רש"י/שמות/יז: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
השלמת דפים חסרים בצורה אוטומטית - הטקסט פורסם ברשיון נחלת הכלל באתר 'ספריא'
 
תיקון עיצוב, והסרת ניקוד (מכמה סיבות), אולי בעתיד נעלה רש"י מנוקד לצד הרש"י הרגיל
 
שורה 3: שורה 3:


{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}
 
== ב ==
== ב ==


'''מה תנסון.'''  לוֹמַר הֲיוּכַל לָתֵת מַיִם בְּאֶרֶץ צִיָּה?:
'''מה תנסון.'''  לומר היוכל לתת מים בארץ ציה:


== ד ==
== ד ==


'''עוד מעט.'''  אִם אַמְתִּין עוֹד מְעַט ''' וסקלני''' :
'''עוד מעט.'''  אם אמתין עוד מעט ''' וסקלני''' :


== ה ==
== ה ==


'''עבור לפני העם.'''  וּרְאֵה אִם יִסְקְלוּךָ, לָמָּה הוֹצֵאתָ לַעַז עַל בָּנַי? (שמות רבה):
'''עבור לפני העם.'''  וראה אם יסקלוך, למה הוצאת לעז על בני, {{ממ|שמות רבה}}:


'''וקח אתך מזקני ישראל.'''  לְעֵדוּת, שֶׁיִּרְאוּ שֶׁעַל יָדְךָ מַיִם יוֹצְאִים מִן הַצּוּר, וְלֹא יֹאמְרוּ מַעְיָנוֹת הָיוּ שָׁם מִימֵי קֶדֶם:
'''וקח אתך מזקני ישראל.'''  לעדות, שיראו שעל ידך מים יוצאים מן הצור, ולא יאמרו מעינות היו שם מימי קדם:


'''ומטך אשר הכית בו את היאר.'''  מַה תַּ"לֹ "אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר"? אֶלָּא שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים עַל הַמַּטֶּה שֶׁאֵינוֹ מוּכָן אֶלָּא לְפֻרְעָנוּת – בּוֹ לָקָה פַרְעֹה וּמִצְרַיִם כַּמָּה מַכּוֹת בְּמִצְרַיִם וְעַל הַיָּם – לְכָךְ נֶאֱמַר אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר, יִרְאוּ עַתָּה שֶׁאַף לְטוֹבָה הוּא מוּכָן (מכילתא):
'''ומטך אשר הכית בו את היאר.'''  מה ת"ל אשר הכית בו את היאר", אלא שהיו ישראל אומרים על המטה שאינו מוכן אלא לפרענות, בו לקה פרעה ומצרים כמה מכות במצרים ועל הים, לכך נאֱמר אשר הכית בו את היאר, יראו עתה שאף לטובה הוא מוכן {{ממ|מכילתא}}:


== ו ==
== ו ==


'''והכית בצור.'''  עַל הַצּוּר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בַצּוּר, מִכָּאן שֶׁהַמַּטֶּה הָיָה שֶׁל מִין דָּבָר חָזָק וּשְׁמוֹ סַנְפִּירִינוֹן, וְהַצּוּר נִבְקַע מִפָּנָיו (שם):
'''והכית בצור.'''  על הצור לא נאֱמר אלא בצור, מכאן שהמטה היה של מין דבר חזק ושמו סנפירינון, והצור נבקע מפניו {{ממ|שם}}:


== ח ==
== ח ==


'''ויבא עמלק וגו'.'''  סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְמִקְרָא זֶה, לוֹמַר, תָּמִיד אֲנִי בֵינֵיכֶם וּמְזֻמָּן לְכָל צָרְכֵּיכֶם וְאַתֶּם אוֹמְרִים הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן, חַיֵּיכֶם שֶׁהַכֶּלֶב בָּא וְנוֹשֵׁךְ אֶתְכֶם וְאַתֶּם צוֹעֲקִים לִי וְתֵדְעוּ הֵיכָן אֲנִי? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִרְכִּיב בְּנוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְיָצָא לַדֶּרֶךְ, הָיָה אוֹתוֹ הַבֵּן רוֹאֶה חֵפֶץ וְאוֹמֵר, אַבָּא טֹל חֵפֶץ זֶה וְתֵן לִי וְהוּא נוֹתֵן לוֹ, וְכֵן שְׁנִיָּה, וְכֵן שְׁלִישִׁית, פָּגְעוּ בְאָדָם אֶחָד אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הַבֵּן, רָאִיתָ אֶת אַבָּא? אָמַר לוֹ אָבִיו, אֵינְךָ יוֹדֵעַ הֵיכָן אֲנִי? הִשְׁלִיכוֹ מֵעָלָיו וּבָא הַכֶּלֶב וּנְשָׁכוֹ (תנחומא יתרו):
'''ויבא עמלק וגו'.'''  סמך פרשה זו למקרא זה, לומר, תמיד אני ביניכם ומזמן לכל צרכיכם ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים לי ותדעו היכן אני, משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר, אבא טל חפץ זה ותן לי והוא נותן לו, וכן שניה, וכן שלישית, פגעו באדם אחד אמר לו אותו הבן, ראית את אבא, אמר לו אביו, אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו {{ממ|תנחומא יתרו}}:


== ט ==
== ט ==


'''בחר לנו.'''  לִי וּלְךָ – הִשְׁוָהוּ לוֹ; מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ; וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבָּךְ מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי", וַהֲלֹא אַהֲרֹן גָּדוֹל מֵאָחִיו הָיָה וְעוֹשֶׂה אֶת חֲבֵרוֹ כְּרַבּוֹ. וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם" – כַּלֵּם מִן הָעוֹלָם, חַיָּבִין הֵם כְּלָיָה, הַמּוֹרְדִים בְּךָ כְּאִלּוּ מָרְדוּ בְּהַקָּבָּ"ה:
'''בחר לנו.'''  לי ולך, השוהו לו. מכאן אמרו חכמים יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. וכבוד חברך כמורא רבך מנין, שנאֱמר ויאמר אהרן אל משה בי אדני", והלא אהרן גדול מאחיו היה ועושה את חברו כרבו. ומורא רבך כמורא שמים מנין, שנאֱמר אדני משה כלאם", כלם מן העולם, חיבין הם כליה, המורדים בך כאלו מרדו בהקב"ה:


'''וצא הלחם.'''  צֵא מִן הֶעָנָן וְהִלָּחֵם בּוֹ:
'''וצא הלחם.'''  צא מן הענן והלחם בו:


'''מחר.'''  בְּעֵת הַמִּלְחָמָה, אָנֹכִי נִצָּב:
'''מחר.'''  בעת המלחמה, אנכי נצב:


'''בחר לנו אנשים.'''  גִּבּוֹרִים וְיִרְאֵי חֵטְא שֶׁתְּהֵא זְכוּתָן מְסַיַּעְתָּן. דָּבָר אַחֵר – בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים שֶׁיּוֹדְעִין לְבַטֵּל כְּשָׁפִים, לְפִי שֶׁבְּנֵי עֲמָלֵק מְכַשְּׁפִין הָיוּ:
'''בחר לנו אנשים.'''  גבורים ויראי חטא שתהא זכותן מסיעתן. דבר אחר, בחר לנו אנשים שיודעין לבטל כשפים, לפי שבני עמלק מכשפין היו:


== י ==
== י ==


'''ומשה אהרן וחור.'''  מִכָּאן לְתַעֲנִית שֶׁצְּרִיכִים שְׁלֹשָׁה לַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה, שֶׁבְּתַעֲנִית הָיוּ שְׁרוּיִים (מכילתא):
'''ומשה אהרן וחור.'''  מכאן לתענית שצריכים שלשה לעבר לפני התבה, שבתענית היו שרויים {{ממ|מכילתא}}:


'''חור.'''  בְּנָהּ שֶׁל מִרְיָם הָיָה וְכָלֵב בַּעְלָהּ (סוטה י"א):
'''חור.'''  בנה של מרים היה וכלב בעלה {{ממ|סוטה י"א}}:


== יא ==
== יא ==


'''כאשר ירים משה ידו.'''  וְכִי יָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה נוֹצְחוֹת הָיוּ הַמִּלְחָמָה וְכוּ' כִּדְאִיתָא בְּרֹ"הַ:
'''כאשר ירים משה ידו.'''  וכי ידיו של משה נוצחות היו המלחמה וכו' כדאיתא בר"ה:


== יב ==
== יב ==


'''וידי משה כבדים.'''  בִּשְׁבִיל שֶׁנִּתְעַצֵּל בַּמִּצְוָה וּמִנָּה אַחֵר תַּחְתָּיו, נִתְיַקְּרוּ יָדָיו:
'''וידי משה כבדים.'''  בשביל שנתעצל במצוה ומנה אחר תחתיו, נתיקרו ידיו:


'''ויקחו.'''  אַהֲרֹן וְחוּר:
'''ויקחו.'''  אהרן וחור:


'''אבן וישימו תחתיו.'''  וְלֹא יָשַׁב לוֹ עַל כַּר וָכֶסֶת. אָמַר: יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצַעַר, אַף אֲנִי אֶהְיֶה עִמָּהֶם בְּצַעַר (תענית י"א):
'''אבן וישימו תחתיו.'''  ולא ישב לו על כר וכסת. אמר: ישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עמהם בצער {{ממ|תענית י"א}}:


'''ויהי ידיו אמונה.'''  וַיְהִי מֹשֶׁה יָדָיו בֶּאֱמוּנָה, פְּרוּשׂוֹת הַשָּׁמַיִם בִּתְפִלָּה נֶאֱמָנָה וּנְכוֹנָה:
'''ויהי ידיו אמונה.'''  ויהי משה ידיו באֱמונה, פרושות השמים בתפלה נאֱמנה ונכונה:


'''עד בא השמש.'''  שֶׁהָיוּ עֲמָלֵקִים מְחַשְּׁבִין אֶת הַשָּׁעוֹת בָּאִיצְטְרוּלוֹגִיאָה, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הֵם נוֹצְחִים, וְהֶעֱמִיד לָהֶם מֹשֶׁה חַמָּה וְעִרְבֵּב אֶת הַשָּׁעוֹת (תנחומא):
'''עד בא השמש.'''  שהיו עמלקים מחשבין את השעות באיצטרולוגיאה, באיזו שעה הם נוצחים, והעֱמיד להם משה חמה וערבב את השעות {{ממ|תנחומא}}:


== יג ==
== יג ==


'''ויחלש יהושע.'''  חָתַךְ רָאשֵׁי גִבּוֹרָיו וְלֹא הִשְׁאִיר אֶלָּא חַלָּשִׁים שֶׁבָּהֶם, וְלֹא הֲרָגָם כֻּלָּם, מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים שֶׁעָשׂוּ עַ"פִּ הַדִּבּוּר שֶׁל שְׁכִינָה (שם):
'''ויחלש יהושע.'''  חתך ראשי גבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם, ולא הרגם כלם, מכאן אנו למדים שעשו ע"פ הדבור של שכינה {{ממ|שם}}:


== יד ==
== יד ==


'''כתב זאת זכרון.'''  שֶׁבָּא עֲמָלֵק לְהִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל קֹדֶם לְכָל הָאֻמּוֹת:
'''כתב זאת זכרון.'''  שבא עמלק להזדוג לישראל קדם לכל האמות:


'''ושים באזני יהושע.'''  הַמַּכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, שֶׁיְּצַוֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת גְּמוּלוֹ; כָּאן נִרְמַז לוֹ לְמֹשֶׁה שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ (שם):
'''ושים באזני יהושע.'''  המכניס את ישראל לארץ, שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו. כאן נרמז לו למשה שיהושע מכניס את ישראל לארץ {{ממ|שם}}:


'''כי מחה אמחה.'''  לְכָךְ אֲנִי מַזְהִירְךָ כֵּן, כִּי חָפֵץ אֲנִי לִמְחוֹתוֹ:
'''כי מחה אמחה.'''  לכך אני מזהירך כן, כי חפץ אני למחותו:


== טו ==
== טו ==


'''ויקרא שמו.'''  שֶׁל מִזְבֵּחַ:
'''ויקרא שמו.'''  של מזבח:


'''ה' נסי.'''  הַקָּבָּ"ה עָשָׂה לָנוּ כָּאן נֵס. לֹא שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קָרוּי ה', אֶלָּא הַמַּזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ זוֹכֵר אֶת הַנֵּס שֶׁעָשָׂה הַמָּקוֹם – ה' הוּא נֵס שֶׁלָּנוּ:
'''ה' נסי.'''  הקב"ה עשה לנו כאן נס. לא שהמזבח קרוי ה', אלא המזכיר שמו של מזבח זוכר את הנס שעשה המקום, ה' הוא נס שלנו:


== טז ==
== טז ==


'''ויאמר.'''  מֹשֶׁה:
'''ויאמר.'''  משה:


'''כי יד על כס יה.'''  יָדוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה הוּרְמָה לִשָּׁבַע בְּכִסְאוֹ לִהְיוֹת לוֹ מִלְחָמָה וְאֵיבָה בַעֲמָלֵק עוֹלָמִית, וּמַהוּ כֵּס וְלֹא נֶאֱמַר כִּסֵּא? וְאַף הַשֵּׁם נֶחֱלַק לְחֶצְיוֹ? נִשְׁבַּע הַקָּבָּ"ה שֶׁאֵין שְׁמוֹ שָׁלֵם וְאֵין כִּסְאוֹ שָׁלֵם עַד שֶׁיִּמָּחֶה שְׁמוֹ שֶׁל עֲמָלֵק כֻּלּוֹ, וּכְשֶׁיִּמָּחֶה שְׁמוֹ יִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר "הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח" (תהלים ט'), זֶהוּ עֲמָלֵק שֶׁכָּתוּב בּוֹ "וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח" (עמוס א'), "וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה" (תהלים שם), מַהוּ אוֹמֵר אַחֲרָיו? "וַה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב" — הֲרֵי הַשֵּׁם שָׁלֵם, "כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ" — הֲרֵי כִּסְּאוֹ שָׁלֵם:
'''כי יד על כס יה.'''  ידו של הקב"ה הורמה לשבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נאֱמר כסא, ואף השם נחֱלק לחציו, נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כלו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאֱמר האויב תמו חרבות לנצח {{ממ|תהלים ט'}}, זהו עמלק שכתוב בו ועברתו שמרה נצח {{ממ|עמוס א'}}, וערים נתשת אבד זכרם המה {{ממ|תהלים שם}}, מהו אומר אחריו, וה' לעולם ישב — הרי השם שלם, כונן למשפט כסאו — הרי כסאו שלם:




{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}

גרסה אחרונה מ־23:51, 13 באפריל 2020

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

תנ"ך

תרגום אונקלוס

מכילתא דרשב"י

רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות

אברבנאל
אילת השחר
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה

מראי מקומות

פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"

דפים מקושרים

רש"י ‏ שמות יז


ב[עריכה | עריכת קוד מקור]

מה תנסון. לומר היוכל לתת מים בארץ ציה:

ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

עוד מעט. אם אמתין עוד מעט וסקלני :

ה[עריכה | עריכת קוד מקור]

עבור לפני העם. וראה אם יסקלוך, למה הוצאת לעז על בני, (שמות רבה):

וקח אתך מזקני ישראל. לעדות, שיראו שעל ידך מים יוצאים מן הצור, ולא יאמרו מעינות היו שם מימי קדם:

ומטך אשר הכית בו את היאר. מה ת"ל אשר הכית בו את היאר", אלא שהיו ישראל אומרים על המטה שאינו מוכן אלא לפרענות, בו לקה פרעה ומצרים כמה מכות במצרים ועל הים, לכך נאֱמר אשר הכית בו את היאר, יראו עתה שאף לטובה הוא מוכן (מכילתא):

ו[עריכה | עריכת קוד מקור]

והכית בצור. על הצור לא נאֱמר אלא בצור, מכאן שהמטה היה של מין דבר חזק ושמו סנפירינון, והצור נבקע מפניו (שם):

ח[עריכה | עריכת קוד מקור]

ויבא עמלק וגו'. סמך פרשה זו למקרא זה, לומר, תמיד אני ביניכם ומזמן לכל צרכיכם ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים לי ותדעו היכן אני, משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר, אבא טל חפץ זה ותן לי והוא נותן לו, וכן שניה, וכן שלישית, פגעו באדם אחד אמר לו אותו הבן, ראית את אבא, אמר לו אביו, אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו (תנחומא יתרו):

ט[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחר לנו. לי ולך, השוהו לו. מכאן אמרו חכמים יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. וכבוד חברך כמורא רבך מנין, שנאֱמר ויאמר אהרן אל משה בי אדני", והלא אהרן גדול מאחיו היה ועושה את חברו כרבו. ומורא רבך כמורא שמים מנין, שנאֱמר אדני משה כלאם", כלם מן העולם, חיבין הם כליה, המורדים בך כאלו מרדו בהקב"ה:

וצא הלחם. צא מן הענן והלחם בו:

מחר. בעת המלחמה, אנכי נצב:

בחר לנו אנשים. גבורים ויראי חטא שתהא זכותן מסיעתן. דבר אחר, בחר לנו אנשים שיודעין לבטל כשפים, לפי שבני עמלק מכשפין היו:

י[עריכה | עריכת קוד מקור]

ומשה אהרן וחור. מכאן לתענית שצריכים שלשה לעבר לפני התבה, שבתענית היו שרויים (מכילתא):

חור. בנה של מרים היה וכלב בעלה (סוטה י"א):

יא[עריכה | עריכת קוד מקור]

כאשר ירים משה ידו. וכי ידיו של משה נוצחות היו המלחמה וכו' כדאיתא בר"ה:

יב[עריכה | עריכת קוד מקור]

וידי משה כבדים. בשביל שנתעצל במצוה ומנה אחר תחתיו, נתיקרו ידיו:

ויקחו. אהרן וחור:

אבן וישימו תחתיו. ולא ישב לו על כר וכסת. אמר: ישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עמהם בצער (תענית י"א):

ויהי ידיו אמונה. ויהי משה ידיו באֱמונה, פרושות השמים בתפלה נאֱמנה ונכונה:

עד בא השמש. שהיו עמלקים מחשבין את השעות באיצטרולוגיאה, באיזו שעה הם נוצחים, והעֱמיד להם משה חמה וערבב את השעות (תנחומא):

יג[עריכה | עריכת קוד מקור]

ויחלש יהושע. חתך ראשי גבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם, ולא הרגם כלם, מכאן אנו למדים שעשו ע"פ הדבור של שכינה (שם):

יד[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתב זאת זכרון. שבא עמלק להזדוג לישראל קדם לכל האמות:

ושים באזני יהושע. המכניס את ישראל לארץ, שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו. כאן נרמז לו למשה שיהושע מכניס את ישראל לארץ (שם):

כי מחה אמחה. לכך אני מזהירך כן, כי חפץ אני למחותו:

טו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ויקרא שמו. של מזבח:

ה' נסי. הקב"ה עשה לנו כאן נס. לא שהמזבח קרוי ה', אלא המזכיר שמו של מזבח זוכר את הנס שעשה המקום, ה' הוא נס שלנו:

טז[עריכה | עריכת קוד מקור]

ויאמר. משה:

כי יד על כס יה. ידו של הקב"ה הורמה לשבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נאֱמר כסא, ואף השם נחֱלק לחציו, נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כלו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאֱמר האויב תמו חרבות לנצח (תהלים ט'), זהו עמלק שכתוב בו ועברתו שמרה נצח (עמוס א'), וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים שם), מהו אומר אחריו, וה' לעולם ישב — הרי השם שלם, כונן למשפט כסאו — הרי כסאו שלם:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

אוחזר מתוך "http://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=רש%22י/שמות/יז&oldid=121811"