מראי מקומות/ברכות/ג/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
(תבנית שולי הגליון) |
(מראי מקומות) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
== בחדתי == | == בחדתי == | ||
{{ממק|רש"י}} פירש בחורבה שנפלה חומתה מחדש ועודנה בחזקתה. וה{{ממק|רש"ש}} פירש בבית שנבנה ועדיין לא התיישבו בו, שאף הוא קרוי חורבה{{הערה|ראו מגילה {{ממ|[[מגילה/ג/ב|ג:]]}} כרך שחרב, ופירושו שלא נגמר בניינו עד תכליתו.}}. | {{ממק|רש"י}} פירש בחורבה שנפלה חומתה מחדש ועודנה בחזקתה. וה{{ממק|רש"ש}} פירש בבית שנבנה ועדיין לא התיישבו בו, שאף הוא קרוי חורבה{{הערה|ראו מגילה {{ממ|[[מגילה/ג/ב|ג:]]}} כרך שחרב, ופירושו שלא נגמר בניינו עד תכליתו.}}. | ||
== מפני המפולת ותיפוק ליה משום חשד ומזיקין == | |||
ה[[מהרש"א - חידושי הלכות/{{כאן}}|מהרש"א]] מקשה מדוע הקשתה הגמרא שאי"צ לטעם של מפולת כיון דסגי בטעמים של חשד ומזיקין, ולכאורה היה לגמרא להקשות מכל אחד בלחוד, מדוע צריך לטעם של מפולת הלא סגי בטעם של חשד, וכן מדוע צריך לטעם של מפולת הלא סגי בטעם של מזיקין, וכדרך שהקשתה הגמרא לעיל לגבי הטעם של חשד. וכתב המהרש"א, ויש ליישב. | |||
וב{{ממק|יישוב הדעת}} ביאר כוונתו: א. שכיון שאם היה מקשה מחשד לבד ע"כ היה צריך להעמיד בתרי וכשרי ואז כבר לא היה יכול להקשות ממזיקין, לכך כללם יחד. | |||
ב. שלא יכל להקשות ממזיקין, כיון שכבר לענין חשד העמיד בתרי, ולכן גם לא הקשה מחשד לבד אלא כללם יחד והוצרך להעמיד בתרי וכשרי, שאוקימתא זו עדיין לא הוצרך לפרשה לעיל. | |||
ובספר {{זכרון יעקב}} ביאר כוונתו, שלעיל כיון שלכל קושיא הוצרך להשיב בסברא חדשה לכן חילקם זה מזה, משא"כ כאן שבסברא אחת בתרי וכשרי משיב על שתי השאלות לכך כללם. אלא שהקשה לפי זה מהמשך הגמרא לענין מזיקין, ששם היה לו לחלק כיון שהוצרך להשיב בשתי סברות, חדתי לענין מפולת, ותרי וכשרי לענין חשד. ויישב, שכיון שלא חידש ביישובו דבר, שהרי כבר ידע לסברות של חדתי ותרי וכשרי, ולא הזכירם אלא בשביל הקושיא "אי בתרי מזיקין נמי ליכא" וכדי ליישב מה שיישב, לכן כללם בקושיא בפעם אחת. | |||
== תרי נשפי הוו == | == תרי נשפי הוו == | ||
גרסה מ־00:31, 17 ביוני 2020
בחדתי
רש"י פירש בחורבה שנפלה חומתה מחדש ועודנה בחזקתה. והרש"ש פירש בבית שנבנה ועדיין לא התיישבו בו, שאף הוא קרוי חורבה[1].
מפני המפולת ותיפוק ליה משום חשד ומזיקין
המהרש"א מקשה מדוע הקשתה הגמרא שאי"צ לטעם של מפולת כיון דסגי בטעמים של חשד ומזיקין, ולכאורה היה לגמרא להקשות מכל אחד בלחוד, מדוע צריך לטעם של מפולת הלא סגי בטעם של חשד, וכן מדוע צריך לטעם של מפולת הלא סגי בטעם של מזיקין, וכדרך שהקשתה הגמרא לעיל לגבי הטעם של חשד. וכתב המהרש"א, ויש ליישב.
וביישוב הדעת ביאר כוונתו: א. שכיון שאם היה מקשה מחשד לבד ע"כ היה צריך להעמיד בתרי וכשרי ואז כבר לא היה יכול להקשות ממזיקין, לכך כללם יחד.
ב. שלא יכל להקשות ממזיקין, כיון שכבר לענין חשד העמיד בתרי, ולכן גם לא הקשה מחשד לבד אלא כללם יחד והוצרך להעמיד בתרי וכשרי, שאוקימתא זו עדיין לא הוצרך לפרשה לעיל.
ובספר תבנית:זכרון יעקב ביאר כוונתו, שלעיל כיון שלכל קושיא הוצרך להשיב בסברא חדשה לכן חילקם זה מזה, משא"כ כאן שבסברא אחת בתרי וכשרי משיב על שתי השאלות לכך כללם. אלא שהקשה לפי זה מהמשך הגמרא לענין מזיקין, ששם היה לו לחלק כיון שהוצרך להשיב בשתי סברות, חדתי לענין מפולת, ותרי וכשרי לענין חשד. ויישב, שכיון שלא חידש ביישובו דבר, שהרי כבר ידע לסברות של חדתי ותרי וכשרי, ולא הזכירם אלא בשביל הקושיא "אי בתרי מזיקין נמי ליכא" וכדי ליישב מה שיישב, לכן כללם בקושיא בפעם אחת.
תרי נשפי הוו
המהרש"א (ח"א) מוסיף שאף שתרי נשפי הוו מכל מקום הפסוק "קדמתי בנשף ואשועה" פירושו בהכרח בערב ולא בבוקר, שאם לא כן אין בכך כל רבותא כיון שבוקר הוא שעת קימה של כל אדם.
מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה
רש"י פירש שלא עבר עליו חצות לילה מאחר שהיה קם משנתו קודם לכן בערב. והרש"ש ביאר שלעולם לא ישן בשעת חצות, ולפעמים היה מקדים וקם כבר משעת ערב.
מתנמנם כסוס
המהרש"א (ח"א) מבאר שהיה ישן כשינת הסוס כשיתין נשמין (סוכה כו:).
אין הקומץ משביע את הארי
המהרש"ל מביא יש מפרשים שקומץ היינו חגב, כדמתרגמינן "ונהי בעינינו כחגבים" (במדבר יג לג) "כקומצין".