רש"י/במדבר/יט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה]
זאת חקת התורה. לפי שהשטן ואמות העולם מונין את ישראל, לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה[1] :
ויקחו אליך. לעולם היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר:
אדמה תמימה. שתהא תמימה באדמימות, שאם היו בה שתי שערות שחרות פסולה (פרה פ"ב):
ג[עריכה]
אלעזר. מצותה בסגן (ספרי):
אל מחוץ למחנה. חוץ לשלוש מחנות:
ושחט אתה לפניו. זר שוחט ואלעזר רואה (שם. יומא מ"ב):
ד[עריכה]
אל נכח פני אהל מועד. עומד במזרחו של ירושלים ומתכון ורואה פתחו של היכל בשעת הזאת הדם (ספרי. זבחים ק"ה):
ז[עריכה]
אל המחנה. למחנה שכינה, שאין טמא משלח חוץ לשתי מחנות אלא זב ובעל קרי ומצרע (עי' פסחים ס"ז):
וטמא הכהן עד הערב. סרסהו ודרשהו, וטמא עד הערב ואחר יבא אל המחנה:
ט[עריכה]
והניח מחוץ למחנה. לשלשה חלקים מחלקה, אחד נתן בהר המשחה, ואחד מתחלק לכל המשמרות, ואחד נתן בחיל (ספרי. פרה פ"ג), זה של משמרות היה חוץ לעזרה, לטל ממנו בני העירות וכל הצריכין לטהר, וזה שבהר המשחה כהנים גדולים לפרות אחרות מקדשין הימנה, וזה שבחיל נתון למשמרת מגזרת הכתוב, שנאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת :
למי נדה. למי הזיה, כמו וידו אבן בי (איכה ג'), לידות את קרנות הגוים (זכריה ב'), לשון זריקה:
חטאת הוא. לשון חטוי, כפשוטו, ולפי הלכותיו קראה הכתוב חטאת, לומר שהיא כקדשים לאסר בהנאה (עי' ספרי. מנחות נ"א):
יב[עריכה]
הוא יתחטא בו. באפר הזה:
יג[עריכה]
במת בנפש. ואי זה מת של נפש האדם, להוציא נפש בהמה שאין טמאתה צריכה הזאה. ד"א, בנפש זו רביעית דם (חולין ע"ב):
את משכן ה' טמא. אם נכנס לעזרה אפלו בטבילה בלא הזאת שלישי ושביעי, עוד טמאתו בו , אף על פי שטבל:
יד[עריכה]
כל הבא אל האהל. בעוד שהמת בתוכו:
טו[עריכה]
וכל כלי פתוח. בכלי חרס הכתוב מדבר, שאין מקבל טמאה מגבו אלא מתוכו, לפיכך אם אין מגופת צמידתו פתולה עליו יפה בחבור, טמא הוא, הא אם יש צמיד פתיל עליו טהור (שם כ"ה):
פתיל. לשון מחבר בלשון ערבי, וכן (בראשית ל) נפתולי אלהים נפתלתי, נתחברתי עם אחותי:
טז[עריכה]
על פני השדה. רבותינו דרשו לרבות גולל ודופק (ספרי. חולין ע"ב). ופשוטו, על פני השדה, שאין שם אהל, מטמא המת שם בנגיעה:
יט[עריכה]
וחטאו ביום השביעי. הוא גמר טהרתו (עי' ספרי):
כ[עריכה]
ואיש אשר יטמא וגו'. אם נאמר מקדש למה נאמר משכן כו' כדאיתא בשבועות (דף ט"ז):
כא[עריכה]
ומזה מי הנדה. רבותינו אמרו שהמזה טהור, וזה בא ללמד שהנושא מי חטאת טמא טמאה חמורה לטמא בגדים שעליו, מה שאין כן בנוגע, וזה שהוציא בלשון מזה, לומר לך שאינן מטמאין עד שיהא בהן שעור הזאה (נדה ט'):
והנגע, יטמא. ואין טעון כבוס בגדים:
כב[עריכה]
וכל אשר יגע בו הטמא. הזה שנטמא במת, יטמא :
והנפש הנגעת בו: בטמא מת:
תטמא עד הערב. כאן למדנו שהמת אבי אבות הטמאה, ונוגע בו אב הטמאה ומטמא אדם. זה פרושה לפי משמעה והלכותיה. ומ"א העתקתי מיסודו של רבי משה הדרשן וזהו:
ב[עריכה]
ויקחו אליך. משלהם, כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם, כך יביאו זו לכפרה משלהם:
פרה אדמה. משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך, אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל (תנחומא):
אדמה. על שם אם יאדימו כתולע (ישעיהו א'), שהחטא קרוי אדם:
תמימה. על שם ישראל שהיו תמימים, ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם:
לא עלה עליה על. כשם שפרקו מעליהם על שמים:
ג[עריכה]
אל אלעזר הכהן. כשם שנקהלו על אהרן, שהוא כהן, לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל לא נתנה לו עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור:
ושרף את הפרה. כשם שנשרף העגל:
עץ ארז ואזוב ושני תולעת. שלשה מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל, וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכלם, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו:
למשמרת. כמו שפשע העגל שמור לדורות לפרענות, ואין לך פקדה שאין בה מפקדת העגל, שנאמר וביום פקדי ופקדתי וגו' (שמות לב), וכשם שהעגל מטמא כל העוסקים בו, כך פרה תטמא כל העוסקין בו, וכשם שנטהרו באפרו, שנאמר ויזר על פני המים וגו' (שם), כך ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וגו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |