רלב"ג - ביאור המילות/שמות/כו

רלב"ג - ביאור המילות ‏ שמות כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שש משזר. הוא מהפשתן הנבחר שבארץ מצרים שהיה חוטו כפול ששה ולפי שהיריעות היו נעשות משש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני הנה היה ראוי שיהיה חוטי השלשה מינים הנשארים כפולים ששה שאם לא היה הענין כן לא תהיה המלאכה מתדמה ומסכמת קצתם לקצת:

כרובים מעשה חושב. ר"ל שבאריגתה היו נרשמות בה צורות כרובים משני צדדיה כי כן תהיינה הצורות הנעשות באריגה מעשה חושב ואולי נקרא חושב כי הוא חושב מספר החוטים באופן שתרשם הצורה באריגתו:

ד

מקצה בחוברת. ר"ל מהקצה שלה שתתחבר בו בלולאות ובקרסי הזהב עם קצה החמש יריעות השניות המחוברות אחת אל אחת והנה חמשים קרסי זהב ישימו עשר היריעות מחוברות באופן שהיה המשכן אחד:

ז

יריעות עזים. הם עשויות מצמר הרך שאצל שרשי שער העזים:

יב

וסרח העודף. הרצון בו היתרון העודף:

טו

והנה יתבאר הרצון בזה אחר שיתבאר מענין קרשי המשכן כמה היו עבים. ויתבאר שיעור מקום קדש הקדשי' והנה יראה כי שעור מקום קדש הקדשי' היה עשר אמות אורך ועשר אמות רוחב ועשר אמות היה קומתו כקומת הקרשים ואמנם שרחבו היה עשר אמות יתבאר מאורך היריעות שהיה שלשים אמה והיה מהם עשר אמות ברוחב המשכן ויותר על זה העובי הקרשים והיה נתלה מהם לצדדי המשכן כשיעור קומתו פחות עובי הקרשים ותהיינה היריעות מגיעות לארץ לא יחסר כי אם עובי הקרשים ואמנם שארכו היה עשר אמות יתבאר מהיריעות העשרה שהיה שיעור מ' אמה שהיה נכנס מהם שלשים אמה לאורך המשכן וישאירו עשר אמות פחות עובי הקרשים שיהיה נתלה על אחורי המשכן ולפי שהפרכת היתה כנגד קרסי הזהב יתבאר שמקום הקדש היה אורכו ועשרים אמה וישאר ארך מקום קדש הקדשים עשר אמות ואולם כמה היה עובי הקרשים והנה יראה מדברי רז"ל שעבים היה אמה אלא שאם היה הענין כן לא יתכן שישאו ארבעי' ושמונה קרשים באלו ד' עגלות צב שהיו נושאות אותם עם יתר הענינים הנלוים להם שהוא ביד בני מררי כמו שיתבאר בפרשת נשא. והנכון בעיני לפי הפשט שלא היה עובי הקרשים כל זה השיעור אלא שכבר יקשה מה שאמר ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים ושני קרשים תעשה למקצעו' המשכן שכבר יראה מזה שהיו לפאת מערב ח' קרשים וכבר הגביל שיעור הקרשים בראש הפרשה שכבר היה רחבם אמה וחצי האמה ולזה ידמה שיהיה הרחב שתים עשרה אמה וישארו שתים אמות לרחב הקרשים והנה התיר זה הספק החכם א"ע במה שאמר כי אמרו ושני קרשים תעשה וגומ' אינם בשיעור שאר הקרשים ולזה הפרידם מבין שאר הקרשים והנה כאשר כפל היריעה הששית אל מול פני האהל לפאת מזרח ישאר עד מקום קרסי הנחשת כ"ב אמה ולזה יהיו קרסי הנחשת שתים אמות בתוך קדש הקדשי' ולפי זה הפירוש תסרח חצי היריעה העודפת על אחורי המשכן לא יחסר מזה רק עובי הקרשים ותהיה פחות מחציה על הארץ ואם נודה שעובי הקרשים היה אמה שלמה לא יהיה נתלה ממנה על הארץ כי אם אמה ולזה יהיה הפירוש אמרו חצי היריעה העודפת לא שיהיה חציה בכוון והנה יקרא החלק חצי אמר יחצוהו בין כנענים. עד צואר יחצה. והנה היריעות התחתונות לא היו מגיעות עד הארץ אבל היה חסר מזה אמר וכמו עובי הקרשים כי לא היה אורך היריעות כי אם כ"ח אמה וכשהוצאנו מהם עשר אמות שהיה רחב המשכן ועובי הקרשים נשארו תשע אמות פחות עובי הקרשים לכל אחד מהצדדים לכסות הקרשים ויריעות עזים היו מוסיפות על זה אמה מזה ואמה מזה כי כבר היה ארכם שלשים אמה ועשית מכסה לאהל עורות אלים מאדמים למחסה ולמסתור ועל זה המכסה היה מכסה אחר של עורות תחשי' מלמעלה לכסו' עורות האילים והיה זה לתוספת שמירה מזרם וממטר. שלא תתלכלכנה היריעות:

עצי שטים עומדים. ר"ל שתהיה קומתם לאורך העצים:

יז

משולבות. הנה היו למטה בכל קרש וקרש כדמות שתי יתדות הם כדמות שליבות הסולם והם היו נכנסות בתוך אדני הכסף שהיה ככר בכל אדן מהם לשמור שלא יבלו ראשי הקרשים בארץ וכדי שיהיה בנין המשכן יותר חזק ואלו השליבות היו מכוונות כלם אשה אל אחותה באופן שכאשר יכנסו תוך האדנים יהיו האדנים כולם מכוונים בקו אחד:

כד

ויהיו תואמים מלמטה. ר"ל שיהיו הקרשים אמר למקצועות המשכן למטה מכוונים ביושר ומחוברים בקרשי שתי הרוחות יחד ויחדיו יהיו כלים על ראשי הקרשים מלמעלה בדרך שיהיו מחוברים מכל הצדדים ויסכימו לשטוחי שתי הרוחות אשר הם זויות לו ולא יוסיף בקומה אחד מהם אל האחר ויכלו אל הטבעת האחד שתהיה מכונת בהם כנגד הטבעות שבכל רוח אשר בקרשים כי כבר היו בכל קרש וקרש טבעות יכנסו בהם בריחים לקשור הקרשים בדרך שיהיה האהל חזק והנה הטבעת אשר במקצועות לרוח צפון ודרום יקשור הכותל המערבי עם כותלי צפון ודרום ואלו הטבעות היו מחוץ כי ההשתדלות היה בזה הבנין שיהיה יפה מבפנים כמו שיראה מענינו:

כן יהיה לשניהם לשני המקצועות יהיו. ר"ל שלשני הרוחות יהיו הטבעות בקרשים המקצועות עם שאר הקרשים אשר לפאת מערב והשני לרוח צפון במקצוע הצפון או לרוח הדרומי והנה הטבעות הם דבקים דבוק חזק בקרשים והם בלתי נפרדים מהם כדי שיתקיים בהם האהל כשנכנסו בהם הבריחים:

כו

ועשית בריחים עצי שטים חמשה וגו'. פירשו רז"ל במלאכת המשכן שהחמשה בריחים לא היו אלא שלשה אלא שהבריח העליון והתחתון היה כל א' מהם מב' חתיכות זה מבריח מקצה הכותל עד אמצעו וזה מבריח מקצה הכותל השני עד אמצעו עד שמגיעים זה לזה וידמה לפי זה הפירוש שבקרש האמצעי היו שתי טבעות כדי שיקשור הקרש ההוא שני הבריחים ואולם הבריח האמצעי היה מבריח מן הקצה אל הקצה ולזה לא היה כי אם אחד לבד ואמרו כי הבריח התיכון לא היה נכנס בטבעות אבל היו הקרשים נקובים והוא נכנס בתוכם ואם היה הענין כן הנה היה הבריח התיכון המערבי לא יתכן שיהיה מכוון כנגד הבריח התיכון הצפוני והדרומי אבל יהיה למעלה מהם או למטה ואפשר שיהיה הבריח התיכון נכנס ג"כ מטבעות ויהיה אמרו בתוך הקרשים שהוא באמצע הקרשי' וכמוהו אמרו ופעמוני זהב בתוכם סביב שהרצון בו שהפעמונים היו בין הרמונים כמו שאמ' פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון לא שיהיו הפעמונים תוך הרמונים בעצמם וכבר זכר זה א"ע. והנה בזה האופן יקימו המשכן באופן שיהיה בנינו חזק ולא יתפרדו חלקיו:

לא

ועשית פרוכ'. הנה יתב' לך כי מלאכת הפרוכ' היא כמלאכ' יריעות המשכן כי כל אחת היתה מכ"ד חוטים שש לפשתן וכן לתכלת וארגמן ותולעת שי וכל אחת היתה נעשת מעשה חושב באופן שיהיו נראים שם ראשי הכרובים משני הצדדי' ואמנם היה הבדל ביניהם מצד הוראת הגדר כי כשהיתה המלאכה עבה מאד נקראת פרוכת ואמרו ז"ל שהפרוכת עבה טפה וראש הפרוכת היה כרוך במוט והיו שם ארבעה עמודים ששם היו נסמכים על ארבעה אדני כסף והיה בראשם ווים של זהב והם כמו יתדות עקומים והיו מחזיקים במוט שהפרוכת כרוך בו והנה הפרוכת היה תחת קרסי זהב והוא היה מחיצה מבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים ושעירו הפרוכת היה עשר אמות על עשר אמו' ומבית לפרכת היה הארון והכפורת ומחוץ לפרכת היה השלחן על צלע צפון והמנורה על צלע דרום:

לו

ועשית מסך לפתח האהל. הנה זה המסך היה לפאת מזרח והיה כמו מחיצה ומעשרים וארבעה חוטין היה נעשה מארבע מינים שנעשו מהם הפרוכת ולא היו בהם כרובים ולא היו מעשה חושב אבל מעשה רוקם. והרצון בזה שהצורה הנעשת בו אינה נראת כי אם מצד אחד. ואחשוב כי הצורה הנעשת בו היתה נראת מבפנים וראש המסך היה כרוך במוט והיו שם ח' עמודי שנים שהיו נסמכים על חמשה אדני נחשת והיה ראשם ווים של זהב והיו מחזיקים במוט שהמסך כרוך בו:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.