טעמא דקרא/בראשית/יז

טעמא דקרא בראשית יז

א

התהלך לפני והיה תמים. וברש"י, שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני. הא דהוי בע"מ יש לפרש משום דקיי"ל כל יתר כנטול דמי וגם חלק מאבר הוא בכלל זה.

התהלך לפני וגו'. בפדר"א (פכ"ט) שלח וקרא לשם בן נח ומל את בשר ערלתו. י"ל הטעם שקרא לשם בן נח משום דקיי"ל בע"ז (כ"ז א') המול ימול דדוקא המהול יכול לימול אבל ערל לא יכול למול ולכן לא יכל א"א למול א"ע [ואע"ג דמסקינן בע"ז דישראל ערל כשר למול ה"מ אחר מתן תורה דכתיב קרא כי כל הגוים ערלים, מבני ראי"ש נ"י]. לכך קרא לשם בן נח שאמרו באדר"נ (פ"ב) שנולד מהול ולכך הוא הי' יכול למולו (ומכאן משמע שנולד מהול יכול למול וצ"ע) (ומ"ד בב"ר שא"א מל א"ע ס"ל כר' יהודא שם דגוי כשר למול ולא קי"ל כן ומ"ש בע"ז (י' ב') נפל על רישא דערלתי' וקטעה ע"ש בהגהות פורת יוסף בסוף המסכת).

ט

ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם. לכאו' מפשטי' דקרא משמע כהרמב"ם בפ"י ממלכים ה"ח דבני קטורה חייבין במילה לעולם דלא מצינו דלא איקרו זרעו דאברהם כמו בני ישמעאל ועשו ולפ"ד רש"י דבני קטורה לדורות פטירי צ"ע. שו"ר מש"כ רש"י בפסוק י"ט. ובנדרים (ל"א א') משמע כדעת רש"י דאל"ה ליתסר בבני קטורה ולפ"ד הרמב"ם צ"ע ועי' מל"מ (שם ה"ז).

נ' דבני קטורה שנצטוו על המילה לדעת הרמב"ם (שם) לא נצטוו על הפריעה שהרי לא ניתנה פריעה לא"א, וכן מצאתי בתוס' השלם פ' בראשית בפ' ונהר יוצא מעדן בשם רבנו אפרים שהישמעאלים מלין ולא פורעין. ולפ"ז הא דמצריך קרא ביבמות (ע"א א') דערבי מהול אינו אוכל בפסח מיירי שפרע אע"ג שאינו מצווה דאל"ה פשיטא שאין אוכל דלדידן מל ולא פרע כאילו לא מל.

י-יד

המול לכם כל זכר ונמלתם את בשר ערלתכם וגו' ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר וגו' המול יליד ביתך וגו' וערל זכר אשר לא ימול וגו'. ובפ' תזריע (ויקרא יב ג) נאמר וביום השמיני ימול, וצ"ב למה צריך ו' אזהרות על המילה. וי"ל לפי פשוטו דב' אזהרות ראשונות על אברהם עצמו וביתו נאמר [כדמוכח בפ' שלישי דשם נאמר לדורותיכם אלמא דעד השתא לא מיירי לדורותיכם] ופ' ראשון המול לכם כל זכר קאי על האב שימול זכריו ועבדיו ופ' השני ונמלתם קאי על הגדולים שימולו עצמם [דונמלתם על עצמם קאי כמ"ש ומלתם את ערלת לבבכם], ופסוק ג' וד' קאי לדורות על מילת יליד בית ומקנת כסף ואיצטריך תרוויהו כדא' בגמרא (שבת קל"ה ב') יש יליד בית ומקנת כסף נימול לח' ויש נימול לא' ואכתי לא שמעי' מילת עצמו של גדול וקטן לדורות וע"ז קאי פסוק ה' וערל זכר דקאי על מילת גדול ופ' דפרשת תזריע וביום השמיני וגו' קאי על מילת קטן.

יב

ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר. בשבת (קל"ב א') יליף מינה ביום ולא בלילה. וקשה איך משמע ביום ולא בלילה הרי בגמר ח' ימים לילה הוא. וי"ל דקשיא לי' דבן שמונת ימים משמע ימים מלאים וא"כ מלין אחר ח' והדין אינו כן דהכתיב וביום השמיני ימול וע"כ דבא לומר ביום ולא בלילה.

בשבת (ק"ל א') ר"א אומר אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגולה ובסכנה מכסהו ע"פ עדים. צ"ע איך מותר להוציא הכיסוי בשבת ויהי' מכאן ראי' דמרבה בשיעורים אינו אלא מדרבנן. וי"ל שאינו ראי' דתנן שם (צ"ג ב') המוציא את החי במטה פטור אף על המטה שהמטה טפלה לו וה"נ כיון שמותר להוציא הסכין הכיסוי טפל לו ואין כאן אלא איסור דרבנן.

יז

ויפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר וגו' ואם שרה הבת וגו'. נראה שרצה לקיים תיכף המ"ע לקרות שמה שרה. ואע"ג דכתיב ויאמר בלבו הרי הרמב"ם פוסק הרהור כדבור.

כ

ולישמעאל שמעתיך וגו' שנים עשר נשיאים יוליד. יל"ע הרי א"א אמר (ב"ר פמ"ד ט') אם עתיד אני להעמיד בנים שיכעיסוך מוטב לי ואנכי הולך ערירי וא"כ מה ברכה היא זו שיצאו ממנו י"ב אומות רשעים. ונ' דהכוונה על הגרים שיצאו מהם דכל מה שהאומה גדולה יותר יהיו יותר גרים ממנה.

הפטרת לך לך

הפטרת לך לך

הפטרת לך לך עיין בישעי' פ"מ.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)