מגיד משנה/מכירה/ג

מגיד משנה ‏ מכירה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אחד הבהמה ואחד שאר מטלטלין וכו'. מימרא דר"י בפרק הזהב בב"מ (מ"ז:) ובהלכות:

אבל חכמים תקנו כו' כיצד המקבץ וכו' אינו נקנה במשיכה. החילוק שכתב רבינו בין דבר שדרכו להגביה לדבר שאין דרכו מימרא מפורשת בהמוכר את הספינה (דף פ"ו) ובהלכות. ודין הפשתן מבואר שם וכן דין פלפלין וכיוצא בהן דגרסינן התם על מימרא זו ת"ש המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה והא פירות דבני הגבהה נינהו וקתני דקני (להו) במשיכה הכא במאי עסקינן בשליפי רברבי פירוש משאות גדולות שא"א להגביהן וכאן נתבאר דין האגוזים ושאר הפירות והקשו תו אי הכי אימא סיפא הלוקח פשתן מחבירו לא קנה עד שיטלטלנו ממקום זה למקום אחר פי' הגבהה ופריך אטו פשתן בשליפי רברבי לא עבדי (מיניה) בתמיהא ופריק שאני פשתן דמשתמיט ודרכן הוא להתירו ולהגביהו אגד אגד וכזה פירשו רוב המפרשים ז"ל והכריחו פירוש זה. ומ"ש הר"א ז"ל שאם הגביה כל הטעון שלם קנה בכך פשוט הוא:

ג

הספינה הואיל וא"א להגביהה וכו'. אלא נקנית במסירה. זו היא מסקנא דגמ' בהמוכר את הספינה (דף ע"ה ע"ו) וכן בהלכות וזה מוסכם וכגון דא"ל לך חזק וקנה א"נ שהחזיק בפניו אע"ג דלא א"ל מידי דכל בפניו לא בעי אמירה וזה לדעת המפרשים ז"ל שהסכימו דלא בעינן מסירה מיד ליד אלא באמירה לך חזק וקני זה כתב הרשב"א ז"ל והביא ראיות. ודע שהמסירה אינה קונה אלא ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהן כמו שיתבאר פ"ד:

ואם אמר לו המוכר וכו'. מחלוקת רבי ורבנן ופסק כרבנן דברייתא שם בפרק הספינה ובהלכות.

ומ"ש עד שימשכנה כולה. פסק כשמואל ודלא כרב דאמר כיון שמשך כל שהוא קנה וכן פסקו בהלכות וכבר ידעת שהמשיכה אינה קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם וכיון שכן דין הספינה כך הוא אם היה ברה"ר או בחצר שאינה של שניהם קונה אותה במסירה כל זמן שלא הקפיד מוכר הקפיד המוכר שאמר לו לך משוך צריך למשכה כולה ושיוציאנה מאותו רשות שאין משיכה קונה בו ויכניסנה לרשות שהמשיכה קונה בו היתה עומדת בסימטא או בחצר של שניהם נקנית במשיכה בהכרח ולא במסירה זו היא כוונת רבינו ז"ל וקיצר במובן. וכתב הרשב"א ז"ל בשם הרב אבן מיגש ז"ל היתה עומדת ברה"ר ולא א"ל מוכר מידי ואזיל לוקח ומשך לא קנה עד שימשכנה כדינה מרה"ר לסימטא אע"ג דנקנית במסירה ברה"ר ומסירה אינה צריכה שימסור לוקח מיד ליד אפילו הכי כיון שהתחיל למשוך כבר גלה בדעתו שאינו רוצה לקנות בחזקה זו שהוא מחזיק ותפוס בה אלא במשיכה ע"כ. וכלים גדולים כגון תיבות גדולות שדרך הבעלים להכניסן בביתן לא קנה עד שימשוך זה דעת רבותיו של הרשב"א ז"ל אבל הרשב"א ז"ל כתב שדינן כספינה וכ"כ הר"י בן מיגאש ז"ל דכל שאינו נמשך אלא לרבים דינו במסירה כספינה וזה דעת רבינו ז"ל שכתב למעלה נקנית במסירה וכן כל כיוצא בזה:

ד

נמצאת למד שהלוקח מטלטלין וכו'. זה מבואר בהזהב במציעא (דף מ"ז) ומ"מ החוזר בו מקבל מי שפרע כמו שיתבאר פ"ז ודלא כר"ש דאמר מוכר שהכסף בידו יכול לחזור בו ולא לוקח אלא כרבנן דמתניתין דאמרי בין לוקח בין מוכר יכולין לחזור:

ה

ולמה תקנו חכמים דבר זה במטלטלין וכו'. מפורש טעם זה שם בההיא מימרא דר"י דלעיל:

ו

נמצאת אומר שאם נתן דמי המקח וכו'. זה מתבאר ממה שאמרנו שעדיין המקח ברשות המוכר וכן מבואר דין זה בהלכות ומזו שאמרנו ופשוט הוא ומוסכם:

לפיכך אם היה ביתו וכו'. זה מבואר בגמ' ופסקוה בהלכות ואמרי ואע"ג דהני מילי לר"ש אינון מדר"ש נשמע לרבנן ע"כ. וגם זה מוסכם. ורש"י ז"ל פירש שאין הטעם דנימא דחצירו של אדם קונה לו דודאי אינה קונה כל ימי השכירות שהיא שכורה למוכר דחצירו של מוכר היא אבל הטעם דכיון דבחצירו הוה אי מתרמי דליקה לוקח גופיה טרח ומציל לה ולא תקון רבנן בה משיכה ואוקמוה אדינא דאורייתא דמעות קונות. ודברי רבינו צ"ע דמשמע שהוא סובר דטעמא משום דחצירו של לוקח קנה לו אע"פ שהיא מושכרת ומ"מ לא נתבאר בפירוש בדבריו וכ"נ פרק ו' מהלכות שכירות:

'ז וכן השוכר'

המקום שאותן וכו'. זה מבואר בהרבה מקומות ואיתא בקדושין פ"ק (דף כ"ז) ופ' הספינה ופ"ק דמציעא (דף י"א) ודוקא בחצר המשתמרת לדעת השוכר או שהוא עומד בצד המקום ההוא הא לאו הכי לא אלא אם הקנה לו מדין מטלטלין עם הקרקע, ולדעת ההשגות צריך אגב בפירוש כמו שיתבאר והכי משמע פ"ק דמציעא וזה נראה מדברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל פ' קמא וקרוב לזה נתבאר פי"ז מהל' גזילה ואבידה:

ח

המקנה קרקע ומטלטלין כאחד וכו'. דין זה שמטלטלין נקנין עם הקרקע וכו' משנה וגמרא פ"ק דקדושין (דף כ"ו). וכן מ"ש שאע"פ שאין שניהם במכר נקנין המטלטלין עם הקרקע. מפורש שם בגמרא בעיא דאיפשיטא. ואני תמה למה לא כתב הרב כשהמטלטלין במכר שלא קנה את כולן עם הקרקע אלא בשנתן דמי כולן שהרי מימרא מפורשת היא שם אמר רבא לא שנו אלא בשנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו ותניא כוותיה והוא בהלכות. ונ"ל שהרב מפרשה בשהמוכר עייל ונפיק אזוזי כדעת קצת המפרשים ז"ל אבל אי לא עייל ונפיק אזוזי אע"פ שלא קבל דמי כולן נקנה הכל ללוקח ועל כן סתם הרב ז"ל וסמך לו על מה שיתבאר פ"ז דכל דעייל ונפיק אזוזי לא קני. אבל פירוש אחר י"ל במטלטלין הנקנין עם הקרקע אינן קנויין אלא כשנתן לו דמי כולן אע"ג דלא עייל ונפיק אזוזי ובזה הורע כחו של אגב כיון שאין קניית המטלטלין מחמת עצמן זה דעת רש"י ז"ל והרמב"ן והרשב"א ז"ל:

ט

בד"א כשהיו המטלטלין צבורין באותו קרקע וכו'. החילוק שכתב המחבר דבצבורין לא בעי דלימא ליה אגב וכי אמרינן אגב דוקא כשאינן צבורין אינו מבואר בגמרא. ובהשגות א"א זה ההפרש שכתב בין צבורין לשאינן צבורין וכו'. ובאמת דבגמרא אחר שהעלו דלא בעינן צבורין איבעיא להו מי בעינן אגב ואסיקנא והלכתא אגב וקני בעינן צבורין לא בעינן ורבינו פירשה לפי הנ"ל בשאינן צבורין מי בעינן אגב וזהו ששאלוה אחר שהעלו דצבורים לא בעינן אבל בצבורין כיון דקנה קרקע דעתו ז"ל דה"ל קרקע זה כחצירו וחצירו של אדם קונה לו ולזה נוטה קצת לשון ההלכות שכך כתב שם ואסיקנא והלכתא לא בעינן צבורין אגב וקני בעינן כלומר צריך המקנה לומר לקונה קני הא ארעא וקני לך אגבה הנך מטלטלי דאית לי במקום פלוני וכיון דאתחזיק ליה ההוא ארעא קני להו נמי להנהו מטלטלי כל היכא דאיתנהו על כן לא הזכיר אגב אלא בשאינן צבורין ואעפ"כ אין הדבר מוכרח מדברי ההלכות וצ"ע:

י

הקנה השדה לאחד והמטלטלין לאחר וכו'. זו בעיא דלא איפשיטא בפ"ק דקדושין (דף כ"ז) ופסק בה הרב ז"ל כדרכו ברוב התיקו האמורין בגמרא בענין ממון שאם תפס אין מוציאין מידו והרשב"א ז"ל פסק דהעמד ממון על חזקתו וכן דעת בעל העיטור ז"ל. וזה לשון הרשב"א ז"ל ושדה לאחד ומטלטלי לאחר לא קנה ושאני ר"ע דיד עניים הוא כלומר גזבר הקדש הוה וידו כידם ומכאן דיד אפטרופסין כיד יתומים ושדה לאפטרופסין ומטלטלין ליתומים קנו ע"כ:

יא

המקנה עבדים וקרקעות וכו' אע"פ שאמר לו קנה העבדים וכו' לא קנה עד שיהיו בתוכה. בהשגות א"א ולמה בעינן שיהיו בתוכה וכו' (וראיתי מתוך דבריו שהוא מחלק בין עבד לבהמה דעבד הולך לדעת עצמו ובזה ניצל מן הקושיות שכתבנו) ע"ש שהאריך. ודברי תימה הם שהרי סוגיא דפ"ק דב"ק מפורשת היא דבין למ"ד עבדא כמטלטלי דמי [ובין למ"ד עבדא כמקרקעי דמי] אין העבד נקנה אגב קרקע אלא אם עומד בתוכו ואין שם מחלוקת ואלו הן דברי רבינו בפירוש ומה שהקשה מצאן אנן לא אמרינן אלא דוקא עבד דנייד על דעת עצמו אבל צאן ניידי אדעתא דרועה וזהו שכתב רבינו ז"ל לדעת עצמו וכן פירשו בתוס' והרשב"א ז"ל דחילוק יש בין עבד לבהמה ומוכרח הוא וכבר נתבאר למעלה פ"ב שיש חילוק גם כן ביניהם בדין המשיכה וזה פשוט ותימה מסוגיא זו דב"ק שאינה בהלכות ומתוך סוגיא זו העלו בתוס' והרשב"א ז"ל שם דאין הקרקע נקנה אגב קרקע וע"כ לא אמר שמואל קנה עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן אלא משום דסדנא דארעא חד הוא אבל באגב לא. וכתבו בתוספות דאפילו אמר קני קרקע הסמוך לתחום ואגביה קנה הקרקע העליון שעל גביו לא קנה ואע"פ שהוא צבור בתוכו עכ"ל הרשב"א ז"ל וכן עיקר ואפילו למ"ד עבדא כמקרקעי דמי אינו כמקרקעי ממש לענין זה כדאיתא התם בגמרא:

יב

המקנה עבדים ומטלטלין כאחד וכו'. גם זה מבואר שם ומסקנא דגמרא והלכתא בכפות פירוש שאינו יכול להלך. ויש מי שכתב דכפות וישן בעי מההיא דהזורק (דף ע"א) ואין כן דעת המחבר לא כאן ולא בגט:

יג

המקנה בהמה וכלים שעל גבה וכו'. זו הבבא והאחרת דא"ל המקנה משוך בהמה זו וקנה כלים שעליה מפורשות פ' קמא דמציעא (דף ט':) בההיא דר' אליעזר שהבאתי פ"ב דאמרינן התם בעי ר"א וכו' אלא וקני כלים שעליה מהו מי מהניא משיכה דבהמה לקנות כלים שעליה או לא אמר רבא אי אמר לי' קני בהמה וקני כלים (שעליה) מי קני כלים חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קני וכ"ת בשעמדה והא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב נמי לא קנה והלכתא בכפותה פירוש והלכתא שקנה בכפותה הבהמה וכשאמר לו קנה הבהמה וקנה הכלים בדוקא הא אם אמר לו משוך בהמה וקני כלים לא קנה דחילוק יש בין משוך בהמה וקני כלים לקני בהמה וקני כלים דאי לא במאי קא מתמה רבא אי אמר לי' קני בהמה וכו' דמשמע דטפי אית ליה למקני כי קנה בהמה מלמקנינהו אי לא קני הבהמה אבל אי אמר לי' משוך בהמה וקנה כלים אפילו היתה כפותה לא קנה כלים דהא חצרו של מוכר היא והיאך תקנה ללוקח. ושיטה אחרת יש:

טו

היה עציץ נקוב וכו'. פירוש עציץ כלי חרס ומשימין בתוכו עפר וזורעים בו, ודין הזרעים כדין קרקע גמור ודין העציץ כדין מטלטלין ודוקא בנקוב לקרקע אבל אינו נקוב אף לזרעים דין מטלטלין שאינו נקרא מחובר שהחרס מפסיק. וזאת הבבא מימרא בגיטין פרק המביא תניין (גיטין דף כ"ב):

ומ"ש כיון שמשך קנה. הוא מפני שהרי העציץ כמטלטלין ונקנה במשיכה:

הקנה הזרעים וכו'. גם זה שם. ומה שאמר עד שיחזיק בזרעים לשון הגמרא שם אבל ה"ה שנקנה בכסף ובשטר כדין הקרקע כמו שיתבאר:

טז

היה העציץ וכו'. ג"ז שם ופירש"י החזיק בעציץ ולא משכו לקנות אלא עשה בו שום מלאכה במקומו אף עציץ לא קנה דמטלטלין לא מיקנו בחזקה עכ"ל:

החזיק בזרעים וכו' וזהו ששנינו וכו'. לשון הגמרא שם:

יז

כבר ביארנו וכו'. למעלה פ"א מהלכות אלו:

יח

פשתן שהוא מחובר לקרקע וכו'. שנינו במשנה בפרק הספינה (בבא בתרא דף פ"ד) הלוקח פשתן (מחובר) מחבירו כיון שתלש ממנו כל שהוא קנה ומקשינן עלה בגמרא (דף פ"ז) משום דתלש ממנו כל שהוא קנה אמר רב ששת הב״ע דא״ל לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליו ע״כ בגמרא ובהלכות ופירשה רבינו בפשתן שא״צ כלל לקרקע דהיינו דאקשינן משום דתלש ממנו כל שהוא קני דמטלטלין נינהו דהעומד ליתלש כתלוש דמי.

ומה שכתב הכל קנה מפני התנאי הזה. יש לפרש דבאותה תלישה ובשכר היפוי ההוא קנה קרקע וקנה אגבו כל מה שעליה וכן פירשוה קצת מהמפרשים ז"ל ולשון רבינו ז"ל כלשון הגמרא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף