העמק דבר/דברים/כח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

העמק דבר דברים כח

א

אם שמע תשמע בקול. תתבונן בדברי התורה שהוא קול לדקדק בם כמו שביארנו לעיל כ״ז ואמנם אם שמוע תשמע. משמע ללמוד בעצמו וללמד לאחרים שגם המה ידעו איך להבין בקול:

לשמור. תכלית הדיוק לא לפלפולה בעלמא אלא כדי לעשות מזה משנה שהיא הלכה ברורה. וכבר דרשו כ״פ בת״כ ובמס׳ קדושין דף ל״ז דשמירה היא משנה:

לעשות. ותכלית זה וזה הכל כדי לעשות:

ונתנך ה׳ אלהיך עליון. כבר ביאר לעיל כ״ו י״ט במה המה עליון על גויי הארץ:

ב

והשיגך. אינה מובנת מליצה זו. וכי אדם הוא נרדף ובורח מן הברכות עד שאמר והשיגוך. ותו מה זה מסיים עוד הפעם כי תשמע וגו׳ הרי מדבר בתנאי הלז אם שמוע תשמע. אלא הענין דבשעה שאין האדם עסוק בשקידת התורה מתפעל ומרגיש שמחה בהגיע לו איזה ריוח וברכה בעולם. משא״כ בשעה שעסוק בתורה ודעתו גבוהה אז אינו מתפעל מאיזה ריוח קל שהרי דעתו גבוהה ממנה. משא״כ אם יגיע לו ריוח גדול משיגו אפי׳ בשעה שהוא עסוק בתורה. וזהו מליצת הכתוב והשיגוך כי תשמע וגו׳ אפילו בשעה שתהיה עסוק בהבנת התודה ובורח מהבלי עוה״ז. מ״מ תהי׳ כ״כ הברכה גדולה עד שתשיגך:

ד

ופרי בהמתך. כל בהמות בכלל. ומוסיף שגר אלפיך. אינו ולדות פרים שהם בכלל פרי בהמתך. אלא מלשון שליחות הוא דשור עיקרו לעבודה. ורב תבואות בכח שור. ובאה כאן הברכה בכח העבודה של שורים. במה שנשלח לחרישה ולכל שאר משא:

ועשתרות צאנך. גם כן הוא דבר מיוחד לצאן הצמר וחלב. ונראה דעשתרות הוא לשון גבוה יותר מהרגיל כמו עשתרות קרנים. ויש בצאן ברכה שהן גבוהות כ״כ עד שאמרו במדרש איכה ובב״ר פ׳ תולדות שהיו התמידים מונחות על הגמלים ורגליהן נגררות על הארץ. והרי לא היו אלא בתוך שנתן. ומש״ה נקראין עשתרות שגבוהות במינן הרבה מן הרגיל:

ה

ברוך טנאך. בשעה שמוליכין פירות מן השדה לעיר. נותנים לטנא גדול בלי מדה ומנין ובזה חל ברכה כ״ז שהוא סמוי מן העין. ובשעה שמביא לעיר ומודד כמה יש בטנא מוצא יותר מן האמוד:

ומשארתך. היינו ברכה בעיסה ג״כ הוא סמוי מן העין:

ו

ברוך אתה בבואך וגו׳. להיפך מיבעי מתחלה יציאה מן הבית ואח״כ כניסה מש״ה מתפרש ברבה. בבואך לפרקמטיא ובצאתך מן הפרקמטיא. וא״כ הוא כסדר. אמנם ל״ד פרקמטיא. וכאן מיירי בעניני הבית והשדה. והפי׳ בבואך לענין ובצאתך מן הענין:

ז

יתן ה׳ וגו׳. עד כה היתה הברכה לאנשים בעלי עבודת השדה לפרנס׳ פנימית. ומעתה הבטיח ברכה לאנשים שפרנסתם הוא הצבא ואוחזים בחרב ומן המדינה מפרנסים אותם:

ח

יצו ה׳ וגו׳. עתה היתה הברכה לסוחרים שיש להם אוצרות ואסמות מחוץ למדינה אבל הברכה תבא בארץ אשר וגו׳. כמו לענין תפלה הורונו חז״ל שהמתפלל בחו״ל יכוין נגד א״י כך הברכה שבחו״ל תבא ממה שיברך ה׳ בא״י:

ט

יקימך וגו׳. עתה בא׳ הברכה לאנשים שבאים להתנהג בפרישות ודביקות ונדרש לזה סיעתא דשמיא ככתוב בס׳ עמוס ב׳ ואקים מבניכם לנביאים וגו׳. ובא הכתוב לברכם בברכה אשר יקים ה׳ מהם פרושים וקדושים:

כאשר נשבע לך. בשעת מ״ת ואתם תהיו לי וגו׳ לגוי קדוש:

כי תשמור וגו׳. באופן שמי שרוצה להתנהג בקדושה ודביקות לא יחפוץ להבדל ממעשה המצות שלפעמים הם מסירים הדביקות. אבל מ״מ ההכרח לשמור המצות בין השייכים לשמים בין השייכים לאדם וחבירו והיינו והלכת בדרכיו. מה הוא רחום אף אתה רחום כו׳ וכבר נתבאר בפ׳ ציצית ובכ״מ אזהרה זו שלא יהי מנהג קדושה וחסידות מסיר ממעשה המצות אפילו מה שבין אדם לחבירו. ויותר נראה דהאי כי תשמור אינו תנאי שהרי כבר כתיב התנאי בראש הפרשה אלא הוא ברכה דתשיג מדת הקדושה ודביקות בה׳ אפילו בשעה שתשמור את מצות ה׳ וגם והלכת בדרכיו. ויש כמה מצות מעשיות שא״א לעשותם בשעת דביקות ומכ״ש והלכת בדרכיו שהוא עסקי בני אדם. וע״כ יסיח דעת בשעת מעשה מקדושה מ״מ יקימך ה׳ לעם קדוש. ומיד אחר המעשה תשיג הקדושה והדביקות כמו שהיה תחלה והוא סיעתא דשמיא וברכה דכתיב בא״א בס׳ בראשית י״ח ג׳ בעת ביאת האורחים. והוא היה מתקדש ודבק באלהיו יע״ש:

י

וראו כל עמי וגו׳. קאי על אותם האנשים שיהיו קדושים לה׳ שיהיו נראים לאוה״ע במעלת הרוממות עד שיבינו בעצמם שאין המה בערכך ויראו ממעלתך:

יא

והותירך ה׳ וגו׳. עד כה היתה הברכה בדרך הטבע ובהשגחה פרטית. וכאן הוסיף ברכה למעלה מן הטבע וזהו והותירך ה׳ וגו׳ יתרון על הליכות העולם ופירש הכתוב על האדמה וגו׳ דמדה זו לא תהיה אלא בא״י עצמה ועי׳ להלן ל׳ מקרא ט׳ ברכה זו בשנוי:

יב

יפתח וגו׳. עתה מדבר באנשים שמתעסקים בשני ענינים יחד. בעבודת האדמה ובעסק אחר. ולצורך הפרנסה הלא די לו ברכת ה׳ בענין א׳ ומ״מ באה הברכה יפתח ה׳ לך גם אוצרו הטוב גם את השמים ששם נכלל כל הברכות ופי׳ אוצרו הטוב הוא לתת מטר ארצך בעתו. ואת השמים. הוא לברך את כל מעשה ידך. הוא מסחור כדאיתא בתענית ד״ח ב׳ שהוא פרוטה שבכיס עד והלוית וגו׳. עי׳ לעיל ט״ו:

יג

ונתנך ה׳ לראש וגו׳. עתה מדבר המקרא במעלות הנפש שהרי יש איש מעלה באיזה פרט. ובדבר אחר הוא גרוע משארי ב״א ואמר הכתוב שתהי׳ לראש ולא לזנב בשום פרט אפילו באותו דבר שלא תהי׳ לראש מ״מ לא יהיו אוה״ע מצוינים ממך:

והיית רק למעלה. לענין עשירות והליכות עולם:

ולא תהיה למטה. אפילו בפרט שלא תהי׳ מצוין מאוה״ע מ״מ לא תהי׳ גרוע מהם. ושייך לענין מעלות הרוחניות לשון ראש וזנב כלשון המשנה הוי זנב לאריות וכו׳ ובמעלות הגשמיות שייך לשון למעלה ולמטה והקדים הכתוב מעלות הרוחניות למעלות הגשמיות. להיפך מדכתיב להלן במקרא מ״ד משום דבישראל זה העיקר מעלות הרוחניות. ובאוה״ע להיפך ועי׳ מש״כ בס׳ בראשית מ״ח כ׳. ועוד הוא לסמוך סיפיה דקרא כי תשמע וגו׳. ואינו לתנאי כמש״כ לעיל ט׳ אלא לסיום הברכה אפילו בשעה שתשמע וגו׳ לשמור ולעשות. היינו עסק התורה וזה מפריע מעסק הליכות העולם. מ״מ לא תגרע ברכה ותהיה למעלה בשפע ברכה ויהיו נכסיך מצליחין:

יד

ולא תסור וגו׳ ימין ושמאול. משמעו בכל הדקדוקים של המצות כמו לעיל י״ז א׳ בפ׳ ז״מ ללכת אחרי וגו׳ הוא קצה השני העוקר כל התורה כולה. ואם היה המקרא הזה לתנאי הוא תמוה מאחר שתולה התנאי גם בדקדוקי המצוה. למה זה תולה עוד בע״ז אלא אין המקרא לתנאי וכמש״כ אלא ברכה והבטחה אשר תצליח לכוין את האמת בדקדוקי מצות ועוד תצליח שלא להיות נפתה לעבודת כוכבים אע״ג שיצרם רבה כידוע מה שהיה בבית ראשון. ואם כן הוי כמש״כ ולא תסור ימין ושמאול. ולא תסור ללכת וגו׳ וכך דרך המקרא כ״פ:

טו

לשמור לעשות וגו׳. כבר ביארנו שזה הברית נכרת על קיום התורה ועיונה והגיונה. שביטולה גורם לבוא לכל הרעה באשר אין דבר המשמרו מכל רע שהאדם עלול לבוא מצד הטבע והרגל רע:

והשיגוך. ימצאו אותך פי׳ יגיעו עד לבבך בהתפעלות הנפש:

יז

ארור טנאך ומשארתך. בדבר הסמוי מן העין. אמנם בזה לא ניכר כ״כ המארה מש״ה הקדימו לקללת פרי בטן לש״ד שיהא ניכר יותר:

כ

ישלח ה׳ בך וגו׳. עד כה דבר באנשים בעלי האדמה עתה מדבר בבעלי מסחור:

המארה. מחסור והפסד בעסק:

המהומה. חסרון הסדר שמוסיף ההפסד:

המגערת. הוא הפסד ע״י אנשים רעים. ומכונה בשם מגערת באשר זה מביא לידי גערה ושועת בעלי נכסים למשרתיהם [ות״א מזופיתא. הוא טה״ד וצ״ל נזופיתא מלשון נזיפה]:

בכל משלח ידך. הוא מסחור ועסק:

עד השמדך. היינו השמדת העסק אבל אינו נאבד לגמרי כמש״כ לעיל ט׳ י״ט דהשמדה אינו כליון:

ועד אבדך מהר. שתאבד את מעותיך בלי שהוי:

מפני רוע וגו׳. תגיע למעללים רעים בשביל שעזבתני בעסק התורה:

כא

ידבק וכו׳. במקום אחר תהיה קללה זו עד כלותו אותך לגמרי מאותו מקום:

כב

יככה וגו׳. במקום אחר יהיו מיני חלאים הללו:

עד אבדך. אבדן בית שלמה הוא ובני ביתו. אבל אינו מגיע לכליון כמו דבר:

כג

והיו שמיך וגו׳. סיבה לרעב חזק במקומות אחרים:

אשר על ראשך. פי׳ רק באותו מקום שהעונש מגיע לזה והוא ניכר שע״פ השגחה פרטית הוא כן:

כד

יתן ה׳ וגו׳. במקומות אחרים יהיו לבד שלא יהיו גשמי שנה. עוד יהיו גשמי אבק לעפר לקלקל התבואה:

ועד השמדך. מאותו מקום כידוע מאמרם ז״ל בב״ק ד״ס רעב בעיר פזר רגליך ומ״מ כמה מתים ונשמדים:

כז

יככה וגו׳. באיזה מקום יהיו חליים רעים אלו שולט שהמה מחלישים את האדם:

כח

יככה ה׳. באיזה מקום תהי׳ מכה הגורמת כליון בזה האופן שתהי׳ בשגעון. קלקול הדעת שלא תתבונן להיות נשמר מאוה״ע:

ובעורון. מעט אנשים שלא יהיה בחסרון דעת. אבל לא יראו את הרע שבא עליהם:

ובתמהון לבב. חלק מהם שיראו וגם יבינו הרע. אבל מאוטם הלב שיהיו כאבן מבלי יוכל עשות מאומה עד

כט

והיית ממשש וגו׳. בבוא השודד אשר בנקל היה אפשר להמלט מהם אבל מחמת הקללה תהיה ממשש בצהרים וגו׳:

והיית אך עשוק וגזול. מי שירצה לשדוד ולגזול יעשה מה שלבו חפץ:

ואין מושיע. ולא יהיה לך ידים לעשות מאומה להושיע:

לג

והיית אך עשוק ורצוץ. לבד כל הרעות שיעשו לך בלקחם ממך כל חמדת האדם עוד תהיה בעצמך עשוק ורצוץ שיעבדו בך:

לד

והיית משוגע ממראה עיניך. תתפעל איך נהיתה כזה שמעט שודדים עשו הרבה ולא הושיעה לך ידך אשר באמת היה כחך לעמוד כנגדם. ומזה ההתפעלות תצא מדעתך:

לה

יככה ה׳ וגו׳. באיזה מקומות יהיה שחין רע. והיה התחלת השחין בברכים לשוקים ויהיה מתפשט למטה ולמעלה עד שיהיה מכף רגל עד הקדקד:

לו

יולך ה׳ וגו׳. עדיין אינו גלות שלמה. אלא חלק גדול עם הראש שהוא המלך:

לח

זרע רב וגו׳. כל זה יהיה במקום גלותם. שאע״ג שאין דרך מלכות ליתן הגולים בקרבם להיות נגזלים. אבל המה יראו כמה קללת ה׳ עליכם באשר זרע רב וגו׳. ומזה תהיה למשל ולשנינה:

מא

כי ילכו בשבי. כשתלחם אותה אומה שתהיה בה בגולה עם אומה אחרת והיו גם בניך שם במלחמה. ילכו בניך ובנותיך בשבי:

מב

יירש הצלצל. פרש״י מין ארבה והתוס׳ ב״ק דקט״ז ב׳ פי׳ האויב שמכסה כל הארץ כצל:

מג

הגר אשר בקרבך. מי שיבא מאומה אחרת שאינו מאותה אומה שאתה בגולה שם לדור בקרבך הוא יצליח ואתה תרד הוא יעלה בממשלה ואתה תרד מטה:

מד

הוא ילוך וגו׳. שהוא יצליח בעסקים יותר ממך:

הוא יהיה לראש. בחכמות ועי׳ מש״כ לעיל י״ג:

מה

ובאו עליך. במקום שתהא גולה שם:

כל הקללות האלה. מפסוק ל״ח ואילך. באופן חזק ברדיפה והשגה עד השמדך באותו מקום הגלות:

כי לא שמעת וגו׳. גם בגלות דאלו החלו ללמוד בגולה לא הגיעו לקללות אלה גם שם. וכדאיתא בב״ב פרק א׳ גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם דאלו שנו בגלות היה נקל עליהם עול הגלות:

מו

והיו בך לאות ולמופת. המצות והחקים יהיו לאות ולמופת. כשתתחיל להתחזק בם יקל מעליך הגלות. ולהיפך ברפיון ד״ת תמצאוך הצרות ולא לאותו הדור שגלו לבד אלא ובזרעך אפילו הבנים שכבר לא ידעו הלימוד. ואפילו אם ירצו לשוב לתורה לא יהיו יכולים כל כך לעמוד על הדרך הישר. מכל מקום יהיה זה הענין לאות ולמופת שהכל יהיה תלוי בשקידת התורה שהוא שמירת המצות והחקים:

מז

תחת וגו׳. חוזר לאותו חלק שנשאר בא״י ולא הלכו בגולה עם מלכם. אשר המה היו בכחם להיות שמח וטוב לב בא״י:

מח

ועבדת את איביך אשר ישלחנו ה׳ בך. הגוים הלוחמים את ישראל ומשעבדים אותם להם בהיותם בא״י. עד השמידו אותך:

מט

ישא ה׳ וגו׳. זהו גמר הגלות לבסוף יבא עליך גוי מרחוק וגו׳. היינו בבית ראשון היה מארץ רחוקה מבבל. ובבית שני מרומא. ומתחלה יהיה כובש והולך אנשי החיל:

נ

גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן וגו׳. אשר ימצא בחיל ישראל:

נב

והצר לך וגו׳. אחר שיכלה החיל שבשדה וכל תבואות השדה ובהמות יצר עליך תחלה על הערים הבצורות:

עד רדת וגו׳. וגם בעירות הפרזות הצר לך בכל שעריך וגו׳:

נג

ואכלת וגו׳. אלו הוריד החומות מהר והיה כובש ומגלה לא הגיעו לרעב כזה. אבל לרעתם ארכו ימי המצור ומצוק עד שהגיע לאכילת פרי בטן:

נז

ובשליתה וגו׳ ובבניה אשר תלד. דטבע האשה דבשעת לידה האהבה להולד חזק מאד. וכדכתיב התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה ופי׳ מרחם לשון דבקות ואהבה עזה. ע״ז פי׳ הכתוב דאפילו בשעה שהשליא יוצא מבין רגליה ואשר תלד באותה שעה תרע עינה:

נח

אם לא תשמור לעשות וגו׳ ליראה וגו׳. כאן לא כתיב אם לא תשמור כל מצותיו וחקותיו. אלא עבור חסרון יראה והיינו דמיירי כאן אחר שכבר נענשו בגלות המלך ואשר עמו כמבואר ממקרא ל״ו ואילך עד פסוק מ״ז והי׳ ראוי לאותם הנשארים להתעשת ולשוב לתורה והיינו שמירה לעשות את כל דברי וגו׳. וכמש״כ להלן ל״ב מ״ו ובכ״מ. וגם לתפלה ותענית. והיינו ליראה את השם וגו׳. אבל כאשר לא תתחזק בזה יהיה העונש גדול מאותם שגלו כבר. שהרי הי׳ להם לקחת מוסר:

נט

והפלא ה׳ וגו׳. לפי׳ ת״א וש״מ הוא מלשון מופלאות ממנהג העולם. אבל ברבה איכה א׳ ט׳ איתא מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב״ה יותר ממאה תוכחות חסר שתים שבמ״ת ומחרבן בהמ״ק בתוכחה כתיב והפלא ה׳ את מכותך ובחרבן בהמ״ק כתיב ותרד פלאים. אבל בסילוקן ש״צ. כתיב לכן כה אמר ה׳ הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא וכ״כ למה ואבדה חכמת חכמיו וגו׳ ורוה״ק צווחת ואומרת ראה ה׳ את עניי כי הגדיל אויב והוא פלא. אבל הענין דמפרשי פלא מלשון פלאות עדותיך שפירושו שנעלם המה מלהבין והנה כל יסורים הבאים במדה ה״ז תנחומים שע״פ יהי׳ למוד וידיעה איך להיטיב ולהבין מה שאינו טוב בעיני ה׳. משא״כ כאשר יבואו צ״ח קללות ובלי סדר וחשבון עד שלא יהי׳ מזה עוד למוד ודעת איך להיטיב המעשה. וא״כ הוא קללה גדולה שיהיה נעלם טעם הקללות ותכליתן והיינו דכתיב מכות גדולות ונאמנות באשר א״א לשוב בלי ידיעה מה חטאו שע״ז באו. ומש״ה יהיו נאמנים היינו קימים הרבה וזהו והפלא ה׳ שיהיו נפלאים מתכליתן. והנה בהמ״ק בא לתכלית שתי ידיעות. חדא שמי שהוא תועה בדעתו וכסבור שרוה״ק שורה עליו. ובאמת לא כן הרי משנכנס לבית המקדש מצא לבבו להבין דרכו שהרי שם היה מקור הקדושה. ואם באמת ראוי הוא לרוה״ק היה מתחזק כח הקדושה עליו משא״כ אם תועה מן הדרך הוא מרגיש אוטם הדעת בבוא למקום האמת. וכשחרב בהמ״ק לא היה מקום להודע לאדם חשבונותיו ואיה אפוא מקומו והוא שאמר ישעיה למה תתענו ה׳ מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך. אמר כי חרבן בהמ״ק הרע בשני דברים. אחת כי התעה מדרך השכל ואין מי שיעמיד ע״ד נכונה. שנית תקשיח לבנו מיראתך שמי שבאמת הוא קל ורחוק מיראת שמים כשבא למקום קדוש כזה היה משיג יראת המקום. ועתה כאשר צרינו בוססו מקדשיך גרם שכמה ב״א מקשיחים לבם. וע״ע בס׳ בראשית ל״ד כ״ה ביותר ביאור זה המקרא ונמצא דחרבן בהמ״ק גורם פליאה זו העדר ידיעה. עוד היה בהמ״ק סיבה לדעת הדין למי שמסופק בהוראה כדכתיב כי יפלא ממך דבר וגו׳ וכשחרב בהמ״ק הרי נעלם גם ידיעה זו. ונמצא ע״י חרבן בהמ״ק שני פלאים. והנה שתי ידיעות אלו ישנן ע״י חכם בחכמת התורה שהרי התורה מכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן. ואם כן גם מי שאינו ת״ח יכול לדעת ולחקור ממנו אי׳ אפוא מקומו מכש״כ ידיעה בהוראה איך לעשות. אמנם עוד ת״ח מועיל לידיעה בהליכות עולם כדתנן ונהנין ממנו עצה ותושי׳ וכשמת נעשה ג׳ פלאים היינו העדר ידיעה לעבר. והעדר ידיעה איך לעשות בהוראה והעדר ידיעה בעצה והיינו ג׳ פליאות. וכל זה מרומז בהאי קרא טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה ראה ה׳ את עניי כי הגדיל אויב. פירושו טומאתה היינו עונשה בשוליה באחרית הימים ע״כ נא זכרה אחריתה תכלית המכות להבין על מה באו עוד ותרד פלאים היינו חרבן בהמ״ק שהיה פלאים שנים. עוד יותר מזה ראה ה׳ את עניי כי הגדיל אויב. פי׳ כדאיתא בסוכה דנ״ג על המקרא כי הגדיל לעשות ובת״ח יותר מכולם שהמה מוטעים יותר מע״ה כמש״כ לעיל ד׳ ט׳. וזהו פי׳ מקרא בקינות ראה ה׳ את עניי כי הגדיל אויב דת״ח איבדו חכמתם ונעשו ג׳ פלאות:

ס

אשר יגורת מפניהם. כבר ביארנו לעיל ז׳ ט״ו דאותם החלאים שהיו במצרים ישנן בא״י והיו יראים מהם אלא שהבטיח הקב״ה שלא יגיעו לישראל:

סא

גם כל חלי וגו׳. שלא היו במצרים ולא שמעו מעולם ע״כ לא פחדו מהם:

סב

ככוכבי השמים לרוב. נתבאר לעיל א׳ י׳ שמשמעו גדולים ואנשי מעלה הרבה מלפי הערך בכל אומה. ובשעת הקללה יתמעטו והטעם כי לא שמעת בקול וגו׳ דחכמת ישראל באה מכח למוד התורה כמש״כ לעיל כ״ז י׳:

סג

להיטיב. את הליכות עולמים:

ולהרבות. בבנים:

להאביד. היינו אבדת האנושית להיות בקטנות:

ולהשמיד אתכם. היינו מיתה ממש. וכבר ביארנו לעיל ט׳ י״ד דסתם השמדה אינו כליון גמור אלא ממעט ומכלה הרבה. והכי מבואר לעיל עד השמדך ונשארתם וגו׳:

סד

והפיצך ה׳ וגו׳. הוא גלות שני שגלו לגמרי בכל העמים ועל זה הגלות כתיב ועבדת שם וגו׳. שהיו כמה שמדות מה שלא היה כן בגלות ראשון והיינו דבקללות דס׳ ויקרא כתיב ואבדתם בגוים. וכאן כתיב בכל העמים. דגוים אינו אלא אומה שלמה ומולכת בעולם אבל עמים משמעו כל עם בפ״ע. ויש כמה עמים במלוכה אחת. ויפוצו מעט מעט בכל העמים. וזה היה בגלות שני ועמש״כ להלן ל׳ ג׳:

סה

ובגוים ההם. המגלים אותך:

לא תרגיע. במנוחת הלב. להיות יושב השקט:

ולא יהיה מנוח לכף רגלך. זהו מנוחת הגוף להיות במקום א׳. ובאשר זה תלוי אך בגוי המולכת ולא בעמים שתחתם מש״ה כתיב ובגוים:

לב רגז. תמיד בכעס כדאי׳ בנדרים דכ״ב:

סו

ופחדת לילה וגו׳. אפי׳ במקום שבאמת אין חייך תלואים ואין שם פחד. אבל אתה תפחד:

ולא תאמין בחייך. כי יש שלום ואין גזרת המלכות:

סז

מפחד לבבך וגו׳. אפי׳ במקום שלא יהיה פחד. אלא מפחד לבבך שתדמה:

וממראה עיניך אשר תראה. באמת כי אתה מסוכן:

סח

והשיבך ה׳ וגו׳. מחמת פחד תברח למצרים. ותרצה להמכר שם כדי להגן עליך ולפרנסך. אבל ואין קונה. כדי שיהיו רק עיניך תלויות בכל שעה בה׳ לבדו. בלי שאר מגן ומחסה:

סט

מלבד הברית וגו׳. ועיקר הוספה בזה הברית היא גזירה והפיצך ה׳ בכל העמים מקצה הארץ וגו׳ שבא לתכלית וימלא כבוד ה׳ את כה״א כמו שביארנו בפ׳ דברים. ויבואר עוד. רק הסיבות המביאות לזה התכלית באו ע״י כמה גלגולי צרות עד שמגיע לזה התכלית:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.