שער המלך/מכירה/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ מכירה ג

ח

המקנה קרקע ומטלטלין כאחד כיון שקנה קרקע כו'. דין קנין אגב כתבו התוס' ז"ל פ"ק דב"ק די"ב ד"ה אנא מתנית' ידענא משם ר"י דהוה מדרבנן וקרא דערים בצורות אסמכת' בעלמא והוכיחו כן מדאמרינן התם דמטלטלין נקנין עם הקרקע ואינן נקנין עם העבדים מטעמ' דעבד' כמטלטלי דמי ואלו הי' קנין אגב מדאורי' הא במילי דאורייתא קי"ל בכל דוכתא לענין אונאה ושבוע' דעבדא כמקרקעי דמי וכן הוא דעת הרא"ש שם וכן כתב רשב"ם ז"ל פרק יש נוחלין יע"ש וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה עיין בהרב כנה"ג ז"ל ח"מ סימן ר"ב בהגהת ב"י אות ד' ואולם מדברי התוספות שכתבו בפרק הגוזל ומאכיל דק"ד ע"ב ד"ה אגב אסיפא נראה שיש להוכיח דס"ל דקנין אגב מדאוריי' ממ"ש שם בס"ד וז"ל וההיא דפ' הזהב גבי הי' עומד בגורן דפריך וליקני לי' אגב ארעא ומשני דלית לי' ארעא התם מדאורייתא בעי' דאית לי' ארעא דאי לית ליה לא היו קרויים מעותיו מדאורייתא שיוכל לפדות בהן פירות מע"ב כו' יע"ש אשר נראה מדבריהם דס"ל דקנין הודאה הוה מדרבנן ומש"ה גבי מע"ב לא פריך בגמרא דלודי דיש לו קרקע וניקננהו ניהליה אגב קרקע משום דבעינן שהיו מעותיו מדאורייתא ואי ס"ל דקנין אגב מדרבנן ק' דהיכי פריך התם בהזהב וליקני ליה אגב ארע' הא קנין אגב מדרבנן ולא מהני לענין מע"ב אלא מבואר דס"ל דקנין אגב מדאורייתא א) וכן הוא דעת הריטב"א ז"ל שכתב בחידושיו פ' קמא דקדושין וז"ל ובב"ק מוכח קצת דאין דין אגב מן התורה אלא מדרבנן ומש"ה אין מטלטלין נקנין אגב עבדים אע"פ שהם קרקעות מן התור' ומיהו לאו ראי' גמורה היא דאיכא למימר דאגב דאורייתא ואפ"ה אין מטלטלין נקנין אגב עבדים משום דהוו מקרקעי דניידי ובעינן דומיא דערים בצורות וזה הוא דעת מורי נר"ו א"ד יע"ש והנה מה שדחה לההיא דב"ק דה"ט משום דהוי מקרקעי דניידי דבריו תמוהים אצלי דהתם פליגי בה תרי לישני דאמרינן התם א"ר איקא דכ"ע עבד' כמקרקעי דמי והא דתני קנה שפיר והא דתניא לא קנה בעינן קרקע דומיא דערים דלא ניידי א"ד א"ר איקא דכ"ע עבדי כמטלטלי דמי והא דתניא לא קנה שפיר והא דתניא קנה בעודן עליו והשתא להא לישנא דקאמר' דטעמא דברייתא דקתני החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין הוא משום דעבדא כמטלטלי דמי ולא ס"ל לטעמא דהוה לי' כמקרקעי דניידי תיקשי דהא בכל התורה כולה עבדים כקרקעות וא"כ עכ"ל דלענין אגב דרבנן וליכא למימר דס"ל להריטב"א ז"ל דלהך לישנא ודאי ע"כ דקנין אגב דרבנן מיהו לאידך לישנא דס"ל דטעמא דהחזיק בעבדים לא קנה מטלטלין משום דהוי מקרקעי דניידי איכא למימר דס"ל דקנין אגב דאורייתא דהא ודאי ליתא דכיון דללישנא בתרא ע"כ דס"ל דקנין אגב דרבנן מי הכניסו לאפושי פלוגתא כיון דלא אשכחן דפליגי וצ"ע. ויש לי לדקדק לדעת הסוברים דקנין אגב דרבנן מהא דפרכינן פ' יש נוחלין דקכ"ו א"ל ר"נ בר יצחק לרבה בשלמא לר"י כו' אלא לרבנן יכיר ל"ל בצריך היכרא למאי הלכתא למיתב ליה פי שנים לא יהא אלא אחר אלו בעי למיתב ליה במתנה מי לא יהיב לי' ל"צ כו' ולר"מ דאמר אדם מקנה דשב"ל יכיר ל"ל בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס והשתא קשה דבפשיטות הו"ל לשנויי דיכיר אצטריך להיכא שהיו לו מעות בעין במד"הי דלא מצי לאקנויינהו אלא בקנין אגב דאי בחליפין אין מטבע נקנה בחליפין ובשטר אין מטלטלין נקנין בשטר ובמשיכה ליתנהו גבי' ובקנין אגב אינו אלא מדרבנן אלא מוכח דקנין אגב מדאורייתא ועיין בס' בתי כהונה למורינו הרב ז"ל חלק בית ועד סי' ד' וסי' ה' שמתוך דבריו יש מן הישוב לקושיא זו יע"ש ברור ודוק:
טעם המלך

א) אי משום הא לא אירי' דהא רבינו עצמו שם עיונו פ"ח מהל' לולב הל' יו"ד על דברי תוס' אלו מה בכך אי הוי קנין דרבנן סוף כל סוף הוי קנין ויכול לפדות בו וכמו שהאריך בהאי כללא וגם האריך בכלל הזה הרב מל"מ פ' ז' מהל' תרומות עיש"ה וגם אנחנו בעניותינו ת"ל הערנו מזה בכמה מקומות ואומר אני דכמו כן שאמרינן בפסחים (ח' א') בפירש"י ור"ת שם וכן כתב הרא"ש ועיין באה"ע סי' כ"ח ובב"ש שם דאם מקדש את האשה בחמץ נוקשה קודם שש שעות מקודשת כיון דהוי תרתי דרבנן אבל אם מקדש אותה בחמץ דרבנן משש שעות ולמעלה או בחמץ דאורייתא קודם שש שעות אינה מקודשת ה"נ אמרינן איפכא בהאי כללא אי הוי תרתי דרבנן אינו מביא לידי דאורייתא ואף אי בחד דרבנן נקטיה כהאי כללא ולפ"ז הכי כונת התוס' דלכך לא שייך אודיתא כיון דאודיתא רק מדרבנן והתם מדאורייתא בעינן דאית ליה ארעא כו' דאל"כ אין פדוי והיינו טעמא כאשר הערנו כיון דאי תרתי דרבנן לא אמרינן כן ואם אין הקרקע מדאורייתא קניא לו אין יכול לפדות באגב קרקע והיינו טעמא גופיה כיון דקנין אגב הוא רק קנין דרבנן וא"כ אם אין הקרקע גופא קנויה לו מדאורייתא הוי תרתי דרבנן. ובהך סברא בארתי נמי כונת התוס' סוכה (ל"ה א') ד"ה לפי שאין דכתבו וז"ל וא"ת אתרוג של ערלה תיפוק ליה כו' ואפשר דאפילו מדאורייתא הוי בשרפה יע"ש ורבינו פ"ח מהל' לולב הל' א' עומד בביאורם שם ורוצה להוציא דלכך סיימו ואפשר דאפילו מדאורייתא הוי בשרפה דאי מדרבנן לא הוי מכתת שיעוריה ויוציא עייש"ה באורך ואולם לפי אשר יעדנו ל"ק דהנה רבינו עצמו הרגיש שם נמי דקשיא על הש"ס בין למ"ד משום היתר אכילה בין למ"ד משום היתר ממון הא תרומת פירות הוי רק דרבנן עייש"ה. ולפי דברינו דהוא עצמו כונת התוס' דס"ל נמי כהאי צדדא דאף אי הוי רק איסור דרבנן שייך ביה כתותי מכתת שיעורי' ואינו יוצא מדאורייתא אלא הכי ס"ל דזהו דוקא אי הוי דגן תירוש ויצהר דתרומה דאורייתא אבל גבי תרומת פירות דעיקר התרומה הוי רק דרבנן אי הוי נמי אמרינן דדין שרפה גביה הוי רק דרבנן לא הוי קשיא כלל והא תוס' שם נמי קושייתם שם על תרומה טמאה שכן סיימו וכן נמי תרומה טמאה מצותו בשרפה ולכך הקדימו שבשניהן הוי דאורייתא ואפשר דמשום ערלה גופיה הקדימו לזה דהא התנא דמתני' בזמן הזה איירי כאשר כלל לן הרב בעל תי"ט דתנא דידן ובזמן הזה קא סתם למתניתין ובזמן הזה הרי כתב המ"ל פ"ח מהל' מאכלות אסורות הל' י"א דערלה בזמן הזה הוא רק דרבנן למ"ד ערלה בח"ל הלכתא מדינא וא"כ גופא הערלה הוי רק דרבנן ואי שרפתן נמי דרבנן הוי תרתי דרבנן ולא אמרינן כתותי מכתת שעורי' דאינו יוצא בו מדאורייתא. וכמו כן אמרתי דבזה יש לדחות קושית תוס' כתובות (פ"ו א') דהקשו על מאי דאמרינן בקדושין (מ"ז ב') ר"מ אית ליה דשמואל ואכתי קשיא אמאי אינה סמכה דעתה הא צריך לשלם מצד דיני דגרמי דהנה יעוין בסי' שפ"ח בדברי הרב ש"ך שם באורך דהביא חבל נביאים מתנבאים דעיקר דיני דגרמי הוי רק חיוב דרבנן ולכאורה לפ"ז ל"ק קושית תוס' דמה בכך אי חייב מצד דיני דגרמי ואפ"ה אינה מקודשת כיון דאינו חייב מדאורייתא וצריכין שתהי' מקודשת מ"הת ולפ"ז לא הוי רק מקודשת מדרבנן ואולם באמת הא העלה הרב ב"ש באה"ע סי' ק"ח דאמרינן בכה"ג מקודשת מדאורייתא כגון גבי גזל דיאוש כדי ל"ק אלא מדרבנן ואפ"ה מקודשת מדאורייתא ועיין במ"ל פ"ה מהל' אישות (ובעניותינו פ"ה מה' אישות) גבי שביעית בזמן הזה אמנם הנה הרמב"ן בקדושין (נ"ב ב) הוכיח דע"כ מכירות שטרות דאורייתא דאי מכירות שטרות דרבנן קשיא הכא אמאי אמר ר"מ גבי שט"ח דמקודשת הא לא זכי בה אלא מדרבנן והובא דבריו בדברי רבינו פ"ח מהל' לולב ה"י דרבינו דוחה שם דבריו בהאי כללא וכתב דמה בכך דאפילו אי הוי רק קנין דרבנן אפ"ה מקודשת מדאורייתא דמ"ש מההיא סבתא עייש"ה בדבריו ולפ"ז נדחה קושית תוס' בכתובות הנזכרת דלכך אמר הש"ס דר"מ לית ליה דשמואל דאי אית ליה דשמואל אינה מקודשת דהא עיקר קנין שטרות הוא דרבנן ואי יכול למחול ולא יתחייב אלא מצד דיני דגרמי הוי תרתי דרבנן ובתרתי דרבנן אינה מקודשת מדאורייתא. ובהתוכחי בענינים האלה עם קצת לומדי תורה שמעתי מפי ידידי החריף המופלא הרב מוהר"ר שמואל ליב קודרש נר"ו דבר נכון בגוף הכלל והוא שגם הוא הביא ראיה מהא דאמרינן גיטין (נ"ה ב) אוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דלחייב עליה כרת עייש"ה אלמא חזינן דבר שהקנוהו לו רבנן יכול להקדיש מה"ת וחייב עליו כרת והנה המ"ל פ"ז מהל' תרומות הביא כמה ראיות להיפך והוא מש"ס חולין (כ"ז ב) דקאמר הש"ס אין שחיטה לעוף מה"ת ופריך הש"ס מהשוחט ונתנבלה בידו כו' דפטור מלכסות כו' ואי אמרת אין שחיטה לעוף מה"ת לבעי כסוי הרי חזינן דאע"ג דמדרבנן צריך שחיטה והרי נתנבלה אפ"ה בעי כיסוי כיון דמה"ת לא מבעי שחיטה ועוד ראיה מפסחים (ל"ה א) דאמרינן שם דמאי לא חזיא ליה כו' ועיין עוד שם מכמה מקומות בש"ס ופוסקים (וחד ראיה הביא שם מדברי הרמב"ם פ"א מהל' גניבה מהא דאמר שם הרמב"ם דלכך חייב דו"ה לפי שחולין שנשחטו בעזרה דרבנן הרי חזינן דאי חולין שנשחטו בעזרה פטור מדו"ה ואמאי חייב אי הוי דרבנן סוף כל סוף הוי חולין בעזרה עייש"ה במ"ל ובאמת כן הוא דברי הש"ס ב"ק (ע"ב א) כדקאמר שם הש"ס לימא קסבר ר' יוחנן חולין שנשחטו בעזרה ל"ד כו' וכן קאמר הש"ס נמי לעיל (ע"א ב) אלא למ"ד דרבנן אמאי פטרי רבנן הרי חזינן דאיסור דרבנן לא פטר דו"ה וכל זה בכלל ראיות המ"ל מדברי הרמב"ם מהל' גניבה ואטו הרב מ"ל כי רוכלא לחשוב וליזל והמ"ל רמז לחכם ודי לחכמים ברמיזא) לכן יצא הרב מוהרש"ל נר"ו לדון בדבר חדש כיון דרבא בגיטין (נ"ה ב) לא הוכיח סברתו כי אם מכח הקושיא בברייתא דואם שחטן בחוץ כו' והקושיא אינה כי אם למ"ד יאוש כדי ל"ק אבל אי אמרינן יאוש כדי קנה מוכח הא סברא דאוקמי' רבנן ברשותיה כדי לחייבו כרת והנה אי יאוש קני מה"ת או מדרבנן ספוקי מספקא ליה לרבה ב"ק (ס"ו א) וכן רבא סותר את עצמו שם וכן דעת הרמב"ם לפסוק כרבה דהוי ספק ואזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא וכן דעת היש"ש בב"ק דהרמב"ם פסק יאוש כדי שקונה לחומרא ואינו קונה לקולא ועיין בטור ח"מ סי' שנ"ג שכ' ונראה לא"א הרא"ש ז"ל כיון דרבה מספקא ליה אי קני מדאורייתא כו' צריכה גט מספק ועיין בספר גט פשוט אה"ע סי' ק"ג סק"ו ובדברי רבינו המחבר סוף הל' לולב. ומעתה אף בהא מלתא אזלינן לחומרא ולא לקולא לחומרא אמרינן מדרבנן נעשה דאורייתא אבל לא לקולא והביא ידידי המהרש"ל נר"ו ראיה לזה מתוס' שבועות (נ"א א) ד"ה ורבנן הוא דפסלוהו עייש"ה דכתב ממש דומה לזה ולפ"ז א"כ סתירת הכל בגיטין הוי לחומרא אמרינן אוקמיה רבנן ברשותיה לפטור מדו"ה הוי קולא לא אמרינן לפטור מכיסוי לא אמרינן בפסחים גבי דמאי הוא לחומרא אמרינן מדרבנן נעשה דאורייתא וכן הוא ממש בכל המקומות דוק ותשכח. ועוד האריך מוהרש"ל בהאי דאמרו (כ' א) אמר ר"ח יכילנא למיפסל כולא גיטא כו' ואמר רבא מ"ט כו' דלמא אקנויי אקני ליה רבנן כו' ופירש"י והפקר ב"ד הפקר דמתנגד לכאורה להאי כלל אמנם תיקנו ע"פ מה שאמרינן שם כ' ע"ב וכ"א ריש ע"א ותירץ בזה כמה קושיות שנתקשו בהו תוס' והרשב"א והר"ן שם אלא שאין פה המקום לאסוף: ובמה שעומד הרב לדייק אי קנין אגב רק דרבנן א"כ מאי פריך הש"ס יכיר ל"ל דלמא איירי בכה"ג שיש לו מעות במדה"י ואיך יקנה אותו הא אין מטבע נקנה בחליפין וקנין אגב אינו אלא מדרבנן ונראה לי לומר דאין ראיה דהנה הובא ברמ"א ח"מ סי' ר"ג שלשה דעות נובעים מדברי המרדכי פ' מי שמת דאם הקנה לו מעות ומטלטלין י"א שקנה הכל ואע"ג דאין מטבע נקנה בחליפין הכא שאני דמגו דחייל אמטלטלין חייל נמי אמטבע וא"כ ה"נ הא יכול להקנות לו מטלטלין ומעות ביחד וכי בגברא ערטילאי עסקינן דאין לו זולת המעות במדה"י ואע"ג דהמרדכי תולה הדין בהאי דאמרינן פ' מי שמת (קנ"ה א) אי את וחמור קונה ולמ"ד קונה מחצה ה"נ דאין מטבע נקנית בחליפין אפילו עם מטלטלין ביחד והלא ר"נ הוא המ"ד דסובר קנה מחצה והלא הכא הוא ר"נ דאמר ליה לרבא בשלמא לר"י כו' אלא לרבנן יכיר ל"ל. ואולם הלא כתבו תוס' סוף פ' כל הגט דסתם ר"נ הוא ר"נ בר יעקב ולא ר"נ בר יצחק והכא הוא ר"נ בר יצחק דמצי סובר קני את וחמור קנה כולה וק"ל:
הגהות הרהג יוסף שאול נאטאנזאן - על שער המלך

מ"ש בהך דיכיר דאצטריך היכי שהי' לו מעות בעין עיין שו"ת אא"ז הח"צ ז"ל ס' ט"ז וגם במחכ"ת נעלם ממנו דברי התוס' בכתובות דף כ"ה ד"ה שבידו:

·

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.