פרקי דרבי אליעזר/כט
|
< הקודם · הבא > |
נסיון השמיני ויהי אברם בן תשעים ותשע שנים אמר לו הקב"ה התהלך לפני והיה תמים. אמר לו עד עכשו לא היית תמים לפני אלא מול בשר ערלתך מעליך והתהלך לפני והיה תמים שהערלה טמאה היא מכל הטומאות שנאמר לא יוסיף יבא בך ערל וטמא. שהערלה מום היא מכל מומים מול בשר ערלתך והתהלך לפני והיה תמים. רבן גמליאל אומר שלח וקרא לשם בן נח ומל את בשר ערלתו ובשר ערלת ישמעאל בנו שנאמר בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו. מהו בעצם היום הזה בגבורת השמש בחצי היום ולא עוד אלא אתיא עצם עצם מיום הכפורים מה להלן כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא שביום כפורים נימול אברהם וכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו ומכפר על כל עונותינו שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו'. ולאותו מקום שנמול אברהם ונשאר דמו שם נבנה המזבח ולכן נאמר ואת כל דמו ישפך אל יסוד המזבח. ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי. ר' חנינא בן דוסא אומר כל הנמולים ביום השלישי כאב להם שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. ולכך שנו חכמים מרחיצין את הקטן בשלישי שלו שחל להיות בשבת וכל צרכי מילה עושין בשבת וכל ערל לא יאכל בו ולא יגע במקדש הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא אומר ביום שנמול אברהם ביום השלישי כאב היה לו מאד כדי לנסותו מה עשה הקב"ה נקב חור אחד בגיהנם והרתיח את היום כיומן של רשעים ויצא וישב לו בפתח האהל לרוח היום שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום. אמר הקב"ה למלאכי השרת בואו ונבקר את החולה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני מיד ירדו המלאכים ובקרו את אברהם. בוא וראה כחה של מילה שעד שלא נימול אברהם היה נופל ואח"כ אני מדבר עמו שנאמר ויפול אברהם על פניו עכשיו שנימול הוא יושב ואני עומד שנאמר והוא יושב פתח האהל וגו' וכתיב וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. ר' זעירא אומר חמש ערלות בעולם ארבע באדם ואחת באילן ארבע באדם מנין ערלת האזן שנאמר הנה ערלה אזנם. ערלת שפתים שנאמר ואני ערל שפתים. ערלת הלב שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם. ערלת בשר מנין שנאמר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ואומר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב וערלת הלב אינה מנחת לעשות רצון בוראו. ולעתיד לבא הקב"ה מסיר את ערלת הלב מעליהן ואינן מקשין את ערפם לפני בוראם שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ואומר ונמלתם את ערלת בשרכם. אחת באילן שנאמר כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו. ר' זריקא אומר אין עץ האמור כאן אלא עץ הגפן אם אינן כורתין את עץ ערלתו כל הפירות שהוא עושה עוללות קטופין ולא טובים למראה ויפסל יינו מעל המזבח. ואם כורתין עץ ערלה כל פירות שהוא עושה טובים למראה ונבחר יינם להקריב על גבי המזבח. כך אבינו אברהם עד שלא נימול הפרי שעשה לא היה טוב במעשיו ונפסל מעל גבי המזבח וכשנימול הפרי שעשה היה טוב במעשיו ונבחר יינו על גבי המזבח כיין נסך שנאמר ויין לנסך. ר' יוחנן אמר כל עכומ"ז הבאים בישראל נמולים בטובתם וברצונם וביראת שמים הם נמולים ואעפ"כ אין מאמינים בעכומ"ז עד שבעה דורות שלא ישובו המים למוצאיהם. אבל עבדים נימולים שלא בטובתם ושלא ברצונם ואין אמונה בעבדים כך כל עבדים שנמולו עם אברהם אבינו לא נתקיימו לא הם ולא זרעם בישראל ומנין שמלן שנאמר וכל אנשי ביתו יליד בית נמולו. ישראל שהן נמולין תפלתן נכנסת לפני הקב"ה ועליהם הוא אומר ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה ר' אמר יצחק מל את יעקב ועשו מאס במילה כשם שמאס את הבכורה שנאמר ויבז עשו את הבכורה ויעקב דבק בברית מילה ומל את בניו ואת בני בניו ומנין שהיו בני יעקב נימולין שנאמר אך בזאת יאתו לנו האנשים וגו' מכאן אתה למד שבני יעקב היו נמולין ומלו לבניהם והנחילם לחוק עולם עד שעמד פרעה וגזר עליהם גזירות קשות ומנע מהם ברית מילה וביום שיצאו ישראל ממצרים נמולו כלם מגדול ועד קטן שנאמר כי מולים היו כל העם היוצאים וגו' והיו לוקחים דם מילה ודם פסח והיו נותנין על משקוף בתיהן וכשעבר הקב"ה לנגוף את מצרים וראה דם הברית ודם הפסח נתמלא רחמים על ישראל שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי. אמר רבי אלעזר וכי מה ראה הכתוב לומר שני פעמים בדמיך חיי אלא אמר הקב"ה בזכות דם ברית מילה ודם פסח גאלתי אתכם ממצרים ובזכותם אתם עתידין ליגאל בסוף מלכות רביעית לכך נאמר ב' פעמים בדמיך חיי. ר' ישמעאל אומר לא עכב אברהם מכל אשר צוהו וכשנולד יצחק בן שמונת ימים הגישו למילה שנאמר וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים והגישו למנחה על גבי המזבח ועשה שמחה ומשתה מכאן אמרו חכמים חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו היום שזכה למול את בנו כאברהם אבינו שנאמר ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. ג' ענויין הן עינוי הצום וענוי בית האסורין וענוי הדרך. ענוי הצום מניין שנאמר עניתי בצום נפשי. ענוי בית האסורין מנין שנאמר ענו בכבל רגלו. ענוי הדרך מנין שנאמר ענה בדרך כחי. ומענוי הדרך לא מלו בני ישראל שנאמר כי לא מלו אותם בדרך. ר' ישמעאל אומר וכי ערלים שמעו קולו של הקב"ה על הר סיני ונתן להם את התורה אלא חס ושלום נמולין היו אלא שלא היה להם פריעה וכל מי שמל ולא פרע את המילה כאלו לא מל וכשבאו ישראל לארץ ישראל אמר הקב"ה ליהושע אי אתה יודע שאין ישראל נמולין כתקנן חזור ומול אותם פעם שנית שנאמר מול את בני ישראל שנית וקבץ כל הערלות עד שעשה אותם כגבעה שנאמר וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות והיו ישראל לוקחין את הערלה ואת הדם ומכסין אותן בעפר המדבר וכשבא בלעם הקוסם ראה את כל המדבר מלא מערלתן של ישראל אמר מי יוכל לעמוד בזכות ברית דם המילה שהוא מכוסה בעפר שנאמר מי מנה עפר יעקב מכאן אמרו חכמים מכסין את ערלת הדם בעפר הארץ ולא עוד אלא שנמשלו לעפר שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ וכך היו ישראל נהוגין למול עד שנחלקו לשתי ממלכות ומלכות אפרים מנעו מהם את המילה ועמד אליהו ז"ל וקנא קנאה גדולה ונשבע על השמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ ושמעה איזבל ובקשה להרוג אותו עמד אליהו והיה מתפלל לפני הקב"ה אמר לו הקב"ה הטוב אתה מאבותיך עשו בקש את יעקב להרגו שנאמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי וברח מלפניו ונמלט שנאמר ויברח יעקב שדה ארם. פרעה בקש להרוג את משה וברח מלפניו ונמלט שנאמר ויברח משה מפני פרעה. שאול בקש להרוג את דוד וברח מלפניו ונמלט שנאמר ודוד ברח וימלט ללמדך שכל מי שהוא בורח נמלט. עמד אליהו וברח מארץ ישראל ונמלט שנאמר ויקם ויאכל וישתה. נגלה עליו הקב"ה ואמר מה לך פה אליהו אמר לו קנא קנאתי אמר לו הקב"ה לעולם אתה מקנא. קנאת בשטים על גלוי עריות שנאמר פנחס בן אלעזר וכאן אתה מקנא חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך[1] מכאן התקינו חכמים שיהו עושין מושב כבוד למלאך הברית[2] שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא וגו' אלהי ישראל יחיש ויביא בחיינו משיח לנחמנו ויחדש לבבנו שנאמר והשיב לב אבות על בנים:
- ↑ וכן מבואר בזוהר (ח"א דף צג.).
- ↑ גם זה בזוהר שם.