תוספות שאנץ/מכות/ג/א

תוספות שאנץ מכות ג א

באומר עדות שקר העדתי. לכאורה משמע דכי אמר כן משלם חלקו משום שבקש להפסיד לחבירו ע"י עדותו ואינו כן דלעולם אינו משלם אא"כ אמרו לו והלא עמנו הייתם במקום פלוני. לכך יש לפרש באומר עדות שקר העדתי והוזמו אחר כך שניהם דהשתא הך דאמר עדות שקר העדתי לא שייך ביה תורת הזמה כי אם בחבירו ופריך כל כמיניה ואפילו הוא עצמו אתי לידי הזמה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וא"כ שניהם משלמים ממון שלם אלא באומר העדנו והוזמנו בב"ד של פלוני וחייבנו ממון שהבעל דין תבענו לדין, אבל מלתא דר"ע מיירי שלא הספיק הבע"ד לתובעם לדין אחר שהוזמו עד שהלכו להם לב"ד אחר והודו דאכתי אינם מחוייבים עד שיתבעם, וצ"ע לפירש"י שפי' שהלכו לב"ד אחר והודו דאפי' בב"ד שהוזמו כל כמה שלא תבעם בעל דין דלא מיחייבי עדים אי מודו מיפטר (א"ה לע"ד צריך למחוק בדברי הרב שכתב שהלכו להם לב"ד אחר והודו, וכצ"ל: שהלכו לב"ד והודו והיינו דאפי' שהלכו לאותו ב"ד דאי לא"ה אלא דצריך ב"ד אחר מאי מקשה לרש"י ודו"ק):

מתני'. מעדנו באיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה. והוא אומר שלא גירשה והאשה אומרת שנתגרשה אבל אינה נאמנת לומר גרשתני כיון דאיכא עדים דמסייעי לה וגם אין לחייב לעדים לשלם מזונות שהיו מפסידין לה דכיון דאומרת שנתגרשה מחלתו לבעלה כך פירש רבינו בעלמא:

אומדין כמה אדם נותן בכתובתה של זו. פי' כמה יקנו ממנה בני אדם טובת הנאת כתובתה שאם נתאלמנה כלומר שאין כתובתה ממון גמור דודאי שאם תתגרש או תתאלמן תגבנה אבל אם תמות היא יירשנה בעלה הלכך כל מה ששוה טובת הנאה של כתובתה תטול שלא יפרעוהו הזוממים לבעל ולא ישלמו כי אם מה שיש בכתובה יתר על מה ששוה טובת הנאה של כתובתה, ובגמרא מפ' דלא ישלמו רק מנה ומאתים גרידא לכך אם הקנו מאתים שבכתובה למאה דינרים יפרעו מאה דינרין אחרים שהיו רוצים להפסיד לבעל שהרי טרם שהעידו יתן לה הבעל ברצון ק' דינרין ותמחול לו כתובתה:

גמ'. כיצד שמין. מפרש רבינו שמשון בר שמשון נ"ע מתני' דקתני אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה אי אמדינן בבעל כמה יקנה הבעל טובת הנאת כתובתה או בשאר בני אדם כמה יקנו טובת הנאת כתובתה אי בשאר בני אדם שיטרחו שצריך שיטרחו להזמין בב"ד לבעל כשתתגרש ולא יגבו בקל הכתובה מן הבעל הלכך אין קונים אותה בדמים יקרים כמו הבעל דיותר יתן לה הבעל שתמחול לו כתובתה משאר בני אדם לפי שהוא מוחזק בה רב חסדא אמר בבעל וכל מה שיקנה הבעל יגרע מתשלום העדים זוממים, רב נתן [בר אושעיא] אמר באשה לא יגרע כי אם מה שתמצא האשה שיקנו ממנה בני אדם אחרים וחומר ההוא אצל העדים רב פפא אמר באשה ובכתובתה, באשה שיימינן כדפרישית ובכתובתה אינן משלמין רק ק' ור' אבל תוספת וצאן ברזל ונכסי מלוג אינן משלמים אע"ג שאף הם היו מוציאים מבעל מ"מ יכולים לומר לא העדנו אלא על הכתובה. אני לא כן שמעתיה וכן שמעתיה בבעל לפי מה שהם נכסי הבעל אם עידית אם זיבורית אומדים טובת הנאה שהלוקח מדקדק בכך ור"פ אמר באשה בכתובתה שאם יחד לה שדה בכתובתה בו ישומו, ולבי מגמגם היכי מחייבת להו זכות ספקה הלא לא היו מפסידין אלא זכות ספקו ועוד הכי הו"ל לר"ח למימר בנכסי הבעל ותו כיון דיחד לה שדה בכתובתה מ"ט דר"ח, ובקונט' לא פי' כך והאריך הרבה בלשונו וקשה להבין ומשמע מתוך פירושו דה"ק שמין בבעל כמה אדם רוצה ליתן בזכות ספקו שיש לו בג' שדות שנתיחדו בכתובתה כי מוחזק בהם עכשיו וזה ישלמו לו העדים ר"ן בר אושעיא אמר באשה כמו שיתנו לה בטובת הנאה של כתובתה שמין ויגרע מתשלום העדים וחומר הוא אצל העדים בזה שאין בני אדם שמין יפוי כח באשה כי אם ל"כ דינרין וישלמו ט' לי"ט ולמ"ד בבעל אין שמין חלק הבעל אלא מעט דלעולם הקונה יקנה בזול כי אם ז' לי"ט או ח' לי"ט וכך ישלמו העדים זוממים, ולא נהירא שפיר דא"כ לא הוי בבעל כה"ג דבאשה דלמ"ד בבעל למה הזכיר הבעל שאם תתאלמן או תתגרש אדרבה זו גרוע דבעל:

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף