אורים/חושן משפט/עד

אורים ‏ חושן משפט עד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) המלוה נותן וכו'. עיין תומים דהעליתי לדינא דאם המלוה תובע הלוה שלא במקום הלואה ואין לו מעות רק המלוה ביקש ממנו שישיב לביתו ויביא לו המעות או ע"י שלוחו אם אין דרך הלוה בלא"ה לילך ולשוב בודאי אין להכריחו שילך בשביל כך אבל אם דרכו בלא"ה יכול להכריח וא"י לומר לא אקבל עלי הטרחא כי עבד לוה וכו' אבל בפקדון כה"ג א"י להכריחו כי יאמר מה לי בהטרחא זה שוב לביתי וקבל פקדונך ע"ש:

(ב) לתבוע בכל מקום. וכתב הרי"ו וכן היש"ש דה"ה גזל והש"ך כתב דאם לא קנה עדיין בייאוש ושינוי רשות וא"כ גוף החפץ לנגזל דינו כמו פקדון ולפמ"ש דחילוק דבפקדון אין מחויב להוליך אחריו בגזול ודאי אי אית ליה דרכא מחויב להוליך אחריו דמי הכריחו לגזול משל חברו והרי זה עבד יותר מלוה ונכון ויפה כתבו דגזל דינו כמלוה ושכירות בתי' כלים ושכר שכיר או דמי מקח הכל דינו כהלואה ועיין תומים ס"ק א' דכתבתי לר"ה דס"ל בדמים מותרים אפילו נאנסו דה"ל מלוה עליו א"כ ה"ל הלואה גמורה ודינו כמלוה להדיא ונ"מ לדידן בדמי אבידה לשיטת הרי"ף וסייעתו ועיין מש"ל ס"ס שלפני זה בתומים באריכות:

(ג) ישבע היסת. היינו בטענת ברי אבל לא בשמא כ"כ הש"ך ולישנא דרמב"ן בסוף בעה"ת שער ל' לא משמע כן רק משתבע בספק דהוי שבועה מתקנת הגאונים דישבע אין לי דכל ראית הרמב"ן ממסדרין לב"ח ובזה צריך לשבועה ועיין לקמן סימן קצ"ג מ"ש הש"ך ומ"ש שם:

(ד) מיהו בכ"מ וכו'. וגם אם רוצה לשלם לו במטבע שיוצא שם באותו מקום אף שאינו יוצא בעירו כיון שלא התנה חייב המלוה לקבלו ש"ג וש"ך:

(ה) אפילו יש כמה מדברות וכו'. אבל תוך זמנו א"י להכריחו לקבלו דהא יש בו מ"מ חשש סכנה הנראה וא"י להכריחו בתוך זמן כמ"ש בס"ב סמ"ע וש"ך וט"ז פקפק ע"ז דהרי יכול להמתין עד שיעבור שיירא ואין דבריו מוכרחים לדחות דברי סמ"ע שהן דברי סברא:

(ו) יכול לכופו לקבל במדבר. היינו במשלם זמן אבל תוך זמנו לא דהא הסכנה גלוי. ב"ח ונכון:

(ז) ואמר לו וכו'. ומהרש"ל ביש"ש מצריך שיאמר להדיא אי בעית לאהדורי ניהלך התם מהדרינא אבל באמירה גרידא שגם הוא הולך למדבר לא מחייבים למלוה ועיין תומים שנראה שכן דעת הרי"ף והרמב"ם:

(ח) הדין עמו. ואם אין המלוה בעיר יכול ליתן ליד ב"ד דפרעון בע"כ הוי פרעון אפילו שלא בפניו עיין תומים דבררתי הדין מש"ס וכן העיד הש"ך שהורו בפולין בשנת ת"י ותי"א:

(ט) שאין עתה הקלקלה נראה וכו'. אבל כשקלקלה כבר חל א"י לתת לו ועיין תומים:

(י) אבל אם לא הגיע הזמן. הב"ח רוצה לחלק בין קובע זמן לסתם הלואה שזמנו ל' יום דאין דינו כך ואני כתבתי בתומים דאין לו ראיה והנכון דאין חילוק כלל בין רובע זמן לסתם זמן ל' יום:

(יא) מיד. לאו דוקא רק ניכר בבירור שיבא בלי ספק היינו מיד:

(יב) אבל וכו'. וכ' הב"ח אם מתחלה הלוה המלוה מעות לזמן בשביל שהיה שינוי וחילוף מטבעות ולכך הלוהו לזמן עד שיעבור הרעש ובאמת עבר ועכשיו דעבר ביקש הלוה לפרעו תוך זמן מ"מ אין המלוה מחויב לקבל הימנו כיון דמתחלה נעשית הזמן לטובת המלוה והש"ך השיג ע"ז. וכן הסכמתי בתומים דהדין עם הש"ך גם הביאו בשם ש"ג באותן שמלוים לבעלי חניות שהם ילוו לגוי' ויהיה להם חלק ברווחים והנשאר לבעל המעות והיה על זמן כיון שהוא לטובת המלוה א"י לחזור תוך זמנו ואני בררתי בתומים דלית הלכתא כוותי' מראי' שונות ולעולם יכול בעל החניות לחזור:

(יג) באתרא דלא מסלקי. אבל באתרא דמסלקי אעפ"י שקבע זמן יכול לסלקו בתוך זמן וכן נראה בבעה"ת סוף שער למ"ד:

(יד) והוא בזמן. לחד פי' של סמ"ע הוא פירושו דהוא בתוך זמן ולכך חייב הלוה משא"כ בכלות זמן הלוה פטור כדלקמן סי' ק"כ והסמ"ע הקשה על פי' זה ועיין בתומי' שכתבתי ליישבו והעיקר דבאמת יש בזה מחלוקת והרמ"א הכריע פה כהך דיעה. עיין תומים:

(טו) והם צרורי'. אורח' דמילתא נקט דהא ביד הלוה להתירן עיין תומים ודלא כש"ך:

(טז) אבל בפקדון. עיין תומים דאפילו בתוך זמן יכול לחזור הואיל והוי עלי' ש"ש ע"ש.

(טז)  פטור. עיין תומים דיש מחלוק' רבוותא אי אף מפשיעה פטור או דהוי רק ש"ח ועיי' מ"ש בתומי' באריכות והעליתי לדינא דחייב בפשיעה והוי ש"ח ועיין מ"ש בישוב קושי' הסמ"ע בכל אופן:

(יז) י"א שאין יכול לעכב. והש"ך השיג על דין זה ועיין תו' דבררתי הנכון כדברי הטור ע"ש:

(יח) תרעומו'. דיאמר הפסדתי פרקמטי' שלי ועיין תומי' שכתבתי די"ל בשטר יכול המלוה לומר אין אני רוצה לפגום שטרי שהיה מחויב שבועה עיין שם וצריך עיון:

(יט) מיהו אם משכן לו שדהו וכו'. פירוש דכתב לו דרשות ביד הלוה לפרוע לו איזה זמן שירצה ומבקש הלוה לפרועי לו החצי ויחזיר לו שדה א' ש"ך:

(כ) והיא הדין אם הגיע זמן. דיכול המלוה לומר מה לי לקבל פרעון לאחדים הא הגיע זמן פרעון:

(כא) אין בדבריו כלום. כי יאמר אין אתה יכול להכריח אותי להחזיק המשכון רק תן לי מעותי וקח משכונך וכתב ט"ז דאם הלוהו מנה על שתי משכנות ופרעו חמשים יכול לכופו על מדת סדום שיחזיר לו המשכון הא' ועיין תומים כי לא נראה לענ"ד לדינא:

(כב) טול אותו בחובך וכו'. אפילו הגיע זמן פרעון ואפי' רוצה לישבע שאין לו דבר יותר מקרקע סמ"ע וש"ך:

(כג) הדין עם מלוה. דכל זמן שאינו תובע חובו א"י להכריחו לשום דבר ליקח בחובו ויכול לומר אני אמתין כרצוני:

(כד) על המטבע. המחבר סתם ונמשך אחר לשון הרמב"ם דלא פי' מהו שהלוה על המטבע אמנם המ"מ מפרש ברמב"ם דכל המלוה לחבירו הן פירות שקצץ להם דמים הן מעות על סמך מטבע היוצא הוא מלוה ולחשיבת הצורה הוא מתכוון לשלם לו דמים לאפוקי אם היתה הלואה פירות בפירות:

(כה) ויש לו דרך. וכ"ש שהסוחרים מאותו מדינה מצוים כאן ויכול לתת להם ש"ך בשם הפוסקים:

(כו) ממטבע שהלוהו. דאף דמלכיות מקפידין רק אין מחפשין ע"כ הרי יכול להוציאו ש"ס וש"ך:

(כז) והמלכיות מקפידות. ואפי' רוצה הלוה להיות לו ערב בעד כל אחריות מ"מ יאמר מי יודע עד כמה יגיע וחמת המלך אין ערך יש"ש:

(כח) היוצא באותו שעה. ואם המעות שהלוהו עדיין בעין נחלקו בזה המחברים אי יכול לומר הרי שלך לפניך ועיין תומים לפמ"ש רמ"א בפי' התו' דהוי בהתנה לכ"ע א"י לומר דכל תנאי שבממון קיים ע"ש:

(כט) וכן בכתובה. כשכותב לה מטבע ולשיטת התו' כשהתנה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה סמ"ע ופשוט:

(ל) בכתובה. וזהו הכל כשהמלכיות מקפידין אבל אם אין מקפידין כלל וסוחרים דאותה מדינה מצוי' כאן יכול ליתנו לכ"ע ש"ך:

(לא) וכל זה שהתנה וכו'. זהו פי' התוס' והרא"ש דפי' על מטבע פירושו דהתנה ליתן לו מעות וה"ה בנתן לו סחורה והתנה להדי' שישלם לו במעות ומחויב לקיים תנאו והואיל ודברי מחבר סתומי' בלשון הגמ' אף דמ"מ פירש בו בדברי רמב"ם דא"צ לתנאי מ"מ לא כתבו רמ"א בלשון וי"א הואיל וגם בדברי מחבר יש לפרש כן כדרכו תמיד:

(לב) מטבע שהלוהו. כמו הלוהו סאה בפירות והיה אז שוים ד' זוז ועכשיו בשעת חזרה רק זוז דהוזלו הא אין משלם לו רק זוז וה"ה כאן אין משלם לו רק מטבע הנפסל אף דהוזלה תוס' וסמ"ע:

(לג) שהלוהו. ואם גבל זמן לפרוע בר"ח ניסן ובא לרבוע ודחהו בלך ושוב ובין כך נפסל המטבע דעת מהרש"ל דנותן לו ממטבע חדשה וש"ך חולק וכן הסכמתי בתומי' בראי' מתוס' ע"ש. ואם פרע קצת על חובו ובין כך קודם שגמר לפורעו נפסל ורוצה המלוה לחשוב אף מה שכבר קיבל כמו עכשיו בשעת גמר פרעון אין ממש בטענתו כי מה שקיבל הוא לפרעון כפי שהיה אז מטבע יוצא תשובת רשב"א וסמ"ע:

(לד) היוצאים בכל ענין. אם נתייקר המטבע מחמת עצמה ולא הוסיפו במשקלו לכ"ע מותר ליתן ולית ביה משום איסור רבית אבל אם הוסיפו במשקלו אם לא הוסיפו רק חומש ג"כ לית בי' משום רבית ואם הוסיפו יותר יש בו חשש רבית ועיין בי"ד מזה באריכות סי' קס"ה ע"ש:

(לה) וכפי שתקן וכו'. דאם תקן הפורע לאלתר יהי' המקבל צריך ליקח ממנו רביעי' במטבע שנפסל והנשאר במטבע היוצא אבל אם יתמהמה לפרוע יצטרך לפרוע הכל במטבע החדשה צריך לעשות הכל לפי תקנתו:

(לו) ויש חולקין. עיין תומים כי בררתי כי הרא"ש בתשובה חולק אבל מכל מקום לדינא נראה דעת ראשון ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.