תוספות שאנץ/מכות/ג/ב

תוספות שאנץ מכות ג ב

איכא דאמרי המלוה לחבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו. אומר ר"ח דהלכה כלישנא קמא דשביעית משמטתו וכך פסק ריב"א כלשון ראשון ואזיל לטעמיה דרגיל לומר דכל איכא דאמרי לגבי לישנא קמא הוי כטפל לגבי עיקר, אבל ר"ת פסק כאיכא דאמרי דאין שביעית משמטתו שהרי מייתי סייעתא לאיכא דאמרי וללישנא קמא קא מותיב, ואע"ג דקא מדחי ליה. ולפיכך הגיה ר"ת באזהרות דאמת יהגה חכי (אזהרות לחג השבועות לרבנו אליהו הזקן) זמן עשר כסף כי ילונו לו במשפט בחצי ימיו יעזבנו:

לדידי מפרשא לי מניה דמר שמואל ע"מ שאין בו אונאה הרי יש בו אונאה. פירש"י הרי אנו רואין דיש בו אונאה והוי מקח טעות קאמר, ולא נהירא דהאי טעמא לא שייך גבי השמטת שביעית, לכך נראה לפרש כי אמר ע"מ שאין לך עלי אונאה לא עקר דין תורה דהיינו דין אונאה אלא שהתנה לו שלא יהא במקחו אונאה וכן גבי שביעית כי אמר ע"מ שלא תשמטנו שביעית אין שביעית מסורה בידו שלא תשמט ואין זה תנאי אבל כי אמר ע"מ שלא תשמטנו אתה בשביעית ר"ל שלא תהא נוהג בחוב זה דין השמטת שביעית והוי תנאי אלא שהתנה על מה שכתוב בתורה דקסבר דתנאו קיים:

לא תיתיב אכרעך עד דאמרת לי להאי שמעתא. פי' לא תשב אלא עמוד על רגליך עד דאמרת לי האי שמעתא:

הפותח בית הצואר. פירש"י ז"ל שעשה פה לחלוק חדש חייב חטאת שתיקן כלי. וכי מה בין זה למגופת חבית. דאמרי' בפרק חבית שנשברה דמתיזה בשבת בסייף לפתוח את החבית משום דהצואר היה חיבור הלכך פתח תיקון חדש הוא זה אבל מגופה אעפ"י שהוא טוחה על פי החבית בטיט אין זה חיבור והו"ל כפתוחה ועומדת עכ"ל. ולא נהירא שהרי טעמא דחבית הוא משום דלעין יפה קא מיכוין וא"כ אפי' הוא מגוף החבית שרי כדבעינן התם מהו למברז חביתא בשבתא בקתא דבורטיה לעין יפה קא מיכוין ושרי או לשוויי מנא קא מיכוין ואסור אלמא היכא דלעין יפה קא מיכוין שרי אפי' היכא דהוי חיבור (א"ה לעד"ן דכוונת רש"י ז"ל הוא דאפילו שהוא מגוף החבית כיון שאינו חיבור דטיחת הטיט לאו חיבור הוא ושרי דודאי לא לפתחא קא מיכוין דכבר היא פתוחה ועומדת ואין זה מיכוין אלא להרחיב פיה לא כן בחלוק דהוא חיבור דודאי דלפתחה קא מיכוין ואסיר אלא שרש"י קצר לשונו דהול"ל והו"ל כפתוחה ועומדת ואין זה מכוין אלא להרחיב פיה ואפשר שרש"י סמך למה שפי' במס' שבת (דף קמ"ו ע"א ד"ה התם ודאי לעין יפה קא מיכוין) שמרחיב פיה למטה ממגופתה כדקתני מתיז את ראשה, שפת פיה, עכ"ל. דודאי דכונתו היא דזה אינו חיבור דהיינו סתום כמו החלוק דהיא מחוברת לגמרי והיא סתומה לגמרי דזה החיבור של טיט לאו שמיה חיבור והו"ל כאלו היא פתוחה ויכול להרחיב אפי' מגוף הכלי למטה משפת פיה דזה אינו מגוף הכלי כדי שנחשוב אותה כסתומה ונימא דלפתחה קא מיכוין ויהא אסור אלא זאת הויא כפתוחה ועומדת ואדרבה אמרי' דלעין יפה קא מיכוין ומותר) לכנ"ל הפותח בית הצואר שהיו רגילין לפתוח בית הצואר בתחלת עשייתו ואח"ך מיישבין על הפתח חתיכה של בגד ותופרין אותו כעין אותה שאנו קורין קולדייא"ה בלע"ז וכשרוצה ללובשה פותח אותה חתיכה שאינה מגוף הבגד וכי מה בין זה למגופת חבית דתנן בפ' חבית (שבת קמו.) אין נוקבין את המגופה דברי ר"י וחכמים מתירים ולא יקבנה מצדה והשתא פריך מחכמים דמתירים לנקוב המגופה מאי שנא בין לנקוב המגופה ובין לפתוח בית הצואר ומשני זה הוי חיבור פי' אותה חתיכה עתידה לישאר שם והוי כגוף החלוק אבל מגופה אינה עתידה לישאר שם ולא הוי כגוף הכלי:

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף