אוצר:בית המדרש/בראשית/נח
|
< הקודם · הבא > |
פרשת נח[עריכה]
מה הועילו אנשי דור המבול שנטלו פחות שמשוו"פ, הא בן נח נהרג על זה[עריכה]
"כך היו אנשי המבול עושים היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין..." (בראשית רבה לא ה).
ולכאורה לא מובן, שהרי בן נח נהרג על הגזל פחות משוו"פ, ואם כן מה היה כל ענינם של אנשי דור המבול בפעולתם זו ומה הועילו? אויצרניק (שיחה) 11:33, 31 באוקטובר 2019 (UTC)
- ב' תירוצים של האור החיים וז"ל כבר קדמו ראשונים והקשו דבני נח נהרגו על פחות משוה פרוטה. ולי נראה כי המדרש מגלה כי מלבד שבטלו עיקר תורת ז' מצות עוד להם שהיו חומסים מתורת האדם השכליית, כי הגוזל פרוטה הוא דבר שהיו תובעים אותו ולא פחות משוה פרוטה והיו מתחכמים לגזול באופן שלא יתבעו אותם. גם כפי הדין נראה לי כי לא חייבה תורה לבני נח אלא על ממון הבא לידם בדרך גזילה אבל בהקפה לא יתחייבו. והגם שהרמב"ם בפרק ט' מהלכות מלכים כתב גם עושקי שכר שכיר יהרגו עליו בני נח, אינו דומה לזה שבא לידו בהלואה שיאמר חייב אני לתת לך לכשיבא זמן, ואנשים ההמה היו נוטלים ברצונו בהקפה לפרוע אחר כך וכשהיה מתרצה להקיפם היו נוטלין פחות משוה פרוטה ובהלכות הלואות לא היו דנים על פחות משוה פרוטה אם חייב לו כשיטעון פרעתי או יש לך כנגדו ודכר זה אינו בגדר מצות גזילה שיתחייב מיתה, שיאמר סבור הייתי שאין לך בידי כלום. עוד אפשר לומר שיכולין לטעון בתורת מתנה בא לידם לטעום לקנות ממנו עכ"ל. -- הודעה זו הושארה על ידי אנונימי
- אני כשלעצמי חשבתי לומר כך, שהרי מבואר דדין שוו"פ אינו שיעור בממון, אלא הטעם לחלק בו בין בני נח לישראל הוא דבני נח אינם מוחלים על פחות משוו"פ וישראל מוחלים, ונראה שאפשר לדון שעצם העובדה שישראל רחמנים ובני נח אכזרים (רש"י סנהדרין נט בביאור דין זה) כשהיא לעצמה לא היתה טעם מספיק למה שב"נ אינם מוחלים על פחות משוו"פ, שהרי עדיין הדעת נותנת שלא לחזור ולהתעסק בזוטי דברים. ולכן נראה דהטעם שאין ב"ה מוחל על פחות משוו"פ הוא מחשש שמא יבואו כך לכלות כל ממונו כמו שהי' בדור המבול, אלא שישראל רחמנים ומוחלים למרות חשש זה. ומעתה אפש"ל שרק אחר דור המבול ומנהגם הנ"ל נתחדשה בעולם מציאות זו שבני נח אינם מוחלים על פחות משוו"פ, ולכן נהרגים ע"ז. וא"כ סרה הקושיא מעיקרה. האוצר בהרצה. "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת". מערכת (שיחה) 08:55, 1 בנובמבר 2019 (UTC)
מכסה התיבה[עריכה]
"וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ 'וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה" (בראשית ח יג)
יש להבין מדוע ביציאתו הסיר נח את כל מכסה התיבה, הלא היה לה פתח כניסה דרכו הוא נכנס?
כמפורש קודם לכן (בראשית ו טז) "וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ וגו'" אריוך (שיחה | תרומות | דפי משנה) לא חתמ/ה
- השאלה בנויה על ההנחה שהסרת המכסה נועדה לאפשר לנח לצאת מהתיבה. אם כך השאלה היתה צריכה להיות איך חשב נח לרדת מגובה של שלושים אמה לקרקע עולם. ברור אם כן שפתיחת מכסה התיבה נעשתה לצורך מטרה אחרת - לאמת את השערתו של נח שהיונה לא שבה בגלל שמצאה לה מדרך כף רגל. מאחר שלא היה ברור לנח שהאדמה יבשה לחלוטין, היה זה מעשה חסר אחריות לפתוח את פתח התיבה אולי לתוך אדמה בוצית או במקרה גרוע יותר לתוך שלולית מים אינסופית שהיתה מציפה את התיבה. הסרת המסכה נועדה לאפשר לנח לברר באופן אישי את יבושת הארץ.
אלא שעדיין יש מקום להבין מדוע לא בדק זאת נח כבר קודם שליחת היונה, או על כל פנים אחר חזרתה עליו ועלה טרף בפיה, וצ"ע. סיני ועוקר הרים (שיחה) 01:09, 1 בנובמבר 2019 (UTC)- רד"ק: ואע"פ שחרבו פני האדמה היתה טיט עדיין , כי המים חרבו ותחתיהם טיט ואינה ראויה ללכת עליה לפיכך לא צוהו האל לצאת כי ידע שהאל יצוהו לצאת כמו שצוהו להכנס. -- הודעה זו הושארה על ידי אנונימי
- זה תשובה על מה? סיני ועוקר הרים (שיחה) 09:01, 1 בנובמבר 2019 (UTC)
- כב' כתב במוחלט כי פתיחת מכסה התיבה היתה לבדוק כי האדמה יבשה, וברד"ק מבואר שלא היה מעלה על דעתו לצאת ללא ציווי ה' וא"כ הנחת היסוד שנח רצה לבדוק את יבשות האדמה שגויה ביסודה, דלאיזה צורך יבדוק אם לא יצא עד ציווי ה'.-- הודעה זו הושארה על ידי אנונימי
- ואגב אורחא, אם כוונת הסרת המכסה כדי לראות יבשות הארץ מדוע לא בדק דרך החלון שהיה בתיבה. -- הודעה זו הושארה על ידי אנונימי
- זה תשובה על מה? סיני ועוקר הרים (שיחה) 09:01, 1 בנובמבר 2019 (UTC)
- רד"ק: ואע"פ שחרבו פני האדמה היתה טיט עדיין , כי המים חרבו ותחתיהם טיט ואינה ראויה ללכת עליה לפיכך לא צוהו האל לצאת כי ידע שהאל יצוהו לצאת כמו שצוהו להכנס. -- הודעה זו הושארה על ידי אנונימי
הקשת הטבעית והברית[עריכה]
בפרשת נח נאמר (בראשית ט ח ואילך):"ויאמר אלקים אל נח ואל בניו אתו לאמר. ואני ההני מקים את בריתי אתכם... והקימותי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ. ויאמר אלקים זאת אות הברית אשר אני נותן ביני ובינכם... את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ. והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם... ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר. והיתה קשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם באין אלקים ובין כל נפש חיה...
בפרשה זו של ברית הקשת נראה לעורר מספר נקודות, חלקם בדקדוק והבנת לשון הכתוב, וחלקם בהבנת תוכן ענין ומהות הברית.
הרמב"ן עומד על חילוק הלשון, שלגבי הקשת כתוב 'קשתי נתתי' לשון עבר, ואילו לגבי הברית 'אשר אני נותן'. גם הלשון 'והיתה' אף שיכול להתפרש בלשון עבר אם תהיה הוי"ו וי"ו החיבור, אך אם וי"ו ההיפוך היא הלא יהיה פירודה שהקשת תהיה לאות ברית לשון עתיד.
גם לשון הפסוק 'ויהיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן' קשה מהו בענני ענן, וברש"י ביארו ע"ד אגדה: כשתעלה במחשבה לפני להביא חושך ואבדון לעולם.
וכן יש לעמוד על לשון הכתוב 'ולא יהיה עוד המים למבול', מדוע לא אמר בפשטות ולא יהיה עוד מבול, כפי שאמר בהבטחה 'ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ'.
והרמב"ן כתב ליישב דקדוקו, והוא מקדים כי על כרחנו נאמין לדברי היוונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדה. כי בכלי מים לפני השמש, יראה כמראה הקשת. ומכח זה דוחה הרמב"ן את מה שהיה אפשר לומר שלא היה קשת בענן ממעשה בראשית, ועתה ברא ה' חדשה לעשות קשת בשמים ביום ענן. אך כיון שכן נמצא בתולדה בזריחת השמש באויר הלח, לכן מפרש הרמב"ן שהקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה, תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם.
והנה עדיין יש להבין, כיון שהקשת היתה מאז ומעולם ומוכרחת היא כאשר יש זריחת שמש כנגד אויר לח, א"כ כיצד נדע מתי הקשת היא קשת הברית ומתי קשת בעלמא. ויש שביארו שאחר שנעשתה הקשת לברית, שוב אין הקב"ה מסובב שתזרח השמש בזמן אויר לח אלא כשכוונתו להראות ברית זו. ויש שביארו שאכן אין כוונת התורה לקשת הנראית בזמנה, אלא דוקא כשנראית בשאר זמנים, או שהכוונה לקשת שונה מהקשת הנראית בזמנה - והדברים קשים מאד, כי לא ראינום מעולם, ואילו חז"ל נשתבחו ברשב"י ועוד שלא נראתה הקשת בימיהם.
וגם לדעת רמב"ן צ"ב שלא מצאנו מעולם קשת שנראית בימי תמוז ואב וכיו"ב וכי לעולם מכעיסים ובאים דוקא בימי החורף בזמן זריחת שמש בעת ירידת גשם. וגם קשה להבין שכל פעם ופעם שנראית הקשת, היה צריך לבוא מבול. ובפרט שאין נראה שהדורות כולם היו בבחינת כי השחית כל בשר, כאשר היה בימי המבול, ושאפילו בעלי חיים משנים טבעם וכיו"ב.
ועוד שברית על דרך כלל נועדה לזכרון שני בעלי הברית, וכמו שכתב הרמב"ן: כי כל דבר הנראה שיושם לפני שנים להזכירם ענין נדור ביניהם, יקרא אות. ואם כן צ"ב מדוע בפסוקים לא מוזכר כלל צד ישראל שבברית רק הקב"ה אומר 'וזכרתי את בריתי' 'וראיתיה לזכור'. הלא מן הראוי היה שאף ישראל וכל העולם יתעוררו לתשובה בראותם את הקשת בענן וביודעם כי מבול היה אמור לבוא עליהם.
עוד זאת יש להבין מה עניינה של הקשת, ומפני מה תורה הקשת על מה שראוי היה לבוא מבול לעולם והקב"ה ברחמיו הניח לעם היושב בו בעבור בריתו. והרמב"ן כתב שצורת הקשת היא כצורת קשת מורה חיצים, ואם היה עושאו כשרגליו כלפי מעלה הרי היה צורתו כביכול מן השמים יורים חיצים לעולם, וכשעשאו להפך הרי משמעו שאין מלחמה מן השמים, כדרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם. וכן שקשת זו חסרת יתר לכונן חצים עליו [היינו החוט הנמתח התלוי בין שני רגלי הקשת].
ואשר היה נראה לבאר בעזר השם יתברך, ונראים הדברים דברי אמת, דהנה בירידת המבול כתוב (לעיל ז יא): בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחודש השני בשבעה עשר יום לחודש ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו... בעצם היום הזה בא נח ושם חום ויפת... אל התבה". וכבר עמד רש"י לבאר מהו 'בעצם היום הזה' והוא מספרי פרשת האזינו ומדרש רבה, שהיו בני דורו אומרים אים אנו מניחים אותו ליכנס לתיבה ואנו נוטלים כשילים וקרדומות ומבקעים את התיבה. אמר הקב"ה הרי אני מכניסו לתיבה בעצם היום וכל מי שיש בו כח למחות יבוא וימחה. והוא מדרש אגדה, וגם לא הועיל לפרש תוספת הלשון 'ביום הזה' אחר שכבר כתב 'בשבעה עשר יום לחודש'.
והנה על האמור אצל אברהם (בראשית יז כו) בעם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בניו, איתא במדרש והביאו שם דעת זקנים מבעלי התוספות דהיינו בגבורתו של יום ובמדרש אגדה הלשון 'בגבורות שמש בחצי היום'. ובכמה מקומות מצאנו ש'היום' הוא כינוי לשמש, כמו 'וליהט אותם היום הבא' (מלאכי ג יט), וכ"ה בכמה מדרשים (ראה לדוגמא רות רבה ז טו: מה היום הזה רודה ברקיע, ועוד).
מעתה נראה לחדש שצורת המבול היא ע"י שבעצם היום ממש כשהחמה זורחת בכל תוקפה, אזי מתחיל לפתע ירידת גשמים, כשבתחילה הגשמים יורדים בנחת ואחר כך נעשים למבול [שמתגברים והולכים או שהולכים ומרתיחים או כל כיו"ב]. וכפי שמבואר ברש"י (ז יב) בסתירת הפסוקים 'ויהי הגשם על הארץ' ו'ויהי המבול': כשהורידן הורידן ברחמים, שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, וכשלא חזרו היו למבול.
לפי זה נמצא שבעת הראשונה כשמתחיל המבול לרדת, הרי שהשמש זורחת בכל תוקף ומאידך ענני גשם מורידים מקצת גשמים - מצב זה כשלעצמו תוצאתו היא 'קשת'. וע"כ אמר הקב"ה שקשת זו תהיה לברית וזכרון לפניו, שכאשר יבוא לפניו להביא מבול לעולם, ויתחיל התהליך המביא למבול, דהיינו שתזרח השמש בתוקפו של יום ויחלו לבוא עננים ולהוריד גשמים, ותראה הקשת בענן, אז יזכור ה' את בריתו ויפסיק את התהליך והגשמים שהחלו לרדת לא יהפכו למבול.
ומעתה התיישבו כל הקושיות דלעיל, כי הקשת היתה מאז ומעולם ואעפ"כ היא ברית עתידית, כי מעתה כשיבוא מבול לעולם ובתחילת התהליך תראה הקשת בענן יזכור ה' את בריתו ויפסיק את המבול. גם הלשון 'בענני ענן ונראתה הקשת בענן' נפלא עד מאד, ואין הדבר חלק מתיאור הברית אלא חלק מתיאור המציאות שקודמת לברית, דהיינו שכשיבוא לפני ה' להביא מבול על הארץ וכבר יבוא הענן המוריד את הגשם והלחות תגבר ונראתה הקשת בענן, אז 'וזכרתי את בריתי אשר ביני ובינכם'. וממשיך הפסוק 'ולא יהיה עוד המים למבול' אין הכוונה להבטחה כללית שלא יהיה מבול, אלא הכוונה שהתהליך ייעצר והמים היינו הגשם שכבר החל לרדת לא ייהפך למבול.
וא"כ נמצא שלא בכל פעם שנראית קשת בענן, ע"כ שהיה אמור לבוא מבול, אלא שבכל פעם שאמור לבוא מבול ע"כ שתהיה קשת בענן - ולא מחמת הברית, אלא כי צורת המבול מכריחה קשת בענן בתחילתה, ואז עולה הברית לזכרון לפני ה'. והזכרון הוא דוקא לפני ה' כי אנו איננו יכולים לדעת אימתי היה הגשם אמור להפוך למבול או להשאר כגשמי רחמים. והדורות ששבחו חכמים או שלא נראתה בהם הקשת באופנים שהיה אמור לבוא מבול, או שיתירה מזאת להראות חיבתם לא הביא הקב"ה מבול אף בדרך הטבעי כדי שלא יהיה אפילו צד וספק שמא היה אמור לבוא מבול.
ועפ"ז מבואר היטב עניין הקשת ושייכותו למבול, כי באמת אין כאן סימן שאינו שייך למבול, רק כיון שבתהליך המבול ע"כ בתחילתו באה הקשת, ואחריו כשמתעבים העננים אין עוד זריחת השמש והמבול מתחיל, אזי בשלב זה שעדיין יכול לההפך לגשמי חכמים - אז עולה הקשת לזכרון לפני ה' שלא להשחית את הארץ.
ועדיין יש לבאר מדוע המבול בא דוקא בעצם היום הזה. אולי כדי להראות שאין ירידת הגשמים דבר טבעי, רק בעצם היום ירדו גשמים. או עפ"י מה שאמרו שהחמה כשהיא בשיפולי הרקיע מחממת את המים, ואדרבה כאן תהיה בתוקפה באמצע היום ואעפ"כ מעיינות תהום רבה יהיו חמים. או להיפך שע"י החמה מתחממים גם הגשמים היורדים מלמעלה, וכל זה בדרך אפשר. מי אדיר (שיחה) 23:36, 29 באוקטובר 2022 (IDT)