אור שמח/מכירה/ג

אור שמח ‏ מכירה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אחד בהמה ואחד שאר המטלטלין נקנין במעות דין תורה וכו':

דברי ר' יוחנן, וחקרו הקדמונים בטעמו, מהם מי שאמרו דילפינן מהקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו ורשב"ל סבר דשאני הקדש דלא שייך משיכה דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא, עיין תוספות פרק ב' דבכורות וזה כשיטת האו"ז דבעובר בהמה דליכא משיכה קני בכסף לכו"ע יעו"ש, וכן אמרו בירושלמי פ"ק דקדושין דמשו"ה קני בנתן הגזבר כסף בלא משיכה משום דרשות גבוה בכל מקום, ולפ"ז י"ל דרשב"ל לטעמיה דסבר דאף באומר עלי לא מתחייב משום דאף אם נגנב או נאבד בי גזא דרחמנא איתא, אכן נסתר זה מהא דרב סבר בריש שילוח הקן דתרנגולת שמרדה פקע קדושתה ואפ"ה סבר משיכה קונה ולדידיה שייך משיכה גבי הקדש ונילף מהקדש, ולדידי יתכן, דשאני הקדש דאיכא הרבה דברים שאין להקדש בהן רק שווי הדמים לא עצם הדבר כמו מקדיש בהמה בעלת מום למזבח דגוף הדבר לא שוה מידי להקדש, רק שווי הדמים שלמכור אותם זה יתכן להקדש ובאילו כיון דגוף החפץ לא שייך להקדש ודאי דמקנו בכסף לכן לא חלקה רחמנא בהקדש, משא"כ הדיוט, דאטו מוכרח למכור אותם לכן בעי משיכה:

והנה האלפסי פירש דילפינן אם גופו קנוי בכסף לא כש"כ ממונו, וצריך ביאור דא"כ לפום סוגיא דריש פרק ב' דבכורות דאמרו דעמיתך ממעט עו"ג דבכסף לא קני, וא"כ קשה הא הדר הקו"ח בעו"ג מה גופו קנוי בכסף ממונו לא כש"כ, וצ"ל דאין ה"נ דעו"ג לא קני לישראל רק למעשה ידיו וכן ישראל לעו"ג לא קני ליה רק למעשי ידיו, ואם קדם וטבל לשם גירות קנה עצמו בן חורין, כן סגי בהו מחילה ואי א"ל באפי בי תרי זיל לא צריך גט שחרור כלל, והוי רק כמו שעבודא בעלמא וכמש"כ המגיד בשם רמב"ן בהלכות איסורי ביאה פרק י"ג הלכה י"א, משא"כ בעבד עברי דגופו קנוי דהא אית ליה גם קנין איסור ביה דמצי להשיאו שפחה בע"כ, ועיין כ"ז במחנה אפרים הלכות עבדים סימן א', וא"כ מעו"ג ליכא קו"ח דאין ה"נ לא קני ליה רק לשעבודא, משא"כ בממונו דמקני לגמרי בעי קנין אלימא, אבל ישראל מישראל דגופו קונה לגמרי איכא קו"ח מה גופו קונה בכסף ממונו לא כש"כ, אולם זה תלוי באשלי רברבי דלרב יהודה ישראל הקונה ע"ג עצמו שלא מעו"ג אחר קונה גופו בכסף לחוד לגמרי קנין הגוף ואם קדם וטבל אינו בן חורין, וא"כ איכא קו"ח גופו קונה בכסף ממונו לא כש"כ, רק לאתקפתא דרב אחא דילמא בכספא וטבילה, ובכסף לא נקנה עו"ג לישראל קנין הגוף שפיר הוי תירוצא מעליא וכמו שפרשנו בס"ד. וראה בהלכות עבדים פרק ט' הלכה ב' בלח"מ דרבינו פסק כרב אחאי, ולפי דברינו ראיה גדולה דר' יוחנן סבר כוותיה בינה זה:

ואם נאמר דהא דסבר דכסף קונה מן התורה הוא משום דילפינן זה מהקדש, א"כ כי כתבה רחמנא דין פדיה אפשר דוקא גבי ישראל דבר קנין הוא בכסף אף בממון הדיוט, משא"כ עו"ג דאיהו לא קני בכספא א"כ במה יקנה מן ההקדש ובמה תפקע הקדושה מהחפץ אם ע"י כסף לאו בר קנין הוא ע"י כסף ובנתינתו הכסף להקדש לא יוקנה לו החפץ, ואי משום דימשוך את החפץ, הלא התורה לא כתבה דין פדיה רק באופן שההקדש תפקע ע"י נתינת הכסף לגזבר ובזה יהא קנוי החפץ לבעליו הפודה וקם לו, בשלמא למאן דסבר דכסף אינו קונה מן התורה כלל והוא דין מיוחד אצל הקדש דנקנה ע"י כסף או מצד סברת התוספות דלא שייך משיכה או על פי סברתי לעיל א"ש, אבל למאן דיליף קנין כסף בכל מילי מהקדש אלמא דדין זה לא מיוחד אצל הקדש, רק שכן הוא לגבי ישראל בכל מילי דמקנתו לכל דבר ע"י נתינת הכסף, א"כ בעו"ג דלא קני בכסף ורק הפקעת הקדושה תהא ע"י משיכת החפץ זה ודאי לא מהני גבי הקדש כן נראה ברור, ומתורץ לפ"ז הגירסא הישנה בפרק כל שעה (דף כט) רב אשי אמר דכו"ע פודין קדשים להאכילן לכלבים ובפלוגתא דריה"ג ורבנן פליגי, והקשו בתוס' דא"כ אמאי לרבנן לא מעל האוכלה במועד, דהא אית ליה להקדש ממון בזה דהא מצי למוכרו לעו"ג עצמו, ולפ"ז הא עו"ג לאו בר פדיה הוא כיון דקנין כסף לית ליה, ולפ"ז ע"כ רב אשי לדחויא קאמר בע"ז (דף ע"א) לעולם אימא לך משיכה בעו"ג אינה קונה יעו"ש היטב ודוק:

והנה הפוסקים נחלקו בשכירות מטלטלים אם נקנה בכסף כדבר תורה משום דליכא למיחש שמא יאמר לו נשרפו חטיך וכו' דכיון דהגוף שלו טרח ומציל יעוין סי' קצ"ח סעיף ו', אמנם יש לחקור דשכירות מטלטלי יהיה משיכה קונה מדברי תורה עפ"י מה דאמרו בתוספות בכמה דוכתי, דבמתנה כיון דליכא כספא ודאי קנוי במשיכה דבר תורה יעוין בעו"ג (דף עא) ד"ה פרדישני (ודף עב) ד"ה ומאי לא ניתן להשבון, א"כ נראה לומר דבשכירות דאינה משתלמת אלא לבסוף הוי כדליכא כספא וקני במשיכה, הן דמצאנו סברא כזו דבשכירות אם החזיק באחת קנה את כולן דהוי כמתנה ולא בעינן נתן דמי כולן משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף יעוין סימן קצ"ב סעיף י"ג בהגה"ה דהוי כמתנה, אולם הכא לענין דליקני דבר תורה לא שמענו וצריך ראיה. ולכאורה נראה מפורש בפרק הזהב דאמר הכא במאי עסקינן בספר עו"ג דלאו בר משיכה הוא, הרי דעו"ג לא קני ליה במשיכה, ולפי סברא זו הלא במתנה גם בעו"ג קני במשיכה לשיטת תוספות, וא"כ השוכר את הספר עו"ג לקני ליה במשיכה. ונראה דעיקר מילתא דאם שוכר את ספר ישראל או ספן דעיקרו הוא למלאכה, מה תלוי זה במשיכת כלי האומנות. ונראה פשוט משום דקנין בגופו של אדם ליכא בישראל, וכמו דאמרו בירושלמי דמשו"ה יכול לחזור משום דעבדי הם ולא עבדים לעבדים, רק בקבלן שרק על המלאכה בכלל קני ליה, וא"כ תלוי במלאכה ואם מושך כלי האומנות לא מצי לחזור, אבל בעו"ג דישראל קני לגופיה, א"כ אין זה נחשב קנין על המלאכה רק על גופו של הספר שיספר אותו, ואף דעבד קני ליה במשיכה הוא שגופו קנוי לו, אבל היכי שקונה עו"ג לעשות לו מלאכה לא מהני משיכה רק כסף, דדוקא בעבד שנעשה מושל על כל פעולותיו, א"כ תקפו ובא אצלו הוי קנין שמוליכו בדרך שהוא רוצה, אבל בקני ליה רק לאומנות זו לא שייך שתהא משיכתו קנין ומשיכת כלי האומנות לא שייך כיון שהקנין בגופו והבן:

ויתכן ליחס סברא זו לרבנן בתוס' (דף צט) ד"ה כך תקנו משיכה בשומרים, וליכא למימר דקאי אשוכר שתקנו משיכה ולא תקנו מעות דהא שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, דיתכן לומר דכוונו, כיון דאינה משתלמת אלא לבסוף תו הוי כשאלה דליכא מעות ומדאורייתא קני במשיכה דאין מחוסר כאן כסף, ונכון, אם כי הפשט דלא משמע לומר דעקרו חכמים קנין מעות כיון דרוב פעמים ליכא מעות לא שייך לומר שתקנו שלא יקנה מעות ודוק בכ"ז:

טז

והחזיק בעציץ לקנות הזרעים אף העציץ לא קנה:

זה לשון הגמרא, החזיק בזרעים קנה עציץ כו' החזיק בעציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים. מלות עד שיחזיק בזרעים אין להם מובן, שכבר אמר הדין דהחזיק בזרעים קנה עציץ, ולכן היה נ"ל דקמ"ל דאם החזיק בעציץ ואחרי זה החזיק בזרעים קנה ולא אמרינן דאיהו לא נתכוין לקנות את העציץ בחזקה זו דזרעים דהוא היה סבור דהעציץ כבר קנה בחזקתו וכבר נעשה שלו ולא נתכוין לקנותו והוי כעודר בנכסי הגר וסבור שהן שלו דלא קנה כדאמר פרק ר"ג ביבמות, לכן קמ"ל דבחזקה דזרעים מיהו קנה אעפ"י שלא נתכוין לקניה, משום דכאן דעת אחרת מקנה אותו שאני ואף שאין הקונה מתכוון לקניה ועיין בשו"ת רעק"א סימן ל"ז בזה, ובפרט אם החזיק בזרעים קנה את העציץ מדין אגב, אף דאיהו סבר דעציץ הוא כבר שלו, דענין אגב קרקע תורף הקנין הוא מצד המוכר, דבהפקר לא מהני אגב כמפורש פ"ק דמציעא דאם טובת הנאה אינה ממון אינו קונה התרומה באגב, וכן לא מבעי להגמרא במטלטלין של אחד וקרקע של אחד אם קני הלוקח המטלטלין בקנין שעושה בהקרקע אגב הקרקע, רק במקרקעי לאחד ומטלטלי לאחד דהוי מצד המקנה כל עיקרו של אגב, ובעציץ וזרעים לא משכח הגמרא קנין אגב בעציץ של אחד וזרעים של אחד, רק בששניהן של א', הרי דעיקרו אינו רק מצד המקנה ולכן ודאי מועיל אף במקום דלא נתכוין לקנות את העציץ כיון דהוי דעת אחרת מקנה אותו. וראיתי במקנה (בדף כו) שדעתו דמהני בקרקע מזה ומטלטלין מזה, ובמחכ"ת נעלם ממנו סוגיית הגמרא דגיטין, ובמק"א הארכתי בדברי הירושלמי מאימתי אדם זוכה בפירותיו בשביעית ואכ"מ:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.