רלב"ג - ביאור המילות/שמות/כה

רלב"ג - ביאור המילות ‏ שמות כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ויקחו לי תרומה. הרצון בו שיפרישו אותה לשמי וידמה שזאת התרומה הוא זולת התרומה שרמז אליה באמרו מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. וזה שכבר נזכר בפרשת אלה פקודי כי כסף העשוי למלאכת המקדש הפרישוהו ישראל כשנתן כל אחד מהם מבן עשרים שנה ומעלה מחצית השקל והנה זאת התרומה היתה מוגבלת לא היתה נוספת מצד הנדבה ולא נגרעת מצד העדר הנדבה ועליה אמר ויקחו לי תרומה על צד הצואה וכבר היתה שם תרומה אחרת שהיתה לפי הנדבה והיא תנופת הזהב ושאר הענינים הנוהגים מנהגו שהיו צריכים למלאכת הקדש כמו שנזכר בפרשת ויקהל כל נדיב לבו הביאו חח ונשם וגו' כל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן וגו' והנשיאים הביאו את אבני השוהם ואבני המלואים והנה כלל שאר מיני אלו התרומות במה שאמר וזאת התרומה אשר תקחו מאתם ולזה זכר שם הכסף עם הזהב והנחשת והנה הכסף בא בקע לגלגולת והזהב והנחשת היא בא נדבה או אולי היה שם כסף גם כן שיהיה בא נדבה ולא נכלל במלאכת המקדש הנזכרת בפרשת ואלה פקודי ואולם עשו ממנו כלי שרת:

ד

תכלת. הוא צמר צבוע בצבע שעינו דומה לעין הים או לעין השמים:

והארגמן. הוא צמר צבוע אדום:

ותולעת שני. הוא צמר צבוע בצבע אדום גרנ"א בלעז ואין אדמימותו במדרגת אודם הארגמן:

ושש. הוא מן הפשתים הנבחרי' וכשיהיה חוטו כפול לששה הרי נקרא שש או שש משזר וכשלא היה חוטו כפול ששה נקרא בד וזה כלו לפי מה שיורה עליו הגדר כי בד יורה על היחידיות ושש על הששה ושם הענין בעצמו הוא פשתים או בוץ:

ועזים. הוא הצמר הרך ההוה בעזים סביב שרשי השערות הקשות והוא כתכלית הרכו':

ה

ועורות אלים מאדמים. הם עורות אלים צבועים בצבע אדום גוד"א מנס"י בלעז:

ועורות תחשים. אחשוב כי הם תישים גדולים ועורותיהם יותר חזקים ויתר קשים ויותר נבחרי' מהאלו' על כן כתוב ואנעלך תחש שהוא הנבחר שבעורות לעשו' מנעלים ורז"ל אמרו שהוא מין חיב לעורה גונין הרבה:

ועצי שטים. הוא ממין הארזים יתכן שכרתו שיש אותם באחד מהם מהמקומות אשר עבדו בהם לעשות מהם שולחנות ומה שידמה להם והתנדבו אותם מי שנמצאו בידיהם כמו שמפורש בפרשת ויקהל:

ו

שמן למאור. הוא שמן זית זך כתית והיה נבחר מאד ולזה לא נמצא כי אם ביד הנשיאים כמו שמפורש בפרשת ויקהל:

שמן המשחה. הוא שמן מרוקח עם הבשמים יבא זכרונם במה שיבא ובו היו מושחים הדברים שרצונם לקדשם כמו המשכן וכלו והכהנים על האופן שהתבאר והנה בקטרת הסמים היו נכנסים בשמים יבא זכרונם במה שיבא:

ז

אבני שוהם. הם אבנים טובות היו בכתפות האיפוד ובחושן ג"כ היתה נכנסת עם שאר אבני' טובות יבא זכרונם במה שיבא והם אבני המלואים שזכר בזה המקום וקראם אבני המלואים כי היו עושים להם גומא בחושן ומשימים אותם האבנים שם למלאת הגומא ההוא:

ח

ועשו לי מקדש. הוא מצות עשה וזאת העשייה יחוייב בשתהיה לשמו יתע' שנאמר ועשו לי ויחוייב היותה ביום כמו שהתבאר בשרשים הכוללים והנה עשיית זה המקדש הוא שנעשה אוהל או בית ויהיו שם כלים מוגבלים בתואר הנזכר במה שיבא והנה נקרא זה המקום מקדש להיותו קדוש כי הוא מוכן לעבוד בו השם יתע' והוא גם כן מעיד על מציאותו כמו שנבאר במה שיבא בג"ה ולזה אמר ושכנתי בתוכם ר"ל כי זה המקד' יהיה סבה שתהיה שכינתי בתוכם וראוי שיהיה המקדש נעשית מן כלל ישראל או שיתנדבו אותם הענינים יחידים לצבור ולש' יתע' שנאמר ועשו לי מקדש וראוי היה להיות כן לפי שעיונו משותף לכל ישראל ולזה תמצא שעבודת אהל מועד היתה באה משל צבור שוה בשוה כמו שנבאר בפרשת תשא. וראוי שלא יעלם שזאת המצוה אינה באי זה מקום הזדמן מהמקומות אבל במקום אשר יבחר יי' כמו שנזכר ועליו אמר בפרשת ראה כי לא באתם עד עתה וגו' ועברתם את הירדן וישבתם בארץ והיה המקום אשר יבחר יי' והו' המקום אשר כשנגלה ענינו לא הותר להיות המקדש אלא בו וזה המקום הוא בהר המוריה ועליו אמר דוד בספר דברי הימים זהו בית יי' אלהים וזה מזבח לעולה ועליו אמר בספר תלים זאת מנוחתי עדי עד וכזה המקום היה בית המקדש ולא הותר להיות המשכן אלא בו אחר הגלותו. ואולם המשכן שהי' במדבר היה לפי שעה לחנך ישראל לעבודת השם יתע' באופן שיהיו לו לעם וינחילם את הארץ ולא סרו שלא היה להם משכן או בית עד שנגלה להם מקום בית עולמים. ולזה לא תנהג זאת המצוה אלא במקום ההוא שיהיה בו בית המקדש בהר המוריה:

ט

כל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו. יעשו לי עתה מקדש במדבר:

וכן תעשו. לדורות ר"ל שתעשו צורת המשכן וכליו על זה האופן ואולם שיעור המשכן לא יחוייב שלא יוסיף על זה השיעור וזה דבר מבואר מהבנין שעשה שלמה על פי נביא כמו שהורוהו דוד אביו באמרו הכל בכתב מיד יי' עלי השכיל. ומזה המקום יתבאר ששעורי הבית ההוא יחוייב שיהיו נודעים על פי נביא כמו שנודע אלו השעורים על ידי משה. וראוי שגם כן יהיה שם מלך וכהן גדול וסנהדרי גדול' כמו שהיה במשכן הנעשה על יד משה כי הוא היה מלך ונביא והיה שם אהרן שהיה כהן גדול ושבעים איש מזקני ישר' שהיו סנהדרין וכן הענין במקדש שעשה שלמה וראוי היה להיות כן כי אלו הענינים הגדולים המשותפים לישראל בכללם ראוי שיעשו ע"י מי שיכללום בהנהגותיהם בכל אופני ההנהגה ולה אמרו שאין מוסיפין על העיר ועל העזרו' אלא בכל אלו התנאים ולמדו זה ממה שאמ בזה המקום וכן תעשו. וכן לא יחוייב שיהיו כלי המקדש מהמתכות הנזכרים בכאן כי לא צוה אלא שיעשו אותם בזה התבנית שזכר לא מהמתכות שזכר ואמנם יהיה זה למצוה מן המובחר ואין ספק שמצות עשיית המשכן או המקדש נוהגת לדורות כי כבר נזכרו בתורה מצות רבות נוהגות לדורות לא ישלמו אלא בה והנה התועלת בזאת המצוה כבר זכרנוהו ויתבאר ביאור שלם במה שיבא:

י

הנה הארון לא היו לו רגלים לפי הנראה מהשפט וקומתו היתה אמה וחצי כשנמדוד מבחוץ וכן היה גובה השלחן עם רגליו והנה עוביו לא נודע לנו מפשטי הכתוב ועכ"פ היה עוביו נאות אל שיתקיים זמן אורך נפלא וכבר יתבאר לך שזאת המדה היתה מבחוץ שאם נמדוד הרוחב והאורך מבפני' היה הכפרת נופל בתוך הארון כי היה ארכו כארך הארון ורחבו כרחבו וצפית אותו זהב טהור אין ספר שזה הצפוי לא היה באופן צפוי הזהב לכסף שהיא קליפה דקה מאד כי לא ידבק הזהב בעץ בזה האופן ולא יהיה לו קיום. ולזה הוא מבואר ששלשה ארונות נעשו אחד מעץ ואחד מזהב נכנס לתוכו בצמצום ואחד מזהב מקיף בו בצמצום. וכבר היו זה באופן שכל ארון העץ היה מצופה זהב ועובי ארונות הזהב לא נודע ועכ"פ היה להם עובי מרגש כדי שישלם להם הקיום ולא יתכן שיהיה עובי ארונות הזהב טפח כמו שאמרו ז"ל כי לא יתכן שישלם אחד מאלו הארונות בזה העובי מכל הזהב הנזכר באלה פקודי העשוי למלאכה וזה יתבאר למי שעיין בהנדסה עיון מעט ואולם אמרו זה ז"ל להודות על שכבר היה לאלו הארונות עובי מורגש:

יא

ועשית עליו זר זהב סביב. הוא סבוב מזהב מקיף על עליוני הארון מבחוץ כדי שיכנס בו הכפרת ויחזיק בו:

יב

ויצקת לו ארבע טבעות זהב. רצה שיעשו אלו הטבעות על צד ההתכה כדי שיהיה התדבקותם מעצמותם ויהיה יותר חזקים:

על ארבע פעמותיו. ר"ל זויותיו והוא מענין פעם כי הפעם הוא השניות והעדר התדבקות וכן הענין בזויות כי בהם יחלקו השטחים המקיפים בדבר קצתם מקצת והנה היו שתי טבעות מהם על הצלע האחד מצלעות הרוחב ושתי טבעות על צלעו השנית ובהם היו נכנסים הבדים המצופים לשאת הארון בהם והיה זה כן מפני שהעדות הנתן בארון היה דבר שלם בעצמותו והדבר השלם הוא מה שלא יחסר בו דר רצה השם יתע' שימצא בו השלמות בארון בכל הפנים עד שלא יחסר בו דבר אבל ימצא תמיד מוכן אל השלמות מבלי שיצטרך להביא בו דבר מחוץ:

יח

כרובים. הם כצורות בן אדם צעיר הימים ונקראו צעירי הימים רובים מפני גדול הנפלא הנמצא בהם ותהיה הכ"ף בזה השם כמו כ"ף הדמיון והשתמשו בו כאלו היתה שרש:

מקשה. ר"ל שיעשה זה הכפרת כשיקיש בקורנס על עשת הזהב באופן שיעשה הכרובים בזאת ההקשה משני קצות הכפרת כדי שיהיו הכרובים והכפרת מחתיכה אחת במספר והנה היו הכרובים פורשי כנפים למעלה כאלו ירצו לעוף להגביה עצמו למעלה ובזה האופן היו סוככים בכנפיהם על הכפרת כאלו היו כנפיהם סוכה עליה והכרובים היו הופכים פניהם איש אל אחיו ועם היות פניהם איש אל אחיו היו פניהם נוטות למטה אל אמצע הכפרת כאלו הם מביטים אל מה שלמטה מהם:

כא

ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה. במדרגת כסוי ואל הארון תתן קודם זה את העדות אשר אתן אליך והם שתי לוחות אבנים כמו שנזכר בספר מלכים אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב והנה זכר בזה המקום שנית נתינה בעדות בארון להורות שאין ראוי שיושם הכפורת על הארון כי אם אחר שינתן בו העדות כדי שלא ימצא בו החסרון בדרך שיצטרך להסיר הכפרת להניח שם העדות ועוד העיר בזה כי היות הכפרת בזאת הצורה הוא מכוון מפני העדות הנתן בתוך הארון וכבר יתבאר זה מדברינו בגזרת הצור כאשר נבא הסבה אשר הביאה להעשות זה בזה האופן:

כב

ונועדתי לך שם. ר"ל ששם יראה ענן יי' בדברי עמך כאלו אני מדבר עמך מהמקום ההוא כמו שהיה הענין בהר סיני שנראה שם כבוד יי' בהגיע הנבואה למשה ודברי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובי' אשר על ארון העדות וגו' כדי שיתפרסם להם כי משם אני מגיע אליך הנבואה כי זה ממה שיישירם להשיג מה שכוון בעשיית הכפרת והכרובים בזה התואר על ארון העדות:

כג

ועשית שלחן עצי שטים שנים עשר טפחים ארכו וששה טפחים רוחבו ואמה וחצי היתה קומתו עם רגליו והיה מצופה זהב טהור על האופן שזכרנו בצפוי הארון ועשית לו זר זהב ר"ל שיקיף בו סבוב הזהב גבוה מעט כמו שנהוג בשלחנות היפי' לעשותם בזה התואר כדי שיחזיקו בדברי' אשר ישימו עליו ולא יפלו ממנו:

כה

ועשית לו מסגרת טופח סביב. הנה זה המסגרת היה מה שקבועים בו רגלי השלחן לארבע הפאות והיה עביו טפח כדי שישלם בו החוזק והקיום ואחשוב שרחבו היה ג"כ טפח ועל המסגר היו מניחים השלחן כדי שלא יהיו קבועים רגלי השלחן והיה זר זהב סביב המסגרת כדי שיכנס השלחן בתוכו ויחזיק בו באופן שיהיה מקי בכפרת זר הזהב אשר בארון ולה אמר לעומת המסגרת תהיין הטבעות שאם היו הטבעות בשלחן הנה בשאתם השלחן ישארו בארץ רגלי השלחן ומסגרתו ואמנם כשהיו לעומת המסגרת היו נושאים המסגרת והשלחן אשר בו יחד קערותיו הם הדפוסים שהיו אופין בהם לחם הפנים ומניחים אותן בהן עד שיערכוהו על השלחן:

כט

וכפותיו. הם הכפות שמניחין בהן הלבונה אצל מערכת לכם הפנים כמו שיתבאר במה שיבא:

וקשותיו. הם סעיפי ילן מפורצלין פצולין לסמוך בהם המנקיו' אשר עליהם יונח לחם הפנים והיו שם ארבעה קשות היו קבועים בקרקע כנגד בדי השלחן:

והמנקיות. הן כמו חצאי קנים חלולים וכ"ח מנקיות היו שם י"ד לכל מערכת וזה שכבר היה מניח הלחם הראשון על השלחן ואחר מניח שלש מנקיות על הלחם ההוא והם נסמכות בקשות ועליה היה מניח הלחם השני וכן בזה האופן עד הלחם החמישי ובין לחם החמישי והשישי לא היה משים כי אם שתי מנקיות כי אין עליו זולת הלחם הששי לחם הפנים ראוי שתדע שכבר היו על השלחן י"ב חלות וכל אחת היתה עשויה משני עשרונים סלת כמו שיתבאר בסוף פרשת אמור אל הכהנים:

ל

ותאר אלו החלות היו באופן שהיתה כל אחד מהם לחם הפנים ר"ל לחם שיש לו פנים רבים וכבר התבאר באחד עשר ממנחות תואר עשייתם והוא שהיו עושין חלה ארכה עשרה טפחים ורחבה ה' טפחים וקרנותיה שבע אצבעות וכופל מן האורך טפחים מכאן וטפחים מכאן ואותן הטפחים עומדים בגובה כמו דפנות וענין קרנותיה הוא לפי הנראה לי כי לא היתה החלה בעלת ארבעה צלעות בשלמות אבל היתה בעלת שמנה צלעות ארבע צלעות לצד הזויות באלכסון והם אשר קראום קרנות ואורך כל קרן מהם היה שבע אצבעות ובזה האופן ישלם לזה הלחם שיהיו לו פנים רבי' בכל אחד משטחיו המקיפים בו כי כל אחד מששה השטחים המקיפים בכל גוף שיהיה בזה התואר נחלק לשלשה שטחים עד שכבר יקיפו בו יח' שטחין שבע שטחים בכל אחד מדפניו ארבע בתושבת החלה ואולם עובי אלו החלות לא הוגבל כי כבר יתחלף לפי קושי הבצק ורכותו ולפי דעתי היה עוביו פחות מאצבע וזה יתבאר משעור עשרון שהוא עשירית שלש סאין ואמה על אמה ברום שלש אמות היה מחזיק ארבעים סאה. ולזה יהיה שעור העשרון אמה על אמה ברום חצי אצבע וחמישית חומש אצבע שהם כמו שלש מאות אצבעות ורביע אצבע בקרוב ובהיו' הענין כן הנה החלה הנעשת משני עשרוני' מעשרה טפחי' אורך וחמשה טפחים רחב לא יהיה כי אם שש שמיניות אצבע בקרוב כשהונח שיעור הבצק כשיעור הסולת אשר ממנו נעשה והו' מבואר שהבצק כשיהיה מצה לא יהיה נוסף כמותו על כמות הקמח ואם היה שיהיה נוסף הנה הוא מעט אבל יראה בחוש שכמות הבצק הזה הוא פחות מכמות הקמח ולזה לא יתכן שיהיה עובי אלו החלות כי אם פחות מאצבע ולזאת הסבה תמהנו על הרב רבינו משה במה שפירש וקרנותיו שבע שעובי החלה היה שבע אצבעות ועוד שכבר התבאר שם שיעור שתי הלחם שהיו באים בעצרת שהם באים חמץ שהיה כל אחד מהם עשרון והנה היה ארכו שבע טפחים ורחבו ארבעה טפחים וקרנותיו דאצבעות והוא מבואר שהבצק שיהיה חמץ הוא יותר רב הכמות ממה שהיה בהיותו מצה ואם היה הרצון בקרנותיו עביו הנה יהיה שיעור החלה שהיא מצה הבאה משני עשרונים יותר משלשה שעורים מהחלה שהיא חמץ הבאה מעשרון אחד וזה בלתי אפשר בשום פנים עם שהוא רחוק שיהיה מוגבל האורך והרוחב והעובי כי הכמות בזה יתחלף לפי קושי הבצק ורכותו וחשיבות התבואה והעדר חשיבותה ולזה הוא מבואר שהרצון בקרנותיו הוא כמו שפירשנו אנחנו עם שזה הוא יותר נאות מצד הלשון והנה היה זה הלחם דק וזה היה סבה אל שיכול להאפות כשיכניסוהו עם דפוס בלתי הם בתנור קטן כמו שנתבאר במנחות ולדקות זאת החלה יתכן גם כן שיקרא זזה הלחם לחם הפנים כי הוא זה כלו פנים ר"ל שאין לו תוך שלא ישלט בו האויר בקלות או חום התנור והנה היו משימים מאלו החלות שש במערכת האחת והיה גבהם י"ב טפחים וישאר ריוח בין שתי המערכות טפחים ושם היו נותנים שתים כפות מלאות לבונה כמו שיתבאר בפרשת אמור אל הכהנים:

לא

ועשית מנורת זהב טהור מקשה. ר"ל שתלקח חתיכה אחת מזהב ויקיש בה הקורנס עד שתהיה בזאת התמונה אשר זכר:

ירכה. הוא המקום שיצאו ממנו רגלי המנורה והם שלשה כי לא תוכל לעמוד בזולת זה ובפחות מזה המספר מהרגלים:

וקנה. הוא הקנה האמצעי אשר יצאו ממנה כל קני המנורה:

גביעיה. הם בצורת ביצה ששני ראשיה חדין:

ופרחיה. הם כצורות פרחי הצמחים והם כמו קערה ששפתה כפולה לחוץ ואמר שזה כולו היה מחתיכה אחת לא מחלקים נפרדים:

לב

וששה קנים יוצאים. מצדי קני המנורה האמצעי:

שלשה קני מנורה מצדה הא' ושלשה קני מנורה מצדה השני. וזה היה באופן הסתעפות הסעיפים מצמרת האילן ובכל אחד מאלו הקנים היו שלשה גביעים שוליהם לצד יציאתו מקנה המנורה ואחריהם היה בו כפתור ואחר הכפתור פרח והיה שרשו לצד יציאתו מקנה המנורה:

לד

ובמנורה. ר"ל בגופה היו ארבעה גביעים רשני כפתורים ושני פרחים מלבד שלשה כפתורים שהיו בה במקום תוצאות ששה הקנים והנה היו מהם בקנה האמצעי למעלה מתוצאו' ששה הקנים שלשה גביעים וכפתור ופרח שהיה בגוף המנורה למעלה מתוצאות ששת הקנים ועוד היה שם פרח נוסף שהוא למטה אצל הרגלים שנאמר בפרשת בהעלותך עד ירכה עד פרחה. למדנו שאצל ירכה היה שם פרח למטה במקום תוצאת רגלי המנורה ולזה אמר עד פרחה שהוא בסוף ירכה וזה מובאר מאד ובגוף הקנים בראשם תעשה שבעה נרות ישימו בהם השמן ולא זכר בהם שיהיו זהב טהור כי הם מגוף המנורה שהיתה זהב טהור ויהיו הנרות באופן שכאשר ידליק נרותיה יאירו הנרות אל עבר פניה והנה לא התבאר בזה המקום לאיזה צד היו פני המנורה וממה שהתבאר מצורתה יתבאר שאין לה מצד עצמה פנים ואחור כי היא מתדמה משני צדדיה ואולם מצד צד הדלקתה ימצא לה פנים ואחור כי אל עבר מה שיאיר הנר יהיו פניה וזה מבואר בנפשו ואולם צד הדלקתה הוא לצד קדש הקדשים ר"ל שראשי הפתילות הדולקות היו לצד המערב שנאמר בפרשת תצוה יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני יי' ר"ל שעריכת הנרות היתה לפני יי' והוא לצד המערב שבו קדש הקדשים והנה פני המנורה הוא הנר האמצעי כי הוא יוצא מעצם קנה המנורה ואולם הקנים אשר משני צדדיו הם הימין והשמאל אשר למנורה והנה ימין המנורה היה לצד הצפון והנה ראש פתילת הקנה האמצעי היה לצד המערב שהוא לצד קדש הקדשים וראשי הפתילות ששת הקנים היו נוטים אל עבר ראש פתילת הקנה באופן שיהיו כלם מאירים אל עבר פניה:

לח

ומלקחיה. הם צבתים לקחת בהם הפתילות ולתקנם בנרות המנורה כראוי טנאליי"ס בלעז:

ומחתותיה. הם כצורת כפות קטנות לחתות בהם האפר שבנר ובהם היו מסירים השמן הנשאר בנר בעת הטבת הנרות וזכרה התורה שאלו המלקחים והמחתות זהב טהור לא יהיה בו סיגים:

לט

ככר זהב טהור יעשה. את המנורה את כל הכלים האלה הדבקים בה כמו נרותיה וששת הקנים וגביעיה וכפתוריה ופרחיה ואולם המלקחים והמחתות אינם מכלל הככר כי לא יצטרך לומר שיהיו זהב טהור כי כבר הודיע זה במה שאמר כבר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה ובהיות הענין כן הוא מבואר שאין המלקחים והמחתות מכלל הככר וכבר נתבאר לרבותינו מהחוש שגובה המנורה היה שלש אמות ואולם התור' לא הגבילה גבהה ועוביה ורחבה אבל הגבילה משקלה לבד:

מ

וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר. מגיד שהוא מחוייב לעשות אותה בזה התבנית אבל לא חוייב העשותה מזהב אבל יחוייב לעשותה ממתכת בדרך שתהיה מקשה ואם היתה ממתכת איזה שיהיה יחוייב שיהיה נקי מסיגים כי גם בזהב דקדקה התורה בזה שנאמר זב טהור ואם לא היתה מזהב לא יחוייב היותה באה מככר כי אין המשקל מהתבנית עם שכבר יתחלף בזה כמות חומר המנורה להתחלף משקלי המתכות וכן ראוי שתבין הענין כשלחן וכליו וביתר הענינים הנזכרים שלא בא הצווי בהם שיהיה מזהב אלא למצוה אבל מה שיחוייב הוא העשותם בזה התבנית הנזכר ומזה יתבאר שהגביעים והכפתורים והפרחים לא יצטרכו בשלא תעשה המנור' מזהב כי אינם מתבנית המנורה במה שהיא מנורה. ואולם כשהיתה באה מזהב צותה התורה שתהיה בזה התואר כי אז תשלם ההערה במה שהעירה התורה בהם כמו שיתבאר מדברינו במה שיבא בג"ה ואיך שהיתה המנור' הוא מבואר שצריך שיהיו הקנים והנרות בזה התואר הנזכר כי הם מתבנית המנורה במה שהיא מנורה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.