שדה יצחק/מכות/ג/ב
ה"מ במלוה בשטר וכו'. נ"ב ולא שמיעא ליה הא דלקמן דאמרי רבנן מדכתיב קרבה שנת השבע דלפום ההוא קרא ליכא הפרש בין מלוה בשטר למלוה על פה. הריטב"א ז"ל.
לא תותיב אכרעיך. נ"ב אלא עמוד על רגליך. תוספות נזיר. והריטב"א ז"ל כתב דיש לפרש עוד לא תשב אפילו במקום שכרעיך עומדין ויש מפרשים כרעיך מלשון כרעי המטה כלומר בכסאך. עכ"ל.
שמיטה אחרת שהיא כזו. נ"ב פירוש שדומה לזו קצת שהיא בלא יגוש שאינו יכול לתובעו פחות מל' יום. הריטב"א ז"ל.
תוספות בד"ה איכא דאמרי וכו'. אומר ר"ת דהלכה כלישנא בתרא דה"נ מתניתין מסייע ליה. נ"ב ואף על פי דרבא שהוא בתרא דחי להאי סייעתא לרווחא בעלמא הוא. הריטב"א משם הרמב"ן ז"ל.
בא"ד. ובאזהרות הגיה ר"ת וכו'. פירוש דבאזהרות כתוב זמן עשר כסף כי ילונו בחצי ימיו יעזבנו והיינו כלישנא קמא ולזה כשפסק ר"ת כלישנא בתרא הורך להגיה ולהוסיף באזהרות ולא במשפט.
בד"ה המוסר שטרותיו לב"ד. פירש הקונטריס דהיינו פרוזבול ולא נראה וכו'. עכ"ל. לכאורה הקושיא היא קושיא עצומה ופשוטה אבל נתמה על עצמינו היאך גאון עוזינו רש"י ז"ל מאיר עינינו לא העביר זיו עיניו על זאת הקושיא. ולכן לפי ענ"ד אפשר לומר דכוונת רש"י באמרו מוסר שטרותיו לב"ד הוא פרוזבול ר"ל בתחילת מסירת שטרותיהם לב"ד הוא במקום פרוזבול דהשתא. ואחרי כתבי מצאתי להרב פני יהושע ז"ל שפירש כן שש לבי.