אלשיך/ויקרא/יג: הבדלים בין גרסאות בדף
(העלאת דפים אוטומטית - גירסת הטקסט הראשונית פורסמה תחת רשיון נחלת הכלל ב'ספריא' ועבר התאמה ע"י חברי האוצר) |
מ (←top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == |
גרסה אחרונה מ־12:23, 15 ביולי 2020
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ובשר כי יהיה בעורו וכו' . הנה מהשבעה דברי' שנגעים באים עליהם. דבר על השלשה שהם שבועה וגזל ולשון הרע. בא עתה ודבר אל הבאים על שפיכת דמים המתייחס אל חמימות הלב מחמת שנאה או איבה או שעשקו בדם נפש. כד"א (דברים י"ח) כי יחם לבבו וארב לו וקם עליו וכו'. על כן על פי מדתו באו נגעיו על חמימות השחין והוא כי להיות ש"ד מהשלש עבירות הסמוכות והחמורות וצריך ייסורין ממרקין. ע"כ לא יספיק לו מראות נגעים אלו בלבד. לכן ירמוז בשחין. כי תחלה תבא עליו מכה למרק מעין אשמתו. ונרפא על ידי המירוק כי שב מרשעו. וזה אמרו שחין ונרפא ואחרי כן לגמור נקיון הפשע ולהתם חטאו. במקום השחין יבא עליו קל ממנו והוא שאת לבנה וכו'. וזה בשני מיני שפיכות דמים א' הלבנת פנים זהו שאת לבנה. או ש"ד ממש שהיא בהרת לבנה אדמדמת שמלבין גופו בהוציאו דמו חוץ שהוא אדמדמת וראה הכהן וכו' מעין הנ"ל:
כד[עריכה]
או בשר כי יהיה בעורו מכות אש וכו' . הוא החלוק' החמשית. הם הנגעים הבאים על ג"ע שנקרא מכוה. כד"א (משלי ו׳:כ״ח) אם יהלך איש על הגחלים כו' הבא על אשת רעהו וכו'. ועל זאת במקום המכוה יוצאת בהרת לבנה וכו'. והוא מז"ל כי הבא על אשת איש כאלו ג"כ שופך דמים. כ"א ימצאנו בעלה הוא ימיתנו כי קנאה חמת גבר ולא יחמול. או לפחות יתלבנו פניו. וזה ירמוז באומרו לבנה אדמדמת. שיתלבנו פני בעלה ויתפקר להמית נפש. או לפחות אם לא ימיתנה לא יבצר הליבון פנים. וזהו אומר' לבנה. וע"י המראות ישפוט משובתו או תשובתו ע"ד המפורש למעלה. ועל גסות הרוח שג"כ באים עליו נגעים הוא אומר אחרי כן ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש. ועל השביעית והיא על צרות העין אמר או בזקן. כי הזקן הוראות כבוד אשר איננו בצר עין. כי אינו כי איזהו מכובד המכבד את הבריות. והצר עין הוא בלתי מכבד ע"כ יתייחס לו צרעת בזקנו:
מ[עריכה]
ואיש כי ימרט ראשו וכו' . הנה כתבנו כי צרעת הראש הוא על גסות הרוח. שעל עון זה תלו על ראשו כחות הטומאה. ובזה יאמר. כ"א איש זה ימרט ראשו מהכחות ההם. ע"י תשובה קרח הוא. מעין הקרח הנורא שעל ראשי החיות. טהור הוא. ואם מפאת פניו מבושת פניו שהיו מביישין אותו על גאותו שב עד ה'. ומירט ראשו מהכחות ההם. אע"פ שלא מעצמו עשה לשמו יתברך. גבח הוא טהור הוא שאעפ"י שאין תשובתו כל כך עולה לא יבצר שמירט אותם מעל ראשו. וזהו גבח הוא תרגומו גלוש הוא. כד"א (שיר השירים ד׳:א׳) שגלשו מהר גלעד. אמנם אם יהיה באחד מהסוגים הנאמרים נגע לבן שמראה לובן. והוא אדמדמת. שהוא צבוע. לרמות את הבריות בהוראת שפלות. צרעת פורחת היא. כי משם יפרח עון או עונות רבים. אז וראה הכהן היא ית' והנה שאת וגאות הנגעי' שלא כהוראת של צובן רק לבנה אדמדמת. שהוא ליבון של צביעות כמדובר. שהוא כמראה עור בשר. ויגזור כי איש צרוע הוא זה טמא יטמאנו. כי ימשך בטומאה. כי הלא בראשו הוא אבר הראשיי. שם נגעו. כי אחריו כל אבר ימשוך. וזהו בראשו נגעו:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |