בכור שור/במדבר/יט

בכור שור במדבר יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

זאת חקת התורה. חוק של הוראה:

ויקחו אליך פרה אדמה. [לפי שלא יהו בני אדם מצויין אצל מיתיהם מתוך חיבתם ויצערו יותר מדאי, אי נמי שלא דורשין אל המתים ובעלי אוב, החמיר הכתוב בטומאת מת יותר מכל טומאות שבעולם לעשותו אבי אבות הטומאה] שמטמא אדם וכלים ואף מטמא באהל ועושה חרב כחלל [ואף מפני כבוד הבריות שלא יעשו מעורם נודות, ושטיחין מעצמותיהן כלים להשתמש בהם כמו בעור בהמות ועצמות וזהו גנאי לבריות וכן אמרו רבותינו מפני מה עור אדם טמא שלא יעשה אדם עור אביו ואמו שטיחין, מפני מה [עצם אדם טמא שלא יעה אדם עצמות אביו ואמו תרוודין, ולפי חיבתן טומאתן] כמו שאמרו רבותינו לצדוקים שאמרו קובלני עליכם פרושים שאתם אומרים ספר תורה מטמא ידים וספרי מרון אינם מטמאין הידים וענו להם קובלני עליכם צדוקים שאתם אומרים עצמות יוחנן כהן גדול מטמאין - לכך לקח יוחנן שהוא חשוב בעיניהם על שנעשה צדוקי - ועצמות חמור טהורים אלא לפי חיבתן של אדם טמאים יותר מן החמור שלא יזלזלו בהם, הכי נמי לפי חיבתן טומאתן שלא יתנום עם תרומה ויאכלו העברים אבל מרון יאכלום ויאכלום. וכן לעניין טהרתם החמירו עליהם לבקש אפר פרה שהיא יקרה בדמים, וגם בשביל להרחיקם מן המת אסר מת בהנאה. מיהו אי לא שהחמירו בטומאתו ובטהרתו לא יניחו בשביל שהוא אסור בהנאה מלהשתמש בו דליכשירגישו שהוא משתמש באיסורי הנאה לא יפסיד בכך אלא שיאסרו עליו מכאן ולהבא, אבל כשמטמא והוא משתמש בכלים טמאים, יטמאו כל אשר בביתו, ולכך ימנעו מלשמש בעור המת ובעצמותיו:

ג

[ונתתם אתה אל אלעזר הכהן. [ולפי שהיא מטמאה העוסקין בה לא רצה הק' שיטמא כהן גדול:

ושחט אתה לפניו. לפני אלעזר]:

ה

ושרף. אותה השורף:

לעיניו. של אלעזר:

ו

ולקח אלעזר הכהן :

ז

וכבס…הכהן וכן השורף וכן האוסף [לפי שאפר הפרה קדוש ואי אפשר ליגע באפר שלא יפרח ממנו על הבגד שהוא לבוש משום לא יוליכנו במקום טמא צריך לכבס בגדיו כדכתי' גבי חטאת "ואשר יזה מדמה על הבגד…תכבס במקום קדש: וגבי פר ושעיר הנשרפים נמי כתיב "והשרף אותה יכבס בגדיו ורחץ בשרו במים ואחר יבא אל המחנה" וכן נוגע ונושא צריך כיבוס מהאי טעמא שמא נפל מן המים עליו או על בגדו] [וגם יש לפרש להכי מטמא הנוגע שמא בני אדם העושין עצמן פרושין יזו על עצמן שלא לצורך כלל אנו רוצים להיות טהורים, ולכך צוה הק' שהנוגע שלא לצורך ויהיה טמא] ושמע' מפ' והשורף יכבס בגדיו קודם השריפה וכן האוסף קודם אסיפה וכן הכהן ואינו נראה כלל דאם כן מהו "ואחר יבא אל המחנה", ואחר ישרוף, או יאסוף מיבעי ליה:

ט

ואסף איש טהור מכדי חטא קרייה רחמנ' ממאי תיסק אדעתין דטמא יתעסק בה וכי טמא יתעסק בקדשים ולכך דקדקו רבותינו שלא בא הכתוב לומר אלא שאין צריך אלא שיקרא האיש טהור ומצינו טבול יום שנקרא טהור דכת' "ורחץ בשרו במים וטהר ומשום הכי אמרו טבול יום כשר לפרה, אבל הצדוקים שלא ידעו לדקדק היו אומ' שבמערבי שמש היתה נעשית והיו רבותי' מטמאין את העוסק ומטבילין להוציא מלבן של צדוקין וכל הפרשה כולה משמע מוציא מיד משמע ומשמע ממילא כדמפר' ביוצא:

והניח. לג' חלקים נתחלקה כמו שפי' רש"י והכי משמע קרא "והניח מחוץ למחנה" והשלישי היתה לבני ישראל למשמרת והשלישי הא אמרת למי נדה להזות ממנה כל שעה, השלישית הא אמרת:

יב

הוא יתחטא בו. הנוגע במת:

ביום השלישי. לטומאתו:

וביום השביעי. ואם איחר הזאתו מיום השלישי כל זמן שיזה מיום שלישי ואילך ישים שלשה ימים בין ראשונה לשנייה:

יג

את משכן ה' טמא. אם נכנס בלא הזאה וטבילה ואפי' לענין תרומת מעשר וחולין שאינם מקודשין כל כך:

עוד טמאתו בו. אעפ"י שעמד שבעה וטבל והעריב שמשו כיון שלא יתחטא, עדיין טומאתו בו, וכל מה שסיפר לא יועיל לו לענין שיזו עליו ב' הזאות נגד ג' וז' אלמ' יסתור הכל ויתחיל לספור ויזו עליו ג' וז' ולכך נאמר "עוד טומאתו בו" הגה"ה:

יד

זאת התורה. שאמרנו למעלה באוהל בנוגע במת עצמו כי הוא לבא המת:

טו

ולכלי חרס פתוח שהטומאה קודמת לפתחו כדאשכח גבי שרצים "וכלי חרס אשר יפל מהם אל תוכו" אלמא שאינו מקבל טומאה אלא מתוכו, אבל מתוכו כיון שבא לאוירו טמא אעפ"י שלא נגע, ולפיכך אם יש צמיד פתיל עליו טהור הוא אבל כלי שטף בכל ענין טמא בין מגבו בין מתוכו ובלבד שיגע בו ואהל המת כמאן דמלי טומאה דמי:

טז

וכן הנוגע על פני השדה. שלא באהל בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר צריך הזאה שלישי ושביעי:

יח

ולקח אזוב וטבל. דבר נמוך ועץ נמוך ללמדך שהמנמיך עצמו נטהר:

וטבל במים. שהמים שהם חיים מעבירין טומאת המת:

כ

ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה. לרבות כרת לנוגע בגולל ודופק שנתרבו מעל פני השדה כנוגע במת עצמו מיהו נזיר אינו מגלח עליהם אם נטמא בהם דאינו גלח אלא על טומאת גוף המת כדאיתא בנזיר וכהן אינו מוזהר על טומאתו ולפיכך הכהנים אינם מוזהרים על חלל חרב על כלי מתכות הנוגעים במת או הבאים באהל המת אעפ"י שהם אבי אבות הטומאה כמת כדיון דאין נזיר מגלח עליהם אין כהן מוזהר על טומאתם דילפינן טומאתו טומאתו לגזירה שוה, כדאיתא בשבועות ובמכות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.