ש"ך/חושן משפט/עד

ש"ך ‏ חושן משפט עד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) המלוה כו'. בש"ג פ"ק דמכות נסתפק היכא שהמלוה תובע ללוה הלואתו במקום שאינו מקום הלואה ואין מעות בידו שם מחוייב הלוה להביאם שם במקום שתבע כו' ולפעד"נ פשוט דאינו מחוייב להביאם שם:

(ב) לתבוע בכ"מ. כ' ירוחם נ"ג ומהרש"ל פ"י דב"ק סימן נ"ג דה"ה גזלה. ונ"ל דמיירי באופן שקנה הגזלה ומשלם הדמים כגון ביאוש ושינוי רשות וכה"ג אבל אם צריך להחזיר גוף הגזלה יש לה דין פקדון דלא ניתן ליתבע אלא במקומן כדלקמן סי' רצ"ג ודו"ק:

(ג) אפי' הלוהו כו'. בש"ג שם נסתפק במי שחייב לחבירו מעות בשביל שכירות או בשביל איזה דבר שקנה ממנו אי הוי כמו הלואה או פקדון כו' וגם בזה נ"ל פשוט דיש לו דין הלואה דהא כי דייקינן טעמא דמ"ש הלואה מפקדון ע"כ הוא משום דהלואה להוצאה ניתנה מה שאין כן בפקדון שאינו יכול להשתמש בו ובמקום שהפקידו שם יהא וא"כ פשוט הוא דשכירות ומכר דינו כהלוא':

(ד) ישבע היסת. היינו כשהמלוה טוען ברי לי דאל"כ א"צ לישבע היסת אלא מחרים עליו וכמ"ש לק' סי' רכ"ג ע"ש:

(ה) ומיהו בכל מקום כו'. כתב בש"ג שם אם הלוה מצא למלוה חוץ לעירו במקום ישוב ורוצה לפרוע למלוה מעות שאינן ניתנים להוצאה בעירו רק שם במקום שרוצה לפרוע והלוהו מטבע סתם בלי שום תנאי רק שיתחייב לשלם לו מטבע נראה דודאי צריך לקבלם כיון דבאותו מקום דמצי לפרעו המטבע ההוא ניתן להוצאה וכן כל כיוצא בזה ע"כ:

(ו) אפי' יש כמה מדברות כו'. כ' הסמ"ע נראה דבתוך זמנו א"י לכופו במדבר כמו בסעיף שאח"ז דגם מה שיעבור אח"כ דרך מדבר מחשב סכנה גלוי' ומפורסמת ע"כ:

(ז) יכול לכופו כו'. כתב הב"ח סעיף ב' דבתיך זמנו אינו יכול לכופו לקבל במדבר כמו בסעיף שאח"ז והא דיכול לכופו כאן לקבל במדבר מיירי בסתם הלואה דאע"פ שזמנו ל' יום ל"ד לקובע זמן כדלק' ס"ס ע"ח עכ"ד בקצרה וע"ש ועיין בש"ג:

(ח) וא"ל הלוה אני רוצה כו'. ומהרש"ל שם סי' נ"ד פסק דצריך שיאמר ג"כ אי בעית אהדרינא לך שם ע"ש:

(ט) הדין עמו. ואם המלוה אינו בכאן מהני כשיתן המעות ליד ב"ד או ליד נאמן ב"ד אע"פ שאין תקנה קדומה בזה ב"כ בתשובת מהר"ש כהן ספר ב' סי' צ"ט וכן הי' המנהג בשנת ת"י ותי"ח במדינתינו אך מ"ש מהרש"ך שם דה"ה כשמזכה לו המעות ע"י אחר מהני אין נלפע"ד וכמ"ש לק' ר"ס קכ"ה ע"ש:

(י) חילוף המטבע מיד כו'. כ' הסמ"ע דל"ד קאמר מיד דהא ברישא בהגיע הזמן כתב העתידה לבא אלא ה"פ שניכר וידוע אז מיד שיהי' חילוף המטבע:

(יא) אבל אם כו'. כתב הב"ח וז"ל נייאה דאין זה אלא דוקא היכא שהלוא' היתה דומיא דהלוהו בישוב דלא היה אז חשש סכנות חלוף המטבעות התם הוא כיון דבקביעות הזמן לא היה אלא לתקנות הלוה ועכשיו ג"כ אין שם חשש סכנת חלוף המטבעות יכול הלוה לכופו לקבלם תוך הזמן אבל היכא דבשעת ההלואה היתה חשש סכנת חלוף המטבעות א"כ קביעת הזמן היה לטובת המלוה יותר מלטובת הלו' כי קרוב הוא דבאורך הזמן תעבור חששא זו דסכנת חלוף המטבעות הלכך אע"פ דעכשיו בשעת הפרעון עברה כבר חששא זו ואין הלוה רוצה להחזיר תוך הזמן אלא כדי שלא יהיו באחריותו של לוה אפ"ה אין יכולים לכיף למלוה לקבלם תוך הזמן כיון שהיתה מתחל' קביעות הזמן לתקנת המלוה והשתא חושש הוא להפסד אע"פ שהיא חששא רחוקה הדין עם המלוה והכי מוכח בתוס' פ' מי שאחזו (דף ע"ה) גבי ההיא דתנן הלל הזקן תיקן בקונה בית בבתי ערי חומה שיהיה חולש מעיתיו ללשכה דהקשו ל"ל תקנה הא פשיטא דפרעון בע"כ הוי פרעון ותירצו דהכא כיון דהמלוה מפסיד בנתינה זו לא הוי פרעון אלמא דאפי' בבתי ערי חומה דהגיע הזמן אפ"ה כיון דהמלוה מפסיד בנתינה זו לא הוי פרעון בע"כ כ"ש היכא דלא הגיע הזמן והזמן נקבע לתקנת המלוה דפשיטא דאינו פרעון בע"כ וכיוצא בזה כתב בש"ג קמא במלוה לבעלי חניות א"י למיהדר ביה תוך הזמן כיון שמגיע הפסד למלוה שהממון יהיו שביתין אצלו ולא ירויח בהן כלום דהזמן הי' לתקנת המלוה ואינו יכול לכופו לקבל ממנו קודם זמנו ע"ש ונראה בנדון דידן כ"ש הוא דכיון דאפי' מחששא שמא יפסיד רווחי' חשיב ליה הפסד כ"ש היכא דאיכא חששא דהפסד קרן וכ"כ עוד בעה"ת דבמשכנתא דאכל פירות אין הלוה יכול לכופו למלוה לקבל המעות תוך הזמן ואין דבריו מוכרחים לפע"ד דכיון דכבר עברה חששא דחילוף המטבעות יכול הלוה לסלקו דנהי שהיתה מתחלה לטובת המלוה היינו משום חשש חילוף המטבעות אבל השתא דליכא חששא זו והלוה רוצה שלא יהא המעות באחריותו צריך לקבלו ומדברי התוס' דפ' מי שאחזו אין ראייה דהתם הפרעון מיד הוא הפסד למלוה תדע דהא התם הגיע הזמן פרעון ואפ"ה לא הוי פרעון אי לאו משום תקנת' אלא ודאי בע"כ צ"ל דשאני התם דהפסד הוא מיד למלוה הלכך פרעון בע"כ לא הוי פרעון ע"ש. ומהש"ג אין ראיה דהתם מונע ריוח מהמלוה וההלוא' מתחלה היתה שירויח המלוה בחנות או שיאכל פירות עד זמן ההיא משא"כ הכא:

(יב) באתרא דלא מסלקי בלא רצון המלוה. נמצא שקביעת זמן זה לטובת המלוה כדי שיאכל פירות עד הזמן ההוא וכ' בש"ג פרק הגוזל בתרא שההלואות שעושים בזמן הזה בעל החניות וקובעי' ליתן להם ריוח עד זמן זה הוקבע נמי לטובת המלו' ומצי המלו' לעכב מלקבל הפרעון דניכר לעינים הוא ע"כ:

(יג) דלא מסלקי. אבל באתרא דמסלקי תוך הזמן דסברי זמן זה מלוה הוא דקבע ליה ללוה הא אם כלה [נ"א רצה] לפורעו תוך זמן רשאי כ"כ בבעה"ת בשם הרמב"ן וכ"כ הר"ן פרק האשה שנפלו בשם תשובת הרמב"ן ע"ש ובזה נלפע"ד ליישב מ"ש ר' ירוחם סוף נ"ב בשם תשובת הרשב"א ורמב"ן ומביאו ב"י בסימן זה סעיף ח' דממשכן ב' שדות בק' וקודם הזמן רוצה לפרעו נ' ושיחזיר לו שדה א' והמלוה אומר אני אוכל פירות עד שתפרע לי ק' הדין עם המלוה עד כאן לשונו דל"ל רוצה לפרוע נ' הלא אפילו רוצה לפרוע לו הכל יכול המלוה לומר אני אוכל פירות עד הזמן אלא התם מיירי באתרא דמסלקי ועמש"ל סעיף ד' ס"ק י"ח:

(יד) והוא בזמן כו'. כתב בסמ"ע נראה דר"ל והוא בתוך הזמן והוסיף מור"ם לכתוב כן כדי ליישב דלא תקשה אמה שכתב הטור והמחבר לקמן ס"ס ק"ך כו' והבית חדש פי' דר"ל והוא בסוף הזמן וכן עיקר וכן פי' בסמ"ע גופיה לקמן סי' ק"ך ס"ק י' ועיין מה שכתב שם עוד בזה:

(טו) אבל פקדון בכה"ג פטור. הטעם כיון דכלת' שמירתו ובסמ"ע ס"ק ט' תמה דיתחייב הנפקד כשהוא איש שדרכו לישא וליתן במעות ובזה נתבאר בסי' רצ"ב דמותר להשתמש במעות פקדון וחייב עליהן כש"ש כו' ולק"מ דהתם מיירי בסתם אבל לא כשא"ל טול את שלך שכבר כלתה שמירתו וכך כתב הגאון אמ"ו ז"ל בגי' סמ"ע שלו וכן נראה דעת הב"ח ועיין במרדכי פרק מי שאחזו כתב ודאי פקדון פשיטא פטור כיון דאמר איני רוצה לשמרו עוד פטור אפי' מפשיע' וכן פסק מהרש"ל פ"י דב"ק סי' נ"ג (ועי' בריטב"א פ"ק דקדושין על סוגיא דכנסי סלע זו בפקדון דף י"ב) ועמ"ש בס"ס ק"ך:

(טז) פטור. היינו כשהגיע הזמן אבל תוך הזמן חייב שכבר קבל עליו שמירת הפקדון עד הזמן וכמ"ש הר' המ' והמחבר ס"ס רצ"ג:

(יז) י"א שאין המלוה כו'. ונלפע"ד שהרי"ף חולק ע"ז שהשמיט הך מימרא דרבא בפ' האומנין ונלפע"ד דמפרש דהא דאמר רבא ופרעיה זוזא זוזא פרעון הוי כו' היינו לענין דיעבד (וכ"כ בב"ה) דהו"א (שאין) יכול המלוה לומר תחזור ותקח ממני מה שפרעת לי זוזא זוזא ויהיה אצלך באחריותך עד שתפרע לי הכל ואם לא תרצה לחזור וליקח המעות הרי הוא אצלי באחריותך דלא הוי פרעון קמ"ל דלא אלא בדיעבד הוי פרעון ולכך לא הוצרך להביא מימרא דרבא דס"ל כמו שכ' הרא"ש שם וז"ל וקמ"ל שאין המלוה יכול לומר איני רוצה ליקח מעותי אלא בבת אחת והך מילתא שמעינן ליה מדקאמר לעיל ונתן לו ה' מאות זוז קנה ומחזיר לו השאר לאחר כמה שנים אלמא פרעון הוי אע"ג דלא פרעיה בבת אחת עכ"ל והך דנתן לו ה' מאות זוז כו' הביאו הרי"ף שם לעיל. וכן נלפע"ד מוכרח דעת הרמב"ם ס"פ כ"ג מה' מלוה והסמ"ג דף קע"ט ריש ע"ב שכתבו מי שהוציא שני שטרות בנ' נ' ואומר עשו אותם א' במאה אין עושים לו שזכות הוא ללוה להיות שנים שלא יכוף אותו בדין בפעם אחת לגבות הכל עכ"ל והוא מימרא פ' גט פשוט ניחא ליה ללוה דלא ליכוף לפורעו והוצרך בבעה"ת שער ס"ט לפרש דלאו למימרא דמדינא מצי למכפייה לפרעו הכל אלא לומר שהלוה יירא לפרעו לחצאין שאולי יכפור לו ויתבענו פעם אחרת ובזה תבוא כפייתו מאליו עכ"ל אבל מדברי הרמב"ם וסמ"ג מבואר שיכופו בדין לגבות הכל וא"כ בע"כ מיירי דכשירצה לפרוע תוך הזמן לא יקבל ממנו עד שיפרע לו הכל דאי מיירי כשיגיע הזמן א"כ אפי' שנים נמי יכול לכופו לפרוע הכל (ודלא כהב"ח סימן נ"ג שהבין דהרמב"ם מיירי שהגיע זמן פרעון של ב' השטרות וכתב תימה גדולה מנין לו זה ע"ש אלא כמ"ש) אלא ודאי ס"ל דהך מימרא דרבא לענין דיעבד מיירי והוא ממילא נשמע מהך דנתן לוה' מאות זוז כו' לכך השמיטו הרמב"ם וסמ"ג ג"כ מימרא דרבא לפי שסמכו על מה שכתבו בפ"ח מה' מכירה והסמ"ג דף קנ"ט ריש ע"ב הקונה דבר מחבירו כו' נקנה המקח ומחזיר לו העשר' אפי' לאחר כמה שנים כו' ונלפע"ד דהרא"ש ג"כ יוכל לסבור כהרי"ף ולכתחלה א"צ לקבל הפרעון זוזא זוזא וכן יש להוכיח דס"ל להרא"ש הכי דאי ס"ל דרבא מיירי לענין לכתחלה היאך כ' והך מילתא שמעינא ליה מדקא' לעיל כו' הא רבא טובא לאשמועי' דיכול לכופו לכתחלה לקבל זוזא זוזא והך מילתא לא שמעינא כלל מהך דלעיל אלא ודאי ס"ל דגם רבא לא מיירי אלא דהוי פרעון בדיעבד והמעות הוא באחריות המלוה והך שמעינא שפיר מהך דלעיל דאל"כ לא הוי קנה הלוקח כיון דלא נתן לו כל המעות והמעות הוא באחריותו אלא ש"מ דבדיעבד אף שפרע המקצת הוי פרעון ולפ"ז קשה על הטור שפסק כבעל העיטור ודלא כהרא"ש ויש ליישב בדוחק וצ"ע:

(יח) ומיהו אם משכן לו כו'. מדברי הטור משמע דמיירי שמשכן לו שדהו כו' לזמן ורוצה לפדותו תוך הזמן ולפ"ז צריך לפרש דאף דהמלוה אינו אוכל פירות מהשדה אינו יכול לכופו שיחזר לו חצי המשכונו כי יכול המלוה לומר כיון שאתה בא לפדות תוך הזמן אינני מחוייב ליתן לך כלום מההשכון כי אני חפץ שיהיה לי משכון טוב גם אני חפץ שיהיה המשכון כולו אצלי כדי שתהיה דחוק לפרוע את שלי לזמן ליקח המשכון דאין לפרש דמיירי שהמלוה אוכל פירות דא"כ מאי איריא פורע חצי הא אפי' פורע כולו א"י לכופו לקבל תוך הזמן כדלעיל ס"ג או אפשר דמיירי כאן באתרא דמסלקי אבל בבעה"ת שער ס"ט שממנו מקור דין [זה] א"ש כפשוטו דמיירי שם שמשכן לו משכונו שיאכל הפירות עד שיפרע לו כו' ע"ש והלכך אי הוה פורע לו כולו הי' יכול לכופו שהרי לא קבעו זמן ביניהן רק שאוכל פירות עד שיפרע לו והרי פורע לו אבל כשפורע לו מחצה יכול לומר איני רוצה לקבל ואכולה שדה יהביה ולא אפלגא וכ"ז שאין אתה פורע לי כולה אני אוכל פירות שהרי כך היתה התנאי שיאכל פירות עד שיפרע לו ועתה אינו פורע לו כולו ע"ש. ופשוט הוא דאין חילוק בדינים אלו בין משכון קרקע או משכון מטלטלים:

(יט) ויחזיר לו שטרו. וה"ה אפי' ליכא שטר א"י לכופו שיטלם בחובו אלא צריך לשלם לו לפדות המשכון דאי לשם משכון קבלוה לשם פרעון לא קבליה כן מוכח בהר"ן ס"פ שבועת הדיינין ע"ש וכ"כ ר"י נ"ל ריש ח"ה וז"ל משכון כמו שהלוה יכול לכוף המלוה שיתן לו משכונו כך המלוה יכול לכוף ללוה שיפדנו וכ"מ בש"ס מציעא ובספרי הרא"ש עכ"ל וכן הוא ספר ראב"ן סימן קי"א וכן משמע בפוסקים בכמה דוכתי:

(כ) טול כו'. הדין עם המלוה עיין בסמ"ע ס"ק י"ג שהקשה מאי חידש המחבר בדין זה הלא כבר כתבו בס"ה ע"ש תירוצו. ולפעד"נ דבס"ה מיירי שהלוה אינו טוען א"ל אלא מודה שיש לו לשלם ממ"א ואפ"ה אינו רוצה לשלם באמרו מאחר שהלוה על המשכון קבליה לשם פרעון קמ"ל דלא וכאן מיירי שלא הלוה לו על הקרקע והלוה אומר אין לי עתה מעות ולא מטלטלי' אלא קרקע טול אותה בחובך וקמ"ל דהדין עם המלו' כיון שרוצה להמתין לו ואין ענין זה לזה כלל כן נלפע"ד ברור:

(כא) ויש לו דרך לאותה מדינה כו'. וכל שכן כשסוחרי אותה מדינה מצויים כאן כ"כ הסמ"ג לאוין קצ"ג ושאר פוסקים וכ"כ מהרש"ל פ"ט דב"ק סי' י"ג:

(כב) ואומר לו כו'. אף שהמלכיות מקפידות כשמוצאין רק שאין מחפשין ש"ס והרא"ש:

(כג) והמלכיות מקפידות כו'. ואפי' ערב לו מכל היזקות א"צ לקבל ממנו כי מי יודע עד היכן מגיע חמת המלך מהרש"ל שם:

(כד) נותן לו מטבע כו'. ואם המעות שהלוהו הוא בעין הביא בד"מ ובסמ"ע ב' דעות בזה ופסק הב"ח דהוי ספיקא דדינא והמע"ה ע"ש ודע' התו' פ' הגוזל דצ"ז ריש ע"ב נראה דאין חילוק (ועיין במהרש"ל שם סי' י"ג) ובכל ענין נותן לו מטבע היוצא באותה שעה וכן משמע מהפוסקי' שלא חילקו בכך וכ"כ בסמ"ג לאוין קצ"ג דף ס"ב ע"ד ושכן פסק רש"י בתשו' ע"ש וכן נראה עיקר:

(כה) היוצא באותה שעה. ואם אין המלכיות מקפידות כלל אף אם מוצאים אפי' אין לו דרך נותן לו מטבע שהלוהו ש"ס והרא"ש וטור. וכתב מהרש"ל דהיינו דוקא כשסוחרי אותה מדינה מצויים כאן:

(כו) שהתנה ליתן מעות כו'. וה"ה מכר לו סחורה ע"מ שישלם לו במעות תוספות ומהרש"ל שם:

(כז) נותן לו מטבע כו'. כתב מהרש"ל שם וז"ל ומ"מ נ"ל היכא שהלוה לו לזמן ידוע ובאותו זמן עדיין לא נפסל ובא זה ותובעו וזה דוחה אותו בלך ושוב עד שנפסל דאינו משלם לו אלא מטבע היוצא באותו שעה וכן מוכח להדיא מפסק של מהר"ם כו' (וכה"ג כתב בתשובת מהר"ם אלשיך סי' ע"ט) ואין דבריו נלפע"ד ומפסק של מהר"מ אין ראיה כלל מכמה טעמים למעיין שם ומכ"ש לפי עיקר הגירסא הכתוב' בפסק של מהר"ם כו' (דברי מהר"ם הם במרדכי פ' הגוזל קמא) שיתן לה כסף ראשון אם הי' נותן ערב חנוכה וכן הוא בתשובת מהר"מ דפוס פראג סי' תת"ר והועתק' גירסא זו בדברי מהרש"ל שם עצמו א"כ משמע לכאורה איפכא ע"ש וכן בש"ג פ' ג"פ סוף דף ר"מ ע"ש ודו"ק:

(כח) ויש חולקים כו'. כ"כ בד"מ בשם תשובת הרא"ש כלל ק"ג סי' א' ב' ובשם הריב"ש סי' קצ"ו וכן נרשם בסמ"ע ותמיה לי דהריב"ש שם כתב להדיא איפכא וגם בתשו' הרא"ש שם אין הכרח ע"ש וכבר הארכתי בזה בש"ך בי"ד סי' קס"ו ס"ק ח' והעליתי דדינא דמלכותא דינא ודלא כמהרש"ל פרק הגוזל והב"ח בסי' זה ושוב מצאתי כן בתשו' מהר"מ אלשיך סי' ע"ט פסק בפשיטות דאמרי' דינא ד"ד בכה"ג ומשמע שם ג"כ דליכא מאן דפליג בהא ושגם הרא"ש בתשו' שם מודה ע"ש וכן פסק בשלטי גבורים פ' ג"פ דף רמ"א סוף ע"א ע"ש (ע' עוד מדינים אלו בשלטי גבורים פ' ג"פ דף ר"מ ובתשו' מהר"מ אלשיך סי' ע"ט וסי' קט"ו וקי"ו וקכ"ט ובתשובת ן' לב ספר ג' סי' ק"י ובתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קע"א ובתשו' מהרשד"ם סי' ע"ה וסי' ק"ג ובתשובת מהר"א ן' ששון סי' קכ"ג ובתשובת מהרי"ט סי' י' וסי' ע"ד):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.