אדרת אליהו/ויקרא/יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אדרת אליהו ויקרא יט

ב

דבר עיין רש"י ז"ל. ר' לוי או' לפי שעשרת הדברות כלולין בה. א' אני ה' אלהיכם. ב' ואלהי מסכה כו'. ג' לא תשבעו בשמי כו'. ד' את שבתתי כו'. ה' איש אמו. ו' לא תעמד. ז' מות יומת הנאף כו'. ח' לא תגנבו כו'. ט' לא תלך רכיל. י' ואהבת לרעך כו':

קדשים תהיו עיין רש"י ז"ל. כי קדוש אני. אם מקדשים אתם את עצמיכם כאלו מקדשים אותי. יכול באם לאו איני מוקדש ת"ל כי קדוש אני. בקדושה אני:

ג

איש עיין רש"י ז"ל. אמו ואביו. ולהלן הוא הוא אומר אביך ואמך מלמד ששניהם שווין. וכן תורין ובני יונה כו' וכן כבשים ועזים כו' אבל אב קודם לאם בכל מקום מפני כו'. רבי אומר לפי שגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן ירא כו' עיין רש"י ז"ל. ואת שבתתי תשמרו. עיין רש"י ז"ל וכן בשאר המצות שאתכ. ואביך חייבים בכבודי וזהו אני ה'. ואת שבתתי תשמרו [אינו בת"כ רק בשבת ס"ט ע"ב] נאמר כאן שמירה אחת לשבתות הרבה. ונאמר להלן ושמרו בני ישראל את השבת שמיר' לכל שבת ושבת. כאן שוכח עיקר שבת ולהלן ביודע עיקר שבת:

ד

אל תפנו אל האלילם. לעבדם. ר' יהודה אומר לראותם. [אינו בת"כ רק בשבת קמ"ט ע"א. אפילו דיוקנאות אסור להסתכל בהם. אלילים ואלהי מסכה עיין רש"י ז"ל. אלילים. מסכה. שמות ע"ז הן מעשרה שמות של גנאי שנקראת ע"ז. תרפים. אלילים. פסל. מסכה. אשירה. חמנים. מצבה. עצבים. שקוצים. גילולים. לא תעשו לכם עיין רש"י ז"ל:

ה

וכי תזבחו וגו' עיין רש"י ז"ל. מניין לרבות כל הנאכלים לב' ימים ת"ל וכי תזבחו זבח. לרצנכם. [אינו בת"כ רק בחולין י"ז ע"א] הואיל ונאמר ושחט את בן הבקר שתהא שחיטה לשם בן הבקר. לעכב מניין ת"ל לרצנכם תזבחהו. תזבח שלא יהא שנים שוחטין זבח א' [אינו בת"כ רק בחולין כ"ט ע"ב]. תזבחהו. שלא יהא א' שוחט שנים דברי ר"א בר"ש וחכ"א שנים שוחטין זבח א':

ו

ביום זבחכם. ששחיטה אינה אלא ביום [אינו בת"כ רק במגילה כ' ע"ב]:

והנותר עד יום השלישי. בעוד יום הוא נאכל ואינו נאכל בלילה [אינו בת"כ רק בפסחים ג' ע"א] באש ישרף. כל הטעון שריפה נשרף ביום [ג"ז בפסחים שם]:

ז

ואם האכל יאכל. עיין רש"י ז"ל:

ח

ואכליו. למעוטי חוץ למקומו מכרת [אינו בת"כ רק בזבחי' כ"ח ע"ב]. עונו. גז"ש לפגול. כי את קדש. נאמר כאן קדש ונאמר להלן קדש מה להלן בנותר אף כאן בנותר:

חלל. גז"ש מטומאה [הוא בזבחים מ"ד ע"א]:

ט

ובקצרכם. פרט לשקצרו לסטים או בהמה כו':

ובקצרכם. פרט לשקצרו גוים מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח"כ נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה. אין לי אלא קוצר תולש מניין ת"ל בקצרך. עוקר מניין [בת"כ הגי' קוטף. אבל בחולין קל"ז ע"א הגי' הדברי הגאון וע"ש]. ת"ל לקצור. קציר אין לי אלא תבואה קטנית מניין ת"ל ארצכם. אילנות מניין ת"ל שדך א"כ מה ת"ל קציר מה קציר שהוא אוכל ונשמר וגדולו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום יצאו ירקות אעפ"י שלקיטתן כאחת אין מכניסן לקיום יצאו תאנים אעפ"י שמכניסן לקיום אבל אין לקיטתן כאחת. והתבואה והקטניות בכלל הזה. ובאילן האוג וכו'. לא תכלה פאת שדך. פאת אין פאה אלא מחמת כילוי ואין פאה אלא בסוף. אר"ש מפני ד' דברים אמרו לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו מפני גזל מתנות עניים מפני ביטול עניים מפני מראי' עין מפני שא"ת לא תכלה פאת שדך. שדך ולא שדה אחרי'. משום ר"ש אמרו שדך ולא שותף עם הגוי. יכול אפילו [אינו בת"כ רק בחולין קל"ה ע"ב. שותף עם ישראל ת"ל קציר ארצכם:

ולקט קצירך. אין לקט אלא מחמת קציר מכאן אמרו קצר מלא ידו כו' [הלשון הזה הוא בחולין קל"ז ע"א] ר' יוסי אומר לקט קציר ולא לקט קטוף:

י

וכרמך. אפי' כלו עוללות דר"ע א"כ למה נאמר כי תבצור כו':

לא תעולל. עיין רש"י ז"ל:

ופרט כרמך. אין פרט אלא מחמת בציר היה בוצר כו'. לא תלקט לעני [אינו בת"כ רק בגיטין י"ב ע"א] שלא תלקט בשביל עני ואם לקט אינו כלום. ד"א לא תסייע את העני. ד"א להזהיר העני על שלו:

לעני ולגר. מה גר בן ברית אף עני בן ברית ומה עני מחוסר אף גר מחוסר:

תעזב. במחובר לקרקע אפי' תשעה ותשעים אומרים כו' יכול אפו' בדלית ובדקל כו' ת"ל אתם. תעזב. הנח תבואה בקשים תמרים במכבדות כו' יכול אפי' השירן הרוח ת"ל אתם:

תעזב. ללמד שספק לקט לקט וספק פאה פאה כו'. תעזב אתם. [אינו בת"כ רק בחולין קל"ד ע"ב. ולא לעורבין ולעטלפים. תעזב [ג"ז שם ובב"ק ל"ד ע"א ובתמורה וי"ו ע"א] מכאן אמרו המפקיר כרמו והשכים ובצרו חייב בפרט:

אני ה' אלהיכם. עיין רש"י ז"ל:

יא

לא תגנבו עיין רש"י ז"ל. לפי שנא' אם המצא תמצא עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל לא תגנבו. לא תגנבו ע"מ למיקט ע"מ לשלם תשלומי כפל. בן בג בג אומ' לא תגנב את שלך מאחר הגנב כו'. לא תכחשו עיין רש"י ז"ל:

לא תשקרו. לפי שנא' [ב"ק ק"ה ע"ב] ונשבע על שקר עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל לא תשקרו. איש אין לי אלא איש באיש. איש באש' מניין ת"ל בעמיתו מ"מ:

יב

ולא תשבעו בשמי עיין רש"י. לשקר. ג' שבועות הן [שבועות כ"א ע"א] אוכל ולא אוכל ה"ז עובר בבל יחל דברו. אכלתי ולא אכלתי עוב' משו' לא תשבעו כו'. נשבע לשנות את הידוע עובר משום לא תשא. וחללת. מכאן אמרו שבועת שקר הוא חילול השם. ד"א נעשה אתה חולין לחיה ולבהמה. נאמר כאן חילול [אינו בת"כ רק בשבת ל"ג ע"א] ובחילול שבת ובחילול השם נאמר חילול וכתיב ואם באלה לא תוסרו לי אל תקרי באלה אלא באלה [ב"מ קי"א ע"ב] בעון שבועת שקר כו' וכה"א על כן אלה אכלה הארץ כו':

יג

לא תעשק עיין רש"י זכרונו לברכה. את רעך. ולא לנכרי:

ולא תגזל. לעבור בשני לאוין [שם קי"א עמוד א']. לא תלין. זה שכיר יום עיין רש"י זכרונו לברכה אין לי אלא שכר אדם שכר בהמה וכלים מניין ת"ל פעלת. שכיר. נאמר כאן שכיר [ב"מ קי"א ע"א] ונאמר להלן שכיר ליתן של זה בזה מכאן אמרו הכובש שכר שכיר עובר בה' לאוין ועשה יכול המחהו אצל חנווני ת"ל אתך. עד בקר אין עובר אלא בקר ראשון:

יד

לא תקלל כו'. עיין רש"י ז"ל:

ולפני עור כו' עיין רש"י ז"ל מניין שלא יושיט [אינו בת"כ רק בפסחים כ"ב ע"ב] כוס יין לנזיר כו' ת"ל ולפני עור לא כו'. לא תעשו עול עיין רש"י ז"ל:

וגורם לחמשה דברים. מחלל השם. ומטמא מקדש. ומסלק השכינה. ומפיל ישראל בחרב. ומגלה אותם מארצם. (פי' דילפינן כולהו מע"ז דהכא כתב תועבה וגבי ע"ז כתוב תועבה וגבי ע"ז כתיב כל החמשה דברים דפ' קדושים לטמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי היינו מטמא מקדש ומחלל השם ובפ' בחקתי כתיב וגעלה נפשי אתכם דהיינו סילוק שכינה. ואתכם אזרה בגוים דהיינו מגלה את ישראל והריקותי אחריכם חרב היינו מפיל את ישראל בחרב ונקרא רע ומכעיס וממרה ומנאץ ומפיר ברית כמ"ש ופנה אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר כו' ונא' כי אנכי ידעתי את מריך ונא' כי תעשו הרע בעיני ה' להכעיסו כו'):

טו

לא תשא פני דל ולא תהדר כו'. עיין רש"י ז"ל:

בצדק. ולהלן כתיב צדק צדק [אינו בת"כ רק בסנהדרין ל"ב ע"ב] כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה. תשפט [ג"ז שם ג' ע"א]. יחיד. אבל חכמים אמרו ג' שנא' ג' אלהים. לא תלך רכיל. לפי שנ' והוציא עליה שם רע וכו' וענשו אתו כו' [אינו בת"כ רק בכתובות מ"ו ע"א] אזהרה מנין ת"ל לא תלך רכיל ד"א שלא יהיה רך לזה וקשה לזה. ד"א אל תהי כרוכל שמטעי' דבריו והולך. ד"א שנא יאמר הדיין אני מזכה אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי וכה"א הולך רכיל מגלה כו':

טז

לא תעמד על דם רעך. לראות במיתתו כגון טובע בנהר. או לסטים באים עליו שחייב להצילו (אינו בת"כ רק בסנהדרין ע"ג ע"א) לפי שנא' והשבותו לו יכול בגופו מניין אפי' בדמים ת"ל לא תעמד. וכן הרודף אחר חבירו להרגו מניין שחייב להצילו בנפשו ת"ל לא תעמד כו' וכן אם ידעת לו עדות מנין שאל תשתוק לו ת"ל לא תעמד וכן הרודף אחר הזכר ואחר נערה המאורסה ת"ל לא תעמד:

יז

לא תשנא. יכול לא תקללנו לא תכנו ולא תסטרנו ת"ל בלבבך בשנאה שבלב הכתוב מדבר. הוכח (הכל עיין ערכין י"ו ע"ב) מניין לרואה בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיחו ת"ל הוכח. מניין שאפילו עד מאה פעמים ת"ל תוכיח. יכול אפי' פניו משתנות ת"ל לא תשא עליו חטא. ד"א הוכח אפי' מאה פעמים (ב"מ ל"א ע"א) תוכיח אפי' תלמיד לרב:

את עמיתך. לעם שאתך במצות ולא לרשע שישנאך שנא' אל תוכח לץ פן ישנאך: (יבמות ס"ה ע"ב)

הוכח לחכם ויהאבך. (ערכין י"ד ע"ב) אר"ע העבוד' אם יש בדור הזה יודע האיך מוכיחים (פי' שלא תביישנו) אר"י בן נורי מעידני עלי שמים וארץ שיותר מד' וה"פ נלקה עקיבא על ידי לפני ר"ג שהייתי קובל עליו וכ"ש שהוסיף לי אהבה לקיים מה שנא' הוכח לחכם ויאהבך:

יח

לא תקם ולא תטר את בני עמך. אבל אתה נוקם ונוטר לאחרים. ואהבת לרעך כו' זה כלל גדול בתורה מכאן אמרו אסור לקדש את האשה עד שיראנה (קידושין מ"א ע"א) ואסור שישמש ביום (נדה י"ז ע"א) כו' ולענין כל המיתות תברור לו מיתה יפה: (סנהדרין מ"ה נ"ב כתובות ל"ז פסחים ע"ה סוטה ח' ע"ב)

יט

את חקתי כו'. ר"א אומר [אינו בת"כ אבל הוא בסנהדרין ס' ע"א] חקים שחקקתי לך כבר מכאן שנצטוו בני נח על הכלאים:

בהמתך לא תרביע. יכול אפי' במינו ת"ל כלאים. יכול לא יעמיד זכרים אצל נקבות ת"ל לא תרביע. בהמתך. אין לי אלא בהמתך על בהמתך. בהמת אחרים מניין ואין לי אלא בהמה על בהמה בהמה על חיה טהורה על טמא' כו' מניין ת"ל את חקתי תשמרו:

שדך לא תזרע. יכול אפי' שני מיני חיטים ת"ל כלאים. אין לי אלא שלא יזרע מניין שלא יקיים ת"ל כלאים שדך לא (מ"ק ב' ע"ב). מניין שאין מרכיבין אילן מאכל באילן סרק אילן סרק באילן מאכל ת"ל את חקתי תשמרו:

בהמתך. מה בהמתך בהרבעה (קידושין ל"ט ע"א) אף שדך בהרכבה ומה בהמתך בין בארץבין בחוץ לארץ אף שדך בין בארץ בין בחוץ לארץ יכול אפי' זרעים בח"ל ת"ל שדך:

ובגד כלאים שעטנז. יכול אפילו שני מיני צמר ת"ל כלאים יכול אפי' שני מינים אחרים ת"ל לא תלבש צמר ופשתים כו' שיכול לא ילבש גיזי צמר וכו' עיין רש"י ז"ל. לפי שנא' לא תלבש מניין לרבות העלאה ת"ל לא יעלה יכול אפי' הפשלת קופה ת"ל לא תלבש (עיין בר"ש ריש פ"ט דכלאים בשם הירושלמי) מה לבישה דבר שהו' נהנה אף כו':

עליך. אבל אתה מציע תחתיך אבל אמרו חכמים לא יעשה כן שלא תהא נימא א' כרוכה על בשרו:

כ

איש. פרט לקטן ואיש לרבות בן ט' שנים ויום א':

את אשה. פרט לקטנה:

שכבת זרע. [כל המימרא ביבמות דף נ"ה ע"א וע"ב] פרט להעראה מכאן להעראה בחייבי לאוין:

שכבת זרע דאשת איש. פרט למשמש מת או לאחר מיתה:

ש"ז דסוטה. פרט לשקינא לה בדרך אברים. והיא שפחה. בכנענית הכתוב מדבר. והיא שפחה נחרפת. מאורסת לעבד עברי. [כל המימרא עיין בכריתות דף י"א ע"א] ד"א נחרפת אינו חייב אלא על שפחה בעולה שנאמר אם תכתוש את האויל כו' (משלי כ"ז כ"ב). והפדה עיין רש"י ז"ל והפדה בכסף וחופשה בשטר שנא' כאן לה ונאמר להלן וכתב לה מה שם בשטר אף כו'. מכאן שיוצא בכסף ובשטר (הוא בגיטין מ"א ע"א) יכול המשחרר חצי עבדו קנה ת"ל לה ונאמר להלן לה מה להלן חציו לא אף כאן כו'. ר' אומר מקיש שטר לכסף מה כסף בחציו אף שטר כן:

בקרת. מכות מכאן שהיא לוקה יכול אף הוא ת"ל תהי'. כי לא חפשה עיין רש"י ז"ל. רש"א שטר גומר ואיו כסף גומר:

כא

והביא את אשמו. הוא ולא היא. (כריתות שם). בקרת תהי' והביא. בזמן שהאשה לוקה הוא בקרבן כו'. באיל האשם. מה להלן בכסף שקלים אף כאן כו'. על חטאתו אשר חטא. (כריתות ט' ע"א) מביא קרבן א' על ביאות הרבה מניין שמביא על הזדון כשוגג ת"ל ונסלח לו כו':

כג

וכי תבאו. יכול משבאו לעבר הירדן ת"ל הארץ המיוחד. וכי תבאו ונטעתם. פרט לשנטעו נכרים עד שלא באו לארץ. יכול אף משבאו לארץ ת"ל כל עץ. ונטעתם. פרט למבריך ומרכיב מכאן אמרו סיפוק הגפנים וסיפוק על גבי סיפוק אעפ"י שהבריכ' בארץ מותר. ונטעתם. אין לי אלא נטע אגוז ושקד. נטע יחור מניין ת"ל כל עץ. עץ מאכל. ולא עץ סרק. [צ"ל עץ מאכל פרט לנוטע לסייג וכו' וכ"ה בת"כ וכ"ה בר"ש ריש ערלה בשם הירושלמי וע"ש' פרט לנוטע לסייג ולקורות. כל עץ. לרבות נטע לעצים וחשב לאכילה. רשב"ג אומר לרבות הנוטע דבר שאינו ראוי לסייג. [אינו בת"כ רק בברכות ל"ו ע"ב. וביומא פ"א ובסוכה ל"ה ע"א] רמ"א עץ מאכל לרבות פלפלין ולמדך שא"י אינה חסירה כלום. וערלתם עיין רש"י ז"ל. את פריו. פרט לעלין ולולבים ומי גפנים ומי סמדר יכול שאני מוציא אף ענקוקלות וחרצנים וזגין [הוא ג"כ בברכות שם ע"ב] קליפי רמון ונץ שלו כו'. ת"ל את פריו את שומר והטפל לפריו. שלש שנים. יכול לאחר שלש שנים יהי' מותר ת"ל יהיה. לכם. להביא הנוטע לרבים רי"א להוציא הנוטע לרבים כו'. לא יאכל. אין לי אלא שלא יאכל מניין שלא יצבע ושלא ידליק את הנר ולא יהנה (הוא בפסחים) ת"ל וערלתם ערלתו ערלים לרבות כולן:

כד

ובשנה הרביעית. מניין לשלשים יום קודם ראש השנה שחשוב שנה ת"ל ובשנה. ובשנה הרביעית פעמים שאף בשנה רביעית אסור [ר"ה יו"ד ע"א] הא כיצד עד ט"ו בשבט ומניין שמונין מתשרי נאמ' כאן שנה ונאמר להלן מראשית השנה מה להלן תשרי שנא' עד אחרית שנה מראשית נידון כו' אף כל שנים האמור בכאן תשרי. כל פריו. להביא את הפרט ואת העוללות שכלו לגת נאמר כאן קדש. ונאמר להלן קדש מה להלן יש לו חומש ויש לו ביעור אף כאן נאמר כו'. הלולים. אחלי' והדר אכלי' (ברכות ל"ה ע"א). הלולים כל שטעון הלולים טעון חלולים רבי אומר נאמר תבואתה ונאמר להלן תבואת הכרם (כל המימרא שם). מה להלן כרם אף כו'. וי"א אף נטע רבעי ר"ע אומר הלולים מכאן שטעון ברכה לפניהם ולאחריה' מכאן אמרו חכמים אסור לאדם שיטעום כלום קודם שמברך:

כה

ובשנה החמישית. שלשים יום בשנה חשוב שנה. ופעמים שבחמישית ואסור משום רבעי (ר"ה שם) כנ"ל. להוסיף לכם. מה פירות חמשית לבעלים אף פירות רביעית לבעלי' ר"ע אומר דברה תורה כנגד יצה"ר עיין רש"י ז"ל. תבואתו. אין נפד' אלא תבוא'. מכאן אמרו שאין נפדה אלא עד שיבא לעונת המעשרות:

כו

לא תאכלו על הדם. עיין רש"י ז"ל שלא תאכל קודם שתצא נפשה ואזהר' לאוכל והדם במזרק. ד"ה שאין מברין על הרוגי ב"ד. ד"א אזהרה לסנהדרין שהורגין את הנפש שאסורין לטעום כל אותו היום. ד"א אזהרה לבן סורר ומורה. (כולהון סנהדרין ס"ג ע"א). ד"א לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם (ברכות יו"ד ע"ב):

לא תנחשו. עיין רש"י ז"ל. ולא תעוננו. אלו האוחזין את העינים ר' ישמעאל אומר זה המעביר שבעה מיני זכור על העין. (סנהדרין ס"ה ע"ב) ר' עקיבא או' זה המחשב עתים היום יפה לצאת מחר כו':

כז

לא תקפו. א' המקיף וא' הניקף:

פאת ראשכם. סוף ראשכם ואלו הן הצדעין מכאן ומכאן:

ולא תשחית. יכול אפי' במלקט ורהיטני ת"ל לא יגלחו יכול אפי' במספרים ת"ל לא תשחית. מניין ליתן של זה בזה (קידושין ל"ה ע"ב) ת"ל פאת פאת לגז"ש. זקנך. פרט לזקן אשה שהעלה שער. מניין להקפה (קידושין שם) ת"ל לא תקפו ולא תשחית כל שישנו בהקפה כו':

פאת זקנך. סוף כו' עיין רש"י ז"ל:

כח

ושרט. לחייב על כל שריטה ושריטה יכול אפי' על ביתו שנפל ת"ל לנפש. ר"י אומר (מכות כ' ע"ב) שריטה וגדידה א' הן א"כ מה ת"ל לנפש לחייב על כל נפש ונפש אם שרט שריטה א' על ה' מתים וחכ"א שריטה ביד וגדידה בכלי:

וכתבת קעקע עד שיכתוב ויקעקע כתב ולא קעקע כו'. רש"א עד שיכתוב את שם ע"ז שנ' אני ה' ולא אחר (מכות כ"א ע"א):

כט

אל תחלל את בתך. יכול לכהן נאמר שלא יתן בתו ללוי ולישראל ת"ל להזנותה. במוסר בתו עיין רש"י ז"ל. ד"א זה המשיא בתו לזקן. ר"ע אומר זה המשיא בתו בוגרת (סנהדרין ע"ו ע"א) ד"א אזהרה לבתו מאנוסתו (סנהדרין שם):

ולא תזנה הארץ. יכול אפי' על מעשה יחיד ת"ל ומלאה הארץ זמה ר"א אומר מכאן שהוא ענוש לפני המקום כאלו בא על אשה ואמה ראב"י אומר (כ"ה ביומא י"ח ע"ב) הרי הוא שבא על נשים הרבה וכן היא כו' נמצא אח נושא אחותו כו':

ל

ומקדשי תיראו עיין רש"י ז"ל. יכול תהא אתה מתיירא מן המקדש. ת"ל את שבתתי תשמרו מה שבת לא מן השבת אתה מתיירא אלא ממי כו' אף כו'. אין לי אלא בזמן שבהמ"ק קיים שאין בהמ"ק קיים מניין ת"ל את שבתתי תשמרו מה שבת לעולם אף כו':

תיראו. איזהו מורא לא יכנס להר הבית לא במקלו עיין רש"י ז"ל:

לא

אל תפנו עיין רש"י ז"ל. אזהרה לנשאל מניין [אינו בת"כ רק עיין בתוספות סנהדרין ס"ה ע"א] ת"ל לא ימצא בך כו' בעל אוב זה פיתוס כו' והמעלה בזכורו (שם ע"ב) והנשאל בגולגולת כו'. אל תבקשו לטמאה בהם. מלמד שאין באים על האדם אא"כ הפנה דעתו להן ונטמא בהן:

אני ה' כו' עיין רש"י ז"ל. מפני שיבה תקום עיין רש"י ז"ל שקנה חכמה שנאמר אספה לי שבעים איש כו'. ר"י הגלילי אומר אין זה אלא מי שקנה חכמה שנא' ה' קנני ראשית דרכו אפי' יניק וחכים [כל המימרא בקידושין ל"ב ע"ב] ריב"י אומר שיבה כל שיבה במשמע. תקום יכול אפי' מרחוק ת"ל והדרת פני כו' ממקום שיש הידור. יכול יעמוד בבית הכסא או בבית המרחץ ת"ל והדרת במקום שיש הידור יכול אפי' במקום שיש חסרון כיס ת"ל תקום מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור כו' איזהו הידור עיין רש"י ז"ל. רשב"א אומר זקן ויראת מכאן שלא יטריח שנא' ויראת מאלהיך אזהרה עליו שלא יטריח:

לג

יגור. יכול אפי' בא ואמר גר אני שיקבלנו ת"ל אתך במוחזק לך. בא ועדיו עמו מניין ת"ל וכי יגור. בארצכם. אין לי אלא בארץ בח"ל מניין ת"ל אתכם (פי' דכתיב הגר הגר אתכם בכ"מ שהוא אתכם) א"כ מה ת"ל בארצכם בארץ צריך להביא ראי' ובח"ל א"צ להביא ראי' וחכ"א בין בארץ בין בח"ל צריך (אינו בת"כ רק ביבמות מ"ז ע"א) ומה ת"ל בארצכם אפי' בארץ מקבלים גרים שלא תאמר שנתגיירו מפני הארץ כו'. לא תונו עיין רש"י ז"ל:

לד

כאזרח. מה אזרח שקיבל עליו כל התורה אף גר כו' מכאן אמרו גר שקיבל עליו כל התורה חוץ מדבר א' אין מקבלים אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר אף דבר קטן מדקדוקי סופרים. ואהבת לו כמוך. כמו שנא' בישראל. כי גרים הייתם. דעו נפש הגר שאף אתם הייתם גרים כו' ר' נתן או' מום שבך עיין רש"י ז"ל. המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין (אינו בתורת כהנים רק בבבא מציעא נ"ט ע"ב) לא תונה פרש' משפטים לא תונו אתו ולא תונו איש את עמיתו. וכן הלוחצו שנאמר לא תלחצנו וגר לא תלחץ לא תהיה לו כנושה. בל"ו מקומות הזהירה תורה על הגר מפני כו' וי"א במ"ו מקומות:

לה

לא תעשו עול כו'. עיין רש"י ז"ל:

במדה [אינו בת"כ רק בב"ב פ"ט ע"ב] שלא ימדוד לא' בימות החמה ולא' בימות הגשמים. במשקל. שלא יטמין משקלותיו במלח. ובמשורה. שלא ירתיח והלא דברים ק"ו מה משורה שהיא כו'. מאזני צדק. צדק את המאזנים יפה:

לו

אבני צדק. צדק את המשקולת יפה וכן איפה והין צדק. ריב"י או' והלא הין בכלל איפה אלא שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק:

יהי' לכם. מנה לכם אגרדומין על כך:

הוצאתי אתכם. על תנאי זה שתקבלו עליכם מצות מדות שכל המודה במצות מדות כאלו מודה בי"מ וכל כו' ד"א אני שהבחנתי כו' עיין רש"י ז"ל וכן בשרצים וכן בריבית וכן בציצית:

לז

ושמרתם כו'. ליתן שמירה ועשיה כו':

אני ה'. נאמן לשלם שכר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.