תורה תמימה/ויקרא/כו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
< הקודם · הבא > מעבר לתחילת הדף
ביאורי תורה תמימה
שולי הגליון
(העלאת דפים אוטומטית - טקסט ברשיון נחלת הכלל מאתר 'ספריא' + התאמה על ידי חברי האוצר) |
(←טז: מ''מ וקישור) |
||
| (4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
'''לא תעשו וגו'. ''' נתבאר בפ' יתרו ובפ' קדושים. | '''לא תעשו וגו'. ''' נתבאר בפ' יתרו ובפ' קדושים. | ||
'''לא תקימו. ''' וכי לא זו היא עשיה לא זו היא קימה, אמר ר' הילא, עשיה בתחלה, קימה – כל שאלו תפול לא תקימנה {{תוספת|א|כפי הנראה מפרש תקימו מלשון קיום, שלא ישתדל לקיימה.}}. (ירושלמי ע"ז פ"ד ה"ד) | '''לא תקימו. ''' וכי לא זו היא עשיה לא זו היא קימה, אמר ר' הילא, עשיה בתחלה, קימה – כל שאלו תפול לא תקימנה {{תוספת|א|כפי הנראה מפרש תקימו מלשון קיום, שלא ישתדל לקיימה.}}. (ירושלמי ע"ז פ"ד ה"ד). | ||
'''ואבן משכית. ''' אמר עולא, מלמד שלא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים בלבד {{תוספת|ב|פירש"י לא אסרה תורה בפסוק זה אלא שלא יעשו רצפת אבנים בבית הכנסת דוגמת של מקדש, עכ"ל. ונראה כונתו עפ"י המבואר בדרשה שבסמוך עליה אי אתה משתחוה בארצכם אבל אתה משתחוה על האבנים של בית המקדש, וא"כ אי אפשר לומר שכונת התורה לאסור כאן אבן משכית לעבודת כוכבים, משום דלפי זה לא שייך למידק הא במקדש מותר, אלא ע"כ כונת התורה לאסור רצפת אבנים להשתחות לה' דוגמא שבמקדש, ועיין מש"כ באות הסמוך. – | '''ואבן משכית. ''' אמר עולא, מלמד שלא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים בלבד {{תוספת|ב|פירש"י לא אסרה תורה בפסוק זה אלא שלא יעשו רצפת אבנים בבית הכנסת דוגמת של מקדש, עכ"ל. ונראה כונתו עפ"י המבואר בדרשה שבסמוך עליה אי אתה משתחוה בארצכם אבל אתה משתחוה על האבנים של בית המקדש, וא"כ אי אפשר לומר שכונת התורה לאסור כאן אבן משכית לעבודת כוכבים, משום דלפי זה לא שייך למידק הא במקדש מותר, אלא ע"כ כונת התורה לאסור רצפת אבנים להשתחות לה' דוגמא שבמקדש, ועיין מש"כ באות הסמוך. – | ||
ועיין במג"א סי' קל"א ס"ק כ' דבבתי כנסיות שלנו המרוצפות בלבנים מותר להשתחות עליהם בתפלת כורעים, ואין איסור משום אבן משכית, יען כי אבנים לחוד ולבנים לחוד, וכמ"ש (ס"פ נח) ותהי להם הלבנה לאבן, עכ"ל. ויותר היה לו להביא מתו"כ פ' מצורע, וחלצו את האבנים, יכול אפי' לבנים ת"ל אבנים. ולפי"ז יתיישבו הרבה ענינים שהעירו הפוסקים בענין זה, כמו שנביא בסמוך אות ד' בשם תוס' ורא"ש, והכ"מ פ"ו ה"ז מע"ז העיר בענין כלל הכריעות שבתפלות, כיון דלתוס' ורמב"ם ורא"ש יש איסור אפי' בהשתחויה בלא פישוט ידים ורגלים, יעוי"ש. אבל לפי המבואר דעל רצפת לבנים מותר לעולם משום דאין זה בכלל אבן משכית ניחא הכל, דאצלנו הרצפות של לבנים.}}. (מגילה כ"ב ב') | ועיין במג"א סי' קל"א ס"ק כ' דבבתי כנסיות שלנו המרוצפות בלבנים מותר להשתחות עליהם בתפלת כורעים, ואין איסור משום אבן משכית, יען כי אבנים לחוד ולבנים לחוד, וכמ"ש (ס"פ נח) ותהי להם הלבנה לאבן, עכ"ל. ויותר היה לו להביא מתו"כ פ' מצורע, וחלצו את האבנים, יכול אפי' לבנים ת"ל אבנים. ולפי"ז יתיישבו הרבה ענינים שהעירו הפוסקים בענין זה, כמו שנביא בסמוך אות ד' בשם תוס' ורא"ש, והכ"מ פ"ו ה"ז מע"ז העיר בענין כלל הכריעות שבתפלות, כיון דלתוס' ורמב"ם ורא"ש יש איסור אפי' בהשתחויה בלא פישוט ידים ורגלים, יעוי"ש. אבל לפי המבואר דעל רצפת לבנים מותר לעולם משום דאין זה בכלל אבן משכית ניחא הכל, דאצלנו הרצפות של לבנים.}}. (מגילה כ"ב ב'). | ||
'''בארצכם להשתחות עליה. ''' עליה אי אתה משתחוה בארצכם, אבל אתה משתחוה על אבנים של בית המקדש {{תוספת|ג|הלשון צריך תקון קצת, וכן צ"ל, בארצכם אי אתה משתחוה על האבנים אבל אתה משתחוה על האבנים שבביהמ"ק, וטעם הדבר, מפני דהא דאסור להשתחות על האבנים חוץ לביהמ"ק הוא מפני החשד שלא יאמרו שמשתחוה לאבנים שכן הוא מדרך העובדי כוכבים להניח אבן להשתחות עליה, ולפי"ז במקדש שהכל יודעים שאין עבודה שם בלתי לה' לבדו אין חשש איסור בזה, ועיין ברמב"ם פ"ו מע"ז.}}. (מגילה כ"ב ב') | '''בארצכם להשתחות עליה. ''' עליה אי אתה משתחוה בארצכם, אבל אתה משתחוה על אבנים של בית המקדש {{תוספת|ג|הלשון צריך תקון קצת, וכן צ"ל, בארצכם אי אתה משתחוה על האבנים אבל אתה משתחוה על האבנים שבביהמ"ק, וטעם הדבר, מפני דהא דאסור להשתחות על האבנים חוץ לביהמ"ק הוא מפני החשד שלא יאמרו שמשתחוה לאבנים שכן הוא מדרך העובדי כוכבים להניח אבן להשתחות עליה, ולפי"ז במקדש שהכל יודעים שאין עבודה שם בלתי לה' לבדו אין חשש איסור בזה, ועיין ברמב"ם פ"ו מע"ז.}}. (מגילה כ"ב ב'). | ||
'''להשתחות עליה. ''' אמר עולא, לא אסרה תורה השתחויה אלא בפישוט ידים ורגלים {{תוספת|ד|דכך מורה פעל השתחויה, כמש"כ בפרשה וישב להשתחות לך ארצה, והיינו בפישוט ידים ורגלים. – | '''להשתחות עליה. ''' אמר עולא, לא אסרה תורה השתחויה אלא בפישוט ידים ורגלים {{תוספת|ד|דכך מורה פעל השתחויה, כמש"כ בפרשה וישב להשתחות לך ארצה, והיינו בפישוט ידים ורגלים. – | ||
ועיין בתוס' ורא"ש כאן שכתבו דמדרבנן יש איסור אף בלא פישוט ידים ורגלים, והקשו לפי"ז האיך אנו נופלים על הפנים בבתי כנסיות שלנו המרוצפות באבנים, ותירצו דמצדדי אצדודי, שמטין על הצד, עכ"ל. ועיין מש"כ לעיל אות ב' דבבתי כנסיות שלנו המרוצפות בלבנים בלאו הכי שרי.}}. (שם שם) | ועיין בתוס' ורא"ש כאן שכתבו דמדרבנן יש איסור אף בלא פישוט ידים ורגלים, והקשו לפי"ז האיך אנו נופלים על הפנים בבתי כנסיות שלנו המרוצפות באבנים, ותירצו דמצדדי אצדודי, שמטין על הצד, עכ"ל. ועיין מש"כ לעיל אות ב' דבבתי כנסיות שלנו המרוצפות בלבנים בלאו הכי שרי.}}. (שם שם). | ||
'''להשתחות עליה. ''' יכול לא יתן שני אבנים זו על גב זו ויתן קופתו עליהם, ת"ל להשתחות עליה, עליה אי אתה משתחוה אבל נותן אתה קופתך עליה {{תוספת|ה|אלו לא הוי כתוב אלא לא תתנו הייתי אומר דאפי' שתי אבנים זו בצד זו ליתן קופתו עליהם הקפידה התורה, אבל מכיון שנאמר להשתחות שמעינן דרק כדרך שהם משתחוים. ומבואר מכאן דעל השתחויה למרקוליס חייבה התורה, כיון דבזה דרך העובדי כוכבים, ומבואר בע"ז נ"א א' אלו הן אבני בית מרקוליס אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן.}}. (ירושלמי ע"ז פ"ד ה"א) | '''להשתחות עליה. ''' יכול לא יתן שני אבנים זו על גב זו ויתן קופתו עליהם, ת"ל להשתחות עליה, עליה אי אתה משתחוה אבל נותן אתה קופתך עליה {{תוספת|ה|אלו לא הוי כתוב אלא לא תתנו הייתי אומר דאפי' שתי אבנים זו בצד זו ליתן קופתו עליהם הקפידה התורה, אבל מכיון שנאמר להשתחות שמעינן דרק כדרך שהם משתחוים. ומבואר מכאן דעל השתחויה למרקוליס חייבה התורה, כיון דבזה דרך העובדי כוכבים, ומבואר בע"ז נ"א א' אלו הן אבני בית מרקוליס אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן.}}. (ירושלמי ע"ז פ"ד ה"א). | ||
== ב == | == ב == | ||
'''את שבתתי תשמרו וגו'. ''' מה ת"ל, אלא זה נאמר כנגד הנמכר לעובד כוכבים, שלא תאמר הואיל ורבי עובד עבודת כוכבים ומחלל שבתות אף אני אעשה כן, ת"ל את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראי אני ה' {{תוספת|ו|פירשו חז"ל סמיכות אזהרות אלו לענין מוכר עצמו לעובד כוכבים, כי לגוף אזהרתן אינו צריך, כי כבר באו אזהרות אלו במקומן, בפרשה קדושים ועוד בכ"מ, ולכן מפרש שלא ילמוד ממעשה רבו לפרוק מעליו עול תורה ומצות, כי ה' אלהיו עמו בכל מקום שהוא.}}. (תו"כ) | '''את שבתתי תשמרו וגו'. ''' מה ת"ל, אלא זה נאמר כנגד הנמכר לעובד כוכבים, שלא תאמר הואיל ורבי עובד עבודת כוכבים ומחלל שבתות אף אני אעשה כן, ת"ל את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראי אני ה' {{תוספת|ו|פירשו חז"ל סמיכות אזהרות אלו לענין מוכר עצמו לעובד כוכבים, כי לגוף אזהרתן אינו צריך, כי כבר באו אזהרות אלו במקומן, בפרשה קדושים ועוד בכ"מ, ולכן מפרש שלא ילמוד ממעשה רבו לפרוק מעליו עול תורה ומצות, כי ה' אלהיו עמו בכל מקום שהוא.}}. (תו"כ). | ||
== ג == | == ג == | ||
'''אם בחקתי תלכו. ''' ת"ר, אם בחקתי תלכו, אין אם אלא לשון בקשה, וכן הוא אומר (תהלים פא) לו עמי שומע לי כמעט אויביהם אכניע, ואומר (ישעיהו מ״ח:י״ח) לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך {{תוספת|ז|אפשר לפרש כונת הדרשה, כי מצינו אם שהוא דרך בקשה ורצון כמו אם יהיה אלהים עמדי, וכאן נאות יותר לפרש הלשון אם עפ"י כונה זו, שהוא ע"ד בקשה ורצון מהקב"ה שילכו בחקתיו, יען כי לא נאות לפרש שהדבר רשות בידם לעשות כך או כך, כמו שרגיל בעלמא הלשון אם ואם, דהלא ידוע שאין הקב"ה חפץ בחובת האדם ורעתו, ולכן אע"פ שהברירה ביד האדם לנהוג כך או כך, כמ"ש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, בכ"ז רצון הקב"ה שילכו בדרך טובה ולקבל עליהם השפעת ברכותיו.}}. (ע"ז ה' א') | '''אם בחקתי תלכו. ''' ת"ר, אם בחקתי תלכו, אין אם אלא לשון בקשה, וכן הוא אומר (תהלים פא) לו עמי שומע לי כמעט אויביהם אכניע, ואומר (ישעיהו מ״ח:י״ח) לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך {{תוספת|ז|אפשר לפרש כונת הדרשה, כי מצינו אם שהוא דרך בקשה ורצון כמו אם יהיה אלהים עמדי, וכאן נאות יותר לפרש הלשון אם עפ"י כונה זו, שהוא ע"ד בקשה ורצון מהקב"ה שילכו בחקתיו, יען כי לא נאות לפרש שהדבר רשות בידם לעשות כך או כך, כמו שרגיל בעלמא הלשון אם ואם, דהלא ידוע שאין הקב"ה חפץ בחובת האדם ורעתו, ולכן אע"פ שהברירה ביד האדם לנהוג כך או כך, כמ"ש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, בכ"ז רצון הקב"ה שילכו בדרך טובה ולקבל עליהם השפעת ברכותיו.}}. (ע"ז ה' א'). | ||
'''אם בחקתי תלכו וגו'. ''' תני, רבי מאיר אומר, כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, והיינו דכתיב אם בחקתי תלכו ואם בחקתי תמאסו {{תוספת|ח|דאי לאו משום תנאי כפול לא היה צריך לומר ההיפך ואם לא תשמעו, דלא יתכן שינקה ה' את עושה רע. ומבואר בגמ' דלמ"ד לא בעינן תנאי כפול איצטריך בכל זאת לפרש ההיפך דלא נימא דאם לא ישמעו בקולו אזי לא ברכה ולא קללה, וקי"ל כר"מ, ועיין מש"כ ס"פ מטות.}}. (קדושין ס"א ב') | '''אם בחקתי תלכו וגו'. ''' תני, רבי מאיר אומר, כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, והיינו דכתיב אם בחקתי תלכו ואם בחקתי תמאסו {{תוספת|ח|דאי לאו משום תנאי כפול לא היה צריך לומר ההיפך ואם לא תשמעו, דלא יתכן שינקה ה' את עושה רע. ומבואר בגמ' דלמ"ד לא בעינן תנאי כפול איצטריך בכל זאת לפרש ההיפך דלא נימא דאם לא ישמעו בקולו אזי לא ברכה ולא קללה, וקי"ל כר"מ, ועיין מש"כ ס"פ מטות.}}. (קדושין ס"א ב'). | ||
'''אם בחקתי תלכו וגו'. ''' תניא, אמר ר' לוי, בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, שהרי הקב"ה ברך את ישראל בעשרים ושתים ברכות, מן אם בחקתי תלכו עד קוממיות {{תוספת|ט|מאל"ף שבאם עד תי"ו שבקוממיות, והיינו בעשרים ושתים אותיות שבא"ב, לבד הכפולות. | '''אם בחקתי תלכו וגו'. ''' תניא, אמר ר' לוי, בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, שהרי הקב"ה ברך את ישראל בעשרים ושתים ברכות, מן אם בחקתי תלכו עד קוממיות {{תוספת|ט|מאל"ף שבאם עד תי"ו שבקוממיות, והיינו בעשרים ושתים אותיות שבא"ב, לבד הכפולות.}} וקללן בשמונה מן ואם בחקתי תמאסו עד ואת חקתי געלה נפשם {{תוספת|י|מן ו' שבואם עד מ' שבנפשם שמונה אותיות.}}, ואלו משה רבינו ברכם בשמונה וקללם בעשרים ושתים {{תוספת|יא|במשנה תורה בפ' תבא מן ו' דוהיה אם שמוע עד מ' דלעבדם, ומן ו' עד מ' שמונה אותיות, וקללם בעשרים ושתים מן ו' דוהיה אם לא תשמע עד ה' דאין קונה, חשיב מן ו' עד ה' כל האלפא ביתא, דהיינו כ"ב אותיות. וכונת הענין שממדות הקב"ה שמדה טובה מרובה ממדת פורעניות, שלא כמדת האדם, ולכן כאן שבאו הדברים מהקב"ה קיצר בקללות והאריך בברכות.}}. (ב"ב פ"ח ב'). | ||
'''אם בחקתי תלכו וגו'. ''' תניא, אם בחקתי תלכו יכול אלו המצות, ת"ל ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, הרי מצות אמורות, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו – שתהיו עמלים בתורה {{תוספת|יב|מפרש הלשון חק שהן חקי התורה והמצוה המתבארים עפ"י הכללים והמדות הנדרשות ושנויי הלשונות ועפ"י הסברא והדמיון מלתא למלתא וכדומה, וזה מתבאר רק ע"י העמל בתורה בדקדוק ועיון, כנודע, וע"ד זה כונת הדרשה לקמן בפסוק י"ד בדרשה ואם לא תשמעו לי.}}. (תו"כ). | |||
'''אם בחקתי תלכו וגו'. ''' תניא, אם בחקתי תלכו יכול אלו המצות, ת"ל ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, הרי מצות אמורות, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו – שתהיו עמלים בתורה {{תוספת|יב|מפרש הלשון חק שהן חקי התורה והמצוה המתבארים עפ"י הכללים והמדות הנדרשות ושנויי הלשונות ועפ"י הסברא והדמיון מלתא למלתא וכדומה, וזה מתבאר רק ע"י העמל בתורה בדקדוק ועיון, כנודע, וע"ד זה כונת הדרשה לקמן בפסוק י"ד בדרשה ואם לא תשמעו לי.}}. (תו"כ) | |||
== ד == | == ד == | ||
'''ונתתי גשמיכם. ''' גשמיכם שלכם ולא גשמי כל הארצות, שיהיה שובע בארץ ישראל ורעב בכל הארצות והם באים ולוקחים מכם ומעשירים אתכם {{תוספת|יג|פשוט דמדייק הלשון גשמיכם בכנוי, ועי' בס' התורה והמצוה.}}. (שם) | '''ונתתי גשמיכם. ''' גשמיכם שלכם ולא גשמי כל הארצות, שיהיה שובע בארץ ישראל ורעב בכל הארצות והם באים ולוקחים מכם ומעשירים אתכם {{תוספת|יג|פשוט דמדייק הלשון גשמיכם בכנוי, ועי' בס' התורה והמצוה.}}. (שם). | ||
'''גשמיכם בעתם. ''' מהו בעתם – לא שכורה ולא צמאה אלא בינונית {{תוספת|יד|ר"ל שלא תשתה הארץ גשמים יותר מדאי, מפני שרבוי גשמים מטשטשין את הארץ ואינה עושה פירות, אלא תשתה במדה הדרושה, ולא נתבאר לי האיך מפרש לשון בעתם על מדה, ואולי מפרש בעתם מלשון לעות את יעף דבר (ישעיהו נ׳:ד׳), והיינו לכוין את הדרך הדרוש והנכון. וטעם הדבר שנראה לו להוציא מובן המלה מפשטיה, עי' מש"כ באות הסמוך.}}, דבר אחר בעתם – בלילי רביעית ובלילי שבתות {{תוספת|טו|פירש"י בלילי רביעיות [ובלילי שבתות] שאינן טורח על בני אדם דאין הולכין בדרכים מפני איגרת בת מחלת (שם שד) כדאמרי' בפסחים קי"ב ב' עכ"ל. וקצת צ"ע, דהתם בפסחים מבואר רק שלא יצא יחידי אבל בחבורה לית לן בה, וי"ל. ועל לילי שבתות לא נתן טעם, וצ"ל דסמך על טעם הפשוט מפני שבני אדם שובתים ונוחים בבתיהם בלילה ההוא. ומה שנראה לו להדורש להוציא המלה בעתם מפשטה נראה משום דאין לפרש בעתם בשעה שהארץ צריכה לגשמים, דזה כלול במש"כ ונתנה הארץ יבולה וגו' דממילא מבואר דהגשמים ירדו בעת הדרוש, וא"כ ל"ל להוסיף עוד מנתינת הגשם בעתם, ולכן דריש בעתם לכונה אחרת כמבואר.}}. (תענית כ"ב ב'). | |||
'''ועץ השדה וגו'. ''' תניא, מניין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות, ת"ל ועץ השדה יתן פריו {{תוספת|טז|דעץ השדה משמע אילן הגדל בשדה, ואין דרך אילן שבשדה לעשות פרי, והוא אילן סרק.}}. (תו"כ) | '''ועץ השדה וגו'. ''' תניא, מניין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות, ת"ל ועץ השדה יתן פריו {{תוספת|טז|דעץ השדה משמע אילן הגדל בשדה, ואין דרך אילן שבשדה לעשות פרי, והוא אילן סרק.}}. (תו"כ). | ||
== ה == | == ה == | ||
'''ואכלתם לחמכם לשובע. ''' אין צריך לומר שיהיה אדם אוכל הרבה ושבע אלא אוכל קימעא והוא מתברך במעיו, כענין שנאמר (פ' משפטים) וברך את לחמך ואת מימך {{תוספת|יז|דאין לומר שהכונה שתהיה לכם תבואה מרובה עד שתאכלו הרבה לשובע, דזה ידעינן מהברכה הקודמת והשיג לכם דיש את בציר וגו', דמזה מבואר שיהיה תבואה מרובה, וא"כ ל"ל לשנות עוד פעם ענין זה בהא דואכלתם לשובע, אלא ודאי הכונה כמבואר שתאכלו מעט ותשבעו. והרבוי תבואה י"ל שצריך כדי למכור למדינות אחרות כמבואר בפ' הקודם בדרשה ונתתי גשמיכם.}}. (תו"כ) | '''ואכלתם לחמכם לשובע. ''' אין צריך לומר שיהיה אדם אוכל הרבה ושבע אלא אוכל קימעא והוא מתברך במעיו, כענין שנאמר (פ' משפטים) וברך את לחמך ואת מימך {{תוספת|יז|דאין לומר שהכונה שתהיה לכם תבואה מרובה עד שתאכלו הרבה לשובע, דזה ידעינן מהברכה הקודמת והשיג לכם דיש את בציר וגו', דמזה מבואר שיהיה תבואה מרובה, וא"כ ל"ל לשנות עוד פעם ענין זה בהא דואכלתם לשובע, אלא ודאי הכונה כמבואר שתאכלו מעט ותשבעו. והרבוי תבואה י"ל שצריך כדי למכור למדינות אחרות כמבואר בפ' הקודם בדרשה ונתתי גשמיכם.}}. (תו"כ). | ||
'''וישבתם לבטח בארצכם. ''' בארצכם אתם יושבים לבטח ואין אתם יושבים לבטח חוצה לה {{תוספת|יח|לכשתצאו ממנה, ואע"פ שתעשו רצונו של מקום, מפני שהיא מקום הנאות לקדושה ולהשראת שכינה וממילא אינה חלה רק בעת שיושבים בתוכה, וכמו שלא יתקיים פרח שושן רק באדמה פוריה ושמנה ולא אם יעקרוהו ממקומו. וטעם דיוק דרשה זו נראה דהוא מיתור המלה בארצכם, דהא כל ענין התורה בכלל נסמך על הביאה וההויה בארץ.}}. (שם) | '''וישבתם לבטח בארצכם. ''' בארצכם אתם יושבים לבטח ואין אתם יושבים לבטח חוצה לה {{תוספת|יח|לכשתצאו ממנה, ואע"פ שתעשו רצונו של מקום, מפני שהיא מקום הנאות לקדושה ולהשראת שכינה וממילא אינה חלה רק בעת שיושבים בתוכה, וכמו שלא יתקיים פרח שושן רק באדמה פוריה ושמנה ולא אם יעקרוהו ממקומו. וטעם דיוק דרשה זו נראה דהוא מיתור המלה בארצכם, דהא כל ענין התורה בכלל נסמך על הביאה וההויה בארץ.}}. (שם). | ||
== ו == | == ו == | ||
| שורה 60: | שורה 54: | ||
'''וחרב לא תעבור. ''' מאי חרב, אילימא חרב של מלחמה, והכתיב ונתתי שלום בארץ, אלא אפילו חרב של שלום {{תוספת|יט|והיינו שלא יהיו חיילות המתגרות זב"ז עוברות דרך ארצכם למקומם הנועד, וסמיך בדרשה זו על לשון תעבור המורה על העברה ממקום למקום וכמ"ש במכילתא פרשה בא ועברתי בארץ מצרים כמלך העובר ממקום למקום. ומטעם זה קי"ל במשנה דתענית כאן דהעברת חרב של שלום כזה הוא אחד מן הדברים שמתריעין עליהם בשופר ותענית, וטעם הדבר משום דמטבע חיל מלחמה לגרום בהליכתם נזקי גוף וממון בכל מקום שעוברים. – | '''וחרב לא תעבור. ''' מאי חרב, אילימא חרב של מלחמה, והכתיב ונתתי שלום בארץ, אלא אפילו חרב של שלום {{תוספת|יט|והיינו שלא יהיו חיילות המתגרות זב"ז עוברות דרך ארצכם למקומם הנועד, וסמיך בדרשה זו על לשון תעבור המורה על העברה ממקום למקום וכמ"ש במכילתא פרשה בא ועברתי בארץ מצרים כמלך העובר ממקום למקום. ומטעם זה קי"ל במשנה דתענית כאן דהעברת חרב של שלום כזה הוא אחד מן הדברים שמתריעין עליהם בשופר ותענית, וטעם הדבר משום דמטבע חיל מלחמה לגרום בהליכתם נזקי גוף וממון בכל מקום שעוברים. – | ||
וכלל שייכות וסמיכות הברכות שובע תבואה לשלום הארץ אינו מבואר כל כך. וי"ל עפ"י מ"ד בברכות ג' ב' כשנכנסו חכמי ישראל לדוד המלך והתאוננו על חוסר פרנסה בישראל, אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד, ור"ל שיצאו למלחמה, מבואר מזה כי ע"י חוסר פרנסה באים למלחמה, וזהו שאמר בהמשך הברכות ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבור בארצכם, ר"ל שימנע הסבות הגורמות להעברת חרב מלחמה והמונעות שלום הארץ, והיינו חוסר פרנסה, אלא שתהיה שובע וממילא לא יצטרכו למלחמות והיה שלום בארץ.}}. (תענית כ"ב ב') | וכלל שייכות וסמיכות הברכות שובע תבואה לשלום הארץ אינו מבואר כל כך. וי"ל עפ"י מ"ד בברכות ג' ב' כשנכנסו חכמי ישראל לדוד המלך והתאוננו על חוסר פרנסה בישראל, אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד, ור"ל שיצאו למלחמה, מבואר מזה כי ע"י חוסר פרנסה באים למלחמה, וזהו שאמר בהמשך הברכות ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבור בארצכם, ר"ל שימנע הסבות הגורמות להעברת חרב מלחמה והמונעות שלום הארץ, והיינו חוסר פרנסה, אלא שתהיה שובע וממילא לא יצטרכו למלחמות והיה שלום בארץ.}}. (תענית כ"ב ב'). | ||
== ח == | == ח == | ||
'''ורדפו מכם. ''' מכם – מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים שבכם {{תוספת|כ|נראה דדריש כן כדי לתרץ מה שקשה לכאורה, דהכא משמע דרדיפת חמשה מאה ומאה רבבה הוא סימן ברכה, והלא בפ' האזינו כתיב איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה, והתם בפורעניות כתיב, וא"כ איך אומר כאן דחמשה מאה הוי סימן ברכה, ומכל שכן לפי מה דקי"ל ביומא ע"ו א' דמדה טובה מרובה ממדת פורעניות, ולכן דריש מכם מן החלשים שבכם, ובפ' האזינו איירי בגבורים, וטעם דיוק זה י"ל דסמיך על כפל לשון מכם.}}. (תו"כ) | '''ורדפו מכם. ''' מכם – מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים שבכם {{תוספת|כ|נראה דדריש כן כדי לתרץ מה שקשה לכאורה, דהכא משמע דרדיפת חמשה מאה ומאה רבבה הוא סימן ברכה, והלא בפ' האזינו כתיב איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה, והתם בפורעניות כתיב, וא"כ איך אומר כאן דחמשה מאה הוי סימן ברכה, ומכל שכן לפי מה דקי"ל ביומא ע"ו א' דמדה טובה מרובה ממדת פורעניות, ולכן דריש מכם מן החלשים שבכם, ובפ' האזינו איירי בגבורים, וטעם דיוק זה י"ל דסמיך על כפל לשון מכם.}}. (תו"כ). | ||
'''ומאה מכם וגו'. ''' וכי כך הוא החשבון, אלא אינו דומה רבים העושים את התורה למעוטים העושים {{תוספת|כא|דלפי החשבון הול"ל חמש מאות לרבבה, אלא דזכות הרבים שקול בערך יותר. והרא"מ הקשה מפ' איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה דהול"ל ושנים יניסו שני אלפים יעוי"ש. וי"ל פשוט משום דכשרבבה אין מקיימין התורה גדול הכעס ביותר בערך המספר אם מקיימין.}}. (תו"כ) | '''ומאה מכם וגו'. ''' וכי כך הוא החשבון, אלא אינו דומה רבים העושים את התורה למעוטים העושים {{תוספת|כא|דלפי החשבון הול"ל חמש מאות לרבבה, אלא דזכות הרבים שקול בערך יותר. והרא"מ הקשה מפ' איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה דהול"ל ושנים יניסו שני אלפים יעוי"ש. וי"ל פשוט משום דכשרבבה אין מקיימין התורה גדול הכעס ביותר בערך המספר אם מקיימין.}}. (תו"כ). | ||
== י == | == י == | ||
'''ואכלתם ישן נושן. ''' מלמד שכל המיושן מחבירו יפה מחבירו, ואין לי אלא דברים שדרכן ליישנן, דברים שאין דרכן ליישנן מניין, ת"ל ישן נושן מכל מקום {{תוספת|כב|פי' רשב"ם דמשמע הישן יאכלו ויניחו החדש להתיישן, עכ"ל. ולדעתי צ"ע לפי"ז הלשון כל המיושן מחבירו דמשמע ששניהם ישנים אלא דחד מינייהו מיושן טפי, ולו"ד י"ל דדייק מדכתיב ישן נושן תרי זימני משמע דכל היותר ישן יותר טוב. וכלל הענין שבא לרמז עוד ברכה אחרת על קיום הפירות שלא ירקיבו ויופסדו אלא יהיו שמורים, ומזה ממילא מבואר שהישן טוב מן החדש, שלכן יאכלו הישן וימכרו החדש. והדברים שדרכן ליישנן, כגון חטה ויין שאין נפסדין ודברים שאין דרכן ליישנן, כגון מיני פירות שמרקיבין.}}. (ב"ב צ"א ב') | '''ואכלתם ישן נושן. ''' מלמד שכל המיושן מחבירו יפה מחבירו, ואין לי אלא דברים שדרכן ליישנן, דברים שאין דרכן ליישנן מניין, ת"ל ישן נושן מכל מקום {{תוספת|כב|פי' רשב"ם דמשמע הישן יאכלו ויניחו החדש להתיישן, עכ"ל. ולדעתי צ"ע לפי"ז הלשון כל המיושן מחבירו דמשמע ששניהם ישנים אלא דחד מינייהו מיושן טפי, ולו"ד י"ל דדייק מדכתיב ישן נושן תרי זימני משמע דכל היותר ישן יותר טוב. וכלל הענין שבא לרמז עוד ברכה אחרת על קיום הפירות שלא ירקיבו ויופסדו אלא יהיו שמורים, ומזה ממילא מבואר שהישן טוב מן החדש, שלכן יאכלו הישן וימכרו החדש. והדברים שדרכן ליישנן, כגון חטה ויין שאין נפסדין ודברים שאין דרכן ליישנן, כגון מיני פירות שמרקיבין.}}. (ב"ב צ"א ב'). | ||
'''וישן מפני חדש תוציאו. ''' מלמד שהיו אוצרות מלאין ישן וגרונות מלאין חדש והיו ישראל אומרים האיך נוציא זה מפני זה {{תוספת|כג|כי אע"פ שישן טוב יותר, בכ"ז יוכרחו להוציא הישן מהאוצרות מפני שאין מקום פנוי באוצרות והחדש מוכרח לשומו באוצר כדי שיתייבש.}} [שם שם] | |||
== יא == | == יא == | ||
'''ונחתי משכני בתוככם. ''' תניא, מניין שמקדש אקרי משכן, דכתיב ונתתי משכני בתוככם {{תוספת|כד|וכשנאמר מקרא זה כבר הוקם המשכן, שהרי כל ספר ויקרא נאמר באהל מועד כמבואר בתחלת הספר, וא"כ על איזה משכן היה מבטיחן אם לא על המקדש, הרי דמקדש אקרי משכן. ובגמ' מבואר דה"ה משכן אקרי מקדש כדכתיב ר"פ תרומה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ושם קאי על בנין משכן, ותכלית הכונה בזה, שבכ"מ שהשכינה שורה קדוש יאמר לו, ובאשר הקדושה מצויה שם כבוד ה' שוכן, והנ"מ בזה לדינא, דכמו דקי"ל דאין בנין בהמ"ק דוחה שבת ויו"ט ואין נבנה בלילה כך המשכן, עי' שבועות ט"ז ב', וכל דיני קדושה הנוהגין במקדש נוהגין גם במשכן כמבואר לפנינו ר"פ קדושים.}}. (עירובין ב' א') | '''ונחתי משכני בתוככם. ''' תניא, מניין שמקדש אקרי משכן, דכתיב ונתתי משכני בתוככם {{תוספת|כד|וכשנאמר מקרא זה כבר הוקם המשכן, שהרי כל ספר ויקרא נאמר באהל מועד כמבואר בתחלת הספר, וא"כ על איזה משכן היה מבטיחן אם לא על המקדש, הרי דמקדש אקרי משכן. ובגמ' מבואר דה"ה משכן אקרי מקדש כדכתיב ר"פ תרומה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ושם קאי על בנין משכן, ותכלית הכונה בזה, שבכ"מ שהשכינה שורה קדוש יאמר לו, ובאשר הקדושה מצויה שם כבוד ה' שוכן, והנ"מ בזה לדינא, דכמו דקי"ל דאין בנין בהמ"ק דוחה שבת ויו"ט ואין נבנה בלילה כך המשכן, עי' שבועות ט"ז ב', וכל דיני קדושה הנוהגין במקדש נוהגין גם במשכן כמבואר לפנינו ר"פ קדושים.}}. (עירובין ב' א'). | ||
== יג == | == יג == | ||
'''קוממיות. ''' מהו קוממיות, תניא, ר' מאיר אומר, מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון {{תוספת|כה|הכונה היא שיעמידם הקב"ה במעלת קומת איש היותר גדולה. ומבואר בחגיגה י"ב א' שמדת אדם הראשון היה מאה אמה, ומדכתיב קוממיות בשני ממי"ן דריש שתי קומות כאלה, והיינו מאתים אמה. | '''קוממיות. ''' מהו קוממיות, תניא, ר' מאיר אומר, מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון {{תוספת|כה|הכונה היא שיעמידם הקב"ה במעלת קומת איש היותר גדולה. ומבואר בחגיגה י"ב א' שמדת אדם הראשון היה מאה אמה, ומדכתיב קוממיות בשני ממי"ן{{הערה|כך פירש שם [[רשב"ם/בבא בתרא/עה/א|הרשב"ם]], ועי' [[מהרש"א - חידושי אגדות/בבא בתרא/עה/א|ח"א מהרש"א]] ו[[רש"ש/בבא בתרא/עה/א|רש"ש]].}} דריש שתי קומות כאלה, והיינו מאתים אמה.}}, ר' יהודה אומר, מאה אמה כנגד היכל וכתליו {{תוספת|כו|של בית שני שהיה רום מאה אמה.}}, שנאמר (תהלים קמד) אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל {{תוספת|כז|הלשון כאן קצר וחסר, וצ"ל כמו שהוא בתו"כ, אין לי אלא אנשים, נשים מניין, ת"ל אשר בנינו וגו'.}}. (ב"ב ע"ה א'). | ||
== יד == | == יד == | ||
'''ואם לא תשמעו לי. ''' יכול רק למה שכתוב בתורה, ת"ל ולא תעשו את כל המצות, הא מה אני מקיים ואם לא תשמעו לי – למדרש חכמים {{תוספת|כח|עיין לעיל בפ' ג' ומש"כ שם באות י"ב וצרף לכאן.}}. (תו"כ) | '''ואם לא תשמעו לי. ''' יכול רק למה שכתוב בתורה, ת"ל ולא תעשו את כל המצות, הא מה אני מקיים ואם לא תשמעו לי – למדרש חכמים {{תוספת|כח|עיין לעיל בפ' ג' ומש"כ שם באות י"ב וצרף לכאן.}}. (תו"כ). | ||
'''ואם לא תשמעו לי. ''' מה ת"ל לי, אין לי אלא זה שהוא יודע רבונו ומתכוין למרוד בו {{תוספת|כט|נראה דאין כונת הדיוק מה ת"ל לי, למה נאמר כלל תיבת לי, דהלא לפי המשך הלשון צריך לכתוב כן, אלא הכונה למה לא נאמר אלי, שע"פ רוב אחר מלת שמע יבא מלת אל, והחילוק בין לשון אל ללשון לי הוא, דאל מורה שאינו מסכים עם דעתו כלל, וכמו (ירמיהו כ״ט:ח׳) ואל תשמעו אל חלומותיכם, ולי מורה שדעתו הוא מקבל לנכון, ובכ"ז אינו רוצה לשמוע לקיים דבריו, כמו ולא אבו האנשים שמוע לו (שופטים י״ט:כ״ה) וזה הוא ע"ד ההקנטה ומריבה, ולכן דריש מה שדריש.}}. (שם) | '''ואם לא תשמעו לי. ''' מה ת"ל לי, אין לי אלא זה שהוא יודע רבונו ומתכוין למרוד בו {{תוספת|כט|נראה דאין כונת הדיוק מה ת"ל לי, למה נאמר כלל תיבת לי, דהלא לפי המשך הלשון צריך לכתוב כן, אלא הכונה למה לא נאמר אלי, שע"פ רוב אחר מלת שמע יבא מלת אל, והחילוק בין לשון אל ללשון לי הוא, דאל מורה שאינו מסכים עם דעתו כלל, וכמו (ירמיהו כ״ט:ח׳) ואל תשמעו אל חלומותיכם, ולי מורה שדעתו הוא מקבל לנכון, ובכ"ז אינו רוצה לשמוע לקיים דבריו, כמו ולא אבו האנשים שמוע לו (שופטים י״ט:כ״ה) וזה הוא ע"ד ההקנטה ומריבה, ולכן דריש מה שדריש.}}. (שם). | ||
== טז == | == טז == | ||
'''והפקדתי עליכם בהלה. ''' תניא, ר' אלעזר ב"ר יהודה אומר, בעון חלה אין ברכה במכונם ומארה משתלחת בשערים וזורעים זרעים ואחרים אוכלין, שנאמר והפקדתי עליכם בהלה וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם, אל תקרא בהלה אלא בחלה {{תוספת|ל|ר"ל אין ברכה באוצרות תבואה ומארה נשתלחת בשוקי הממכר, שהמקחים ביוקר, ודריש כן ע"ד אסמכתא ע"פ הכלל הידוע דה' מתחלף בח' מפני שהן ממוצא אחד, וכמ"ש בירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ב לא מתמנעין רבנן לדרוש בין ה' לח', ולעיל בפ' קדושים בפסוק קודש הלולים הבאנו כמה דוגמאות לזה, וכן דריש כאן ע"ד אסמכתא ורמז אל תקרא בהלה אלא בחלה, בסבת החלה. ומה שהכריחו לפרש כן אפשר מדייק מדהול"ל והפקדתי עליכם את הבהלה ואת השחפת וגו'.}}. (שבת ל"ב ב') | '''והפקדתי עליכם בהלה. ''' תניא, ר' אלעזר ב"ר יהודה אומר, בעון חלה אין ברכה במכונם ומארה משתלחת בשערים וזורעים זרעים ואחרים אוכלין, שנאמר והפקדתי עליכם בהלה וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם, אל תקרא בהלה אלא בחלה {{תוספת|ל|ר"ל אין ברכה באוצרות תבואה ומארה נשתלחת בשוקי הממכר, שהמקחים ביוקר, ודריש כן ע"ד אסמכתא ע"פ הכלל הידוע דה' מתחלף בח' מפני שהן ממוצא אחד, וכמ"ש בירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ב לא מתמנעין רבנן לדרוש בין ה' לח', ולעיל בפ' קדושים {{ממ|[[תורה תמימה/ויקרא/יט#כד|יט כד]]}} בפסוק קודש הלולים הבאנו כמה דוגמאות לזה, וכן דריש כאן ע"ד אסמכתא ורמז אל תקרא בהלה אלא בחלה, בסבת החלה. ומה שהכריחו לפרש כן אפשר מדייק מדהול"ל והפקדתי עליכם את הבהלה ואת השחפת וגו'.}}. (שבת ל"ב ב'). | ||
== יט == | == יט == | ||
'''ושברתי את גאון עוזכם. ''' תנא רב יוסף, אלו בולאות שביהודה {{תוספת|לא|בולאות בלשון יון הוא כמו השם נשיאים ורוזנים בעברית ודוכסים בארמית, והכונה היא, שאנשים גדולים ונכבדים כאלה הם גאונם ומעוזם של האומה, ומכון למ"ש בתו"כ ושברתי את גאון עוזכם אלו הגבורים שבישראל וכו', ואחרים אומרים אלו הגאים שהם גאונם של ישראל כגון פפוס בן יהודה ולוליינוס אלכסנדר וחביריו, ע"כ. והענין הוא, כי כל זמן שיש לאומה אנשים רמי הערך והמעלה, אז נוחם הוא להאומה לסבול תלאותיהם, משא"כ בנפול מעלת וערך האנשים אז רפו ידיהם ונמוך רוחם של כלל האומה, ואמר הכתוב ואם עד אלה לא תשמעו לי אז אשלול מכם גם הנוחם האחרון, והוא גדולת גדולי האומה שהיו לכם לגאון ולמעוז לרוחכם כמבואר. ובכלל המובן משם בולאות כולל גם עשירים ומזה שורש המקור לשם פרוזבול כפי שיתבאר אי"ה לפנינו בפ' ראה (ט"ו ח').}}. (גיטין ל"ז א') | '''ושברתי את גאון עוזכם. ''' תנא רב יוסף, אלו בולאות שביהודה {{תוספת|לא|בולאות בלשון יון הוא כמו השם נשיאים ורוזנים בעברית ודוכסים בארמית, והכונה היא, שאנשים גדולים ונכבדים כאלה הם גאונם ומעוזם של האומה, ומכון למ"ש בתו"כ ושברתי את גאון עוזכם אלו הגבורים שבישראל וכו', ואחרים אומרים אלו הגאים שהם גאונם של ישראל כגון פפוס בן יהודה ולוליינוס אלכסנדר וחביריו, ע"כ. והענין הוא, כי כל זמן שיש לאומה אנשים רמי הערך והמעלה, אז נוחם הוא להאומה לסבול תלאותיהם, משא"כ בנפול מעלת וערך האנשים אז רפו ידיהם ונמוך רוחם של כלל האומה, ואמר הכתוב ואם עד אלה לא תשמעו לי אז אשלול מכם גם הנוחם האחרון, והוא גדולת גדולי האומה שהיו לכם לגאון ולמעוז לרוחכם כמבואר. ובכלל המובן משם בולאות כולל גם עשירים ומזה שורש המקור לשם פרוזבול כפי שיתבאר אי"ה לפנינו בפ' ראה (ט"ו ח').}}. (גיטין ל"ז א'). | ||
== כ == | == כ == | ||
| שורה 108: | שורה 96: | ||
ודע דכלל דרשה זו צ"ל דהיא דרשה אגדית ואסמכתא, משום דאי דרשה גמורה היא, הרי מבואר מכאן דהבעל יורש את אשתו מן התורה, ובאמת משמעות הסוגיא דכתובות פ"ה א' דירושת הבעל הוי מדרבנן וכן דעת רוב הפוסקים כמבואר לפנינו בפ' פנחס. – | ודע דכלל דרשה זו צ"ל דהיא דרשה אגדית ואסמכתא, משום דאי דרשה גמורה היא, הרי מבואר מכאן דהבעל יורש את אשתו מן התורה, ובאמת משמעות הסוגיא דכתובות פ"ה א' דירושת הבעל הוי מדרבנן וכן דעת רוב הפוסקים כמבואר לפנינו בפ' פנחס. – | ||
והנה על סמך מקרא זה ודרשה זו תיקן רבינו תם ויתר חכמי צרפת שאף אם כבר נתן האב הנדוניא אם מתה האשה או האיש תוך שנה ראשונה בלא ז"ק חוזר הכל לאב או ליורשי המת, ועוד נתקנו בענין זה תקנות שונות, ועיין באה"ע ס"ס נ"ג. ובמדינתנו בחבל ליטא ופולניא נוהגין בתי דינין בקהלות עתיקות לדון במקרים כאלה, שעד שלש שנים יוחזר הכל אף הבגדים של האשה לנותני הנדוניא וליורשיהם, וכן להיפך, ואחר שלש שנים עד חמש שנים מגיע לו מחצה, ומקובלת תקנה זו ע"פ יסודי תקנת ועד הרבנים בעיר סלוצק בשנת תקכ"א, ובא זכרונה בפנקסים עתיקים.}}. (תו"כ) | והנה על סמך מקרא זה ודרשה זו תיקן רבינו תם ויתר חכמי צרפת שאף אם כבר נתן האב הנדוניא אם מתה האשה או האיש תוך שנה ראשונה בלא ז"ק חוזר הכל לאב או ליורשי המת, ועוד נתקנו בענין זה תקנות שונות, ועיין באה"ע ס"ס נ"ג. ובמדינתנו בחבל ליטא ופולניא נוהגין בתי דינין בקהלות עתיקות לדון במקרים כאלה, שעד שלש שנים יוחזר הכל אף הבגדים של האשה לנותני הנדוניא וליורשיהם, וכן להיפך, ואחר שלש שנים עד חמש שנים מגיע לו מחצה, ומקובלת תקנה זו ע"פ יסודי תקנת ועד הרבנים בעיר סלוצק בשנת תקכ"א, ובא זכרונה בפנקסים עתיקים.}}. (תו"כ). | ||
== כג == | == כג == | ||
| שורה 114: | שורה 102: | ||
'''ואם באלה. ''' בעון שבועת שקר ושבועת שוא וחילול השם וחילול שבת חיה רעה רבה ובהמה כלה ובני אדם מתמעטין והדרכים משתוממין, שנאמר ואם באלה לא תוסרו לי, אל תקרא באלה אלא באָלָה, וכתיב והשלחתי בכם את חית השדה וכתיב בשבועת שקר (פ' קדושים) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך, ובחלול השם כתיב (פ' אמור) ולא תחללו את שם קדשי, ובשבת כתיב (פ' תשא) מחלליה מות יומת, ויליף חילול חילול משבועת שקר {{תוספת|לג|טעם הדרשה אל תקרא באלה אלא באָלָה יתכן דמדייק משום דלשון זה משונה משאר הלשונות שבפרשה זו, ואם עד אלה, ואם תלכו עמי בקרי, ואם בזאת וגו', ולכן דריש ע"ד אסמכתא מדכתיב ואם באלה שהוא לשון אלה ושבועה, ויש במשמעות שם אלה גם שבועת שקר, וכתיב בשבועת שקר וחללת ובשבת וחה"ש כתיב חלול וגמרינן משבועה וכדמפרש. – | '''ואם באלה. ''' בעון שבועת שקר ושבועת שוא וחילול השם וחילול שבת חיה רעה רבה ובהמה כלה ובני אדם מתמעטין והדרכים משתוממין, שנאמר ואם באלה לא תוסרו לי, אל תקרא באלה אלא באָלָה, וכתיב והשלחתי בכם את חית השדה וכתיב בשבועת שקר (פ' קדושים) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך, ובחלול השם כתיב (פ' אמור) ולא תחללו את שם קדשי, ובשבת כתיב (פ' תשא) מחלליה מות יומת, ויליף חילול חילול משבועת שקר {{תוספת|לג|טעם הדרשה אל תקרא באלה אלא באָלָה יתכן דמדייק משום דלשון זה משונה משאר הלשונות שבפרשה זו, ואם עד אלה, ואם תלכו עמי בקרי, ואם בזאת וגו', ולכן דריש ע"ד אסמכתא מדכתיב ואם באלה שהוא לשון אלה ושבועה, ויש במשמעות שם אלה גם שבועת שקר, וכתיב בשבועת שקר וחללת ובשבת וחה"ש כתיב חלול וגמרינן משבועה וכדמפרש. – | ||
ומה דנקט בבהמה לשון כליה ובאדם לשון התמעטות י"ל ע"ד לשק הכתוב הקודם והשלחתי בכם את חית השדה והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם, דנקט ג"כ בבהמה לשון כרת דהיינו כליה ובאדם לשון התמעטות. ובטעם לשון זה כתב רש"י בפסוק הנ"ל משום דבהמות מבחוץ ואנשים מבפנים, וכונתו משום דאנשים כיון שהם בפנים העיר אין חיה שולטת בהם כמו בבהמות שהן מחוץ לעיר בשדות. ואמנם לו"ד י"ל בטעם דיוק לשונות אלו ע"פ מ"ש בריש ב"ק ב' ב' אדם דאית ליה מזלא כו' בהמה לית לה מזלא, יעו"ש ברש"י ב' פירושים וצרף לכאן.}}. (שבת ל"ג א') | ומה דנקט בבהמה לשון כליה ובאדם לשון התמעטות י"ל ע"ד לשק הכתוב הקודם והשלחתי בכם את חית השדה והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם, דנקט ג"כ בבהמה לשון כרת דהיינו כליה ובאדם לשון התמעטות. ובטעם לשון זה כתב רש"י בפסוק הנ"ל משום דבהמות מבחוץ ואנשים מבפנים, וכונתו משום דאנשים כיון שהם בפנים העיר אין חיה שולטת בהם כמו בבהמות שהן מחוץ לעיר בשדות. ואמנם לו"ד י"ל בטעם דיוק לשונות אלו ע"פ מ"ש בריש ב"ק ב' ב' אדם דאית ליה מזלא כו' בהמה לית לה מזלא, יעו"ש ברש"י ב' פירושים וצרף לכאן.}}. (שבת ל"ג א'). | ||
== כה == | == כה == | ||
'''חרב נקמת. ''' מכאן דכל מקום שנאמר נקמה אינו אלא חרב, ומכאן שהרוצח נדון בסייף {{תוספת|לד|דברוצח כתיב (ר"פ משפטים) נקם ינקם, ובש"ס כת"י ובדפ"י וכן בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"א ובערוך הגירסא נדון בחרב, וכן הנכון, כמבואר בפסוק זה, וע"ע מש"כ בפ' משפטים שם.}}. (סנהדרין נ"ב ב') | '''חרב נקמת. ''' מכאן דכל מקום שנאמר נקמה אינו אלא חרב, ומכאן שהרוצח נדון בסייף {{תוספת|לד|דברוצח כתיב (ר"פ משפטים) נקם ינקם, ובש"ס כת"י ובדפ"י וכן בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"א ובערוך הגירסא נדון בחרב, וכן הנכון, כמבואר בפסוק זה, וע"ע מש"כ בפ' משפטים שם.}}. (סנהדרין נ"ב ב'). | ||
'''נקם ברית. ''' בעון ענוי הדין ועיות הדין וקלקול הדין {{תוספת|לה|עיות הדין פשוט שמעותין את הדין במזיד וקלקול הדין הוא שלא היו הדיינים מתונים בדין לעיין כל צרכן וממילא יצא משפט מעוקל.}} ובטול תורה, חרב וביזה רבה ודבר ובצורת בא, ובני אדם אוכלין ואינם שבעין ואוכלים לחמן במשקל, דכתיב והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית, ואין ברית אלא תורה, שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה, וכתיב בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים וגו' וכתיב יען וביען במשפטי מאסו {{תוספת|לו|וכל המדות הנ"ל באות מחמת שאין מכבדין את התורה.}}. (שבת ל"ג א'). | |||
== ל == | == ל == | ||
'''ונתתי את פגריכם. ''' תניא, בעון עבודת כוכבים גלות בא לעולם ומגלין אותם ובאים אחרים ויושבים במקומם, שנאמר ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם וכתיב והשימותי את מקדשיכם ואתכם אזרה בגוים {{תוספת|לז|מפרש על פגרי גלוליכם דהיינו ע"ז, מלשון תרפים וגלולים (מ"ב כג) ובכ"מ והא דאחרים באים ויושבים במקומן סמיך אסיפא דקרא ושממו עליה אויביכם היושבים בה, הרי שהם גולים ואויביהם יושבים במקומם.}}. (שם שם) | '''ונתתי את פגריכם. ''' תניא, בעון עבודת כוכבים גלות בא לעולם ומגלין אותם ובאים אחרים ויושבים במקומם, שנאמר ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם וכתיב והשימותי את מקדשיכם ואתכם אזרה בגוים {{תוספת|לז|מפרש על פגרי גלוליכם דהיינו ע"ז, מלשון תרפים וגלולים (מ"ב כג) ובכ"מ והא דאחרים באים ויושבים במקומן סמיך אסיפא דקרא ושממו עליה אויביכם היושבים בה, הרי שהם גולים ואויביהם יושבים במקומם.}}. (שם שם). | ||
'''על פגרי גלוליכם. ''' תניא, [בשעת חורבן ירושלים] היה אליהו מחזיר על תפוחי רעב שבירושלים, פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה, אמר לו, מאיזה משפחה אתה, אמר לו, מפלונית, אמר לו, כלום נשתייר מאותה משפחה, אמר לו, לאו, חוץ ממני, אמר לו, אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו אתה למד, אמר לו הן, אמר לו, אמור בכל יום שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אמר לו, הס שלא להזכיר בשם ה' שלא למדו אביו ואמו, מיד הוציא יראתו מחיקו ומחבקו ומנשקו עד שנבקעה כריסו ונפלה יראתו לארץ ונפל הוא עליה, לקיים מה שנאמר ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם {{תוספת|לח|במעשה זו בא ליישב הלשון על פגרי גלוליכם, דהיינו עבודת כוכבים, אשר אין מבואר סמיכות הפגרים לגלולים, וכ"מ בתו"כ כאן וכי מה הפגרים עושין אצל הגלולים, אלא שהיה אליהו מחזר וכו', ומביא מעשה זו, וע"ע בסוגיא כאן.}}. (סנהדרין ס"ד א') | '''על פגרי גלוליכם. ''' תניא, [בשעת חורבן ירושלים] היה אליהו מחזיר על תפוחי רעב שבירושלים, פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה, אמר לו, מאיזה משפחה אתה, אמר לו, מפלונית, אמר לו, כלום נשתייר מאותה משפחה, אמר לו, לאו, חוץ ממני, אמר לו, אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו אתה למד, אמר לו הן, אמר לו, אמור בכל יום שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אמר לו, הס שלא להזכיר בשם ה' שלא למדו אביו ואמו, מיד הוציא יראתו מחיקו ומחבקו ומנשקו עד שנבקעה כריסו ונפלה יראתו לארץ ונפל הוא עליה, לקיים מה שנאמר ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם {{תוספת|לח|במעשה זו בא ליישב הלשון על פגרי גלוליכם, דהיינו עבודת כוכבים, אשר אין מבואר סמיכות הפגרים לגלולים, וכ"מ בתו"כ כאן וכי מה הפגרים עושין אצל הגלולים, אלא שהיה אליהו מחזר וכו', ומביא מעשה זו, וע"ע בסוגיא כאן.}}. (סנהדרין ס"ד א'). | ||
== לא == | == לא == | ||
'''והשמותי את מקדשיכם. ''' א"ר יהודה, בית הכנסת [אע"פ] שחרב אין מספידין בתוכו {{תוספת|לט|הספד של יחיד, אם לא שהוא אחד מגדולי העיר או קרוביו, כמבואר באו"ח ריש סי' קנ"א. | '''והשמותי את מקדשיכם. ''' א"ר יהודה, בית הכנסת [אע"פ] שחרב אין מספידין בתוכו {{תוספת|לט|הספד של יחיד, אם לא שהוא אחד מגדולי העיר או קרוביו, כמבואר באו"ח ריש סי' קנ"א.}} ואין מפשילין בתוכו חבלים ואין פורשין לתוכו מצודות ואין שוטחין על גגו פירות ואין עושין אותו קפנדריא {{תוספת|מ|דרך קצרה לקצר הלוכו דרך שם. וכל הדברים שחשב בזה הם עניני חול שצריכים שטח מקום רחב ולכן תפס אלו, אף כי היה יכול לכתוב בקצור דברי חול.}}, שנאמר והשמותי את מקדשיכם, קדושתן אף כשהן שוממין {{תוספת|מא|נסמך על הדרשה דבסמוך דלשון מקדשיכם כולל גם בתי כנסיות, יעו"ש. ובשו"ת מהרי"ט סי' קכ"ב הקשה מנ"ל למדרש הכי ודלמא על שם תחלתו קרי מקדשיכם, ותירץ מדלא כתיב מקדשיכם אחריב, ובתוי"ט כאן כתב דמדייק מדלא כתיב מקדשיכם אשומם, ואמנם לבד כל אלה הנה דרך הכתוב לקרוא דבר ע"ש הראשון אף שעבר ממה שהיה, כמו ואחר ישתה הנזיר יין, אף שבעת שתיית יין כבר אינו נזיר, ודו"ק.}}. (מגילה כ"ח א'). | ||
'''והשמותי את מקדשיכם. ''' מקדש, מקדשי, מקדשיכם – לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות {{תוספת|מב|הכונה פשוטה משום דאם היה המכון רק בית המקדש הול"ל מקדש או מקדשי בכנוי להקב"ה, שכן דרך הכתוב לקרוא אותו, כמו ואל המקדש לא תבא ומן המקדש לא יצא, ומקדשי תראו, בהיות מקדשי בתוככם (יחזקאל ל"ו) וכדומה הרבה, אבל מקדשיכם בכנוי לישראל כולל גם בתי כנסיות שקדשו ישראל, והנוגע מזה לדינא עיין מש"כ בדרשה הקודמת.}}. (תו"כ) | '''והשמותי את מקדשיכם. ''' מקדש, מקדשי, מקדשיכם – לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות {{תוספת|מב|הכונה פשוטה משום דאם היה המכון רק בית המקדש הול"ל מקדש או מקדשי בכנוי להקב"ה, שכן דרך הכתוב לקרוא אותו, כמו ואל המקדש לא תבא ומן המקדש לא יצא, ומקדשי תראו, בהיות מקדשי בתוככם (יחזקאל ל"ו) וכדומה הרבה, אבל מקדשיכם בכנוי לישראל כולל גם בתי כנסיות שקדשו ישראל, והנוגע מזה לדינא עיין מש"כ בדרשה הקודמת.}}. (תו"כ). | ||
== לד == | == לד == | ||
'''אז תרצה הארץ וגו'. ''' תניא, בעון השמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם ומגלין אותם ובאים אחרים ויושבים במקומם, שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם וגו' וכתיב כל ימי השמה תשבות {{תוספת|מג|עיין מש"כ לעיל בפ' ל' אית ל"ז וצרף לכאן.}}. (שבת ל"ג א') | '''אז תרצה הארץ וגו'. ''' תניא, בעון השמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם ומגלין אותם ובאים אחרים ויושבים במקומם, שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם וגו' וכתיב כל ימי השמה תשבות {{תוספת|מג|עיין מש"כ לעיל בפ' ל' אית ל"ז וצרף לכאן.}}. (שבת ל"ג א'). | ||
== לז == | == לז == | ||
| שורה 150: | שורה 132: | ||
גם י"ל דכונת הלשון בתו"כ אינו אומר – לא אינו כתוב, כ"א אין כונת הכתוב כך אלא כך, וכלשון הרגיל בתלמוד אתה אומר כך או אינו כך, כנודע, והב' דבאחיו הוא בי"ת הסבה, בסבת עונות אחיו. | גם י"ל דכונת הלשון בתו"כ אינו אומר – לא אינו כתוב, כ"א אין כונת הכתוב כך אלא כך, וכלשון הרגיל בתלמוד אתה אומר כך או אינו כך, כנודע, והב' דבאחיו הוא בי"ת הסבה, בסבת עונות אחיו. | ||
ועיין בע"ז י"ח א' בעובדא שהוציאו את רבי חנינא בן תרדיון לשריפה ואת אשתו להריגה, אמר שעליו נגזרה גזירה מפני שהיה הוגה את השם באותיותיו, ועל אשתו מפני שלא מיחתה בו, ואמרו על זה בגמרא מכאן אמרו, כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו, ע"כ. וצ"ע הלשון מכאן אמרו, דמשמע מהאי עובדא, והא לפנינו מבואר דילפינן זה מפסוק שבתורה כמבואר. ונראה לפרש הלשון מכאן אמרו כמש"כ רש"י בפסחים מ"ח א' על לשון כזה וז"ל, והאי מכאן לאו דוקא אלא אף כאן אתה יכול לסמוך קצת, עכ"ל. וה"נ הכונה שמעובדא זו נראה כן.}}. (סנהד' כ"ז ב') | ועיין בע"ז י"ח א' בעובדא שהוציאו את רבי חנינא בן תרדיון לשריפה ואת אשתו להריגה, אמר שעליו נגזרה גזירה מפני שהיה הוגה את השם באותיותיו, ועל אשתו מפני שלא מיחתה בו, ואמרו על זה בגמרא מכאן אמרו, כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו, ע"כ. וצ"ע הלשון מכאן אמרו, דמשמע מהאי עובדא, והא לפנינו מבואר דילפינן זה מפסוק שבתורה כמבואר. ונראה לפרש הלשון מכאן אמרו כמש"כ רש"י בפסחים מ"ח א' על לשון כזה וז"ל, והאי מכאן לאו דוקא אלא אף כאן אתה יכול לסמוך קצת, עכ"ל. וה"נ הכונה שמעובדא זו נראה כן.}}. (סנהד' כ"ז ב'). | ||
== לח == | == לח == | ||
'''ואבדתם בגוים. ''' תניא, א"ר יוסי ב"ר חנינא, משה רבינו גזר גזירה על ישראל ואבדתם בגוים, בא ישעיהו ובטלה, שנאמר (ישעיהו כ״ז:י״ג) ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים {{תוספת|מה|מלמד שלא יהיו אבודים בין האומות, ועיין מש"כ בענין זה בפ' יתרו בפסוק פוקד עון אבות.}}. (מכות כ"ד א') | '''ואבדתם בגוים. ''' תניא, א"ר יוסי ב"ר חנינא, משה רבינו גזר גזירה על ישראל ואבדתם בגוים, בא ישעיהו ובטלה, שנאמר (ישעיהו כ״ז:י״ג) ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים {{תוספת|מה|מלמד שלא יהיו אבודים בין האומות, ועיין מש"כ בענין זה בפ' יתרו בפסוק פוקד עון אבות.}}. (מכות כ"ד א'). | ||
'''ואבדתם בגוים. ''' אמר רב, מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים, מתקיף לה רב פפא, ודילמא כאבידה המתבקשת {{תוספת|מו|ונמצאת לאחר זמן.}}, אלא מסיפא, ואכלה אתכם ארץ אויביכם, מתקיף לה מר זוטרא, ודילמא כאכילת קשואין ודלועין {{תוספת|מז|שאוכלין מקצתן ומקצתן אין אוכלין או כאכילת קשואין שמשאיר אדם הקליפות, וקצת צ"ע דהא בדרשה הקודמת מבואר דישעיהו ביטל עונש זה כמש"כ ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה', ואולי חשש לישראל שבשאר המדינות.}}. (שם שם). | |||
'''ואבדתם בגוים. ''' תניא, ר' עקיבא אומר, ואבדתם בגוים אלו עשרת השבטים שגלו למדי, אחרים אומרים אין אבדן אלא גולה {{תוספת|מח|עיין סנהדרין ק"י ב' ס"ל לר"ע דעשרת השבטים שנדחו ממקומם לארצות רחוקות אינם עתידים לחזור, כלומר שעקבותיהם לא יודעו עד עת קץ, ודבריו שבכאן הם בשיטתו בסנהדרין שם, ומפרש ואבדתם אבידה ממש וקאי על עשרת השבטים, ואחרים ס"ל כר' אליעזר בסנהדרין שם שעתידים לחזור, ולכן ס"ל ואבדתם לא מלשון אבידה ממש אלא מלשון גלות. ונראה דסמך לקרוא לגולה בשם אובד כמו דמצינו ארמי אובד אבי שפירושו גולה ונודד, וכן ובאו האובדים בארץ אשור (ישעיהו כ״ז:י״ג) וכן את האובדות אבקש ואת הנדחות אשיב (יחזקאל ל״ד:ט״ז), הרי דאובד אין ענינו אבידה ממש, וראיה שהרי שבים הם, וכהאי גונא דרשו בספרי פ' עקב ואבדתם מהרה, מהרה אתם גולים, יעו"ש, ועוד כהנה. ועיין מש"כ בר"פ תבא בפ' ארמי אובד אבי לפרש ע"פ זה דרשה בספרי שם.}}. (תו"כ) | '''ואבדתם בגוים. ''' תניא, ר' עקיבא אומר, ואבדתם בגוים אלו עשרת השבטים שגלו למדי, אחרים אומרים אין אבדן אלא גולה {{תוספת|מח|עיין סנהדרין ק"י ב' ס"ל לר"ע דעשרת השבטים שנדחו ממקומם לארצות רחוקות אינם עתידים לחזור, כלומר שעקבותיהם לא יודעו עד עת קץ, ודבריו שבכאן הם בשיטתו בסנהדרין שם, ומפרש ואבדתם אבידה ממש וקאי על עשרת השבטים, ואחרים ס"ל כר' אליעזר בסנהדרין שם שעתידים לחזור, ולכן ס"ל ואבדתם לא מלשון אבידה ממש אלא מלשון גלות. ונראה דסמך לקרוא לגולה בשם אובד כמו דמצינו ארמי אובד אבי שפירושו גולה ונודד, וכן ובאו האובדים בארץ אשור (ישעיהו כ״ז:י״ג) וכן את האובדות אבקש ואת הנדחות אשיב (יחזקאל ל״ד:ט״ז), הרי דאובד אין ענינו אבידה ממש, וראיה שהרי שבים הם, וכהאי גונא דרשו בספרי פ' עקב ואבדתם מהרה, מהרה אתם גולים, יעו"ש, ועוד כהנה. ועיין מש"כ בר"פ תבא בפ' ארמי אובד אבי לפרש ע"פ זה דרשה בספרי שם.}}. (תו"כ). | ||
== לט == | == לט == | ||
'''ואף בעונות אבותם אתם ימקו. ''' אימתי – כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, או אינו אלא כשאין אוחזין, כשהוא אומר (פ' תצא) איש בחטאו יומתו, הרי כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם {{תוספת|מט|יש להעיר למה לא יליף דאיירי כשאוחזין מעשה אבותיהם מלשון בעונות אבותם אתם, דלשון אתם מיותר ואינו נסמך אם לא ע"פ דרשה זו, ורש"י בפסוק זה באמת סמך דרשה זו על המלה אתם, יעו"ש ובתו"כ.}}. (סנהדרין כ"ז ב') | '''ואף בעונות אבותם אתם ימקו. ''' אימתי – כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, או אינו אלא כשאין אוחזין, כשהוא אומר (פ' תצא) איש בחטאו יומתו, הרי כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם {{תוספת|מט|יש להעיר למה לא יליף דאיירי כשאוחזין מעשה אבותיהם מלשון בעונות אבותם אתם, דלשון אתם מיותר ואינו נסמך אם לא ע"פ דרשה זו, ורש"י בפסוק זה באמת סמך דרשה זו על המלה אתם, יעו"ש ובתו"כ.}}. (סנהדרין כ"ז ב'). | ||
== מב == | == מב == | ||
'''וזכרתי וגו'. ''' אמר ר' סימון, אלו בקשו אבות העולם ליטול שכר מצות שעשו בעולם הזה, מהיכן היתה הזכות קיימת לבניהם אחריהם, הוא שמשה אמר לישראל וזכרתי את בריתי יעקב וגו' {{תוספת|נ|לפי שהם לא רצו לקבל שכרן אלא שיעמוד זכותם לבניהם אחריהם, וזהו הברית שהקב"ה זוכר להם.}}. (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א) | '''וזכרתי וגו'. ''' אמר ר' סימון, אלו בקשו אבות העולם ליטול שכר מצות שעשו בעולם הזה, מהיכן היתה הזכות קיימת לבניהם אחריהם, הוא שמשה אמר לישראל וזכרתי את בריתי יעקב וגו' {{תוספת|נ|לפי שהם לא רצו לקבל שכרן אלא שיעמוד זכותם לבניהם אחריהם, וזהו הברית שהקב"ה זוכר להם.}}. (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א). | ||
'''וזכרתי את בריתי. ''' אין לי אלא אבות, אמהות מניין, ת"ל את, ואין אתים אלא אמהות, שנאמר (פ' ויחי) שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו {{תוספת|נא|נראה דמ"ש ואין את אלא אמהות, הכונה שאין את זה בא לרבות אלא אמהות, כי המלה את שבכאן מיותר, דהול"ל וזכרתי בריתי יעקב ובריתי יצחק ובריתי אברהם, ומביא ראיה דמצינו כיוצא בזה לשון את דמיותר הוא ומפרש שם אמהות, כמו ואת שרה אשתו, דדי היה לומר ושרה אשתו. וכפי הנראה דריש כמו שהמלה את סמוכה להשמות ולא לברית, וכמו וזכרתי בריתי את יעקב ובריתי את יצחק וכו', והרבה יש כיוצא בזה בדרשות חז"ל.}}. (תו"כ). | |||
'''את בריתי יעקוב. ''' תניא, למה | '''את בריתי יעקוב. ''' תניא, למה נאמרו אבות אחורנית {{תוספת|נב|יעקב יצחק ואברהם, ולא כסדר הדורות אברהם יצחק ויעקב.}}, אלא אם אין מעשה אברהם כדאי מעשה יצחק, ואם אין מעשה יצחק כדאי מעשה יעקב, כדאי לכל אחד ואחד שיתלה לעולם בגינו {{תוספת|נג|וזה ידעינן משנוי הלשון, כי אם היה חושב כסדרן הו"א דסדר הרגיל נקט ולא בא לכונה מיוחדת.}}. (שם). | ||
'''את בריתי יעקוב. ''' תניא, למה נאמר באברהם וביצחק אף וביעקב לא נאמר אף {{תוספת|נד|לא נתבאר לי איך אפשר לכתוב ביעקב אף, אחרי שמתחיל בו, ואולי הכונה דהו"ל להתחיל בזכירת הארץ ואח"כ ביעקב ואז היה יכול לכתוב אף, וזכרתי את הארץ ואף את בריתי יעקב וגו'.}} אלא מלמד שמטתו של יעקב אבינו שלמה {{תוספת|נה|הכונה שמאברהם יצא ישמעאל ומיצחק עשו, אבל מיעקב יצאו כולם צדיקים, והיה דעתו של הקב"ה כביכול נוחה ממנו.}}. (תו"כ). | |||
'''את בריתי יצחק. ''' למה נאמר באברהם ויעקב זכירה וביצחק לא נאמר זכירה, אלא רואין את עפרו כאלו הוא צבור על גבי המזבח {{תוספת|נו|כי ענין העקידה נראית לפניו תמיד כמש"כ ה' יראה, ובדבר שרואים לעינים לא שייך זכירה, כמובן.}}. (שם) | '''את בריתי יצחק. ''' למה נאמר באברהם ויעקב זכירה וביצחק לא נאמר זכירה, אלא רואין את עפרו כאלו הוא צבור על גבי המזבח {{תוספת|נו|כי ענין העקידה נראית לפניו תמיד כמש"כ ה' יראה, ובדבר שרואים לעינים לא שייך זכירה, כמובן.}}. (שם). | ||
'''והארץ אזכר. ''' תניא, מניין שהברית כרותה לארץ, ת"ל והארץ אזכור {{תוספת|נז|ר"ל מניין שמלת ברית נמשך גם לזכירת הארץ, והיינו דמ"ש והארץ אזכור ר"ל ברית הארץ ת"ל והארץ אזכור, ונראה דר"ל מדכלל זכירת הארץ בזכירת האבות ש"מ דכולם בגדר זכירה אחת יזכרו, והיינו שיזכור כריתת הברית אתם.}}. (שם) | '''והארץ אזכר. ''' תניא, מניין שהברית כרותה לארץ, ת"ל והארץ אזכור {{תוספת|נז|ר"ל מניין שמלת ברית נמשך גם לזכירת הארץ, והיינו דמ"ש והארץ אזכור ר"ל ברית הארץ ת"ל והארץ אזכור, ונראה דר"ל מדכלל זכירת הארץ בזכירת האבות ש"מ דכולם בגדר זכירה אחת יזכרו, והיינו שיזכור כריתת הברית אתם.}}. (שם). | ||
== מד == | == מד == | ||
'''לא מאסתים וגו'. ''' אמר שמואל, לא מאסתים – בימי יונים. ולא געלתים בימי נבוכדנצר, לכלותם – בימי המן, להפר בריתי אתם – בימי פרסיים, כי אני ה' אלהיהם – בימי גוג ומגוג {{תוספת|נח|לא חשב כאן כסדר הגליות והשעבודים, כי ענין המן קדים טובא לימי גליות היונים, אך ניחא ליה לאוקים לכלותם על ענין המן מפני שהיה בא להשמיד ולכלות, ועיין בדרשה הבאה.}}. (מגילה י"א א') | '''לא מאסתים וגו'. ''' אמר שמואל, לא מאסתים – בימי יונים. ולא געלתים בימי נבוכדנצר, לכלותם – בימי המן, להפר בריתי אתם – בימי פרסיים, כי אני ה' אלהיהם – בימי גוג ומגוג {{תוספת|נח|לא חשב כאן כסדר הגליות והשעבודים, כי ענין המן קדים טובא לימי גליות היונים, אך ניחא ליה לאוקים לכלותם על ענין המן מפני שהיה בא להשמיד ולכלות, ועיין בדרשה הבאה.}}. (מגילה י"א א'). | ||
'''לא מאסתים וגו'. ''' תניא, לא מאסתים – בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה, ולא געלתים – בימי יונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיהו כהן גדול, לכלותם – בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר, להפר בריתי אתם – בימי פרסיים, שהעמדתי להם בית רבי וחכמי דורות, כי אני ה' אלהיהם – לעתיד לבא, שאין כל אומה ולשון יכולין לשלוט בהם {{תוספת|נט|כי בכל אלו הגאולות עדיין היו תחת ממשלת האומות, משא"כ בגאולה העתידה שתהיה ע"י הקב"ה בעצמו, ממילא תהיה שלימה שאין כל אומה ולשון ישלטו בהם, ומדייק זה מלשון אני ה' אלהיהם, דמשמע אני ה' ולא מלאך וכו' כמו דדרשינן בגאולת מצרים, וכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ותחזינה עינינו בגאולתנו בב"א.}}. (שם שם) | '''לא מאסתים וגו'. ''' תניא, לא מאסתים – בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה, ולא געלתים – בימי יונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיהו כהן גדול, לכלותם – בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר, להפר בריתי אתם – בימי פרסיים, שהעמדתי להם בית רבי וחכמי דורות, כי אני ה' אלהיהם – לעתיד לבא, שאין כל אומה ולשון יכולין לשלוט בהם {{תוספת|נט|כי בכל אלו הגאולות עדיין היו תחת ממשלת האומות, משא"כ בגאולה העתידה שתהיה ע"י הקב"ה בעצמו, ממילא תהיה שלימה שאין כל אומה ולשון ישלטו בהם, ומדייק זה מלשון אני ה' אלהיהם, דמשמע אני ה' ולא מלאך וכו' כמו דדרשינן בגאולת מצרים, וכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ותחזינה עינינו בגאולתנו בב"א.}}. (שם שם). | ||
== מו == | == מו == | ||
'''אלה החקים וגו'. ''' תניא, החקים אלו המדרשות והמשפטים אלו הדינים והתורות, מלמד ששתי תורות נתנו להם לישראל, אחת בכתב ואחת בעל פה, בהר סיני ביד משה, מלמד שכל התורה, הלכותיה ודקדוקיה ופירושיה נתנו ע"י משה מסיני {{תוספת|ס|עיין מש"כ בבאור פרטי דרשה זו בס"פ משפטים בפסוק והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם ובפ' אחרי בפסוק את משפטי תעשו.}}. (תו"כ) | '''אלה החקים וגו'. ''' תניא, החקים אלו המדרשות והמשפטים אלו הדינים והתורות, מלמד ששתי תורות נתנו להם לישראל, אחת בכתב ואחת בעל פה, בהר סיני ביד משה, מלמד שכל התורה, הלכותיה ודקדוקיה ופירושיה נתנו ע"י משה מסיני {{תוספת|ס|עיין מש"כ בבאור פרטי דרשה זו בס"פ משפטים בפסוק והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם ובפ' אחרי בפסוק את משפטי תעשו.}}. (תו"כ). | ||
גרסה אחרונה מ־08:26, 17 במאי 2022
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לא תעשו וגו'. נתבאר בפ' יתרו ובפ' קדושים.
לא תקימו. וכי לא זו היא עשיה לא זו היא קימה, אמר ר' הילא, עשיה בתחלה, קימה – כל שאלו תפול לא תקימנה [א]. (ירושלמי ע"ז פ"ד ה"ד).
ואבן משכית. אמר עולא, מלמד שלא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים בלבד [ב]. (מגילה כ"ב ב').
בארצכם להשתחות עליה. עליה אי אתה משתחוה בארצכם, אבל אתה משתחוה על אבנים של בית המקדש [ג]. (מגילה כ"ב ב').
להשתחות עליה. אמר עולא, לא אסרה תורה השתחויה אלא בפישוט ידים ורגלים [ד]. (שם שם).
להשתחות עליה. יכול לא יתן שני אבנים זו על גב זו ויתן קופתו עליהם, ת"ל להשתחות עליה, עליה אי אתה משתחוה אבל נותן אתה קופתך עליה [ה]. (ירושלמי ע"ז פ"ד ה"א).
ב[עריכה]
את שבתתי תשמרו וגו'. מה ת"ל, אלא זה נאמר כנגד הנמכר לעובד כוכבים, שלא תאמר הואיל ורבי עובד עבודת כוכבים ומחלל שבתות אף אני אעשה כן, ת"ל את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראי אני ה' [ו]. (תו"כ).
ג[עריכה]
אם בחקתי תלכו. ת"ר, אם בחקתי תלכו, אין אם אלא לשון בקשה, וכן הוא אומר (תהלים פא) לו עמי שומע לי כמעט אויביהם אכניע, ואומר (ישעיהו מ״ח:י״ח) לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך [ז]. (ע"ז ה' א').
אם בחקתי תלכו וגו'. תני, רבי מאיר אומר, כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, והיינו דכתיב אם בחקתי תלכו ואם בחקתי תמאסו [ח]. (קדושין ס"א ב').
אם בחקתי תלכו וגו'. תניא, אמר ר' לוי, בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, שהרי הקב"ה ברך את ישראל בעשרים ושתים ברכות, מן אם בחקתי תלכו עד קוממיות [ט] וקללן בשמונה מן ואם בחקתי תמאסו עד ואת חקתי געלה נפשם [י], ואלו משה רבינו ברכם בשמונה וקללם בעשרים ושתים [י"א]. (ב"ב פ"ח ב').
אם בחקתי תלכו וגו'. תניא, אם בחקתי תלכו יכול אלו המצות, ת"ל ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, הרי מצות אמורות, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו – שתהיו עמלים בתורה [י"ב]. (תו"כ).
ד[עריכה]
ונתתי גשמיכם. גשמיכם שלכם ולא גשמי כל הארצות, שיהיה שובע בארץ ישראל ורעב בכל הארצות והם באים ולוקחים מכם ומעשירים אתכם [י"ג]. (שם).
גשמיכם בעתם. מהו בעתם – לא שכורה ולא צמאה אלא בינונית [י"ד], דבר אחר בעתם – בלילי רביעית ובלילי שבתות [ט"ו]. (תענית כ"ב ב').
ועץ השדה וגו'. תניא, מניין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות, ת"ל ועץ השדה יתן פריו [ט"ז]. (תו"כ).
ה[עריכה]
ואכלתם לחמכם לשובע. אין צריך לומר שיהיה אדם אוכל הרבה ושבע אלא אוכל קימעא והוא מתברך במעיו, כענין שנאמר (פ' משפטים) וברך את לחמך ואת מימך [י"ז]. (תו"כ).
וישבתם לבטח בארצכם. בארצכם אתם יושבים לבטח ואין אתם יושבים לבטח חוצה לה [י"ח]. (שם).
ו[עריכה]
וחרב לא תעבור. מאי חרב, אילימא חרב של מלחמה, והכתיב ונתתי שלום בארץ, אלא אפילו חרב של שלום [י"ט]. (תענית כ"ב ב').
ח[עריכה]
ורדפו מכם. מכם – מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים שבכם [כ]. (תו"כ).
ומאה מכם וגו'. וכי כך הוא החשבון, אלא אינו דומה רבים העושים את התורה למעוטים העושים [כ"א]. (תו"כ).
י[עריכה]
ואכלתם ישן נושן. מלמד שכל המיושן מחבירו יפה מחבירו, ואין לי אלא דברים שדרכן ליישנן, דברים שאין דרכן ליישנן מניין, ת"ל ישן נושן מכל מקום [כ"ב]. (ב"ב צ"א ב').
וישן מפני חדש תוציאו. מלמד שהיו אוצרות מלאין ישן וגרונות מלאין חדש והיו ישראל אומרים האיך נוציא זה מפני זה [כ"ג] [שם שם]
יא[עריכה]
ונחתי משכני בתוככם. תניא, מניין שמקדש אקרי משכן, דכתיב ונתתי משכני בתוככם [כ"ד]. (עירובין ב' א').
יג[עריכה]
קוממיות. מהו קוממיות, תניא, ר' מאיר אומר, מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון [כ"ה], ר' יהודה אומר, מאה אמה כנגד היכל וכתליו [כ"ו], שנאמר (תהלים קמד) אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל [כ"ז]. (ב"ב ע"ה א').
יד[עריכה]
ואם לא תשמעו לי. יכול רק למה שכתוב בתורה, ת"ל ולא תעשו את כל המצות, הא מה אני מקיים ואם לא תשמעו לי – למדרש חכמים [כ"ח]. (תו"כ).
ואם לא תשמעו לי. מה ת"ל לי, אין לי אלא זה שהוא יודע רבונו ומתכוין למרוד בו [כ"ט]. (שם).
טז[עריכה]
והפקדתי עליכם בהלה. תניא, ר' אלעזר ב"ר יהודה אומר, בעון חלה אין ברכה במכונם ומארה משתלחת בשערים וזורעים זרעים ואחרים אוכלין, שנאמר והפקדתי עליכם בהלה וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם, אל תקרא בהלה אלא בחלה [ל]. (שבת ל"ב ב').
יט[עריכה]
ושברתי את גאון עוזכם. תנא רב יוסף, אלו בולאות שביהודה [ל"א]. (גיטין ל"ז א').
כ[עריכה]
ותם לריק כחכם. זה המשיא את בתו ונותן לה ממון הרבה ולא הספיקו שבעת ימי המשתה לצאת עד שמתה בתו, נמצא קובר את בתו ומאבד את ממונו [ל"ב]. (תו"כ).
כג[עריכה]
ואם באלה. בעון שבועת שקר ושבועת שוא וחילול השם וחילול שבת חיה רעה רבה ובהמה כלה ובני אדם מתמעטין והדרכים משתוממין, שנאמר ואם באלה לא תוסרו לי, אל תקרא באלה אלא באָלָה, וכתיב והשלחתי בכם את חית השדה וכתיב בשבועת שקר (פ' קדושים) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך, ובחלול השם כתיב (פ' אמור) ולא תחללו את שם קדשי, ובשבת כתיב (פ' תשא) מחלליה מות יומת, ויליף חילול חילול משבועת שקר [ל"ג]. (שבת ל"ג א').
כה[עריכה]
חרב נקמת. מכאן דכל מקום שנאמר נקמה אינו אלא חרב, ומכאן שהרוצח נדון בסייף [ל"ד]. (סנהדרין נ"ב ב').
נקם ברית. בעון ענוי הדין ועיות הדין וקלקול הדין [ל"ה] ובטול תורה, חרב וביזה רבה ודבר ובצורת בא, ובני אדם אוכלין ואינם שבעין ואוכלים לחמן במשקל, דכתיב והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית, ואין ברית אלא תורה, שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה, וכתיב בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים וגו' וכתיב יען וביען במשפטי מאסו [ל"ו]. (שבת ל"ג א').
ל[עריכה]
ונתתי את פגריכם. תניא, בעון עבודת כוכבים גלות בא לעולם ומגלין אותם ובאים אחרים ויושבים במקומם, שנאמר ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם וכתיב והשימותי את מקדשיכם ואתכם אזרה בגוים [ל"ז]. (שם שם).
על פגרי גלוליכם. תניא, [בשעת חורבן ירושלים] היה אליהו מחזיר על תפוחי רעב שבירושלים, פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה, אמר לו, מאיזה משפחה אתה, אמר לו, מפלונית, אמר לו, כלום נשתייר מאותה משפחה, אמר לו, לאו, חוץ ממני, אמר לו, אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו אתה למד, אמר לו הן, אמר לו, אמור בכל יום שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אמר לו, הס שלא להזכיר בשם ה' שלא למדו אביו ואמו, מיד הוציא יראתו מחיקו ומחבקו ומנשקו עד שנבקעה כריסו ונפלה יראתו לארץ ונפל הוא עליה, לקיים מה שנאמר ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם [ל"ח]. (סנהדרין ס"ד א').
לא[עריכה]
והשמותי את מקדשיכם. א"ר יהודה, בית הכנסת [אע"פ] שחרב אין מספידין בתוכו [ל"ט] ואין מפשילין בתוכו חבלים ואין פורשין לתוכו מצודות ואין שוטחין על גגו פירות ואין עושין אותו קפנדריא [מ], שנאמר והשמותי את מקדשיכם, קדושתן אף כשהן שוממין [מ"א]. (מגילה כ"ח א').
והשמותי את מקדשיכם. מקדש, מקדשי, מקדשיכם – לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות [מ"ב]. (תו"כ).
לד[עריכה]
אז תרצה הארץ וגו'. תניא, בעון השמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם ומגלין אותם ובאים אחרים ויושבים במקומם, שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויביכם וגו' וכתיב כל ימי השמה תשבות [מ"ג]. (שבת ל"ג א').
לז[עריכה]
וכשלו איש באחיו. איש באחיו – איש בעון אחיו, בלבד שכולם ערבים זה בזה [מ"ד]. (סנהד' כ"ז ב').
לח[עריכה]
ואבדתם בגוים. תניא, א"ר יוסי ב"ר חנינא, משה רבינו גזר גזירה על ישראל ואבדתם בגוים, בא ישעיהו ובטלה, שנאמר (ישעיהו כ״ז:י״ג) ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים [מ"ה]. (מכות כ"ד א').
ואבדתם בגוים. אמר רב, מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים, מתקיף לה רב פפא, ודילמא כאבידה המתבקשת [מ"ו], אלא מסיפא, ואכלה אתכם ארץ אויביכם, מתקיף לה מר זוטרא, ודילמא כאכילת קשואין ודלועין [מ"ז]. (שם שם).
ואבדתם בגוים. תניא, ר' עקיבא אומר, ואבדתם בגוים אלו עשרת השבטים שגלו למדי, אחרים אומרים אין אבדן אלא גולה [מ"ח]. (תו"כ).
לט[עריכה]
ואף בעונות אבותם אתם ימקו. אימתי – כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, או אינו אלא כשאין אוחזין, כשהוא אומר (פ' תצא) איש בחטאו יומתו, הרי כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם [מ"ט]. (סנהדרין כ"ז ב').
מב[עריכה]
וזכרתי וגו'. אמר ר' סימון, אלו בקשו אבות העולם ליטול שכר מצות שעשו בעולם הזה, מהיכן היתה הזכות קיימת לבניהם אחריהם, הוא שמשה אמר לישראל וזכרתי את בריתי יעקב וגו' [נ]. (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א).
וזכרתי את בריתי. אין לי אלא אבות, אמהות מניין, ת"ל את, ואין אתים אלא אמהות, שנאמר (פ' ויחי) שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו [נ"א]. (תו"כ).
את בריתי יעקוב. תניא, למה נאמרו אבות אחורנית [נ"ב], אלא אם אין מעשה אברהם כדאי מעשה יצחק, ואם אין מעשה יצחק כדאי מעשה יעקב, כדאי לכל אחד ואחד שיתלה לעולם בגינו [נ"ג]. (שם).
את בריתי יעקוב. תניא, למה נאמר באברהם וביצחק אף וביעקב לא נאמר אף [נ"ד] אלא מלמד שמטתו של יעקב אבינו שלמה [נ"ה]. (תו"כ).
את בריתי יצחק. למה נאמר באברהם ויעקב זכירה וביצחק לא נאמר זכירה, אלא רואין את עפרו כאלו הוא צבור על גבי המזבח [נ"ו]. (שם).
והארץ אזכר. תניא, מניין שהברית כרותה לארץ, ת"ל והארץ אזכור [נ"ז]. (שם).
מד[עריכה]
לא מאסתים וגו'. אמר שמואל, לא מאסתים – בימי יונים. ולא געלתים בימי נבוכדנצר, לכלותם – בימי המן, להפר בריתי אתם – בימי פרסיים, כי אני ה' אלהיהם – בימי גוג ומגוג [נ"ח]. (מגילה י"א א').
לא מאסתים וגו'. תניא, לא מאסתים – בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה, ולא געלתים – בימי יונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיהו כהן גדול, לכלותם – בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר, להפר בריתי אתם – בימי פרסיים, שהעמדתי להם בית רבי וחכמי דורות, כי אני ה' אלהיהם – לעתיד לבא, שאין כל אומה ולשון יכולין לשלוט בהם [נ"ט]. (שם שם).
מו[עריכה]
אלה החקים וגו'. תניא, החקים אלו המדרשות והמשפטים אלו הדינים והתורות, מלמד ששתי תורות נתנו להם לישראל, אחת בכתב ואחת בעל פה, בהר סיני ביד משה, מלמד שכל התורה, הלכותיה ודקדוקיה ופירושיה נתנו ע"י משה מסיני [ס]. (תו"כ).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ כפי הנראה מפרש תקימו מלשון קיום, שלא ישתדל לקיימה.
- ↑ פירש"י לא אסרה תורה בפסוק זה אלא שלא יעשו רצפת אבנים בבית הכנסת דוגמת של מקדש, עכ"ל. ונראה כונתו עפ"י המבואר בדרשה שבסמוך עליה אי אתה משתחוה בארצכם אבל אתה משתחוה על האבנים של בית המקדש, וא"כ אי אפשר לומר שכונת התורה לאסור כאן אבן משכית לעבודת כוכבים, משום דלפי זה לא שייך למידק הא במקדש מותר, אלא ע"כ כונת התורה לאסור רצפת אבנים להשתחות לה' דוגמא שבמקדש, ועיין מש"כ באות הסמוך. – ועיין במג"א סי' קל"א ס"ק כ' דבבתי כנסיות שלנו המרוצפות בלבנים מותר להשתחות עליהם בתפלת כורעים, ואין איסור משום אבן משכית, יען כי אבנים לחוד ולבנים לחוד, וכמ"ש (ס"פ נח) ותהי להם הלבנה לאבן, עכ"ל. ויותר היה לו להביא מתו"כ פ' מצורע, וחלצו את האבנים, יכול אפי' לבנים ת"ל אבנים. ולפי"ז יתיישבו הרבה ענינים שהעירו הפוסקים בענין זה, כמו שנביא בסמוך אות ד' בשם תוס' ורא"ש, והכ"מ פ"ו ה"ז מע"ז העיר בענין כלל הכריעות שבתפלות, כיון דלתוס' ורמב"ם ורא"ש יש איסור אפי' בהשתחויה בלא פישוט ידים ורגלים, יעוי"ש. אבל לפי המבואר דעל רצפת לבנים מותר לעולם משום דאין זה בכלל אבן משכית ניחא הכל, דאצלנו הרצפות של לבנים.
- ↑ הלשון צריך תקון קצת, וכן צ"ל, בארצכם אי אתה משתחוה על האבנים אבל אתה משתחוה על האבנים שבביהמ"ק, וטעם הדבר, מפני דהא דאסור להשתחות על האבנים חוץ לביהמ"ק הוא מפני החשד שלא יאמרו שמשתחוה לאבנים שכן הוא מדרך העובדי כוכבים להניח אבן להשתחות עליה, ולפי"ז במקדש שהכל יודעים שאין עבודה שם בלתי לה' לבדו אין חשש איסור בזה, ועיין ברמב"ם פ"ו מע"ז.
- ↑ דכך מורה פעל השתחויה, כמש"כ בפרשה וישב להשתחות לך ארצה, והיינו בפישוט ידים ורגלים. – ועיין בתוס' ורא"ש כאן שכתבו דמדרבנן יש איסור אף בלא פישוט ידים ורגלים, והקשו לפי"ז האיך אנו נופלים על הפנים בבתי כנסיות שלנו המרוצפות באבנים, ותירצו דמצדדי אצדודי, שמטין על הצד, עכ"ל. ועיין מש"כ לעיל אות ב' דבבתי כנסיות שלנו המרוצפות בלבנים בלאו הכי שרי.
- ↑ אלו לא הוי כתוב אלא לא תתנו הייתי אומר דאפי' שתי אבנים זו בצד זו ליתן קופתו עליהם הקפידה התורה, אבל מכיון שנאמר להשתחות שמעינן דרק כדרך שהם משתחוים. ומבואר מכאן דעל השתחויה למרקוליס חייבה התורה, כיון דבזה דרך העובדי כוכבים, ומבואר בע"ז נ"א א' אלו הן אבני בית מרקוליס אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן.
- ↑ פירשו חז"ל סמיכות אזהרות אלו לענין מוכר עצמו לעובד כוכבים, כי לגוף אזהרתן אינו צריך, כי כבר באו אזהרות אלו במקומן, בפרשה קדושים ועוד בכ"מ, ולכן מפרש שלא ילמוד ממעשה רבו לפרוק מעליו עול תורה ומצות, כי ה' אלהיו עמו בכל מקום שהוא.
- ↑ אפשר לפרש כונת הדרשה, כי מצינו אם שהוא דרך בקשה ורצון כמו אם יהיה אלהים עמדי, וכאן נאות יותר לפרש הלשון אם עפ"י כונה זו, שהוא ע"ד בקשה ורצון מהקב"ה שילכו בחקתיו, יען כי לא נאות לפרש שהדבר רשות בידם לעשות כך או כך, כמו שרגיל בעלמא הלשון אם ואם, דהלא ידוע שאין הקב"ה חפץ בחובת האדם ורעתו, ולכן אע"פ שהברירה ביד האדם לנהוג כך או כך, כמ"ש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, בכ"ז רצון הקב"ה שילכו בדרך טובה ולקבל עליהם השפעת ברכותיו.
- ↑ דאי לאו משום תנאי כפול לא היה צריך לומר ההיפך ואם לא תשמעו, דלא יתכן שינקה ה' את עושה רע. ומבואר בגמ' דלמ"ד לא בעינן תנאי כפול איצטריך בכל זאת לפרש ההיפך דלא נימא דאם לא ישמעו בקולו אזי לא ברכה ולא קללה, וקי"ל כר"מ, ועיין מש"כ ס"פ מטות.
- ↑ מאל"ף שבאם עד תי"ו שבקוממיות, והיינו בעשרים ושתים אותיות שבא"ב, לבד הכפולות.
- ↑ מן ו' שבואם עד מ' שבנפשם שמונה אותיות.
- ↑ במשנה תורה בפ' תבא מן ו' דוהיה אם שמוע עד מ' דלעבדם, ומן ו' עד מ' שמונה אותיות, וקללם בעשרים ושתים מן ו' דוהיה אם לא תשמע עד ה' דאין קונה, חשיב מן ו' עד ה' כל האלפא ביתא, דהיינו כ"ב אותיות. וכונת הענין שממדות הקב"ה שמדה טובה מרובה ממדת פורעניות, שלא כמדת האדם, ולכן כאן שבאו הדברים מהקב"ה קיצר בקללות והאריך בברכות.
- ↑ מפרש הלשון חק שהן חקי התורה והמצוה המתבארים עפ"י הכללים והמדות הנדרשות ושנויי הלשונות ועפ"י הסברא והדמיון מלתא למלתא וכדומה, וזה מתבאר רק ע"י העמל בתורה בדקדוק ועיון, כנודע, וע"ד זה כונת הדרשה לקמן בפסוק י"ד בדרשה ואם לא תשמעו לי.
- ↑ פשוט דמדייק הלשון גשמיכם בכנוי, ועי' בס' התורה והמצוה.
- ↑ ר"ל שלא תשתה הארץ גשמים יותר מדאי, מפני שרבוי גשמים מטשטשין את הארץ ואינה עושה פירות, אלא תשתה במדה הדרושה, ולא נתבאר לי האיך מפרש לשון בעתם על מדה, ואולי מפרש בעתם מלשון לעות את יעף דבר (ישעיהו נ׳:ד׳), והיינו לכוין את הדרך הדרוש והנכון. וטעם הדבר שנראה לו להוציא מובן המלה מפשטיה, עי' מש"כ באות הסמוך.
- ↑ פירש"י בלילי רביעיות [ובלילי שבתות] שאינן טורח על בני אדם דאין הולכין בדרכים מפני איגרת בת מחלת (שם שד) כדאמרי' בפסחים קי"ב ב' עכ"ל. וקצת צ"ע, דהתם בפסחים מבואר רק שלא יצא יחידי אבל בחבורה לית לן בה, וי"ל. ועל לילי שבתות לא נתן טעם, וצ"ל דסמך על טעם הפשוט מפני שבני אדם שובתים ונוחים בבתיהם בלילה ההוא. ומה שנראה לו להדורש להוציא המלה בעתם מפשטה נראה משום דאין לפרש בעתם בשעה שהארץ צריכה לגשמים, דזה כלול במש"כ ונתנה הארץ יבולה וגו' דממילא מבואר דהגשמים ירדו בעת הדרוש, וא"כ ל"ל להוסיף עוד מנתינת הגשם בעתם, ולכן דריש בעתם לכונה אחרת כמבואר.
- ↑ דעץ השדה משמע אילן הגדל בשדה, ואין דרך אילן שבשדה לעשות פרי, והוא אילן סרק.
- ↑ דאין לומר שהכונה שתהיה לכם תבואה מרובה עד שתאכלו הרבה לשובע, דזה ידעינן מהברכה הקודמת והשיג לכם דיש את בציר וגו', דמזה מבואר שיהיה תבואה מרובה, וא"כ ל"ל לשנות עוד פעם ענין זה בהא דואכלתם לשובע, אלא ודאי הכונה כמבואר שתאכלו מעט ותשבעו. והרבוי תבואה י"ל שצריך כדי למכור למדינות אחרות כמבואר בפ' הקודם בדרשה ונתתי גשמיכם.
- ↑ לכשתצאו ממנה, ואע"פ שתעשו רצונו של מקום, מפני שהיא מקום הנאות לקדושה ולהשראת שכינה וממילא אינה חלה רק בעת שיושבים בתוכה, וכמו שלא יתקיים פרח שושן רק באדמה פוריה ושמנה ולא אם יעקרוהו ממקומו. וטעם דיוק דרשה זו נראה דהוא מיתור המלה בארצכם, דהא כל ענין התורה בכלל נסמך על הביאה וההויה בארץ.
- ↑ והיינו שלא יהיו חיילות המתגרות זב"ז עוברות דרך ארצכם למקומם הנועד, וסמיך בדרשה זו על לשון תעבור המורה על העברה ממקום למקום וכמ"ש במכילתא פרשה בא ועברתי בארץ מצרים כמלך העובר ממקום למקום. ומטעם זה קי"ל במשנה דתענית כאן דהעברת חרב של שלום כזה הוא אחד מן הדברים שמתריעין עליהם בשופר ותענית, וטעם הדבר משום דמטבע חיל מלחמה לגרום בהליכתם נזקי גוף וממון בכל מקום שעוברים. – וכלל שייכות וסמיכות הברכות שובע תבואה לשלום הארץ אינו מבואר כל כך. וי"ל עפ"י מ"ד בברכות ג' ב' כשנכנסו חכמי ישראל לדוד המלך והתאוננו על חוסר פרנסה בישראל, אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד, ור"ל שיצאו למלחמה, מבואר מזה כי ע"י חוסר פרנסה באים למלחמה, וזהו שאמר בהמשך הברכות ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבור בארצכם, ר"ל שימנע הסבות הגורמות להעברת חרב מלחמה והמונעות שלום הארץ, והיינו חוסר פרנסה, אלא שתהיה שובע וממילא לא יצטרכו למלחמות והיה שלום בארץ.
- ↑ נראה דדריש כן כדי לתרץ מה שקשה לכאורה, דהכא משמע דרדיפת חמשה מאה ומאה רבבה הוא סימן ברכה, והלא בפ' האזינו כתיב איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה, והתם בפורעניות כתיב, וא"כ איך אומר כאן דחמשה מאה הוי סימן ברכה, ומכל שכן לפי מה דקי"ל ביומא ע"ו א' דמדה טובה מרובה ממדת פורעניות, ולכן דריש מכם מן החלשים שבכם, ובפ' האזינו איירי בגבורים, וטעם דיוק זה י"ל דסמיך על כפל לשון מכם.
- ↑ דלפי החשבון הול"ל חמש מאות לרבבה, אלא דזכות הרבים שקול בערך יותר. והרא"מ הקשה מפ' איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה דהול"ל ושנים יניסו שני אלפים יעוי"ש. וי"ל פשוט משום דכשרבבה אין מקיימין התורה גדול הכעס ביותר בערך המספר אם מקיימין.
- ↑ פי' רשב"ם דמשמע הישן יאכלו ויניחו החדש להתיישן, עכ"ל. ולדעתי צ"ע לפי"ז הלשון כל המיושן מחבירו דמשמע ששניהם ישנים אלא דחד מינייהו מיושן טפי, ולו"ד י"ל דדייק מדכתיב ישן נושן תרי זימני משמע דכל היותר ישן יותר טוב. וכלל הענין שבא לרמז עוד ברכה אחרת על קיום הפירות שלא ירקיבו ויופסדו אלא יהיו שמורים, ומזה ממילא מבואר שהישן טוב מן החדש, שלכן יאכלו הישן וימכרו החדש. והדברים שדרכן ליישנן, כגון חטה ויין שאין נפסדין ודברים שאין דרכן ליישנן, כגון מיני פירות שמרקיבין.
- ↑ כי אע"פ שישן טוב יותר, בכ"ז יוכרחו להוציא הישן מהאוצרות מפני שאין מקום פנוי באוצרות והחדש מוכרח לשומו באוצר כדי שיתייבש.
- ↑ וכשנאמר מקרא זה כבר הוקם המשכן, שהרי כל ספר ויקרא נאמר באהל מועד כמבואר בתחלת הספר, וא"כ על איזה משכן היה מבטיחן אם לא על המקדש, הרי דמקדש אקרי משכן. ובגמ' מבואר דה"ה משכן אקרי מקדש כדכתיב ר"פ תרומה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ושם קאי על בנין משכן, ותכלית הכונה בזה, שבכ"מ שהשכינה שורה קדוש יאמר לו, ובאשר הקדושה מצויה שם כבוד ה' שוכן, והנ"מ בזה לדינא, דכמו דקי"ל דאין בנין בהמ"ק דוחה שבת ויו"ט ואין נבנה בלילה כך המשכן, עי' שבועות ט"ז ב', וכל דיני קדושה הנוהגין במקדש נוהגין גם במשכן כמבואר לפנינו ר"פ קדושים.
- ↑ הכונה היא שיעמידם הקב"ה במעלת קומת איש היותר גדולה. ומבואר בחגיגה י"ב א' שמדת אדם הראשון היה מאה אמה, ומדכתיב קוממיות בשני ממי"ן[1] דריש שתי קומות כאלה, והיינו מאתים אמה.
- ↑ של בית שני שהיה רום מאה אמה.
- ↑ הלשון כאן קצר וחסר, וצ"ל כמו שהוא בתו"כ, אין לי אלא אנשים, נשים מניין, ת"ל אשר בנינו וגו'.
- ↑ עיין לעיל בפ' ג' ומש"כ שם באות י"ב וצרף לכאן.
- ↑ נראה דאין כונת הדיוק מה ת"ל לי, למה נאמר כלל תיבת לי, דהלא לפי המשך הלשון צריך לכתוב כן, אלא הכונה למה לא נאמר אלי, שע"פ רוב אחר מלת שמע יבא מלת אל, והחילוק בין לשון אל ללשון לי הוא, דאל מורה שאינו מסכים עם דעתו כלל, וכמו (ירמיהו כ״ט:ח׳) ואל תשמעו אל חלומותיכם, ולי מורה שדעתו הוא מקבל לנכון, ובכ"ז אינו רוצה לשמוע לקיים דבריו, כמו ולא אבו האנשים שמוע לו (שופטים י״ט:כ״ה) וזה הוא ע"ד ההקנטה ומריבה, ולכן דריש מה שדריש.
- ↑ ר"ל אין ברכה באוצרות תבואה ומארה נשתלחת בשוקי הממכר, שהמקחים ביוקר, ודריש כן ע"ד אסמכתא ע"פ הכלל הידוע דה' מתחלף בח' מפני שהן ממוצא אחד, וכמ"ש בירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ב לא מתמנעין רבנן לדרוש בין ה' לח', ולעיל בפ' קדושים (יט כד) בפסוק קודש הלולים הבאנו כמה דוגמאות לזה, וכן דריש כאן ע"ד אסמכתא ורמז אל תקרא בהלה אלא בחלה, בסבת החלה. ומה שהכריחו לפרש כן אפשר מדייק מדהול"ל והפקדתי עליכם את הבהלה ואת השחפת וגו'.
- ↑ בולאות בלשון יון הוא כמו השם נשיאים ורוזנים בעברית ודוכסים בארמית, והכונה היא, שאנשים גדולים ונכבדים כאלה הם גאונם ומעוזם של האומה, ומכון למ"ש בתו"כ ושברתי את גאון עוזכם אלו הגבורים שבישראל וכו', ואחרים אומרים אלו הגאים שהם גאונם של ישראל כגון פפוס בן יהודה ולוליינוס אלכסנדר וחביריו, ע"כ. והענין הוא, כי כל זמן שיש לאומה אנשים רמי הערך והמעלה, אז נוחם הוא להאומה לסבול תלאותיהם, משא"כ בנפול מעלת וערך האנשים אז רפו ידיהם ונמוך רוחם של כלל האומה, ואמר הכתוב ואם עד אלה לא תשמעו לי אז אשלול מכם גם הנוחם האחרון, והוא גדולת גדולי האומה שהיו לכם לגאון ולמעוז לרוחכם כמבואר. ובכלל המובן משם בולאות כולל גם עשירים ומזה שורש המקור לשם פרוזבול כפי שיתבאר אי"ה לפנינו בפ' ראה (ט"ו ח').
- ↑ שהבעל זוכה בנדוניא. ועיין בתוס' כתובות מ"ז ב' ד"ה כתב לענין המבואר בגמרא שם, שאם כתב האב לבתו פירות וכסות וכלים ומתה, לא זכה הבעל בהם, ולפירש"י שם איירי באירוסין ולפי ר"ת איירי אפילו בנשואין אם מתה מיד, משום דאזלינן בתר אומדנא, שלא כתב לה אלא על מנת שתהנה בתו, ודרשה זו דתו"כ אתיא כר' נתן דלא אזיל בתר אומדנא, עיין בסוגיא. ובאור אומדנא בכלל בארנו בפ' ויקרא (ה' א'). ודע דכלל דרשה זו צ"ל דהיא דרשה אגדית ואסמכתא, משום דאי דרשה גמורה היא, הרי מבואר מכאן דהבעל יורש את אשתו מן התורה, ובאמת משמעות הסוגיא דכתובות פ"ה א' דירושת הבעל הוי מדרבנן וכן דעת רוב הפוסקים כמבואר לפנינו בפ' פנחס. – והנה על סמך מקרא זה ודרשה זו תיקן רבינו תם ויתר חכמי צרפת שאף אם כבר נתן האב הנדוניא אם מתה האשה או האיש תוך שנה ראשונה בלא ז"ק חוזר הכל לאב או ליורשי המת, ועוד נתקנו בענין זה תקנות שונות, ועיין באה"ע ס"ס נ"ג. ובמדינתנו בחבל ליטא ופולניא נוהגין בתי דינין בקהלות עתיקות לדון במקרים כאלה, שעד שלש שנים יוחזר הכל אף הבגדים של האשה לנותני הנדוניא וליורשיהם, וכן להיפך, ואחר שלש שנים עד חמש שנים מגיע לו מחצה, ומקובלת תקנה זו ע"פ יסודי תקנת ועד הרבנים בעיר סלוצק בשנת תקכ"א, ובא זכרונה בפנקסים עתיקים.
- ↑ טעם הדרשה אל תקרא באלה אלא באָלָה יתכן דמדייק משום דלשון זה משונה משאר הלשונות שבפרשה זו, ואם עד אלה, ואם תלכו עמי בקרי, ואם בזאת וגו', ולכן דריש ע"ד אסמכתא מדכתיב ואם באלה שהוא לשון אלה ושבועה, ויש במשמעות שם אלה גם שבועת שקר, וכתיב בשבועת שקר וחללת ובשבת וחה"ש כתיב חלול וגמרינן משבועה וכדמפרש. – ומה דנקט בבהמה לשון כליה ובאדם לשון התמעטות י"ל ע"ד לשק הכתוב הקודם והשלחתי בכם את חית השדה והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם, דנקט ג"כ בבהמה לשון כרת דהיינו כליה ובאדם לשון התמעטות. ובטעם לשון זה כתב רש"י בפסוק הנ"ל משום דבהמות מבחוץ ואנשים מבפנים, וכונתו משום דאנשים כיון שהם בפנים העיר אין חיה שולטת בהם כמו בבהמות שהן מחוץ לעיר בשדות. ואמנם לו"ד י"ל בטעם דיוק לשונות אלו ע"פ מ"ש בריש ב"ק ב' ב' אדם דאית ליה מזלא כו' בהמה לית לה מזלא, יעו"ש ברש"י ב' פירושים וצרף לכאן.
- ↑ דברוצח כתיב (ר"פ משפטים) נקם ינקם, ובש"ס כת"י ובדפ"י וכן בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"א ובערוך הגירסא נדון בחרב, וכן הנכון, כמבואר בפסוק זה, וע"ע מש"כ בפ' משפטים שם.
- ↑ עיות הדין פשוט שמעותין את הדין במזיד וקלקול הדין הוא שלא היו הדיינים מתונים בדין לעיין כל צרכן וממילא יצא משפט מעוקל.
- ↑ וכל המדות הנ"ל באות מחמת שאין מכבדין את התורה.
- ↑ מפרש על פגרי גלוליכם דהיינו ע"ז, מלשון תרפים וגלולים (מ"ב כג) ובכ"מ והא דאחרים באים ויושבים במקומן סמיך אסיפא דקרא ושממו עליה אויביכם היושבים בה, הרי שהם גולים ואויביהם יושבים במקומם.
- ↑ במעשה זו בא ליישב הלשון על פגרי גלוליכם, דהיינו עבודת כוכבים, אשר אין מבואר סמיכות הפגרים לגלולים, וכ"מ בתו"כ כאן וכי מה הפגרים עושין אצל הגלולים, אלא שהיה אליהו מחזר וכו', ומביא מעשה זו, וע"ע בסוגיא כאן.
- ↑ הספד של יחיד, אם לא שהוא אחד מגדולי העיר או קרוביו, כמבואר באו"ח ריש סי' קנ"א.
- ↑ דרך קצרה לקצר הלוכו דרך שם. וכל הדברים שחשב בזה הם עניני חול שצריכים שטח מקום רחב ולכן תפס אלו, אף כי היה יכול לכתוב בקצור דברי חול.
- ↑ נסמך על הדרשה דבסמוך דלשון מקדשיכם כולל גם בתי כנסיות, יעו"ש. ובשו"ת מהרי"ט סי' קכ"ב הקשה מנ"ל למדרש הכי ודלמא על שם תחלתו קרי מקדשיכם, ותירץ מדלא כתיב מקדשיכם אחריב, ובתוי"ט כאן כתב דמדייק מדלא כתיב מקדשיכם אשומם, ואמנם לבד כל אלה הנה דרך הכתוב לקרוא דבר ע"ש הראשון אף שעבר ממה שהיה, כמו ואחר ישתה הנזיר יין, אף שבעת שתיית יין כבר אינו נזיר, ודו"ק.
- ↑ הכונה פשוטה משום דאם היה המכון רק בית המקדש הול"ל מקדש או מקדשי בכנוי להקב"ה, שכן דרך הכתוב לקרוא אותו, כמו ואל המקדש לא תבא ומן המקדש לא יצא, ומקדשי תראו, בהיות מקדשי בתוככם (יחזקאל ל"ו) וכדומה הרבה, אבל מקדשיכם בכנוי לישראל כולל גם בתי כנסיות שקדשו ישראל, והנוגע מזה לדינא עיין מש"כ בדרשה הקודמת.
- ↑ עיין מש"כ לעיל בפ' ל' אית ל"ז וצרף לכאן.
- ↑ ומסיק בגמרא דהיינו רק באותן שיש בידן למחות בעושי עבירה ולא מיחו. ובתו"כ כאן איתא הלשון אינו אומר איש באחיו אלא איש בעון אחיו וכו', ואינו מבואר הכונה, דהא באמת כתיב איש באחיו, והמפרשים לא בארו, ונראה דט"ס הוא וצ"ל אינו נאמר וכשל איש באחיו אלא וכשלו איש באחיו, איש בעון אחיו וכו', ור"ל אם היה כתוב בלשון יחיד וכשל היה במשמע שכל אחד יכשל בחבירו מחמת המרוץ, ומדכתיב וכשלו בלשון רבים דריש שאותם שיש בידם למחות יכשלו בעון העושה עבירה, ועל כי על הרוב היכולת למחות הוא ביד רבים לכן דיבר הכתוב בלשון רבים. גם י"ל דכונת הלשון בתו"כ אינו אומר – לא אינו כתוב, כ"א אין כונת הכתוב כך אלא כך, וכלשון הרגיל בתלמוד אתה אומר כך או אינו כך, כנודע, והב' דבאחיו הוא בי"ת הסבה, בסבת עונות אחיו. ועיין בע"ז י"ח א' בעובדא שהוציאו את רבי חנינא בן תרדיון לשריפה ואת אשתו להריגה, אמר שעליו נגזרה גזירה מפני שהיה הוגה את השם באותיותיו, ועל אשתו מפני שלא מיחתה בו, ואמרו על זה בגמרא מכאן אמרו, כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו, ע"כ. וצ"ע הלשון מכאן אמרו, דמשמע מהאי עובדא, והא לפנינו מבואר דילפינן זה מפסוק שבתורה כמבואר. ונראה לפרש הלשון מכאן אמרו כמש"כ רש"י בפסחים מ"ח א' על לשון כזה וז"ל, והאי מכאן לאו דוקא אלא אף כאן אתה יכול לסמוך קצת, עכ"ל. וה"נ הכונה שמעובדא זו נראה כן.
- ↑ מלמד שלא יהיו אבודים בין האומות, ועיין מש"כ בענין זה בפ' יתרו בפסוק פוקד עון אבות.
- ↑ ונמצאת לאחר זמן.
- ↑ שאוכלין מקצתן ומקצתן אין אוכלין או כאכילת קשואין שמשאיר אדם הקליפות, וקצת צ"ע דהא בדרשה הקודמת מבואר דישעיהו ביטל עונש זה כמש"כ ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה', ואולי חשש לישראל שבשאר המדינות.
- ↑ עיין סנהדרין ק"י ב' ס"ל לר"ע דעשרת השבטים שנדחו ממקומם לארצות רחוקות אינם עתידים לחזור, כלומר שעקבותיהם לא יודעו עד עת קץ, ודבריו שבכאן הם בשיטתו בסנהדרין שם, ומפרש ואבדתם אבידה ממש וקאי על עשרת השבטים, ואחרים ס"ל כר' אליעזר בסנהדרין שם שעתידים לחזור, ולכן ס"ל ואבדתם לא מלשון אבידה ממש אלא מלשון גלות. ונראה דסמך לקרוא לגולה בשם אובד כמו דמצינו ארמי אובד אבי שפירושו גולה ונודד, וכן ובאו האובדים בארץ אשור (ישעיהו כ״ז:י״ג) וכן את האובדות אבקש ואת הנדחות אשיב (יחזקאל ל״ד:ט״ז), הרי דאובד אין ענינו אבידה ממש, וראיה שהרי שבים הם, וכהאי גונא דרשו בספרי פ' עקב ואבדתם מהרה, מהרה אתם גולים, יעו"ש, ועוד כהנה. ועיין מש"כ בר"פ תבא בפ' ארמי אובד אבי לפרש ע"פ זה דרשה בספרי שם.
- ↑ יש להעיר למה לא יליף דאיירי כשאוחזין מעשה אבותיהם מלשון בעונות אבותם אתם, דלשון אתם מיותר ואינו נסמך אם לא ע"פ דרשה זו, ורש"י בפסוק זה באמת סמך דרשה זו על המלה אתם, יעו"ש ובתו"כ.
- ↑ לפי שהם לא רצו לקבל שכרן אלא שיעמוד זכותם לבניהם אחריהם, וזהו הברית שהקב"ה זוכר להם.
- ↑ נראה דמ"ש ואין את אלא אמהות, הכונה שאין את זה בא לרבות אלא אמהות, כי המלה את שבכאן מיותר, דהול"ל וזכרתי בריתי יעקב ובריתי יצחק ובריתי אברהם, ומביא ראיה דמצינו כיוצא בזה לשון את דמיותר הוא ומפרש שם אמהות, כמו ואת שרה אשתו, דדי היה לומר ושרה אשתו. וכפי הנראה דריש כמו שהמלה את סמוכה להשמות ולא לברית, וכמו וזכרתי בריתי את יעקב ובריתי את יצחק וכו', והרבה יש כיוצא בזה בדרשות חז"ל.
- ↑ יעקב יצחק ואברהם, ולא כסדר הדורות אברהם יצחק ויעקב.
- ↑ וזה ידעינן משנוי הלשון, כי אם היה חושב כסדרן הו"א דסדר הרגיל נקט ולא בא לכונה מיוחדת.
- ↑ לא נתבאר לי איך אפשר לכתוב ביעקב אף, אחרי שמתחיל בו, ואולי הכונה דהו"ל להתחיל בזכירת הארץ ואח"כ ביעקב ואז היה יכול לכתוב אף, וזכרתי את הארץ ואף את בריתי יעקב וגו'.
- ↑ הכונה שמאברהם יצא ישמעאל ומיצחק עשו, אבל מיעקב יצאו כולם צדיקים, והיה דעתו של הקב"ה כביכול נוחה ממנו.
- ↑ כי ענין העקידה נראית לפניו תמיד כמש"כ ה' יראה, ובדבר שרואים לעינים לא שייך זכירה, כמובן.
- ↑ ר"ל מניין שמלת ברית נמשך גם לזכירת הארץ, והיינו דמ"ש והארץ אזכור ר"ל ברית הארץ ת"ל והארץ אזכור, ונראה דר"ל מדכלל זכירת הארץ בזכירת האבות ש"מ דכולם בגדר זכירה אחת יזכרו, והיינו שיזכור כריתת הברית אתם.
- ↑ לא חשב כאן כסדר הגליות והשעבודים, כי ענין המן קדים טובא לימי גליות היונים, אך ניחא ליה לאוקים לכלותם על ענין המן מפני שהיה בא להשמיד ולכלות, ועיין בדרשה הבאה.
- ↑ כי בכל אלו הגאולות עדיין היו תחת ממשלת האומות, משא"כ בגאולה העתידה שתהיה ע"י הקב"ה בעצמו, ממילא תהיה שלימה שאין כל אומה ולשון ישלטו בהם, ומדייק זה מלשון אני ה' אלהיהם, דמשמע אני ה' ולא מלאך וכו' כמו דדרשינן בגאולת מצרים, וכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ותחזינה עינינו בגאולתנו בב"א.
- ↑ עיין מש"כ בבאור פרטי דרשה זו בס"פ משפטים בפסוק והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם ובפ' אחרי בפסוק את משפטי תעשו.
- ↑ כך פירש שם הרשב"ם, ועי' ח"א מהרש"א ורש"ש.