אלשיך/במדבר/יט

אלשיך במדבר יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וידבר וכו' זאת חקת התורה כו'. הנה יקשה אומרו לאמר ז' פעמים ועוד שהיה ראוי יאמר הצווי ואח"כ יאמר והיתה זאת לכם לחק או לחקת עולם ולא יתחיל בזאת חוקת כאלו אין חק זולתו בתורה. ויתכן כי למה שחוקה זו תאמץ לבב כל שומעה יותר מכל חוקי התורה כי לא בלבד היא בלי טעם כ"א גם סותרים עניניה זה את זה מטמאת את הטהורים ומטהרת הטמאים שע"כ השטן מונה את ישראל כו'. ועל כן קרוב אדם להרהר אחריה. ע"כ אמר הוא ית' אם תקדים אמירת הצווי אל אמור שהיא חוקה לא יבצר מלהרהר בשומעם הצווי. ע"כ טרם תדבר אמור להם זאת חוקת התורה כלומר זאת שאני בא לאמר לכם דעו מתחלה כי חקת התורה היא ואל תהרהרו ואח"כ אמר הצווי. זאת חקת התורה הוא אשר צוה ה' לאמר תחלה ואח"כ צווי ויקחו אליך וכו'.

או שיעור התכת הכ' וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר לישראל זאת חוקת התורה אשר צוה ה' כלומר ואין להרהר כדי לאמר אח"כ ויקחו אליך שהיא המצוה. עוד יתכן יכוון מה שאמרו ז"ל במלת אליך שהוא גם של מידתוך סוד הפרה אדומה אל תגלה סודה כ"א אליך בלבד. וע"ד הפשט יתכן יהיה זה מפורש במלת לאמר. והוא כי היה מקום כי להיות זאת חקה זרה ללבב למען השקיט הרהורה טוב להגיד להם סודה ליישב דעתם לז"א זאת חקת התורה שהוא דבר זר אצל השכל עם כל זה אשר צוה ה' לאמר אינו רק ויקחו אליך וכו' שהוא פשט המעשה אך לא סודה כ"א יהיה לחוק בלי טעם אצלם כמ"ש ז"ל חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין להרהר אחריה:

והנה ראוי לשים לב אל כפל מז"ל ובמלות שונות חוקה חקקתי גזירה גזרתי. ולבא אל הענין נזכירה מז"ל מעשה ששאל גוי אחד את ר"י ב"ז ואמר תורתכם היא מעשה כשפים שהטמא מת אתם מביאים אפר וזורקים עליו ואומרים טהור טהור א"ל נכנס רוח תזזית בך וכו' וא"ל תלמידיו לזה דחית בקנה לנו מה אתה משיב א"ל חוקה חקקתי וכו'. והנה ממאמר זה יורה כי לא בלבד על נגדיותו שמטהר את הטמא ומטמא את הטהור הוא תימה כ"א גם על מציאות הטהרה שהוא מה שהוקשה לעכו"ם אמר על זה לתלמידיו חוקה חקקתי כו'. ע"כ יתכן כי שני דברים התמוהים בדבר. א' איך מטהר את הטמא. ב' איך מתהפך לטמא את הטהור על כן הטיבו אשר דברו רז"ל באומרם חוקה חקקתי על הא' גזירה גזרתי על הב' היותר תמוה ע"כ אמר בה לשון גזירה:

או יאמר בייתור מלת לאמר ואומר התורה. ועוד התייחדו בזה הדבור אל אהרן ומה גם כי נשתנה דבר זה מהזולת כי הנה בהחדש הזה לכם כו' מייחד הדבור אל אהרן עמו ואומר דברו אל שני הנדברים אך פה אומר אל משה ואל אהרן ואח"כ אינו מצוה לדבר רק אל משה לבדו דבר אל בני ישראל ויקחו אליך כו'. ואם הצטרף גם אהרן הוא על שעתיד לומר ונתתם אותה שיחזור אל שניהם שיתנוה הי' יכול לדבר עם משה ולומר ויקחו אליך ונתתם אותה אתה ואהרן וכו' ולא לייחד הדבור על מה שהוא אינו מדבר:

ולבא אל הענין נשית לב להבין מאמר ז"ל והוא כי כשאמר הקב"ה למשה אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא כו' אמר לו משה ואם יטמאו מה תקנתם ולא החזיר לו תשובה נתכרכמו פניו של משה שנאמר ועוז פניו ישונא כו'. וראוי להעיר היכן נרמז שם ששאל משה מה תקנתם וגם למה לא השיב לו אז תשובה עד בואו אל המקום הזה ועוד כי הלא לא היה דבר בתורה שלא קבל משה בסיני והיתכן שטהרת טמאי מתים לא נאמרה לו ומה גם שהיא פרשה א' מהתורה. ועוד שבפי' ארז"ל כי במרה שהיה קודם מתן תורה ניתנו לישראל שבת ודינים ופרה אדומה ואם כן מה זו שאלה ואם יטמאו מה תקנתם. ועוד אומרו נתכרכמו פניו אם הוא שנתקשה על בלתי היות תקנה הל"ל תמה משה וכיוצא בזה אך באו' נתכרכמו פניו נראה כי נגע אל עצמו צער גדול בדבר ואיננו לפי הנראה אך הנה זה יתבאר בהבין מאמר זולתו הלא הוא שאמר ז"ל משל לשפחה שטינף בנה פלטין של מלך אמר המלך תבא אמו ותקנח כך תבא הפרה שהוא אמו של עגל ותקנחהו וכו'. כי הנה במאמר ההוא יקשה כי אם היתה פרה מכפרת על עון העגל היה המשל צודק אך לא כן הוא רק לטהר את הטמא מת. אמנם הנה בפרשת אמור כתבנו כי זוהמת נחש המביאה מיתה לאדם בהיותה כרוכה בו כנודע. פסקה בהר סיני והיה לנו חירות ממלאך המות לולא העגל שהחזיר הזוהמא למקומה והיסב המיתה והטומאה כי אשר יטמא הנוגע או מאהיל על מת ממנה היא כי למה שהזוהמא אשר המיתה את המת כרוכה בו היא המתפשט לטמא הנוגע או מאהיל עליו. לכן מי תקנח טינף המדבק בנטמא למת ע"י העגל תבא אמו וכו'. וזהו אומרו טינף פלטין של מלך שהוא האדם העובד את ה' כי היכל ה' הוא כאומרו ושכנתי בתוכם ולא נאמר בתוכו. בנוגעו במת. הוא העגל שהביא הזוהמא וסיבב יטמא הנוגע במת וכו' תבא אמו וכו'. ונבא אל ענייננו והוא כי לא יבצר מהיות פתחון פה לאדם לדבר ולומר כי סיבה ראשונה לזה היה אהרן כי מתחת ידו יצא העגל ההוא המביא מיתה וטומאה והלא יהיה לאהרן לבושת מנפש ועד בשר יגיע לומר כי הוא היסב מיתה וטומאה ולא עוד כי אם גם באומרו ית' התיקון בפרה לא יאות יזכר אהרן בדבר פן תהיה לו למחיתה במזכרת עון. על כן מה עשה הוא ית' שיתפו עם משה ואמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כלומר וידבר ה' ענין שאל משה ואל אהרן יאות לאמר כי כאשר אין על משה בושה על דבר העגל כי על השמים היה ויאות לו לאמר ענין זה כן גם לאהרן יאות לאמר כי לא דבק בידו מאומה מן החרם ההוא ומה גם לרז"ל האומרים כי לא נענש והתאנף בו ה' רק על שעמד והפליג לכל ישראל כל אותו היום לההביל ענין העגל שאמר לו הקב"ה הנה עשיתם מזידים יותר. אך לא על מעשה העגל מצד עצמו. ובזה יובן המאמר הקודם כי בשמוע משה אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא הרגיש משה על כבוד אהרן כי בני אהרן נטמאים במת והוא על מה שנעשה על ידו על כן אמר בלבו הנה לא תהיה החרפה כל כך גדולה אם יהיה תקנה בדבר. אך אם אין תקנה היא חרפה עצומה לאהרן והוא כי חשב שתיקון אפר פרה לטמא מת לא יהיה לזרע אהרן יען על ידו היה בה טומאת מת לעולם ואיך יטהרו ע"י אמו של עגל. ועלה בדעתו שאומרו ית' לבני אהרן שלא יטמאו הוא על כי אין להם תיקון כי מה שנאמרה טהרת אפר פרה הוא לישראלים ולוים. על כן שאל אם יטמאו מה תקנתם ועל כן כאשר שתק הקב"ה נתכרכמו פניו על כבוד אהרן. והנה ה' חשבה לטובה והוא כי אם היה משיב לו פרשת פרה לא היה נראה כי אפילו אהרן היה ראוי שתאמר פרשת פרה על ידו כי היה משיב לו לבדו כי לא היה אז אהרן עמו. לכן המתין עד שקבע הפרשה על שם שניהם כאומרו וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כי עתה לא יבוש אהרן בענין זה כי הנה כמוהו כמשה ראויים לאמר על ידם וז"א לאמר. ולהיות הכוונה כך. כשדבר הצווי לישראל לא הוזכר רק משה לבדו כאומרו ויקחו אליך וכו' כי כל עיקר כוונת פסוק ראשון אינו אלא להשוות את שניהם בדבר כי לא ידע בכשופיהם והוא כמו שכתבנו:

או שיעור הכתוב וידבר ה' במקום שאל משה ואל אהרן לאמר ולא כאשר שאל משה מה תקנתם כי היה אל משה ולא אל אהרן שלא היה אז אתו. והוכרח לרז"ל לומר כי משה שאל מאז מה תקנתם ושלא השיב לו הקב"ה כי הוקשה להם למה לא נאמרה התקנה במקום שהוזכרה הטומאה ועוד מאשר שיתף כאן את אהרן ואחר כך לא דבר כי אם עם משה לבדו על כן אמרו שאין הכונה רק להפיס דעתו של משה שמשתף עמו את אהרן בדבר זה ועל כן במה שמדבר עם משה משתפו אך לא בדברו עם ישראל וא"כ אין זה (רק) על מה שנצטער ונתכרכמו פניו ועל כן הוצרך להפיס דעתו אך בדברו עם ישראל לא דבר הוא שאין ראוי בל יאמרו שהוא היסב שיצטרכו לכך וא"כ אחר שעם ישראל לא יאות שידבר אהרן למה שיתפו עם משה אך אין זה רק ששאל ולא השיב לו ונתכרכמו פניו והוצרך להפיס דעתו:

עוד יתכן לתת טעם למה שתק הוא ית' כששאל משה התקנה ויותכו בזה ב' תיבות אומרו התורה ואומרו לאמר והיות פיוס גדול למשה על מה שנתכרכמו פניו על כבוד אהרן. והוא כמאמרם ז"ל פרשת בראשית כי בעלילה בא הקב"ה על אדם הראשון שהרי אלפים שנה קודם לעולם היה כתוב בתורה אדם כי ימות באהל וגם מלאך המות קודם לאדם שנאמר וחשך על פני תהום וא"כ ראוי היה מאז תיקון הטומאה. על כן באומרו ית' אמור אל הכהנים וכו' אם היה אומר שם התיקון היה נראה כי אהרן היסב הטומאה ובעבורו הוצרך התיקון לבני אהרן המוזהרים על הטומאה ע"כ אז שתק ואח"כ קבע הפרשה ולא הזכיר בה טהרת הפרה בל יראה שעל טומאת בני אהרן שהזכי' הוצרך התיקון ע"כ סתם והמתיק בלשונו פיוס גמור למשה ואמר זאת חקת התורה לומר כי הלא אם עתה יבוש אהרן באמור אנכי הסבותי להצטרך תיקון זה שאל"כ לא היו מתים ולא היה צריך טהרה מפרה לז"א זאת חוקת התורה כלומר מצד עצמה אשר צוה ה' לאמר מאז היתה תורה בעולם אלפים שנה קודם לעולם. וז"א התורה ואומרו לאמר כמאמרם ז"ל כי בעלילה בא הקב"ה על אדם הראשון שהרי כתוב בתורה קודם שנברא העולם אדם כי ימות באהל כו' ועל פי דרכו הורה הוא ית' כמה חביבה הטהרה בעיניו כי רצה לזכות בה את כלם. את משה שויקחו אליו. ולאהרן שגם הוא עם משה יתנו אותה אל אלעזר. ואת ישראל שיקחוה אל משה ואל אלעזר שיטפל בה וגם את אשי ישראל שישחוט כי זר שוחט ואלעזר רואה כאומרו לפניו:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.