מזרחי/דברים/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מזרחי דברים ה

ג

לא את אבותינו בלבד כרת פנים בפנים א"ר ברכיה אמ' משה כו'. קצר רש"י ז"ל לשון הכתוב ואמר לא את אבותינו בלבד כרת פנים בפנים במקום לא את אבותינו בלבד כרת יי' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים פנים בפני' דבר יי' עמכ' כמנהגו בכמה מקומות כדי שלא יאריך בלשונו שכל כוונותו בהבאת המאמ' הזה אינו רק להביא עליו דברי ר' ברכיה:

ו

לאמר מוסב על דבר יי' עמכם. כמנהג הכתוב בכל מקום לאמר אחר הדבור וכאילו אמר פנים בפנים דבר יי' עמכם בהר מתוך האש לאמר אנכי יי' אלהיך אלא שהפסיק הכתוב בין מתוך האש למלת לאמר כדי להדיע שאני הייתי הסרסור בין יי' וביניכם מפני שיראתם מפני האש ולא יכולתם לעלות בהר והוסיף וי"ו על מלת אנכי ואמר ואנכי עומד מפני שבזולת הוי"ו מורה שהוא התחלת דבור ואינו כן רק הוא דבק עם דבר יי' עמכם לאמר אחר שהוא דבר עמכ' מתוך האש ואני הייתי עומד בין יי' וביניכם להגידם להם מפני שיראתם מפני האש ולא עליתם בהר:

יב

שמור ובראשונות הוא אומר זכור שניהם בדבור אוזד ובתיבה אחת נאמרו ובשמיעה אתת נשמעו. כדתניא במכילתא זכור ושמור בדבור אחד נאמרו כו' שנאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמענו דאם לא כן יהיו הדברות הראשונות מתחלפות מהאחרונו' עם היותן שתיהן דברי השם שהרי בראשונות כתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה אנכי יי' וגו' ובאחרונות כתיב אחר השלמת עשרת הדברות מיד את הדברים האלה דבר יי וגו' אבל בשאר החלופים שבין הראשונו' והאחרונו' אין להקפיד מפני שהטעם בשניהם אחד הוא והעבריי' ישמרו הטעמי' לא המלות אבל גבי זכור ושמור שהאחד עשה והאחד לא תעש' כדאיתא בפר' מי שמתו הוכרחו רז"ל לומר בדבור אחד נאמרו מפני שאין לומר בהם שהטעם בשניהם א' וכיוצא בזה אמרו גבי מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים ובשאר הדומים להם מפני דאין לומר בהם שהטעם בשניהם אחד וכן כתב הרמב"ן ז"ל שרבותינו הקפידו בזה ואמרו זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ולא הקפידו בשאר הלשונות שנתחלפו בהם והכוונה להם ז"ל כי זכור מצו' עשה שנזכו' יום השב' לקדשו ולא נשכחהו ושמור אצלם מצות לא תעשה שכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה יזהר בשמור לקדשו שלא נחללו ואין ראוי למשה שיחליף דברי השם ממצות עשה אל מצות לא תעשה ולא הבינותי דבריו בזה שאם כיון במאמר יזכיר בשמור אותו לקדשו שלא יחללנו כשלא יזכיר קדוש היום שזהו הנראה ממאמר ואין ראוי למשה שיחליף דברי השם ממצו' עשה למצות לא תעשה אם כן יהיה מצות הקדוש עשה ולא תעשה ולא נמצא בשום פוסק לומר שקדוש היום עשה ולא תעשה ועוד למה הוצרכו רז"ל לומר גבי נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה דכל שישנו בשמור ישנו בזכור והני נשי הואיל ואיתנהו בשמור איתנהו בזכור תיפוק לי דנשים חייבות בכל מצות לא תעשה וכיון דקדוש היום עשה ולא תעשה הרי הן חייבות אף על פי שהזמן גרמ' ועוד שכל השמר דעשה עשה כדאיתא בפ' בתרא דיומא ואף על פי שפי' הרמב"ן ז"ל לקדשו שלא נחללנו מ"מ כיון שבא בצורת עשה אינו אלא עשה שהרי גם שבתון שבות שפירושו שלא לעשו' מלאכה אמרו שהוא מצות עשה מפני שבא על צורת עשה כ"ש במלת לקדשו שאין ראוי לפרשו אלא במלת לקדשו שאצל זכור שמורה על קדוש היום כמאמ' שלא יחללנו שלא נחלל את השבת א"כ יהיה פירוש לקדשו דזכור לקדוש היום ופי' לקדשו דשמו שלא נחלל את השבת ואין זה מחליף דברי השם ממצו' עשה למצות לא תעשה מאחר שאין שניה' על ענין אחד ועוד שלא יתכן לפרש לקדשו שלא נחללנו לעשות מלאכ' ביום השב' שהרי בפירש הוא כתיב בדבור הזה בעצמו ויום השביעי שבת ליי' אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך וגומ' שחלולו הוא בלא תעש' ואין כאן חלוף ממצות עשה ללא תעשה ולא תוספ' על דברי השם לכן נ"ל שהטע' שאמרו זכור ושמור בדבור אחד נאמרו אינו מפני שהאחד עשה והאחד לא תעשה אלא מפני שמלת שמור דבקה עם כאשר צוך יי' אלהיך לא עם לקדשו דא"כ והיה פי' לקדשו כאשר צוך במרה ולא צוך במרה בקדוש היום רק על אזהרות השבת והלכותיה ונחלקו על התחומים למה נצטוו ולמה לא נצטוו כדאיתא בפרק ר"ע ויחוייב מזה בהכרח שיהיה פירוש המקרא הזה שמור את יום השבת כאשר צוך יי' אלהיך ולקדשו שפירושו שמור את יום השבת מלעבור על מה שצוך יי' אלהיך במר' בעבור השבת וגם שתקדשנו בקדוש היום דהשתא הויא אזהרת שמור אזהרה נוספת שלא הוזכרה בדברות הראשונות ולפיכך הוקשה להם לרז"ל איך תהיה בדברות האחרונות אזהרה נוספת על הדברות הראשונות והוכרחו לומר שזכור ושמור בדבור אחד נאמרו כלומר שתיבה אחת ובשמיעה אחת ועליה נאמרו אחת דבר אלהים שתים זו שמענו ומה שאמרו זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ולא אמרו זכור עם אחד משאר הדברו' מפני שבזכור ושמור יחד נאמר' מלת לקדשו שהוא קדוש אי נמי מפני שהיה מקיבול אצלם שהנשים חייבות בקדוש היום דבר תורה מהיקשא דקדוש היום עם שמירת שבת ולא מצינו שהוקשו בשום מקום אלא אם נאמרו בדבור אח' וכן נר' גם מדברי רש"י ז"ל בפי מי שמתו גבי כל שישנו בשמיר' ישנו בזכירה שפי' ואמר בשמירה דלא תעשה כל מלאכ' ולא מצינו שמיר' גבי לא תעשה כל מלאכה בשום מקום ואף אם היינו מוצאים אות' עדיין לא מצינו שהוקשה הזכירה עם השמירה אלא אם נאמר דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו הלכך עכ"ל דרש"י ז"ל מפרש דשמור לא קאי אלקדשו דסמיך ליה אלא אכאשר צוך דסיפיה דקרא כדפרישית:

כאשר צוך קודם מתן תורה במרה. וא"ת היכי דייק מהאי קרא דכאשר צוך דבמרה קמיירי דילמא כאשר צוך בפרש' המן דדיני שבת כתובים שם כבר תרצו התוספות בפרק רבי עקיבא דכיון דקרא דכאשר צוך דכתיב גבי כבוד אב ואם לא מצינן לפרושי אלא במר' דכתי' ביה חק ומשפט עכ"ל דכאשר צוך דכתיב גבי שבת נמי במרה קמיירי ולא בפרשת המן והכי מוכח נמי ממלתיה דרב יהודה דמפיק תרווייהו מכאשר צוך כדלקמן:

טו

וזכרת כי עבד היית וגו' על מנת כן פדאך שתהיה לו עבד ותשמור מצותיו. כדמשמע מעל כן צוך וגו':

טז

כאשר צוך אף על כבוד אב ואם נצטוו במרה. כדתני' בפרק ד' מיתות עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקבלו עליהן בני נח הוסיפו עליהן דינין שבת וכבוד אב ואם דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפע שבת וכבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך יי' אלהיך ואמר רב יהודה כאשר צוך במרה ופרש"י כאשר צוך יי' אלהיך כתיב בדברות אחרונות גבי שבת וכבוד אב ואם והיכן צוך במרה וליכא למימר דמשה כתב כאשר צוך בסיני דמשה לא מאליו היה שונה משנ' תור' להם ומזהירן על מצותיו אלא כמו שקבלה היה חוזר ומגיד ומחזיר להם וכל מה שכתב בדברות אחרונות ככה הן על הלוחות וכך שמע מסיני ומה שטען הרמב"ן ז"ל על מה שכתב רש"י פה גבי כאשר צוך שבמר' נצטוו על כבוד אב ואם ואמר והרב לא הזכיר שם בפסוק שם שם לו חק ומשפט רק שבת ופרה ודינין אבל לא כבוד אב ואם אינה טענה דרש"י לא בא להזכיר שם כל מה שנאמרו במרה אלא שבא לפרש קרא דשם שם לו חק ומשפט שבשבת ודינין קמיירי ולפיכך לא חשש להזכיר כבוד אב ואם אבל בסוף אלה המשפטים בפסוק ויספר להם את כל דברי יי' ואת כל המשפטים שכלם נכללים בם פי' ואמר ז' מצות ושב' ודיני' וכבוד אב ואם ופרה ולא השמיט שם כלום:

כא

לא תתאוה לא תרוג אף הוא לשון חמד' כמו נחמד למראה דמתרגמינן דמרגג. פי' וא"כ אין הבדל בין לא תתאו' דדברו' אחרונו' ובין לא תחמוד דדברות ראשונות:

כו

ואת תדבר אלינו התשתם את כחי כנקבה כו'. כי נוכח הזכר אתה ונוכח הנקבה את ואמרו לו ואת תדבר בלשון נקב' ללמד שהתישו כחו כנקבה מרו' הצער ורפיון שעשו לו וגבי ואם ככה את עושה לי שמלת את הוא נוכח השם ועם כל זה אמרו שתשש כחו של משה כנקבה צ"ל שמלת את דבקה עם עושה לי כאילו אמר אם ככה פורעניות עתידין לבא על ישראל את עושה לי פי' נקבה אתה עושה אותי ואין טענ' מאת כרוב ממשח כי יתכן שהוא לשון ארמי כמו מי מלל והלחם אזל מכלינו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.