אלשיך/בראשית/טו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א
אחר הדברים כו'. הנה ברז"ל (שם פ' מ"ד) ג' דעות א' שהיה אברם מהרהר שמא בתוך המומחים היה אדם כשר ויענש עליו. על כן אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תירא כו' ויש דעת אחרת שהוא שהיה אברם ירא פן יקומו עליו גואלי הדם. אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תירא אברם וכו' ויש דעת אחרת שהיה מהרהר שמא אכל זכותו בנצחון ההוא. אמר לו הקב"ה אל תירא וכו' ויתכן כי מעמד ג' הדעות כיונה תורה. ועל הא' אמר אל תירא אברם. ועל הב' אמר אנכי מגן לך. ועל הג' אמר שכרך הרבה מאד והנה ראוי לשום לב אל אומרו לאמר. שהיא מלה מיותרת:
אמנם הנה אמרו רבותינו ז"ל בב"ר (שם פ' מ"ד) עשר לשונות הן של נבואה ואין קשה מכולן אלא דבור. כד"א דבר האיש וכו' וחזון כד"א חזות קשה הוגד לי. ובשתיהן התנבא אברם. וראוי לשים לב מה יתרונו של אברהם שהתנבא בלשונות קושי. אך יהיה ללמד סיבתו של אברהם אבינו שאפי' כחות הדין הסכימו בטובתו זאת. אל תירא אברהם כו'. ובזה יאמר לאמר. לומר אחר הדברים האלה זכה אברהם. שבשני כחות של קושי זכה לאמר שדבר ומחזה שהם קושי שימשו לאמר בחינת אמירה שהוא לשון חיבה שהוא אל תירא אברם וכו':
ב
ויאמר אברם כו'. ראוי לשים לב אל אומרו שני תוארים אלו אדנ"י ולא ענה סתם אל הדובר בו מבלי הזכיר תוארים. ועוד היתכן יאמר מעשה לעושהו מה תתן לי. ועוד או' ואנכי הולך ערירי והאם שכח מאמרו ית' אליו ואעשך לגוי גדול ואיך ילך ערירי. או היה מסתפק בהבטחה ההיא חלילה. ועוד או' ובן משק ביתי למה קראו בן משק ביתי. ולמה הזכיר שם עירו ושמו. ועוד אומרו שנית ויאמר אברם הן לי כו' כי אחר שאברהם עודנו מדבר למה נאמרה ויאמר פעם שנית בתוך דבריו. ועוד הן לי וכו' כי בכלל אומרו אנכי הולך ערירי הוא. וגם אומרו והנה בן ביתי יורש אותי. הנה בכלל אומרו ובן משק ביתי הוא כו' היה שהוא יורשו וגם למה שינה תוארו מבן משק לבן בית ומה ענין לשון או' הן לי לא נתת זרע ולא אמר הן אין לי זרע שהיה יותר כבוד כלפי מעלה. ועוד או' בן ביתי יורש אותי שנראה עושה עיקר מהירושה ואין עיקר הבנים לכך. ועוד או' והנה דבר ה'. והל"ל ויאמר אליו ה' ולא והנה דבר. וגם למה כפל ואומר כי אם אשר יצא כו'. או מתחלה יקצר ויאמר אשר יצא ממעיך הוא יורישך. ועוד או' ויוצא אותו החוצה למה הוציאו שאם הוא כפשוטו שהוציאוהו מתוך אהלו החוצה שיראה הכוכבי' הלא מבלי שיראה אברם הכוכבים. היה יכול לומר זרעך יהיו ככוכבים. ולמה הצריכו להביט בהם. ושלא יוכל לספור אותם ולומר אח"כ כך יהיה זרעך והנה רז"ל (שם) אמרו ויוצא אותו החוצה. וכי מחוץ לעולם הוציאו אלא שהעמידולמעלה מכיפת הרקיע ואמר לו עד דסנדלך ברגלך דרוך כוכב'. ואין הבט אלא מלמעלה למטה. והנה ראוי לדעת מה ראו לומר כי מחוץ לעולם הוציאו. והניחו הפשט שהוציאו מתוך האהל לראות הכוכבים לומר לו הבט וספור כו'. ואם הוא על לשון הבטה שהיא מלמעלה למטה באומרו אין הבט כו'. והלא גם זה קשה כי הלא לא כן הוא כי אדרבה מצינו הבטה מלמטה למעלה. כד"א והביט אל נחש הנחשת כו' והיה הנחש על נס. וכן פסוק והביטו אחרי משה. וארז"ל שהיו מביטין על צוארו. וע"פ דרכנו נשים לב אל מאמרם ז"ל (שם) כה יהי' זרעך. אין לך דור שאין בו שלשים צדיקים כמנין יהי"ה. והלא אין נזכר בכתוב כ"א רבוי והיכן נזכרו הצדיקים. ועוד אומרו והאמין בה'. האם יש להחזיק טובה לאברהם שהאמין בה'. ולא עוד אלא שאומר ויחשבה לו צדקה. ואם הוא שאברהם חשבה צדקה לה'. גם זה פשוט כי מי הקדימו וישלם:
אמנם הנה ידוע כי השם המתייחס אל העה"ז. הוא שם אדנות היא שכינה השורה בעה"ז. אך שם ההויה ומה גם בנקידות אלהים הוא המתייחס אל העה"ב. ונבא אל הענין אמר אברם הנה הן ב' בחינות. א' המתייחס אל עה"ז והיא אדנ"י. והשנית אל העה"ב וזה יהו"ה בנקודת אלהים. והנה מאמרך זה שכרך הרבה מאד. לא ידעתי אם על טובת העה"ז הוא. או על של העה"ב אם הוא של העה"ב מה תתן לי ואנכי הולך מהעולם ערירי ואין אושר שלם שם להולך ערירי מהע"ז. וש"ת כי הלא המניח בעה"ז תלמוד הגון עולה לו במקום בן. ואליעזר ארז"ל (יומא כ"ח) שהיה דולה ומשקה מתורתו לאחרים זה איננו שוה לי כי אשר הוא בן משק ביתי שמשקה מתורתי לבית מדרשו אינו עולה לי. והטעם כי הוא דמשק כו'. והענין שני טעמים א' באומרו דמשק. וא' באו' אליעזר והוא כי הנה בזה הובדלו זרע אבותינו מעמי הארצות כי זרע האבותיהם ישראל אפי' בהיותם בח"ל הם מתייחסים אחר א"י ככתוב אצלנו על פ' (תהלים פ"ז) אזכיר רהב ובבל כו' שישראל תמיד יאמר אליהם זה יולד בציון. וכן כתבנו על לך לך מארצך כו' שאמר לו הקב"ה לאברהם שורש נפשך בא"י. לך לעצמך ולשורשך משא"כ זרע א"ה שאפי בהיותם בא"י מתייחסים אחר ח"ל. כי נפשותם מהחיצונים שכנגד ח"ל. הנה זה יאמר הנה הוא דמשק. שגם שהוא עמי בא"י מתייחס אחר דמשק כי שורש נפשם לא ממה שלמעלה כנגד א"י שהוא אחדות הקדש. וא"כ איך אתייחס להניח ממלא מקומי. ואינו משורש נפשי רק מהחצונים. ועוד טענה שנית והיא כי אלו היתה תורתו וכשרותו נמשכת ממנו לזרעו אחריו החרשתי. אך אינו רק אליעזר. כלומר הוא לבדו ולא לזרעו אתו. והוא במה שידענו מרבותינו ז"ל בפרקי ר"א (פרק כ"ד) כי כל הנפש אשר עשו בחרן לא נמשך לזרעם אחריהם כלל. רק הם בעצמם בלבד ובכלל דבריו נתן טעם אל אומרו הולך ערירי. ולא זכר מאמרו ית' ואעשך לגוי גדול כי אמר אולי על התלמיד יתקיים. אלא שלא נתקררה דעתו בזה על היותו דמשק אליעזר כמדובר. והנה זה הוא אם אומר שכרך הרבה מאוד הוא על טוב עה"ב. ואם הוא על טוב העה"ז. על זה אמר הן לי כו' ולהיות הפרש בין אמירה זו אל הקודמת. עשה ממנה אמירה בפני עצמה. וע"כ נאמר בה ויאמר פעם שנית. כי זה על טוב העה"ב. וזה ענ טוב עה"ז שהוא על דבר היות לו מי שיירש ממונו. ולהיות עושה עיקר מענין עה"ב בו התחיל ועל דבר עה"ז אמרו באחרונה ובפני עצמה. כי לא ישתוה אל הקודם ולמעלה. שעל טוב העה"ב ידבר. קרא את עבדו בן משק שהוא כי חש פן להיותו תלמיד משקה מתורתו מהנה לו לעה"ב. ופה שידבר על טוב העה"ז שיהיה מי שיירש ממנו אמר בן ביתי. וענין הכתוב אם על הטובה זה גם זה אין לי. כי הן לי לא נתת זרע בשום פנים אפי' שיהיה לי נחת רוח ליורשני גם שליותר מזה אין ראוי. והיחל. באומרו הן לי. לומר אל נא תשת עלי חטאת. שאיני מפרש הבטחתך באמור ואעשך לגוי גדול על בן ביתי. כי הלא הן לי כלומר להיות לי. שהמזל מחייבני שלא אוליד ואינך שודד מזל בשביל יחיד. וגם מסייע לזה כי לא נתת עד כה. ואם היה דעתך לתת לי לא איחרת הטובה. וגם יתכן כיון באו' הן. כי ידוע מרז"ל שהן ב' אותיות שאין להם בן זוג. כלומר כאותיות הן יש לי כאלו אין לי בת זוג שאין לי הולדה מפאת כוכב מולדתי. וגם מתנה מאתך נגדו לא נתת זרע עד כה. והנה כו' והוא כי מלת הנה תורה על דבר מזומן כבר. כלו' אל תאמר כי יש זמן עדיין. כי הרי כדבר מוכן כבר הוא שבין ביתי יורש אותי. כלומר כי קרוב סילוקי:
ד
והנה דבר ה' כו'. הנה כתבנו כי אברהם עשה עיקר מהנוגע אל עה"ב ובו היחל אלא שכלאחר יד עשה אמירה אחרת אל בחינת העה"ז. והלא יקשה כי הלא כ"ש שהוא יתב' מבחינת העה"ב היה לו לעשות עיקר. ולא שכל תשובתו תהיה לא ירשך זה כו' כאלו ירושת הנכסים הוא עיקר. לז"א והנה כו' ולא אמר ויאמר ה' כו'. לומר כי הוא יתברך בא להשיב אל מאי דסליק מיניה. ואח"כ אל השניה. ואח"כ אל הראשונה. וז"א והנה דבר ה' שאמרה תורה. לא על עשותו ית' עיקר מטוב העה"ז אמר לא ירשך זה כו'. כי אינו אלא שהתחיל לדבר על מה שהוא סמוך. וז"א והנה כלומר מזומנת תשובה אל והנה הסמוך וגם הוא יתב' לא היה מחשיב ענין ירושת הממון להשיב עליה אם לא שהזכיר אברם. וזה אומרו אליו לאמר. שלהיות אליו לאמר הזכירו ה' להשיב על דברו. לא שהוא יתב' מחשיב ענין זה. ואמר לא ירשך זה הוא אליעזר הנזכר. ולא יהיה על לבך כי לא יהיה זה. אך יהיה לוט כמאמר רועיו. כ"א אשר יצא ממעיך כו'. או יאמר והנה דבר כו' כמשז"ל (ב"ר פ' מ"ד) שהעלהו למעלה מכיפת הרקיע ויאמר הבט כו'. והוא במה שידענו כי טבע לשון הנה הוא על דבר שמזמינים וממציאים אותו מיד כעת והענין כי הנה ראינו שדבר עמו י' תיבות לא ירשך זה כו'. עודנו אברהם על הארץ מתחת. ואחר כך הוציאו החוצה למעלה מכיפת הרקיע כמשז"ל. וחזר לדבר עמו ואמר הבט נא וכו'. ולמה לא העלהו מיד. וגם את הכל ידבר לו שם מאומר לא ירשך זה כו' הבט נא כו' כיון שהכל ענין אחד. ולא ידבר חציו על הארץ וחציו על השמים. לזה אמר מה שתראה כי והנה דבר ה' אליו מיד. ולא המתין לדבר גם זה עד הוציא אותו החוצה. הלא הוא להיות לאמר לא ירשך זה כו' להורות כ"א לא היה הדבר רק על דבר הירושה לא היה צריך להוציאו למעלה מכיפת הרקיע ולדרוך כוכבא. כי כאין הוא לפניו דבר זה. אך היה למען הוציא ממנו צדיקים ככוכבים כאשר יבא בביאור הכתוב בס"ד. וז"א מה שוהנה דבר ה'. שהוא מזומן מיד טרם העלות אותו השימימה. הוא כדי לאמר לו לא יירשך זה. אך ויוצא אותו כו' הוא לומר הבט. שהוא כי זיככו ונתנו עליון על כל העולמו' לאמר לו גדולת בניו קדישי עליונין. שהוא דבר טפל אל מציאות ירושה כאשר יבא בס"ד. והוא בא' משני דרכים. א' כי אחר שהשיב על מה דסליק מניה בא להשיב על אומרו הן לי וכו' שהוא כי חשב שהיה תחת המזל. ושלא היה הוא יתב' שודד אותו בשביל יחיד. שע"כ איחר מלתת לו עד כה זרע. לכן ויוצא אותו החוצה. שהוא כמאמר ז"ל שהעלהו למעלה מכיפת הרקיע ואמר לו דרוך כוכבא. והוא כי הנה הוקשה לרבותינו ז"ל כי הלא כלל בידינו כי ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה כי על כן הוקשה מפסוק ישובו רשעים לשאולה. שיש ה"א בסוף התיבה ולמ"ד בראשה. ואמר כי הוא להפליג הדבר עד אמבטי התחתונה שבשאול. ועד"ז יהיה שהוקשה להם באו' החוצה. כי יש ה"א בסוף תיבה ובראשה והנה ה"א הידיעה שבראשה היא תורה יותר סיום חצוניות מלמ"ד שבראש תיבה. ע"כ הקשו ואמרו וכי מחוץ לעולם הוציאו ולא מתוך האהל בלבד. שנאמר בה"א בראש התיבה עם היות ה"א בסופה. כי זה יורה על הפלגת החציוניות אלא ודאי כי כן הוא שהעלהו למעלה מכיפת הרקיע ואמר לו עד דסנדלך ברגלך. מלובש בחומר דרוך כוכבא שלא ישלוט כוכב מזלך למשול בך ואמר אין הבט אלא מלמעלה למטה. הוא כי הנה רוב מדרשי הגדה כנודע לבקי בהם. הם דרך ג"ש. והוא כי בחכמתם דברו בדיוק. כי לא אמרו אין הבטה אלא מלמעלה למטה כי זה לא כן הוא. כי כמה מצינו שהוא בהפך כנזכר למעלה. אך אומרו אין הבט. והוא שדעתם ללמוד מפסוק הבט משמים וראה שהוא מלמעלה למטה. שהוא הבט כלשון זה ממש. ועל מה שאמרת ואנכי הולך ערירי וספור הכוכבים כו'. וש"ת למה אני מאריך הדבר. או שמא תראה שלא אמהר הזרע. אל תחוש כי הלא ע"כ העליתיך למעלה מכיפת הרקיע. ולא אמרתי לך מלמטה שתמשול על המזל. אך היה למען הודיעך חיבתך לפני. והזרע אשר אני חפץ להוציא ממך כי הלא כה יהיה זרעך. והוא בהזכיר מאמרם ז"ל באלה הדברים רבה (פ"א) שאמר למה נמשלו הצדיקים לכוכבים באומרו ומצדיקי הרבים ככוכבים כו' אלא שחמה ולבנה יש להם בושה. שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה. אבל כוכבים אין להם בושה לעולם:
ונבא אל הענין אמר אם יתמהמה אל תחוש כי הלא כה. כלומר ככוכבים שאין להם בושה לעולם יהיה זרעך. וע"כ צריך שיצאו בעת זקנה ובטהרה גדולה. כמ"ש ז"ל בב"ר (פ' מ"ו) שלא הוליד אברם את יצחק עד שביטל יצרו וביטלה תאותו. ונצרר דמו ונקשר דמו:
או יהיה שבישרו ואמר הנה העלתיך לדרוך על המזל ולא אמרתי לך על הארץ מתחת הוא להודיעך כי כה יהיה זרעך. שאיכותן למעלה מכיפת הרקיע שולטים על המזל. ובין לדרך זה או לקודם הטיבו אשר דברו רז"ל באומר' שבכל דור יש שלשים כמנין יהי"ה צדיקים כאברהם. כי על זה ידבר הכתוב לבשרו שיהיה צדיקים. אלא שהוקשה למו כי הלא לא כל זרע אברהם הם כך. על כן אומרו שהוא כמנין יהיה. עוד ראו שאם נפרש הכתוב. שכה יהיה חוזר אל הריבוי שלא יוכלו לספור אותם. היל"ל אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך מאי ויאמר לו בתוך דבריו. אך הוא על זולת הריבוי. אמירה בפני עצמה שהוא על הכשרון. ובזה יצדק אומרו והאמין בה' כו'. והוא כי מה שהבטיחו שלא יחסרו הצדיקים מזרעו. ומה גם לרז"ל שהוא בכל דור. הלא כמו זר תחשב הבטחה זו. כי הלא זה תלוי בבחירה כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וא"כ איך תצדיק הבטחה זו. אלא שעם כל זה האמין בה' כי הוא ית' ידע איך יקיים הבטחתו עם היות שלא כמדתו ית'. וע"כ ויחשבה לו הוא יתב' צדקה שהאמין ולא חש אל ניגוד הבחירה. ואם יחזור אל אברהם יאמר ויחשבה אברהם לו יתב' צדקה כי לא לפי שורת הדין הוא להבטיח בכך. מטעם חפשיות הבחירה. אם לא שיעשה כך מפני קיום זרעו בתורת צדקה. או שיעור הכתוב על דרך זה. כי אחר שחש אברם על נגוד המזל. תחלה היה לו ית' להוציאו החוצה. ולומר לו ידרוך כוכבו ואח"כ יאמר לו לא ירשך זה. לזה אמר והנה דבר ה' אליו. כלומר מה שתראה דבר ה' אליו. לאמר אח"כ מה שאחר דבר זה. שהוא הבט כו' אלא שהיחל במאי דסליק מיניה. ואחר כך אל מה שאמר הן לי כו'. או יכוין באומר והנה ולא אמר ויאמר ה'. ענין מאמר רז"ל (שם פ' מ"ה) למה היו האמהות עקרות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. ובזה יאמר כי חפץ היה יתב' לבשר לו שיוציא ממעיו מי שירשנו ושיהיו ככוכבי' אלא שהיה מתאוה שיתפלל על הדבר תחלה. ע"כ כאשר התפלל ואמר הן לי לא נתת זרע כו' מיד בשרו. וזהו והנה דבר וכו'. והנה ע"י האמור מיד דבר ה' שהיה מתאוה לבא. בא אל אברם לאמר כו':
ז
ויאמר אליו כו'. ראוי לשים לב. כי הלא עם שלא היה נותן לו את הארץ. היתה הטבה הוציאו אותו מאור כשדים. ולמה תולה הדבר בנחלת הארץ. ועוד מה זו שאלה מאברהם במה אדע כו' וכי זו היא האמנתו בו יתב' ששואל במה אדע כו'. והנה יש מרז"ל (ב"ר פ' מ"ד) אומרים שעל כן גלו בניו למצרים. והוא קשה מאד כי לא קצף עליו ה' כ"א השיבו בנחת קחה לי כו' ועוד איך בקחתו עגלה כו' הודיע אליו כי ירשנה. ואם על שכרת עמו ברית. גם בזולת מקום זה כרת עמו ברית על הארץ. ועוד כי הלא מבלי בתר הבעלי חיים הללו היה יכול לכרות ברית. ולמה הוצרך כל זה. ועוד את הצפור שלא בתר למה לקחה. ועוד למה הודיענו שירד העיט על הפגרים. ושנשב בהם אברם. ועוד אומרו ויהי השמש לבא למה הודיענו הזמן. ועוד אומרו והנה חשכה כו'. כי הנה אמרו רז"ל (שם) שהם ארבע גליות שהראה לו. אימה זו בבל כמד"א ואמתני ותקיפא כו'. חשיכה זו מדי שהחשיך פניהם של ישראל בצומות. גדולה זו יון שהיו אומרים כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. נופלת עליו זו אדום. ואמרו ז"ל שאמר לו הקב"ה שיבחר לבניו גליות או גיהנם שהוא תנור עשן כו'. ולפ"ז קשה למה הפסיק בין הד' מלכיות לתנור עשן בגלית מצרים באומרו ידוע תדע וכו'. ועוד מהו כפל אומרו ידוע תדע. עוד איך יאמר שימי העבדות והענוי ארבע מאות שנה. ולא היו רק ר"י. ועוד החילו בל' יחיד גר יהיה זרעך. וצאתו בל' רבים ועבדים כו'. ועוד אומרו ואחרי כן יצאו ורכוש גדול. אם הוא שינצלו את מצרים ואמר זה לנחמת השעבוד. היתכן שבשביל ריוח מעות ישתעבדו ד' מאות שנה. והאם יסבול איש עבדות וענוי. כדי שיתנו לו מעות באחרונה. והלא טוב הוא החירות מכל ענוי בהון. ועוד כי ההון לקחו בני שלשים היוצאים ממצרים. ובמה ינוחמו דור א' ודור ב' אשר נשתעבדו ולא נהנו. ועד האם יחסר כסף וזהב לו יתב'. שיגלה את בנו בכורו ישראל על בצע כסף. ולא עוד אלא שיקראנו רכוש גדול כעושה עיקר מזהב וכסף. והמה הבל לפניו ית'. ועוד למה הודיעו פה שיבא אל אבותיו ועוד אומרו ויהי השמש באה כו' למה הידיענו שהשמש באה ועלטה היה. כשראה תנור עשן כו'. ועוד אומרו ביום ההוא כרת כו' כי אומרו ביום ההוא. הוא מיותר:
אמנם הנה רצה הוא יתב' להחזיק לבו בירושת הארץ כי זאת היתה הפעם הראשונה. כי ענין זה קודם למאמר הכתוב למעלה ויעבור אברם בארץ וכו' וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך וכו'. כי אז היה בן ע"ה שנה. ובמראה זו של בין הבתרים היה בן ע"ו כי מאז עד שנולד יצחק היו שלשים שנה. שע"כ נאמר ויהי בשלשים שנה וארבע מאות שנה כו'. והוא כי הנה ידענו מרז"ל (ב"ר פ' מ"ד) (עיין פרקי דר"א פ' כ"ו) כי כשהשליך נמרוד את אברהם לכבשן האש הוא אור כשדים. בא מיכאל ואמר אני אצילנו. וכן גבריאל ולא הניחם הוא יתב' עד שהציל הוא ית' בעצמו. ובזה יאמר אני ה' אשר הוצאתיך. אני בעצמי ולא מלאך. ולמה עשיתי לך כך. למה שרצוני לתת לך את הארץ הזאת שאין עליה שום מלאך זולת הקב"ה. ושיעור הכתוב אני ה' אשר הוצאתיך בעצמי. לכן תבטח שאתן לך ארץ המיוחדת לי. או יאמר כי רצה הקב"ה להראות את אברהם. איך בתחיית המתים ישוב אברהם ויירש את הארץ. והוא בהזכיר מאמרם ז"ל (שם פ' מ"ה) על פסוק ואנכי עפר ואפר. שהוא אלו הרגני נמרוד לא הייתי עפר. אלו שרפני אמרפל לא הייתי אפר. הנה שהשוה את זו עם זו. ובזה יאמר הלא את עצמך נדרתי לתת את הארץ. שהוא אחר התחייה. אל תתמה על התחייה מהעפר כי גדולה היא מניעתי מן האש שלא ישרפך. ממניעתי מן העפר שאל יכלך. והנה אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים כאלו מהיותך אפר החייתיך. ובזה תבטח לתת לך את הארץ הזאת. לך בעצמה. מי שקיימך מהיותך אפר שלא בטבע. יקימך מהיות עפר. וזה אומר לתת לך שהוא לו לעצמו ואין זה רק אחר התחייה. וע"ז השיב ואמר במה אדע כי אירשנה. לו' הנה עם כשתתן אות לזרעי נמשך קיומה עד אחר התחייה מובטח אהיה בזה. אך במה אדע שביני וביני לא יאבדו ברום בחירתם באורך הזמן. ומה גם בין הגוים. באופן שתפסק מציאותם מהעולם. ומה גם בגליו' שנרמזו לו בענין המלכים כמדובר למעלה ויבטל ענין התחייה גם לי גם להם ולא אירשנה. ע"כ אמר לו אל תירא כי קחה לי עגלה וכו'. והוא מאמרם ז"ל (שם) וז"ל עגלה משולשת זו בבל שמעמדת שלשה. נבוכדנצר. אויל מרודך. ובלשאצר. ועז משולש זו מדי שמעמדת שלשה. כורש ודריוש ואחשורוש. ואיל משולש זו יון כו'. ותור וגוזל זו הרביעי והראה לו הוא ית' שכל הארבע גליות יתבתרו. ואת הצפור לא בתר כי לא יכלו. כמאמרם ז"ל חצי אכלה בם חצי כלים והם אינן כלים. ושמא תאמר הלא טוב היה לבטל הגליות ולא נצטרך תפלה ובקשה לינצל מהם. לזה אמר וירד העיט וכו' והוא מאמרם ז"ל וירד העיט וכו' הוא דוד. על הפגרים הם הגליות. וישב אותם אברם. ופירושו כי רצה דוד לכלות כל העו"ג. והשיבו אברהם שהוא במה שבירר לבניו את הגליות. במקום גיהנם. וע"כ מנע ה' את דוד מלבא בדמי'. ויתכן הוא מאמר דוד באומר ארדוף אויבי ואש גם וכי' כמפורש אצלנו במקומו. וזהו יהיה ענין הכתוב וירד העיט הוא דוד. על הפגרים מליפול ביד העיט הוא דוד. והוא כי ויהי השמש לבא וכו' כי שם לפניו הוא יתב' את הגליות. הם אימה וכו'. ואת גיהנם הוא תנור וכו' ובחר אברם הגליות ע"י כן הוה סיבה שלא נתנם השם ביד דוד. שאם יכלם איך ישתעבדו את ישראל. נמצא בזה כאלו ימנעו בידים. והענין כי הנה יש שני זמנים. אחד טרם זמן העתיד. שהוא זמן הדין הגדול המתייחס לנשף וערב יום. ועד הזמן ההוא. הוא בעוד יום. והנה אשרי מי שטרם יחשך היום ברוגז הדין. הוא נקי מפשעיו. ואין זה רק ע"י גלות. ואם אין גלות. נשארו אשמותם צרורות בשמלותם על שכמם. עד הדין ההוא לידון בגיהנם העתיד. וזהו מאמר הכתוב ויהי השמש לבא. רמז אל טרם יחשיך קודם סוף היום של דין הגדול. אז ותרדמה של נבואה נפלה על אברם. והנה אימה וכו' שהם ארבע גליות. שיברור שזה טוב להם. טרם יחשך ויצטרכו לדון בגיהנם העתיד. שהוא אחר בא השמש. ובהזכירו ביאת השמש. נרמז כי אז גיהנם הנקרא חשך. כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' י"ד) על חשך מצרים. ועיקר גיהנם הוא תנור עשן כו'. כדי שיברור ויהי כן ע"י מה שהפיס דעתו באומרו ידוע וכו' כאשר יבא ביאורו בס"ד. ואמר אחרי כן כי על ידי הבירור נמשך כי הגיהנם שהעביר לפניו ע"י מה שבירר את הגלות ישלוט במשעבדים. וזהו שרמז באומרו ויהי השמש באה ועלטה היה. רמז כי אז בזמן ההוא שכבר בא השמש ועלטת הדין באה אז והנה תנור עשן. הוא גיהנם העתיד אשר עבר לפניו. יהיה בין הגזרים האלה הם האומות. ולא על ישראל כי בירר לבניו השעבוד. ומה שהפסיק באומר ידוע תדע כו'. בין הוראות הגליות להוראת גיהנם. הלא הוא כי זה דרכו ית' לבלתי החליט הרע העתיד על דבר חפשיות הבחירה. כי אפשר יבחרו בטוב ויתבטל הרעה. ואלו לא יזכור רק ענין הצרה העתידה. יהיו מוכרחים במעשיהם. כי גם שאין הידיעה מכרחת. הדבור מכריח כמפורש אצלנו. ע"כ א"ל הוא ית' הנני שם לפניך ארבעה גליות כו' שתבחר בם. וא"ל הנה גם שעבוד זה אינו מחוייב. כי אפשר יהיה להם חירות משעבודיהם בטוב בחירתם. והוא כי הנה כתוב אצלנו בטעם גלות מצרים. כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל לתת להם התורה. אשר על ידה יהיו לכם חירות מהגליות אשר לינתן לישראל לא היה אפשר. אם לא שתפסק זוהמתן כאשר הארכנו במקומו. שעי"כ זכו ישראל להנבא פנים בפנים בהקיץ. לשמוע מפיו ית' תורה בסיני. והנה זוהמת נחש לא היה כח ליפסק אם לא באלף דור. כמשז"ל (ב"ר פ"א) דבר צוה לאלף דור זה תורה. אלא שהוא ית' חשב מחשבות. להתם חלאת הזוהמא ההיא בכ"ו דורות ע"י אופן לידת יצחק וגירותו וגירות יעקב. ואח"כ בכור הברזל במצרים. כמצרף כסף בתוך הכור עד הגו סגים מככף כמפורש פרשת תולדות וכן היה. כי נכנעת ותמרק הזוהמא. וכאשר נטהר והיה כסף צרוף יצא ממצרי' ואשר היה סיגי הזוהמה פירשו ומתו בימי החשך. ולא יצאו רק א' מה' או למ"ד מנ' או מחמש מאות או מחמשת אלפים. והיוצאים קנו מעלה גדולה וריווח עצום. כי הותכה זוהמתן עד גדר שבמעט ימים שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן לגמרי. ויוכלו לשמוע מפיו ית' תורה ככתוב אצלנו פרשת שמות. ואמרנו שהוא טעם לגלות מצרים:
ונבא אל הענין. והוא כי בהראותו ית' את אברם ארבע גליות. ראה והנה לא יבצר מהתחמץ לב אברם בהחליט גזרת הגליות ומי יודע אם יבחרו בטוב ולמה יגלו. ע"כ אמר לו ידוע תדע כו' לומר כאשר אני מודיעך ענין הגליות. ג"כ תדע כי אפשר שלא יגלו כי הנה תדע ג"כ כי גר יהיה כו'. והוא כי בעוד שזרעך מועטין נזכרין בלשון יחיד שהוא בימי יצחק. ורוב ימי יעקב גר יהיה שיהיה לו גרות. אך לא שעבוד כ"א גרות בארץ לא להם. שהוא בא"י שעדיין איננה להם אך בהגיעם לכלל ריבוי. אז ועבדום וענו אותם שהוא אז במצרים. ובין הגרות והשעבוד הוא ד' מאות שנה. וגם את הגוי כו' ילקו כי דן אנכי. וטעם שאשעבדם הלא הוא כי הנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וריוח גדול שהוא סילוק זוהמת הנחש ע"י השעבוד. שיוכנו בו לקבל תורה ויהיה להם חרות על הלוחות חירות מגליות באופן כי ענין הגליות היא בספק. אך מה שהוא בודאי שלא תאונה רעה הוא בימיך. כי ואתה תבא אל אבותיך בשלום כו'. וגם אל תירא שמא יאבדו בתוך כור הברזל במצרים. כי הנה ודור רביעי ישובו הנה כו'. ומה שאמרתי גר יהיה זרעך בארץ לא להם והוא בא"י. הוא כי לא שלם עון האמרי עד הנה וע"כ לא לבניך היא עד דור ד'. ולמאמרם ז"ל (ע"ש ברש"י) שאמרו תבא אל אבותיך בשלום נתבשר שיעשה תרח תשובה. תקבר בשיבה טובה שיעשה ישמעאל תשובה. יאמר מה שאמרתי שיגלו ד' מאות שנה. לא יעלה על רוחך כי מה שגר יהיה זרעך הוא כי לא יהיה זרע כשר. כי הלא אצ"ל מה שיקרא לך זרע. כ"א אפי' תרח שהנחתו עע"ג יעשה תשובה וכן ישמעאל. ומה שדור רביעי ישובו הנה בסוף הד' מאות שנה ולא ירשו ארץ מעתה. הוא כי לא שלם עון האמרי עד הנה. אך אין העיכוב מזרעך. וע"פ דרכו רמז באו' ישובו. עם היות שדור רביעי לא היו בא"י מעולם. אך רמז לו איכות קדושת זרעו. כי שורש נפשותם מארץ חיים. שלעומת א"י נמצאו אפי' הנולדים חוצה לה בבואם אליה כשבים אל מקום שממנה יצאו. וכמפורש אצלנו על פסוק (תהלים פ"ז) איש ואיש יולד שם וכענין האמור על פסוק לך לך מארצך כו'. כמ"ש ז"ל (נדרים ל"ב) כי בעון שאמר אברם במה אדע כו' גלו למצרים. ויהיה ענין הכתובים. כי זולת הגלות הנזכר גם בעון ידוע שאמרת במה אדע. תדע גלות אחד והוא כי גר כו' כמפורש למעלה. ואל תצר על מה שמשתעבדים בשבילך. כי ע"פ דרכם קוני' שיצאו ברכוש גדול שהוא פיסוק הזוהמא כדלעיל ועוד ארחם שעודך חי לא יהיה גרות ליצחק. כ"א ואתה תבא אל אבותיך כו' עם שהיה ע"ה שנה בימי יצחק. ועכ"ז מלידתו ימנו הת' שנה כי הלא ודור רביעי ישובו הנה. ואם היו נמנים מדור השבטים או מבניהם. שמהם היחל השעבוד לא ישובו דור רביעי. כי עוד ק"ץ שנה וגם קודם היו שבים אם לא כי לא שלם עון האמורי עד הנה. או יאמר אל תצטער על גלותם שאודיעך לא על הצרה ולא על שמא יאבדו שם ולא יזכו לרשת הארץ כי כאשר ידוע הגלות תדע הריוח. ופי' מה שאמרתי ידוע הוא כי גר כו' ומה שאמרתי תדע הוא כי ואחרי כן כו' שיוכנו לקבל תורה כמדובר למעלה. ואל תירא פן יאבדו שם ולא ירשו ארץ כי ודור רביעי ישובו הנה בודאי. וכהתימו ענין גלות מצרים נמשך אל מה שהראה לו ארבע גליות. סיים ענין כוונתו להראות לו גיהנם לאמר לו שיבחר כאשר ייטב לבניו. כאומר ויהי השמש לבא כו' וגמר באומר אשר עבר כו'. לומר כי בחר בשעבוד. שאשר עבר התנור עשן. היה בין הגזרים הם הגליות. ולא בישראל ומה שלא אמר עשן תנור כי אם תנור עשן פה הורה ענין כלו בעשן כלו. כי תנורם שכלים בו הוא עשן ולא אש ואחר שכלים כעשן התנור נותן בהם כח וחיות וחוזרים וכלים בלפיד אש וזהו כלו כעשן כלו:
יח
ביום ההוא כרת כו'. הנה בתתלת הענין אמר אני ה' אשר הוצאתיך כו' לתת לך כו'. שהוא לתת לאברהם עצמו הארץ לרשתה. והנה כאשר פירש ירושת הארץ. א"ל ואתה תבא אל אבותיך כו' ואחר סילוקך דור רביעי ישובו הנה כו' נמצא כי ברית מתנת הארץ הוא אמר בואו אל אבותיו בדור רביעי וא"כ איך אמר מתחלה שעל אברהם עצמו יוריש את הארץ. לז"א מה שביום ההוא כרת ה' את אברם ברית. אינו מה שדור ד' יבאו וירשו ארץ כ"א לאמר לזרעך כו' את הקני כו' שהם הארצות י' עממין אשר אין הדבר ההוא מתקיים עד עבור הד' גליות הנזכרים. שהוא אחר התחייה לאברהם עצמו. והוא מוכרח כי א' מהעשרה היא ארץ אדום כנודע. אך מה שדור רביעי ישובו הנה. אינו מה שכרת ברית עתה. כ"א הברית שבימים אחרים שהם ארצות ז' עממין. או יאמר ידוע תדע כו' והוא כמאמרם בס' הזוהר על פסוק ויוציאך בפניו. כי כשהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים הביא את אברהם והעמידו שם. שיראה איך הכה את מצרים והוציא את ישראל ברכוש גדול ואמר עוד בס' הזוהר (בשמות דף ח') כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אראך לא נאמר אלא אראנו שהוא כי כאשר העמיד את אברהם ביצאת מצרים. כן יעמידנו בגאולה העתידה ויראנו נפלאות. ובזה יאמר הנה אמר במה אדע כי אירשנה. אולי יתקלקלו או יכלו בניו בגליות ולא יזכו אל התכלית לרשת ארץ עם אברהם אביהם. והשיב לו הוא ית' כי יתחברו. ואת הצפור הוא ישראל לא בתר. כי החצים כלים והם אינם כלים. אמר הלא תאמר כי זו היא הבטחה א עדין שאלת במה תדע ב וקומה עומדת. ע"כ אמר ידוע תדע כי הנה מאשר ידוע ביצ"מ. תבטח שג"כ תדע לעתיד. וזהו ידוע תדע ופי' מה שאמרתי ידוע. הוא כי גר יהיה כו' ואח"כ יצאו כי שם תהיה. ומזה תדע לעתיד כי גם אז כימי צאתם ממצרים יראוך נפלאות. וש"ת גם על מה שקודם גאולת מצרים אני דואג. פן יאבדו בגילולי מצרים. ואיזה דבר יהיה לסימן מעתה. כי הנה ואתה תבא אל אבותיך בשלום שהוא כמשז"ל (ב"ר פ' ל"ח) שבישרו שיעשה תרח תשובה. תקבר בשיבה טובה שיעשה ישמעאל תשובה כלומר וממה שתראה בעיניך בחייך תקח סימן לבניך שגם הם יעשו תשובה. והוא מאמרם ז"ל (ב"ר פ' מ"ב) ברית כרותה לישראל שיעשו תשובה באחרית הימים. וש"ת כי אילו אינן בגלות. אך ישראל בגלות אפשר ילמדו ממעשיהם ויאבדו. לז"א סימן אחר עוד. שהוא ודור רביעי שהיא אחר גלות מצרים. ישובו הנה שיזכו לשוב אל מקום אביהם לרשת ארץ ולא יעכבם מה שהתערבו בגילולי מצרים וכן גם לעתיד גם שיתערבו בגליות ישובו הנה. וש"ת הלא טוב היה יהיה לי סימן מעתה. שאראה בעיני איך לי ולזרעי אתה נותן את הארץ. ולא עד דור רביעי. לז"א כי לא שלם עון האמורי עד הנה. אז קבל אברהם ובירר את הגליות וזהו ויהי השמש באה כו' כמפורש למעלה כי הנה תנור עשן כו'. הוא גיהנם אשר עבר יהיה בין הגזרים האלה ולא בישראל. וביום ההוא שבטח לב אברם והאמין בו ית'. אז גם הוא ית' עשה את שלו ויכרות עמו ברית. שהוא על מה שבאחרית הימים יתן את הקני כו' שהם ארץ עשרה עממין. שיירש אז אברהם עם בניו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |