אורים/חושן משפט/עה

אורים ‏ חושן משפט עה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ברר דבריך. לעיל בס"ע כתבו בנתבע וכאן כתבו בתובע דצריך בירור אולי טעה וחושב דחייב לו כי הזיק לו ולדעתו חייב בתשלומין ומהדין אינו חייב וכדומה וגם אולי במזיד טוען שקר ועי"כ שצריך לברר דבריו יתברר האמת סמ"ע:

(ב) ממה חייב לך. ואסור לתבוע לחבירו מאתי' ואינו חייב לו רק מנה רק כדי שיתחייב שבועה מודה מקצת ויגלגל עליו ממקום אחר (וזה בלאו הכא לא נ"מ בזה"ז דהא צריך לעשות ק"ח על ש"ח כנהוג) וכמו כן הנתבע לא יאמר אם אודה במקצת בב"ד אתחייב שבועה לו מהתורה אכפור הכל ואותו מקצת שאני חייב אתן לו ביני לבינו וכמו כן היה לו ע"א לא יאמר בא אני ואתה ונעידו וכן חייב לשלשה לא יהיה אחד תובע ושנים עדים כל זה אסור גמ' ופוסקים ש"ך:

(ג) הפקדת בידו. ואם הנתבע טוען אני תופס ממך בשביל דבר אחר אין אומרי' שישלישו בב"ד ואחר כך ידונו רק אין מוציאין מיד מוחזק רד"ך וש"ך:

(ד) וכן הנתבע וכו'. היינו כשהתובע מברר דבריו גם כן אבל אם הוא אינו מברר אף לנתבע ל"א ברר דבריך רד"ך וש"ך:

(ה) צריך לברר וכו'. ב"ב דף ע' אמרינן תדע אילו אמר שדי מכורה לך חוץ מחצי שדה פלוני ההוא דלא קנה הא אידך קנה ופירשב"ם בתמיה הלא שדה אחת מכר ולא השאר ובשביל שאמר שטות חוץ מחצי וכו' אין לנו לומר שמכר מה שלא רצה למכור וכתב הנ"י בהרי"ף ע"ז ומהא שמעינן דלא דייקינן בדבריו של אדם שיהיה כנגדו אם לא אמרן ממש ולעולם אמרינן דרך שטות דיבר והיינו כדלעיל דאמרינן דמה שאמר חוץ מחצי שדה שטות בעלמא הוא והביאו הסמ"ע והש"ך כתב וחפשתיו ולא מצאתי והוא בדף הנ"ל כמ"ש:

(ו) ואם נראה לדיין וכו'. בתשובת הרא"ש דאם אין התובע רוצה לברר דבריו אין משביעין היסת וכתב הש"ך דמשמע הא ש"ד משביעין היינו שאין ברור לב"ד שיש רמאות בדבר אבל אם ברור לבית דין אף בש"ד לא משביעין:

(ז) אלא חמשים וכו'. הוא שבועת מ"מ דכתיב כי יאמר עליו כי הוא זה ואמרינן בגמ' מפני מה מ"מ ישבע חזקה אין אדם מעיז בב"ח והאי בכוליה בעי דלכפריה רק אין אדם מעיז ובכולא בעי דלודי רק אשמוטי קמשמט עד הוי ליה זוזי ש"ס:

(ח) ואם יש ע"א וכו'. עיין מש"ל בסימן פ"ז באריכות:

(ט) לאביך בידי וכו'. כללו של דבר ה"ה אם אמר מנה לך בידי ופרעתיך חמשים והוא משיב לא הייתי זכור כלל אבל עתה הזכרתני ולא פרעתני כלל גם זה בכלל משיב אבידה לפטור אפי' מהיסת ולא שייך בזה כלל אם כמערים וכו' דהא הודה בעצמו דלולי הוא שהזכירו לא היה זכור. אבל אם משיב ידעתי מזה ולא רציתי לתובעך עדיין אבל לא פרעתני כלל בזה חייב היסת לכ"ע אבל לענין ש"ד דעת הסמ"ע דרואין הב"ד אם כמערים קדם להודות אף שבועה דאורייתא חייב ואם לאו פטור והש"ך כתב דלעולם אפילו במערים פטור מש"ד דקדמה הודאה לתביעה ולהיות כי עיקרו לקמן סי' פ"ח עיין מ"ש שם מזה:

(י) ועדים מעידים וכו'. עיין תומים שהארכתי בדעות סמ"ע וש"ך דלסמ"ע צריכים העדים להעיד שידוע להם שחייב בברור ושלא פרע ודעת הש"ך כיון דהוא אומר דלא לוה מודה דלא פרע והא עדים מעידים דלוה וכתבתי בתומים דהוא מחלוקת רבוותא וברמב"ם וטור משמע כסמ"ע:

(יא) דשטר הוי כהילך. עיין תומים דהעליתי דפי' אפי' לית ליה קרקע כלל כך הבין הרב ב"י והד"מ דעת זו ומיירי דכופר דה"ל הך דר"ח קמייתא:

(יב) וי"ח. היינו בדלית ליה קרקע אבל בדא"ל קרקע לכ"ע פטור דהא הוי ליה שעבוד קרקעות ועיין תומים דכתבתי דנראה לענ"ד דלית חולק דבלית ליה קרקע דלא מיקרי הילך ולדינא העיקר כהך די"ח וכן הסכים הש"ך וכן פשוט:

(יג) אבל תבעו חפצים. וה"ה מעות פקדון אם עדים מעידים שראהו אז בעת הכפירה דל"ל אשמוטי קמשמט והש"ך כתב דוקא בצרורים דאסור להשתמש בהן אבל אם מותרין מה בכך דפקדון הם הא יכול להוציאן אם כן עדיין י"ל דמשמט עד שיהיה לו מעות ולשיטתו אזיל דס"ל דאפי' מעות בעין ועדיין לא הוציאו כשתבעו יכול להחליפן ועיין מש"ל בסי' ע"ג דנראה דהך דינא ליתא ע"ש ואם כן ה"ה מותרים:

(יד) כשנתבע וכו'. דבמלוה י"ל משמט ליה עד דה"ל זוזי וכן בפקדון אולי נאבדו ממנו וחושש דודאי ימצאנו ולכך כופר ומשמט נפשו עד שימצא הגניבה והאבידה אבל עדים רואים אז בידו תו ליכא התנצלות ואין כוונתו אלא לעשוק בפקדון חבירו והוחזק כפרן:

(טו) מאותם חפצים וכו'. בתשובת הרא"ש דאם טען עליו שמסר לו ר' זוז בפקדון להוציאם ולהשביחן והוא כופר ועדים מעידים שהודה לפניהם בחמשים הוחזק כפרן ולא מצי למימר אשמוטי קמשמט הואיל ואין החפץ מבורר רק נתן לו מעות להוציאם ולהשביחן וכן עשה עכ"ל ועיין בתומים שהארכתי בטעמו של דבר למה לא אמרינן ביה אשמוטי קמשמט שנאבדו ממנו בפשיעה ולית ליה עכשיו מעות לשלמן וכתבתי כי נ"ל דין זה במחלוקת שנויה בין תו' ורש"י וספקא דדינא הוא וצ"ע:

(טז) נשבע ונוטל. הך חמשים הנותרים דאין העדים מעידין עליו דמה בכך דהוחזק כפרן לא יהיה אלא חשוד גמור הא שכנגדו נשבע ונוטל ופשוט סמ"ע וש"ך:

(יז) לפי שאין נאמן בדבריו לא מיקרי הודאה וכו'. עיין תומים דהעליתי דאם נתחייב מתוך דבריו דאין אנו מאמינים לדבריו דהיינו כאותו דר"ח דאמר לא לויתי דה"ל כאומר לא פרעתיו ועדים מעידים שהלוהו וכן דאמר על טלית שכולו שלו ועל אותו שתפס השני אנן סהדי דהוא של חבירו ה"ל מודה במקצת אבל אם אומר נתתי רבית עבורך והוא חושב דמותר ליקח ואנן פסקינן דאסור ליקח רבית ומתוך כך נתחייב בחמשים אין זה מודה מקצת ואין צריך שבועה דאורייתא וזהו כדעת הסמ"ע לקמן בסימן פ"ז ולא כדעת הש"ך: ואם טען פרעתיך ועדים מעידים שהלוהו נ' וא"ל אל תפרע אלא בעדים אף דצריך לפורעו בעדים מ"מ לא הוי מ"מ דהא יכול להיות דפרעו ואין כאן הודאת פיו כלל ועיין לקמן סי' שס"ד דה"ה אם מכחיש לע"א בחמשים דה"ל משאלי"מ דעת הרמב"ם וש"ע דלא הוי מ"מ ועמש"ל והרמ"א שכתב שאין נאמן בדבריו כיון על אופן הלזו שכתבתי באחרונה כמ"ש הש"ך ג"כ:

(יח) והילך פטור. דמה שנותן לו ה"ל כאילו לא תבעו בו כלל והרי זה במה שכופר ככופר בכל:

(יט) כסות או כלים. היינו שמכרו לו או בפקדון והוא טוען להד"ם א"כ מודה שלא נאנסה אבל סתם בפקדון א"י לחשוב בפרעון דאולי נאנס מיד הנפקד סמ"ע וכ"כ הרמ"א לעיל סימן ע"ב סי"ז:

(כ) אתה מחלתו. עיין בש"ך ס"ק כ"ב דמעולם אין נאמן לומר טענת מחילה דהוא טענה גרועה אם לא במגו דפרוע אבל בלי מגו אינו נאמן ע"ש ונכון הוא:

(כא) כנגדו. וג"כ נאמן במגו דפרעתי לומר אביך היה חייב לי ואתה יורשו ואע"ג דה"ל מגו דהעזה בממון אמרינן מגו דהעזה עיין ש"ך ועמש"ל בכללי מגו:

(כב) שגזלתני. או שלקחת ממני רבית קצוצה אע"פ שלפי דברי התובע הוא חשוד אם מודה במקצת רבית ואם כן אף לפי הודאתו ה"ל חשוד ועיין מש"ל בסימן צ"ב:

(כג) לצאת י"ש. ואם תפוס שכנגדו אם תפס שלא בעדים נאמן במגו דחייב לו אבל בתפס בעדים מוציאין ממנו אע"פ שחבירו חייב לצאת י"ש ריב"ש ועמש"ל סימן כ"ח:

(כד) ופטור. הואיל והוי מפטור לפטור דגם בדבריו הראשוני' פטור א"כ נאמן במגו דהיה עומד בדבריו ראשוני' ומ"מ לצאת י"ש בזו ג"כ חייב:

(כה) חייב לשלם. דחייב בודאי וספק פרע אין ספק מוציא מידי ודאי ואפי' מסופק אולי כבר קודם שלוה הימנו היה לו ביד המלוה ותיכף בעת הלואה לא נתחייב לו מ"מ חייב לשלם ועיין תומים שיש לזה ראיה ברורה מדברי הש"ס:

(כו) ואין התובע צריך. דאין נשבעין על טענת שמא כלל:

(כז) ואם חזר וכו'. אפילו דלית לי' מגו דעכשיו פרעתיך מכל מקום פטור דעביד אינש דשוכח וחוזר ונזכר ועיין בתומים דמהרש"ל פקפק בזה ולא נראים דבריו במרדכי:

(כח) לא תבעו אדם וכו'. וכתב הש"ך דאם לאחר שאמר א"י אם פרעתיך משיב המלוה א"י אם הלויתיך אבל יודע אני ודאי דלא פרעתני מכל מקום פטור וכתבתי בתומים דלא מסתברא כלל והרי חייב לשלם וע"ש מילתא בטעמא:

(כט) ודאי שאינך חייב לי. הסמ"ע והש"ך מחולקים אם מילת ודאי הוא דוקא או ל"ד ובאמת אין לילך אחר המילות והעיקר אם נראה מדבריו דמודה בב"ד בהחלט דאין אצלו כלום ה"ל מחילה גמורה ולא מצי למימר דהוה מחילה בטעות כמ"ש הטור דה"ל לשום אל לבו ולדקדק ומדלא עשה כן ש"מ גמר בלבו למחול עכ"פ אבל אם לא אמרו בלשון מוחלט רק בלשון מסופק לא הוי מחילה גמורה ויכול לומר אחר כך נזכרתי שחייב אתה לי:

(ל) כאילו מחל לו. ותו לא מצי לטעון נזכרתי או דקדקתי בחשבון דה"ל למידק טרם שאמר בב"ד סמ"ע והב"ח חולק ועיין לקמן סימן פ"ח מבואר דברי הסמ"ע בלי פקפוק ועמ"ש שם.

(לא) וע"א מעיד שהלוהו וכו'. ואפי' א"י אם פרעו או לאו מכל מקום ה"ל מחויב בשבועה להכחיש העד ואיל"מ:

(לב) א"י אם פרעתיך. הא דבעינן ע"א הא בלא"ה אם א"י אם פרע חייב לשלם ותי' הש"ך דקמ"ל בתבעו ע"פ העד והסמ"ע והב"ח תירצו בשם מהרש"ל דמיירי דקאמר אין אני מרגיש שאני חייב לך או לא הלויתני או פרעתיך וע"א מעיד שהלוהו וצ"ע:

(לג) אבל פרעתיך וכו'. הפירוש הנכון כמ"ש הש"ך דלא דאומר דפרעו להדיא דא"כ כי הע"א מעיד דלא פרעו הא יכול להיות נשבע להכחיש העד אלא דאמר דמחל לו וכדומה דאינו נאמן אלא במגו דפרעון וכשע"א מעיד דלא פרעו ה"ל מגו להכחיש העד ונכון וגם הסמ"ע אף דתי' בתי' אחר לדינא מכוון לאחד ולכן תפסתי דרך קצרה הפי' של ש"ך:

(לד) וכן אם טען תחלה להד"ם וכו'. עיין לקמן בסימן ע"ט מ"ש בה:

(לה) ה"ל מחויב שבועה וכו'. ומ"מ יכול להשביעו אחר כך היסת ב"ח וש"ך:

(לו) אבל במקום שיכול לומר פרעתי וכו'. דאין העד מעיד שלא פרע אם כן אף בשנים דמעידים דלוה מ"מ יש לו לומר דמחל לו במגו דפרעו דקי"ל המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים ואם כן מכ"ש בע"א דיכול לומר מחל במגו דפרע. וזהו לכ"ע כמ"ש הש"ך ודלא כמ"ש הסמ"ע דנראה דריב"ם בתו' ב"ב פ"ג חולק אזה דליכא בזה חולק וכן העלה הסמ"ע גופי' בדרישה דליכא כאן מחלוקת:

(לז) טענו חטפת וכו'. ה"ה בכת"י שיש בו נאמנות והוא מקוים בע"א והוא טוען פרעתי גם כן אין נאמן דכיון דאין מכחיש לע"א הרי הוא כשנים ש"ך ועיין מש"ל סימן פ"ב בכללי מגו:

(לח) ה"ל מחויב שבועה וכו'. הא דלית ליה מגו דמכחיש לעד לא חטפתי והיה נאמן בשבועה יש בו ב' תי' א' כיון דלא מכחיש לע"א ה"ל כשנים ותו לא מהני מגו או דאין רוצה להכחיש העד ולישבע נגדו דיהיה מוחזק לשבועת שוא ואפשר דיפסול ע"י כך לעדות כדלעיל סימן ל"ד ועיין תומים מ"ש ועיין לקמן בכללי מגו דיש נ"מ בכמה דינים בין הנך תרי טעמים:

(לט) ואי"ל ומשלם. ולמ"ד הגוזל מחבירו בעדים צריך לפרוע בעדים א"צ כאן עדי ראה דלית ליה מגו דהחזרתי אבל למ"ד א"צ לפרוע בעדים צ"ל דמיירי בעדי ראה דאל"כ אף בשנים שראו החטיפה נאמן לומר שלי הוא במגו דהחזרתי ומכ"ש בע"א רמב"ן בחדושיו וסמ"ע וש"ך:

(מ) שבא לידו בתורת משכון. ע"ל סימן ע"ב דשם מבואר רשב"א בעל דיעה זו סבירא ליה כן אף בשני עדים מעידים כן דסבירא ליה משכון בחזקת המלוה עומד לענין כך דב"ח קונה משכון ועיין מ"ש שם באריכות:

(מא) והשאר א"י וכו'. ואם אמר בלשון זה איני יודע שאני חייב לך רק חמשים ישבע שכדבריו ופטור כ"כ ב"י בשם מ"כ ופי' הב"ח וד"מ דר"ל עד חמשים אני מסופק ויותר מחמשים ודאי דאיני חייב לך ולכך משתבע ופטור וצ"ל לפי' דאף מחמשים פטור דה"ל א"י אם חייב לך:

(מב) התובע א"צ לישבע. אפי' אחר פרעון דהא אין טוען ברי רק א"י ש"ך:

(מג) אף על פי שמדרבנן חייב. כגון קרקעות ושטרות וכדומה וכן אם אף דהיה מודה לדברי העד לא היה נוטל רק בשבוע כגון שכיר דשכרו בע"א דאף דמודה לע"א לא דנין בו כשנים מעידים דשכרו דאף בשנים צריך השכיר לישבע וליטול ועיין מש"ל סימן פ"ט ואם תובעו חנוני שצוהו ליתן לפועלים והיא טוען א"י אם צוה לחנוני וע"א מעיד שצוהו דעת הש"ך דמ"מ פטור דהא אף דהיה מודה לחנוני לא היה החנוני נוטל אלא בשבועה ועיין תומים שנר' דתלי' במחלוקת רבוותא וה"ל ספיקא דדינא ועיין שם מ"ש בישוב קושי' ט"ז דיש הבדל בין לישבע וליטול ובין לישבע ולפטור ע"ש:

(מד) בין שלא היה וכו'. ד"מ תובעו בק' והשיב מנ' ידענא וחמשים לא ידענא והתובע גלגל עליו דברים אחרים אע"ג דבעיקר השבועה צריך לשלם כל הק' דהוי משאיל"מ מ"מ על הגלגולים לא מבעיא דלא שייך ביה משאיל"מ דהא מכחישו בברי אף גם אפילו ש"ד אין עליו רק שביעת היסת ונ"מ לכמה דברים שיש הבדל בין היסת לש"ד ש"ך ופשוט:

(מה) ושעל הגלגול א"י לישבע. דטוען א"י לא דנין בו משאיל"מ רק משתבע דלא ידע ומפטר וזהו ע"ש רמ"א דמשתבע היינו דנשבע א"י ועיין מ"ש בתומים ליישב לשיטה זו סוגי' הש"ס ועיין לקמן סימן צ"ד מ"ש בזה באריכות:

(מו) קרינן ביה שפיר וכו'. היינו דמשלם הגלגולים דטוען עליהם א"י אבל גוף התביעה דטוען ברי משתבע ש"ד ומפטר ש"ך ופשוט. ולא נחלק דיעה זו רק בהך בבא אבל אם טוען על גוף הטענה א"י דלית כאן ש"ד כ"ע מודים סמ"ע וע"ל בסימן צ"ד מ"ש בדיעה זו ומה שיש לי לדייק משיטת הש"ס:

(מז) פטור אפילו משבועת יורשים. דלא ה"ל למידע אם אביהם חייב או פרע תו' והא דלא נשבעים שבועת יורשים שלא פקד אבא שהוא חייב דאין נשבעים כך רק בבאים ליטול אבל לא כשהם נתבעים ובאים לפטור סמ"ע וש"ך:

(מח) אפילו בלי שבועת יורשים. אפילו היסת שאינו יודע ג"כ אין עליו רק ק"ח ועיין תומים שהעליתי אם תבעו ברי שצוה לך אביך שחייב אתה לי מאה בעבורו והוא משיב חמשים ידענא וחמשים לא ידענא אף דאין לדון בו משאיל"מ דהתורה פטרו מ"מ היסת חייב לישבע דלא ידע וכ"כ הש"ך אבל אם טענו ידעתי בבירור שצוה לך אביך לפרוע מה שחייב לי וא"כ מסתמא צוה בק' כי כך חייב לי והוא אומר חמשים זוכר שצוה וחמשים אינו זוכר אפי' היסת ליכא דהא אין טוען ברי שצוה כך אביו כי לא היה שם במעמד הצוואה רק באומד דעת ולא תקנו בזה היסת כלל ועיין תומים דיש לי ספק אם אינו חייב לשלם לצאת י"ש כמו בריש סימן באומר א"י אם אני חייב לך דה"ל למימר ולזכור צוואת אביו ע"ש:

(מט) וכפר בנ' וכו'. עיין תומים דהעליתי דוקא בכה"ג דטוען ברור דאביך צוה לך אף דא"י כמה צוה אבל אם אין טוען ברי שיודע שאביו צוה והוא אומר חמשים צוה ולא יותר ה"ל משיב אבידה ופטור כמ"ש הר"ן להדיא ע"ש:

(נ) כשאר מודה במקצת. וכתב הש"ך אי פקח יטעון א"י ויפטור משבועה ועיין תומים כי לפי מ"ש דיש ספק אם אין חייב לצאת י"ש א"כ אין זו עצה טובה כמ"ש שם:

(נא) כמדומה וכו'. ואם אמר כמדומה שהלויתיך והלה אומר כן אבל פרעתיך והלה משיב דברי לי שלא פרעתני דעת הש"ך דא"צ אפי' לישבע היסת דנאמן במגו דאיני חייב לך כלל ועיין בכללי מגו אי אמרינן מגו לפטור משבועה בהיסת:

(נב) כיון דהתובע אומר שמא. פי' לכך א"י להשביעו היסת אבל לפוטרו מלצאת י"ש בלא"ה פטור בלי הך טעמא דהא נתבע טוען ברי דאינו חייב כלום סמ"ע ופשוט. ואם תבעו שהזיקו וא"י כמה א"י להטיל שבועה למזיק כמה הזיקו דה"ל טענת שמא ועיין מש"ל בסימן צ' באריכות:

(נג) כשיש רגלים לדבר. וה"ה נאבד סלע ממנו ולא היה בחדרו רק אחד יכול להשביעו היסת עיין תומים מ"ש בזה:

(נד) יכול להשביעו וכו'. וה"ה אם תפס משלו בלי עדים דאית ליה מגו דהיה המעשה כך דתיבה פרוצה יכול להחזיק של חבירו אע"ג דכבר נשבע חבירו שלא גנב כלום סמ"ע והש"ך וט"ז חולקים אזה ואני כתבתי לחלק דהוא יכול לתפוס ויאמר לב"ד שלי אני תופס אבל באומר לב"ד שבשביל כך תופס אין הב"ד מסכימים עמו כי איך יתירו ב"ד לתפוס על ספק וע"ש בתומים שבררתי זה מדברי הרא"ש ע"ש:

(נה) להשביעו. דעת הט"ז בדבר שאין מצוי לא תקנו היסת ולכן בטוען לקחתי ממך קרקע שמכרתי לך בלי שטר אין זוקקו להיסת וכל כיוצא בזה אבל בתומים בררתי דלית הלכתא כך ובכל אופן משביעים:

(נו) שטענו הלויתיך וכו'. וכן אם שניהם אינם יודעים אם פרעו פטור במלוה ע"פ ובשטר חייב עיין לקמן סימן פ"ב ואם חייב לצאת י"ש בספק פרעון במלוה ע"פ דעת מהרשד"ם דחייב והש"ך פקפק עליו ונר' כרשד"ם ועיין תומים שבררתי כן מירושלמי:

(נז) וי"א כיון שזוכר וכו'. והש"ך הכריע מדברי ירושלמי כדעת הראשון ועיין כי בררתי דאין הפי' בירושלמי כדבריו ולכן אין הכרעתו מכרעת:

(נח) הרי הודה במקצת וכו'. דהא תבעו על כל פנים ב' כסף משא"כ בסעיף שלפני זה דלא תבעו דבר ידוע רק סתם ואולי אין הכפירה ב' כסף והא דלא אמרי' בזה נמי אולי הודה יותר מפרוטה ואם כן עדיין אין כאן כפירה שתי כסף דהא מה שהודה היה ע"פ הכרח ואין מפרשינן הודאתו יותר מפרוטה סמ"ע וש"כ:

(נט) דבר שהוא אמוד בו. אבל אם טענו הלויתיך אלף דינרים ואינו אמוד רק במאה לא מחייבין ליה לשלם כל האלף דמחזי כשקרא אבל נר' דמשלם על כל פנים המאה דאמוד ולא אמרינן מדהא ליתא הא נמי ליתא דאין זה ודאי דשקר תבעו במה שאין אמוד דהא י"ל יש מתרושש והון רב ועיין מש"ל ס"ס ס"ב רק אנן לא מהימנין ליה אבל עכ"פ יש להאמינו במה דהוא אמוד ביה וזה ברור והש"ך נסתפק ולענ"ד נראה דלית ביה ספק דכיון דלא משקר בודאי:

(ס) ונפטר מדיני אדם. אבל חייב לשלם לצאת י"ש דה"ל ברי ושמא ופשוט:

(סא) שהרי אין הודאתו וכו'. וכ"כ לעיל בש"ע סימן ע"ב סי"ב ע"ש ובתומי ודוקא במעות אמרינן אין פחות מש"פ אבל תבעו פירות והודה לו במקצת אמרינן דאף בפחות מש"פ ג"כ איקרי פירות כ"כ הרא"ש בפ' שבועת הדיינים ועיין מש"ל בסי' ע"ב בתומים:

(סב) בפחות וכו'. עיין תומים שהבאתי מי שנתן לא' בפרעון חוב או בעד סחורה שלקח מעות ולאח"כ הביא המקבל המעות קצת מטבעות שהם זיופים וביקש ממנו שיתן לו תמורתן אחרים והלה משיב איני מאמינך שהיה ממעות שלי נחלקו הט"ז ומהרשד"ם דעת הט"ז לפטור ומהרשד"ם לחייב ואני בררתי באריכות כל חלק נדון הנ"ל בתומים והעליתי בלוקח סחורה ופורע תיכף מעות וכדומה דלא נחית מעולם על הנותן מעות שם חיוב פשיטא דפטור אלא אם חייב ואחר כך פרע וזה מחזיר לו מטבע זיוף וכסף סיגים בזה הארכתי בתומים בהך כלל דא"י אם פרעתיך דקי"ל היכי דטוען התובע ברי דחייב לשלם אי דוקא במקום דה"ל למידע או אפילו לא הוה ליה למידע והעליתי דהוא מחלוקת הפוסקים וגלל כן בנדון זה אם זה הלוה לא עיין כלל במעות ונתן למלוה חייב לקבלו מיד המלוה אבל אם עיין ומ"מ זה מחזיר לו ואמר שהוא מזויף כי שכיח כך אפילו דמעיין מ"מ נמצא אח"כ זיופים הרי זה פטור וא"צ לשלם כלל וכן יש להורות:

(סג) טענו סבור וכו'. דלגבי הנתבע יש חילוק בין הנתבע עצמו לבין יורשיו אבל לגבי תובע אין חילוק בין הוא ובין יורשיו ולעולם צריכים טענות ברי ולא טענינן מה דאבוה מצי לטעון להוציא או להשביע חבירו רק לפטור טענינן מה דאבוהון מצי לטעון טור:

(סד) בין תבעו ליורשיו. פי' אם היורש אמר שיודע בוודאי שאין אביו חייב נשבע ואם טוען א"י והוא טען עליו ברי יודע נשבע היסת שא"י ואם אמר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא והוא טוען ברי שאתה יודע הכל דעת הש"ך דחייב לישבע ש"ד דא"י ול"נ דלא מצינו ש"ד על איני יודע ואמת כתב הר"ן לחד תי' דהקשה באמר חמשים אית לך וחמשין לית לך דמשתבע הא אית ליה מגו דחמשין לא ידענא ותי' דצריך לישבע שא"י ועוד תי' דא"י טענה גרוע הוא והעיקר כתי' הב' דכ"כ התו' בדוכתי טובא והש"ך גופיה לעיל בס"ק נו"ן דעיקר כתי' זה וא"כ אין לנו לומר ש"ד בא"י ובפרט לאומרי' מגו לפטור משבועה לא אמרינן בלא"ה לק"מ וא"צ לתיר' הר"ן כלל ואין לנו לחדש ש"ד במה דלא מצינו:

(סה) שפטור אף משבועת היסת. דה"ל משיב אבידה כיון דלא טענו בברי רק הוגד לי א"כ מעיז:

(סו) ש"ד. היינו בהוגד לי מפי אבי אבל באומרו הוגד לי מפי אחרים לכ"ע לא הוי ש"ד אם לא שאותו אחר כשר להעיד ומעיד בב"ד:

(סז) כתוב בפנקסו של אבא וכו'. קמ"ל הש"ע דמ"כ בתוך פנקס ה"ל כאמר לי' אבא בפה א"כ לדעת הרמב"ם במ"מ מחייב ש"ד והוא הדיעה בסעיף שלפני זה ובכופר בכל היסת והש"ך כתב דהוא דעת רבינו ברוך דס"ל אפילו אמר לי אבא משביעין אותו היסת ולא ש"ד אפי' מ"מ ולא כן משמע מש"ע דלא הביא דעת רבינו ברוך לעיל בסעיף כ"א במ"מ דישבע היסת ש"מ דלא חש לדעת ר"ב ולכן הנכון כסמ"ע:

(סח) משביעו ש"ד. וכן הלכה רווחת בישראל ולא מצי למימר קים לי דאין להשביעו ע"פ עד ש"ך ודלא כג"ת:

(סט) ואין משביעין וכו'. אפילו היסת דשבועה דאורייתא פשיטא ליכא למ"ד דמשביעין בכה"ג ש"כ ופשוט:

(ע) כל שאומר שהוגד וכו'. ועיין בש"ך שחולק ועיין תומי' דהעליתי כי צריך בזה"ז ישוב ב"ד לפסוק שבועה ע"פ הוגד לי אם לא שנכרים הדברים לב"ד דלא משקר או הוא מילתא דעבידי לגלויא ע"ש:

(ע)  אפילו קרוב. והש"ך פקפק ע"ז ע"ש ובתומים מ"ש לישבו ועיין בש"ך דאם הוא אינו יודע והאחר יודע יכול ליתן הרשאה לאחר ההוא היודע והוא ישביעו בברי ועיין תומים שנר' שלדידן דקי"ל דאין להרשות במטלטלים דכפריה מדינא לא שייך דין זה ומכ"ש דלא נראה דין של המהרש"ל והש"ך דאם המורשה ההוא יש לו מעות של נתבע יכול לישבע שחייב למרשה שלו במגו דלהד"ם כי כתבתי דלא נראה כן לדינא עי' מילתא בטעמא אבל אם מכר לו שט"ח באמת והוא מוחזק במעות יכול להחזיקו ואפילו תפס בעדים ויש בשטר ספק בדינא יכול לומר קים ליה דהרי הוא בע"ד באמת ולא כתשובות ח"י ע"ש:

(עא) אין נוגע בעדות. ד"מ ראובן ששלח ע"י שמעון מעות ללוי ליקח לו תבואה ושמעון אמר שנתנו ללוי ולוי אמר שלא קיבל כלום אין ראובן יכול להשביע ללוי ע"פ דברי שמעון כי שמעון נוגע בעדות די"ל לעצמו עכבן תרומת הדשן והיינו דלוי אין תובע לראובן כי אין ראובן חייב ללוי רק ראובן תובע ללוי אבל כשלוי תובע לראובן שחייב לו הרי זה מעין בעה"ב שאמר לחנוני תן לפועלים דמשתבעים פועלים ונוטלים ועיין מש"ל בסימן צ"א בזה דגם על הך דינא דת"ה יש לפקפק לקצת רבוותא ע"ש:

(עב) ואח"כ תוציא שטר וכו'. אע"ג דמ"מ לא יהיה בכלל נשבע לשקר דמה שאמר אין לך בידי כלום יכול לומר דפרע מ"מ מה לישבע בחנם שיצטרך לפרוע ש"ך ולח"מ כתב אף דטוען להד"מ יכול לומר הלואה אחרת היה בזה השטר ואותו פרע ע"ש:

(עג) אומרים למלוה וכו'. עיין תומים דכתבתי דנר' דאם אבד בעדים א"י לטעון צא בקש השטר או בטל השטר עיין שם:

(עד) אין שומעין. בשלמא שטר י"ל הא ברי דיודע התובע אם יש לו שטר וראיה או לא משא"כ עדים אולי באמת אין יודע שיש לו עדים וא"א לו להביאן ואחר כך כשיתוודע לו שיש לו עדים למה יבטלן בחנם בעה"ת. ודייק מיניה הש"ך בפורט לו עדים אלו פלוני ופלוני היו במעמד הענין צא והביאם או בטל עדותן דינו כמו בשטר וצריך לבטלן ע"ש ועמ"ש לקמן סימן פ"י:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.