שאגת אריה/ד
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
|
< הקודם · הבא > |
שאלה הא דקיימא לן זמן קריאת שמע של ערבית עד שיעלה עמוד השחר, אי רשאי לכתחלה להמתין מלקרות עד שיעלה עמוד השחר[1] או לא:
תשובה הרמב"ם כתב בפ"א מהלכות קריאת שמע איזה זמן קריאת שמע בלילה מצותה משעת יציאת הכוכבים עד חצי הלילה ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו שלא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק אדם מן הפשיעה ע"כ.
ולכאורה יש לתמוה על זה דהא תנן בריש פרק קמא דברכות (ב.) מאימתי קורין את שמע בערבית כו' עד סוף האשמורה הראשונה דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים עד חצות, רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. ואמרינן בגמרא (ד.-ד:) חכמים כמאן ס"ל כלומר בפירוש דקרא דובשכבך שנאמר בקריאת שמע של ערבית. אי כרבי אליעזר סבירא להו לימרו כרבי אליעזר. כלומר דדריש לובשכבך דקרא כל זמן שבני אדם עוסקין לילך ולשכב וזה אינו אלא עד אשמורה הראשונה. ואי כרבן גמליאל סבירא להו לימרו כרבן גמליאל דדריש ובשכבך כל זמן שכיבה והיינו כל הלילה. ומשני, לעולם כרבן גמליאל סבירא להו והאי דאמרי עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה כדתניא חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח"כ אקרא קריאת שמע ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה אלא אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות קורא אם רגיל לשנות שונה וקורא קריאת שמע ומתפלל ואוכל פתו ומברך. הרי דלחכמים הא דאמרו עד חצות אינו אלא משום סייג לחוד מכלל דרבן גמליאל לית ליה לההוא סייג ואפילו לכתחילה רשאי להמתין מלקרות עד קודם שיעלה עמוד השחר. והרי בגמרא (ח:) פסק שמואל הילכתא כרבן גמליאל, ואמאי פסק הרמב"ם דמצותה לכתחילה עד חצות והיינו כחכמים ודלא כרבן גמליאל דהילכתא כוותיה.
וכן כתב הרא"ש בהדיא הלכה כרבן גמליאל ואין צריך להחמיר להרחיק עד חצות לגבי קריאת שמע כמו לשאר דברים דהא חכמים לא פליגי ארבן גמליאל אלא בסייג כו' ורבן גמליאל לא מצריך להרחיק ע"כ.
ונ"ל דהרמב"ם מפרש כמו שכתבו תלמידי רבינו יונה בריש ברכות דהא דאמרי חכמים עד חצות משום סייג דכל היכי דעבר ולא קרא קודם חצות שוב אינו רשאי לקרות אחר חצות, ואף על גב דאכתי זמן שכיבה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה משום סייג. כמו סדין שחייב בציצית מן התורה וחכמים פטרו מן הציצית גזירה משום כסות לילה, עכ"ד. ואם כן יש לומר דרבן גמליאל לא פליג אחכמים אלא בדיעבד היכא דעבר ולא קרא קודם חצות דלרבנן שוב אינו קורא ולרבן גמליאל קורא עד שיעלה עמוד השחר, אבל לכתחילה אפילו רבן גמליאל מודה דקורא קודם חצות משום סייג, ולפי זה פסק הרמב"ם כרבן גמליאל[2].
ולכאורה יש להביא ראיה לפירוש זה
- ↑ פי' באופן שיסיים את הקריאה קודם שיעלה עמוד השחר.
- ↑ עי' קרן אורה (ב.) שתמה שהרי לא הוכרחו לפרש כן תלמידי רבינו יונה אלא משום דלא ניחא להו לפרש שיש ב' סייגים ומאחר שכבר חייבו חכמים לקרות סמוך לצאת הכוכבים כמבואר בברייתא שאדם בא מן השדה בערב וכו', שוב אי אפשר לומר סייג נוסף בחצות אלא על כרחך שכיון שעבר חצות שוב אין יכול לקרות אף בדיעבד. ואם כן איך אפשר לפרש בדעת הרמב"ם שלדעת רבן גמליאל יש סייג נוסף בחצות שאינו אלא לכתחילה, הלא עד כמה שנפרש ששייך ב' סייגים לכתחילה בצאת הכוכבים ובחצות אם כן אפשר לומר כן אף בדעת רבנן ומנין לנו לחדש שרבנן אף בדיעבד אמרו דבריהם.