העמק דבר/בראשית/טז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־07:00, 16 ביוני 2023 מאת הר יונה (שיחה | תרומות) (השלמה ע"פ כת"י שהוציא הרב מאיר ברלין)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

העמק דבר TriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

עצרני ה׳ מלדת. שהרי לך הבטיח הקב״ה זרע וע״כ רק ממני אין זרע ויהיה לך מאשה אחרת. טוב שיהיה משפחתי:

בא נא אל שפחתי. לא כדבר רחל ליעקב הנה אמתי בלהה. דאמה משמע לא כשפחה ממש שהיא קניית הגוף אלא סרה למשמעתה. כמו אמה העבריה והיינו דאע״ג שלבן נתן אותה לשפחה מ״מ מאז מסרה רחל אותה ליעקב היתה בתורת אמה. משא״כ שרה התנהגה גם אח״כ בתורת שפחה כמו שיבואר:

אולי אבנה ממנה. רחל אמרה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה. הכונה בזה שהיא תגדל את הולד ותהא כאלו ילדה. משא״כ שרה לא חפצה לגדל בן שפחתה. ע״כ אמרה אולי אבנה. שיהיה לי איזה זכות וזכרון טוב באותו זרע:

ג[עריכה]

לאברם אישה לו לאשה. תיבת לו מיותר. וביעקב כתיב ותתן אותה ליעקב לאשה. אלא כדברינו שכך היה התנאי. דלגבי אברם לבד תהא לאשה ולא לשפחה. אבל לגבי שרה תהא לשפחה כמו שהיה וע׳ להלן כ״א י״ב י״ג שכ״ז הי׳ נוגע אח״כ לענין:

ד[עריכה]

{ותקל גבירתה בעיניה. פירש"י בשם מ"ר שנתעברה מביאה ראשונה והיינו משום דבל"ז מה חדוש שהרתה אחרי שאינה עקרה ושרי עקרה. אלא נתעברה מביאה ראשונה וא"כ אירע לה נס ולא לשרה. מכת"י}

ו[עריכה]

הנה שפחתך בידך. אני איני יכול לעשות לה כלום שהרי אשתי היא אבל את שפחתך היא[א]:

ז[עריכה]

וימצאה. כתב הראב״ע מלה זרה כי המשפט כמו וישנאה. פי׳ היה ראוי להיות הא׳ בסגול והה״א בקמץ. אבל בא ללמד בזה שאין הכונה שהמלאך חפש אותה וימצאה. אלא להיפך שהיא מצאה את המלאך בהיותה הולכת בודדת ואין איש להרחיב לבבה כמעט. והנה מצאה את המלאך בדמות איש הולך. וא״כ יתפרש וימצאה כי המלאך עשה שהיא תמצאהו:

{על העין. כמו בפתח עינים בל"ח י"ד שביארנו שהוא כעין אכסניא להולך במדבר כך הפירוש על העין בדרך שור מי שהולך לשור ומגיע בלילה לן שם. מכת"י}

ח[עריכה]

{אי מזה. כמו מאיזה וכ"ה בשופטים י"ג א. אי מזה הוא. ופירושו מי זה הוא. מכת"י}

אנכי בורחת. לכן אין אני יודעת לאן אני הולך רק בורחת למקום שישאו רגלי אותי:

ט[עריכה]

והתעני תחת ידיה. והתעני ממנה מיבעי. כלשון ותענה שרי. אבל באשר משמעות והתעני ממנה שתרצה לסבול ממנה כשפחה המקבלת ברצון דבר הגברת כי קנין כספה היא. אבל להגר אמר כי באמת שמע ה׳ אל עניה כאשר יבשרנה עוד המלאך. ורק בעת שהיא עם שרה תתראה כנכבשת תחת ידיה. ותהי סבורה כי הגר מתענה ברצון ממנה. וע״ז דייק לשון תחת ידיה בשעה שהיא שולטת בה. ובאמת אחר שילדה לא השתמשה שרה בה כעם שפחה אלא כמו עם אמה כמבואר להלן כ״א י׳ שאמרה גרש האמה:

יא[עריכה]

{וילדת בן. בחולם אינו מדויק. אלא וילדת בן בקמץ מיבעי. וילדת בחולם משמעו על הנולד הוא נקרא יולד. אלא נכלל בזה כונה שניה בשביל שאמר והתעני וא'"כ תחלש מתחלה. ע'"כ אמר כי גם היא תהא נולדת בגבורה כבן. וזה עיקר הוספה על הבטחה הקודמת הרבה ארבה את זרעך, וכן בספר שופטים י"ג כתיב שאמר המלאך לאשת מנוח והרית וילדת בן ועתה השמרי נא וגו' כי הנך הרה וילדת בן וגו'. ולכאורה כפל דברים בלי ענין הוא, אלא משום שהזהירה שלא תשתה יין ושכר וא'"כ תחלְש, ע"כ כפל דבריו בי יולדת בן פי' שתתחזק כבן. מכת"י}

כי שמע ה׳ אל עניך. את עניך מיבעי. אלא ה״פ שמע ה׳ תפלתך בצירוף עניך באשר ידע צרתך. מש״ה נתקבלה התפלה. ולא כתפלת שרה שאם היא מתפללת גם בעד אחרים הקב״ה שומע תפלתה כי כך סגולת א״א וביתו כמש״כ פ׳ י״ב ב׳ אבל את יש לך דין אוה״ע שהקב״ה שומע תפלתם מתוך צרה:

יב[עריכה]

פרא אדם. אם נפרש שהוא גדל במדבר פראי. להיפך מיבעי אדם פרא. שיהא משמעו אדם אוהב להיות במדבר כפרא. כפרש״י. אבל פרא אדם משמעו שהוא מפריא את כל אדם בלי דעת ד״א וחשיבות אנשים אלא הכל הפקר ופראי אצלו. והכי איתא ברבה. בוזז את האנשים.

והוסיף המלאך ידו בכל ויד כל בו. כי כמו שהוא מתנהג עם אנשים כך יתנהגו אנשים עמו. והכל מחשבים שהוא פרא והפקר נמצא נכלל בלשון פרא אדם שני משמעות שהוא חושב כל אדם להפקר. והוא הפקר בלב כל אדם:

ועל פני כל אחיו ישכן. עם מי שהוא רגיל ובברית אהבה הוא שוכן בלי פראות ורק עם מי שאין לו הכרה הרי הוא מתנהג בפראות אבל לא עם מי שהוא אחיו וכך דרך ערביים גוזלים את כל הולך בדרך כאלו שלו הוא. ואם נעשה רגיל אצלו וטוב עמו ה״ז מתנהג במדת הכנסת אורחים ומטיב כפי האפשר:

יג[עריכה]

{ותקרא שם ה' מלאך ה' מיבעי אלא משום שידעה שהוא שליח ה' מש"ה כתיב ה' מכת"י}

הדבר אליה. פי׳ בסוף דיבורו. וע״כ הוא דבר המלאך השלישי. דשני דיבורי המלאכים הראשונים כבר עברו ולא אמרה מאומה אך בסוף דבור השלישי אמרה.

אתה אל ראי. אתה מלאך המיוחד להשגיח עלי תמיד. היינו השר של ישמעאל. ולא כמלאכים הראשונים שלא באו אלא לשעה והוכיחה.

כי אמרה הגם הלום. דבזה מובדל נביא ממלאך דנביא כשגומר דיבורו והולך לו הרי נראה מאחוריו עד שהולך מרחוק. משא״כ מלאך נעלם תומ״י. וכן אמר מנוח אחר כי לא יסף עוד מלאך ה׳ להראה וגו׳ אז ידע מנוח כי מלאך ה׳ הוא פי׳ מדלא יסף לראות כלל הבין כי מלאך ה׳ הוא. אכן כאן נשתנו המלאכים. הראשון וגם השני לא ראתה עוד אחרי רואה. משא״כ השלישי נתעכב אצלה והיה דובר אליה גם זולת המאמר אשר נשתלח בשם ה׳. ומזה הבינה כי הוא מלאך ה׳ הממונה להשגיח עליה ועל זרעה תמיד וזהו מאמרה.

הגם הלם. עתה דבבית אברהם היתה רגילה לראות מלאכים גם בלי ענין ואם היו המלאכים הראשונים שמה היתה רואם גם אחרי רואה. אבל הגם הלם ראתה אחרי רואה אותם המלאכים הראשונים כאשר אני רואה אותך ומזה הנני מבין שאתה אל ראי תמיד:

יד[עריכה]

באר לחי ראי. פי׳ לחי כ״ז שאני חי אתה רואי ומשגיח עלי לחוש עבורי:


הרחב דבר

  1. ותענה שרי. כ׳ הרמב״ן ז״ל חטאה אמנו בענוי הזה וגם אברהם כו׳. אבל לא כן דעת חז״ל ברבה ריש פ׳ חיי. וז״ל. זו שרה שהיתה תמימה במעשיה. אר״י כהדא עגלתא תמימתא. ולא ביארו המפרשים מה העלה בזה ר״י. ושם להלן אי׳ עוד. עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב וגו׳ אר״י בהדא עגלתא תמימתא. וזה פלאי אבל בא ר״י בזה לבאר תמימות הצדיקים הללו בדבר אשר היה נראה לעינינו להיפך. שהרי שרה התנהגה עם הגר שלא בדרך תמים. ע״ז בא ר״י וביאר שלא היה מצד קנאת הכבוד וכדומה אלא היה נוגע לעבודת ה׳ באשר הבינה שרה שבמה שהקילה הגר בכבודה אע״ג שהיתה מוחזקת אצלה בלי שום ספק ליראת ה׳ מאד וכאשר ראתה ממה שפגע בפרעה ע״פ דבר שרה. אלא שהקילה בלבה בכבוד שמים וע״ז היתה מרתחא כדאי׳ בתענית ד״ד האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא דרתח בי׳. ואע״ג שאין זה הגון כדאי׳ שם דבעי לילף נפשיה בניחותא. מכ״מ אין זה חטא. דכך טבע אש התורה. וכך היה קנאת אש יראת ה׳ עצורה בלבבה. עד שלא שמרה מחמת זה הליכות ד״א כראוי לאשה כבודה ללכת עם שפחתה בנחת ובמעט קפידא. וע״ז המשיל ר״י כהדא עגלתא תמימתא. והביאור ע״ז שידוע דדחיפה בגוף הבהמה ה״ז תולדה דקרן המזיק ולא שן ורגל דאורחייהו דבהמה בכך. ומכ״מ העגלה הקופצת ממקום למקום והיא בדרך קפיצה דחפה לאיש והזיקו אין זה קרן המזיק אלא כך הוא דרכה וטבעה ולא בכונה להזיק. כך מעשה שרה עם הגר לא להזיק לה עשתה כן ח״ו אלא לקנאת כבוד ה׳ עשתה מה שעשתה והגיע להגר. וכך הוא בשמואל דכתיב ושמואל שוכב בהיכל ה׳. והיה במשמע שדרך שמואל היה לשכוב בהיכל ח״ו. וזה בודאי אסור. וכבר נאמרו ע״ז יישובים. אבל ר״י אמר ע״ז כהדא עגלתא תמימתא שלא היה כן משום קלות ראש ח״ו. אלא באשר היה שקוע בהתבודדות ובאלקות עד ששכח מקומו כי הוא בהיכל ה׳ וכסבור שהוא באיזה חדר חול שהיה סמוך להיכל. וכה היה סבור עלי שאמר לו שוב שכב. הא מיהא שיצאה שרה אמנו מעון וחטאת בזה. ומש״כ הרמב״ן שמשום זה היה פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני ענוי. לא ידעתי וכי בני ישמעאל לבדם התעללו בזרע אברהם ושרה יותר מכל אוה״ע זה בדור זה וזה בדור זה. וכן להיפך בני ישמעאל לא עם בני ישראל לבד התעללו כי עם כל מי שהיה נכבש מהם בעת רמה ידם עשו פרעות:
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.