מעשה רקח/מכירה/ג: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא+פרידברג) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
{{מרכז|{{גופן|4||'''ספר מעשה רקח פרק ג מהלכות מכירה'''}}}} | {{מרכז|{{גופן|4||'''ספר מעשה רקח פרק ג מהלכות מכירה'''}}}} | ||
| שורה 8: | שורה 7: | ||
== א == | == א == | ||
'''נקנין במעות דין תורה.''' | '''נקנין במעות דין תורה.''' הרב לח"מ ז"ל פלפל בדברי רבינו [הרבה איך פסק], וישבם עפ"י דברי התוספות ז"ל, ועוד יש לדקדק ממקומות אחרים, וכבר כתבתי הנראה לענ"ד בפרק ד' דאיסורי מזבח עיי"ש, ובשו"ת בנימין זאב סי' נ"ד הביאו הכנסת הגדולה ז"ל, הכריח דכל מקום שאמרו מעות סתם, כולל בין מעות של כסף או מעות של זהב או מעות של נחשת, זולתי היכא דפירש עיי"ש, והוא מבואר, דאם היא חתיכת כסף או זהב או נחשת ואפילו מטבע שעדיין חסר הצורה, אנקא בלשון חז"ל כדאיתא בפרק הזהב, הוי ליה מטלטלין ואינן בכלל מעות. | ||
'''אבל חכמים תקנו וכו'.''' | '''אבל חכמים תקנו וכו'.''' יש להסתפק, דאף שתקנת חכמים היא שהמעות לא יקנו, אם התנו ביניהם המוכר והלוקח שיקנו במעות לבדן, מה דינו, מי נימא כיון שכל תנאי שבממון תנאו קיים, מהני תנאם, או לא, ודבר זה מצאתיו להדיא בבית יוסף חו"מ סי' קצ"ח שכתב וז"ל: ונראה לי, שאם התנו שתגמר קנייתם במעות מכרן קיים ואין אחד מהם יכול לחזור בו, וכדאמרינן גבי קרקע דאי אמר אי בעינא בכספא אקנה קנה, וכמו שכתבתי בסי' ק"צ ע"כ, אמנם הרב ש"ך ז"ל שם שדא ביה נרגא מההיא דפרק אע"פ דף נ"ו [ע"א], דלרבי יהודה דהלכתא כוותיה [סובר דאף בדבר של ממון אם מתנה על דבר שתקנו חכמים תנאו בטל וכדאמר] כתובה דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה עיי"ש, וההיא דקרקע שהביא הב"י שאני, דכיון דמהתורה הקרקע נקנה בכסף מהני תנאה, אבל [גבי] מטלטלין דחז"ל תקנו משיכה והגבהה, לא מהני תנאה לבטל דברי חז"ל, דהחמירו בהם יותר משל תורה, וכעין דמות ראיה הביא מדברי התוספות ז"ל שם, בבתי תירשני במקום שיש לו בן וכו', ושכן מצא בהריטב"א ז"ל להדיא עיי"ש. | ||
'''ולענ"ד ''' | '''ולענ"ד ''' אם הריטב"א ז"ל סבירא ליה היפך הבית יוסף ז"ל אינו פלא, אבל לחלוק על הב"י ז"ל מסוגיא ערוכה הא ודאי צריכא רבה, והדבר פשוט דלפום תירוצא בתרא דאביי התם, במלתא דשכיחא עבדו בה רבנן חיזוק, מלתא דלא שכיחא לא עבדו בה רבנן חיזוק, מעתה גם בנידון דידן הוי מלתא דלא שכיחא שיתנה האדם תנאי כזה, ועוד אני אומר דאעיקרא דמלתא הא דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, הוא דוקא אחר חלות הדבר, אבל קודם שיחול מצי מתני כל מאי דבעי, דעל כי האי כלל גדול מסור בידינו כל תנאי בממון תנאו קיים, וההיא דכתובה דרבנן שהביא הש"ך ז"ל היא דוקא אחר חלות החיוב, שכן כתב רבינו להדיא פרק י"ב דהלכות אישות הל' ט', התנה עמה אחר שנשאה שלא יירשנה תנאו בטל, ואע"פ שירושת הבעל מדברי סופרים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכו', ע"כ, וכן פסק הרב בית יוסף ז"ל להדיא באבן העזר סוף סי' ס"ט בלי חולק, ודין הכתובה שאני מהטעם שכתב הרב המגיד שם, הרי דדוקא אחר שנשאה קאמר, משא"כ קודם הנישואין דאכתי אין עליו שום חיוב יכול להתנות אף אם הוא נגד התקנה שתקנו חז"ל, מעתה צדקו דברי הרב ב"י ז"ל שקודם שתחול עליהם תקנת חז"ל התנו שיהא קנוי המקח במעות דשפיר דמי, ודבריהם קיימים, והנני מוסיף עוד, שאם היה עולה בדעת הריטב"א ז"ל החילוק הנ"ל לא היה פוסק הדין ההוא כמבואר למעיין. | ||
'''שלא יקנו המטלטלין אלא בהגבהה וכו'.''' | '''שלא יקנו המטלטלין אלא בהגבהה וכו'.''' הסכמת כל הפוסקים ז"ל, דשטר אינו קונה במטלטלין אף דאלים כמו גבי קרקעות, דבמקום שאין קונים בכסף אלא בשטר בעינן שטר דוקא כמו שכתב רבינו בפ"א ה"ד, אפילו הכי גבי מטלטלין בעינן משיכה או הגבהה דווקא, אך הרב כנסת הגדולה חו"מ סי' קצ"ח הביא משם הרדב"ז ז"ל, דבמקום שנהגו לקנות מטלטלין בשטר ערכאות של גוים הולכים אחריו, וכל שכן אם נהגו להקנותם בשטר שלנו ע"כ, ושם הביא משם הריב"ש ז"ל סי' ר"ג, דאף בשטר ערכאות אין מטלטלין נקנים, ומשמע מאותה תשובה דאף שהוא דינא דמלכותא אינו מועיל, דלא אמרו דינא דמלכותא דינא אלא בדבר שהוא לתועלת המלך, וכתב בפשיטות דהכי משמע מדברי רבינו פרק ה' דגזילה ואבידה, ובעניותי לא מצאתי ביאור דבר זה בדברי רבינו שם, גם בסוף פ"א דזכיה ומתנה כתב לשון "כל", עיי"ש, גם מדברי הרב משפטי שמואל ז"ל סי' ק"ג לא משמע הכי, אלא דבכל דבר אמרינן דינא דמלכותא דינא, ובשיורי כנסת הגדולה חו"מ סי' שס"ט בהגהת הבית יוסף אות ל"ו עד סוף הסי' הביא מחלוקת בדבר זה, וכמה פרטי דינים בדינא דמלכותא עיי"ש, ונפקא מינה להמוחזק שיכול לומר קים לי. | ||
== ב == | == ב == | ||
'''כיצד המקבץ עצים וכו'.''' | '''כיצד המקבץ עצים וכו'.''' כתב הראב"ד ז"ל, אע"פ שהוא טורח עליו להגביהו שלם וכו', ואין ספק שרבינו מודה בזה וכמו שמשמע מדברי הרב המגיד ז"ל, אלא שרבינו איירי במשאוי שאי אפשר להגביהו, כלומר בשום פנים שכן כתב ז"ל להדיא ופשוט. | ||
== ג == | == ג == | ||
''' אלא נקנית במסירה וכו'.''' | ''' אלא נקנית במסירה וכו'.''' כמה שיטות מהפוסקים ז"ל נמצאו בקניית הספינה, עיין בטור ובית יוסף ז"ל חו"מ סי' קצ"ח, אך דבר חידוש ראיתי להמבי"ט ז"ל ח"א סי' קמ"ה הביאו הכנסת הגדולה ז"ל שם, שכתב שהספנים של הספינה ע"י המשיטין שמשיטין אותה נעשים שלוחים לבעלי הסחורות ועל ידם קונים הספינה, וכן אם אינה הולכת כי אם על ידי הרוח כיון שהגביהו את הנס שהוא וילון הספינה שעל ידו מוליך אותה הרוח, כיון שהלכה על ידי כך הויא משיכה וכו', ואע"ג דאין שליחות לגוי כיון שמצותם ורצונם עושים הוו שלוחיהם וכו', ע"כ. וכבודו הגדול במקומו מונח, דהיכן מצינו ע"י גוים דאימעיטו ממה אתם בני ברית וכו', דע"י שעושין רצון ישראל ובמצותן יקראו שלוחים לענין דינא, וכל שכן שיקנו גוף הספינה לכל בעלי הסחורות, גם בשו"ת מהר"מ אלשיך ז"ל חלק על אותו נדון בשתי ידים, הגם שלא ראה ולא הזכיר דבריו ז"ל, ועוד היה מקום להאריך ואין צריך כמו שמבואר למעיין, ולעיקר הדין דבעינן שימשכנה כולה אכתוב לקמן פרק ד' הל' ד' בס"ד. | ||
== ה == | == ה == | ||
'''וכגון שנפלה דליקה ונשרף וכו'.''' | '''וכגון שנפלה דליקה ונשרף וכו'.''' המדקדק בלשון רבינו יראה, שהוא מפרש מה שאיתא בגמרא שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה, דלאו דוקא בעליה של מוכר קאמר, דהא לא קאמר בעלייתו, אלא לאפוקי שאינן עדיין בבית הלוקח וברשותו, שהרי דקדק רבינו לכתוב | ||
'''כגון שנפלה דליקה ונשרף או באו ליסטים ונטלוה,''' | '''כגון שנפלה דליקה ונשרף או באו ליסטים ונטלוה,''' ולא ביאר באיזה מקום היתה, דדי לן שאינה ברשות הלוקח, וזהו שסיים | ||
'''אם יהיה ברשות הלוקח וכו',''' | '''אם יהיה ברשות הלוקח וכו',''' כלומר אם היינו חושבים שבנתינת המעות קנאה הלוקח והרי היא ברשותו בכל מקום שהיא וכו', וכן דקדק רבינו בדין הבא שכתב | ||
'''נמצאת אומר וכו',''' | '''נמצאת אומר וכו',''' שנזהר בדבריו שלא להזכיר באיזה מקום שהיא, ומעתה מה שכתב הרב המגיד ז"ל, זה מתבאר ממה שאמרנו שעדיין המקח ברשות המוכר וכו' ע"כ, נראה דאין כוונתו שהוא בבית המוכר, ממה שכתבתי שהרי זה לא נתבאר בדבריו לעיל, ולא בדברי רבינו כאמור, אלא כוונתו שהיא ברשותו בכל מקום שהיא, לאפוקי שאינה ברשות הלוקח, אכן מדקדוק הלשון שכתב אח"ז, | ||
'''לפיכך אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפץ שנמכר מושכר למוכר וכו',''' | '''לפיכך אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפץ שנמכר מושכר למוכר וכו',''' אם איתא דלא בעינן שיהא החפץ בבית המוכר דווקא, הוה ליה לכתוב לפיכך אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפץ מושכר, ולשתוק מתיבת "המוכר" כי היכי דלישתמע דלא בעינן בית המוכר דוקא, הן אמת דאפשר לומר דלישנא דגמרא נקט, וגמרא גופה אגב דנקט תחילה מוכר נקטיה בסיפא, כדאיתא בהזהב דף מ"ט [ע"ב], אך מצד אחר נראה דאין לחלק בדבר, שהרי אפילו אם נשרפו או נאבדו באונס כגון ע"י ליסטים וכיוצא ואפילו שלא היה כח ביד המוכר להציל ולא נתרשל בדבר, אפ"ה העמידום ברשות מוכר, וכיון שכן דין הוא דלאו בבית המוכר דוקא אמרו, וכן יש להוכיח מדברי הרב בית יוסף ז"ל סי' קצ"ח, שחלק על בעל העיטור ז"ל, שחילק בין היכא דשכיחא דליקה ללא שכיח, וכתב ז"ל דלא נתנו חז"ל דבריהם לשיעורין עיי"ש, אמנם הטור ז"ל שם העתיק כגון שתפול הדליקה בבית המוכר, והרב בית יוסף ז"ל לא דייק בדבריו כלום, אך בשו"ע שם העתיק כדברי רבינו עיי"ש, וקרוב לשמוע דלאו דוקא בבית המוכר קאמר אלא כלפי דרך העולם קאמר שדרך הסחורה היא בבית בעליה, ולכוונה זו נעשית עיקר התקנה, אך לפי האמת העיקר כדברי הרב ב"י ז"ל שלא נתנו דבריהם לשיעורין, שוב מצאתי להכנסת הגדולה שם בהגהת הב"י אות ט', שהביא מעשה באחד שקנה סחורה שהיא בעיר אחרת ואחר שנתן כל המעות רצה לחזור בו, והביא מחלוקת האחרונים ז"ל בזה, ונראה פשוט מדבריו שהבין דברי רבינו דלא פלוג ז"ל בין אם הסחורה בבית המוכר או זולתו, דבכל גווני אמרו דאין מעות קונות, ושם הביא דאין זה גזירה לגזירה דכולא חדא גזירה היא, והכריח כן מדברי הרב ב"י והפוסקים ז"ל, ועוד נאריך בדין הבא בע"ה. | ||
== ו == | == ו == | ||
'''לפיכך אם היה ביתו של לוקח וכו'.''' | '''לפיכך אם היה ביתו של לוקח וכו'.''' לשון לפיכך האמור כאן הוא מגומגם, שהרי אינו מכוון אל הקודם, ונראה דאעיקר הדין קאי שכתב לעיל, | ||
'''ולמה תיקנו חכמים דבר זה במטלטלין וכו', אם יהיה ברשות הלוקח יתמהמה המוכר וכו',''' | '''ולמה תיקנו חכמים דבר זה במטלטלין וכו', אם יהיה ברשות הלוקח יתמהמה המוכר וכו',''' כלומר אם היו חז"ל מעמידין את המטלטלין ברשות הלוקח יתמהמה המוכר, והשתא קאמר לפיכך היכא דאין שייך העמדה ברשותו אלא שהוא ברשותו ממש אין שייך גזירה, והנה בגמרא אמרו כגון שהיתה עלייה של לוקח מושכרת ביד מוכר, טעמא מאי תקינו רבנן משיכה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה, הכא ברשותיה דלוקח נינהו אי נפלה דליקה באונס איהו טורח ומייתי לה ע"כ, וידוע דרש"י ז"ל פירש, דלא משום שתקנה לו חצירו דחצירו של מוכר הוא כל ימי השכירות, אלא משום דלא איצטריך תקנתא דרבנן הכא עיי"ש, ויש לדקדק בדברי רבינו, שבגמרא אמרו כגון שהיתה עלייה של לוקח מושכרת, ורבינו העתיק אם היה ביתו של לוקח וכו', דמשמע דבאותו בית שהשכיר למוכר דר בו הלוקח ג"כ, כגון שיש באותו חצר שני חדרים, או עלייה ע"ג החדר, והשכיר ללוקח חדר אחד או עלייה, והלוקח דר באותו בית דהיינו באותו חצר, ופירוש זה הביאו בספר אסיפת זקנים בשם הריטב"א ז"ל, וזה לשונו: כגון שהיתה עלייתו של לוקח מושכרת למוכר, פירוש, והפירות בעלייה ההיא, והלוקח שהוא המשכיר דר שם בחצר, והיינו דנקט עלייתו של לוקח, לומר שהלוקח דר בבית ופירות של מוכר בעלייה של בעל הבית וכו', ע"כ, ואם נאמר פירוש זה בדברי רבינו אתי שפיר טפי מה שסיים ז"ל, שהרי המקח ברשות הלוקח, כלומר בחצירו שהוא דר בו, ואיך יתכן שיראה הדליקה באה ולא יציל, לכך לא תיקנו חז"ל במציאות זו, ובזה יתיישבו דבריו ז"ל ויתורץ הצ"ע של הרב המגיד ז"ל, ועיין להרב לחם משנה והדרישה ופרישה ז"ל, וכבר ידוע מה שכתב הרב כסף משנה ז"ל בהבנת דברי רבינו להצ"ע של הרב המגיד ז"ל. | ||
== ז == | == ז == | ||
'''ואין אחד מהן יכול לחזור בו וכו'.''' | '''ואין אחד מהן יכול לחזור בו וכו'.''' כתב הרב המגיד ז"ל, דדין זה הוא בשכר מקום המשתמר לדעת השוכר או שהוא עומד בצד המקום ההוא וכו', וקרוב לזה נתבאר פרק י"ז מהלכות גזילה ואבידה ע"כ. לשון וקרוב לזה הוא תמוה, דשם הל' ח' כתב רבינו להדיא, דחצירו של אדם קונה לו המציאה שלא מדעתו, בתנאי שתהא חצר המשתמרת או שהוא עומד בצדו, שהוא הדין שכתב הרב המגיד כאן בביאור דברי רבינו, אם לא שנאמר דכוונתו כלפי השוכר דאין המציאות שלו דומה למציאה, אף שזה דוחק שהרי בפ"ק דמציעא דף י"א [ע"א], איתיביה רבי אבא לעולא מההיא דרבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו וכו', הרי דשניהם שוין מציאה ושכירות מקום, [וידוע] דהרב כסף משנה ז"ל, הקשה על הרב המגיד דכיון דאיכא תרי לישני התם, ובמציאה כו"ע מודו דבעינן חצר המשתמרת או עומד בצדן, לא הו"ל להרב המגיד ז"ל להוכיח ממציאה דכו"ע מודים בה, אלא היה לו להוכיח מדין זכיה ומתנה דפסק רבינו כלישנא קמא דאין לחלק ע"כ, ואפשר דהרה"מ ז"ל לא כתב כן אלא ע"פ דברי הגמרא שהזכיר תחילה, דדימו שכירות מקום למציאה כאמור, גם שם בזכיה ומתנה ציין מה שכתב רבינו בדין המציאה עיי"ש. | ||
== ח == | == ח == | ||
'''נקנו המטלטלין עמהם וכו'.''' | '''נקנו המטלטלין עמהם וכו'.''' הרב המגיד ז"ל תמה, למה לא ביאר דאם לא נתן דמי כל המטלטלין לא קנה אלא כנגד מעותיו כדברי רבא בגמרא, ותירץ דרבינו מפרשה כשהמוכר עייל ונפיק אזוזי וכו' ע"כ, וקשה קצת דא"כ רבא עצמו בגמרא [קידושין] דף כ"ז [ע"ב], כשאמר לא שנו אלא שנתן דמי כולן, כי היכי דבנתן דמי כולן לא שייך עייל ונפיק אזוזי כך בלא נתן וכו', ותו דאם איתא הוי ליה לרבינו לבארו ולימא, אבל לא נתן לו דמי כולן ועייל ונפיק אזוזי לא קנה וכו', ויותר היה נראה לומר דרבינו כיון שהעתיק דין הברייתא דקא מסייעא ליה לרבא, שהוא דין המוכר עשר שדות לעיל פ"א הי"ט, וביאר בו שאם לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו, לא הוצרך לחזור בדין המטלטלין דמכל שכן אתי דהא סדנא דארעא חד הוא כמו שאיתא בגמרא, והרב כסף משנה ז"ל כתב באופן אחר ע"פ גירסת הרי"ף ז"ל עיין עליו. | ||
== ט == | == ט == | ||
'''קנה מטלטלין אגב קרקע וכו'.''' | '''קנה מטלטלין אגב קרקע וכו'.''' ידוע דדוקא מטלטלין אגב קרקע נקנין, אבל קרקע אגב קרקע אינו נקנה וכמו שכתב הרב בית יוסף חו"מ סי' ר"ב משם התוספות בבבא קמא דף י"ב והמרדכי והרשב"א ז"ל, ופסקו בשו"ע חו"מ סי' קצ"ב, וכן כתב הרב המגיד ז"ל לקמן הל' י"א, וכתב הרב כנסת הגדולה ז"ל שם בשם מהר"ם טראני סי' רמ"ט, דמדברי הרא"ש והטור והר"ן ז"ל נראה דקרקע נקנה אגב קרקע עיי"ש, וקצת תימה דאם איתא למה הרב ב"י ז"ל כשהזכיר שם סברת הפוסקים דסבירא להו דאין קרקע נקנה אגב קרקע, למה לא כתב דאין נראה כן מדברי הרא"ש והטור ז"ל שהיו לפניו, עוד תמה הרב כנה"ג ז"ל על מהר"ש היפה בספר עיטור סופרין כתב יד סי' מ"ח, שסידר נוסח שטר מתנת בריא בקנין קרקע אגב קרקע עיי"ש, והספר הזה נמצא אצלי שבח להשי"ת כתב יד, וראיתי שם שכתב וז"ל: ונתתי לו במתנה ארבע אמות קרקע בחצרי ואגבן נתתי לו במתנה גמורה חזקת חצר אחת אשר לי במקום פלוני וכו', ואמרתי לו לך חזק וקני מעכשו וכו' ע"כ, נראה לענ"ד שיש להצדיק נוסח זה מתרי טעמי, חדא, דאין שטר זה דרך מכר אלא דרך מתנה, וכיון שאמר לו לך חזק וקני מעכשו זה כוחו לקיום הדבר, דהא לך חזק וקני אלים כוחו ומועיל אף אם החזיק שלא בפניו, וכמו שכתב רבינו לעיל פרק א' הל' ח', ועוד [דבשטר] הוא לא נתן קרקע אגב קרקע אלא חזקת חצר אגב קרקע, וידוע דכמה פוסקים סבירא להו דדין החזקות כדין המטלטלין הביא דבריהם הרב כנה"ג עצמו שם סי' ק"מ במהדורא קמא, ושם אות ט' כתב בשם מהר"א ששון דהסכמות קושטא שנתנו לחזקות דין קרקע, לא מפני שהדין כן אלא לקיום השלום וכו', מפני שלום המלכות עיי"ש, הרי שדעתו דמצד הדין דין מטלטלין יש להם, וכיון שכן לא סידר הרב היפה ז"ל נוסח קרקע אגב קרקע אלא מטלטלין אגב קרקע, דשפיר דמי לכו"ע. | ||
'''ובשיטה ''' | '''ובשיטה ''' מקובצת למסכת קידושין ואת שמו לא הגיד [שיטה לא נודע למי] ראיתי שם שכתב וזה לשונו: וצ"ע אי אשכחן אגב במקרקעי בשום דוכתא, דנראה דלא מהני אגב אלא במטלטלין אגב מטלטלין וכו' ע"כ, נראה דכוונתו דלא אשכח דבר זה בבירור בגמרא, דאל"כ הרי הביאוהו התוספות והמרדכי שהם גאונים קדמונים, ושם הזכיר דברי רבינו והראב"ד ז"ל שהיו קרובים לזמן התוספות והמרדכי, שוב ראיתי להרב כנסת הגדולה ז"ל במהדורה בתרא סי' ק"מ בהגהת הטור שכתב בשם מהר"ש יפה ז"ל, וזה לשונו: קטן שמכר חזקות שלו שירש מאביו והקונה מוחזק בהם, יכול הקונה לומר קים לי כמאן דאמר שחזקות שלנו דין מטלטלין יש להם ומכר הקטן ממכר ע"כ, הרי מדבריו אלה משמע דס"ל דהלכה כמאן דאמר שהחזקות דין קרקע יש להם, דאל"כ למה צריך לטעם הקים לי, | ||
תיפוק ליה דדינא הכי הוי וכיון שכן תמיהת הרב כנה"ג קיימת. | תיפוק ליה דדינא הכי הוי וכיון שכן תמיהת הרב כנה"ג קיימת. | ||
| שורה 60: | שורה 59: | ||
== י == | == י == | ||
'''הקנה השדה לאחד והמטלטלין לאחר וכו'.''' | '''הקנה השדה לאחד והמטלטלין לאחר וכו'.''' בעיית הגמרא היא סתמא, קרקע לאחד ומטלטלין לאחר מהו, ופירש רש"י שאמר לו לבעל השדה קנה השדה לעצמך ואגבן יקנו המטלטלין לפלוני ע"כ, משמע דהמקנה מדבר עם הקונה הקרקע לחודיה, ומעצמו מקנה הוא המטלטלין לאחר אף שאינו לפניו, דזכין לאדם שלא בפניו, אמנם רבינו העתיק אע"פ שאמר לו וכו', דמשמע שהוא מדבר עם הקונה המטלטלין עצמו, ולענין דינא נראה דלא פליג רבינו עם פירוש רש"י דמר אמר חדא וכו'. | ||
== יא == | == יא == | ||
'''ואע"פ שאמר לו וכו'.''' | '''ואע"פ שאמר לו וכו'.''' לכאורה קשה טובא, דרבינו פסק לעיל הל' ח' וט' דבצבורים קנה להדיא, ובאינן צבורים אגב מהני אף שהמטלטלין בכל מקום שהם, שכן כתב ז"ל אפילו היו המטלטלין במדינה אחרת וכו', וכיון שכן למה בעבדים לא מהני אגב הא אפילו הוא מהלך בכל מקום שילך הרי הוא קנוי, דמי גרע ממדינה אחרת, ואיך שיהיה לא נתבאר בדברי רבינו אי עבדא כמקרקעי או כמטלטלי דאיפליגו בהא בגמרא, אך ממה שכתב, אלא א"כ היו המטלטלין ע"ג העבד, משמע שהוא פוסק כלישנא בתרא דבבא קמא דף י"ב [ע"א], שאמרו שם, איכא דאמרי א"ר איקא בריה דרב אידי דכ"ע עבדי כמטלטלי והדתניא לא קנה שפיר הא דתניא קנה בעודן עליו וכו', והלכתא בכפות ע"כ, וכן כתב הרב לחם משנה ז"ל. | ||
'''אך ''' | '''אך ''' קשיא לי דהרא"ש ז"ל פסק שם, דהלכה כרב נחמן בדיני דאמר עבדא כמטלטלי דמי ע"כ, ואילו בסוף פרק הזהב תמה על הרי"ף ז"ל דפסק כרב נחמן נגד רבי יוחנן משום דבתרא הוא, דדוקא מאביי ורבא ואילך הוא דפסקינן הלכה כבתראי אבל מקמי אביי ורבא לית הלכתא כתלמיד במקום הרב, ורב נחמן תלמידו של שמואל היה והלכה כרבי יוחנן נגד שמואל בכל מקום, וכל שכן נגד רב נחמן תלמידו, ואע"ג דקיימא לן הלכתא כשמואל בדיני כלל זה לא נאמר אלא כנגד רב דהלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני, אבל לא כנגד רבי יוחנן, וכן הא דקיי"ל הלכה כרב נחמן בדיני היינו דוקא כנגד רב ששת שכך כתוב בתשובות הגאונים הלכה כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסור עכ"ל, נמצא דהך כללא דרב נחמן בדיני אינו אלא כשחולק עם רב ששת, אבל אם חולק עם אחרים אין כלל זה אמור, מעתה איך פסק ז"ל כר"נ בדיני בהא דעבדים, ומכל שכן דאיכא רבים דפליגי עליה דהיינו עולא ור' אלעזר ודייני דנהרדעא ורב חנא בר ביזנא בפומבדיתא, ורבא נמי מדאמר ליה לרב נחמן הא עולא הא ר' אלעזר הא דייני דנהרדעא והא רב חנא בר ביזנא, מר כמאן סבירא ליה וכו', מדאמר ליה בהך לישנא משמע דהוא נמי ס"ל כוותייהו, ותו קשה דהיכי כתב הרא"ש ז"ל בפרק הזהב דדוקא מאביי ורבא ואילך וכו', כלומר לאפוקי רב נחמן שקדם להם, הא בהך סוגיא מבואר דבזמנו הוה, מדאמר ליה מר כמאן סבירא ליה, ולזה הוה אפשר דרבא באותו זמן היה קטן בשנים ורב נחמן היה זקן וחשיב ליה כדור אחר, והסתירה בדברי הרא"ש ז"ל עדיין במקומה עומדת, ויש מי שרצה לתרץ דההיא דבבא קמא דפסק הרא"ש כרב נחמן אינו אלא מכח הברייתא דרבי אמי דקא מסייעא ליה, אך אכתי קשה דא"כ לא הוי ליה להרא"ש להזכיר תיבת בדיני, כיון שאין כאן הכלל אלא מכח הברייתא. | ||
'''ועכ"פ ''' | '''ועכ"פ ''' קשיא לי על הרב כנסת הגדולה ז"ל חו"מ סי' ס"ז שהכריח בתחילת דבריו דהלכתא כעולא ור' אלעזר ודייני דנהרדעא ורב חנא בר ביזנא דרבים נינהו לגבי דרב נחמן ונסתייע מדברי הרא"ש ז"ל בפרק הזהב וכו', וליקחו מאי דאיכא תותיה דבהא גופא פסק הרא"ש כרב נחמן, ואף דבתוך דבריו שם נראה שראה דברי הרא"ש דכל רז לא אניס ליה, מ"מ היה לו להרגיש מסתירה זו של הרא"ש ז"ל שהיא מבוארת, אם לא שנאמר דלא כתב הרא"ש כן אלא לאפוקי כשחולק רב נחמן עם רבו ורבו דרבו דהיינו רבי יוחנן ושמואל כמו שהקדים ז"ל, תדע דהא קיי"ל רב הונא ורב נחמן הלכה כרב הונא באיסורי וכרב נחמן בדיני, כמו שכתוב בספר כריתות ז"ל דף ס"ג ד"ה כל היכא דפליגי וכו', הרי דלאו דוקא לגבי דרב ששת כאמור ומבואר, אלא שיש לתמוה על הטור חו"מ סי' רפ"ט גבי בית דין שסלקו בנכסי יתומים דהחלוקה קיימת ולכשיגדלו אין יכולים למחות, והיא דעת רב נחמן בפרק האיש מקדש, היפך שמואל דסבירא ליה דיכולים למחות, וכתב עליו הרב בית יוסף ז"ל וידוע דהלכה כרב נחמן בדיני וכן פסקו הפוסקים ז"ל ע"כ, וקשה דכפי דברי הספר כריתות הנ"ל כלל זה לא נאמר אלא כשחולק רב נחמן עם רב הונא או רב ששת כאמור, מכל שכן לגבי שמואל דרביה הוה כמו שכתב הרא"ש כאמור, יעוי"ש להרב כנסת הגדולה ז"ל. | ||
== יב == | == יב == | ||
'''והוא שיהיה כפות וכו'.''' | '''והוא שיהיה כפות וכו'.''' משמע דבכפות לחוד סגי וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל, ואף שמדבריו סוף פ"ה דהלכות גירושין משמע קצת דישן ג"כ בעינן, כבר יישב דבריו הרב המגיד ז"ל שם, כמו שכתב כאן דכפות לחוד סגי ומדברי הרב בית יוסף אבן העזר סי' קל"ט נראה שהסכים לדבריו, אך לא נתבאר בדברי רבינו אי בעינן כפות בידיו ורגליו או רגליו לחוד סגי, ודבר זה הוא מחלוקת הפוסקים ז"ל עיי"ש, הן אמת דמדסיים רבינו | ||
'''שהרי אינו יכול להלך''' | '''שהרי אינו יכול להלך''' משמע דברגליו לחוד סגי, אך אין נראה שהרי סתם כפות משמע דקאי אכל גופו. | ||
== יד == | == יד == | ||
'''לא קנה כלים וכו'.''' | '''לא קנה כלים וכו'.''' הקשה הרב לחם משנה ז"ל, דכיון דבעיין לא איפשיטא איך כתב כאן דלא קנה, היה לו לפסוק ככל תיקו דגמרא דאי תפס לא מפקינן מיניה, וכמו שכתב לעיל גבי הקנה השדה לאחד ומטלטלין לאחר, וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל שם וצ"ע עכ"ל. ולענ"ד נראה דלרבינו סבירא ליה דאפשיטא בעיין, והכי איתא התם, בעי ר' אלעזר האומר לחבירו משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה מהו לקנות, מי אמר ליה קני אלא משוך בהמה זו וקני כלים שעליה מהו, מי מהניא משיכה דבהמה לאקנויי כלים או לא, אמר רבא אי אמר ליה קני בהמה וקני כלים מי קני כלים, חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה, וכי תימא בשעמדה, והא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה והלכתא בכפות ע"כ, והכי מפרשה רבינו [דהכי אמר] רבא, מדקמסתפקא לך במשוך וקני כלים כלומר דאינו מקני לו גוף הבהמה אלא הכלים שעליה, מכלל דפשיטא לך דבקני בהמה וקני כלים שעליה קני לשתיהם, והא לא אפשר דחצר מהלכת היא ולא קנה, כדמסיק והלכתא בכפות אכולהו קאי בין אאיבעיא דר' אלעזר בין לאוקמתא דרבא, ואתי שפיר דלא קאמר תלמודא מאי הוה עלה כדרך התלמוד, וגם לא קאמר תלמודא תיקו, להורות דמתוך הך והלכתא נפשטה גם בעיית ר' אלעזר, ובספר עין יהוסף ז"ל תירץ באופן אחר עיין עליו. | ||
== טז == | == טז == | ||
'''היה העציץ והזרעים שבו לאחד וכו'.''' | '''היה העציץ והזרעים שבו לאחד וכו'.''' מה שכתב הרב כסף משנה ז"ל, והר"ן כתב וכו', חיסור לשון יש בדבריו וכצ"ל, והר"ן כתב ותמהני דהך רבותא משתמעת שפיר נמי בעציץ וזרעים של אחד, ואפשר דבכי האי גוונא וכו', וכן כתב בבית יוסף חו"מ סי' ר"ב, ושם הרב ב"ח ז"ל דקדק בדברי רבינו והטור ז"ל דקדוקים דקים ומכחם חלק על הר"ן ז"ל עיי"ש, וכלל גדול מסור בידינו המוציא מחבירו עליו הראיה. | ||
== יז == | == יז == | ||
'''שכל העומד ליבצר כבצור דמי וכו'.''' | '''שכל העומד ליבצר כבצור דמי וכו'.''' הוא לעיל פ"א הל' י"ז ועיין מה שכתבתי שם וזו הקדמה לדין הפשתן שכתב אח"ז, אך צריכים אנו לבאר עיקר הדין וחילוקיו, דבפרק הספינה דף פ"ז [ע"א] אמרו אמתניתין דאם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה, ופריך, משום דתלש כל שהוא קנה, א"ר ששת הכא במאי עסקינן דאמר ליה לך יפה לך קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה, ופירש רשב"ם ז"ל, כלומר לך והחזיק בקרקע לקנות פשתן המחובר בה דקרקע נקנה בחזקה, וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וכו' ע"כ, מבואר מדבריו תרתי, חדא, דמשום חזקה נגעו בה, ועוד בצריך לקרקע קאמר מטעם דכל המחובר לקרקע, והתוספות ז"ל כתבו שם לך ויפה וכו', כלומר החזיק בקרקע ע"י יפוי דהוי כעין נעל וגדר וכו' ע"כ, הרי דגם הם משום חזקה נגעו בה, אך לא נתבאר בדבריהם אם בצריכים לקרקע קאמר או אין צריכים, ורבינו בפירוש המשנה שם כתב וז"ל: ועיקר ג"כ אצלנו כל העומד לבצור כבצור דמי, ולכן הפשתן המחובר לקרקע כשיבש במקומו וצריך לתלשו (כדינו) [דינו] כדין המטלטלים, וכבר פירש התלמוד מה שכתוב בכאן ותלש ממנו כל שהוא קנה וזהו כשיאמר לו זכה לי הקרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליה, ולפיכך זה שקנאו הוא בדרך שכירות לפי ששכרו לעבודת זה המקום בדבר ידוע וכשעבד כמו שפסק עמו קנה שכירותו וקנה אותו הדבר הידוע וכו' ע"כ, הרי שהוא מפרש דהפשתן הזה אינו צריך לקרקע כלל וקנייתו אגב הקרקע בשכירותו, ומטעם זה ביאר ז"ל דבאין צריך לקרקע קאמר, דאי בצריך הו"ל כקרקע ואין קרקע נקנה אגב קרקע, אך עדיין לא נתבאר מדבריו מאיזה טעם קנה הקרקע כדי שיקנה אגבו הפשתן, דאם מצד השכירות היכן מצינו שהשכירות קונה הקרקע הרי אין שם לא כסף ולא שטר ולא חזקה, ומההיא דרבן גמליאל שאמר ומקומו מושכר לו אין ראיה, דהתם קמסיים בה ונתקבלו זה מזה שכר, דקיבל רבי גמליאל מר' יהושע שכר המקום, ובסוף פרק הספינה פירש הרא"ש ז"ל, אבל בדיבור בעלמא לא היה יכול להקנות לו המקום כדי לזכות במה שנתן לו רבי גמליאל ע"כ, אבל הכא לא הוזכר שום שכר כלל, ובהדיא תניא בבבא מציעא דף צ"ט [ע"ב] כשם שקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה, כך שכירות קרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה, ופירש רש"י ז"ל, השכיר לו ביתו משנתן לו הכסף או שכתבו לו הבעלים ביתי מושכר לך ומסר לו השטר או שהחזיק בה השוכר אין אחד מהם יכול לחזור בו ע"כ. | ||
'''לכך ''' | '''לכך ''' נראה דזה שהוצרך רבינו לדרך השכירות הוא מפני שהמשנה לא בדרך מתנה מיירי אלא בדרך מקח וממכר, כדתנן התם המוכר לחבירו וכו', הלוקח פשתן וכו', ורצתה להשמיענו דרך רבותא דאף בלא נתינת המעות קנה הפשתן לגמרי, והיכי דמי כגון שאמר ליה לך יפה וכו', כלומר ששכרו ליפות לו הקרקע בתלישת קצת מהפשתן ובאותה תלישה הוא מחזיק בקרקע ואגבו קונה המטלטלין דהיינו הפשתן שאינו צריך עוד לקרקע, נמצא לפי"ז דגם רבינו ס"ל דע"י חזקה דהיינו תלישת הפשתן קונה הקרקע ומה שעליו, ואתי שפיר מה שכתב הרב המגיד ז"ל לעיל פ"א הל' י"ז, שדין החזקה נתברר פרק המוכר את הספינה על מתניתין דהלוקח פשתן וכו', ויתבאר בפרק ג' ע"כ, והרב כסף משנה ז"ל תמה עליו שזה ע"פ פירוש רשב"ם אבל רבינו כתבו בשאינו צריך לקרקע, וכתב הרב המגיד שקנה הקרקע בשכר היפוי וכו', וא"כ אין דין הפשתן ענין לחזקה כלל ע"כ, וכן כתב בבית יוסף חו"מ סי' קצ"ג עיי"ש. ואחרי התאבקי בעפרות זהב לו נראה לענ"ד דגם כוונת הרה"מ כאן היא על דרך שכתבתי דדרך מקח וממכר הוא ואיך יקנה הקרקע אם לא בכסף או בשטר או חזקה, והרי בכאן אין שם לא כסף ולא שטר, גם הדרישה ז"ל שם האריך ופלפל בדברי הרה"מ ז"ל והעלה, דמה שכתב ודין החזקה וכו' היינו בדבר שאין צריך לקרקע שאין מועיל בו חזקה עיי"ש, וכן כתב הרב לח"מ ז"ל בפשיטות, וכבר העיד על עצמו הדרישה ז"ל שאין לשון הרב המגיד מורה זה עיין עליו, ולענ"ד מה שכתבתי נראה יותר והמעיין יבחר, ודע דהרב כסף משנה ז"ל הביא משם הנמוקי יוסף ז"ל, דיש לו להזכיר בפירוש מקום הקרקע שעומד בו הפשתן מושכר לך ביפוי זה וכו', וסיים וכך מטין דברי רבינו, נראה שהם דברי הכ"מ ז"ל כאן על דברי רבינו, ואחרי המחילה הראויה לא מצאתי שום נטייה ולא גילוי מה בדברי רבינו כאן כלל. | ||
גרסה אחרונה מ־16:46, 21 ביולי 2020
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מגיד משנה מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
נקנין במעות דין תורה. הרב לח"מ ז"ל פלפל בדברי רבינו [הרבה איך פסק], וישבם עפ"י דברי התוספות ז"ל, ועוד יש לדקדק ממקומות אחרים, וכבר כתבתי הנראה לענ"ד בפרק ד' דאיסורי מזבח עיי"ש, ובשו"ת בנימין זאב סי' נ"ד הביאו הכנסת הגדולה ז"ל, הכריח דכל מקום שאמרו מעות סתם, כולל בין מעות של כסף או מעות של זהב או מעות של נחשת, זולתי היכא דפירש עיי"ש, והוא מבואר, דאם היא חתיכת כסף או זהב או נחשת ואפילו מטבע שעדיין חסר הצורה, אנקא בלשון חז"ל כדאיתא בפרק הזהב, הוי ליה מטלטלין ואינן בכלל מעות.
אבל חכמים תקנו וכו'. יש להסתפק, דאף שתקנת חכמים היא שהמעות לא יקנו, אם התנו ביניהם המוכר והלוקח שיקנו במעות לבדן, מה דינו, מי נימא כיון שכל תנאי שבממון תנאו קיים, מהני תנאם, או לא, ודבר זה מצאתיו להדיא בבית יוסף חו"מ סי' קצ"ח שכתב וז"ל: ונראה לי, שאם התנו שתגמר קנייתם במעות מכרן קיים ואין אחד מהם יכול לחזור בו, וכדאמרינן גבי קרקע דאי אמר אי בעינא בכספא אקנה קנה, וכמו שכתבתי בסי' ק"צ ע"כ, אמנם הרב ש"ך ז"ל שם שדא ביה נרגא מההיא דפרק אע"פ דף נ"ו [ע"א], דלרבי יהודה דהלכתא כוותיה [סובר דאף בדבר של ממון אם מתנה על דבר שתקנו חכמים תנאו בטל וכדאמר] כתובה דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה עיי"ש, וההיא דקרקע שהביא הב"י שאני, דכיון דמהתורה הקרקע נקנה בכסף מהני תנאה, אבל [גבי] מטלטלין דחז"ל תקנו משיכה והגבהה, לא מהני תנאה לבטל דברי חז"ל, דהחמירו בהם יותר משל תורה, וכעין דמות ראיה הביא מדברי התוספות ז"ל שם, בבתי תירשני במקום שיש לו בן וכו', ושכן מצא בהריטב"א ז"ל להדיא עיי"ש.
ולענ"ד אם הריטב"א ז"ל סבירא ליה היפך הבית יוסף ז"ל אינו פלא, אבל לחלוק על הב"י ז"ל מסוגיא ערוכה הא ודאי צריכא רבה, והדבר פשוט דלפום תירוצא בתרא דאביי התם, במלתא דשכיחא עבדו בה רבנן חיזוק, מלתא דלא שכיחא לא עבדו בה רבנן חיזוק, מעתה גם בנידון דידן הוי מלתא דלא שכיחא שיתנה האדם תנאי כזה, ועוד אני אומר דאעיקרא דמלתא הא דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, הוא דוקא אחר חלות הדבר, אבל קודם שיחול מצי מתני כל מאי דבעי, דעל כי האי כלל גדול מסור בידינו כל תנאי בממון תנאו קיים, וההיא דכתובה דרבנן שהביא הש"ך ז"ל היא דוקא אחר חלות החיוב, שכן כתב רבינו להדיא פרק י"ב דהלכות אישות הל' ט', התנה עמה אחר שנשאה שלא יירשנה תנאו בטל, ואע"פ שירושת הבעל מדברי סופרים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכו', ע"כ, וכן פסק הרב בית יוסף ז"ל להדיא באבן העזר סוף סי' ס"ט בלי חולק, ודין הכתובה שאני מהטעם שכתב הרב המגיד שם, הרי דדוקא אחר שנשאה קאמר, משא"כ קודם הנישואין דאכתי אין עליו שום חיוב יכול להתנות אף אם הוא נגד התקנה שתקנו חז"ל, מעתה צדקו דברי הרב ב"י ז"ל שקודם שתחול עליהם תקנת חז"ל התנו שיהא קנוי המקח במעות דשפיר דמי, ודבריהם קיימים, והנני מוסיף עוד, שאם היה עולה בדעת הריטב"א ז"ל החילוק הנ"ל לא היה פוסק הדין ההוא כמבואר למעיין.
שלא יקנו המטלטלין אלא בהגבהה וכו'. הסכמת כל הפוסקים ז"ל, דשטר אינו קונה במטלטלין אף דאלים כמו גבי קרקעות, דבמקום שאין קונים בכסף אלא בשטר בעינן שטר דוקא כמו שכתב רבינו בפ"א ה"ד, אפילו הכי גבי מטלטלין בעינן משיכה או הגבהה דווקא, אך הרב כנסת הגדולה חו"מ סי' קצ"ח הביא משם הרדב"ז ז"ל, דבמקום שנהגו לקנות מטלטלין בשטר ערכאות של גוים הולכים אחריו, וכל שכן אם נהגו להקנותם בשטר שלנו ע"כ, ושם הביא משם הריב"ש ז"ל סי' ר"ג, דאף בשטר ערכאות אין מטלטלין נקנים, ומשמע מאותה תשובה דאף שהוא דינא דמלכותא אינו מועיל, דלא אמרו דינא דמלכותא דינא אלא בדבר שהוא לתועלת המלך, וכתב בפשיטות דהכי משמע מדברי רבינו פרק ה' דגזילה ואבידה, ובעניותי לא מצאתי ביאור דבר זה בדברי רבינו שם, גם בסוף פ"א דזכיה ומתנה כתב לשון "כל", עיי"ש, גם מדברי הרב משפטי שמואל ז"ל סי' ק"ג לא משמע הכי, אלא דבכל דבר אמרינן דינא דמלכותא דינא, ובשיורי כנסת הגדולה חו"מ סי' שס"ט בהגהת הבית יוסף אות ל"ו עד סוף הסי' הביא מחלוקת בדבר זה, וכמה פרטי דינים בדינא דמלכותא עיי"ש, ונפקא מינה להמוחזק שיכול לומר קים לי.
ב[עריכה]
כיצד המקבץ עצים וכו'. כתב הראב"ד ז"ל, אע"פ שהוא טורח עליו להגביהו שלם וכו', ואין ספק שרבינו מודה בזה וכמו שמשמע מדברי הרב המגיד ז"ל, אלא שרבינו איירי במשאוי שאי אפשר להגביהו, כלומר בשום פנים שכן כתב ז"ל להדיא ופשוט.
ג[עריכה]
אלא נקנית במסירה וכו'. כמה שיטות מהפוסקים ז"ל נמצאו בקניית הספינה, עיין בטור ובית יוסף ז"ל חו"מ סי' קצ"ח, אך דבר חידוש ראיתי להמבי"ט ז"ל ח"א סי' קמ"ה הביאו הכנסת הגדולה ז"ל שם, שכתב שהספנים של הספינה ע"י המשיטין שמשיטין אותה נעשים שלוחים לבעלי הסחורות ועל ידם קונים הספינה, וכן אם אינה הולכת כי אם על ידי הרוח כיון שהגביהו את הנס שהוא וילון הספינה שעל ידו מוליך אותה הרוח, כיון שהלכה על ידי כך הויא משיכה וכו', ואע"ג דאין שליחות לגוי כיון שמצותם ורצונם עושים הוו שלוחיהם וכו', ע"כ. וכבודו הגדול במקומו מונח, דהיכן מצינו ע"י גוים דאימעיטו ממה אתם בני ברית וכו', דע"י שעושין רצון ישראל ובמצותן יקראו שלוחים לענין דינא, וכל שכן שיקנו גוף הספינה לכל בעלי הסחורות, גם בשו"ת מהר"מ אלשיך ז"ל חלק על אותו נדון בשתי ידים, הגם שלא ראה ולא הזכיר דבריו ז"ל, ועוד היה מקום להאריך ואין צריך כמו שמבואר למעיין, ולעיקר הדין דבעינן שימשכנה כולה אכתוב לקמן פרק ד' הל' ד' בס"ד.
ה[עריכה]
וכגון שנפלה דליקה ונשרף וכו'. המדקדק בלשון רבינו יראה, שהוא מפרש מה שאיתא בגמרא שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה, דלאו דוקא בעליה של מוכר קאמר, דהא לא קאמר בעלייתו, אלא לאפוקי שאינן עדיין בבית הלוקח וברשותו, שהרי דקדק רבינו לכתוב
כגון שנפלה דליקה ונשרף או באו ליסטים ונטלוה, ולא ביאר באיזה מקום היתה, דדי לן שאינה ברשות הלוקח, וזהו שסיים
אם יהיה ברשות הלוקח וכו', כלומר אם היינו חושבים שבנתינת המעות קנאה הלוקח והרי היא ברשותו בכל מקום שהיא וכו', וכן דקדק רבינו בדין הבא שכתב
נמצאת אומר וכו', שנזהר בדבריו שלא להזכיר באיזה מקום שהיא, ומעתה מה שכתב הרב המגיד ז"ל, זה מתבאר ממה שאמרנו שעדיין המקח ברשות המוכר וכו' ע"כ, נראה דאין כוונתו שהוא בבית המוכר, ממה שכתבתי שהרי זה לא נתבאר בדבריו לעיל, ולא בדברי רבינו כאמור, אלא כוונתו שהיא ברשותו בכל מקום שהיא, לאפוקי שאינה ברשות הלוקח, אכן מדקדוק הלשון שכתב אח"ז,
לפיכך אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפץ שנמכר מושכר למוכר וכו', אם איתא דלא בעינן שיהא החפץ בבית המוכר דווקא, הוה ליה לכתוב לפיכך אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפץ מושכר, ולשתוק מתיבת "המוכר" כי היכי דלישתמע דלא בעינן בית המוכר דוקא, הן אמת דאפשר לומר דלישנא דגמרא נקט, וגמרא גופה אגב דנקט תחילה מוכר נקטיה בסיפא, כדאיתא בהזהב דף מ"ט [ע"ב], אך מצד אחר נראה דאין לחלק בדבר, שהרי אפילו אם נשרפו או נאבדו באונס כגון ע"י ליסטים וכיוצא ואפילו שלא היה כח ביד המוכר להציל ולא נתרשל בדבר, אפ"ה העמידום ברשות מוכר, וכיון שכן דין הוא דלאו בבית המוכר דוקא אמרו, וכן יש להוכיח מדברי הרב בית יוסף ז"ל סי' קצ"ח, שחלק על בעל העיטור ז"ל, שחילק בין היכא דשכיחא דליקה ללא שכיח, וכתב ז"ל דלא נתנו חז"ל דבריהם לשיעורין עיי"ש, אמנם הטור ז"ל שם העתיק כגון שתפול הדליקה בבית המוכר, והרב בית יוסף ז"ל לא דייק בדבריו כלום, אך בשו"ע שם העתיק כדברי רבינו עיי"ש, וקרוב לשמוע דלאו דוקא בבית המוכר קאמר אלא כלפי דרך העולם קאמר שדרך הסחורה היא בבית בעליה, ולכוונה זו נעשית עיקר התקנה, אך לפי האמת העיקר כדברי הרב ב"י ז"ל שלא נתנו דבריהם לשיעורין, שוב מצאתי להכנסת הגדולה שם בהגהת הב"י אות ט', שהביא מעשה באחד שקנה סחורה שהיא בעיר אחרת ואחר שנתן כל המעות רצה לחזור בו, והביא מחלוקת האחרונים ז"ל בזה, ונראה פשוט מדבריו שהבין דברי רבינו דלא פלוג ז"ל בין אם הסחורה בבית המוכר או זולתו, דבכל גווני אמרו דאין מעות קונות, ושם הביא דאין זה גזירה לגזירה דכולא חדא גזירה היא, והכריח כן מדברי הרב ב"י והפוסקים ז"ל, ועוד נאריך בדין הבא בע"ה.
ו[עריכה]
לפיכך אם היה ביתו של לוקח וכו'. לשון לפיכך האמור כאן הוא מגומגם, שהרי אינו מכוון אל הקודם, ונראה דאעיקר הדין קאי שכתב לעיל,
ולמה תיקנו חכמים דבר זה במטלטלין וכו', אם יהיה ברשות הלוקח יתמהמה המוכר וכו', כלומר אם היו חז"ל מעמידין את המטלטלין ברשות הלוקח יתמהמה המוכר, והשתא קאמר לפיכך היכא דאין שייך העמדה ברשותו אלא שהוא ברשותו ממש אין שייך גזירה, והנה בגמרא אמרו כגון שהיתה עלייה של לוקח מושכרת ביד מוכר, טעמא מאי תקינו רבנן משיכה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה, הכא ברשותיה דלוקח נינהו אי נפלה דליקה באונס איהו טורח ומייתי לה ע"כ, וידוע דרש"י ז"ל פירש, דלא משום שתקנה לו חצירו דחצירו של מוכר הוא כל ימי השכירות, אלא משום דלא איצטריך תקנתא דרבנן הכא עיי"ש, ויש לדקדק בדברי רבינו, שבגמרא אמרו כגון שהיתה עלייה של לוקח מושכרת, ורבינו העתיק אם היה ביתו של לוקח וכו', דמשמע דבאותו בית שהשכיר למוכר דר בו הלוקח ג"כ, כגון שיש באותו חצר שני חדרים, או עלייה ע"ג החדר, והשכיר ללוקח חדר אחד או עלייה, והלוקח דר באותו בית דהיינו באותו חצר, ופירוש זה הביאו בספר אסיפת זקנים בשם הריטב"א ז"ל, וזה לשונו: כגון שהיתה עלייתו של לוקח מושכרת למוכר, פירוש, והפירות בעלייה ההיא, והלוקח שהוא המשכיר דר שם בחצר, והיינו דנקט עלייתו של לוקח, לומר שהלוקח דר בבית ופירות של מוכר בעלייה של בעל הבית וכו', ע"כ, ואם נאמר פירוש זה בדברי רבינו אתי שפיר טפי מה שסיים ז"ל, שהרי המקח ברשות הלוקח, כלומר בחצירו שהוא דר בו, ואיך יתכן שיראה הדליקה באה ולא יציל, לכך לא תיקנו חז"ל במציאות זו, ובזה יתיישבו דבריו ז"ל ויתורץ הצ"ע של הרב המגיד ז"ל, ועיין להרב לחם משנה והדרישה ופרישה ז"ל, וכבר ידוע מה שכתב הרב כסף משנה ז"ל בהבנת דברי רבינו להצ"ע של הרב המגיד ז"ל.
ז[עריכה]
ואין אחד מהן יכול לחזור בו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל, דדין זה הוא בשכר מקום המשתמר לדעת השוכר או שהוא עומד בצד המקום ההוא וכו', וקרוב לזה נתבאר פרק י"ז מהלכות גזילה ואבידה ע"כ. לשון וקרוב לזה הוא תמוה, דשם הל' ח' כתב רבינו להדיא, דחצירו של אדם קונה לו המציאה שלא מדעתו, בתנאי שתהא חצר המשתמרת או שהוא עומד בצדו, שהוא הדין שכתב הרב המגיד כאן בביאור דברי רבינו, אם לא שנאמר דכוונתו כלפי השוכר דאין המציאות שלו דומה למציאה, אף שזה דוחק שהרי בפ"ק דמציעא דף י"א [ע"א], איתיביה רבי אבא לעולא מההיא דרבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו וכו', הרי דשניהם שוין מציאה ושכירות מקום, [וידוע] דהרב כסף משנה ז"ל, הקשה על הרב המגיד דכיון דאיכא תרי לישני התם, ובמציאה כו"ע מודו דבעינן חצר המשתמרת או עומד בצדן, לא הו"ל להרב המגיד ז"ל להוכיח ממציאה דכו"ע מודים בה, אלא היה לו להוכיח מדין זכיה ומתנה דפסק רבינו כלישנא קמא דאין לחלק ע"כ, ואפשר דהרה"מ ז"ל לא כתב כן אלא ע"פ דברי הגמרא שהזכיר תחילה, דדימו שכירות מקום למציאה כאמור, גם שם בזכיה ומתנה ציין מה שכתב רבינו בדין המציאה עיי"ש.
ח[עריכה]
נקנו המטלטלין עמהם וכו'. הרב המגיד ז"ל תמה, למה לא ביאר דאם לא נתן דמי כל המטלטלין לא קנה אלא כנגד מעותיו כדברי רבא בגמרא, ותירץ דרבינו מפרשה כשהמוכר עייל ונפיק אזוזי וכו' ע"כ, וקשה קצת דא"כ רבא עצמו בגמרא [קידושין] דף כ"ז [ע"ב], כשאמר לא שנו אלא שנתן דמי כולן, כי היכי דבנתן דמי כולן לא שייך עייל ונפיק אזוזי כך בלא נתן וכו', ותו דאם איתא הוי ליה לרבינו לבארו ולימא, אבל לא נתן לו דמי כולן ועייל ונפיק אזוזי לא קנה וכו', ויותר היה נראה לומר דרבינו כיון שהעתיק דין הברייתא דקא מסייעא ליה לרבא, שהוא דין המוכר עשר שדות לעיל פ"א הי"ט, וביאר בו שאם לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו, לא הוצרך לחזור בדין המטלטלין דמכל שכן אתי דהא סדנא דארעא חד הוא כמו שאיתא בגמרא, והרב כסף משנה ז"ל כתב באופן אחר ע"פ גירסת הרי"ף ז"ל עיין עליו.
ט[עריכה]
קנה מטלטלין אגב קרקע וכו'. ידוע דדוקא מטלטלין אגב קרקע נקנין, אבל קרקע אגב קרקע אינו נקנה וכמו שכתב הרב בית יוסף חו"מ סי' ר"ב משם התוספות בבבא קמא דף י"ב והמרדכי והרשב"א ז"ל, ופסקו בשו"ע חו"מ סי' קצ"ב, וכן כתב הרב המגיד ז"ל לקמן הל' י"א, וכתב הרב כנסת הגדולה ז"ל שם בשם מהר"ם טראני סי' רמ"ט, דמדברי הרא"ש והטור והר"ן ז"ל נראה דקרקע נקנה אגב קרקע עיי"ש, וקצת תימה דאם איתא למה הרב ב"י ז"ל כשהזכיר שם סברת הפוסקים דסבירא להו דאין קרקע נקנה אגב קרקע, למה לא כתב דאין נראה כן מדברי הרא"ש והטור ז"ל שהיו לפניו, עוד תמה הרב כנה"ג ז"ל על מהר"ש היפה בספר עיטור סופרין כתב יד סי' מ"ח, שסידר נוסח שטר מתנת בריא בקנין קרקע אגב קרקע עיי"ש, והספר הזה נמצא אצלי שבח להשי"ת כתב יד, וראיתי שם שכתב וז"ל: ונתתי לו במתנה ארבע אמות קרקע בחצרי ואגבן נתתי לו במתנה גמורה חזקת חצר אחת אשר לי במקום פלוני וכו', ואמרתי לו לך חזק וקני מעכשו וכו' ע"כ, נראה לענ"ד שיש להצדיק נוסח זה מתרי טעמי, חדא, דאין שטר זה דרך מכר אלא דרך מתנה, וכיון שאמר לו לך חזק וקני מעכשו זה כוחו לקיום הדבר, דהא לך חזק וקני אלים כוחו ומועיל אף אם החזיק שלא בפניו, וכמו שכתב רבינו לעיל פרק א' הל' ח', ועוד [דבשטר] הוא לא נתן קרקע אגב קרקע אלא חזקת חצר אגב קרקע, וידוע דכמה פוסקים סבירא להו דדין החזקות כדין המטלטלין הביא דבריהם הרב כנה"ג עצמו שם סי' ק"מ במהדורא קמא, ושם אות ט' כתב בשם מהר"א ששון דהסכמות קושטא שנתנו לחזקות דין קרקע, לא מפני שהדין כן אלא לקיום השלום וכו', מפני שלום המלכות עיי"ש, הרי שדעתו דמצד הדין דין מטלטלין יש להם, וכיון שכן לא סידר הרב היפה ז"ל נוסח קרקע אגב קרקע אלא מטלטלין אגב קרקע, דשפיר דמי לכו"ע.
ובשיטה מקובצת למסכת קידושין ואת שמו לא הגיד [שיטה לא נודע למי] ראיתי שם שכתב וזה לשונו: וצ"ע אי אשכחן אגב במקרקעי בשום דוכתא, דנראה דלא מהני אגב אלא במטלטלין אגב מטלטלין וכו' ע"כ, נראה דכוונתו דלא אשכח דבר זה בבירור בגמרא, דאל"כ הרי הביאוהו התוספות והמרדכי שהם גאונים קדמונים, ושם הזכיר דברי רבינו והראב"ד ז"ל שהיו קרובים לזמן התוספות והמרדכי, שוב ראיתי להרב כנסת הגדולה ז"ל במהדורה בתרא סי' ק"מ בהגהת הטור שכתב בשם מהר"ש יפה ז"ל, וזה לשונו: קטן שמכר חזקות שלו שירש מאביו והקונה מוחזק בהם, יכול הקונה לומר קים לי כמאן דאמר שחזקות שלנו דין מטלטלין יש להם ומכר הקטן ממכר ע"כ, הרי מדבריו אלה משמע דס"ל דהלכה כמאן דאמר שהחזקות דין קרקע יש להם, דאל"כ למה צריך לטעם הקים לי,
תיפוק ליה דדינא הכי הוי וכיון שכן תמיהת הרב כנה"ג קיימת.
י[עריכה]
הקנה השדה לאחד והמטלטלין לאחר וכו'. בעיית הגמרא היא סתמא, קרקע לאחד ומטלטלין לאחר מהו, ופירש רש"י שאמר לו לבעל השדה קנה השדה לעצמך ואגבן יקנו המטלטלין לפלוני ע"כ, משמע דהמקנה מדבר עם הקונה הקרקע לחודיה, ומעצמו מקנה הוא המטלטלין לאחר אף שאינו לפניו, דזכין לאדם שלא בפניו, אמנם רבינו העתיק אע"פ שאמר לו וכו', דמשמע שהוא מדבר עם הקונה המטלטלין עצמו, ולענין דינא נראה דלא פליג רבינו עם פירוש רש"י דמר אמר חדא וכו'.
יא[עריכה]
ואע"פ שאמר לו וכו'. לכאורה קשה טובא, דרבינו פסק לעיל הל' ח' וט' דבצבורים קנה להדיא, ובאינן צבורים אגב מהני אף שהמטלטלין בכל מקום שהם, שכן כתב ז"ל אפילו היו המטלטלין במדינה אחרת וכו', וכיון שכן למה בעבדים לא מהני אגב הא אפילו הוא מהלך בכל מקום שילך הרי הוא קנוי, דמי גרע ממדינה אחרת, ואיך שיהיה לא נתבאר בדברי רבינו אי עבדא כמקרקעי או כמטלטלי דאיפליגו בהא בגמרא, אך ממה שכתב, אלא א"כ היו המטלטלין ע"ג העבד, משמע שהוא פוסק כלישנא בתרא דבבא קמא דף י"ב [ע"א], שאמרו שם, איכא דאמרי א"ר איקא בריה דרב אידי דכ"ע עבדי כמטלטלי והדתניא לא קנה שפיר הא דתניא קנה בעודן עליו וכו', והלכתא בכפות ע"כ, וכן כתב הרב לחם משנה ז"ל.
אך קשיא לי דהרא"ש ז"ל פסק שם, דהלכה כרב נחמן בדיני דאמר עבדא כמטלטלי דמי ע"כ, ואילו בסוף פרק הזהב תמה על הרי"ף ז"ל דפסק כרב נחמן נגד רבי יוחנן משום דבתרא הוא, דדוקא מאביי ורבא ואילך הוא דפסקינן הלכה כבתראי אבל מקמי אביי ורבא לית הלכתא כתלמיד במקום הרב, ורב נחמן תלמידו של שמואל היה והלכה כרבי יוחנן נגד שמואל בכל מקום, וכל שכן נגד רב נחמן תלמידו, ואע"ג דקיימא לן הלכתא כשמואל בדיני כלל זה לא נאמר אלא כנגד רב דהלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני, אבל לא כנגד רבי יוחנן, וכן הא דקיי"ל הלכה כרב נחמן בדיני היינו דוקא כנגד רב ששת שכך כתוב בתשובות הגאונים הלכה כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסור עכ"ל, נמצא דהך כללא דרב נחמן בדיני אינו אלא כשחולק עם רב ששת, אבל אם חולק עם אחרים אין כלל זה אמור, מעתה איך פסק ז"ל כר"נ בדיני בהא דעבדים, ומכל שכן דאיכא רבים דפליגי עליה דהיינו עולא ור' אלעזר ודייני דנהרדעא ורב חנא בר ביזנא בפומבדיתא, ורבא נמי מדאמר ליה לרב נחמן הא עולא הא ר' אלעזר הא דייני דנהרדעא והא רב חנא בר ביזנא, מר כמאן סבירא ליה וכו', מדאמר ליה בהך לישנא משמע דהוא נמי ס"ל כוותייהו, ותו קשה דהיכי כתב הרא"ש ז"ל בפרק הזהב דדוקא מאביי ורבא ואילך וכו', כלומר לאפוקי רב נחמן שקדם להם, הא בהך סוגיא מבואר דבזמנו הוה, מדאמר ליה מר כמאן סבירא ליה, ולזה הוה אפשר דרבא באותו זמן היה קטן בשנים ורב נחמן היה זקן וחשיב ליה כדור אחר, והסתירה בדברי הרא"ש ז"ל עדיין במקומה עומדת, ויש מי שרצה לתרץ דההיא דבבא קמא דפסק הרא"ש כרב נחמן אינו אלא מכח הברייתא דרבי אמי דקא מסייעא ליה, אך אכתי קשה דא"כ לא הוי ליה להרא"ש להזכיר תיבת בדיני, כיון שאין כאן הכלל אלא מכח הברייתא.
ועכ"פ קשיא לי על הרב כנסת הגדולה ז"ל חו"מ סי' ס"ז שהכריח בתחילת דבריו דהלכתא כעולא ור' אלעזר ודייני דנהרדעא ורב חנא בר ביזנא דרבים נינהו לגבי דרב נחמן ונסתייע מדברי הרא"ש ז"ל בפרק הזהב וכו', וליקחו מאי דאיכא תותיה דבהא גופא פסק הרא"ש כרב נחמן, ואף דבתוך דבריו שם נראה שראה דברי הרא"ש דכל רז לא אניס ליה, מ"מ היה לו להרגיש מסתירה זו של הרא"ש ז"ל שהיא מבוארת, אם לא שנאמר דלא כתב הרא"ש כן אלא לאפוקי כשחולק רב נחמן עם רבו ורבו דרבו דהיינו רבי יוחנן ושמואל כמו שהקדים ז"ל, תדע דהא קיי"ל רב הונא ורב נחמן הלכה כרב הונא באיסורי וכרב נחמן בדיני, כמו שכתוב בספר כריתות ז"ל דף ס"ג ד"ה כל היכא דפליגי וכו', הרי דלאו דוקא לגבי דרב ששת כאמור ומבואר, אלא שיש לתמוה על הטור חו"מ סי' רפ"ט גבי בית דין שסלקו בנכסי יתומים דהחלוקה קיימת ולכשיגדלו אין יכולים למחות, והיא דעת רב נחמן בפרק האיש מקדש, היפך שמואל דסבירא ליה דיכולים למחות, וכתב עליו הרב בית יוסף ז"ל וידוע דהלכה כרב נחמן בדיני וכן פסקו הפוסקים ז"ל ע"כ, וקשה דכפי דברי הספר כריתות הנ"ל כלל זה לא נאמר אלא כשחולק רב נחמן עם רב הונא או רב ששת כאמור, מכל שכן לגבי שמואל דרביה הוה כמו שכתב הרא"ש כאמור, יעוי"ש להרב כנסת הגדולה ז"ל.
יב[עריכה]
והוא שיהיה כפות וכו'. משמע דבכפות לחוד סגי וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל, ואף שמדבריו סוף פ"ה דהלכות גירושין משמע קצת דישן ג"כ בעינן, כבר יישב דבריו הרב המגיד ז"ל שם, כמו שכתב כאן דכפות לחוד סגי ומדברי הרב בית יוסף אבן העזר סי' קל"ט נראה שהסכים לדבריו, אך לא נתבאר בדברי רבינו אי בעינן כפות בידיו ורגליו או רגליו לחוד סגי, ודבר זה הוא מחלוקת הפוסקים ז"ל עיי"ש, הן אמת דמדסיים רבינו
שהרי אינו יכול להלך משמע דברגליו לחוד סגי, אך אין נראה שהרי סתם כפות משמע דקאי אכל גופו.
יד[עריכה]
לא קנה כלים וכו'. הקשה הרב לחם משנה ז"ל, דכיון דבעיין לא איפשיטא איך כתב כאן דלא קנה, היה לו לפסוק ככל תיקו דגמרא דאי תפס לא מפקינן מיניה, וכמו שכתב לעיל גבי הקנה השדה לאחד ומטלטלין לאחר, וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל שם וצ"ע עכ"ל. ולענ"ד נראה דלרבינו סבירא ליה דאפשיטא בעיין, והכי איתא התם, בעי ר' אלעזר האומר לחבירו משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה מהו לקנות, מי אמר ליה קני אלא משוך בהמה זו וקני כלים שעליה מהו, מי מהניא משיכה דבהמה לאקנויי כלים או לא, אמר רבא אי אמר ליה קני בהמה וקני כלים מי קני כלים, חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה, וכי תימא בשעמדה, והא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה והלכתא בכפות ע"כ, והכי מפרשה רבינו [דהכי אמר] רבא, מדקמסתפקא לך במשוך וקני כלים כלומר דאינו מקני לו גוף הבהמה אלא הכלים שעליה, מכלל דפשיטא לך דבקני בהמה וקני כלים שעליה קני לשתיהם, והא לא אפשר דחצר מהלכת היא ולא קנה, כדמסיק והלכתא בכפות אכולהו קאי בין אאיבעיא דר' אלעזר בין לאוקמתא דרבא, ואתי שפיר דלא קאמר תלמודא מאי הוה עלה כדרך התלמוד, וגם לא קאמר תלמודא תיקו, להורות דמתוך הך והלכתא נפשטה גם בעיית ר' אלעזר, ובספר עין יהוסף ז"ל תירץ באופן אחר עיין עליו.
טז[עריכה]
היה העציץ והזרעים שבו לאחד וכו'. מה שכתב הרב כסף משנה ז"ל, והר"ן כתב וכו', חיסור לשון יש בדבריו וכצ"ל, והר"ן כתב ותמהני דהך רבותא משתמעת שפיר נמי בעציץ וזרעים של אחד, ואפשר דבכי האי גוונא וכו', וכן כתב בבית יוסף חו"מ סי' ר"ב, ושם הרב ב"ח ז"ל דקדק בדברי רבינו והטור ז"ל דקדוקים דקים ומכחם חלק על הר"ן ז"ל עיי"ש, וכלל גדול מסור בידינו המוציא מחבירו עליו הראיה.
יז[עריכה]
שכל העומד ליבצר כבצור דמי וכו'. הוא לעיל פ"א הל' י"ז ועיין מה שכתבתי שם וזו הקדמה לדין הפשתן שכתב אח"ז, אך צריכים אנו לבאר עיקר הדין וחילוקיו, דבפרק הספינה דף פ"ז [ע"א] אמרו אמתניתין דאם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה, ופריך, משום דתלש כל שהוא קנה, א"ר ששת הכא במאי עסקינן דאמר ליה לך יפה לך קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה, ופירש רשב"ם ז"ל, כלומר לך והחזיק בקרקע לקנות פשתן המחובר בה דקרקע נקנה בחזקה, וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וכו' ע"כ, מבואר מדבריו תרתי, חדא, דמשום חזקה נגעו בה, ועוד בצריך לקרקע קאמר מטעם דכל המחובר לקרקע, והתוספות ז"ל כתבו שם לך ויפה וכו', כלומר החזיק בקרקע ע"י יפוי דהוי כעין נעל וגדר וכו' ע"כ, הרי דגם הם משום חזקה נגעו בה, אך לא נתבאר בדבריהם אם בצריכים לקרקע קאמר או אין צריכים, ורבינו בפירוש המשנה שם כתב וז"ל: ועיקר ג"כ אצלנו כל העומד לבצור כבצור דמי, ולכן הפשתן המחובר לקרקע כשיבש במקומו וצריך לתלשו (כדינו) [דינו] כדין המטלטלים, וכבר פירש התלמוד מה שכתוב בכאן ותלש ממנו כל שהוא קנה וזהו כשיאמר לו זכה לי הקרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליה, ולפיכך זה שקנאו הוא בדרך שכירות לפי ששכרו לעבודת זה המקום בדבר ידוע וכשעבד כמו שפסק עמו קנה שכירותו וקנה אותו הדבר הידוע וכו' ע"כ, הרי שהוא מפרש דהפשתן הזה אינו צריך לקרקע כלל וקנייתו אגב הקרקע בשכירותו, ומטעם זה ביאר ז"ל דבאין צריך לקרקע קאמר, דאי בצריך הו"ל כקרקע ואין קרקע נקנה אגב קרקע, אך עדיין לא נתבאר מדבריו מאיזה טעם קנה הקרקע כדי שיקנה אגבו הפשתן, דאם מצד השכירות היכן מצינו שהשכירות קונה הקרקע הרי אין שם לא כסף ולא שטר ולא חזקה, ומההיא דרבן גמליאל שאמר ומקומו מושכר לו אין ראיה, דהתם קמסיים בה ונתקבלו זה מזה שכר, דקיבל רבי גמליאל מר' יהושע שכר המקום, ובסוף פרק הספינה פירש הרא"ש ז"ל, אבל בדיבור בעלמא לא היה יכול להקנות לו המקום כדי לזכות במה שנתן לו רבי גמליאל ע"כ, אבל הכא לא הוזכר שום שכר כלל, ובהדיא תניא בבבא מציעא דף צ"ט [ע"ב] כשם שקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה, כך שכירות קרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה, ופירש רש"י ז"ל, השכיר לו ביתו משנתן לו הכסף או שכתבו לו הבעלים ביתי מושכר לך ומסר לו השטר או שהחזיק בה השוכר אין אחד מהם יכול לחזור בו ע"כ.
לכך נראה דזה שהוצרך רבינו לדרך השכירות הוא מפני שהמשנה לא בדרך מתנה מיירי אלא בדרך מקח וממכר, כדתנן התם המוכר לחבירו וכו', הלוקח פשתן וכו', ורצתה להשמיענו דרך רבותא דאף בלא נתינת המעות קנה הפשתן לגמרי, והיכי דמי כגון שאמר ליה לך יפה וכו', כלומר ששכרו ליפות לו הקרקע בתלישת קצת מהפשתן ובאותה תלישה הוא מחזיק בקרקע ואגבו קונה המטלטלין דהיינו הפשתן שאינו צריך עוד לקרקע, נמצא לפי"ז דגם רבינו ס"ל דע"י חזקה דהיינו תלישת הפשתן קונה הקרקע ומה שעליו, ואתי שפיר מה שכתב הרב המגיד ז"ל לעיל פ"א הל' י"ז, שדין החזקה נתברר פרק המוכר את הספינה על מתניתין דהלוקח פשתן וכו', ויתבאר בפרק ג' ע"כ, והרב כסף משנה ז"ל תמה עליו שזה ע"פ פירוש רשב"ם אבל רבינו כתבו בשאינו צריך לקרקע, וכתב הרב המגיד שקנה הקרקע בשכר היפוי וכו', וא"כ אין דין הפשתן ענין לחזקה כלל ע"כ, וכן כתב בבית יוסף חו"מ סי' קצ"ג עיי"ש. ואחרי התאבקי בעפרות זהב לו נראה לענ"ד דגם כוונת הרה"מ כאן היא על דרך שכתבתי דדרך מקח וממכר הוא ואיך יקנה הקרקע אם לא בכסף או בשטר או חזקה, והרי בכאן אין שם לא כסף ולא שטר, גם הדרישה ז"ל שם האריך ופלפל בדברי הרה"מ ז"ל והעלה, דמה שכתב ודין החזקה וכו' היינו בדבר שאין צריך לקרקע שאין מועיל בו חזקה עיי"ש, וכן כתב הרב לח"מ ז"ל בפשיטות, וכבר העיד על עצמו הדרישה ז"ל שאין לשון הרב המגיד מורה זה עיין עליו, ולענ"ד מה שכתבתי נראה יותר והמעיין יבחר, ודע דהרב כסף משנה ז"ל הביא משם הנמוקי יוסף ז"ל, דיש לו להזכיר בפירוש מקום הקרקע שעומד בו הפשתן מושכר לך ביפוי זה וכו', וסיים וכך מטין דברי רבינו, נראה שהם דברי הכ"מ ז"ל כאן על דברי רבינו, ואחרי המחילה הראויה לא מצאתי שום נטייה ולא גילוי מה בדברי רבינו כאן כלל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |