל דכל כה"ג לא חשיב כולל ומוסיף כיון דבזמן המיגו ליתיה לאיסור' קמא כלל ולדעת הראב"ד ז"ל אפשר לומר דס"ל כמ"ש הר"ן ז"ל משם הרמב"ן בסוף פ"ג יעויין שם ודוק ראיתי למו' הרב בספר עץ החיים דף ע"ד שהקשה לסבר' רבינו ז"ל מהא דפריך בגמ' בנדרים דכ"ז לרב הונא דאמר לא שנו אלא שאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דמיגו דאיתוסף יומא דהיתיר' חייל ופריך דכוותא גבי שבועות כו' שבועה שלא אוכל תאנים שבועה שלא אוכל תאנים וענבים וכדאמר רבא כו' ומשני ר"ה לית ליה דרבא והשתא לסברת רבינו לוקמה בכה"ג שנשבע שלא יאכל ככר זה היום וחזר ונשבע שבועה שלא אוכלנה דלא חייל לדעת רבינו ומנ"ל דפליג אדרב' וע"ש שהניחה בצ"ע ולע"ד נראה דל"ק כפי מ"ש הר"ן ז"ל שם וז"ל דכוות' גבי שבועות כי אמר שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא אוכל תאני' וענבים לא חיילה שבועה בתריית' על התאנים כלל דלית ליה לר"ה שתחול שבועה על שבועה אפי' בכולל ועדיין אין דעתי נוחה בזה דמ"ש כי היכי דבשבועה ב' אינה חלה על התאנים מפני שכבר נשבע עליהם כך הנזירות אינו חל בכ"ט יום שכבר נזיר בהם לפיכך אני אומר דכי אמרינן כו' ה"ק שלא אוכל אותם כאחת כו' ואמרינן דרב הונא לא ס"ל דרבא דכה"ג ס"ל לר"ה דלא חיילה שבועה ב' כו' יע"ש וא"כ היא גופה מצינן למימר לדעת רבינו ז"ל דמשום הכי לא קאמר בגמרא בכה"ג שנשבע שלא אוכל ככר זה היום וחזר ואמר שלא אוכלנה לעולם משום דנהי דבאותו יום לא חייל מ"מ למחר מיהא חייל שפיר דומיא דתאנים וענבים שכתב הר"ן ז"ל למאן דלית ליה כולל דאתאנים לא חייל ואענבים חייל וא"כ איך קאמר במתניתין דאין שבועה בתוך שבועה הא כי היכי דבשבועה לא חייל על אותו יום דחייל למחר ה"נ גבי נזירות לא חייל אכ"ט יום וכקושית הר"ן ז"ל זה היה נ"ל פשוט ושוב אחר זמן רב זה כמו עשרים שנה שכתבתי זה נדפס ס' לשון למודים למו"ה ה"י וראיתי לו בהלכות שתירץ כן אלא שאחר כך מצאתי למוהרש"ק ז"ל בח"א סימן קצ"ו שנסתפק בכעין נדון זה וכתב דל"ד לנשבע שלא אוכל תאנים וענבים וחזר ונשבע שאוכל תאנים וענבים דחייל אענבים משום דהתם אפשר לקיים שבועתו תיכף בשעה שנשבע על הענבים אבל בנ"ד שבאותו שעה א"א לקיים שבועתו כלל לא חיילה כלל יע"ש ומדברי מרן הב"י ז"ל נ"ל שחולק עליו ממ"ש בסימן רל"ט וז"ל ומ"ש רבינו ונראה כיון שהטעם שאין הב' חיילא כו' אם אמר שלא אוכל בשר עשרים יום כו' זה דבר פשוט דשבועה ב' חיילא כיון דאית ליה רווחא אבל מ"ש שאסור מכ' יום תימא הוא בעיני דמשמע לי דבכ"ב יום סגי יע"ש והשתא קשה דכיון דלפי דעתי אינו אסור אלא בכ"ב יום איך כתב זה פשוט דשבועה ב' חיילא הא במחלוקת הוא שנוי דלדעת רבינו ז"ל לא חיילא כיון שבעשרים יום אין כאן תוספת וכמ"ש בכ"מ ולדעת הראב"ד חייל ואיך כתב נ"ל דבכ"ב יום סגי דמשמע דליכא מאן דפליג ואם נאמר דס"ל למרן ז"ל דאף לדעת רבינו אע"ג דבאותו יום לא חייל שבועה ב' חייל' שפיר אשאר ימים א"ל דמש"כ זה דבר פשוט דהשבוע' ב' חיילא היינו לשיהא אסור בכ"ב יום אבל אה"נ דאעשרים יום לא חיילא שבועה ב' ודלא כמוהרש"ק ז"ל כנ"ל ועיין בספר משפטי שמואל סי' קי"א שנראה שאשתמיט מיניה דברי הר"ן הללו ועיין במוהרדב"ז ח"א סי' רע"ח ובמוהר"א ששון סי' קצ"ו ומן האמור בזה תשובה מוצאת למה שראיתי למוהר"ם ן' חביב בקונטריס כפות תמרים דל"ג שהקשה לדעת הפוסקים דשבועה חיילא בכולל אפילו בביטול מצוה בשב וא"ת מההיא דגרסינן פ"ק דנזיר ר"ש נמי הכתיב מיין ושכר יזיר ההוא מ"ל לאסור יין מצוה כיין הרשות ומאי היא כו' אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשת' וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חיילא אשבועה ורבנן נמי הא מ"ל לאסור יין מצוה כיין רשות א"כ כו' והשתא ק' דמאי פריך ורבנן כו' הא כיון דס"ל לרבנן דר"ש בעלמא דאיסור חל על איסור בכולל לא פריך קרא דמיגו דחל איין דרשות חל נמי איין דמצוה אכן לפי מ"ש י"ל דאיצטריך קרא אפי' בנשבע שבועה שאשתה היום וחזר ואמר הריני נזיר דלא מיקרי כולל כיון דבזמן המיגו ליתא לאיסור' קמא והכי מדוקדקים דברי רבינו זלה"ה נזירות הו"א יע"ש האמנם אכתי קשה לדעת הראב"ד ז"ל דס"ל בכה"ג אמרינן מיגו וחייל ולכן נראה לע"ד דלק"מ משום דבפ' ג' מינין דף פ"ד פריך בגמרא ויין יותר מכללו ק"ו מטומאה ומה טומאה כו' יין שאינו סותר אינו דין שיותר מכללו ומשני אמר קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות יע"ש וא"כ שפיר אצטריך קרא גבי נזיר משום דאי לאו קרא אע"ג דבעלמא קיי"ל דחייל בכולל הו"א דנזיר קיל מק"ו דטומאה והיינו דפריך בגמ' ורבנן הא מיבעי ליה כו' כנ"ל נכון ומ"מ לדאתאן ליישב דברי הריטב"א נראה שהריטב"א לא ס"ל כחילוק זה שכתבנו בזה ממ"ש בשמעתין לקמן סמוך ונראה גבי כ"ג שבא על אחותו אלמנה בתי' הב' דחשיב איסור מוסיף מטעמא דלמחר תהא אסורה לכ"ג שיתמנה אחריו של זה וכיון שאיתוסף בה איסור' לעלמא איתוסף נמי להאי כו' יע"ש הרי דאע"ג דבזמן המיגו ליתי' לאיסור' קמא אפי' הכי חשיב לה איסור מוסיף ואם כן הדק"ל וצ"ע תו ק"ל בדברי הריטב"א ז"ל דאיך אפשר לומר דבנתנבלה בי"ה לא חייל איסור נבלה איה"כ ואפי' רבנן מודו הלא בי"ה אינו חייב אלא בככותבת ונבלה לר"ש דאית ליה כ"ש למכות אפי' בכ"ש מחייב ולרבנן בכזית מיהא מחייב ואם כן מכי אכיל כזית הרי נתחייב בנבלה ומבואר הוא דאפי' ר"ש דס"ל כ"ש למכות בי"ה מודה דבעי בככותבת וכמו שנראה מדברי הי"מ שכתב לעיל דבי"ה ביתובי דעתא תליא מילתא ובהדי' אמרינן בפ"ג דשבועות דאע"ג דנשבע שלא לאכול נבלות אין שבועה חלה עלה משום דמושבע מה"ס ואין אחע"א במפרש חצי שיעור כ"ע מודו דשבועה חלה עליו וא"כ מכ"ש בשאר איסורין דודאי איסור חל על איסור בכה"ג וליכ' למימר דהריטב"א ס"ל כחד תי' שכתבו התוס' דלר"י דס"ל חצי שיעור אסור מן התורה אין שבועה חל' עליו שהרי מבואר מדבריהם שלא כתבו כן אלא גבי שבועה ולענין קרבן משום דבעינן שישנו בלאו והן ובנשבע שיאכל חצי שיעור מנבלה ודאי לא חייל אבל לענין מלקות דלא בעינן לאו והן מודו התוס' דבנשבע שלא יאכל חצי שיעור נבלה שבועה חלה עליו ולא אמרינן אין אחע"א כיון דבאיסור הראשון אין כאן לאו או עשה אלא איסור גרידא ועיין במה שכתב המש"ל פ"ד מהלכות שבועות ה"א ובמה שכתבו התוס' ז"ל פג"ה דק"ב ע"ב ד"ה שאין ע"ש ותו דאכתי תיקשי לר"ל דס"ל דחצי שיעור דרבנן א"כ תיקשי ליה בריית' הלזו דפטר ר"ש בנתנבלה בי"ה ואי ס"ל דלר"ל ברייתא מתוקמ' בנתנבלה בעי"ה דוקא זה ודאי דוחק כי על כל אלה דבריו ז"ל צ"ע: כתבו התוס' ז"ל פ' ד"א דאיסור מוסיף חייל לר"י אפילו קל על חמור והביאו ראיה לזה מפרק אמרו לו גבי אם זקן נשאה כו' דס"ל לר"י דאיסור כרת חייל על חייבי מיתת ב"ד יע"ש ובהכי ניחא לי מאי דהוה ק"ל על רבינו ז"ל שהשמיט בה' א"ב הא דאמרינן בשמעתין כ"ג הבא על אחותו אלמנה אינו חייב משום אלמנה ובין לא"ד קמא ובין לא"ד בתרא אפי"ה רבנן דר"ש מודו בהא משום דאין איסור קל חל על חמור אכן כפי דברי התוס' הללו ניחא שפיר דאע"ג דאמרינן הכא דלרבנן דר"ש מודו דקל על חמור לא חייל לא קי"ל כותיה אלא כר"י דנימוקו עמו דס"ל דבאיסור מוסיף אפי' קל על חמור חייל וכמו שפסק בפ"ד מה' שגגות ה"ב יע"ש והא דשמעתין איסור מוסיף הוא כמ"ש התוס' ודוק מצינו לרש"י ז"ל כלל מחודש שכתב בפג"ה דק"א ע"ב דאיסור מוסיף מיקרי אע"ג דלא ניתוסף ביה שום איסור מחדש אלא שנתחדש בו חיוב מיתה שכ"כ שם דשבת לגבי יו"ה איסור מוסיף הוא דאיתוסף ביה מיתת ב"ד וצ"ע ממ"ש רש"י בפרק ד"א דל"ד ע"א ד"ה מעיקרא דזר ששמש בשבת לא מקרי מוסיף כיון שלא ניתוסף בו איסור בחתיכה זו עצמה ולפי מ"ש בג"ה הרי שבת איסור מוסיף הוא דמעיקרא משום זרות לא היה חייב אלא מיתה בי"ש וכי אתי שבת ניתוסף בו מיתת ב"ד ואמאי אינו חייב שתים לר"י דהא ר"י אית ליה איסור מוסיף כמ"ש שם סמוך ונראה ואולי נאמר דר"י כר"ש ס"ל דזר ששמש חייב מיתת ב"ד כדאית' בהנשרפין ויותר נראה לומר דאיסור מוסיף שכתב רש"י ל"ד אלא איסור חמור קאמר דס"ל לר"י הגלילי דבאיסור חמור אחע"א ודוק: כתבו התוס' פרק ד"א דל"ב ע"ב ד"ה איסור כולל משם ר"י דלההוא לישנא דקאמר התם דר"י ס"ל איסור כולל ס"ל דא"א ונעשית חמותו לא חשיב איסור כולל אע"ג דאיתסר בשאר קרובות כיון שאינם משם א' יע"ש וזה כלל גדול דכל שאינן משם א' לא אמרינן כולל ומבואר שם פד"א דההיא לישנא מסקנ' דגמרא היא התם ועיין בהרב ח"ה ז"ל וי"ל לכאורה מההיא דפג"ה דפרכינן ור"י הגלילי לית ליה איסור כולל והתניא י"ה ושבת כו' וכתבו התו' שם משם ר"י גופיה דהשתא ס"ד דלאו איסור בת אחת היא אלא חשיב שבת קדים משום דקביעא וקיימא יע"ש הרי די"ה חשיב ליה איסור כולל מטעמא דמיגו שנאסר באכילה נאסר במלאכ' אע"ג דאינן משם א' אמנם אחר ההתבוננות הא ודאי לאו מילתא היא דמעולם לא כתבו התוס' כן אלא אליבא דר"י דס"ל דא"ח ונעשית חמותו נדון כזיקה ראשונה אמנם לרבנן דר"י דס"ל התם דנדון בחמור' ע"כ דס"ל דא"א ונעשית חמותו חשיב איסור כולל דאל"כ אמאי חייב משום חמותו הא אין אחע"א כלל וקי"ל הלכה כרבנן כמ"ש הרע"ב והרמב"ם בפיה"מ ובפ' מה' סנהדרין וא"נ משום הכי קאמר התם בג"ה די"ה לגבי שבת חשיב איסור כולל לר"י הגלילי דר"י הגלילי ס"ל כרבנן דר"י ואין להקשות מהא דפרק ג"ה למ"ש הריב"ש דלא שייך כולל אלא כשהפעולה אחת אבל אם נשבע שלא יאכל מצה ושלא ילבש בגדי משי לא חשיב כולל כיון שהן ב' פעולות שהרי י"ה חשיב ליה הכא איסור כולל אע"ג דאכילה ומלאכה ב' פעולות דהמעיין בדברי הריב"ש שם יראה שלא כ"כ אלא דוקא גבי שבוע' ומטעמא דכיון שהן ב' פעולות חשיב כאלו פרט שבועה אכל א' וא' משא"כ בשאר איסורים דעלמא ודוק ועל פי האמור יש לי מן הקושי על מ"ש הרב ל"מ ז"ל בפ"ב מה' אלו הלכה ז' ליישב השגת הראב"ד ז"ל שהשיג על רבינו במ"ש דהבא על בת בתו מנשואתו חייב ב' והשיג עליו דאלו ה"ב אינן אלא לקוברו בין רשעים גמורים ותמה עליו למה לא הוקשה לו כן בהבא על אמו שכתב שם רבינו שחייב ב' ותי' דסובר הראב"ד שאם נשא אשה ואח"כ בא על בתה אינו חייב אלא משום אשה ובתה לבד כו' וא"כ לא משכחת לה דחייב ב' אלא בשאנס אשה וילדה בת ונאסרה משום בתו ואח"כ נשא האנוס' ונאסר' משום בתו ומשום בת אשתו והשתא ודאי אינו חייב ב' חטאות משום דאין אחע"א דהשתא אין האיסור בבת אחת כו' יעוין שם וק"ט שהרי איסור כולל הוא כשנשא האנוסה מיגו דאיתסר בשאר קרובות נאסר נמי בבתו משום בת אשתו דומיא דא"א ונעשה חמותו ממש ואע"ג דאינן משם א' חשיב איסור כולל לדידן דקי"ל כרבנן דר"י וצ"ע: כתב מוהרימ"ט לקמן בשמעתין גבי הא דאמרי' חזר ובא עליה עשאה חללה דכי אמרינן דאין איסור חע"א היינו דוקא לחייבו ב' משום אלמנה ומשום אחותו אבל אם התרו בו משום אלמנה ולא משום אחותו או שהיה שוגג באחותו ומזיד באלמנה פשיט' דחייב דמשום שהיא אחותו לא גרעא מאלמנה דעלמא א"ד ז"ל ואני אומר מאי דפשיטא ליה להרב ז"ל טובא לדידי צריכה רבה ודבריו ז"ל הפך דברי התוס' פ' ד"א ד"ה חמותו כו' וז"ל וליכא למימר דמשמע ליה נידון בחמותו ולא חל כלל איסור ואם לא התרו בו משום חמותו אלא משום א"א פטור כו' והשתא אם איתא לדברי הרב ז"ל דהיכא דהתרו בו משום אלמנה אע"ג דאין אחע"א חייב א"כ מאי האי דכתבו דמשמע ליה למקשה כו' והיכי מצינן למימר דמשמע ליה למקש' הכי דא"כ תקשי ליה לדידיה אפי' נימא דר"י לית ליה איסור מוסיף מ"מ כל היכא שהתרו בו משום א"א חייב לכ"ע דומיא דזונה ונעשית חללה דאע"ג דלא הוי איסור כולל ומוסיף אפ"ה אם התרו בו משום אלמנה חייב לדעת הרב ז"ל ומאי האי דקאמר ותו חמותו ונעשית א"א איסור מוסיף הוא הא אע"ג דלא הוי איסור מוסיף תיקשי ליה גם בפ' הנשרפין דף פ"א ד"ה לידון כו' כתבו וז"ל לענין קרבן קא פריך א"נ אם התרו בו משום א"א ולא משום חמותו יע"ש והשתא ק"ל דאי משום ה"ט קא פריך אמאי הוצרך רב אדא ב"א לומר דלידון נמי אאיסור א"א דהא א"ר אבהו כו' הא אפי' לית ליה לר"י איסור מוסיף אפי' הכי ק' גם הריטב"א ז"ל בשיטה כ"י למס' יבמות כתב אהא דאמרינן א"ל בתרי קטלי קטלת ליה וז"ל הוי יודע דאפי' מאן דאית ליה איסור מוסיף אהני לן שאם לא התרו בו משום חמו' והתרו בו משום א"א נדון משום א"א והא דקתני נדון בחמותו כגון שהתרו בו משום חמותו או משום ב' עכ"ל הרי מבואר דדוק' למאן דאית ליה איסור מוסיף אהני לן שאם התרו בו כו' אבל למאן דלית ליה אחע"א וא"נ היכא דליכא לא א"מ ולא א"כ לא מהני התרו בו גם רש"י ז"ל פ' כ"ה דקי"ד ע"א ד"ה ומר כתב וז"ל ומאן דאמר אינו לוקה אאכילה דאם לא התרו בו משום חלב אלא משום בשר בחלב אינו לוקה דלא אתיא איסור בב"ח וחייל אחלב ע"כ הנה מבואר בהדיא שלא כדברי מוהרימ"ט זכרונו לברכה ודבריו צריך עיון: כתבו התוס' פד"א דל"ג ע"ב דאיסור כולל בקל על חמור לא חייל ומשמע מדבריהם דלכ"ע לא חייל ממה שהק' שם מהא דר"מ דלקמן וכ"כ בשבועות פ"ג דכ"ד ע"ב ד"ה מיגו דשבועה שלא אוכל תמרים וחלב אע"ג דבקל על חמור לא חייל חלב קיל הואיל והותר מכללו יע"ש ולפי דבריהם יש לדון בדבר חדש דמי שנשבע שלא יאכל חמץ ושאר פירות לא חייל בכולל משום דהוי קל על חמור וצ"ע דבתוספתא הביאוה התוס' שם ד"ה אלא התם דשבועה חל על פיגול בכולל לרבנן אע"ג דהוי קל על חמור דפיגול במיתה וכעת צ"ע יע"ש ומבואר מדבריהם שם דר"י בעל התוס' נמי הכי ס"ל וק"ל ממ"ש בפ' ג"ה דק"א ד"ה ואיסור כולל לית ליה שכתבו שם משם ר"י דהשתא ס"ד דלאו איסור בת אחת היא אלא חשיב שבת קדים משום דקביעה וקיימא והשתא קשה דא"כ היכי הוה ניחא ליה למקשה במלתא דר"י גופיה דהא לו יהי דס"ל לר"י הגלילי בעלמא איסור כולל הא בקל על חמור לכ"ע לא חייל ומאי משני איפוך הא אכתי תקשי ליה מילתיה דר"ע דהיכ' חייל איסור כולל בקל על חמור דיה"ך לגבי שבת קל על חמור הוא דזה זדונו בכרת וזה במיתת ב"ד ויש ליישב דודאי למאי דהוה ס"ד דשבת לגבי יוה"כ חשיב שבת קדים ודאי דהוה ס"ל דאיסור כולל חייל בקל על חמור כדנפ"ל מקרא דיוה"ך הוא אמנם לפי מאי דמסיק דשבת ויה"כ חשיב איסור בת אחת א"כ מקרא די"ה הוא ליכא למילף מידי דהתם שאני דהוי בת אחת ולעולם דבכולל קל על חמור לא חייל וההיא דפרק ד"א דפריך והאמר ר"י הבערה ללאו יצאת אתא לפום מסקנא דג"ה ודוק:
גרסינן בפ' כ"ה דקי"ג אמר שמואל גדי לרבות את החלב כו' וסבר שמואל אחע"א והאמר שמואל משום ר"א מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת אבע"א בעלמא קסבר איסור חע"א ושאני התם דמיעט רחמנא ומתו בו כי יחללוהו ואב"ע בעלמא אין אחע"א ושאני הכא דרבי רחמנא גדי כו' והנה רבינו ז"ל נראה שפוסק כאבע"א קמא שהרי בפ' ז' מה' תרומות פסק להא דשמואל אע"ג דבעלמא קי"ל דאחע"א באיסור כולל וה"נ איסור כולל הוא כמבואר אלא משמע דס"ל דשאני הכא דגלי קרא והנה מסוגיא זו מבואר דהא דאמרינן כהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה ה"ד בשנטמא התרומה ואח"כ הגוף דאז שייך טעמא דאין אחע"א אבל אם נטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשר לכ"ע חייב מיתה דאיסור מיתה קדים וליכא טעמ' דאין איסור חע"א כלל דהכי אמרינן בהדיא פג"ה דקאמר גבי קדשים דלר' יוסי הגלילי דאמר טמא שאכל את הטמא פטור מטעמא דאין אחע"א מודה הוא דאם נטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשר דחייב משום דאיסור כרת קדים וכן כתבו התוס' שם ד"ה בנטמא דלפי האמת בנטמא הגוף ואח"כ נטמא התרומה חייב וכתבו שכן משמע בפ' כ"ה וכ"כ בפ' הנשרפין ד"ה פרט יע"ש והיינו ודאי מדאקשינן וסבר שמואל אחע"א והאמר שמואל כו' ואם איתא דאפי' בנטמא הגוף תחילה קא פטר שמואל מאי פריך הא התם ע"כ לא משום טעמ' דאין אחע"א הוא שהרי אפי' בנטמא הגוף תחילה דלא שייך ה"ט קא פטר אלא ודאי דבנטמא הגוף תחילה ס"ל לתלמודא דחייב ועל פי האמור הנה מקום ליישב מה שהקשה הרב לח"מ ז"ל פי"ט מה' סנהדרין על מה שפסק רבינו ז"ל שם דזר שאכל תרומה בין טמאה בין טהורה חייב מיתה והק' דכיון דבזר לא ידעינן דחייב מיתה אלא מדכתיב ומתו בו כי יחללוהו וסמיך ליה וכל זר לא יאכל קודש כדאיתא פרק הנשרפין א"כ כיון דבכהן עצמו דעיקר קרא כתיב ביה אם אכל תרומה טמאה אינו לוקה ואם כן זר דיליף מיניה היכי נימ' דאפי' תרומה טמאה חייב הרי דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואף שיש לומר דס"ל לרבינו דדוקא גבי כהן כיון שהוא מותר בתרומה הוא דאמרי' דפטור משום דאוקי טומא' בהדי טומאה והוה ליה כתרומה טהורה דהוא מותר בה אבל בזר דלעולם אסור בתרומה א"כ כשהוא טמא והיא טמאה דהוי קודש לגבי' חייב מ"מ אין זה מספיק לחייב מיתה מסברא זו כיון שאין לו ראייה ברורה את"ד יע"ש האמנם לפי האמור יציבא מילתא ואין כאן קו' כלל דמשום הכי כתב רבינו ז"ל זר שאכל תרומה טמאה חייב משום דכיון דאיסור זרות קדים איסור מיתה לא פקע מיניה והוה ליה דומיא דכהן טמא ממש דבנטמא הגוף תחילה חייב כמ"ש ודוק אלא שמדברי רבינו שסתם וכתב בה' תרומות דכהן טמא שאכל תרומה טמאה אינו לוקה ולא חילק בין נטמא הגוף תחילה משמע דס"ל דבכל ענין פטר קרא וההיא דפכ"ה אפשר לומר דלפום ס"ד דהוה ס"ל דטעמא דשמואל משום דס"ל דאין אחע"א ה"נ ס"ל דבנטמא הגוף תחילה חייב דלא שייך טעמא דאין איסור חע"א כלל אמנם למאי דמשני דבעלמא ס"ל דאחע"א ושאני הכי דגלי קרא אית לן למימר דאפי' בנטמא הגוף תחילה פטר קרא ולא משום דאין אחע"א כיון דבעלמא קי"ל דאחע"א בא"כ וכיוצא וא"כ הכא גזרת הכתוב היא דכל שהתרומה טמאה אינו חייב וא"כ מה"ט נמי אפי' נטמא הגוף תחילה פטור ולזה נראה שכונו התוס' פג"ה שכתבו וכן משמע בפ' כ"ה ולפי האמור לעיל הרי מבואר הוא להדיא ומאי משמע שכתבו אלא משום דאיכא לדחויי כמ"ש וא"כ מעתה קו' הלח"ם הדרא לדוכתא ולכן נרא' דטעמו של רבינו כמ"ש הוא ז"ל ומה שהק' דאין זה מספיק לחייב מיתה בסברא כזו יראה לע"ד דהכריחו לרבינו כן מהא דתנן בתרומות ופסקה רבינו פ"ו מה' תרומות דזר שאכל תרומה טמאה משלם קרן וחומש ובפרק כלל גדול אמרינן רבא אמר מיתה במקום כרת עומדת וחומש במקום קרבן וקי"ל כרבא ואם איתא דזר שאכל תרומה טמאה אינו חייב מיתה ואפי' מלקות אין בו דומייא דכהן טמא א"כ היכי קאמר רבא דחומש במקום קרבן הרי מצינו דחייב חומש אפי' במקום דליכא מיתה דאי חומש במקום קרבן קאי היכי מחייב אלאו הא אמרינן בפרק כלל גדול דשבועת ביטוי דחייב עליה קרבן חידוש הוא דבכל התורה לא אשכחן לאו דמייתי עליה קרבן והכא מייתי ועיין בהרב פ"ד בדרך מצותיך ד"ע ע"ג ודוק עוד כתב הלח"ם שם וז"ל גם מ"ש בהלכות תרומות שכהן טמא שאכל תרומה טמאה אינו לוקה אין זה במשמע דברי הגמ' דשם לא אמרו אלא שאינו במיתה משום שנאמר גבי מיתה חילול אבל מלקות מיהא איכא אלו דבריו יע"ש ולדעתי לק"מ וכנראה דאישתמיט מיניה סוגייא דפרק כ"ה שכתבנו דמשם בארה דאפי' מלקות אין בו דאם איתא מאי פריך בגמ' וסבר שמואל אחע"א והאמר שמואל כו' הא מדלא קא פטר שמואל אלא ממיתה אבל מלקות מיהא מחייב אדרבא מוכח מינה דס"ל דאחע"א דאי אין אחע"א אפי' מלקות לא לחייב שהרי כהן טהור שאכל תרומה טמאה אינו אלא בעשה וכיון דאיסור הגוף לא חייל האיסור טומא' עצמה אפי' לאו אין בו וכ"נ כי משני ואבע"א בעלמא קסבר שמואל אין איסור חע"א ושאני בו"ח דרבי רחמנא גדי איך אפשר לומר הכי דאם איתא אפי' מלקות נמי לא לחייב אלא ודאי משמע דס"ל לתלמודא דשאינו במיתה דקאמר שמואל לאו בדוקא ואפי' מלקות אין בו וזה פשוט:
כתב רבינו פ"ג מה' מאכ"א וז"ל תלש אמ"ה ונטרפה בנטילתו חייב ב' משום אמ"ה ומשום טרפה שהרי ב' האיסורים כו' והק' הפר"ח חי"ד סי' ס"ב סק"א וז"ל וק"ט בדבריו חדא שהרי הרב פוסק כמ"ד איסור חע"א באיסור מוסיף וכמ"ש בפי"ז מה' איסורי ביאה ואמ"ה איסור מוסיף מקרי שמעיקרא לא נאסר לב"נ ועכשיו נתוסף בו איסור לב"נ וא"כ למה כתב הרב ונטרפה בנטילתו דמשמע שאם היה טריפה מקודם לא אתי אמ"ה וחייל אאיסור טריפה ועוד שהרי כתב אח"כ שהתולש חלב מן החי לוקה שנים אלמא אתי איסור אבר מן החי וחייל כו' יעיין שם והנה קושיא הא' שהקשה הרב היא קו' ראויה אליו וכבר התוס' ז"ל פ' ג"ה דק"ג ד"ה מ"ס הקשו קו' זו לר"י דקאמר התם מ"ס בהמה בחייה לאברים עומדת דמשמע דאי לאו לאברים עומדת דאיסור טריפה קדים לא אתי איסור אמ"ה וחייל ובפ"ג דשבועות ס"ל לר"י איסור כולל וכ"ש איסור מוסיף ותי' דאע"ג דפי' התם מתניתין בכולל לדידיה לא ס"ל הכי יע"ש אכן לדברי רבינו ז"ל צ"ע דכיון דהוא ז"ל פסק בעלמא דאח

י[edit]

חזרה להיות גרושה כו' נתוסף בה כו'. הנה בפ' הע"י דע"ז ע"ב אמרינן אמר רבא מנא הא מילתא דאמור רבנן אין חללה אלא מאיסורי כהונה דתניא לא יאמר גרושה בכ"ג ותיתי בק"ו מכהן הדיוט כו' למה נאמרה אלא כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט כו' ופרש"י בד"ה כשם וז"ל ללמדך שאם זונה וחללה וגרושה היא לוקה עליה אף משום גרושה כו' הנה הריטב"א ז"ל פי' פירוש אחר וז"ל פי' שחייב על גרושה לחודה אע"פ שאינה זונה דהא פלגא קרא ואשה גרושה מאישה לא יקחו ללמד שילקה עליה בפ"ע וה"ה על חללה או זונה בפ"ע הא לא"ה הו"א דאינו חייב עד שיהו כולן בה כו' אבל ליכא לפרושי כדפרש"י דקרא אתא לחלקן ולחייבן על כולן דאם כן תפשוט מהכא דאחע"א בא"מ מיהא ותקשי לכולהו תנאי דפליגי בהא ונימא להו קרא למאי אתא כו' יע"ש ולע"ד נראה דאין כאן מקום קו' כלל לפרש"י ז"ל דאי' למימר דמאן דלית ליה איסור מוסיף איצטריך קרא לחייבו על כולן היכא דהוו איסור בת אחת כגון בכהן שהביא ב' שערות אחר שנתגרשה ונתחללה וכמ"ש תוספי הרא"ש לקמן בההיא דר"א ועיין במוהרימ"ט וא"כ איכא למימר דאפי' מאן דלית לי' בעלמא איסור מוסיף הכא שאני דגלי קרא ולא ילפינן מינה לעלמא דאיסור כהונה שאני ואע"ג דכ"ג שבא על אחותו אלמנה אמרינן לעיל דאינו חייב משום אלמנה דאין אחע"א התם שאני דהוה איסור קל דכהונה על איסור חמור דאחותו אבל באיסורי כהונה גופייהו מודו כ"ע דחייל ולא ילפינן מיניה לעלמא ואדרבא לפי הריטב"א ז"ל דקרא אצטריך לחייב על גרושה לחודה דהו"א דאינו חייב עד שיהיו כולן בה ק"ל דתקשי ליה דהניחא לרבי יאשיה דאמר כל מקום שנאמר ו' להוסיף הוא בא אבל לר' יונתן דס"ל ו' לחלק ל"ל קרא והיאך הוה ס"ד דאינו חייב עד שיהיו כולן בה וקי"ל בעלמ' הלכתא כר"י כמ"ש ז"ל וצ"ע אך אי קשיא לפרש"י ז"ל הא קשיא דלרבנן דס"ל בעלמא אחע"א באיסור מוסיף קרא למאי אצטריך וכי תימא דמינה ילפינן שאני כהנים דריבה בהן מצות יתירות וכמו שהקשה מוהרימ"ט ז"ל וכתב דע"כ לומר דאתא לחלק אפילו שלא כסדרן אלא דזה תימה דא"כ ברייתא דלעיל דבעי כסדרן לא אתיא כרבנן יע"ש והיה אפשר לומר דרבנן דס"ל בעלמא אחע"א באיסור מוסיף אצטריך קרא לכדתניא בתורת כהנים פ"ב וז"ל יאמר אלמנה כו' מה ת"ל גרושה שאלו נאמר אלמנה ולא גרושה הייתי אומר אלמנה שהיא מותרת לכהן הדיוט זרעו ממנה חולין גרושה שהיא אסורה לכהן הדיוט יהא זרעו ממנה ממזר ת"ל גרושה ולא יחלל ע"כ ולפ"ז צ"ל דהך ברייתא דתלמודא דידן ס"ל בעלמ' דאין אחע"א אפילו בא"מ ומש"ה איצטריך הכא קרא להכי. האמנם הנראה ודאי דהך ברייתא דתורת כהנים אתיא אליב' דר"ע דס"ל בעלמא דיש ממזר מחייבי לאוין ומשו"ה איצטריך ליה קרא דגרושה דלא נימא דזרעו ממנה ממזר כשאר חייבי לאוין אמנם לרבנן דר"ע דס"ל בעלמ' דאין ממזר מחייבי לאוין א"כ קשה למאי אצטריך ומהיכא תיסק אדעתין דזרעו ממנה ממזר ולכן הנראה עיקר כמ"ש מוהר"י מ"ט דלרבנן ע"כ קרא אצטריך לחלק אפילו שלא כסדרן וברייתא דלעיל ע"כ דלא אתי' כרבנן ובהכי ניחא לי לשון רש"י ז"ל שכתב לעיל ד"ה והרי אלמנה לכ"ג כו' וכן זונה מביאת פסולין שבא עליה כ"ה נקראת חללה ללקות עליה משום חללה כו' והוא תימה דהא אין אחע"א והיאך לוקה עליה משם חללה אחר שנעשית זונה וליכ' למימר דמיירי בכהן שהביא ב' שערות אחר שנתחללה כמ"ש תוספי הרא"ש בההיא דרב אשי דמי הכניסו בתגר זה לרש"י ז"ל וכבר מהר"י בירב בשיטה כ"י נתקשה בזה וכתב שאינו לשון רש"י אכן כפי מ"ש הנה נכון דרש"י ז"ל אליבא דהלכתא קאי דקיימא לן בעלמ' כרבנן דאחע"א באיסור מוסיף ואם כן ע"כ קרא אתא לחלק אפילו שלא כסדרן ובריית' דבעי כסדרן אתא דלא כהלכת' וההיא דרב אשי נמי דלקמן מתוקמ' כפשטא ולא צרכינן לאוקמ' בכהן שהביא ב' שערות כמ"ש הרא"ש ובהכי ניחא נמי דברי רי"ו שהביא מוהר"י בירב ז"ל שכתב דכהן הבא על אחותו לוקה ב' משום זונה ומשום חללה דסבירא ליה כדעת רש"י שכתבנו ועיין בתוספת זבחים דמ"ב:

יא[edit]

מי שנתאלמנה מאנשים הרבה אין לוקין עליה אלא אחת על כל ביאה כו'. בריית' פרק עשרה יוחסין דף ע"ז ת"ר אלמנה אלמנה אלמנה אינו חייב אלא אחת ופרכינן עלה האי אלמנה ה"ד אי לימא שבא על אלמנת ראובן ועל אלמנת שמעון כו' אמאי אינו חייב אלא אחת הרי גופין מוחלקין והרי שמות מוחלקין כו' לא צריכ' שבא על אלמנת ראובן שהיתה אלמנת שמעון וכתבו התוספות שם בד"ה הרי גופין וז"ל נראה דבכדי נקט שמות מוחלקין שהרי בא על ג' נשים נידות כו' חייב על כל אחת כו' וראיתי למוהרימ"ט ז"ל שם שהקשה דשאני התם דדרשי' בכריתות ואל אשה לחייב על כל אשה בפני עצמה וכ"ת נילף מיניה חייב כריתות שאני יע"ש מה שתי' ולי נראה דלק"מ דבריש פרק ב' דכריתות אמרינן דהבא על חמש שפחות חרופות בהעלם אחת חייב על כל אחת ונפ"ל מקרא דכתיב והיא שפחה הרי אע"ג דשפחה חרופה לאו מחייבי כריתות היא אמרינן גופין מוחלקין וא"כ ילפינן מינה שפיר עוד הקשה משם תוספי הרא"ש מהא דאמרינן פרק ג"ה דק"ב במ"ה ובשר מן הטריפה לרשב"ל חייב ב' לר"י אינו חייב אלא א' אמ"ה ובשר מן הטריפה לדברי הכל חייב ב' ומוקי לה התם רב יוסף הא דקאמר חייב ב' בשני בהמות וא"כ רישא נמי דקאמר במ"ה וטריפה ע"כ בב' בהמות מיירי ואפי"ה אמרינן דלר"י אינו חייב אלא אחת ומוהרימ"ט ז"ל כתב דלק"מ דהתם לא מקרי גופין מוחלקין הואיל ויכול לאוכל בבת אחת אבל הכא בעילות מוחלקין לגמרי א"ד יע"ש ואין תי' זה מעלה ארוכה לדעת תוספות רי"ד ז"ל שכתבו בשמעתין ונ"ל דגם בבהמה נמי אמרינן גופין מוחלקין בב"ח דמה לי רבע ה' בהמות מה לי בא על ה' נדות וכן אם אכל אבר מ"ה מה' בהמות או שתולש חלב מה' בהמות ואכל כו' חייב על כל א' כו' יע"ש הרי בהדיא גבי אכילה נמי אע"ג דיכול לאוכלן בבת אחת סבירא ליה דאמרינן גופין מוחלקין והנה מהך חלוקה דבשר מן החי ובשר מן הטריפה דקאמר לר"י דאין חייב אלא אחת הי' אפשר לומר דל"ק דמיירי באוכל כזית מטריפה שנשחטה משו"ה אינו חייב אלא א' דדוקא בב"ח אמרינן גופין מוחלקין כמ"ש תוספת רי"ד בהדייא אלא דאכתי קשה מריש' דקתני אמ"ה ובשר מ"ה לר"י חייב ב' לר"ל אינו חייב אלא אחת והשת' קשה כיון דבב"ח גופין מוחלקין הן אפילו לר"ל חייב שנים וליכ' למימר דפלוגת' דריש' מיירי בבהמה א' וסיפא דקאמר לדברי הכל חייב ב' מיירי בב' בהמות והא כדאית' והא כדאית' דהא לית' דאכתי סיפא דקאמר אמ"ה ובשר מן הטריפה לד"ה חייב ב' כיון דמיירי בב' בהמות מאי איריא טריפה דהו"ל לאוין מוחלקין אפי' אמ"ה חייב ב' כיון דגופין מוחלקין וכבר אפשר לומר דסיפ' נמי מיירי באוכל כזית מטרפה שנשחט' דלא חשיב גופין מוחלקין אלא דמ"מ זה דוחק דא"כ ריש' לא הוי דומיא דסיפא ולכן נראה שאף תוספת רי"ד לא כתבו כן אלא דוקא כשאכלן בזא"ז דומיא דבעילות אבל אם אכלן בבת אחת אע"ג דגופין מוחלקין הן אינו חייב אלא א' וההיא דג"ה מיירי כשאכל בבת אחת אלא דמ"מ כל כי האי הי"ל לפרש וכפי מה שאכתוב לקמן יש ליישב דבריו וראיתי להתוספת פרק ד' מיתות דנ"ד ע"ב ד"ה הנרבע לזכר שכתב וז"ל אע"ג דגופין מוחלקין לא מיחייב לר"י אלא אחת וגבי ה' נידות כו' דמחייב משום דדרשינן ואשה לחלק כו' ע"ש והנראה שדבריהם סותרים למ"ש בשמעתין וס"ל דדוקא נקט תלמוד' הכא גופין מוחלקין ושמות מוחלקין אבל גופין מוחלקין גרידא לא מהני אלא דוקא גבי ה' נידות דגלי קרא ומה שהוכיחו בשמעתין ממאי דלא משני שבא על שלש אלמנות של אדם א' לא מכרעא להו מילתא ועיין בהרב ח"ה ז"ל האמנם לדברי התוספות דשמעתין ק"ט דמה יענו לההיא דפרק ד' מיתות וכבר היה אפשר לומר דהתוס' דשמעתין ס"ל דלא אמרינן גופין מוחלקין אלא דוק' גבי בני אדם דחשיבי דומיי' דחמש נדות אבל בהמה לא חשיב' ושלא כדעת תוספות רי"ד ואול' לדעת תוספות רי"ד ז"ל דס"ל דאף בבהמה אמרינן גופין מוחלקין לא ידעתי מה יענה לההיא דפרק ד' מיתות ובר מן דין דברי התוספות דפרק ד' מיתות ק"ט דהן לו יהי דהתוספות דהתם פליגי אמ"ש בשמעתין דגופין מוחלקין ושמות מוחלקין בדוק' נקט מ"מ הא מיהא כל דאיכא גופין מוחלקין ושמות מוחלקין אמרינן בשמעתין דחייב על כל אחד ואחד וא"כ בנרבע לזכר ולבהמה נמי אין לך גופין מוחלקין ושמות מוחלקין גדול מזה מכל שכן דאלמנת ראובן ואלמנת שמעון וא"כ אמאי אינו חייב אלא אחת ולכן נראה דהתוספת ז"ל ודאי ס"ל דהא דשמעתין פליגא אהא דרבי אבהו דס"ל דאפילו בגופין מוחלקין ושמות מוחלקין אינו חייב אלא אחת אלא דהוה ק"ל מההיא דחמש נדות דמתני' היא בהדייא פרק אמרו לו ואהא כתבו דס"ל לר' אבהו דשאני התם משום דגלי קרא ובהכי נתיישבו דברי התוספת רי"ד ז"ל שכתבנו שלא כ"כ התוספות רי"ד אלא לפום סוגיי' דשמעתין אבל ההיא דרבי אבהו ודאי פליג' וקיימ"ל כסתמא דש"ס דידן ובהכי יש ליישב ג"כ ההיא דפרק ג"ה דהתם רב יוסף הוא דקאמר הכי ואיכא למימר דרב יוסף ס"ל כרבי אבהו אמנם אנן לא קיי"ל כותייהו אלא כסתמא דתלמודא דשמעתין דפריך בפשיטות הרי גופין מוחלקין כו' ואי קשיא לך דלפום סוגיא דשמעתין קשה ההיא דפריך פרק ג"ה מדר"ל לר"ל י"ל דלפום מאי דמוקי לה התם לחד לישנא דבבהמה אחת פליגי ודכ"ע בהמה בחייה לאו לאברים עומדת ובמיתי איסור אמ"ה חייל אאיסור טריפה קא מפלגי איכא לאוקמי' ההיא דקאמר ד"ה חייב ב' בבהמה אחד וכגון שתלש ממנה אבר ונטרפה דלכ"ע חייב דהו"ל איסור בבת אחת ודוק ועל פי האמור מקום אתנו ליישב דברי רבינו ז"ל שכתב בפ"ה מהלכות שגגות דין ג' הבא על עריות הרבה בהעלם אחד כו' מכאן אתה למד שזה שאמרו חכמים הבא על הזכר והביא זכר עליו בהעלם א' חייב חטאת א' במד"א כשהיה אותו זכר עצמו אבל אם היה זכר אחר כו' חייב על כל גוף וגוף וה"ה בבא על הבהמה כו' וק"ט שהרי נרבע לזכר ולבהמה דגופין מוחלקין נינהו ואפ"ה קאמר ר"א דלר"י אינו חייב אלא אחת וא"כ מינה נשמע לדידן בבא על הבהמה והביא בהמה עליו וכבר ראיתי מי שתמה עליו כן עיין בס' לחם יהודה ואולם כפי מ"ש יש ליישב שהרמב"ם ז"ל דחה לההיא דר' אבהו מכח סתמא דש"ס דשמעתין וסבירא ליה דשמות מוחלקין דקאמר במתני' בכדי נסבה וכמו שהוכיחו התוס' ז"ל בשמעתין כנ"ל ודוק ועיין בהרב מש"ל ז"ל פ"ו מה' הנזכ' ה"ב שהביא משם תוספו' רי"ד דגם בבהמה אמרינן גופים מוחלקין ותמה עליהם וז"ל וק"ל מהשוחט ה' זבחים בחוץ שאינו חייב אלא אחת יע"ש ויש ליישב דהתם כיון שהחיוב לא בא לו אלא בגמר שחיטה אם כן לא חשיבי גופין מוחלקין דלא אמרו אלא בב"ח דוקא כשהם חיים ועיין במ"ש עוד הרב הנזכר פ"א מהלכות אלו ועיין מ"ש פ"ט מהלכות כלאים ה' י"א:

יג[edit]

מ"ע על כ"ג שישא נערה כו' בבתוליה ולא בוגרת כו'. כתב ה"ה ז"ל שם במשנה ופסק כת"ק ובדין הסמוך כתב רבינו נבעלה שלא כדרכה ה"ז כנבעלה כדרכה וכתב ה"ה שם דמבואר דרב אמר הכי יע"ש וק"ט דשם בגמ' אמרי' במאי קמפלגי ר"מ סבר בתולה אפילו מקצת בתולים משמע בתוליה עד דאיכא כל הבתולים בבתוליה כדרכה אין שלא כדרכה לא ור"א ור"ש סברי בתולה שלימה משמע בתוליה ואפילו מקצת בתולים בבתוליה בין כדרכה בין שלא כדרכה ואמרינן תו אמר רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה ואותבינן עליו מברייתא ומשנינן הא מני ר"מ ורב דאמר כר"א כו' וא"כ מאחר שרבי' ז"ל פסק כר"מ דלא ישא את בוגרת איך פסק דנבעלה שלא כדרכה פסולה והוה ליה תרתי דסתרין ואף דבסמוך שם אמרינן רב ור"י דאמרי תרוייהו בוגרת ומוכת עץ לא ישא ואלו הכא אמרינן דרב דאמר כר"א כבר כתבו התוס' שם דלא סבר כר"א דהא רב ס"ל דלא ישא את הבוגרת אלא ה"ק דרב דאמר כר"א וליה לא ס"ל יע"ש והרמב"ן ז"ל בחידושיו דחה דברי תוס' הללו דלישנ' דגמר' משמע השת' דרב כר"א ס"ל וכתב דההי' דבוגרת ומוכת עץ לא ישא הו"א אם נשא נשוי קמ"ל ונקט בוגרת לר"מ ואם כן ר"י קאמר לה יע"ש ולדעת רבינו לא יתכן שום אח' מהתי' הללו והרשב"א ז"ל בחידושיו אההיא דבוגרת ומוכת עץ לא ישא כתב וז"ל ק"ל אינהו דאמרי כמאן דהא במוכת עץ כ"ע לא פליגי דאסירא וי"ל דס"ל כתנא דלעיל דקתני נבעלה למי שאינו איש אעפ"י שבסקילה כשרה כו' ואכתי ק"ל דהא מוכת עץ סתם מתני' היא כו' ומיהו בבוגרת לא ק"ל דלאו סתם גמור הוא להקשות מינה לר"י דהא מחלוקת ר"א ור"ש בצדו וכל כי האי לאו סתם גמור כו' א"ד ז"ל ומתוך דבריו מבואר דסבירא ליה דאם נשא נשוי ואפי"ה לכתחילה מיהא לא ישא מדרבנן דאי הוה ס"ל כת"ק דאמר לא ישא את הבוגרת ואסירא מדאורייתא מקרא דבבתוליה אפי' אם נשא מוציא כיון דאסורא מדאורייתא וזה שלא כדעת התוספו' והרמב"ן שכתבנו דס"ל דרב ור"י אתו כת"ק דר"א דבוגרת ומוכת עץ אסורא מדאורייתא ואפי"ה אם נשא נשוי מטעמא דסופה להיות בוגרת ולפי דברי הרשב"א אין מקום לקו' התוס' ואולם לדעת רבינו לא יתכן לומר דס"ל כדעת הרשב"א שהרי ממה שכתב בבתוליה ולא בוגרת מבואר דמדאוריית' קאמר וכת"ק דר"א ובר מן דין ק"ל לדברי הרשב"א ז"ל דס"ל דבוגרת ומ"ע לא ישא היינו מדרבנן דא"כ מאי האי דפריך התם לרב דאמר אנוסת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי ומוציא בגט והא רב ור"י דאמרי תרוייהו בוגרת ומ"ע לא ישא ואם נשא נשוי אלמא סופה להיות בוגרת תחתיו ה"נ סופה להיות בעולה תחתיו ומאי קוש' בוגרת כיון דאין איסור אלא מדרבנן מש"ה לכתחילה לא ישא ואם נשא נשוי משא"כ בעילה עצמו כיון דאסירא מן התורה מוציא בגט וליכא למימ' דמש"ה קאמ' בגמ' קשיא ולא תיובת' דעיקר קושי' מעיקר' ליתא ודקארי לה מאי קארי לה וליכא למימר דס"ל להרשב"א ז"ל כדעת ר"ת שכתבו התוס' ז"ל פרק אלו נערות דבעול' עצמו אין איסורו אלא מדרבנן שהרי לפי שיטה זו ע"כ לומר דמאי דפריך בשמעתין לרב דאמר נבעלה שלא כדרכה פסולה מברייתא דקתני ולו תהיה לאשה פרט לאלמנה לכ"ג ה"ד אלימא כדרכה מאי ארייא משום אלמנה תיפוק ליה משום בעולה הכי פריך דכיון דנבעלה שלא כדרכה אסורה מן התורה א"כ פשיטא דבעולת עצמו ג"כ שלא כדרכה אסור' מדרבנן וא"כ מאי ארייא משום אלמנה ת"ל משום בעולה ושפיר ממעטי' מקרא דולו תהיה לאשה אף שאין איסורו כי אם מדרבנן דומי' דחלוצה דנקט הברייתא אבל אי אמרינן דשלא כדרכה אין בה איסור תורה ניחא דפשיטא דבעולת עצמו לא אסרו חכמים בשלא כדרכה וכמו שביאר כל זה באורך הרב מש"ל בפי"ח הלכ' ב' וכן ראיתי בשיטה מקובצת כ"י למס' סנהדרין פ' כ"ג דף י"ח וז"ל ועוד אומר ר"ת ז"ל דבעולת עצמו דרבנן היא ומדקדק מדאמרינן אנוסת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי כו' ואין זה דיוק דהכי אמרינן התם בוגרת ומ"ע לא ישא וא"נ נשוי והנהו ע"כ דאורייתא כדדריש התם מקרא ועוד דפרכינן התם מאי אריי' משום אלמנה ומאי קו' והלא בעולת עצמו דרבנן ור"ת ז"ל הגיה בספרו והו"ל כחלוצה דאפקועה רבנן א"ד יע"ש ומ"מ לדברי הרשב"א ז"ל לא יתכן לומר כן ממה שראיתי לרשב"א ז"ל שם אההיא דפריך מאי ארייא משום אלמנה ת"ל משום בעולה הקשה וז"ל ק"ל דמידי הוא טעמא אלא לרב והא רב אשי לקמן קאמר דלרב אנוסת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי ויש לו' דרבה הוא מאריה דהאי קושיא ס"ל כרב הונא דאמר משמיה דרב אם נשא נשוי ומוציא בגט וד"ת אסור לקיימה ואינו מחוור דכי אמרינן מוציא' בגט לאו מדאורייתא אלא מדרבנן דאי מדאוריי' אפילו נשא אינו פטור מקנס כו' ואי ס"ל כדעת ר"ת אפי' נימא דמוציאה בגט מדרבנן קאמר פריך שפיר דכיון דמדרבנן אינו יכול לקיימה ממעטינן שפיר מקרא דולו תהיה לאשה דומיא דחלוצה אלא מבואר דס"ל דבעולת עצמו מדאורייתא וכיון שכן ק' טובא דמאי פריך מבוגרת וצ"ע ודאתאן עלה ליישב דעת רבינו ז"ל היה נראה לע"ד לומר דרבינו ז"ל הוקשה לו קו' התוס' הלזו ולא ניחא ליה בתי' ז"ל דפשט' דלישנ' משמע דכר"א ס"ל כמ"ש הרמב"ן גם תי' הרמב"ן ז"ל דחיקא מילתא טובא ותירוץ הרשב"א ז"ל יש בו מן הקושי כמ"ש ומה גם לדעת רבינו ז"ל דס"ל דבעולת עצמו דאורייתא כי על כן הוכרח לומר דהא דאמרינן בגמ' דלר"מ דס"ל דלא ישא את הבוגרת ס"ל דשלא כדרכה כשרה לכהונה ור"א ס"ל דנבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה היינו משום דאכתי לא שמיע ליה לתלמודא ההיא מימרא דרב דבוגרת ומ"ע לא ישא ואם נשא נשוי אלא הוה ס"ל דמוציא בגט כמימרא דר"ה משמיה דרב באנוסת עצמו אבל לפום מאי דמייתי רב אשי בתר הכי מימרא דרב איכא למימר דנבעלה שלא כדרכה לכ"ע פסולה ואפי' לר"מ והיינו טעמא דלפי מ"ש רש"י ד"ה בבתוליה דלר"מ לא מצינן למדרש בבתוליה עד שיהיו כל בתוליה קיימין בין כדרכה בין שלא כדרכה כדדרשינן אליבא דר"א משום דכיון דבתוליה ממעט בוגרת כ"ש בעולה שלא כדרכה אבל לר"א דאתרבאי בוגרת להתירו אצטריך למיסר שלא כדרכה יע"ש ואם כן איכא למימר דלפום מאי דס"ל השתא דבוגרת אפילו נשא מוציא מש"ה ע"כ לומר דבבתוליה אתא להכשיר שלא כדרכ' דאי למיסר מק"ו דבוגרת נפקא אמנם למאי דס"ל לרב דבוגרת אם נשא נשוי איכא למימר דלר"מ נמי שלא כדרכה פסולה דאצטריך בבתוליה למעוטי אפילו נשא דאי מק"ו דבוגרת הוה אמינא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ומעתה הנהו תרי מימרי דרב כפשטה מתפרשי ואי קשיא לך דאם כן לפום קושטא דמילתא תקשי לרב ברייתא דולו תהיה לאשה פרט לאלמנה לכ"ג דאוקימנא לה בשלא כדרכה ולא אשכחנא לה פתרי אלא לאוקמוה אליבא דר"מ ורב דאמר כר"א ואי ס"ל לרב דלר"מ נמי שכתב פסולה ההיא בריית' מני הא לא תקשי לך שהרי לדעת רבינו דס"ל דעל בעולה שלא כדרכה אינו משלם קנס כמ"ש בה' נערה בתולה ע"כ ברייתא זו ליכא לאוקמי בשלא כדרכה וכבר הראשונים ז"ל תמהו על סברתו ז"ל מסוגייא הלזו וכנודע והרב המאירי ז"ל הובאו דבריו בשיטה מקו' למוהר"ב פרק א"נ ד"מ הכריח כדעת רבינו מסוגיא דהתם וכתב דההיא ברייתא דפרט לאלמנה לכ"ג לפום סוגיא דפרק א"נ בבעולה כדרכה היא שנויה וה"ה שהיה יכול ליגע בה מטעם בעולה אלא שתפס אחת מהן וכל הסוגיא שנויה שם דרך משא ומתן וזאת הסוגייא עיקר א"ד יע"ש ויש סעד עוד לדעת רבינו ז"ל מסוגייא דפרק אלו נערות ד"ל עלה ההיא דאמרינן א"ב בעולה לכ"ג ופירשה רש"י ז"ל כשנבעלה מאחר שלא כדרכה וכבר הרב מש"ל פי"ח מה' אלו ה"ב יחס פי' זה לדעת רבינו והתו' ז"ל הוקשה להם לפי' זה דא"כ הו"ל לתלמודא למיפרך דלר"מ דאמר נבעלה שלא כדרכה כשרה מאי איכא למי' ומכח זה דחו פירש"י ז"ל אכן לפי מ"ש הנה נכון דסוגיא דהתם אתיא לפום קושטא דשמיע לן הא דרב דמהשתא לכ"ע פסולה כנ"ל נכון ואולם דברי ה"ה ז"ל מנגדי' למ"ש בדין נבעל' שלא כדרכ' מימר' דרב ופלוגתא דתנאי היא בסוגייא ולפי מ"ש דעת רבינו דלפי המסקנא מימרא דרב אליבא דכ"ע הוא ושוב אחר זמן בא לידי ס' יש"ש למס' יבמות וראיתי שם שתמה על דברי רבינו כמ"ש ומ"ש נ"ל נכון ודוק ועל מ"ש רבינו נבעלה שלא כדרכה ה"ז כנבעלה כדרכה נבעלה לבהמה ה"ז מותרת יש לדקדק קצת דמסתמיות דבריו משמע דאפילו נבעלה לבהמה כדרכה מותרת מדלא פי' והוא תימה דכיון דמוכת עץ פסולה לכהונה מי גרע ממוכת עץ הן אמת דבפרק הבע"י איתא הכי בברייתא נבעלה למי שאינו איש אף ע"פ שבסקילה כשרה לכהונה וכבר הרשב"א שם בחי' כתב וז"ל נ"ל דאפילו כדרכה קאמר דאינה אלא כמוכת עץ וכאידך תנא דפ"ק דנדה דס"ל דמוכת עץ כשרה לכהונה ע"ש אכן לדברי רבי' ז"ל קשה וצ"ע עוד ראיתי להרשב"א שם שהקשה אההיא דאמרינן התם מעשה בריבה אחת שהיתה מכבדת את הבית ורבעה כלב כפרי מאחריה והכשירה ר' לכהונה וז"ל ק"ל דהכא משמע דדוקא משום דרבעה כלב ולר' מ"ש כלב אפי' אדם נמי דהא איהו הוא דקאמר פ"ק דקדושין בעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה ואין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה וצ"ע עכ"ל ולא זכיתי להבין קו' ז"ל דבעולה לכ"ג שאני דממעטינן בעולה שלא כדרכה מקרא דבבתוליה כדאיתא התם בהדיא ומהיותר תימה שהרשב"א ז"ל לעיל סמוך ונר' כתב דטעמא דר"ש דלא ממעט לה משו' בעולה אלא משום דריבה הכתוב בבתוליה הוא משום דס"ל כר' דאין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה א"ד יע"ש ודבריו צ"ע וראיתי להר"ב מש"ל בדין שלפנינו עלה ונסתפק אם בעולה זו שאסר הכתוב אי ה"ד כשנבעלה והוציא דם דאין לה בתולים אבל אם בא עליה בהטייה ועדיין בתולותיה קיימין מהו כיון דאיסור דבעולה מקרא דבבתוליה נפקא אם כן כל שיש לה בתולים אף שנבעלה שריא לכהן מדין בעולה ונשא ונתן הרבה בס' זה ובסוף דבריו זו הלכה העלה שמדברי התוספ' פרק בן סורר דע"ג שדחו פי' רש"י שפי' דבאונס אינו חייב קנס כי אם על השרת בתולים מדקי"ל דאם בא עליה שלא כדרכה אינו חייב קנס יע"ש יש להוכיח דלדידן דקי"ל דאפי' שלא כדרכה חשיבה בעולה פשיטא דאין הדבר תלוי בהשרת בתולים את"ד ואנכי הרוא' לא ידעתי למה זה הוצרך הרב להביא ראיה מדברי התוספות דמסוגייא דפרק הבע"י מבואר הוא כן מדפרכינן התם לרב דאמר נבעלה שלא כדרכה פסולה מברייתא דקתני ולו תהיה לאשה פרט לאלמנה לכ"ג האי אלמנה ה"ד אילימא כדרכה מאי ארייא משום אלמנה ת"ל משום בעולה אלא לאו בשלא כדרכה כו' והשתא אם איתא דאם בא עליה בהטייה שרייא לכ"ג אמאי לא מוקי לה בשנבעלה בהטייה אלא מבואר דדין בעולה אינו תלוי בהשרת בתולים ולא היה לו להרב להביא ראי' מדברי התוספות מאחר שרש"י חולק וס"ל דנבעלה שלא כדרכה אע"ג דאין בו השרת בתולים יש לה קנס משום דחשיבה ביאה דמשכבי אשה כתיב וביאה זו היינו רבותיה בלא השרת בתולים משא"כ כדרכה דלא חשיבה ביאה אלא בהשרת בתולים כדרך גבר בעלמה וכמ"ש הר"ן ליישב דעת רש"י הובא דבריו בשיטה מקובצת למסכת כתובות ד"מ יע"ש וא"כ דכוותא נמי איכא למימר גבי בעולה לכ"ג דאע"ג דבנבעלה שלא כדרכה פסולה אפי"ה בכדרכה בעינן השרת בתולים אכן ההיא דפרק הבע"י שכתבנו הוא ראיה שאין עליה תשובה אליב' דכ"ע וזה פשוט ועוד אני מביא ראיה לדין זה ממ"ש הרא"ש פ"ק דכתובות וז"ל קטן שבא על הגדולה רב אמר עשאה לה מוכת עץ ושמואל אמר אין מוכת עץ בביאה ובשלא השיר בתוליה מיירי דאלו השיר בתוליה לא עדיפה ממ"ע והלכתא כשמואל ושרייא לכ"ג מדקבעה תלמודא למילתייהו אמתני' דהכא אלמא לענין דינא אתשיל והלכתא כשמואל בדיני כו' יע"ש וכונתו מבוארת דק"ל כיון דקי"ל הלכה כרב באיסורי ובעולה לכ"ג מידי דאיסור' הוא ואם כן היכי אמרינן דהלכה כשמואל ושרייא לכ"ג ואהא תריץ יתיב דכיון דקבע לפלוגתייהו גבי כתובה דמידי דממונא הוא ולענין דינא אתשיל קי"ל כותיה גבי איסור' ג"כ והשתא אי ס"ל דכל שלא השיר בתוליה שרייא לכ"ג אם כן מאי אריא קטן הבא על הגדולה אפילו גדול נמי כל שלא השיר בתוליה מישרא שרי ומאי הלכה כשמואל דקאמר הא הלכה זו לכ"ע היא גבי כ"ג דבעי' השרת בתולים אלא מבואר דס"ל שדין בעולה לכ"ג אינו תלוי בהשרת בתולים ודוק עוד כתב הרב הנזכר ונראה שאף דעת רש"י ז"ל דאית ליה דגבי קנס אינו משלם קנס אלא בהשרת בתולים לאו למימר דבעי' השרת בתולים ממש אלא דבעינן ביאה הראויה להשרת בתולים ולאפוקי נשיקה אבל לעולם דעל הכנסת עטרה חייב קנס אף בלא השרת בתולים וראיה לזה מההיא דאמרינן פרק א"נ דל"ב אמר עולא ל"ק כאן באחותו נערה כאן באחותו בוגרת ואימ' אידי ואידי באחותו נערה ומתני' דעדות דלוקה מיירי בלא השרת בתולים דאינו חייב קנס כו' יע"ש ולדעתי נראה שאין זו ראיה כלל שהרי לדעת רבינו דס"ל דעל ביאה שלא כדרכה אינו חייב קנס וכבר הרב ז"ל ייחס סברא הלזו לדעת רש"י כמ"ש בפרק י"ח מה' אלו דין א' יע"ש א"כ אכתי תקשי אמאי לא מוקי למתני' בבא עליה שלא כדרכה דאינו חייב קנס אלא ודאי מהא ליכא למשמע מינה דעדיפ' מינה משני ודוק עוד כתב הרב הנזכר וז"ל אך את זו אדרש ההיא דאמרינן פ"ב דחגיגה שאלו לבן זומא בתולה שעיברה מהו לכ"ג מי חיישי' לדשמואל או דילמא דשמואל לא שכיח והשיב להם דשמואל לא שכיח מוכח דאם היה שכיח דשמואל הוה שריה לכ"ג אף שנבעלה בעילה גמורה כל שלא היה שם השרת בתולים והנך רואה כמה רחקו דברי בן זומא ממ"ש דלדידיה אפילו בגמר ביאה שריא לכהן ולדידן אפי' בהכנסת עטרה אסורה לכ"ג כו' יעויין שם ובאמת שהדבר מתמיה לפי מה שהוכחנו מסוגי' דפרק הבע"י דאפי' בלא השרת בתולים חשיב' בעולה ואסיר' דנמצ' אם כן סוגיאות חלוקות עד שמכח זה היה נראה לי דסוגי' דהתם אפכא היא מתפרשת והכי פירש מי חיישינן לדשמואל כלומר אי שכיח הא דשמואל חיישינן שמא נבעלה בהטיי' ואסיר' לכ"ג דחשיב' בעולה א"ד דשמואל לא שכיח וע"כ לא נבעלה אלא באמבטי עיברה ושריא לכ"ג והשיב להם בן זומא דשמואל לא שכיח למיחש לה ולאוסרה לכ"ג אלא חיישינן שמא באמבטי עיברה האמנם מדברי התוס' שם מבואר דס"ל דחיישי' לדשמואל דאמרינן התם היינו להתיר' לכ"ג ממ"ש שם וז"ל פי' רש"י שהיא אומרת בתולה אני ואי שכיח דשמואל מהימנ' וקשה להר"י דהא פ"ק דכתובות תנן היתה מעוברת מה טיבו של עובר זה מאיש פ' וכהן הוא כו' ר"י אומר לא מפיה אנו חיים כו' והכא משמע דקבעי אליב' דכ"ע ושמא כאן שאף היא בכלל האיסור כדכתיב כי יקח איש אשה קרי ביה כי יקיח נאמנת כו' הנה מבואר דאי חיישינן לדשמואל שריא לכ"ג וזה הפך סוגי' דפרק הבע"י דמבואר משם דכל שנבעלה אפי' בלא השרת בתולי' אסורה לכ"ג מדלא מוקי לה בהכי ואין לומר דס"ל להתוס' דסוגי' דהתם היינו אליב' דמ"ד נבעלה שלא כדרכה פסולה דמינה נמי נבעלה בלא השרת בתולים פסולה וההיא דבן זומא אתיא כמ"ד דנבעלה שלא כדרכה כשרה דאם כן מאי קשיא להו מההיא דפ"ק דכתובות ה"נ נימא דהא דבן זומא אתיא אליב' דר"ג ואדרב' הא עדיפ' שהרי קי"ל כר"ג כדאית' התם ונמצא א"כ דאתי' אליב' דהלכת' מה שאין כן בהא דנבעלה שלא כדרכה דאי מוקמינן להא דבן זומא כמ"ד כשרה אתי' דלא כהלכת' ובר מן דין מה שתי' לההיא דכתובות דכיון שאף היא בכלל האיסור נאמנת לא זכיתי להבין דבריהם דא"כ היכי קאמר ר"י דה"ז בחזקת בעולה לנתין ולממזר ואסורה לכהן ואמאי כיון שאם נבעלה לממזר ולנתין אף היא בכלל האיסור א"כ יהא נאמנת לומר שנבעלה לכשר וליכ' למימר דס"ל היכא דנבעלה לממזר היא אינה בכלל האיסור שהרי בפ' יש מותרות אמרינן לא יקחו מלמד שהאשה מוזהרת על ידי האיש והאמר רבא כל היכא שהוא מוזהר היא מוזהרת וכל היכא דהוא אינו מוזהר היא לא מוזהרת יע"ש וא"כ כל שנבעלה לנתין כיון שהוא מוזהר עלי' כדנפ"ל בפרק אלמנה לכ"ג מקרא דובת כהן כי תהיה לאיש זר ומק"ו דגרושה כדאית' התם פשיט' ודאי דהיא נמי מוזהרת דומי' דגרושה ואמאי אינה נאמנת ודבריהם צל"ע וכבר עלה על דעתי לחלק ולומר דע"כ לא כתבו דכל שהיא בכלל האיסור נאמנת אלא דוקא באומרת בתולה אני דלכשיבא עליה כ"ג ותמצא בעולה נמצא היא עוברת על דת לעיני כל העם כיון שאף היא בכלל האיסור וכל כי האי לא ניחא ליה לאיניש להיות רשע בעיני הבריות מה שאין כן בההיא דר"י דכי חיישינן שמא נבעלה לנתין ולממזר הרי זו מילתא דלא עבידא לאגלויי לעיני כל העם וכל כי האי לא אכפית להיות רשע בעיני המקום ודוגמ' לדבר אמרינן בפרק חזקת גבי מכר לו בית אינו מעיד לו עליה דחיישינן דשמא מעיד עדות שקר כי היכי דלא ליהוי לוה רשע ולא ישלם והוקשה להו להראשונים ז"ל כנראה דהן עוד היום הרי הוא רשע שמעיד עדות שקר וניחא להו דניחא ליה לאיניש להיות רשע בעיני המקום ולא להיות רשע בעיני הבריות יע"ש האמנם כל כי האי מעלומי העין בדבריהם ז"ל ובר מן דין לא ידעתי היכי ניחא להו בהכי דאכתי הן לו יהי דנאמנת לומר שהיא בתולה מטעמא שכתבו ז"ל אכתי ניחוש שמא נבעלה בהטייה לנתין ולממזר שאינה נאמנת אליבא דר"י ואפי' לר"ג דס"ל דנאמנת ה"ד בטוענת מאיש פ' וכשר הוא אבל כל שאינה טוענת לכ"ע אינה נאמנת כמבואר שם למעיין באורך וא"כ בהא דבן זומא ודאי ע"כ מיירי כשהיא אינה טוענת שהיא מעוברת מאיש פ' דאל"כ היכי קאמר בן זומא שמא באמבטי עיברה סוף דבר שדבריהם ז"ל לא זכיתי להבינם וצ"ע גם מ"ש דקרינן ביה כי יקיח לא ידעתי היכא רמיזא ובפרק קמא דקדושין ד"ט פרכינן מ"ט קרית ביה כי יקנו משום דכתיב ומכר ה"נ קרי בה כי יקיח דכתיב את בתי נתתי אלא אמר רבא הלכתא נינהו כו' הרי מבואר דלא קרינן ביה כי יקיח ובפשיטות הי"ל לומר שאף היא בכלל האיסור מטעמא דכל שהוא מוזהר היא מוזהרת כדאיתא פרק יש מותרות ועל הכל צ"ע:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.