אלשיך/שמות/כג

גרסה מ־11:28, 15 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


מכילתא דרשב"י


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


אעריכה

לא תשא שמע שוא וכו'. לבא אל כוונת הסמיכות נזכיר מאמרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ד) המספר ל"ה ראוי להשליכו לכלבים. שנאמר לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה לא תשא שמע שוא. וראוי לשית לב על דבריהם. מה זה היחס הצודק לעונש ההוא אצל העון אך זה יובן כמשז"ל (במכילתא) בא וראה שאין הקב"ה מקפח שכר שום בריה. שע"י שהכלבים לא חרצו את ישראל לשונם במצרים. נתן ה' שכרם להאכילם הטריפות:

ונבא אל הענין. והוא כי הרי למדנו כי בשכר שלא פתחו פיהם לנבוח לישראל אף שבנביחתם לא היו מצירים בפועל ולא דוברים שקר כ"א להרים קול נגדם הי' שכרם לאכול הטריפות וזה ראה ולא לקח מוסר וחרץ את לשונו וסיפר על ישראל ל"ה ירוד ירד מגדר הכלב. הנשמר מן המדה הפחותה ההיא. וידוע כי אין ב"ח מאכל לאדם כ"א על היות בני אדם למעלה מערכה כאשר ב"ח אוכלים עשב הצומח על היות ב"ח מדרגה למעלה הימנו וזה יהי' סמיכות הכתובי' ראה נא כי נתנה הטרפה שכר הכלב הבלתי בעל בחיר' על אשר לא חרץ לישראל לאיש את לשונו. עם שבנביחתו לא היה מוציא שמע שוא. ולא מיצר לזולתו. ומאשר נתן שכרו על שלא חרץ את לשונו שא נא ק"ו בעצמך. ולא תשא שמע שוא. פן תגרע מערכו. שכאשר הגרוע מערך מין זולתו. הוא מאכל לו כן בהיותך גרוע מהכלב. תהיה ראוי להיות מאכל לו. כטרפה שתהיה ראוי ליאכל ממנו:

ועוד כי מזה תבא לשום ידך עם רשע הבא לגזול את רעהו. להיות עד חמס בשבילו. להעיד כי חבירו חייב לו. כי בהרגיל עצמך להוציא שמע שוא במה שאין בו גזל. תוציא שוא לגזול גם כן וזהו שסמך ואמר אל תשת ידך וכו':

בעריכה

לא תהיה אחרי רבים וכו'. אמר לא בלבד תזהר לבלתי תת יד לפושעים על פיך בלבד. כי אם גם בהיות רבים בעלי סברא. להרע את הבלתי ראוי או להחזיק ביד מרעים. אל תהי ידך עמהם. באומרך כי אתה יחיד. וראוי לך המשך אחריהם ואף כאשר אין נראה לך היות לרעות. אלא כי יהיה ריב בין אנשים וישאלו על דבר המשפט ויהיה הב"ד שקול מנין המזכים כמחייבי' ואתה נדון בקרבך להיכן הדין נוטה. אל תענה על הריב ההוא. לנטות מה שהיה שקול. ותאמר כדברי הכת הא' עד יהא ברור לך הדין כשמש. ולא תאמר אין הדין נחתך על פי לבד כי הלא רבים אשר אתי כי הנה אתה דע לך כי אחרי רבים להטות ואלו לא הכרעת הכף האחד לא הטו אחרי הכת ההוא נמצאת כאלו אתה לבדך חותך הדין ושמא תאמר לפעמים יהיו ראוי לעשות כן בהמשך בהכרעתי הנאת ממון אל דל מת ברעב כי אז זכות היטב את הדל תכריע גם שאין הדבר ברור אצלי ולי תהיה צדקה לז"א ודל לא תהדר בריבו ולבלתי תאמר אם בעל דינו של דל ראוי לתת צדקה לדל ההוא ואינו נותן לו על כן במה שהיה ראוי לתת לו אחייב את העשיר בעל דינו ונמצאתי מרחם על שניהם שלא יחטא העשיר גם הוא ולא יעני בחטאו לז"א ודל לא תהדר בריבו כי אין מרחמין בדין אך אם תבא לרחם יהיה במה שאינו דין שהוא כי תפגע שור וכו' אפי' הוא אויבך ואפי' אינו דל תועה אז רחם והשב תשיבנו לו אפי' מאה פעמים:

או יאמר הלא אמרת ודל לא תהדר אפי' הדור מה והלא לפעמים הדין עמו ותועה בטענותיו שלא ידע לטעון האם גם לא אפתח פי לאלם לז"א אין צריך לומר זה כי אם אפ' כי תפגע שור וכו' תועה השב תשיב אפי' על ידי טורח ומה גם עתה לפתוח פה לאלם התועה בטענותיו ואל תאמר הנה זה יהיה כשלא אצטרך להיות התיצב לפני אויבי שאביא לו שורו וחמורו לביתו. אך אם אראה חמור שודאי רובץ תחת משאו ובעליו עמו גם שמשום צער בעלי חיים אין ראוי להתעלם אסתיר פני לבל אעמוד בפני שונאי מסייע עמו כי לא שלם לבו עמו ודמי בעיני כאריה ארבא. לז"א כי תראה כו' וחדלת מעזוב לו כלומר בשבילו ולא בשביל צער בעלי חיים רק לבל הראות לפניך אל תעש כן רק עזוב תעזוב עמו בעצמו נצב אצלך פנים בפנים:

או יאמר כי הנה (אבות פ"א) על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום. על כן אחר הזהירו על הדין באומרו אחרי רבים להטות. שהוא שורת חיתוך הדין שאין נחתך רק ע"י הכרעה ואפילו שנים שדנו אין דיניהם דין. ואח"כ על האמת שהוא כי דל לא תהדר בריבו שהוא לרדוף האמת ואחר כך על השלום אמר כי תפגע וכו'. השב תשיבנו לו כי בראות אויבך כן עושה שלום עמך. וכן כי תראה חמור שונאך וכו' תעזוב עמו נמצאת שלום מתווכת ביניכם:

או יאמר הלא אמרתי לך לא תענה על ריב לנטות. שאם יהיו ב"ד שקול המזכים כחייבים ואתה נדון בקרבך להיכן הדין מטה לא תענה לנסות א' מהשתי כתות אם אינו ברור לך וגם את הדל לא תהדר הלא תאמר כי בזה תקנה אויבים כי אשר לא ענית לנטות בעזרו יהפך לאויב לך כי בדינו לא הידרתו לז"א אל תחוש כי הנה כי תפגע שור אויבך אשר נהפך לך לאויב שלא ענית על ריבו לנטות השב תשיבנו לו. ואז ישיב אל לבו ויאמר סופו של זה שיגע אחרי שורי אל ביתי לתועלתי יוכיח על תחלתו כי לא לבלתי היטיב לי. לא ענה על ריבי לנטות כי הלא טרח בשבילי בגופו מה גם בדבורו. אך אין זה רק שלא מצא לי זכות. וכן הדין שלא הידרת בריבו. הנה יקרה כי אותו הדל או דומה לו יהיה בא במשאו על חמורו. ויהיה רובץ תחת משאו. ועזוב תעזוב עמו. אז יאמר כי לא מבלתי אוהבו את הדל. שהוא נבזה בעיניו. לא הדרו בריבו. רק לעשות שורת הדין ואם לא יזדמנו מציאות אלו הנזכר. הנה דרך אחרת להסיר החסד. הלא הוא כי לא תטה משפט אביונך בריבו. הלא הוא כי יראו שלא תטה משפט מי שהוא אביון ידוע לך. וז"א אביונך וידעתו שאינו בגדר דל רק תאב לכל דבר ועם יודעך כן יבא בריב דרך משל תובע את איש עשיר מאה מנה והיה הדעת נוטה כי תאמר אליו הלא ידעתיך אביון תאב לכל דבר ומאין באו לך מאה מנה להלוות לאיש עשיר אין זה רק כי נתת עיניך בממונו ושקר דברת. אתה לא תעשה כן. רק לא תטה משפט בביונך רק תחשיבהו כבעל הון רב ובזה יראו כי רודף צדק אתה. ומזה ידינוך לכף זכות כל הדברים הנז' שחששת שתקנה אויבים בהם אך אם מתוך הדברים אתה מכיר כי יש רמאות בדבר אל תעשה ד"ת כי מדבר שקר תרחק שאם יראה לך דין מרומה תפרוש מלדונו. פן ימשך שנקי או צדיק תהרוג והוא משז"ל (שבועות דף ל') מנין לדיין שרואה הדין מרומה שלא יאמר אחתכנו ויהיה קולר תלוי בצואר העדים ת"ל מדבר שקר תרחק ובזה בראות העם כי מדין מרומה אתה פורש. יודו ויאמרו כי כל מעשיך לש"ש. וכל אויבים ע"י הדיינות ישלימו אתך. וש"ת ומה הועלת בפרוש עצמך מלדון דין מרומה. הלא אשר הוא רשע בדינו יפטר ממות או ממון לז"א אל תחוש כי לא אצדיק רשע וממקום אחר אשיב גמולו בראשו:

וש"ת אם הדין מרומה במה תדע אולי עיני שכלך עורות מהשיג אמתת הדבר ותטעה ואשר אינה מרומה תחשבהו למרומה או בהפך. לז"א ושוחד לא תקח כי השוחד הוא מעור עיני שכל פקחים להטות ובכל דעתם חושבים שהדין עם נותנו. כלומר אך אם תלך בתום יפקחו עיני שכלך ולא תטעה כי אלהים נצב בעדת הדיינים ישפיע בך רוח ממרום לדעת המרומה או הבלתי מרומה. ולא ישיאך לבך בבא גר עם ישראל לדון כי אולי הגר שבא מבית אל נכר כי הוא המרמה. והדין עם הישראלי בר אבהן. לז"א וגר לא תלחץ כי הנה אתם ידעתם את נפש הגר שהוא כקטן שנולד. והימים הראשונים יפלו כי תתחדש נפשו בו. כאשר אתם ידעתם נפש הגר. כי טובה היא כאלו אז נולד. כי הלא גרים הייתם בארץ מצרים כי שם הייתם עובדי ע"ג ונתגיירתם והייתם קדושים בדם פסח ובדם מילה הנה כי נפש הגר טובה מלב ומנפש. ולמה תחשבוהו לרמאי:

יעריכה

ושש שנים תזרע שדך וכו'. הנה כללות האמור הוא אזהרה על הדיינים לדון דין אמת. אמר עתה כי בגלל הדבר הזה שש שנים תזרע וכו' והוא כי הנה רעב בא לעולם על עוות הדין. לכן על משפט אמת יהיה שבע. כי האדמה תתן כחה לך. והוא כי לא תצטרך לזורעה שנה ולהובירה שנה. למען תתן כחה פן תחלש ע"י זריעה שנה שנה. כי אם שש שנים זה אחר זה תזרע את ארצך ואספת את תבואת' כלומר תבואתה שלה הנהוגה להוציא. שלא תהיה הולכת וחסרת כי תזרענה שש שנים זו אחר זו והשביעית תשמטנה וכו' ואין הכונה על חולשת כחה למען תקח כח לשנים הבאות כי לו זרעתה בשביעית היתה מתנת תבואתה אלא שאתה תשמטנה ונטשתה מפני סוד המצוה. ועם כל זה מאשר מאליה תתן כחה. ויאכלו אביוני עמך והותר גם לחית השדה. וזהו ויתרם תאכל חית השדה. ולא יעלה על לבך לומר. אולי בחמלת חית השדה עשיתי כן שיהיו פירות השנה הפקר להם שא"כ בכרמים וזתים שאין אוכלין מהם לא הייתי מצוה. אך הנה כן תעשה לכרמך לזיתיך. ושמא תאמר אולי עשיתי כן למען בני אדם היגעים שש שנים בחרישה וזריעה. למען ינוחו שנה אחת בשבע לא כן הוא כי הנה זה להם לכלם כאחד היה צודק בשבת בראשית כי ששת ימים בלבד תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות ממלאכה. ואף גם זאת אין הכונה רק על סוד השבת וקנין נפש יתירה מאתו יתברך ולא למען ינוח מיגיעה כי הנה מה שהוא למען ינוח הוא שורך וחמורך. אך בבן אמתך שחייב במצות והגר אינו למען ינוח רק כדי שינפש. כי גם אליו יגיע נפש יתירה בצד מה וכל שכן אתה בן הישראלי שתקנה נפש יתיר' וקדוש' רבה ומנוחת הגוף. הוא דבר נמשך מאליו וטפל אל הדבר הזה. וא"כ גם בארץ הקדושה השביעית תחול בה רוח קדושה בשנה השביעית כנודע ליודעי חן:

יגעריכה

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וכו' הנה אמרתי לך מאשר תבורך ארצך ככל הכתוב. אך בזאת שלא תשרה עליה על ידך רוח טומאה. במה שבכל אשר אמרתי אליכם מפי אליכם. שהם שתי דברות ראשונות שמפי הגבורה בכל פרטם. שהם אנכי ולא יהיה לך אלהי' אחרי' וכו' לא תעשה לך פסל וכו' לא תשתחוה וכו'. בכ"ז תשמרו. ועוד נוסף כי ושם אלהים אחרי' לא תזכירו ואפי' לא ישמע מע"ג על פיך באמצעותך שע"י כל זה לא יהיה מבא לכח טומאה לשרות על ארצך או יאמר אל תאמרו בלבבכם. מי יוכל לקיים כל פרטי הדינים הללו כי רבי' המה ובהם חסרון כיס כי ע"כ ארז"ל (ב"ק דף ל') מאן דבעי למהוי חסידא ליקיי' מילי דנזיקין על כן אמר דעו לכם כי בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ואין מעכב אך בזאת שלא יערב זר ביניכם. כי ושם אלהים אחרים אפי' לא תזכירו וכו'. בל יוסר מכם רוח אלהין קדישין שבכם מלמעלה המקדשכם:

ידעריכה

שלש רגלים וכו'. אמר הוא ית'. הלא אמרתי לך כי אשפע לך טובה גדולה. כי שש שנים תזרע וכו'. ולא יחלש כח הארץ. כי תמיד תאסוף תבואתה והשביעית עם שתשמטנה ונטשת לא תחסר מתת כחה לך. כי הלא ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מבלי תזרע רק מהספיחים בלבד. והביטה וראה עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך להיטיב לך כל כך. כי אם שלש רגלים תחוג לי בשנה ותביא בהם עולות ראיה מה הקדמתני ואשלם. כי אם את חג המצות תשמר וכו'. שיש בה קרבנות והוצאות הלא אנכי הקדמתי לך כי הלא בו יצאת ממצרים. ואין הטבה גדולה מזו ועל כן לא יראו פני ריקם. וכן חג הקציר הלא הוא בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וטרם תביא שתי הלחם בו הקדמתי לך שהצמחתי לך אשר תזרע בשדה. וכן חג האסיף הקדמתי לך כי הלא הוא באספך את מעשיך שנתתי לך מן השדה וש"ת כי הלאיתיך ללכת ירושלימה ג' פעמים. הלא אם תשוב ואשובך לפני תעמוד. ומה לך עוד טובה גדולה מזו. שתבא ותעמוד לפני במקום המיוחד לשכינה. וז"א שלש פעמים בשנה כלומר שתבא לרגל הלא הוא אל פני האדון ה' וגם שאין חיוב עליה לרגל ליראו'. רק בזכרי' ולא בנשים. ומה יתרון להן לז"א ענין הקרבן פסח. לרמוז כי די להן שאוכלות מאישי ה'. משלחן גבוה מקרבן פסח. ולא תאמר שאין בו קדושה כיתר קרבנות על שנשתנה לאכול צלי אש כי הלא שני סימנים אתן לך אחד שלא תזבח על חמץ. וזה ראיה שהוא דם זבחי. שיש לו חומרא שאין צריך לומר שאין בו חמץ. על כי כל שאור וכל דבש נאסר לגבוה אלא אפי' בזמן שיש בו חמץ. שהוא עד חצי היום לא היה נזבח. ועוד כי לא ילין חלבו עד בקר ככל קרבן גבוה וזה ראיה כי חגי הוא ומשולחני אתם זוכי'. וע"כ נאמר זה הכתוב פה. ולא למעלה אחר פסוק את חג המצות וכו':

או שיעור הכתוב. הנה לכם שתי יתרונות. (א) שלפני תעמוד כמדובר למעלה. (ב) שתאכלו לחם משולחני מאשי ה'. כי גם שנאכל צלי. קרבן גבוה יחשב כי הנה לא תשחט וכו' כמדו'. וש"ת הנה מכל זה שצויתני ללכת ג' פעמים בשנה לירושלים. החרשתי כנגד הטוב הנז'. אך למה הרגזתני להעלות שוה כסף בכורים בסל על כתפי עד ירושלים. כי תראה חרדה גדולה על דבר קל. לז"א אל תתמה על החפץ אשר הטרחתיך במצו' בכורי' ראה תועלתך כי במעט כבוד זה שתורה שאינך כפוי טובה אני מטיב לך שבזכות זה לא תבשל גדי הוא גרעיני תבואה עודנו בחלב אמו. שהוא כמשז"ל עודנו התבואה בחלב. טרם יהיה כרמל שאני משמרו שלא יבשל בחלב עד שלא יתמלא וישתלם שהיא מכת שרב.

כעריכה

הנה אנכי שולח מלאך וכו'. ראוי לשים לב סמיכות זה אצל הקודם ועוד אומרו מלת הנה שהיא מיותרת. ועוד מה צורך מלאך אל ישראל שה' הולך לפניהם והנה יש מרז"ל אמרו שהיה אחר מעשה העגל. אלא שאם כן יקשה מה זה היה כי שם כשומעם נתעצבו ישראל באומרו וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו כו'. ופה לא אמרו דבר וגם למה נאמר ענין זה פה. אחר שנאמר במקומו בפרשת כי תשא. ועוד למה משה לא דבר פה דבר. ושם אמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. ועוד אומרו לפניך שהוא מיותר. וגם היל"ל אתך ועוד אומרו השמר מפניו כו'. כי הנה שמירה מפניו. הוא שמוע בקולו. כי בזה נשמר מכעסו. ובכלל זה הוא אומרו אל תמר בו. ולמה הושלש דבר אחד. ועוד אומרו כי לא ישא לפשעכם והיה לו לומר כי לא ישא לפשעך בלשון יחיד. כאומרו אל תמר בו. וגם הלמ"ד יתירה. שהיל"ל כי לא ישא פשעכם. ועוד אומרו כי שמי בקרבו. שאדרבה על כן ראוי יעשה כמוהו ית' שנושא עון. ועוד אומרו ועשית כל אשר אדבר מי לא ידע כי שמוע בקולו הוא לעשות כל אשר ידבר הוא ית'. ועוד או' ואיבתי את אויביך. שנראה שחרץ יעשה דברו כדי שיצר לצורריו. ועוד אומר כי ילך מלאכי והביאך כו'. הרי נאמר להביאך אל המקום אשר הכינותי וגם או' מלאכי ולא אמר מלאך כמ"ש למעלה. ועוד או' והכחדתיו. הרי נאמר ואיבתי את אויביך כו'. וידוע כי להכחידו הוא. וגם הל"ל והכחדתים. ועוד או' לא תשתחוה כו'. איך יתכן שבהכחיד הוא ית' את האומות ההם. יעבדו את מי שלא הצילם מיד ישראל. ועוד או' והסירותי מחלה אם מה שאין להם ייטיב טובה קנינית. ידוע שלא ירחם בצרה ומחלה. וע"ד זה קשה באו' לא תהיה משכלה ועקרה כו'. וגם ראוי לשים לב אל יחם קשר הייעודים האלה זה עם זה. ועוד אומרו את אימתי כו' אחר אומרו שישלח מלאך. מה צורך אימה וצרעה:

אמנם יאמר הלא אמרת לי ג"פ. שאלך לי לראות פניך וכן ראשית בכורי אדמתי אביא אל ביתך. וכן לזאת יחרד כל לב. כי הלא אתה עשית את השמים ואת הארץ והכל שלך. ולמה תייחד לך מקום שיורה שלא מלא כל הארץ כבודך חלילה. ע"כ אמר הנה אנכי כו'. לומר ראו נא כי בכל מקום אנכי עומד. ועם כל זה גדול כבוד המקום ההוא הוא הר המוריה משאר מקומות. כי הלא אין צריך לומר אתם המלובשי חומר כי גם המלאך אינו כדאי להיות אמצעי בהר ההוא כאשר במקום הזה. ולא מבלי היותו בכל מקום. כי הלא אנכי שולח מלאך לפניך. כלומר הנה אנכי עומד ושולח מלאך. הנה יראה כי פה אנכי. ועם כל זה אני משלחו הוי אומר כי לא מבלי היותי במקום זה אני שולח מלאך. אך אין זה רק לשמרך בדרך להיות ת"ל ואיני כבודי שתשמר על ידי עצמי עד בואך לארץ ישראל. כי שם עיקר מושבי גם עתה וז"א ולהביאך ולא אמר ולהוליכך. וזה להביאך אל המקום כי שם אין דבר באמצעות מלאך. והלא בזה יגדל הקושי. כי אחר שפה אתה עמנו ומכאן אתה משלחו. ומדברך ולהביאך כו'. יורה כי שם בלבד יש שכינה. ועוד כי יראה כי פה ובהר המורי' יש שכינה. ולא בדרך שבנתים ואיך יתכן כי הלא מכה"כ. ולמה יגרע מקום זה ואותו מקום משאר העולם והאם יש שינוי חלילה. לז"א אשר הכינותי כלו' גם שהכל שלי ובכל מקום אני למקום ההוא הכינותי. לקבל קדושתי יותר מכל העולם. והוא כי שם הוא שער השמים מכוון לשבתו העליון. והוא כמשל גוף האדם אל בחינת נפשו בו. והוא כי אין ספק כי הנפש ממלאה את כל הגוף. ואין לך אבר משולל נפש כי מלא כל האדם כבודה. ובלעדה לא ירים איש אבר מאבריו כי היא הנותנת בכל אבר כח. לעשות מעשהו המיוחד לו כי אלמלא היא כלם מתים. ועכ"ז לא כל האברים מקבלים שפע ממנה כא' ובשיעור א' כי הלא העין רואה. מה שאין כן שום אבר מיתר האברים ולמה לא ישתוו כלם כא' אחרי כי יחד כלם מלאים מכבוד הנפש. אך אין זה כ"א שה' הכינו זך האיכות ומלוטש מכל שאר האיברים. מוכן לקבל מהנפש יתר שאת מכל שאר איברים לא שיש בה שנוי. כן אומר הוא יתב' שעם היות כי מלא כל הארץ כבודו ית' שעל ידי כן העולם מתקיים עם כל זה הר המוריה. הוא מקום אשר הכינותי מכל יתר חלקי הארץ. באיכו' נבחר מהכל לקבל שפע השראת שכינה מכל שאר העולם. כהבדל העין בין שאר איברים עם היות כי זה כל האדם מלא מכבוד הנפש. ובזה יתיישב אומרו ולהביאך ולא אמר ולהוליכך. אך הוא כי הוא ית' הכין מקום מוכן לשבתו הוא הר המוריה כי מאז ברא העולם הכינו וישם מקדש של מעלה כנגדו. וע"כ שם נעקד יצחק ושם בנה יעקב מצבה. ואמר אין זה כי אם בית אלהים וע"י היות שם שכינה תמיד. מטרם יבנה בית המקדש כמאמר יעקב אכן יש ה' במקום הזה. על כן לא אמר להוליכך. והנה מהדברים אמורים הלא יראה כי עתה ככל אותן אשר תחת שרים בית יהודה כי אשים עליו מלאך מנהיג. לז"א לא כן הוא כי הלא תדעו כי גם עד בואך אל המקום איננו משוה אותך לאותן שתחת שרים כי הנני שם לפניך ה' הפרשים. (א) כי שר לאותן הוא ממונה על אומתו מאז מנה אותו הוא ית'. להנהיגם באמצעותו. ואינו בכל פעולה שלוחו ית'. אך זה אנכי שולח שכבי"כול שלוחו של הקב"ה כמותי כעת וכאלו אנכי הולך כאשר פירש אח"כ באו' כי שמי בקרבו. (ב) כי שר של כל אותן הוא חצוני מאיכות בלתי קדוש. אך זה הוא מלאך כי מלאך סתם הוא קדוש אך השר לא כן כי גם לאומרים כי באומרו מלאכי אלהים. ידבר על השרים הוא בשם לווי מלאכי אלהי של הרוגז והדין גרדיני תריסין כנודע. וז"א מלאך. (ג) והוא כי כל שר מאותן הוא למעלה בשמים ואומתו למטה. וזה לפניך על הארץ. וז"א מלאך לפניך (ד) כי על ידי שרים על ידם משתלשל שפע כל אומה. אך זה לא להשפיע לך טוב רק לשמרך בדרך הגנה בעלמא. (ה) כי שר כל אומה הוא לעולם. אך זה אינו רק ולהביאך אל מקום כו'. אך אח"כ אין זולתי לפניך. וש"ת אם כ"כ חביבים אנו לפניך שלא תפרוש ממנו גם בשלחך מלאך אתנו אם כן למה זה תשלח מלאך. לז"א השמר מפניו כו' לו' הנה בלכתי אני ולא מלאך אתכם לא תשמרו מלחטא לי כי לא תראוני ותסתפקו היש ה' בקרבכם אם אין ותחטאו כי זה היה עון העגל אלהים אשר ילכו לפנינו שהוא שנראהו. לכך אני שולח מלאך ומצוה השמר מפניו כי תראה פניו ותשמר. וזה בין במה שיאמר לכם לא תעשו שהוא ענין השמר כענין השמר מפניו השמר פן ואל בלא תעשה ושמע בקולו במה שיאמר תעשה ושמא תאמרו כי האם החוטאים לי אני מכפר מה גם עתה מלאך שראוי לו לכפר לאשר יחטא לו. לז"א אל תמר בו. לומר אל תהיה ממרה בו בעברך רצונו כלומר כי אם לי כי לא יהיה ציוויו ממנו כי אם מאמתי. ואין צריך לו' שלא יכפר לגמרי כי אם אפי' לא ישא לפשעכם שהוא כי הנה הוא ית' אמר ביום פקדי ופקדתי לומר שכל מקום שיעשו פשע ותבא עליו פקידה אפקוד על פי דרכי קצת מעון העגל. אך זה לא ישא מאשר תחטאו לשמור לפשעכם אשר תעשו אח"כ כדי שביום פקדו הפשע ההוא יפקוד גם אשר תמרו כעת. וזהו לא ישא לפשעכם בלמ"ד והטעם הוא כי שמי בקרבו ואיככה יוכל לכפר מה שתחטאו לקונו הוא שמי שבקרבו ושמא תאמר הלא אין לפנינו אלא הוא ואליו תחשב עותתנו. דע לך כי אם שמוע תשמע בקולו כו'. לומר הנה שתי שמיעות הן יחד כי בצותו לך ותשמע ממנו אלי אתה שומע כי אם שאינך שומע ממנו אלא הברת קולו. וזהו אם שמוע כו' לומר אם שמוע אלי תשמע בקולו כי השמיעה עיקרית היא מאתי. אלא שתשמע בקולו שהוא בהברת קולו. אמנם בעשותך מצותו אין בזה שיתוף לו עם ה' כאשר בשמיעה כי לא תעשה על שהוא דבר לך רק על היות דבורי אליו. וזהו ועשית כל אשר אדבר. ועל מה שאמרתי לשמרך בדרך. שאין מאתו שום הטבה והמשכת שפע רק שמירה. הנני מודיעך כי לא בלבד הטבה קנינית. כי אם אפי' אויב והצר לאויביך לא תהיה לך מידו כ"א מאתי כ"א ואיבתי את אויביך כו'. ועל אשר אמרתי ולהביאך אל המקום אל יעלה על רוחך שהוא שיסיר כל מכשולי אויביך שבנתים כי הוא ישמידם כי לא כן הוא כ"א כי ילך מלאכי לפניך והביאך כו'. לא יכחידם הוא כ"א אני כי הלא והכחדתיו בעצמי ובמה יודע כי מאתי הוא כי הלא והכחדתיו כאיש א' מה שאין כח למלאך. וזה אומרו והכחדתיו. ובזה לא נתעצבו ישראל בשומעם וגם משה לא אמר אם אין פניך הולכים כו'. כי אדרבה מזה יראה כי אתם ה' עם לכת המלאך אך שם שנא' כי לא אעלה בקרבך אז התאבלו עד שהודה ית' למשה לבלתי הסתלק. עוד יתכן דרך שני בהמשך הכתובים והוא בשום לב אל ענין שליחות המלאך לפנינו כי הלא כמו זר נחשב כי הלא מלא כל הארץ כבודו ית'. ואיך יצדק ישלח מאתו כי אינו צודק רק במשלח אל מקום שאין המשלח בו:

אמנם יאמר הלא אמרתי שלש פעמים בשנה יראה כו'. ואמרתי בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך והלא תקשני. איך אייחס ביתי למטה בארץ כי האמנם ישב אלהים על הארץ ומה גם אם תראה ע"י עון העגל כי אומר לשלוח מלאך לפניך כי הלא תאמר כי אין זה רק למה שעל השמים כבודך ותעדר השגחתך חלילה בארץ אם לא ע"י מלאך אמצעי לשלשל השפע על ידו. באופן שממוצא דבר ימשך חלילה האמין בהעדר השגחה בארץ. וגם לעבור בארץ אם לא ע"י מלאך אמצעי לשלשל השפע על ידו. וגם לעבוד את המלאך או מזל המשגיחי' למטה כי הן זאת סברת האומות העובדי' לשרי' ומזלות. ע"כ בא ויאמר הנה אנכי שולח מלאך אל יעלה על רוחכם חלילה כי זה מבלי אין בארץ כבודי חלילה. כי אין זה רק לפניך כי בהיותכם משוללי חטא וזוהמת נחש ראיתם את כבודי לפניכם בחורב. ועתה נתמכרתם ולא תוכלו להביט רק במלאך שהמלאך לפניך ולא אני כי לא תוכל לראות כבודי ובערך זה יתייחס השליחות בערך ריחוק הסתרי מכם ותוכלו לראות המלאך. וז"א הנני שולח כלומר לא שאני בארץ. כי הנני פה אלא שמלאך לפניך לא אני על העדר זכותך והוא כי כמקרה רואה פני המלך וכהו עיניו גם הם יקדם כי לא מבלי ראותו עתה את המלך יבצר מהיות המלך לפניו כי אל יעלה על רוחך שמה שאתה נזון במן ובאר וכיוצא יבואו לך בהשתלשלות המלאך ואני עזבתי את הארץ חלילה כי מזה תבא לעבדו ותאבד כי אתה דע לך כי כל השפע והטוב הוא מאתי ובידי ולא שלחתיו רק לשמרך בדרך שמירה בעלמא. ולהביאך אל המקום אשר הכינותי כי שם ע"י הכנת המקום גם שמירתך תזכה שתהיה ע"י כי הכנת המקום הוא לקבל מהשכינה מה שלא הוכן בחוץ לכן השמר מפניו לומר כי לא יבצר מראותך בו פנים מאיכות זך וקירון פנים השמר מפניו מהשתחוות לו ועבדך אותו כי היא היתה הנפקותא היוצאת מעלות על לבך כי על השמים כבודו ית' וצריך אמצעי בנתיים להשגיח בארץ. ועם שלא תחשיבנו לעבדו שמע בקולו. אך אל תמר בו לומר מה שאמרתי השמר מפניו הוא אל תמר בו שלא תהיה מורד בקונך בו כלומר בשבילו שתעבדהו כי אין צריך לומר אני כ"א אפי' הוא לא ישא לכם עון זה ואין צריך לומר אם א' מכם יהיה העובד אותו כי לא יהיה גדול כבודו באחד כ"א גם אם כולכם הייתם נושאים פניו ומקבלים אותו לאלוה לא ישא לפשעכם. וז"א פשעכם ל' רבים ושמא תאמרו למה השרים שיעבדום האומות לא יעשו הם כן לקצוף על עובדיהם הלא הוא כי זה שמי בקרבו שהוא מלאך קדוש וחש על כבודי ובזה יצדק מאמרם ז"ל (ש"ר פ' ל"ב) כי לא על מלאך זה דוקא הוא כ"א בכל מלאך קדוש שמו ית' מיכאל גבריאל וכו' וההיקש בכל השאר כי אין מספר לשמותיו יתברך ומה שאמרתי ושמע בקולו הוא כ"א שמוע כו' ועשית כל אשר אדבר כי לא מלבו יאמר דבר שאני לא שלחתיו נמצא כי שמיעתכם בקולו היא שמיעה בקולי ואשר אמרתי לשמרך וכו' לא שיהיה הוא המשגיח למטה כ"א ואיבתי את אויביך כו'. כלומר אני אני הוא ולא המלאך כל זה הוא בדרך אך לא בארץ ישראל. וזהו כי ילך מלאכי וכו' הוא עד הביאך וכו'. אך אז והכחדתיו את כולה כאיש אחד כי בזה תכיר כי מאתי הוא ומה שאני מגלה אזנך כי בדרך אני אצר את צוררך. וגם שם והכחדתיו אני הלא הוא פן בראותך הנפילים האומות בפניך ואתה נוצח אותם הלא תאמר בלבבך כי אלהיהם היו עוזרים אותם אלא שגבר המלאך שעמך עליהם הנה תאמר גם שלא אעבוד את אלהיהם שלא עצרו כח להציל אומותם אעשה כמעשיהם ועבוד את המלאך שעמי לעזרני כאשר הם עובדים את שריהם ועושים דוגמתם פה ע"כ הנני מודיעך כי ילך מלאכי וכו' אני הוא שאכחיד את הגוים ולא הוא לכן עם שידעת שלא תשתחוה לאלהיהם על שלא הצילו אומותם לא תעשה כמעשיהם לעבוד את המלאך אשר הביאך כי כך הוא לפני עבוד את מלאכי כעבוד את אלהיהם כי כאשר אין אלהיהם מצילים כך אין מלאכי מציל כ"א אני. וזהו לא תשתחוה לאלהיהם כו' ולא תעשה כמעשיהם שעובדי' שריהם שתעשה כן גם אתה ותעבוד את המלאך כלומר המדות שוים כי כך הוא עבוד את אלהיהם בעשותך כמעשיהם ועל מה שאמרתי לא תשתחוה לאלהיהם כו' אני אומר כי הרס תהרסם כו' לומר אם תאמר נא מה אתקוטט עם עץ ואבן כי הלא הוא כי אלו דוגמתם למעלה כוכבים ומזלות והרס את העליון ע"י למעלה במה שתהרסם את דוגמתם למטה ושבר את העליון במה שתשבר מצבותיהם למטה. ועל אשר אמרתי לא תעשה כמעשיהם שהוא לעבוד את מלאכי אני אומר ועבדתם את ה' אלהיכם לבדו כי ובירך כו' מה שאין לזה כח במלאך בלעדי ה':

כהעריכה

ועבדתם את ה' אלהיכם כו'. יאמר כי הנה דרך מלך המצוה את מאה איש יעשו לו עיר או מגדל ויתן להם מאה אלף זהובים לא יקפיד רק שתעשה מלאכתו בין יעשוהו יחד כלם. או מעט כל אחד ואחד בפני עצמו. ובשלמו השכר יחלק חלק כחלק אלף זהובי' לכל אחד ואחד. אמנם הוא ית' לא כן הוא כ"א בעבודה לא יחפוץ יהיה כל אחד בפני עצמו רק יחד כלם אם אפשר כי אינו דומה מרובים העושים את המצוה. למעוטים העושים את המצוה וזהו ועבדתם לשון רבים. אך בשכר עם שעבדם יחד כלם לא יהיה שכרם חלק כחלק בשוה כי גם בהיות אלף איש עושים יחד מצוה אחת אין אחד מכלם נוטל בשוה עם חבירו כי פלס ומאזני משפט לה' וכו'. והוא יפלס ויאמר הנה פלוני היה פנוי. אך רעהו הניח עסקיו לעשות המצוה. ועל דרך זה פלוני עשה בעצבון ופלוני שלא בעצבון ופלוני בשמחה ופלוני בשמחה יתירה ופלוני בכבדות ופלוני בזריזות ופלוני בכונה קלה ופלוני בכונה גדולה וההיקש באלף אלפי מיני בחינות אין מספר באופן שעם עשותם המצוה יחד. יהיה השכר פרטי אל אחד לפי בחינתו. וז"א ועבדתם את ה' לשון רבים ועם כל זה ובירך וכו' לשון יחיד. עוד לימדנו שני דברים אחד שלא נעבו' על מנת לקבל פרס רק ועבדתם למה שהוא ה' אלהיכם ואח"כ הוא יעשה את שלו כי מלבד הקרן קיימת לעה"ב גם יוסיף ובירך פירות בעה"ז. ועוד שנית כי בשכר לא יברך רק הלחם והמים הבלתי באים בעבירה כי אם מיגיעך כי אם גזלת או עשקת ותלחם לחם רשע. או מים גנובים לא יברך רק את לחמך אשר הוא שלך בהיתר וכן את מימיך. עוד כיון ועבדתם בין אם מתנהג עמכם ברחמנות וזהו את ה' בין אם מתנהג עמכם בדין אל תרפו מעבודתו ית' דבר וזהו אלהיכם ובירך וכו'. ושמא תאמר אם מתנהג בדין ואין עושר ושפע אתנו במה תחול הברכה כי הלא יהיה בלחם ומים אשר תאכל ותשתה. וזהו את לחמך ואת מימיך ואם הייסורין והדין כבר עליכם והיא מחלה והסרותי מחלה מקרבך. עוד יתכן עם הפסוקים שאחריו והוא הלא אמרתי לך לא תעבוד שר ומזל כע"ג ולא אל מלאך והלא תאמר והלא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא ואעבוד את המזל או את השר כי כמה מעובדי ה' מזי רעב ולא יאריכו ימים ובנים לא יהיו להם. לז"א ועבדתם את ה' אלהיכם וגם שלא אומר לך שתעשיר שהוא מזוני הלא זאת אבטיחך כי ובירך את לחמיך ואת מימיך. שיתברכו במיעיך ולא יחסרו לך ולא תאמר הלא טוב היו לי בשר ויין להבריאני בל אחלה מהלחם והמים. לז"א הלא גדולה מזו אעשה לך כי אין צריך לומר שלא תחלה כ"א והסירותי בלחם ומים מחלה שהיה בקרבך ומה לך עושר גדול מזה שתהיה בריא וחזק בלחם ומשולל דאגה כי מרבה נכסים מרבה דאגה ואיזהו עשיר השמח בחלקו. ועל השנית והוא בני הנה תגדל ברכתך מאשר תחשיב יעשה לך מזל או שר כי אין שר משגיח בפרטי' לעשות שלא ימצא שום פרטי מאומתו עקר ומשכלה וכן במזל עקרות מי יתקן לו אך בעבודך את ה' אפי' אחד לא יהיה עקר ועקרה בארצך גם שלא יבצר מהולד איש במזל עקרות ושכל יבטלהו ית' שלא ישלוט בך. ועל חיי אמר את ימיך אמלא ובאו' בארצך יכוין מאמרו ית' לאברהם לך לך אל הארץ כו'. ושם שהוא א"י אעשך כו'. כי כאן אי אתה זוכה לבנים מפני המזל. וזה יאמר לא תהיה משכלה ועקרה אך בארצך. כי בח"ל אפשר יעכב המזל. עוד כיוון באומרו את מספר ימיך אמלא כי יקרה ימות הבן תחת האב לכפר בו עליו אמר לא תהיה משכלה ואל תירא ימות האב על שאין הבן מת תחתיו כ"א את מספר כו'. ולכל א' מהדרכים האלה הנאמרי' בהמשך הכתובים מענין שליחות המלאך לא יקשה מה שלא חשו משה וישראל על ענין המלאך כאשר בפ' כי תשא כי הלא לא הוזכר פה רק על דבר הוראת קרבת אלהים עם ישראל גם בעת שלחו מלאך אתם לא שהיה עתה דוחה אותם כאשר בפ' כי תשא. אך שם הוא סיפור מה שבשעת הכעס אמר לא אעלה בקרבך כו' ואז צעקו ויתאבלו על הסתלקו יתברך מהם ככ' למעל'. ועוד יתבאר במקומו בס"ד:

כזעריכה

את אימתי אשלח כו'. אמר הנה אמרתי לך כי אין המלאך עושה דבר כי אם ואיבתי את אויביך כו'. והכחדתיו את הכנעני וכו'. אל יעלה על רוחך כי מרוב כח אלהי העמים ההם או שריהם שאין כח במלאך נגדם אעשה בעצמי כי הלא את אימתי בלבד אשלח מבלי היות ע"י עצמי והראיה כי הנה ונתתי את כל אויביך אליך עורף כי לפני יחיד מכם יהפכו עורף אויבים רבים וגם את הצרעה שהוא שרץ קל וגרשה וכו'. וא"כ מה כחם יפה ומה שתראה שלא אגרשנו מפניך בשנה אחת לא מתשות כח ולא מהיות איזה כח באלהי העמים וצריך זמן נגדם חלילה כי אין הטעם רק פן תהיה הארץ שממה וכו' עד אשר תפרה ומרבוי עם ושתי את גבולך וכו' ועד ים פלשתים:

לגעריכה

לא ישבו בארצך וכו'. הנה מהראוי יאמר כי יהיו לך למוקש ולא כי יהי' לשון יחיד אך יאמר לא תכרות להם ברית כ"א אניחם ישבו בארצי ואם יצרו אותי אשמידם לא תעשה כן כ"א לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם. ושמא תאמר היתכן אתפתה מהם מיד לעבוד עבודת אלילים הלא הוא כי יהיה לך למוקש כי חטא שיחטיאו אותך לי קו לקו יביאך עד תעבוד את אלהיהם כי עבירה גוררת עבירה נמצא החטא כמוקש להפיל הרבה את הנוקש בו פעם אחת:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.