משך חכמה/בראשית/לא

משך חכמה בראשית לא

יג

אנכי וכו' אשר נדרת לי שם נדר כו'. הזכיר להם הנדר שכל הנודר ואינו מקיים אשתו מתה כמו שכתוב למה יקח משכבך מתחתך יעוין רה"ש דף ו'. והענין שאיחר יעקב את נדרו, מפני שדרשו רז"ל על קרא לא תקים לך מצבה אשר שנא ד' אלקיך מצבה זו אהובה לאבות ושנואה לבנים. ויתכן כי בעשרים ושנים שנים האילו, התחילו הגוים לעשות מצבה לע"ז ופוק חזי דלבן אמר עד המצבה ויעקב לא אמר יעו"ש. ואפשר כי נתוודע להם ממה שיעקב ניסך עליה נסך ויצק עליה שמן והקדישוה כי שם יעקב היה גדול בארצו ועשו אותה לנעבד. לכן איחר נדרו עד שאמר לו הקב"ה ועשה מזבח לאל הנראה כו' ויבן שם מזבח כו'. ומה שאמר להלן ויצב יעקב מצבה כו' היא בפעם הראשון כפירוש הראב"ע, ורמב"ן קלסו ע"ש ודו"ק:

טו

כי מכרנו ויאכל גם אכל כו'. הנה דע דהתורה שללה ומנעה דין העבדות בעמו ישראל וגם שאין האדם רשאי למכור עצמו לעולם, עבדי הם ולא עבדים לעבדים. וזה היה בהם ידוע מאבינו אברהם. ולכן כאשר שלחו אחי יוסף כו' ושא נא לפשע עבדי אלדי אביך, ואח"ז באו ואמרו לו הננו לך לעבדים, אמר להם התחת אלדים אני, שכיון שהנכם עבדים לד' לא תוכלו להיות עבדים לאדון אחר, אם לא יהיה במקום אלדים, וכן דריש בירושלמי דעבדים פטורים מק"ש, משום ד' אלדינו ד' אחד, מי שאין לו אלא אדון אחד. ולכן השבטים שאמרו ליעקב אבינו שמע ישראל כו' לא היו יכולים להיות עבדים לאדון אחר. אך התירה תורה מכר לזמן, וזה רק באנשים, אבל בנשים היא אינה מוכרת עצמה כלל, רק אביה יכול למוכרה כשהיא קטנה, אבל לא לאיש אשר לא יוכל ליעדה, כמו לקרובים וכיו"ב, והוא רק מכר לאשות, וכן מקדשה אביה לעולם כשהיא נערה, דרק ענין האשות שלה מסרה התורה לאביה. וזה בישראל שקנויים לד' לבדו, והוא אדונם לא אחר, אמנם בעו"ג הדין דמוכר בניו ובנותיו לשפחות, לעולם כמו שאמר הכתוב מהם תקנו עבד או אמה (רמב"ם פ"ט מהל' עבדים), והדין דיש לשכירות מתחלה ועד סוף, והוי מלוה, וכמו דאמרו בקדושין ס"ג מ"ח והרמב"ם פסק דמקדש במלוה אינה מקודשת, ובמכר פסק דבמלוה מהני, לכן הקונה שפחה במלוה קונה. ולכן אמרו כי יעקב היה פועל לזמן והוי שכר פעולה כמלוה, ואם היה כמו קדושין הלא אינה מקודשת, רק היה כמו מכר דמועיל במלוה והיו קדושין שלנו כמו מכר, שבן נח יכול למכור בנותיו גם לשפחות, ומכש"כ לבעליהן, וזה כי מכרנו. ומשיחתן של אמהות למדין תורתן של בנים, שנחלקו שאול ודוד בפ"ב מסנהדרין ודוק:

טז

כי מכרנו כו' כל העושר אשר הציל מאבינו לנו הוא ולבנינו. רמז מכאן לתקנת חכמים לכתובת ב"ד דבירושלמי מבואר דהוי כנוחל מן האם דאין הבכור נוטל פי שנים (עיין אור שמח) לכן אמרו כי הוי כסף נדוני' שלהם לכן המה להם היינו הנשים ולבניהם הזכרים אחרי מת יעקב כמו כל כסף נדוני' שתקנו חכמים כתובת ב"ד ודו"ק:

יח

וינהג את כל מקנהו כו' לבא אל יצחק אביו וכו'. מה שאמר אל יצחק ולא הזכיר רבקה שעדיין היתה בחיים. משום שהיא אמרה ושלחתי ולקחתיך משם וכ"ז שלא שלחה אליו הרי מחלה לו כבודה, אבל יצחק אמר רק וקח לך משם אשה, ולכן הרי לא מחל על כבודו ומפני כן הלך אל יצחק אביו ודו"ק:

יט

ותגנב רחל התרפים. אפשר שזה היה כדי שיראה אליו ד' וכמו שדרשו על ויאמר ד' בפרשת בא שבית פרעה כו'.

לב

עם אשר וכו' לא יחיה. שבן נח נהרג על הגזל. ואינו קללה כלל כן נראה לפי הפשט אבל לפי המדרש מתה רחל מאותה קללה (רש"י) אע"ג שלא מצא בכ"ז קללת חכם אפילו על תנאי אינו חוזר כדאמרו ז"ל במכות על יהודה עי"ש בתוספות:

לה

כי לא אוכל לקום מפניך. תיבת לוא מלא בויו אלף והוא כאלו כתוב כי לו לא אוכל לקום הא לאחרים אוכל לקום וכמו שדרשו בשבועות אם לוא יגיד ונשא כו' עי"ש.

לז

כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך. ירמוז על מה שפירש השל"ה הא שאמרה רחל דרך נשים לי הוא רמז על התרפים שע"ז מטמאה במגע ובמשא כנדה. ואם נגנב ע"ז אמרו במסכת ע"ז דף נ"ג ע"ב דאיכא מאן דמבטל לה דמדלא יכלה להציל עצמה עצמה לא מצלת לאחריני מצלה רק כאן שלבן מבקש אחריה איך ביטלם וכמו דאיתא במדרש שאמרו שבטים בושנו ממך אבי אמא שאמר למה גנבת את אלקי יעו"ש ולכן אם לא היה מבקש וממשש את כליו למצא התרפים לא יכלה רחל לאמר זה ולשקר חלילה אבל עכשיו כי מששת את כל כלי הרי עדיין המה (אינה) [אינם] מבוטלים ושפיר אמרה דרך נשים לי שהם מטמאים עדיין ולכן מה מצאת מכל כלי ביתך ודו"ק:

נ

אם תענה את בנותי ואם תקח נשים על בנותי. עיין יבמות דף מ"ד עצה טובה קמל ד' אין טפי לא כי היכי דנמטייה עונה בחודש וכאן היו לו ארבעה נשים:

נד

ויזבח יעקב זבח בהר. עד כאן לא מצאנו בתורה זבח ורק מזבח כתוב בכולם משום שבני נח היו מקריבין לגבוה שחוטים וטהורים כמו שעשה נח אבל חולין היו אוכלים בנחירה כמו ישראל במדבר ושחיטה מן הצואר יליף ממקום שזבחתהו וזה מלת זבח רק יעקב שחט וחדש מצות השחיטה.

ולפ"ז דברי רמב"ן שלא שמרו מצות רק בארץ ישראל יתכן להיות כי הר הגלעד שצפה יעקב שהמצפה יהא לבניו שבט מנשה שמר שחיטה ולכן ויזבח זבח ושחט בעצמו ויקרא לאחיו לאכול לחם זה דבר המתוקן כל צרכו לאחר שהי' שחוט ומוכן אז קרא אותם שהיה חושש לקרוא אותן בחיי הצאן שחש מפני שוחט לעו"ג דזה מחשב וזה עובד כמבואר בחולין דף ל"ח לכן לא קרא אותם רק לאחר שנשחט והוכנו ונתבשלו ונהיו לחם לאכול וברור ולכן ביתרו שהיה שלמים ורק לאחר זריקת דמים והקטר חלבים כתוב ג"כ ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם כו' דמשולחן גבוה זכו בדבר המתוקן כל צרכו ודו"ק היטב:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף